כוס ורודה מחרסינה דקה

”חייבים לברוח ! לא נותרה ברירה, המשלוחים למחנות ההשמדה מתרבים מיום ליום.
מצטופפים בפינת האסם, עטופים בסמרטוטים, דרוכים ומפוחדים, מחכים לסימן מסולו... לחצות סוף סוף את הגדר החשמלית הארורה של מחנה הריכוז טרנסניסטריה”.
האנטישמיות גואה, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, ברומניה, שני צעירים יהודים מוצאים זה את זו, מגלים יחד את הכוח לאהוב, לחלום ולהאמין.
כשנדמה שאין סיכוי, מאחורי החומות, בין פחד המוות לגבורת הבריחה, נרקם סיפור אנושי, סיפור של אהבה, סיפור של אומץ והתעקשות לדבוק בחיים.
יהודית מלמד, בת לשורדי שואה, מספרת את סיפור חייהם של הוריה, סיפור משפחתי המשקף סיפורו של עם שלם.
בכתיבתה עם נגיעות של הומור וחמלה, בעומק רגשי ובגובה העיניים היא מביאה את סיפורם של מי שלא ויתרו על התקווה.
זהו ספר חובה לכל מי שמאמין ביכולתו של האדם לשאת ולהפיץ אור גם בזמנים חשוכים.
בעולם שבו השנאה שוב מרימה ראש, האהבה תנצח!
שם: כוס ורודה מחרסינה דקה
מחבר/ת: יהודית מלמד
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 012250677

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 112.00

					 
	
