הייט מייל

רומן רומנטי משעשע ושנון. נעמי ולוקה הם חברים לעט מאז כיתה ה’. בתחילה, ההתכתבות ביניהם הייתה מלאה בעלבונות והתגוששויות מילוליות, אך עם הזמן היא התפתחה לחברות עמוקה שחצתה מדינות ועשורים. לאחר שנים של התכתבות, המכתבים מפסיקים להגיע, ונעמי לא שומעת מלוקה במשך שנתיים. יום אחד, מעטפה חדשה נוחתת בהפתעה על שולחנה בערוץ החדשות המקומי, ונעמי מחליטה לא להעניק ללוקה את זכות המילה האחרונה.

הספר מציג את מערכת היחסים המורכבת בין נעמי ולוקה, ומציע חוויית קריאה סוחפת ומלאת הומור. הוא עוסק בנושאים של זהות בדויה, חברות ואהבה, ומצליח לשלב בין רגעים מצחיקים לרגעים מרגשים. ”הייט מייל” זכה לשבחים רבים ברחבי העולם והפך לאחד הספרים החמים ביותר בז’אנר הרומנטיקה.
שם: הייט מייל
מחבר/ת: דונה מרקטי
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012200013

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 104.00

				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<h1 class="SHEM-PEREK">1 <span class="kot-perek _idGenCharOverride-1"></span><span class="CharOverride-13"> </span><span class="tat-perek _idGenCharOverride-2">ילדות יפות </span><span class="tat-perek _idGenCharOverride-2">מקבלות איומים על חייהן</span></h1>
<p class="TAT-PEREK"><span class="tat-tat _idGenCharOverride-3">נעמי</span></p>
<p class="NO-HAZAHA">"נראה לי שקבעת שיא חדש. עברו רק שבועיים מאז שהתחלת לשדר ואת כבר מקבלת מכתבים ממעריצים."</p>
<p class="text">לאן יש נטייה להתגנב לאנשים בסתר, אז כשאני שומעת את הקול שלה מאחוריי אני נבהלת ומסתובבת מהר בכיסא. אני חושבת שזה בגלל הנעליים שלה. הן שקטות מדי, אפילו על מרצפות. היא מחייכת ומנופפת במכתב שבידה.</p>
<p class="text">"לא ידעתי שחזאים מקבלים מכתבי מעריצים. זה צריך להדאיג אותי?"</p>
<p class="text">"חזאיות יפות מקבלות," אן אומרת וקורצת לי, "אבל כמו שאמרתי, שבועיים זה שיא חדש. נקווה רק שהמעריץ החדש שלך הוא לא סטוקר."</p>
<p class="text">אני לוקחת ממנה את המכתב והופכת את המעטפה הלבנה. שמי וכתובת התחנה כתובים עליה בכתב יד. אן מסתכלת עליי, לא טורחת להסתיר את הציפייה. אני משחילה אצבע וקורעת את המעטפה.</p>
<p class="text">"למה לא עם פותחן מכתבים," אן אומרת. היא נראית מרוגזת.</p>
<p class="text">"מי צריך פותחן? האצבעות שלי יכולות לעשות את זה מצוין."</p>
<p class="text">"את תיחתכי מהנייר," היא אומרת.</p>
<p class="text">לא אכפת לי. אני מושכת כתפיים. "תמיד פתחתי מכתבים ככה."</p>
<p class="text">אני מוציאה מהמעטפה הקרועה דף מחברת מקופל. המכתב כתוב בכתב יד. הוא קצר, פשוט, ישר ולעניין:</p>
<p class="NO-HAZAHA"><span class="bold">נעמי היקרה,</span></p>
<p class="text"><span class="bold">אני מקווה שברק יפגע בך ושתמותי באמצע התחזית הבאה שלך. </span><span class="bold">נכון אירוני?</span></p>
<p class="text"><span class="bold">ל׳</span></p>
<p class="NO-HAZAHA">צחוק חזק וקצר בורח לי לפני שאני מספיקה לעצור אותו. אני מנסה, אבל ברגע שאני מתחילה אני כבר לא יכולה להפסיק, ומתפקעת מצחוק. אן מזדעפת וחוטפת ממני את המכתב לראות מה כל כך מצחיק. אני רואה מבעד לדמעות הצחוק שלי את העיניים שלה מתרחבות ואת הפנים שלה מאדימות.</p>
<p class="text">"אלוהים אדירים," היא אומרת. "אני מצטערת. לא ידעתי מה זה. אני לא — את בסדר? למה את צוחקת?"</p>
<p class="text">אני נושמת עמוק בניסיון להירגע ולוקחת שוב את המעטפה הקרועה. לאכזבתי אני מגלה שאין עליה את כתובת השולח.</p>
<p class="text">"מאיפה המעטפה הזאת הגיעה?"</p>
<p class="text">אן מנידה את ראשה. היא לא מבינה את תגובתי. "היא הגיעה בדואר היום בבוקר. בלי כתובת שולח. את יודעת מי זה?"</p>
<p class="text">אני מהנהנת. אני מרגישה את החיוך מתפשט שוב על שפתיי. "לא שמעתי ממנו כבר שנתיים."</p>
<p class="text">התגובה שלי מבלבלת את אן עוד יותר. "זאת בדיחה? או שיש לך סטוקר משוגע שכדאי שנדע עליו?"</p>
<p class="text">"זה סיפור ארוך. קצת קשה להסביר."</p>
<p class="text">אן לוקחת כיסא מהשולחן הסמוך ומתיישבת. "יש לי זמן."</p>
