שפת השפם

אבינועם ברוך
שפת השפם / ברוך אבינועם

”אלמלא חטאו מוסלמים בגידול שפם לא בא ספר זה לעולם. למרות ההוראות המפורשות במסורת האיסלאם המורות על הסרת השפם וגידול הזקן, סיגלו לעצמם מוסלמים מנהג הפוך: לא זו בלבד שמגדלים שפם, אף מקצצין בזקן...”
שפת השפם הוא ספר פולקלורי ייחודי המשלב מחקר עיוני עם סיפורים, בדיחות ומשלים עממיים על השפם ומעמדו בחברה הערבית והמוסלמית.
הספר מכיל חמישה פרקים: השפם באיסלאם ובחברה הערבית, סיפורים שעניינם שפם, פתגמים ומטבעות לשון, השפם בשירה הערבית ונספחים.
המחבר, אבינועם ברוך, הגיע להיכרות אינטימית עם החברה הערבית והזדמן לו לשמוע סיפורים ובדיחות, פנינים ומרגליות שעניינם השפם. כל אלו קובצו בספר להנאת הקוראים, כדי לגלות בו את שורשי שערות השפם עם בת שחוק על שפתם.
שם: שפת השפם
מחבר/ת: אבינועם ברוך
שפה: עברית
מאייר: מישל קישקה
תחום: ספרי מתנה
תת תחום: ספרי מתנה
מק״ט: 012923394
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 79.00
קרא פרק ראשון
				      
      <title></title>
      
      <div>
         
         <h5 style="text-align:center"></h5>
         
         <h3 style="text-align:center;">השפם באיסלאם</h3>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">אלמלא חטאו מוסלמים בגידול שפם, לא בא חיבור זה
               לעולם.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">למרות ההוראות המפורשות במסורת האיסלאם המורות על הסרת
               השפם וגידול הזקן: "אַחְפוּ (אל)־שַׁ<span class="regular">ّ</span>וַארֶבּ וַאַוְפוּ (אל)־לִ<span class="regular">ّ</span>חַא", סיגלו לעצמם מוסלמים מנהג הפוך: לא זו בלבד
               שמגדלים שפם, אף מקצצין בזקן.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">מה אומרת המסורת? עד כמה היא מחייבת? מדוע נוהגים
               מוסלמים כפי שנוהגים בשערות שפמם?
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regularbold">השפם במסורת האיסלאם</span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular"><span class="regular">"</span>שַׁארֶבּ"- שפם, לפי מילון
               אֶל<span class="regular">־</span>מֻנְגֵ'ד, הוא השׂער הצומח על צד אחד
               מצדדי השפה העליונה של הגבר, ואילו השׂער הצומח על שני צדדיה
               יחדיו נקרא – <span class="regular">"</span>שַׁוַארֶבּ".
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">בקוראן, הספר הקדוש למוסלמים, אין כל אזכור – לא
               במישרין ולא בעקיפין – לאותה ציצת שׂער הצומחת בין השפה העליונה
               לנחיריים.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">ההתייחסות הנוגעת לשפם מופיעה בתורה שבעל־פה, בחדית',
               ועיקרה – <span class="regular">קיצוץ השפם</span> מחד, <span class="regular">וגידול הזקן</span> מאידך ממניעים ומטעמים שונים.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">החַדִית', התורה שבעל פה, הוא קובץ העדויות, מכלול
               המסורות על מנהגיו של הנביא: מעשיו, אמרותיו, מידותיו, דעותיו, אורחות
               חייו וכולל התייחסויות והתנהגויות של בני־לוויתו,
               "אַ(ל)־סַ'<span class="regular">ّ</span>חַאבַּה" – החבורה של הנביא, שהם
               המודל לחיקוי והמופת להתנהגות המאמינים.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">מסורות אלו מכילות עדויות על יחסים שבין אדם לחברו,
               מנהגי תפילה וצום, עלייה לרגל, לבוש, טהרה ועוד, ובהן גם התייחסות
               לשׂער בכלל, ולענייננו – גידול השפם בפרט.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">במאות ה־8-9 לספירה (150-250 להִגְ'רָה) תרו חוקרי
               הַחַדִית' את ארצות ערב וליקטו אלפי חדית'ים (מסורות), מיינו אותם תוך
               הקפדה על מהימנותם, אמינות המדווחים, הקשר והזיקה ביניהם, שרשרת
               ההעברה של המסורה מהנביא ועד למתעד. קובצי העדויות נחתמו על־ידי
               החוקרים ותועדו בספרים הנקראים על שמם. הידועים, המהימנים והמוסמכים
               ביותר הם: "סַ'חִיח (א)ל־בֻּחַ'ארִי" ו"סַ'חִיח מֻסְלֵם". לדרגת
               מהימנות נמוכה יותר זכו "סֻנַן אַבּוּ דַאוּד", "מַוְטַא מַאלֵכּ",
               "סֻנַן (אל)־תֻ<span class="regular">ّ</span>רְמֵדִ'י", "סֻנַן
               (אל)־נִ<span class="regular">ّ</span>סַאאִי" ואחרים.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">המסורת המוסלמית מחייבת גידול זקן וקיצוץ שפם. כך נהגו
               אברהם אבינו, הנביא ובני־לוויתו הקרובים, וכך מצווים לנהוג גם
               המאמינים. הדרישה לקצץ את השפם מושתתת על חמישה טעמים עיקריים:
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regularbold">1. "אַל־פִטְרַה" – "טבע הבריאה"</span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">קיצוץ השפם וגידול זקן הם מה"פִטְרַה" – "טבע הבריאה",
               מעיקריה של הדת. הם טבועים באדם בעצם קיומו, מטבע בריאתו, הם המובן
               מאליו. כך נהג הנביא. היה זה אורח חייהם של אברהם אבינו והנביאים שבאו
               בעקבותיו, וזה מה שציווה אללה לעשותו. אלה הן נורמות התנהגות שעל
               המוסלמי המאמין חלה החובה לקיימן, וכל החורג מהן מוציא את עצמו
               מהכלל.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">במספר <span class="regular">מסורות</span> אצל החוקרים
               אל־בֻּחַ'ארִי, מֻסְלֵם, אַבּוּ דַאוּד, מַאלֵכּ ואחרים, נכללת פעולת
               קיצוץ השפם בעשרת עיקרי הדת ומקומה לא נפקד מהחמישייה הפותחת שלה.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">סיפר לי יַחְיַא... בשם אַבּוּ הֻרַיְרַה הנביא אמר:
               "חמישה דברים הם מ'טבע הבריאה': המילה, גילוח שׂער הערווה, מריטת שׂער
               בית־השחי, <span class="regular">קיצוץ השפם</span> <span class="regular">– קס</span><span class="regular">ّ</span><span class="regular">' (אל)־</span><span class="regular">שַׁ</span><span class="regular">ّ</span><span class="regular">ארֶב</span> וגזיזת הציפורניים".<span class="footnote">[1]</span></span></p>
         