			<h3 id="_idParaDest-3" class="partsplit"><span class="bold">1</span></h3>
			<h2 class="chapter"><span class="bold">סיפור פורים</span></h2>
			<h2 class="sub"><span class="bold">יאשי, רומניה, 1924</span></h2>
			<p class="fspace">מחר פורים. סולו נרגש עד הגג. הוא מסתכל באהבה על כלבו, לברדור צעיר ושובב, שנאבק בנחישות בנעל מרופטת. מחר יככב הכלב בתצוגת התחפושות השנתית, זו שסולו מחכה לה כל השנה. הוא תולה בכלבו תקוות רבות, אולי הפעם יזכה במקום הראשון.</p>
			<p class="text">מנהג משונה זה של תחרות תחפושות לכלבים, נערך מידי שנה בשנה בחג הפורים, שופטי התחרות היו ההורים.</p>
			<p class="text">השנה טרח סולו רבות על הכנת התחפושת, זו הייתה עשויה מכנסיים שחורים קצרים ומבריקים ושכמייה חציה שחורה, חציה אדומה, מבריקה אף היא, הפעם גם יאפר את כלבו בצדי הפה ויצייר לו שיניים ארוכות, כלבו יהפך לדרקולה.</p>
			<p class="text">הוא משוכנע שהתחפושת הזאת תהא המיוחדת מכולן ולא רגילה כמו האחרות. האחרים בוודאי יחפשו את כלביהם בתחפושות ליצן או רקדנית בלט, שום דבר מיוחד.</p>
			<p class="text">המשפחה התגוררה בחווה כפרית בפאתי יאשי. בבית קומותיים גדול, מוקף בחצר. בקומה העליונה, חדרי השינה של בני הבית, ובקומת הקרקע, חדר אוכל גדול, סלון מרווח ומטבח.</p>
			<p class="text">בחצר רחבת הידיים עמדה המאפיה המשפחתית שניהל האב, ולצדה, רפת ובה שתי פרות חולבות ולול תרנגולות מטילות. </p>
			<p class="text">בכל בוקר אפף את הבית ניחוח של לחם טרי שנאפה במקום. בזמן שסולו התעורר, כבר היה ערוך המטבח לארוחת הבוקר. הוא אהב לראות את השולחן הגדול עמוס בדברים טובים, לחמניות טריות ומאפים חמים למיניהם, ביצים וחלב טרי ומיני גבינות שיולנדה המשרתת הביאה היישר מהמשק.</p>
			<p class="text">לפעמים היה קם מוקדם בבוקר ומצטרף ליולנדה למלאכת חליבת הפרות ולאיסוף הביצים החמות מלול התרנגולות.</p>
			<p class="text">נדיר היה שמשפחה יהודית גרה בחווה כפרית ומנהלת משק משלה, רוב המשפחות היהודיות התגגוררו בעיר יאשי, שבה שכנו מוסדות הקהילה. חנות המאפים של משפחת אברמוביץ׳ נמצאה שם ולא היה יהודי ביאשי שלא טעם מהמאפים הטעימים שלהם. </p>
			<p class="text">סולו בן אחת עשרה היה אחד משנים־עשר ילדים, חמישה, מאשתו הראשונה של אביו, ושבעה מאשתו השנייה, אימו של סולו, שלה נישא האב לאחר מות אשתו הראשונה.</p>
			<p class="text">סולו היה הילד השני משבעת הילדים של הוריו והבן הראשון.</p>
			<p class="text">המגורים בבית התפצלו לשני אגפים, האחד שימש את הילדים מהאישה הראשונה, והאחר, את שאר הילדים ובכללם סולו, ואת ההורים. </p>
			<p class="text">סטלה, אחותו למחצה, שהייתה תינוקת בת שנתיים כשנפטרה אמה, הייתה היחידה שהתגוררה איתם באגף הימני. מלכה, אמו של סולו, גידלה אותה יחד עם ילדיה.</p>
			<p class="text">ההפרדה שהונהגה בבית בשל האיבה והקנאה של האחים הגדולים באחיהם למחצה, התאימה לסולו שלא הסתדר עם אחיו החורגים. הכעיס אותו יחסם הבלתי מתחשב כלפי אימו בעוד היא דואגת ומכבדת אותם.</p>
			<p class="text">בחצר הענקית עמדו המלונות של כלבי המשפחה, שניים־עשר במספר, לבנות — כלבות, ולבנים — כלבים.</p>
			<p class="text">המולה ושמחה מילאו את החצר בעת שהילדים שיחקו עם הכלבים, ותמיד עלתה השאלה המסקרנת, מיהו הכלב המוצלח מכולם, זו הייתה תחרות סמויה ופעם בשנה, בחג הפורים, אפשר היה להכריז עליה באופן רשמי. לכבוד האירוע השקיעו הילדים שעות רבות בהכנת התחפושת, כבוד גדול היה לזכות בתחרות התחפושות השנתית תחת שיפוטם של ההורים.</p>
			<p class="text">התחרות השנתית בבית משפחת אברמוביץ׳ הייתה לאחת האטרקציות של חג הפורים ומשכה צופים מקרב השכנים היהודים שבאיזור.</p>
			<p class="text">ערב לפני התחרות בחן סולו שוב את התחפושת, ובראותו את אחותו הגדולה ממנו, מתקרבת, מיהר להחביא אותה, גולדוצה הייתה המועמדת הקבועה לנצח, תמיד תפרה, ובסבלנות רבה, תחפושות מיוחדות לכלבתה, ועל פי רוב זכתה בתחרות. </p>
			<p class="text">"סיימת כבר להכין את התחפושת?" פנתה אליו גולדוצה "כן, והיא תהיה הצלחה ענקית מחר!"</p>
			<p class="text">"אני לא מאמינה שתהיה יפה יותר מהתחפושת שלי". "גלי לי מהי?", וידע שלא תאמר מילה.</p>
			<p class="text">"תראה מחר", התרחקה גולדוצה בצחוק מתגרה.</p>
