אתה הבא בתור

למייק וינגייט היתה ילדות קשה – הוא ננטש על ידי אביו בגן משחקים כשהיה בן ארבע וגדל בבית-אומנה. איש מעולם לא הגיע לקחת אותו, ומהוריו האמיתיים נותרו לו רק זיכרונות בודדים ומקוטעים. כעת, בהיותו מבוגר, מייק סוף כל סוף חי את החיים שעליהם תמיד חלם – הוא נשוי באושר לאנאבל, אשת חלומותיו, הם מגדלים ביחד ילדה נהדרת, וחברת הבנייה המצליחה שלו מבטיחה למשפחתו עתיד בטוח ושקט. עד שעברו של מייק חוזר לרדוף אותו...

דמויות מאיימות מתחילות להופיע בחייו של מייק, וכשהוא מדווח עליהן, נדמה שהמשטרה מתעניינת יותר בעברו המעורפל מאשר בהגנה על משפחתו. כשלא נותר לו איש שיוכל לבטוח בו, הוא פונה אל שֶפּ – אדם מסוכן מאוד שהוא במקרה גם חברו האמיתי היחיד של מייק מימיהם המשותפים בבית-האומנה. ביחד, שניהם יעשו כל מה שנחוץ כדי להגן על מייק ועל האנשים שהוא אוהב מפני חורשי רעתם – אויבים מסתוריים שמניעיהם אינם ברורים, אך מידת נחישותם לפגוע בו אינה מוטלת בספק בעקבות ההודעה שהם משאירים לו: אתה הבא בתור...
שם: אתה הבא בתור
מחבר/ת: גרג הורביץ
שפה: עברית
תחום: מתח
תת תחום: מתח
מק״ט: 012292142

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					<h2 class="Koteret_Perek_Split" id="_idParaDest-4">פרולוג</h2>
			<p class="Text_First_Par_Space_Above"><span class="Ratz">הילד בן הארבע מתנועע באי שקט בכיסא האחורי של המכונית המשפחתית. גופו הזעיר נראה כמו בליטה קטנה מתחת לשמיכה שהוא מכוסה בה, וירכו כואבת במקום שאבזם חגורת הבטיחות לוחץ עליה. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הוא מתיישב, משפשף את עיניו מול אור הבוקר ומביט סביבו, מבולבל. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">המכונית עוצרת בצד הדרך ומשתהה ליד גדר מתכת. אביו אוחז בהגה בזרועות רועדות. הזיעה נוטפת במורד העור הסמוק שבעורפו. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הילד מתאמץ לבלוע, כדי להרטיב את גרונו היבש. "איפה... איפה מאמא?"</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">אביו נושם בכבדות ופונה אליו בחצי סיבוב, לחייו מכוסות בזיפים שצמחו במהלך יממה. "היא לא... היא לא יכולה... היא לא כאן." ואז הוא מרכין את ראשו ומתחיל לבכות. הוא רוטט כולו ומתנשם בכבדות, בבכי של מי שאינו רגיל לבכות. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">מעבר לגדר, ילדים מתרוצצים על האספלט המבוקע ועומדים בתור להתנדנד בנדנדות חלודות. שלט הצמוד לגדר המתכת מכריז: "בוקר חדש לאמריקה – רונלד רייגן לנשיאות".</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">חם לילד. הוא משפיל את עיניו ובוחן את גופו. הוא לובש מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו ארוכת שרוולים, לא את הפיג'מה שבה הלך לישון. הוא מנסה להבין מה אבא שלו אמר, לזהות את הרחוב הלא־מוכר, את השמיכה המוטלת בחיקו, אבל הוא לא מצליח להתרכז בדבר מלבד הריקנות שהוא חש בתוכו והרעש הגועש באוזניו. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">"זאת לא אשמתך, חמודי," קולו של אביו גבוה מהרגיל, רועד. "אתה מבין אותי? אם יש משהו שאתה חייב לזכור... זה שאתה לא אשם בשום דבר ממה שקרה." הוא מזיז את ידיו על ההגה ולוחץ בכוח כזה שידיו מלבינות. קצות השרוולים שלו מוכתמים בעיסה שחורה. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">קולות צחוק נישאים עד אליהם. הילדים נתלים על מתקן הטיפוס ומתרוצצים סביב מתקני השעשועים הישנים. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">"מה עשיתי?" שואל הילד. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">"אמא שלך ואני אוהבים אותך מאוד. יותר מכל דבר אחר."</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">ידיו של אביו ממשיכות לנוע על גבי ההגה. תזוזה. לחיצה. תזוזה. לחיצה. שולי השרוולים מוארים כעת באור ישיר, והילד רואה שהכתם כלל אינו שחור. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הוא בצבע אדום דם. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">אביו רוכן קדימה וכתפיו עולות ויורדות בכבדות, אבל הוא אינו משמיע קול. ואז, במאמץ ניכר, הוא חוזר ומזדקף. "לך לשחק."</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הילד מביט מבעד לחלון בחצר הלא־מוכרת ובילדים הזרים המתרוצצים ומצווחים. "איפה אני?"</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">"אני אחזור בעוד כמה שעות."</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">"מבטיח?"</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">אבא שלו עדיין אינו מסתובב, אבל מרים את עיניו אל המראה האחורית, ובפעם הראשונה פוגש את מבטו של הילד. לדמותו שבמראה יש שפתיים חשוקות, קו ישר ועיניו הכחולות הבהירות נחושות וצלולות. "אני מבטיח," הוא אומר. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הילד ממשיך לשבת שם. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הנשימה של אביו נשמעת מוזרה מאוד. "לך," הוא אומר. "לשחק."</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הילד מטפס אל המושב הקדמי ויוצא מהמכונית. הוא עובר בשער, וכשהוא עוצר כדי להביט לאחור, המכונית איננה. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">ילדים מתנדנדים בנדנדות וצונחים בשריקה במורד מוט כבאים. הם נראים כאילו הם מכירים היטב את המקום. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">אחד הילדים רץ אל הילד וחובט בזרועו. "אתה התופס!" הוא קורא. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הילד משחק עם האחרים בתופסת. הוא מטפס בסולמות וזוחל בתוך תעלת פלסטיק צהובה, נדחף על ידי הילדים הגדולים יותר ועושה כמיטב יכולתו לדחוף בחזרה. פעמון מצלצל בבניין שממול, והילדים נוטשים את כל המתקנים במהירות ונעלמים בבניין. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הילד זוחל מתוך המנהרה ועומד לבדו בחצר המשחקים. הרוח מתגברת, העלים הקמלים חורקים כמו ציפורניים על האספלט. הוא לא יודע מה לעשות ולכן הוא מתיישב על ספסל ומחכה לאביו. ענן מכסה את השמש. אין לו מעיל. הוא בועט בערימת עלים שלרגלי הספסל. עוד עננים מתקבצים מעל. הוא יושב עד שכואב לו הישבן. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">בסופו של דבר אישה בשיער חום מאפיר מגיחה מתוך דלתות הבניין. היא ניגשת אליו ומניחה את ידה על ברכיו. "שלום לך."</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הוא משפיל את עיניו. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">"טוב," היא אומרת. "בסדר."</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">היא מביטה בחצר המשחקים הנטושה ואז מביטה שוב אל מעבר לגדר המתכת, בוחנת את מקומות החניה הריקים לאורך המדרכה. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">היא אומרת, "אתה יכול לומר לי איפה אמא ואבא?"</span></p>