         <h5 style="text-align:center"></h5>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">סיפר לנו קֻתַיְנַה בן סעיד... בשם <span class="regular">עַאיִשַׁה</span>, אמר שליח האלוהים עליו השלום: "עשרה דברים הם
               מ'טבע הבריאה': <span class="regular">קיצוץ השפם</span> – <span class="regular">קַס</span><span class="regular">َ</span><span class="regular">ّ</span><span class="regular">' (אל)־</span><span class="regular">שַׁ</span><span class="regular">ّ</span><span class="regular">ארֶב</span>, גידול הזקן – אִעְפַאאְ (אל)־לַ<span class="regular">ّ</span>חְיֵה, חיצוץ שיניים בקיסם, גזיזת הציפורניים, קינוח
               האף במים, רחיצת אצבעות הרגליים, מריטת שׂער בית השחי, גילוח שער
               הערווה ורחצת האברים האינטימיים. מוסיף זַכַּרִיַ<span class="regular">ّ</span>א בשם מֻסְ'עֶב: 'שכחתי את העשירי, אך אפשר שהוא הדחת
               הפה במים<span class="regular">'</span><span class="regular">"</span>.<span class="footnote">[2]</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">לא רק שבכל המסורות המתייחסות ל"אַלְ־פִטְרַה" –
               "טבע
               הבריאה" – מוזכרת פעולת קיצוץ השפם, אלא <span class="regular">שאצל עַאיִשַׁה</span><span class="regular">,</span> אשת הנביא "ואם
               המאמינים", מופיע קיצוץ השפם בראש רשימת הפעולות, מה שמלמד על חשיבותה
               וערכיותה הדתית של התנהגות זו.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">אברהם, ראשון המאמינים, קיצץ את שפמו ואף אנו מצווים
               לנהוג כמותו: "...סיפר לי יַחְיַא שסַעִיד בְּן
               (א)ל־מֻסַאיֶ<span class="regular">ّ</span>בּ אמר: 'אבראהים עליו התפילה
               והשלום היה הראשון להכניס אורחים, הראשון שנימול, הראשון לקצץ את שפמו
               והראשון לראות שׂער אפור...<span class="regular">'</span><span class="regular">"</span><span class="footnote">[3]</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="הפקת המהדורה האלקטרונית על-ידי מנדלי מוכר-ספרים ברשת"></span><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regularbold">2. היגיינה/ טהרה</span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">קיצוץ השפם, יחד עם עיקרי ה"פטרה" האחרים, הם חלק מטבע
               האדם, והמכנה המשותף לכולם הוא החינוך לטהרה – לדפוס התנהגות של שמירה
               על ההיגיינה.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">ציצת השׂער
               הצומחת על השפה העליונה, בין האף לפה, מועדת להתלכלך מהפרשות האף:
               נזלת שיורדת ונדבקת בשערותיו כמו ריר דביק שקשה לנקותו, או שיירי אוכל
               ופירורי מזון ונוזלים אחרים שנחסכו מהפה. הלכלוך, מלבד הגועל
               הוויזואלי שמעורר, פוגם בחוש הריח של האף.
               </span></p>
         
         <h5 style="text-align:center"></h5>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">שמירה על הטהרה היא נדבך מרכזי בעבודת הקודש במיוחד
               לפני התפילה.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">במספר מסורות נמסר כי צדיקים מאנשי חבורתו הקרובה של
               הנביא כמו עבדאללה אִבֶּן עֹמַר וסאלם אִבּן עבדאללה נהגו לקצץ את
               שפמם לפני שנכנסו להתפלל במקומות הקדושים.<span class="footnote">[4]</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">אִבֶּן עֹמַר דבק בנוהג זה, וכשעלה לרגל –
               "חַג<span class="regular">ّ</span><span class="regular">'</span><span class="regular">"</span> – או <span class="regular">כשהתפלל</span> <span class="regular">במסגד הכעבה שלא בזמן החג</span><span class="regular">ّ</span><span class="regular">'</span> –
               "עֻמְרַה", היה חופן את זקנו בידו ומסיר כל מה שהוא שפם.<span class="footnote">[5]</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regularbold">3. ענווה בפני האל</span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">לשמירה על הטהרה נודעת גם משמעות של ניקיון רוחני.
               במובן זה נתפש השפם כסמל היהירות הגברית, וקיצוצו – הכנעה בפני האל,
               בחזקת דע בפני מי אתה עומד.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">בחג הקורבן נשאל הנביא על־ידי אחד העם, אם עליו
               לטבוח נאקה או עז חולבות, כאשר לא מצא קורבן אחר. הנביא השיבו: "לא,
               אבל אתה חייב לגזוז שׂערך והציפורניים, לקצץ את שפמך ולגלח שׂער
               ערוותך; זה הוא כל קורבנך בעיני אללה הנעלה".<span class="footnote">[6]</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">קיצוץ השפם יחד עם ההתנהגויות האחרות שקולים כנגד
               הקרבת קורבן – ואף עולים עליו.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">שפם פרוע נחשב לסמל של התנשאות ועוצמה, ואילו מהמאמין
               נדרשת מידה של ענווה, צניעות והכנעה בפני בוראו.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regularbold">4. בידול מעמים ובני דתות אחרים</span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">קיצוץ השפם אינו רק מרכיב חשוב ב"פטרה" או בשמירה על
               ההיגיינה הגופנית כמו הטהרה הרוחנית, שכה חיוניות לעבודת הבורא. קיצוץ
               השפם הוא סימן חיצוני המבדיל בצורה מובהקת את המאמין המוסלמי מבני
               הדתות האחרות: מעם הספר – היהודים, מבני זרתוסטרה – ה"מַג'וּס", או
               מה"מֻשְׁרִקִין" – הכופרים, עובדי האלילים. דת חדשה מכוננים על בשורה,
               ערכים ותכנים כמו על טקסים, שמאחדים את המאמינים ומייחדים אותם
               מהאחרים במסגרות מוגדרות ומתוחמות: "הם שם ואנחנו כאן". הסממן החיצוני
               הופך להיות ערך חשוב, המסייע למאמין להבדיל את בן בריתו מהאחר ולהפיג
               את החשש: "הלנו הוא או לצרינו".
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">כיוון שבני הדתות האחרות גידלו שפמים וקיצצו בזקנים
               אליבא דמחמד, מנחה מחולל האיסלאם את מאמיניו לנהוג בצורה שונה: לקצץ
               בשפם ולגדל זקן. אִבֶּן עֹמַר, שהיה מסיר את שפמו למשעי עד שלובן שפתו
               נחשף, מספר בשם הנביא, כי צריך להתבדל מה"מֻשְׁרִקִין", עובדי
               האלילים, על־ידי גידול הזקן וקיצוץ השפם.<span class="footnote">[7]</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">המוטיב של להיות שונים מהגויים כולל גם את בני דת
               זרתוסטרה הפרסים – "אַל־מַג'וּס" כמאמר אַבּוּ בַּכֶּר בּן
               אִסְחַאק... בשם אַבּוּ הֻרַיְרַה אמר הנביא: "<span class="regular">גִ'ז</span><span class="regular">ّ</span><span class="regular">וּ</span> <span class="regular">(</span><span class="regular">אֶ</span><span class="regular">ל)</span><span class="regular">־שַׁ</span><span class="regular">ّ</span><span class="regular">ארֶבּ</span> וַאַרְח'וּ (אל)־לִ<span class="regular">ّ</span>חַא וַחַ'אלִפוּ
               (א)לְ־
               מַג'וּס"<span class="footnote">[8]</span> – גזזו השפם
               וגדלו הזקן והיו שונים מבני זרתוסטרה.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">בחדית' זה מבהיר הנביא, כי קיצוץ השפם וגידול הזקן הם
               דרישות מהותיות של האיסלאם ומתאר את גידול השפם וגילוח הזקן כסמלם של
               בני זרתוסטרה.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">בהקשר זה מעניין הסיפור על המפגש של שליחי מלך פרס,
               בני דת זרתוסטרה עם הנביא.<span class="footnote">[9]</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">הידיעות על כוחו ההולך וגובר של מחמד וניצחונו על בני
               מכה ב"קרב חַ'נְדַק" (התעלות) בשנת 627 לספירה הדאיגו את שליטי
               המדינות השכנות.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">במצוות השאח הפרסי שיגר בזאן, נציבו בתימן, שני שליחים
               לעיר מדינה לעמוד על טיבו של הנביא ולאמוד את כוחו. השניים, שנועדו
               לפגישה עם שליח האל, היו, לפי צו האופנה של החצר הפרסית, מגולחי זקן
               ובעלי שפם עבות וגדול עד מאוד. הנביא, שנגעל למראה פניהם והסיר מבטו
               מהם, התעניין: "מי ביקש מכם לנהוג כך?"
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="הפקת המהדורה האלקטרונית על-ידי מנדלי מוכר-ספרים ברשת"></span><span class="regular">השיבו: "אדוננו" (ח'וסרו – השאח). הנביא הגיב: "אדוני
               (אללה) ציווה עלי לגדל זקני ולקצץ שפמי".
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">אם מראה פניהם של בני זרתוסטרה, מגולחי זקנים ובעלי
               שפמים ארוכים, היה לצנינים בעיני הנביא, הרי שידון לכף חובה כל מוסלמי
               בעל מראה דומה בחייו ובמותו. הנביא יסיר את מבטו ממגדל השפם ומקצץ
               בזקן, ובבוא יומו לא ישתדל עבורו אצל אללה: את שפמו ימשיך לגדל –
               בגיהינום. בסיפור יש איום מרומז הנוגע לחוטאים בשפמם בעולם הזה,
               והצפוי להם בעולם הבא.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">בחדית' אחר הדגיש הנביא, כי כל מי שמסגל לעצמו
               מנהגים של עם אחר, הוא אחד משלהם ומשתייך אליהם: "מַן יַשְׁבָּה
               בְּקוֹם פַהֻוְ<span class="regular">ّ</span> מִנְה<span class="regular">ֹ</span>ם". ומצוטט הנביא באומרו: "מַן לַם יַאח'ֹד מִן
               שַׁארְבּוֹ פַלַיְסַא מִנָּ<span class="regular">ّ</span>א"<span class="footnote">[10]</span> – ומי
               שלא יקצץ שפמו אינו משלנו.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">בקרב אנשי סדום גילוח הזקן וגידול השפם נמנים עם עשרה
               מנהגים, שגרמו לחורבנם כפי שמסופר במסורת מהמסורות.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">לפי אחת המסורות, פגש הנביא זקן מבני שבט אַנְסַ'אר
               ושמע מפיו, כי אנשי הספר (היהודים) מגדלים שפמים ומגלחים את הזקנים.
               אמר לו הנביא: "קֻס<span class="regular">ّ</span>'וּ סִבַּאלְכֹּם
               וַפְרוּ עַתַ'אנֵינְכֹּם וַחַ'אלִפוּ אַהֶל
               (א)לְ־כִּתַאבּ"<span class="footnote">[11]</span> –
               קצצו שפמיכם וגדלו זקניכם ואל תלכו בעקבות עם הספר. מהחדית' ניתן
               להסיק, כי מוסלמים מבני שבט אַנְסַ'אר הושפעו משכניהם היהודים וסיגלו
               לעצמם ממנהגיהם בחושבם שחובה דתית היא להאריך בשפמים ולגלח
               הזקנים.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">מכל האמור לעיל ברור שגידול זקן וקיצוץ השפם הם צו
               איסלאמי שלא היה ממנהגם של הערבים לפני הופעת האיסלאם.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">גידול הזקן וקיצוץ השפם הינם בגדר חובה דתית
               ("וַאגֵּ'בּ", "פַרְד") ממנה אסור להתעלם. היא אחת החובות המבדילות את
               המוסלמי המאמין מבני האמונות האחרות.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regularbold">5. קיצוץ השפם חובה מה"סֻנַ<span class="regular">ّ</span>ה"
               </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">קיצוץ השפם הוא חובה מה"סֻנַ<span class="regular">ّ</span>ה" (מנהגי הנביא ואנשי חבורתו כפי שמובעים בחדית'),
               שנתקדשה כמסורת מחייבת כל מוסלמי מאמין: <span class="regular">כך אמר</span> <span class="regular">הנביא וכך אנו מצו</span><span class="regular">ּ</span><span class="regular">וים לנהוג</span>!
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">סיפר לי מחמד... בשם אִבֶּן עֹמַר אמר שליח האלוהים,
               עליו התפילה והשלום: "אַנְהַכּוּ (אל)־שַׁ<span class="regular">ّ</span>וַארֶבּ וַאַעְפוּ (אל)־לִ<span class="regular">ّ</span>חַא"<span class="footnote">[12]</span> –
               דללו השפם והניחו לזקן. במסורות אחרות מובאים דברי הנביא בדבר הסרת
               השפם וגידול הזקן כ<span class="regular">ציווי</span>: "<span class="regular">אַמַרַ</span> בּאִחְפַאאְ (אל)־שַׁ<span class="regular">ّ</span>וַארֶבּ וַאִעְפַאאְ (אל)־לִ<span class="regular">ّ</span>חְיֶה"<span class="footnote">[13]</span> –
               <span class="regular">ציווה</span> על הסרת השפם וגידול הזקן.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">במסורות הללו – בכל מקום בו קיימת ההנחיה לגדל זקן,
               קיימת הנחיה משלימה לקצץ בשפם. הצמידות הזאת מקנה חשיבות מיוחדת
               לציווי: מוסלמים חייבים בגידול זקן, ובניגוד לכך בא הציווי בפסוק
               המשלים "קצץ השפם". <span class="regular">ללמדך: שאם יש משהו שצריך לגדל</span> <span class="regular">–</span> <span class="regular">זה</span>
               <span class="regular">הזקן ולא השפם, ואם יש משהו שצריך לקצץ</span>
               <span class="regular">–</span> <span class="regular">זה</span> <span class="regular">השפם ולא הזקן.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regularbold">כמה לקצץ?</span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">לאחר שהוברר כי יש לגדל זקן ולקצץ בשפם נשאלת השאלה
               כמה מקצצין ?
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">בחינת הפעלים המתארים את פעולת הקיצוץ, הגזיזה וכו'
               מצביעה על כך, כי בכל הקשור לזקן השימוש הוא בפעלים: אַעְפוּ – הניחו,
               אַרְח'וּ – הרפו<span class="regular">;</span> הותירו, אַוְפוּ – השאירו
               – שמשמעותם אחת: עזבו הזקן לנפשו; אפשרו לו לצמוח ולגדול באופן
               טבעי.
               </span></p>
         
         <h5 style="text-align:center"></h5>
         		 
         <p dir="rtl"><span class="regular">לעומת זאת – השימוש בפעלים לגבי השפם הוא:
               קַס<span class="regular">ّ</span>' – קיצוץ, גִ'ז<span class="regular">ّ</span> – גזירה; גזיזה, חַפא – הסרה, אנְהַאכּ – דילול. זאת
               ועוד, הפעלים לטיפול בשפם הם, במובנם, <span class="regular">היפוכם</span> של הפעלים המתארים את הטיפול בזקן. <span class="regular">לא לחינם השתמשו במגוון מילים ופעלים שמשמעותם מכוונת להסרה מובהקת של השפם.</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">הסרה מוחלטת של השפם באה לידי ביטוי במנהגו של אִבּן
               עֹמַר, ממקורבי הנביא, שהיה מסיר ומורט שפמו – עד שנראה לובן העור של
               השפה העליונה.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">חכמים פירשו את הפעולה כמריטה חלקית בלבד של השׂער
               הגדל על פס השפה העליונה, מה שנמצא על אודם השפה מלמעלה – ולא את כל
               משטח השפה.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"><span class="regular">פרשנות זאת נתמכת במסורת לפיה יַחְיַא</span> <span class="regular">סיפר,</span> <span class="regular">ששמע את מַאלֵכּ אומר:</span> <span class="regular">"אדם קוצץ שפמו עד שיחשוף את סף שפתו</span> <span class="regular">–</span>
               <span class="regular">זו היא המסגרת</span><span class="regular">"</span><span class="regular">.</span><span class="footnote">[14]</span>
               <span class="regular"> </span>כלומר, לא קוצצים לגמרי ולא משחיתים
               אותו.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">גוזזים את השפם קצר עד דק באופן שיהיה בקו אחד עם השפה
               העליונה.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">הגישה המתונה גורסת, שיש לגזור את השׂער עד שקצה השפה
               מתגלה, אך לא לעקור את שׂער השפם מהשורש. לדעת האוחזים בגישה זו יש
               לבאר את הביטוי "אַחְפוּ (אל)־שַּׁ<span class="regular">ّ</span>ארֶבּ" –
               הסירו השפם, כהסרה של השׂער החורג מקו השפה, ולא הסרה מוחלטת של כל
               משטח השפה. לשיטתם של אלה המקצצים את השפם מפאת הלכלוך הדבק בו נמצא
               הפתרון באמצעות דילול שׂער השפם, ואין צורך למרוט אותו או לעוקרו מן
               השורש.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">אַל־קֻרְטַבִּי בדעה, שבגזיזת השפם יש להתחשב במידת
               ההפרעה לפעולת האכילה, ומה שיתארך מעל השפה ועלול להתלכלך – יש לגזוז
               אותו. לסיכום, קיימות מספר גישות לטיפול בשפם:
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"><span class="regular">הגישה המחמירה</span> – הסרת השפם
               למשעי, <span class="regular">הגרסה המתונה יותר</span> – גזיזת השפם קצר
               עד דק לאותה רמה, או כדי שיהיה בקו אחד עם השפה העליונה, או דילול
               שׂער השפם, <span class="regular">והגישה המקילה</span> – השארת השפם
               והסרת השׂער הצומח על קו השפה העליונה כדי חשיפת אודם השפה בלבד.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">בין אם בחר המאמין בהסרה מוחלטת של השפם, או דילולו או
               קיצוץ השפם על קו אודם השפה, מה שברור הוא – שאסור לגדל שפם. וטוב
               יעשה המאמין, אם יגזור את שפמו ככל שרק ניתן.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regularbold">מאיזה צד מתחילים?</span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">מומלץ להתחיל את גזיזת השׂער מצד ימין, הצד החזק,
               המסמל הצלחה. כמו שאומרים: להתחיל "ברגל ימין". יד ימין היא יד
               השבועה. מוסלמי נשבע בימינו: "חַלַף יַמִין".
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regularbold">במה קוצצים?</span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">מקצצים בשפם במספריים או במכונת גילוח.</span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">באחת המסורות נמסר, כי הנביא השתמש ב"סִוַאכּ" –
               בקיסם<span class="regular">;</span> מחצצה לגזוז את שפמו של
               אַל־אַנְבַּארִי.<span class="footnote">[15]</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regularbold">מה הוא שעור אורכו המקסימלי?</span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">ראוי לגזור את השפם לאורך השווה במידתו לגבות
               העיניים.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regularbold">מתי מקצצין בשפם?</span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">סיפר לנו יַחְיַא בּן יַחְיַא... בשם אַנַס בִּן
               מַאלֵכּ: "הזמן שקצב לנו (הנביא) לשם קיצוץ השפם, גזירת הציפורניים,
               מריטת שׂער בית־השחי וגילוח הערווה אינו מעבר לארבעים
               לילה".<span class="footnote">[16]</span></span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">להטעים את דבקותו בכל המנהגים הללו קצב הנביא זמן
               מוגדר לטיפול בשפם: לפחות פעם אחת בתוך ארבעים יום.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular"> </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regularbold">מתי ובאילו תנאים מותר לגדל שפם פרע וגם
               ציפורניים?
               </span></p>
         
         <p dir="rtl" style="text-indent:0;"><span class="regular">מותר לגדל שפם וגם ציפורניים בעתות מלחמה בלבד, כדי
               לעורר פחד אצל האויב.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">בפסוק שנשתמר משירה עממית קורא המעודד דברי גבורה
               ורהב: "אִלִּ<span class="regular">ّ</span>י בִּד<span class="regular">ّ</span>וֹ יְחאַרבְּנַא לַא יְקַרִ<span class="regular">ّ</span>בְּנַא, וַאִן<span class="regular">ّ</span> וִקְפֵן
               שַׁוַארִבְּנַא חַנָּ<span class="regular">ّ</span>א
               סַ'אלְבִּין"<span class="footnote">[17]</span> – הרוצה
               להילחם בנו שלא יתקרב אלינו, ואם יזדקרו שפמינו אנחנו מחושלים. בזמנים
               אחרים גידול שפם וציפורניים הוא מעשה נתעב.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="regular">חובת ההסרה המוחלטת של השפם זכתה לפירושים מקילים של
               החכמים, משום שהעדיפו להימנע מעימות עם הציבור בגין גזירה, שאינו יכול
               לעמוד בה. הדת הגיעה לפשרה עם המנהג שקדם לה, וחכמיה נתנו פירוש מקל
               ומתון, כי אחרת כל בעל ציצת שׂער בין שפתו העליונה לאפו – לחוטא
               ייחשב. על אף ההקלות ולמרות הכול מוסלמים בכלל ובני ערב במיוחד,
               מגדלים שפם.
               </span></p>
         
         <p dir="rtl"><span class="הפקת המהדורה האלקטרונית על-ידי מנדלי מוכר-ספרים ברשת"></span><span class="regular">כוחו של מנהג ערבי קדום זה הוא עוד מימי
               הגַ'אהִלִיָּ<span class="regular">ّ</span>ה – הבערות – ימי טרום
               האיסלאם. מנהג זה כה חזק, שגם הדת לא הכריעה אותו.
               </span></p>
         
      </div>
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 15 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!