חסד ויערות

״חסד ויערות״, אסופה עברית ייצוגית שנכללים בה אחדים משיריהם של עשרה משוררות ומשוררים פינים צעירים, משקפת בשמונים וארבעה שיריה את מגוון פניה העשירות של השירה העכשווית הנכתבת בלשון הפינית. הספר פותח לקוראים העברים צוהר לחברה ייחודית, המפליאה לשלב בין מסורת עממית עתיקת יומין וערכים אנושיים נצחיים לבין מקוריות חדשנית וחתירה מתמדת לעתיד טוב יותר. המבוא המקיף שצירף לספר מתרגמו, המשורר רמי סערי, מעניק לקוראיו תמונה מהימנה ומרחיבת אופקים של היצירה השירית המפעימה בפינלנד של ימינו.
שם: חסד ויערות
שפה: עברית
תחום: שירה
תת תחום: שירה
מק״ט: 012250115

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 84.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-3" class="ChapterSplit"><span class="bold">א</span><span class="bold">ַ</span><span class="bold">י</span><span class="bold">ֵּ</span><span class="bold">ה</span><span class="bold"> </span><span class="bold">או</span><span class="bold">ֹ</span><span class="bold">ת</span><span class="bold">ָ</span><span class="bold">ה</span><span class="bold">ּ </span><span class="bold">א</span><span class="bold">ֶ</span><span class="bold">ר</span><span class="bold">ֶ</span><span class="bold">ץ</span></h2>
			<h2 class="sub">מבוא מאת רמי סערי</h2>
			<p class="firstspace">״רחוקה היא פינלנד בצפון״, ״ארץ אלף האגמים״, ״המדינה הכי מאושרת בעולם״, ״פִין הוא סוף ופינלנד היא הארץ שבסוף״, ״הכלכלה של פינלנד עומדת על רגלי עץ״, ״להיוולד בפינלנד פירושו לזכות בפיס״, ״זו הפינה הבטוחה ביותר עלי אדמות״, ״פינלנד היא הארץ הטובה ביותר בעולם לנו, הפינים״, ״מדובר במדינת רווחה ובמערכת חינוך שאין להן אח ורע בשום מקום אחר״...</p>
			<p class="text">גדול ורבגוני הוא פסיפס הסטראוטיפים המתמקדים בתפיסת פינלנד ובניסיון החוזר ונשנה לתמצת בדייקנות מרבית את מהותה. כמעט כל אותם סטראוטיפים, כמתבקש מטבען של ההכללות, אינם מוטעים לגמרי, אבל לרוב הם גם רחוקים מאוד מלהיות מדויקים. בדיוק כפי שאיש אינו יודע בדיוק מתי היום מסתיים ומתי הלילה מתחיל, ואף על פי כן ידוע בבירור שקיים הבדל משמעותי ומהותי בין יום לבין לילה, כך בערך ברור מתי ההכללה מכלילה, ואף על פי כן לא תמיד פשוט להצביע על מידת האמת והשקר שיש בה. לריבוי הסטראוטיפים המתמקדים בפינלנד עשויים להיות כמה וכמה גורמים: מיקומה המבודד של המדינה בקצה הצפון־מזרחי של יבשת אירופה, תנאי האקלים הקיצוניים ששררו בה עד לא מזמן ואורח חייהם המיוחד של תושביה, הלשון הייחודית של רוב אזרחיה: זאת שרק שתיים מאחיותיה במשפחת השפות האוּרָלִיּוֹת הכוללת יותר מעשרים לשונות, הן בעלות מעמד מדיני רשמי, באסטוניה ובהונגריה, ואולי גם מעמדה הפוליטי החריג של פינלנד כמדינה שבמשך חמשת העשורים שבין 1945 לבין 1995, שנת הצטרפותה של ארץ זו לאיחוד האירופי, הצליחה בדרך לא דרך ללכת בין הטיפות: לא חברה לא לברית נאטו וגם לא לברית ורשה, ואף על פי כן עלה בידה לשמר עצמאות רבה במדיניוּת הפנים שלה, לבנות מדיניוּת רווחה שבתשתיתה עומדת הנהייה אחרי שוויון בסיסי ביחס לכל אזרחי המדינה ושגשוג מבחינה חברתית, תרבותית וכלכלית גם יחד.</p>