			<h6 class="Koteret_Small_Split">עכשיו</h6>
			<h2 class="Koteret_Perek">פרק 1</h2>
			<p class="Text_First_Par_Space_Above"><span class="Ratz">מייק שכב בחשכה ומבטו היה נעוץ במוניטור־התינוקות שעמד על שידת הלילה. הוא חייב לקום בעוד שלוש שעות, אבל השינה סירבה להגיע, כמו תמיד. זבוב פירות גדול ריחף ברחבי החדר בפרקי זמן לא קבועים, כאילו דאג להבטיח שיישאר על משמרתו. אמו תמיד אמרה שזבוב פירות בבית הוא סימן למשהו רע האורב למשפחה – זה היה אחד הזיכרונות היחידים שלו ממנה. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הוא עבר בראשו על רשימה של זיכרונות פחות מדכאים מילדותו. הוא זכר מעט מאוד, רק כמה הבזקים של תחושות ולא יותר. ריח של קטורת מרווה במטבח שקירותיו מכוסים באריחים צהובים. אמו רוחצת אותו. העור שלה, שתמיד נראה שזוף. הריח שלה, שהזכיר לו קינמון. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">על המוניטור הוארו פתאום פסים אדומים. רחש סטטי. או שאולי זאת קאט שמשתעלת?</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הוא החליש את עוצמת הקול כדי לא להעיר את אנאבֶּל, אבל היא התנועעה מתחת לסדינים ואמרה בקול צרוד, "מותק, לא סתם קוראים לזה מוניטור </span>לתינוק<span class="Ratz">."</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">"אני יודע, מצטער. חשבתי ששמעתי משהו."</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">"היא בת שמונה, ובוגרת יותר משנינו. אם היא צריכה משהו, היא תבוא הנה ותכריז על זה בקול." </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">זה היה ויכוח נושן ואנאבֶּל צדקה. לכן הוא השתיק את הקול ושכב והביט בעגמומיות במכשיר העלוב, אבל לא היה מסוגל לכבות אותו לחלוטין. חתיכת פלסטיק שאצרה בתוכה את הפחדים הכי נוראיים שלו כהורה: חנק, מחלה, פורצים. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">רוב הצלילים שבקעו משם היו רחשים חשמליים או צלילים אקראיים מתדרים מצטלבים – מטען חשמלי באוויר או התינוק המצונן של השכנים מושך באפו. לעיתים מייק שמע קולות אפילו ברחשי הרעש הלבן. הוא נשבע שיש בדבר הזה רוחות רפאים. מלמולים מן העבר. זה היה שער אל התת־מודע, ואפשר היה לשמוע בלחישות המדומות האלה כל מה שרוצים. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">אבל מה אם הוא יכבה את המכשיר בדיוק בלילה שבו קאט תזדקק להם? מה אם היא תתעורר מבועתת ומבולבלת מאיזה סיוט, משותקת פתאום מכישופו של הזבוב, ותשכב כך המומה, במשך שעות, לכודה בפחדיה? איך בוחרים את הלילה הראשון שבו לוקחים סיכון כזה?</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">בשעות הבוקר המוקדמות נדמה היה לו כאילו ההיגיון והמחשבה הבהירה נרדמים לפניו, וכל הסיוטים האיומים ביותר נראים אפשריים. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">בסופו של דבר הוא כמעט נרדם, אבל אז הזבוב יצא לסבב נוסף סביב מנורת הלילה, ורגע לאחר מכן הפסים האדומים התעוררו שוב לחיים על צג המכשיר הדומם. האם קאט קוראת בקול?</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">הוא התיישב ושפשף את פניו. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">"היא בסדר," רטנה אנאבֶּל.</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">"אני יודע, אני יודע." אבל הוא קם ודשדש במסדרון. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">קאט הייתה שקועה בשינה, זרוע דקיקה אחת כרוכה סביב דוב קוטב מפרווה ופיה פעור במקצת. שיער ערמוני הקיף את פניה חמורות הסבר. היא ירשה מאמה את עיניה הגדולות, אפה הזקור ושפתה התחתונה העבה. בגלל המראה וההתנהלות המתוחכמת שלה, לעיתים קשה היה לדעת אם קאט היא דגם בן שמונה של אנאבֶּל, או שאנאבֶּל היא גרסה בת שלושים ושש של קאט. התכונה האחת שקאט ירשה ממייק הייתה התכונה הפחות בולטת שלה – עין אחת חומה ועין אחת בצבע הענבר. הֶטֶרוֹכְרוֹמְיָה קוראים לזה. ואת התלתלים שלה, מי יודע ממי היא קיבלה?</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">מייק רכן מעליה והאזין לשריקת נשימתה. ואז התיישב על כיסא הנדנדה שבפינת החדר והתבונן בבתו. הוא חש גאווה בזכות הילדוּת שאנאבֶּל והוא העניקו לה, תחושה של ביטחון שאפשרה לה לישון שינה עמוקה כל כך. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">"בֵּייבּ." אנאבֶּל עמדה בפתח והסיטה את שערה החלק מעל מצחה. היא לבשה גופייה של גאפ ואת תחתוני הבוקסר שלו ונראתה בהם לא פחות טוב מכפי שנראתה לפני עשור, בירח־הדבש שלהם. "בוא למיטה. מחר מחכה לך יום גדול."</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">"עוד רגע."</span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">היא ניגשה אליו והם התנשקו בדממה, ואז היא דשדשה בחזרה אל המיטה. </span></p>
			<p class="Text"><span class="Ratz">תנועת כיסא הנדנדה הייתה מהפנטת, אבל המחשבות שלו לא פסקו מלהסתחרר סביב הפרשה הבלתי גמורה שהמתינה לו ביום המחרת. לאחר זמן־מה הוא הבין שהוא לא יהיה מסוגל להירדם, ולכן נכנס למטבח והכין קנקן קפה חם. הוא חזר לכיסא ולגם מהספל בסיפוק, השקיע את מבטו בקירות שהיו צבועים בצהוב בהיר, בחבורת הבובות שניצבו על המדף ובדמותה המלאכית של בתו. ההפרעה היחידה הגיעה מכיוונו של הזבוב שזמזם מדי פעם ועופף בעקבותיו. </span></p>
			

ספר מודפס

מחיר מוצר 78.40 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 73.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 46.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה