מעלה 19 כתב עת לביקורת ספטמבר 2025

אלו ימים של חידלון. אי אפשר להשוות אותו לרעב. רעב לא יכול להיות מטאפורה בעת הזאת. ובכלל נראה שאין עכשיו מקום למטאפורות. הן שייכות ליקום אחר. מטאפורות מניחות שיש מרחק כלשהו בין דבר אחד לאחר, שיש שאר רוח חיוני ומפרה. ואילו החידלון מעכב את המחשבה, מטשטש את המיקוד, את בהירות הרעיונות. הוא מחליף אותם בקיום מפוזר, מטושטש (ולחלופין — דביק עד זרא), שבו כל קו גמר, ובתוכו גם עריכת גיליון לכתב עת לביקורת, מסתיים בקושי, בייאוש ובתשישות, מעמיד את משמעות הפעולה בסימן שאלה, ובמקום לייצר טעם הוא אנטי־מייצר. מתפיל את החיים.
החידלון הזה אינו גזרת גורל או התבוננות מפוכחת על המציאות. להפך: זוהי פרספקטיבה הנוצרת בכוונת מכוון. תכליתה להקשות עלינו לדרוש, לפעול ולהתנגד מתוך חיות וחיוניות, מתוך הכוחות שכל יום חדש מוכרח להעניק לנו. במקום זאת, היא מותירה אותנו חדלים.
אף על פי כן, מי ששפר עליהם גורלם ונותרו בצד הזה של האדמה, מחויבים בטיפוח ערך החיים, במאבק — שפעולות הכתיבה, הקריאה, הכתיבה על הקריאה והעריכה — הן חלק ממנו. אנחנו מחזיקים אור כדי לזכור את החיים: כמה מופלאים הם יכולים להיות, כמה מרוממים, משמחי לב, מרובי חלומות. עד כמה מצבנו הרעוע אינו כורח ואינו מציאות, כמה אנחנו מאמינים ומתגעגעים לחיים אחרים. אנחנו נלחמים עבור האפשרות לדמיין את החיים נפלאים, הרחק ממרחבי ההישרדות.
כפי שאפשר ללמוד מהסוריאליסטים, המאבק על החיים הוא המאבק על הדמיון; הסוריאליסטים — שחיו בעידן הפוסט־אפוקליפטי הראשון (זה שאחרי מלחמת העולם הראשונה), הציבו במרכז שאיפתם את הדמיון, מתוך ההכרה בהריסות חייהם, עולמם, תרבותם. הם הבינו שהיכולת לדמיין היא תנאי הכרחי לקיומם של חיים שראוי לחיותם, ושככל שהדמיון פרוע יותר טוב. מרכיב יסודי בחידלון של חיינו הוא קטיעת היכולת הזו בדיוק.
אפשר, אפשר וצריך לחיות את החיים במלוא אפשרויותיהם: מתוך אהבה ושמחה, וכפי שמתאפשר בקריאת ספרים ובכתיבתם. בימים האלה יותר מאשר אי פעם, אנחנו שואפים לפרספקטיבה שנושאת עיניים לא רק אל העתיד אלא אפילו אל הנצח. זוהי הפרספקטיבה שספרות מאפשרת. עייפים ועלובים אנחנו ממשיכים לבקש לקום מתוך החידלון, מבקשים שינוי, מבקשים את החיים — במלוא עוזם, בחזרה.

במעלה 19 17 רשימות, ושבעה כותבים חדשים שהצטרפו אל מניין הכותבים בכתב העת. מי ייתן והכותבים החדשים יישאו עימם בשורה של התחדשות. הגיליון נפתח ברשימתה של צליל ניב על ”ה”פ לאבקרפט: נגד העולם, נגד החיים” — הרומן הראשון של מישל וולבק. ממשיך אותה — על הגבול שבין אימה ופלא — דניאל מאירי, ברשימתו על ספר העיון ”צללי הלילה” מאת יאיר לביא, המוקדש לשיתוקי שינה. לאחריהם שתי רשימות על צבא: אביב פטר מחפש מוצא אל הים בספר ”חגורת הרסס” מאת תום הדני נוה, ואביגיל זמיר (ברוכה הבאה!) מתעניינת בגבולות הבעלות על הסיפור בספר ”סדריק” מאת גיש עמית. ממשיכים בדמעה דרך מטוס ממריא: יובל יבנה כותב על פוסט ביט ב”לך” מאת יונתן ברג, ואסף רוט כותב בנדיבות וביופי על ”עירוב: שירים” מאת נדב ליניאל. פנימה אל הטקסטים: רות אשור מתחקה אחר כוחו של הטקסט וכוחה של הגניזה ב”שיעורים בפיתוח קול” מאת דורית רבניאן, וגיא פרל (ברוך הבא!) קורא בחיבור ובפירוד בספר ”אפר ויהלום” מאת רות קרא־איבנוב קניאל. עוד על שפה ועוד על הנסתר בה: ענת עינהר (ברוכה הבאה!) קוראת ב”סיטארה” מאת רוני פרצ’ק, ודנה אמיר (ברוכה הבאה!) כותבת על ”נכתב בחפצים” מאת עדי שורק. נועה שטרן-אחיפז (ברוכה הבאה!) קוראת בדיכוי והתנגדות ב”כל השטויות האלה” מאת עז אל־דין שוכרי פישר; איתיאל קריספין מוצא נחמה קטנה ב”ענן” מאת שגיא אלנקווה; והדר קרה רכז המערכת (ברוך הבא!) מחפש חסד במבט של מאיה ערד על גיבורי ”תמורה נאותה”. אלעד נבו מתרגש מההערה המסיימת בספרה של אולגה טוקרצ’וק ”נשף האמפוזות” ועמרי נריה (ברוך הבא!) שר שיר הלל לריבוי עם ”השחר של הכול” מאת דיוויד גרייבר ודיוויד ונגרו. את הגיליון חותם תרגום מגרמנית של שירה מרון לפתיחת הרומן ”מה שנותר” מאת כריסטה וולף. את הגליון מלווים הפעם תצלומיו היפים של יובל חן מתוך הפרויקט ”שני יוסי — הדמעות של ארוס” שיוצגו ב”מקום לאמנות” בקריית המלאכה באוקטובר 2026.
שם: מעלה 19 כתב עת לביקורת ספטמבר 2025
שפה: עברית
תחום: כתבי עת ופירסומים
תת תחום: כתבי עת ופירסומים
מק״ט: 012950065