			<p class="text">אסופה זאת נועדה להציג בפני הקוראים העברים עשרה יוצרות ויוצרים צעירים החיים וכותבים כיום שירה בשפה הפינית. כוונתי הייתה מלכתחילה לכלול באסופה אחדים מטובי הכותבים הצעירים בתחום השירה הפינית בימינו, ומכיוון שמדובר במבחר המבוסס על טעמי האישי, מובן מאליו שמתרגמים אחרים היו עשויים להעדיף משתתפים אחרים על פני המשוררים שאני בחרתי לאסופה. למבחר חֶסֶד וִיעָרוֹת הרואה עתה אור בספר קדמו שתי אסופות עבריות אחרות שתרגמתי מספרותה של פינלנד, ושתיהן התפרסמו בירחון לספרות ולתרבות עִתּוֹן 77. הראשונה מבין שתיהן נכללה בגיליון 113  של כתב עת זה והיא פורסמה לפני שלושים שנה, בחודש סיוון תשמ״ט (יוני 1989). אותה אסופה כללה מלבד מבוא מקיף למדי  על ספרותה של פינלנד, פרי עטו של החוקר הנודע קָיִי לָיִיטִינֶן, גם מבחר מצומצם ממיטב היצירות שכתבו תשעה משוררים ומשוררות פינים (אָלֶכְּסִיס קִיוִי, אֶיְנוֹ לֶיְנוֹ,<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>1</span></span> אוּנוֹ קָיִילָאס,<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>2</span></span> הֶלְוִי יוּבוֹנֶן, סִירְקָּה טוּרְקָּה,<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>3</span></span> פָּאָבוֹ הָאָבִיקּוֹ, אֵוָה־לִיסָה מַנֶּר,<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>4</span></span> פֶּנְטִּי סָאָרִיקוֹסְקִי ולָאוּרִי וִיטָה), וכן קטעי סיפורת הלקוחים מיצירותיהם של סופרת ושלושה סופרים אשר שפת הכתיבה שלהם היא פינית (פְרַנְס אֵמִיל סִילַּאנְפָּאָה,<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>5</span></span> טִימוֹ ק' מוּקָּה,<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>6</span></span> אֶיְלָה פֶּנָּנֶן<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>7</span></span> ומִיקָה וַלְטָרִי<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>8</span></span>). האסופה השנייה נכללה בגיליון 226 של עִתּוֹן 77 והיא פורסמה כעבור כעשר שנים, בחודש כסלו תשנ״ט (דצמבר 1998). באותו מבחר נכללו תרגומיי לאחדים משיריהם של שישה משוררים שנחשבו ליוצרים צעירים ומוכשרים בעת פרסומה של האסופה: יוּהָנִי אַהְוֶנְיַרְוִי, לָאוּרִי אוֹטוֹנְקוֹסְקִי, מֶרְיָה וִירוֹלָאִינֶן, הֵלֵנָה סִינֶרְווֹ, טוֹמִּי פַּרְקּוֹ ורִינָה קָטָיָווּאוֹרִי. ששת המשוררים האלה שלימים התפרסמו פה  ושם תרגומים עבריים נוספים משירתם, נולדו בעשור שבין השנים 1969-1959.</p>
			<p class="text">משוררי האסופה העברית הנוכחית, חֶסֶד וִיעָרוֹת, יכולים כולם להיחשב עדיין משוררים צעירים, בוודאי בארץ שמשורריה בימינו, בניגוד לעבר הלא־רחוק, מאריכים ימים בדרך כלל. אף על פי כן כמכלול, משוררי המבחר הנוכחי אינם בדיוק בני אותו הדור. המבוגר שבהם נולד בשנת 1975, ואילו הצעיר מכולם נולד בשנת 1998. כלומר, כמעט עשרים וחמש שנים מפרידות בין צעיר משוררי האסופה לבין המבוגר מכולם. סדר המשוררים באנתולוגיה איננו אלפביתי והוא גם אינו מביא בחשבון את מספר הספרים שכתב או פרסם כל משורר: הקריטריון היחיד לסידור המשוררים במכלול היה שנת הולדתם. איזו חשיבות עשויה להיות בהקשר נתון כזה לשנת הולדתו של אדם? חשיבות רבה עד מאוד. למשורר המבוגר מכולם מלאו זה מכבר שש־עשרה שנים בעת התפרקותה של ברית המועצות – מדינה שבמשך שבעים שנות קיומה השפיעה רבות על פינלנד – ואילו צעיר המשוררים במבחר לא נולד אלא שבע שנים לאחר מכן. המבוגר בין המשוררים היה בן שש במועד פרישתו של אוּרְהוֹ קֶקּוֹנֶן – נשיאה השמיני של פינלנד, מדינאי נערץ ונבחר הציבור בעל תקופת הכהונה הארוכה ביותר כשליט בתולדות הארץ הצפונית – ואילו צעיר משורריה של האנתולוגיה נולד תריסר שנים אחרי מות קֶקּוֹנֶן. המשורר המבוגר נולד לחֶברה הומוגנית למדי מבחינה כלכלית, לשונית ודתית, חֶברה שערכים נוצריים והערכת החריצוּת בעבודה, השקדנוּת בלימודים, והמסירוּת והנאמנוּת ביחסים בין הבריות מילאו בה תפקיד חינוכי ראשון במעלה. לעומת זאת, צעיר משוררי המבחר נולד לתוך עולם אחר ושונה עד מאוד שטכנולוגיה מתקדמת, טשטוש גבולות, תחרותיוּת, שאפתנוּת ומצליחנוּת, הן אלה המושלות בכיפתו וקובעות בו לרוב הן את כללי המשחק והן את סדרי העדיפויות. שני המשוררים גם יחד, כמוהם כשמונת עמיתיהם האחרים הכלולים במבחר, הם אזרחי מדינה שהחליטה להיות חברה באיחוד האירופי, ומובן מאליו שתהליכים עכשוויים דוגמת היחלשות מדינת הלאום, התערערותם של דפוסי חשיבה מסורתיים, התקבעות הרשתות החברתיות, הגירה המונית וגלובליזציה מתמדת לא פסחו גם עליה.</p>
			<p class="text">מעבר לפער בין גילי הצעירים הכלולים באסופה, יש אינספור קווי דמיון ושוני בין עשרת המשוררים המוצגים בזאת לקוראים העברים. קו הדמיון העיקרי הוא כמובן הכלי המשותף המשמש אותם הן לשם תקשורת יומיומית בעל פה והן לצורך התבטאותם בכתב: השפה הפינית. הלשון השוודית, שפתה הרשמית השנייה של ארצם ולשונו של מיעוט הולך וקטֵן שדובריו מהווים כיום פחות משישה אחוזים של אוכלוסיית פינלנד, אינה מיוצגת באסופה הזאת כלל ועיקר, והסיבה לכך היא לשונית בלבד: למשוררים ילידי פינלנד הבוחרים לכתוב בשוודית מכיוון שלשון זאת היא שפת אימם, יש מבחינה תרבותית זיקה עמוקה וברורה לחֶברה הפינית, ולא בכדי המדינה הפינית תמכה ועודה תומכת בתרגום יצירתם לשפות זרות. עם זאת, כתביהם הם חלק בלתי־נפרד מן הספרות הנכתבת בשוודית, ובתור מתרגם מפינית אין לי שום יומרה לתרגם בהכרח גם משוודית.</p>
			<p class="text">השפה הפינית היא לשון שמוצאה באזור הנמצא מדרום־מזרח למדינה הפינית בת ימינו, במחוזותיה של רוסיה האירופית הסמוכים למפגש הנהרות קָאמָה וווֹלְגָה, ממערב לחלקם המרכזי של הרי אוּרָל. ספרותה הכתובה של הפינית צעירה יחסית, מבוגרת רק במעט מהתעוררותה של תחושת הלאומיוּת הפינית במאה התשע־עשרה, ואילו ספרותה העממית של פינלנד שבמקורה הייתה רובה ככולה מסורת שעברה מדור לדור בעל פה, מצטיינת בעושר אדיר של שירים, בלדות, סיפורים ופתגמים, ובמגוון עצום של מעשיות ואגדות. האֵפּוֹס הלאומי של הפינים, הקָלֵוָלָה,<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>9</span></span> הוא עד עצם היום הזה מקור השראה לרבים מן הכותבים בשפה הפינית, אך בפולקלור הפיני יש שפע רב של יצירות נוספות, ומעטות מהן בלבד תורגמו לפי שעה לשפות אחרות.<span class="hafnaya CharOverride-1"><span>10</span></span> בכתביהם של כמה ממשוררי האסופה הנוכחית אפשר בהחלט להבחין בהדהודה של השירה הפינית העממית הקדומה. סביר להניח שגם קוראים אשר אינם מכירים מלגו ומלבר שירה זאת, יוכלו לשים לב על נקלה לזיקה הקיימת בין אחדים מן השירים שתרגומיהם מובאים בהמשך, למשל שירים מפרי עטם של יוצרים כמו פֶּקָּה קִיטוֹמָקִי, וִילְיָה־טוּלִיָה הוּאוֹטָרִינֶן, הֶנְרִיקָּה טָוִי והֵלִי סְלוּנְגָה, לבין יצירות מוכּרות פחות או יותר שמקורן בשירי עם, במשלי חיות ובאגדות עממיות אחרות.</p>
			<p class="text">לעומת העניין המרובה שמגלים אחדים ממשוררי האסופה בתרבותה העממית המסורתית של ארצם, אצל משוררים אחרים, למשל רִיסְטוֹ אוֹיְקָרִינֶן ואֶרְקָּה פִילַנְדֶר, בולטת הרבה יותר התעניינותם הערה בנצרות, בסוגיות של דת ואמונה, בכתבי הקודש ובמסתורין הנגלה לקוראיהם. יש בין המשוררים גם כאלה שנוסף על עיסוקם בחייהם הפרטיים, מוטרדים במיוחד מבעיות חברתיות ופוליטיות כלליות בהרבה, לדוגמה הָרִי הֶרְטֶל ולִינְדָה הוּהְטִינֶן. אחרים, כגון אָאוּרָה נוּרְמִי וסָמִי וָהָקַנְגַס, מודעים בהחלט לגילם הצעיר ולניסיון חייהם שעודנו בחיתוליו, ומשום כך גם שירתם מתחבטת תכופות בקשיים המרבים להעסיק מבוגרים בראשית דרכם, אנשים העושים את ראשוני צעדיהם בחֶברה העוברת גם היא תמורות ובעולם המשתנה תדיר.</p>
			<p class="text">גם בחינת התמטיקה של שירי היוצרים הכלולים במבחרי תוכל להעלות בקלי קלות נקודות מרובות של שוני וקווי דמיון מפותלים הקושרים בין משתתפי האסופה או מפרידים ביניהם. אצל אלה מבין משוררי האנתולוגיה שכבר הקימו משפחה משלהם, ואף היו בעצמם להורים – קִיטוֹמָקִי, הוּאוֹטָרִינֶן, הֶרְטֶל – יש במקרים מסוימים הסתכלות ייחודית על התא המשפחתי, על חשיבוּת ההורוּת ועל תפקידה של הילדוּת, הסתכלות שמטבע הדברים שונה מאוד מזאת הקיימת או הנעדרת אצל מי שמצבם המשפחתי אחר. אולם גם מי שאינם הורים בעצמם שבים וחוזרים בשיריהם פעם אחר פעם, ולאו דווקא מפאת גילם הצעיר, אל אבא ואל אימא. נראה כי מקום ההורים בכתיבתם של היוצרים שונה למדי מאדם לאדם, אולם רק לעיתים רחוקות מאוד הוא נעדר כליל: אצל אוֹיְקָרִינֶן תימצא זיקה הדוקה בין דמות האב הממשי לבין אבינו שבשמיים, ואילו בשיריהם של סְלוּנְגָה ווָהָקַנְגַס אימא איננה רק מקור החששות או מושא הגעגועים, אלא גם קן התפילות הנידחות.</p>
			<p class="text">גם אצל הצעירים שבמשוררים, אלה שמהותו של התא המשפחתי אינה מעסיקה אותם בלי הרף, ואת מקומו של עיסוק זה תופסים לא פעם דווקא החרדות, השמחות וסוגים רבים של צער שמקורם בחיי האהבה של אנשים אשר טרם התמסדו, אין התעלמות גמורה מן הזוגיוּת, מן הבדידוּת וממקומן המשמעותי של שתי אלה בחיי האדם. ההדהוד לעיסוק המתמיד באותם עניינים, אבל גם לחשיבותם של הגוף והנפש, לתהליכי השתנותם ולהשלכות שיש לאותם השינויים על מי שמקפיד להיות קשוב לקולות הגוף והנשמה, לעצמו וגם לזולתו, יימצא בקלות בכמה וכמה מטובי שיריהם של טָוִי, נוּרְמִי, הוּהְטִינֶן ופִילַנְדֶר.</p>
			<p class="text">למרות גילם הצעיר של משוררי האסופה ואולי מעל לכול בגלל רגישותם הרבה לאחר, נמצא בין שיריהם יצירות המתייחסות גם לזִקנה ואף נוקטות עמדה – מכבדת, עורגת, ספקנית או סקרנית – ביחס למוות. הגבול הדק המפריד בין החיים לבין המתים, כמוהו כגבול בין הערוּת לבין החלום, מיטשטש לעיתים קרובות תוך כדי מעשה היצירה, ואיש אינו מקל ראש בחשיבוּתו של הדמיון כאשר הנפש מבקשת לפרוש כנפיים ולהתרחק ככל האפשר ממוקדי צרות ובעיות, דווקא כדי שיעלה בידה להיטיב להבחין ולהבין, ולאו דווקא להסכין עם המצב הקיים. מה שנכון בהקשר זה ביחס לחייהם של הכותבים עצמם, וגם בהתייחסותם לחיי האנשים והחיות הקרובים אליהם ולעולמם, נכון שבעתיים בקשר למודעוּתם של המשוררים למצוקה הפוליטית, החברתית או הכלכלית שאחרים חווים, היינו־הך מי הם אותם אחרים: הזר המתקשה למצוא את מקומו בחֶברה הסגורה המאורגנת לתפארת, המקומי החש שנקעה נפשו מסביבתו הממושטרת, העירוני החפץ בכל מאודו לנטוש מאחוריו את מקום מגוריו, הכפרי הנכסף לזכות בהזדמנות לחזור שוב אל קרבת היער, הילדים העלולים להיתקל בתופעות מחרידות של אלימות במשפחה ומחוץ לבית, והמבוגרים שהמחלות, הטיפה המרה והתמכרותם של אחרים לה הופכות לא פעם את חייהם לגיהינום עלי אדמות.</p>
			<p class="text">מכיוון שתפקידה של הכתיבה, בין השאר, הוא להתעמת ביושר וביושרה עם המציאוּת ולהתמודד איתה, לפעמים אולי אף להצליח לפרוק את המתחים המצטברים בנפש באמצעות אמירת האמת והדהוד הרגש, לא נגרע משיריה של האסופה המקום החשוב שהטבע ועולם החי תופסים בחיי היומיום אצל פינים רבים. גודש רב של חיות וצמחים מופיע אפילו בשיריהם של היוצרים העירוניים בקֶרב הכותבים. דומה כי יחד עם העיסוק בסוגיות המרבות להעסיק צעירים דוגמת ההתמודדות המורכבת והמסובכת עם הרצון להיעלם או להתאבד, לוותר, לסגת או להיכנע, ובמקביל להצבעה מפורשת על בעיות חמורות באמת שאין להתעלם מהן בחברה הפינית, ובכללן האלכוהוליזם, הדכדוך והדיכאון, האלימות המודחקת או הגלויה וההתנגשות בין החתירה המתמדת לצדק ולשקיפות לבין המודעוּת לעוולות שאף על פי כן מתרחשות, גם בפינלנד עצמה ולא כל שכן מחוץ לגבולותיה, עולה בידם של רבים ממשוררי האסופה להתחקות אחרי חלקת אלוהים הקטנה שלהם לא רק בקרבתם של אנשים אהובים, אלא גם בסביבת נופים יקרים ובמחיצת חיות ועצים הקרובים לליבם.</p>
			<p class="text">אולי גם בגלל הקרבה לטבע והנחמה שיש ביכולתו להעניק, אבל בוודאי גם מחמת האינדיבידואליזם המובהק המאפיין את התנהלותן של הבריות בחברה הפינית (הכללה גסה, בוודאי, אומנם כן, ובכל זאת...) בולטת מאוד אצל כל משוררי האסופה הימנעותם הנחרצת מן הכתיבה המגויסת. גם אותם המשוררים שאינם שקועים כלל ועיקר בטבור עצמם, אלא בוחרים דווקא להישיר את מבטם אל החולי שבחֶברה, ואינם מבקשים לטייח, לסבן ולמרוח, מתבטאים תמיד באמצעות מקוריוּת, רגישוּת, פתיחוּת והזדהוּת עם הזולת, ולא באמצעות סיסמאות מפלגתיות פשטניות, הצהרות דמויות מניפסטים או הכרזות פוליטיות גורפות. היעדרה המוחלט של הכתיבה המגויסת במקרה זה אינו בשום פנים ואופן מכשלה בפני התבטאות אמיתית וכנה, ולפרקים אף נוקבת, חריפה וכואבת. תכלית ההתבטאות הזאת היא בדרך כלל למחות נגד מגוון תופעות מדאיגות שאין להתעלם מהן, דוגמת הקיטוב החברתי והקיצוניוּת הפוליטית, חוסר הסובלנות כלפי חריגים, רמיסת זכויות הפרט, שנאת הזרים במסווה של אהבת המולדת והתנכלות הלכה למעשה לכל החושבים אחרת. המשוררים לרוב מוצאים את הדרך הנכונה למחות, ואולי זאת הדרך האחת והיחידה ההולמת אותם באמת: איש איש בהתאם לראיית עולמו, לפי השקפותיו ועל סמך הצורך המפעם בו לשתף את קוראיו בהגיגיו. לא בכדי ההגדרה של ״הדרך הנכונה״ מסובכת וקשה ממש כמו הגדרת הפיניוּת, אפילו בקרב אותם פינים הרואים בעצמם את חוד החנית של השמירה הקנאית על זהותם הלאומית, הדתית, התרבותית והלשונית.</p>
			<div id="page5" role="doc-pagebreak" aria-label="5" epub:type="pagebreak">
			</div>
			<p class="text">קריאה חוזרת ונשנית בשירי המשוררים הכלולים באסופה עוד לפני שהשירים שתורגמו לעברית נבחרו להיכלל בה, ולא כל שכן ההתמסרות מכל הלב למלאכת תרגומם, עוררו בי שוב ושוב תהייה שאין לי עליה תשובה חד־משמעית: איזו ארץ הייתה פינלנד עד לא מזמן ואיזו ארץ היא כיום? אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ שפינלנד הייתה אי־אז? עד כמה חשוב למשורריה הצעירים וגם למתרגמם להיות ישירים וכנים עם הזולת, ובראש ובראשונה לשמור אמונים לעצמם? היש בכוחן של המילים להביא מזור לכאב? או שמא ההתבוננות בטבע מיטיבה לעשות זאת מהן? וממה נובעת אותה תשוקה עזה, חריפה וחיונית המפעמת בליבם של משוררים ומתרגמים, ומניעה אותם להתאמץ כמיטב יכולתם בניסיונם החוזר ונשנה להצליח לתפוס את הבלתי־נתפס? לא כל עשייה מאפשרת לזכות בתשובה מתאימה על כל תהייה ותהייה, אולם הצגת השאלות כשלעצמה עשויה לסייע לאדם לפעמים בניסיונו לבנות גשר מחודש בין עברו ההולך ומתרחק ממנו לבין ההווה של חייו, הווה החולף גם הוא בלי הרף. תוך כדי כך, ברגעיו של החסד ובשעותיו, מתמזל מזלו של המשורר, ואז עולה בידיו לפתוח לזולת צוהר מפתיע אל עולמות קסומים ומרהיבים, יערות שקודם לכן אף הוא עצמו לא ידע דבר על קיומם.</p>
			<p class="firstspace">ריו דה ז’ניירו, אוגוסט 2019</p>
			
			
				
					<div id="page3" role="doc-pagebreak" aria-label="3" epub:type="pagebreak">1</div><p class="footnote" dir="rtl">.	 	שתי נובלות מאת אֶיְנוֹ לֶיְנוֹ כלולות בספר כף דבש / שחורי, שראה אור בתרגומי בהוצאת כרמל בשנת 2005.</p>
					<p class="footnote" dir="rtl">2.	  	אסופה עברית משירת אוּנוֹ קָיִילָאס, דלת לחלום שמה, ראתה אור בתרגומי בהוצאת כרמל (2003).</p>
					<p class="footnote" dir="rtl">3.	 	שלוש אסופות עבריות משירתה של סִירְקָּה טוּרְקָּה ראו אור בתרגומי, שלושתן בהוצאת כרמל: מהר, לבד ועכשיו (1999), עמוק בלב היער (2006) וכנסיית כלבים (2016).</p>
					<p class="footnote" dir="rtl">4.	 	אסופה משירת אֵוָה־לִיסָה מַנֶּר, צלול, אפלולי, צלול, תראה אור בתרגומי בהוצאת כרמל בשנת 2020.</p>
					<p class="footnote" dir="rtl">5.	 	הסופר פְרַנְס אֵמִיל סִילַּאנְפָּאָה הוא לפי שעה היוצר הפיני היחיד שזכה בפרס נובל לספרות (1939).</p>
					<p class="footnote" dir="rtl">6.	 	תרגמתי לפי שעה שלוש מיצירותיו של טִימוֹ ק’ מוּקָּה: טאבו ראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות (1998), ואילו היונה והפרג (2002) והשיר על ילדי סיביר (2005) ראו אור שניהם בהוצאת כרמל.</p>
					<p class="footnote" dir="rtl">7.	 	קובץ סיפורים מאת אֶיְלָה פֶּנָּנֶן, אהבה קטנה שמו, ראה אור בתרגומי בהוצאת כרמל בשנת 1999.</p>
					<p class="footnote" dir="rtl">8.	 	לעת עתה תרגמתי שלוש מיצירותיו של מִיקָה וַלְטָרִי, והשלוש ראו אור בעברית בשני ספרים שהתפרסמו בסדרת צפון של הוצאת הקיבוץ המאוחד: גבר זר בא למשק (2006) והספר נוף הירח הכולל גם את הנובלה פיין ואן ברוקלין (2014).</p>
					<p class="footnote" dir="rtl">9.	  	התרגום הראשון של הקָלֵוָלָה לעברית הוא תרגום מאת שאול טשרניחובסקי: בפעם הראשונה ראה אור בשנת תר״ץ (1930-1929) ובשנת 1992 שב והתפרסם, הפעם בהוצאת עם עובד, כחלק מקובץ האפוסים שתרגם טשרניחובסקי. גרסה לילדים ולנוער של הספר ראתה אור בהוצאת זמורה, ביתן, מודן בשנת 1978 בתרגום שרה טוביה ובעיבודה, ושמה קָלֵוָלָה, פינלנדיה ארץ הגיבורים.</p>
					<div id="page4" role="doc-pagebreak" aria-label="4" epub:type="pagebreak">10</div><p class="footnote" dir="rtl">.	 	בעברית ראה אור בשנת 2005 הספר המיתולוגיה הפינית שכתב יובל בן־עמי. ספר זה התפרסם בסדרת מיתוסים של הוצאת מפה.</p>
				
			
		</div>

			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 15 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!