			<p class="text">אי שקט אחז בסולו ולא נתן לו מנוח. חייב היה לדעת איזו תחפושת הכינה השנה. החליט שיבקש מאחיו הצעיר, נומיס, שותפו הנאמן והמסור, לעקוב אחר אחותם ולגלות מהי התחפושת של כלבתה. משנמצאה זו, נרגע סולו, התחפושת שלו מוצלחת משל אחותו. אך עדיין לא עזב אותו חשש שהוריו יעדיפו אותה על זו שלו, ובו במקום בהחלטה מהירה החליט שיחביא אותה שאז ניצחונו יהיה ודאי.</p>
			<p class="text">בלילה, כשכולם כבר שכבו במיטותיהם, נשמעה לפתע צרחה מחדר הבנות, ״מישהו גנב את התחפושת שלי״ גולדוצה עמדה המומה, ודמעות עמדו בעיניה. כולם נרתמו לחיפוש, אף סולו העמיד פנים ושם עצמו כמחפש. בראותו את אביו יוצא מחדרו בבגדי שינה וחגורת מכנסיו בידו, הבין את שעולל ולא ידע כיצד ייצא מהתסבוכת. כעבור זמן, באורח פלא, מצא סולו את התחפושת והחזירה לגולדוצה.</p>
			<p class="text">היום המיוחל הגיע. בחצר, על כיסאות גבוהים ומרופדים שהועברו מחדר האוכל, ישבו ההורים ולידם התקבצו השכנים שבאו לצפות בקרנבל. סולו צפה מהצד בהוריו, אמו מלכה, הייתה יפה כל כך, לבושה בשמלה מהודרת כיאה למלכה אמיתית. אביו, לייבה, גבוה ונאה, ישב זקוף בכסאו, מורם מעם. לכדה את תשומת לבו של סולו, שרשרת הזהב של שעון הכיס שלו שנצנצה בשמש.</p>
			<p class="text">הילדים עמדו בשורה, מהגדול לקטן, ולידם כלביהם המחופשים.</p>
			<p class="text">את הטקס פתחה בשיר פורים שמח, סטלה בת השש־עשרה, היא הייתה לבושה באפודה ירוקה שהדגישה את גזרתה הנאה ואת עיניה הירוקות. כל הנוכחים הצטרפו לשירה. פינל בן השלוש קיבל את תפקיד הכרוז, הוא הלם בחוזקה עם כף עץ על סיר פח גדול, והכריז על פתיחת התחרות.</p>
			<p class="text">כל ילד בתורו, נקרא לעשות סיבוב עם כלבו, ולענות לשאלות השופטים.</p>
			<p class="text">סולו הנרגש התקשה לעמוד במקום ולהמתין לתורו. הוא ביקש להיות האחרון כדי להעלות את סיכויו לפרס, היה בטוח שאף לא אחד מאחיו חשב על רעיון מקורי כשלו, אך דאגה אחזה בו שמא השופטים לא יבינו שכלבו הוא דרקולה.</p>
			<p class="text">ראשונה, צעדה סטלה, עיניה היפות סורקות את השופטים והקהל, מציגה בחן את כלבתה הבלרינה. קהל מעריציה, ילדי השכנים ואחיה הגדולים, זיכו אותה במחיאות כפיים רמות.</p>
			<p class="text">שנייה, צעדה גולדוצה, עדיין נסערת מליל אמש, לבושה בשמלה חומה התואמת את עיניה ושערה האדמוני, מציגה בגאווה את כלבתה שהפכה לכיפה אדומה. אפשר היה להבחין בהשקעה שנדרשה מצדה בהכנת התחפושת המיוחדת. </p>
			<p class="text">נשמעה הערה מג‘ורג‘, "כיפה אדומה בלי סל פרחים? שכחת?" דמעות נקוו בעינייה של גולדוצה, אך אלו יבשו במהרה בשל מחיאות הכפיים מהקהל.</p>
			<p class="text">הגיע תורו של נומיס, שחיפש את כלבו למתאגרף ונכנס עמו בקפיצות כאילו נכנס לזירת אגרוף, הקהל התפקע מצחוק. ושוב נשמעה הערה מזלזלת של בומה, “מחר אני אתמודד מולך בלי הכלב!“ </p>
			<p class="text">הבאה בתור הייתה צ'לה האדמונית, שערה זהר בשמש, לבושה הייתה בשמלה כתומה, פוסעת בצעדים מהירים ובעיניים מושפלות בביישנות עם כלבתה הליצנית. הקהל זרק לעברה דברי עידוד.</p>
			<p class="text">אחריה, צעדה אווה המגונדרת, לבושה בשמלה צהובה, ולרגליה נעלי לק שחורות. את כלבתה קישטה בסרטים צבעוניים. היא חייכה חיוך רחב וזכתה למחיאות כפיים אך גם לקריאה מצד שרה "ובמספרה, היית היום?"</p>
			<p class="text">תורה של נוציקה הגיעה, יפהפייה עם תלתלים חומים וגומות חן, לבושה בשמלה ורודה. היא קדה לקהל והציגה את כלבתה המחופשת למלכת הלילה. מתיקותה של נוציקה כבשה את לב הצופים ולא נשמעה אף לא הערה אחת מאגף האחים הגדולים אלא מחיאות כפיים המלוות בנשיקות באוויר.</p>
			<p class="text">ואז הגיע תורו של סולו. הוא פרץ למרכז החצר והכריז "הריני להציג את דרקולה האמיתי! שימרו על צווארכם". התדהמה הייתה גדולה, הקהל פרץ בצחוק. סולו התהלך בגאווה ודרקולה קשקש בזנבו. נראה היה שהניצחון מובטח.</p>
			<p class="text">פינל הקטן הלם בחוזקה על הסיר והכריז על סיום התחרות. כולם ציפו לתוצאות. לבסוף, לאחר התייעצויות השופטים, קם לייבה האב והכריז: "בתחרות התחפושות השנתית של משפחת אברמוביץ׳, פורים 1924, זכה… <span class="bold">דרקולה!“</span></p>
			<p class="text">סולו לא ידע את נפשו, רץ למרכז החצר, ולקול תשואות הקהל ענד לו אביו את מדליית הניצחון. גולדוצה פרשה הצידה כעוסה ומאוכזבת על הפסדה.</p>
			<p class="text">סולו הרגיש בכך וניגש לנחמה, מצפונו לא היה נקי, אך הוא היה מאושר.</p>
		


			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 52.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות