עקבי הצאן

הרב אברהם יצחק הכהן קוק
בוצת מאמרים מאת הרב ר’ אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל כולל את מאמר הדור – מאמר יסוד בהגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, העוסק ביחסו של היישוב הישן לתנועה החילונית
שם: עקבי הצאן
מחבר/ת: הרב אברהם יצחק הכהן קוק
שפה: עברית
תחום: יהדות ומחשבת ישראל
תת תחום: יהדות ומחשבת ישראל
מק״ט: 013420002
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
קרא פרק ראשון
						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-11" class="chaptersplit">הַדּוֹר</h2>
			<p class="firstspace">הַמַּכְאוֹב הַגָּדוֹל, הַמְּדַכֵּא אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּיָגוֹן נוֹרָא וְאָיֹם, הַמָּצוּי בְּדוֹרֵנוּ בְּלֵב כָּל מִי שֶׁחוֹשֵׁב מְעַט מַחְשָׁבָה וְהוֹגֶה מְעַט דֵּעָה, בְּיִחוּד אִם הוּא גַּם-כֵּן מֻכְשָׁר לְקַבֵּל הַרְגָּשָׁה עֲדִינָה וִישָׁרָה בִּלְבָבוֹ, אֵין לְתָאֵר וּלְסַפֵּר. נִדְוִים וּנְמוֹגִים הִנֵּנוּ לְמַרְאֵה דּוֹר שָׁלֵם - אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו שֶׁל אֻמָּה שְׁלֵמָה - הַמִּתְהַפֵּךְ בַּחֲבָלָיו בֶּעֱנוּת נוֹרָאָה וּמְצוֹקֵי שְׁאוֹל.</p>
			<p class="text _idGenParaOverride-1"><span class="bold _idGenCharOverride-1">הַמַּכְאוֹב הַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">גָּדוֹל, הַמְּדַכֵּא אֶת </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הַנֶּפֶשׁ בְּיָגוֹן נוֹרָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">א וְאָיֹם, הַמָּצוּי בְּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">דוֹרֵנוּ בְּלֵב כָּל מִי </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שֶׁחוֹשֵׁב מְעַט מַחְשָׁ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בָה וְהוֹגֶה מְעַט דֵּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">עָה, בְּיִחוּד אִם הוּא </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">גַּם</span>-<span class="bold _idGenCharOverride-1">כֵּן מֻכְשָׁר לְקַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בֵּל הַרְגָּשָׁה עֲדִינָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ה וִישָׁרָה בִּלְבָבוֹ, אֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ין לְתָאֵר וּלְסַפֵּר</span> - הצער האדיר, המצוי כיום אצל כל מעמיק מחשבתי המתבונן בחברה הישראלית - בעיקר אם הוא בעל רגישות מוסרית - הוא מעבר לכל מילים. <span class="bold _idGenCharOverride-1">נִדְוִים וּנְמוֹגִים </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הִנֵּנוּ לְמַרְאֵה דּוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ר שָׁלֵם</span> - אנו מרגישים חלושים ונפחדים למראה תרבות שלמה, הכוללת <span class="bold _idGenCharOverride-1">אָבוֹת</span> - המחנה הדתי המבוגר, המשמר את מסורת הדורות הקודמים, <span class="bold _idGenCharOverride-1">וּבָנִים</span> - המחנה החילוני הצעיר, התוסס ומלא עוצמות חיים, <span class="bold _idGenCharOverride-1">יַחְדָּו שֶׁל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">אֻמָּה שְׁלֵמָה</span>, הנמצאים במלחמת תרבות חריפה ו<span class="bold _idGenCharOverride-1">הַמִּתְהַפֵּךְ בַּחֲבָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לָיו בֶּעֱנוּת נוֹרָאָה </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וּמְצוֹקֵי שְׁאוֹל</span> - וחווים עינויים נפשיים ורוחניים איומים.</p>
			<p class="firstspace">וְהַכְּאֵב כָּל כָּךְ גָּדוֹל, עַד שֶׁנּוֹטֵל מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן אֶת כִּשְׁרוֹן הַדִּבּוּר, אֵינֶנּוּ יָכוֹל בְּשׁוּם אֹפֶן אֲפִלּוּ לְסַפֵּר אֶת צָרוֹתָיו בְּדִבּוּר מוּבָן וּמְבֹאָר, שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי הָיָה מֵקֵל לוֹ הַרְבֵּה, וְהָיָה מַמְתִּיק בְּמִדָּה הֲגוּנָה אֶת מִדַּת צָרוֹת לְבָבוֹ הָרְחָבוֹת. יֵשׁ לוֹ דִּבּוּר, אֲבָל לֹא לְסַפֵּר נִגְעֵי לְבָבוֹ לְמַעַן יִרְוַח לוֹ, כִּי-אִם לְבַזּוֹת וּלְחָרֵף אוֹ לְהִתְקַצֵּף וּלְקַלֵּל. הַצָּרָה הָאֲיֻמָּה הָרוּחָנִית וְהַחָמְרִית יַחַד, אוֹי! הֶחְשִׁיכָה אֶת עוֹלָמֵנוּ, נָטְלָה אֶת זִיו הַכָּבוֹד מֵחַיֵּינוּ. נֶחְשְׁכוּ עֵינֵינוּ מִלְּהַכִּיר אֶת כְּבוֹד עַצְמֵנוּ, וְיָרַדְנוּ עַד לְעֹמֶק הַשֶּׁפֶל שֶׁל בְּזוּיֵי עַם, שֶׁהַחֲרָפוֹת הַגִּדּוּפִים וְהַקְּלָלוֹת</p>
			<p class="text _idGenParaOverride-1"><span class="bold _idGenCharOverride-1">וְהַכְּאֵב כָּל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">כָּךְ גָּדוֹל, עַד שֶׁנּוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">טֵל מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">אֶת כִּשְׁרוֹן הַדִּבּוּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ר. אֵינֶנּוּ יָכוֹל בְּשׁ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וּם אֹפֶן אֲפִלּוּ לְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">סַפֵּר אֶת צָרוֹתָיו בְּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">דִבּוּר מוּבָן וּמְבֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">אָר, שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי הָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">יָה מֵקֵל לוֹ הַרְבֵּה, </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וְהָיָה מַמְתִּיק בְּמִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">דָּה הֲגוּנָה אֶת מִדַּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ת צָרוֹת לְבָבוֹ הָרְחָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בוֹת</span> - המבוכה התרבותית גדולה כל כך, עד כי אין בנמצא ניסוחים שיוכלו לבטא את מצוקות הדור, ויצליחו להרגיע את הרוחות הסוערות - ולו במעט - מתוך ראיית הבעיות לאשורן. אמנם <span class="bold _idGenCharOverride-1">יֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שׁ לוֹ</span> לדור יכולות ביטוי וניתוח, <span class="bold _idGenCharOverride-1">אֲבָל לֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">א לְסַפֵּר נִגְעֵי לְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בָבוֹ לְמַעַן יִרְוַח </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לוֹ, כִּי</span>-<span class="bold _idGenCharOverride-1">אִם לְבַזּוֹת </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וּלְחָרֵף אוֹ לְהִתְקַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">צֵּף וּלְקַלֵּל</span> - יכולות הביטוי מושקעות כל כולן בהאשמות הדדיות. <span class="bold _idGenCharOverride-1">הַצָּרָה הָאֲ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">יֻמָּה, הָרוּחָנִית</span> - השבר התרבותי ועזיבתו של הדור הצעיר את מסורת האומה, <span class="bold _idGenCharOverride-1">וְהַחָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מְרִית</span> - הרדיפות, הפרעות ושאר פגעי האנטישמיות המודרנית <span class="bold _idGenCharOverride-1">יַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">חַד</span> - ובייחוד השילוב בין שתיהן, אוֹי! <span class="bold _idGenCharOverride-1">הֶחְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שִׁיכָה אֶת עוֹלָמֵנוּ</span> - חוללה שבר ומהומה בכל החברה היהודית, <span class="bold _idGenCharOverride-1">נָטְלָה אֶ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ת זִיו הַכָּבוֹד מֵחַיֵּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ינוּ</span> - נטלה מחיינו את הערך הרוחני שלהם ('זיו הכבוד'). <span class="bold _idGenCharOverride-1">נֶ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">חְשְׁכוּ עֵינֵינוּ מִלְּהַכִּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">יר אֶת כְּבוֹד עַצְמֵנוּ</span> - המצב הידרדר עד כדי אבדן הכבוד הלאומי בעיני העם עצמו, <span class="bold _idGenCharOverride-1">וְיָרַדְנוּ עַד לְעֹמֶ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ק הַשֶּׁפֶל שֶׁל בְּזוּיֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">י עַם, שֶׁהַחֲרָפוֹת הַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">גִּדּוּפִים וְהַקְּלָלוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ת</span></p>
			<p class="firstspace">וְכָל תְּכוּנָה זוֹעֶמֶת וּקְצוּפָה הוּא לַחְמָם הַתְּמִידִי. לוּא הָיָה בֶּאֱמֶת זֶה עֶרְכֵּנוּ, לִהְיוֹת חַדְלֵי אִישִׁים, וַחֲשׂוּכֵי כָּל כָּבוֹד, אָז בְּוַדַּאי לֹא הָיָה דָּוֶה עַל זֶה לִבֵּנוּ. דַּאֲבוֹן הַלֵּב יִמָּצֵא רַק כְּשֶׁשָּׂרִים הוֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל הָאָרֶץ, כְּשֶׁמְּכֻבָּדִים וִיקָרִים מִתְבַּזִּים וּמִזְדַּלְזְלִים עַד שֶׁהֵם עַצְמָם שׁוֹכְחִים אֶת כְּבוֹדָם וִיקָרָם; "רְאֵה ד' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה" (איכה א, יא). וְהִנֵּה אִם הָיָה בֶּאֱמֶת דּוֹרֵנוּ דּוֹר רַע וּמֻשְׁחָת, דּוֹר אֲשֶׁר חֶלְאָתוֹ בּוֹ, אָז עוֹד הָיִינוּ מְקַבְּלִים עָלֵינוּ בְּאַהֲבָה אֶת הַבּוּז וְהַקָּלוֹן, כֵּיוָן שֶׁאֵינֶנּוּ רְאוּיִים לְצוּרָה שֶׁל חַיִּים יוֹתֵר הֲגוּנִים;</p>
			<p class="text _idGenParaOverride-1"><span class="bold _idGenCharOverride-1">וְכָל תְּכוּנָה זוֹעֶ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מֶת וּקְצוּפָה הוּא לַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">חְמָם הַתְּמִידִי</span> - עד שהגענו למצב של השפלה וזעם תמידיים, המאפיינים את מי שמרגישים בזויים בעצמם. <span class="bold _idGenCharOverride-1">לוּא הָיָה בֶּאֱמֶת </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">זֶה עֶרְכֵּנוּ, לִהְיוֹת </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">חַדְלֵי אִישִׁים, וַחֲשׂ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וּכֵי כָּל כָּבוֹד, אָז </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בְּוַדַּאי לֹא הָיָה דָּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וֶה עַל זֶה לִבֵּנוּ. דַּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">אֲבוֹן הַלֵּב יִמָּצֵא </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רַק כְּשֶׁשָּׂרִים הוֹלְכִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ים כַּעֲבָדִים עַל הָאָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רֶץ, כְּשֶׁמְּכֻבָּדִים וִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">יקָרִים מִתְבַּזִּים וּמִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">זְדַּלְזְלִים</span> - אם היינו ראויים לביזיון הזה, הוא לא היה מכאיב לנו במידה כה רבה; אולם כאשר מצד האמת המזולזלים והמושפלים ראויים להיות מכובדים - הצער גדול שבעתיים, בעיקר כאשר המזולזלים <span class="bold _idGenCharOverride-1">הֵם עַצְמָם </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שׁוֹכְחִים אֶת כְּבוֹדָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ם וִיקָרָם</span> - הם מבוזים בעיני עצמם; כדברי הפסוק: <span class="bold _idGenCharOverride-1">"רְאֵה ד' וְהַבִּיטָה </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה"</span> - האומה הישראלית פונה כביכול לה' ו'מספרת' לו כי היא רואה את עצמה כמושפלת מתוך סיאוב ('זוללה'). כלומר, יחס הבוז וההשפלה של האומה כלפי עצמה משקף את מצבו העגום של עם ישראל באותה עת אף יותר מן הצרות המוחשיות. הגורמים לשפלות המצב רבים ומורכבים, אך כולם מתנקזים לנקודה אחת - אבדן הכבוד, ביזוי התודעה הלאומית. <span class="bold _idGenCharOverride-1">וְהִנֵּה אִם </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הָיָה בֶּאֱמֶת דּוֹרֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">נוּ דּוֹר רַע וּמֻשְׁחָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ת, דּוֹר אֲשֶׁר חֶלְאָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">תוֹ בּוֹ, אָז עוֹד הָיִינוּ </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מְקַבְּלִים עָלֵינוּ בְּאַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הֲבָה אֶת הַבּוּז וְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הַקָּלוֹן, כֵּיוָן שֶׁאֵינֶ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">נּוּ רְאוּיִים לְצוּרָה </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שֶׁל חַיִּים יוֹתֵר הֲגוּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">נִים,</span></p>
			<p class="firstspace">"נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ" (ירמיהו ג, כה). אֲבָל בַּמֶּה נִנָּחֵם כַּאֲשֶׁר נַחְדֹּר לְתוֹכִיּוּת מַצָּבוֹ הַפְּנִימִי הַמּוּסָרִי וְהַשִּׂכְלִי שֶׁל הַדּוֹר, אַדְּרַבָּה נִמְצָאֶנּוּ לֹא דּוֹר שָׁפָל, גַּם לֹא דּוֹר חוֹטֵא לְפִי הָאֱמֶת. בֵּין בָּאָבוֹת בֵּין בַּבָּנִים נִמְצָא הָמוֹן דְּבָרִים טוֹבִים, רְגָשׁוֹת עֲדִינִים, וּרְצוֹנוֹת נִכְבָּדִים, וּבְכָל זֶה אָנוּ רוֹאִים שֶׁחָסֵר לָנוּ הַכֹּל: לְבַד מַה שֶּׁלָּקִינוּ בְּכִפְלַיִם; לְבַד שֶׁהִנְנוּ נִרְדָּפִים עַד צַוָּאר; לְבַד מַה שֶּׁדָּמֵינוּ נִשְׁפָּכִים כַּמַּיִם הַמֻּגָּרִים אַרְצָה וְאֵין אָנוּ מוֹצְאִים בְּנַפְשֵׁנוּ דֶּרֶךְ אֵיךְ לְהִנָּחֵם אֲפִלּוּ נֹחַם מוּעָט, עַל כָּל הַדָּם הַיָּקָר וְהָאָהוּב,</p>
			<p class="text _idGenParaOverride-1"><span class="bold _idGenCharOverride-1">'נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">תֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">תֵנוּ'. אֲבָל בַּמֶּה נִנָּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">חֵם כַּאֲשֶׁר נַחְדֹּר </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לְתוֹכִיּוּת מַצָּבוֹ הַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">פְּנִימִי, הַמּוּסָרִי </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וְהַשִּׂכְלִי שֶׁל הַדּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וֹר? אַדְּרַבָּה נִמְצָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">אֶנּוּ לֹא דּוֹר שָׁפָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ל, גַּם לֹא דּוֹר חוֹטֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">א, לְפִי הָאֱמֶת</span> - נוסף על המלחמות הפנימיות, המבוכה, קריסת המִרקמים החברתיים, הייאוש, ההשפלה מבחוץ והבוז העצמי, קיים פער עמוק ומכאיב בין הפוטנציאל הפנימי הגנוז בדור לבין מצבו בפועל. כאשר נביט על שאיפות הדור, המעידות על הפוטנציאל שלו, הן בפן האישיותי ('המוסרי') והן בפן ההכרתי ('השכלי'), נמצא שאנו כלל לא שפלים ולא חוטאים. <span class="bold _idGenCharOverride-1">בֵּין </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בָּאָבוֹת בֵּין בַּבָּנִים</span> - בין בקרב שומרי המסורת ובין בקרב הכוחות החילוניים, <span class="bold _idGenCharOverride-1">נִמְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">צָא הָמוֹן דְּבָרִים טוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בִים, רְגָשׁוֹת עֲדִינִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ים, וּרְצוֹנוֹת נִכְבָּדִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ים</span> - כלומר, השאיפות והיכולות הגנוזות בדור, כפי שיפורט להלן, אינן עניין של מה בכך, <span class="bold _idGenCharOverride-1">וּבְכָל זֶה </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">אָנוּ רוֹאִים שֶׁחָסֵר לָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">נוּ הַכֹּל</span>. מעבר לבעיות הרוחניות, אנו גם סובלים מבעיות חומריות קשות: <span class="bold _idGenCharOverride-1">לְבַד מַה שֶּׁלָּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">קִינוּ בְּכִפְלַיִם; לְבַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ד שֶׁהִנְנוּ נִרְדָּפִים </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">עַד צַוָּאר; לְבַד מַה </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שֶּׁדָּמֵינוּ נִשְׁפָּכִים כַּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מַּיִם הַמֻּגָּרִים אַרְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">צָה וְאֵין אָנוּ מוֹצְאִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ים בְּנַפְשֵׁנוּ דֶּרֶךְ אֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">יךְ לְהִנָּחֵם אֲפִלּוּ </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">נֹחַם מוּעָט, עַל כָּל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הַדָּם הַיָּקָר וְהָאָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הוּב,</span></p>
			<p class="firstspace">דָּם בָּנֵינוּ וְאַחֵינוּ הַיְּקָרִים, הַלֵּב נַעֲשָׂה יָצוּק כְּמוֹ אֶבֶן, הַמֹּחַ כִּמְטִיל עוֹפֶרֶת, וְאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים כִּי-אִם לְהִתְרַגֵּשׁ, לְהִתְקַצֵּף, לִכְעֹס וְלִשְׂנֹא, אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ, "בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר" (איכה ד, ג) - לְבַד זֶה, הַמַּשְׂטֵמָה הַכְּלָלִית הַסּוֹבֶבֶת אוֹתָנוּ מֵעֲבָרִים מֵהָמוֹן רַב, הַבּוּז וְהַשִּׁפְלוּת הַפְּנִימִית הַמְּבַצְבֶּצֶת אֲפִלּוּ מִתּוֹךְ לִבָּם שֶׁל אוֹתָם הַנָּדִים לְשִׁבְרֵנוּ וְהָאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי לְרַחֵם עָלֵינוּ, הֵם הִשְׁפִּילוּ אֶת רוּחֵנוּ כָּל-כָּךְ עַד שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמֵנוּ כִּי-אִם בְּעַיִן שֶׁל זַעַם, שֶׁל חֲשָׁד וְשֶׁל הַשְׁפָּלָה, כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ, רַק אֲנַחְנוּ הִנְנוּ</p>
			<p class="text _idGenParaOverride-1"><span class="bold _idGenCharOverride-1">דָּם בָּנֵינוּ וְאַחֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ינוּ הַיְּקָרִים</span> - ככל הנראה מקונן כאן הרב קוק על הפרעות האנטישמיות שהתחוללו באותה עת ברחבי העולם היהודי ובעיקר במזרח אירופה וברוסיה. <span class="bold _idGenCharOverride-1">הַלֵּב נַעֲ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שָׂה יָצוּק כְּמוֹ אֶבֶן, </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הַמֹּחַ כִּמְטִיל עוֹפֶרֶ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ת</span> - הלב והמוח מתקשים לעכל ומתפלצים למראה הזוועות הללו, ועם זאת, <span class="bold _idGenCharOverride-1">אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים כִּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">י</span>-<span class="bold _idGenCharOverride-1">אִם לְהִתְרַגֵּשׁ, לְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הִתְקַצֵּף, לִכְעֹס וְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לִשְׂנֹא, אוֹי מֶה הָיָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ה לָנוּ</span> כדברי הפסוק במגילת איכה: <span class="bold _idGenCharOverride-1">"בַּת עַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">נִים בַּמִּדְבָּר"</span> - אישי האומה כה טרודים במלחמות פנימיות, כה נרגנים ומיואשים, עד כי אינם עוסקים בהצלת אחיהם מהאסונות המתרגשים עליהם, כאותם יענים המזניחים ('מתאכזרים') את בניהם במדבר. <span class="bold _idGenCharOverride-1">לְבַד זֶה, הַמַּשְׂ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">טֵמָה הַכְּלָלִית הַסּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וֹבֶבֶת אוֹתָנוּ מֵעֲבָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רִים מֵהָמוֹן רַב, הַבּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וּז וְהַשִּׁפְלוּת הַפְּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">נִימִית הַמְּבַצְבֶּצֶת </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">אֲפִלּוּ מִתּוֹךְ לִבָּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ם שֶׁל אוֹתָם הַנָּדִים </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לְשִׁבְרֵנוּ וְהָאוֹמְרִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ים שֶׁרָאוּי לְרַחֵם עָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לֵינוּ, הֵם הִשְׁפִּילוּ אֶת </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רוּחֵנוּ כָּל</span>-<span class="bold _idGenCharOverride-1">כָּךְ עַד שֶׁ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">גַּם אֲנַחְנוּ אֵין אָנוּ </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">יְכוֹלִים לְהִסְתַּכֵּל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">עַל עַצְמֵנוּ כִּי</span>-<span class="bold _idGenCharOverride-1">אִם </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בְּעַיִן שֶׁל זַעַם, שֶׁ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ל חֲשָׁד וְשֶׁל הַשְׁפָּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לָה, כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ, רַק אֲנַחְנוּ הִנְנוּ</span></p>
			<p class="firstspace">הָרָעִים וְהַחַטָּאִים, הַסְּכָלִים וְהַחֲשׁוּכִים מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אוֹי וְאַלְלַי!</p>
			<p class="firstspace">הַיָּדַיִם רָפוֹת, הַבִּרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת, הַלֵּב נָמוֹג וְהָעֵינַיִם תּוֹעוֹת לָתוּר פֹּה וָשָׁם, אוּלַי יֵשׁ אֵיזֶה נְקֻדַּת אוֹר, אֵיזֶה נִיצוֹץ תַּנְחוּמִים, שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְהָאִיר וּלְחַמֵּם, לְהַעֲלוֹת עַל יָדוֹ שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ קֹדֶשׁ. אֲבָל מְאוּמָה לֹא יִמְצָאוּ; הָאָבוֹת נִבְהָלִים וְנוֹאָשִׁים, הַבָּנִים מְלֵאִים רֹגֶז וְקֶצֶף, וְאִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ לֹא יֵדַע וְלֹא יָבִין. כָּל אֶחָד מִתְגַּדֵּר בְּצָרוֹתָיו הַמְּיֻחָדוֹת לוֹ,</p>
			<p class="text"><span class="bold _idGenCharOverride-1">הָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רָעִים וְהַחַטָּאִים, הַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">סְּכָלִים וְהַחֲשׁוּכִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ים מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">אוֹי וְאַלְלַי!</span> - מעבר להשפלה הלאומית בעיני זרים, המבליטה בחריפות את מעמדה העלוב של האומה במציאות העכשווית, חמור מכול הוא אבדן הכבוד העצמי. עם ישראל הגיע למצב בו הוא רואה את עצמו כגרוע מבין האומות.</p>
			<p class="text _idGenParaOverride-1"><span class="bold _idGenCharOverride-1">הַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">יָּדַיִם רָפוֹת, הַבִּרְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">כַּיִם כּוֹשְׁלוֹת, הַלֵּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ב נָמוֹג וְהָעֵינַיִם </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">תּוֹעוֹת לָתוּר פֹּה וָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שָׁם, אוּלַי יֵשׁ אֵיזֶה </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">נְקֻדַּת אוֹר, אֵיזֶה נִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">יצוֹץ תַּנְחוּמִים, שֶׁיִּהְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">יֶה רָאוּי לְהָאִיר וּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לְחַמֵּם, לְהַעֲלוֹת עַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ל יָדוֹ שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">קֹדֶשׁ</span> - בתוך המציאות המייאשת המלאה רדיפות, שנאה אנטישמית, שבר חברתי, תהליך חילון, השפלה לאומית ומשבר אמון עצמי; מחפש העם משנה רוחנית שתוכל לשפוך אור על המתרחש ולעזור לו לתפוס קצה חוט שיוביל לפתרון. <span class="bold _idGenCharOverride-1">אֲבָל מְאוּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מָה לֹא יִמְצָאוּ</span>: מן הצד אחד ניצבים <span class="bold _idGenCharOverride-1">הָאָבוֹת, נִבְהָלִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ים וְנוֹאָשִׁים</span> - המחנה הדתי עומד חסר אונים מול הגל התרבותי-חילוני שכבש את הלב של הדור הצעיר ומחק במחי-יד דפוסי התנהגות וצורות חשיבה שהתקיימו דורי דורות. מן הצד האחר עומדים <span class="bold _idGenCharOverride-1">הַבָּנִים, מְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לֵאִים רֹגֶז וְקֶצֶף</span> - המחנה החילוני עסוק רובו ככולו בטרוניה ובמרירות כלפי הממסד התורני והדת, <span class="bold _idGenCharOverride-1">וְאִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לֹא יֵדַע וְלֹא יָבִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ין</span> - הריחוק וחוסר התקשורת מביא לשיתוק האוחז בתרבות כולה. <span class="bold _idGenCharOverride-1">כָּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ל אֶחָד מִתְגַּדֵּר בְּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">צָרוֹתָיו הַמְּיֻחָדוֹת </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לוֹ</span> - כל אחד מן המחנות מרוכז בצרותיו: 'האבות' כואבים את קריסת המסגרת הדתית, ואילו 'הבנים' מתענים בחיפוש משמעות אחרת לחייהם.</p>
			<p class="firstspace">כָּל אֶחָד מַאֲשִׁים אֶת חֲבֵרוֹ וְתוֹלֶה הַקּוֹלָר רַק בְּצַוָּארוֹ. וּלְהָשִׁיב אֶת הַלְּבָבוֹת אֵלֶּה לָאֵלֶּה, וְקַל וָחֹמֶר לְשַׁלֵּב אֶת הַיָּדַיִם לַעֲבוֹדָה חֲשׁוּבָה וְכוֹלֶלֶת - אֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ. "נֶהֶפְכוּ צִיַרי עָלַי" (דניאל י, טז), "וָאֵלֵךְ מַר בַּחֲמַת רוּחִי וְיַד ד' עָלַי חָזָקָה" (יחזקאל ג, יד).</p>
			<p class="firstspace">הַסּוּ רַעְיוֹנַי! אַל תִּשְׁתּוֹחֲחוּ וְאַל תֶּהֱמוּ, יֵשׁ שֶׁמֶשׁ צְדָקָה זוֹרַחַת, אַף תָּבִיא מַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, תִּמְחֶה דִּמְעָה</p>
			<p class="text"><span class="bold _idGenCharOverride-1">כָּל אֶחָד מַאֲשִׁים אֶ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ת חֲבֵרוֹ וְתוֹלֶה הַקּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וֹלָר רַק בְּצַוָּארוֹ</span> - מבחינת המחנה הדתי, הרדיפות והמשברים הם עונש אלוהי המגיע בשל עזיבת 'הבנים' את המסורת ומפאת מעורבותם בתנועות מהפכניות שונות המעוררת את זעם האומות. המחנה החילוני, לעומת זאת, מאשים את 'האבות' בנחשלות החוסמת את הכוחות הצעירים; לדעתם, השמרנות של דור האבות היא הגורם לאנטישמיות מצד החברה הכללית. בשורה התחתונה, נמצאת האומה כולה במצב של מבוכה ואבדן דרך. <span class="bold _idGenCharOverride-1">וּלְהָשִׁיב </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">אֶת הַלְּבָבוֹת אֵלֶּה </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לָאֵלֶּה</span> - לצמצם את העוינות בין הצדדים, אף ללא שיתוף פעולה של ממש, <span class="bold _idGenCharOverride-1">וְקַל וָחֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מֶר לְשַׁלֵּב אֶת הַיָּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">דַיִם לַעֲבוֹדָה חֲשׁ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וּבָה וְכוֹלֶלֶת</span> - ועל אחת כמה וכמה לאמץ את הפן החיובי שבכל אחד מן המחנות ולבנות יחדיו את עתיד העם, <span class="bold _idGenCharOverride-1">אֵין דּוֹרֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ</span>. כדברי הפסוק בספר דניאל: <span class="bold _idGenCharOverride-1">"נֶהֶפְכוּ צִירַי עָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לַי"</span> - "אלו ראשי עצמות כל אבר ואבר התקועים בחורי מושבם וסובב בתוכם כדלת על צירה בחור המפתן" והם "נהפכו להישמט ממקומה מרוב רתת וחרדה" (רש"י שם), ומסכם הרב קוק: <span class="bold _idGenCharOverride-1">וָאֵלֵךְ מַר בַּחֲמַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ת רוּחִי וְיַד ד' עָלַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">י חָזָקָה</span> - ומעוצמת ההפנמה של מרירות המצב וחוסר ההשלמה עמו ('חימה'), רוח ה' דוחפת אותי בחוזקה לשאת דברים אל בני הדור.</p>
			<p class="text _idGenParaOverride-1"><span class="bold _idGenCharOverride-1">הַסּוּ רַעְיוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">נַי!</span> - שיתקו מחשבותי! יש צורך לעשות מהפך תודעתי; <span class="bold _idGenCharOverride-1">אַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ל תִּשְׁתּוֹחֲחוּ וְאַל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">תֶּהֱמוּ</span> - אל תיפול רוחכם ואל תשמיעו קול נהי, <span class="bold _idGenCharOverride-1">יֵשׁ שֶׁמֶשׁ צְדָקָה זוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רַחַת, אַף תָּבִיא מַרְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">פֵּא בִּכְנָפֶיהָ, תִּמְחֶ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ה דִּמְעָה</span></p>
			<p class="firstspace">מֵעַל כָּל פָּנִים, וְרוּחַ שָׂשׂוֹן תַּחַת רוּחַ כֵּהָה תְּמַלֵּא אֶת כָּל לֵב. דּוֹרֵנוּ הוּא דּוֹר נִפְלָא, דּוֹר שֶׁכֻּלּוֹ תִּמָּהוֹן. קָשֶׁה מְאֹד לִמְצֹא לוֹ דֻּגְמָא בְּכָל דִּבְרֵי יָמֵינוּ. הוּא מֻרְכָּב מֵהֲפָכִים שׁוֹנִים, חֹשֶׁךְ וְאוֹר מְשַׁמְּשִׁים בּוֹ בְּעִרְבּוּבְיָה. הוּא שָׁפָל וְיָרוּד, גַּם רָם וְנִשָּׂא; הוּא כֻּלּוֹ חַיָּב, גַּם כֻּלּוֹ זַכַּאי. אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַעֲמֹד עַל אָפְיוֹ לְמַעַן נוּכַל לָצֵאת לְעֶזְרָתוֹ.</p>
			<p class="firstspace">בְּכָל הַזְּמַנִּים וּבְכָל הַדּוֹרוֹת אֲנַחְנוּ רוֹאִים, בְּדוֹר שֶׁהוּא מָלֵא פְּרָצוֹת, הַפְּרָצוֹת עוֹבְרוֹת עַל פְּנֵי כָּל חוּגוֹ הַמּוּסָרִי לְכָל צְדָדָיו. דּוֹר שׁוֹכֵחַ אֱלוֹהַּ הוּא גַּם כֵּן</p>
			<p class="text"><span class="bold _idGenCharOverride-1">מֵעַל כָּל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">פָּנִים, וְרוּחַ שָׂשׂוֹן, </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">תַּחַת רוּחַ כֵּהָה תְּמַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לֵּא אֶת כָּל לֵב</span> - מבט פנימי על המציאות מלמד כי מאחורי העננים הקודרים יש אור ישועה וחסד ('צדקה') הזורח, מרפא ומקדם את המציאות דווקא מתוך הסיבוכים הללו. ישועה זו תמחק את הצער ותחליף את הרוח החלושה ('כהה') ברוח שמחה. <span class="bold _idGenCharOverride-1">דּוֹרֵנוּ הוּא דּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וֹר נִפְלָא</span> - מלשון חריג ופלאי, <span class="bold _idGenCharOverride-1">דּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וֹר שֶׁכֻּלּוֹ תִּמָּהוֹן. </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">קָשֶׁה מְאֹד לִמְצֹא </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לוֹ דֻּגְמָא בְּכָל דִּבְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רֵי יָמֵינוּ</span> - התרבות בה אנו חיים מורכבת וייחודית כך שקשה למצוא לה מקבילה בהיסטוריה. הדור הזה <span class="bold _idGenCharOverride-1">מֻ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רְכָּב מֵהֲפָכִים שׁוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">נִים, חֹשֶׁךְ וְאוֹר מְשַׁ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מְּשִׁים בּוֹ בְּעִרְבּוּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בְיָה. הוּא שָׁפָל וְיָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רוּד, גַּם רָם וְנִשָּׂא; </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הוּא כֻּלּוֹ חַיָּב, גַּם </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">כֻּלּוֹ זַכַּאי. אֲנַחְנוּ </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">חַיָּבִים לַעֲמֹד עַל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">אָפְיוֹ לְמַעַן נוּכַל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לָצֵאת לְעֶזְרָתוֹ</span> - הדור הנוכחי מורכב מסתירות שונות של גדלות וקטנות. על מנת למצוא רפואה למשבר יש לזהות את אופיו הפנימי של הדור.</p>
			<p class="text _idGenParaOverride-1"><span class="bold _idGenCharOverride-1">בְּכָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ל הַזְּמַנִּים וּבְכָל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הַדּוֹרוֹת אֲנַחְנוּ רוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">אִים, בְּדוֹר שֶׁהוּא מָלֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">א פְּרָצוֹת, הַפְּרָצוֹת </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">עוֹבְרוֹת עַל פְּנֵי כָּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ל חוּגוֹ הַמּוּסָרִי לְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">כָל צְדָדָיו</span> - לאורך כל ההיסטוריה הישראלית הייתה התאמה בין מצבו הדתי של הדור לבין מצבו המוסרי, לכן דור פרוץ מבחינה דתית היה פרוץ גם מבחינה מוסרית. <span class="bold _idGenCharOverride-1">דּוֹר שׁוֹכֵחַ אֱלוֹהַּ הוּא גַּם כֵּן</span></p>
			<p class="firstspace">דּוֹר סוֹרֵר וּמוֹרֶה, זוֹלֵל וְסוֹבֵא. מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם עֵת זָנַח יִשְׂרָאֵל אֶת צוּר מָעֻזּוֹ, הִנֵּה מֵעֵבֶר מִזֶּה "זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן" (הושע יג, ב), 'וַיִצָּמְדוּ לָאֱלִילִים' 'וַיִּשְׁכְּחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם' (על פי תהלים קו, כח; כא), וּמֵעֵבֶר מִזֶּה "זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב" (הושע ד, יא), "וְגַנָּב יָבוֹא פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּץ" (הושע ז, א); פֹּה 'נָשִׁים מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז' (על פי יחזקאל ח, יד),</p>
			<p class="text _idGenParaOverride-1"><span class="bold _idGenCharOverride-1">דּוֹר סוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רֵר וּמוֹרֶה, זוֹלֵל וְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">סוֹבֵא</span> - עד כה, כאשר זנח אדם מעם ישראל את אורח החיים הדתי, דהיינו את הקשר שלו לממד הרוחני, לוּוה התהליך בזניחת מעגלי ערכים נוספים. הניוון בתחום הדתי התבטא גם בתחומים אחרים, כגון שחיתות חברתית, הסתאבות חומרית, בערוּת ונחשלות אישיותית בכלל. <span class="bold _idGenCharOverride-1">מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ם</span> - עוד בימים עברו, בשלהי ימי בית המקדש הראשון, <span class="bold _idGenCharOverride-1">עֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ת זָנַח יִשְׂרָאֵל אֶ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ת צוּר מָעֻזּוֹ</span> - כאשר זנחה החברה הישראלית את הקשר אל המקור היציב ('צור מעוז'), היינו את הקשר לממד האלוהי-רוחני ושקעה בעבודה זרה, ניתן היה להתחקות אחר ירידתה הערכית גם בתחומי חיים נוספים: <span class="bold _idGenCharOverride-1">הִנֵּה </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מֵעֵבֶר מִזֶּה "זֹבְחֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">י אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">קוּן"</span> - הפסוקים מתארים מציאות בה מצד אחד אישי האומה היו מקריבים את ילדיהם לפולחן המולך ומנשקים עגלי עבודה זרה, <span class="bold _idGenCharOverride-1">"</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וַיִצָּמְדוּ לָאֱלִילִים"</span> - דבקו בעבודת הגילולים, <span class="bold _idGenCharOverride-1">"וַיִּשְׁכְּחוּ אֵל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מוֹשִׁיעָם"</span> - ושכחו את ה' המושיע אותם; <span class="bold _idGenCharOverride-1">וּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מֵעֵבֶר מִזֶּה "זְנוּת </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ח לֵב"</span> - במקביל, נמשכה החברה אחר חיי הפריצות, ולבם הלך אחרי זנות ושתיית יין, <span class="bold _idGenCharOverride-1">"וְגַנָּב יָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בוֹא פָּשַׁט גְּדוּד בַּחוּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ץ"</span> - והגניבה אינה נעשית בהסתר אלא בצורה גלויה והמונית ('כגדוד'). הרב קוק ממשיך ומדגים את התרחבותה של ההסתאבות הרוחנית שחלחלה אז לכלל תחומי החיים: <span class="bold _idGenCharOverride-1">פֹּה "נָשִׁים מְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ז"</span> - ה'תמוז' היה סוג של עבודה זרה, שעיקר עבודתו נעשתה באמצעות בכי,</p>
			<p class="firstspace">וְשָׁם "כָּל אַח עָקוֹב יַעְקֹב, וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ" (ירמיהו ט, ג). וְזֶה הַקַּו, עוֹבֵר הוּא גַּם עַל פְּנֵי הַתּוֹלָדָה שֶׁלָּנוּ גַּם כֵּן בַּגָּלוּת. מוּזָר הוּא הַדּוֹר הַזֶּה, שׁוֹבָב הוּא, פִּרְאִי הוּא אֲבָל גַּם נַעֲלֶה וְנִשָּׂא, נוֹצִיא מִן הַחֶשְׁבּוֹן אֶת הַיְּחִידִים הַגַּסִּים שֶׁלָּקְחוּ לָהֶם אֶת רוּחַ הַפְּרָצִים לְמַסְוֶה לְעוֹלֵל עַל יָדוֹ עֲלִילוֹת שֶׁל גֶּזֶל וְחָמָס וְכָל נְבָלָה, נִמְצָא כִּי מֵעֵבֶר מִזֶּה 'חוּצְפָּא יִשְׂגֵּא, אֵין הַבֵּן מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו, נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ' (על פי סוטה מט, ב), וּלְעֻמַּת זֶה - רִגְשֵׁי הַחֶסֶד, הַיֹּשֶׁר, הַמִּשְׁפָּט וְהַחֶמְלָה עוֹלִים וּמִתְגַּבְּרִים,</p>
			<p class="text _idGenParaOverride-1"><span class="bold _idGenCharOverride-1">וְשָׁם "כָּל אַח </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">עָקוֹב יַעְקֹב, וְכָל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ"</span> - במקביל, אח מרמה את אחיו ורֵעים מדברים סרה אחד על השני. <span class="bold _idGenCharOverride-1">וְזֶה הַקַּו, עוֹבֵר </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הוּא גַּם עַל פְּנֵי הַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">תּוֹלָדָה שֶׁלָּנוּ גַּם </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">כֵּן בַּגָּלוּת</span> - גם במהלך ההיסטוריה ('התולדה') הגלותית, בתפוצותיו השונות של עם ישראל, התקיים קשר בין ירידה מוסרית בתחום אחד לירידה בשאר תחומי המוסר. אולם תופעת החילון בדורות האחרונים שונה מקודמותיה: <span class="bold _idGenCharOverride-1">מוּזָר הוּא הַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">דּוֹר הַזֶּה</span>. מצד אחד, <span class="bold _idGenCharOverride-1">שׁוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בָב הוּא, פִּרְאִי הוּא</span> - הוא מורד וחסר שליטה, בועט במסורת הדתית, <span class="bold _idGenCharOverride-1">אֲבָל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">גַּם נַעֲלֶה וְנִשָּׂא</span> - אולם מצד שני גנוזות בו איכויות נפשיות וכוחות חיים אדירים. <span class="bold _idGenCharOverride-1">נוֹצִיא מִן הַחֶשְׁבּוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ן אֶת הַיְּחִידִים הַגַּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">סִּים שֶׁלָּקְחוּ לָהֶם אֶ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ת רוּחַ הַפְּרָצִים לְמַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">סְוֶה, לְעוֹלֵל עַל יָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">דוֹ עֲלִילוֹת שֶׁל גֶּזֶל </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">וְחָמָס וְכָל נְבָלָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ה</span> - אם נתעלם מאותם בודדים היוצאים מן הכלל (אשר אינם מעידים על הכלל), המנצלים את השבר הרוחני ככיסוי לחולשותיהם המוסריות, <span class="bold _idGenCharOverride-1">נִמְצָא כִּי מֵעֵבֶר </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מִזֶּה</span>, כדברי חז"ל המתארים את העתיד להיות בדור הגאולה: <span class="bold _idGenCharOverride-1">"חוּצְפָּא יִשְׂגֵּא, </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">אֵין הַבֵּן מִתְבַּיֵּשׁ </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">מֵאָבִיו, נְעָרִים פְּנֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">י זְקֵנִים יַלְבִּינוּ"</span> - נראה כי למרות החוצפה המתגברת והשבר הבין-דורי (תופעות המרידה במסורת, הכפירה והחילון), מצויים בתרבות הנוכחית גם <span class="bold _idGenCharOverride-1">רִגְשֵׁי </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הַחֶסֶד, הַיֹּשֶׁר, הַמִּשְׁפָּט וְהַחֶמְלָה עוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לִים וּמִתְגַּבְּרִים</span> - תביעה למוסר ויושר חברתי;</p>
			<p class="firstspace">הַכֹּחַ הַמַּדָּעִי וְהָאִידֵאָלִי פּוֹרֵץ וְעוֹלֶה. חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַדּוֹר הַצָּעִיר אֵינֶנּוּ חָשׁ כָּל כָּבוֹד לְכָל מַה שֶּׁהֻרְגַּל, לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֻפְּלָה נַפְשׁוֹ, לֹא מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁפַּל מֵאוֹתוֹ הַגְּבוּל שֶׁהַחֹק וְהַמִּשְׁפָּט עוֹמְדִים עָלָיו בַּדֵּעָה הַהֲמוֹנִית הָרְגִילָה, כִּי אִם מִפְּנֵי שֶׁעָלָה עַד הַמָּקוֹם, שֶׁלְּפִי אוֹתוֹ הַצִּבְיוֹן שֶׁהֻרְגַּל בּוֹ עַד כֹּה שֶׁיַּבִּיט עַל יָדוֹ עַל הַחֹק וְהַמִּשְׁפָּט, עַל הַמָּסֹרֶת וְהָאֱמוּנָה בִּכְלָל, עַל כָּל טָהוֹר וְקָדוֹשׁ, עַל כָּל אֱמֶת גְּדוֹלָה נִצְחִית וֵאלֹהִית אֲשֶׁר בַּמֻּשָּׂגִים, מִפְּנֵי מִעוּט הָעֲבוֹדָה בְּתַלְמוּדָם שֶׁל יְסוֹדֵי הָרֶגֶשׁ</p>
			<p class="text _idGenParaOverride-1"><span class="bold _idGenCharOverride-1">הַכֹּחַ הַמַּדָּעִ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">י וְהָאִידֵאָלִי פּוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רֵץ וְעוֹלֶה</span> - יכולות שכליות ותביעות ערכיות גבוהות. המורכבות הנזכרת לעיל - דור הבועט במסורת התורנית ומנגד חמוש בכוחות נפש שלא נודעו עד כה - מביאה למסקנה כי <span class="bold _idGenCharOverride-1">חֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לֶק גָּדוֹל מֵהַדּוֹר </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הַצָּעִיר אֵינֶנּוּ חָשׁ </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">כָּל כָּבוֹד לְכָל מַה </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שֶּׁהֻרְגַּל</span> - חלק גדול מהדור הצעיר המורד במסורת אינו חש הערכה להרגלי-הדת עליהם חונך ממסורת האבות, <span class="bold _idGenCharOverride-1">לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֻפְּלָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ה נַפְשׁוֹ, לֹא מִפְּנֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">י שֶׁנִּשְׁפַּל מֵאוֹתוֹ הַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">גְּבוּל שֶׁהַחֹק וְהַמִּ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שְׁפָּט עוֹמְדִים עָלָיו </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">בַּדֵּעָה הַהֲמוֹנִית הָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">רְגִילָה</span> - לא מפני שאישיותו אפלה וקטנה, לא מפני שרמתו נמוכה מהרמה שבה נתפסים מושגי התורה בהמון הדתי הרחב, אלא להפך: <span class="bold _idGenCharOverride-1">כִּי אִם מִפְּנֵ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">י שֶׁעָלָה עַד הַמָּקוֹ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ם, שֶׁלְּפִי אוֹתוֹ הַצִּבְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">יוֹן שֶׁהֻרְגַּל בּוֹ עַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ד כֹּה שֶׁיַּבִּיט עַל יָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">דוֹ עַל הַחֹק וְהַמִּשְׁ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">פָּט, עַל הַמָּסֹרֶת וְ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">הָאֱמוּנָה בִּכְלָל, עַ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ל כָּל טָהוֹר וְקָדוֹשׁ, </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">עַל כָּל אֱמֶת גְּדוֹלָ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">ה נִצְחִית וֵאלֹהִית אֲ</span><span class="bold _idGenCharOverride-1">שֶׁר בַּמֻּשָּׂגִים</span> - מפני שעלה עד הרמה ('המקום'), שממנה נראים החוק והמשפט התורניים, מושגי האמונה והמסורת הנצחיים והאלוהיים (על פי האופן ]'הצביון'[ שבו הוסברו לו עד כה המושגים הללו על ידי אנשי התורה) כנחשלים לעומת רמתו. מדוע מושגי המסורת נדמים לבני הדור הצעירים כנחשלים והם לא יורדים לעומקם ולקדושתם? 
			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 48.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 15 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!