<p class="text">אני קמה ומתחילה לאסוף את הדברים שלי. סיימתי להיום, ולא מתחשק לי שחבריי לעבודה ישמעו את השיחה הזאת. "בדיוק עמדתי לצאת," אני אומרת. אן נראית מאוכזבת. "רוצה לשבת איתי לקפה? אני אספר לך."</p>
<p class="NO-HAZAHA"><span class="bold">לוקה היקר,</span></p>
<p class="text"><span class="bold">איזה כיף להיות החברה־לעט החדשה שלך. המורה </span><span class="bold">שלי אמרה שאתה גר בקליפורניה. אף פעם לא הכרתי מישהו </span><span class="bold">שגר בקליפורניה. זה מה־זה מגניב! אתה הולך לים כל יום? </span><span class="bold">נראה לי שזה מה שאני הייתי עושה אם הייתי גרה </span><span class="bold">שם. אתה בטח מת על זה.</span></p>
<p class="text"><span class="bold">אני גרה באוקלהומה. תמיד</span><span class="bold"> רציתי לגור קרוב לים כדי שאני אוכל ללכת מתי שבא</span><span class="bold"> לי. אין הרבה מה לעשות בעיר שלי. אנחנו בעיקר הולכים</span><span class="bold"> לקניון או לנהר, שזה בכלל לא דומה לים אמיתי.</span></p>
<p class="text"><span class="bold">מה אתה אוהב לעשות בקליפורניה? אתה מגדל חיות? לי יש </span><span class="bold">אוגר, אבל אני רוצה חתול. אימא שלי אומרת שאני יכולה </span><span class="bold">חתול כשאני אגדל קצת, אבל היא אומרת את זה מאז </span><span class="bold">שאני זוכרת את עצמי. אני בת עשר עכשיו, ולדעתי אני </span><span class="bold">כבר מספיק גדולה לחתול. או לסמור. אם אני לא יכולה </span><span class="bold">חתול, מה שאני באמת רוצה זה סמור. מה איתך? אתה </span><span class="bold">אוהב סמורים?</span></p>
<p class="text"><span class="bold">באהבה,</span></p>
<p class="text"><span class="bold">נעמי לייט</span></p>
<p class="NO-HAZAHA">הייתי בכיתה ה' כשכתבתי את המכתב הראשון שלי ללוקה. המורה הכריחה אותנו לבחור חבר־לעט אקראי בהגרלת פתקים עם כתובות. קיבלתי ילד בשם לוקה פיצ'לר שגר בקליפורניה. שמחתי שיהיה לי חבר חדש ממדינה אחרת. אף פעם לא היו לי חברים לעט לפניו, ולא ידעתי איך לחתום על המכתב. אימא שלי תמיד לימדה אותי לחתום על כל המכתבים שלי במילים <span class="bold">באהבה, נעמי</span>, אז כך חתמתי גם על המכתב הזה. רק בדיעבד תהיתי אם מוזר לכתוב <span class="bold">באהבה</span> לילד שאף פעם לא פגשתי. עד אז כתבתי מכתבים רק לבני משפחתי.</p>
<p class="text">היה מאוחר לכתוב מחדש, ולא רציתי לכער את המכתב במחיקות. גברת גובל הלכה בין השולחנות לכיוון השולחן שלי ואספה את המכתבים מכולם. הכנסתי את המכתב שלי למעטפה ונתתי לה.</p>
<p class="text">היא הסבירה שהמכתבים יישלחו בדואר למחרת בבוקר, ושיעברו כמה ימים עד שהנמענים יקבלו אותם. ואז עוד כמה ימים עד שנשמע מחברינו החדשים בקליפורניה.</p>
<p class="text">כעבור שבועיים קיבלנו מכתבים מהחברים־לעט. כל כך התרגשתי לקבל מכתב שממוען אליי ושהוא לא ממישהו מהמשפחה. כשפתחתי את המכתב, הדבר הראשון שראיתי היה שללוקה פיצ'לר יש כתב זוועתי. לקח לי פי שניים יותר זמן לקרוא אותו מאשר אם הוא היה מנסה להשקיע טיפה בכתב מסודר.</p>
<p class="NO-HAZAHA"><span class="bold">נעמי היקרה,</span></p>
<p class="text"><span class="bold">את נשמעת ממש משעממת. </span><span class="bold">אימא שלי אמרה שאוקלהומה היא באמצע חגורת התנ"ך, ושאת </span><span class="bold">בטח תיכנסי להיריון בגיל שש־עשרה. חוץ מזה, סמורים מסריחים. אם </span><span class="bold">את רוצה חיה אמיתית קחי כלב, כי חתולים זה משעמם</span><span class="bold">. במחשבה שנייה, אולי חתול באמת מתאים לך בול.</span></p>
<p class="text"><span class="bold">יש </span><span class="bold">לכם סופות טורנדו באוקלהומה?</span></p>
<p class="text"><span class="bold">באהבה,</span></p>
<p class="text"><span class="bold">לוקה פיצ'לר</span></p>
<p class="NO-HAZAHA">העובדה שנאלצתי להתאמץ כל כך לפענח את כתב היד הנוראי שלו רק ליבתה עוד יותר את הכעס שהמכתב עורר בי.</p>
<p class="text">כתבתי לו מכתב כל כך יפה ושמח, והוא ענה לי עם... זה? הסנטר שלי רעד. לא יכולתי לתת לגברת גובל לראות אותי ככה. קיפלתי את המכתב ונשמתי נשימה עמוקה. מצמצתי מהר כדי לייבש את הדמעות בעיניי. אחר כך פתחתי את המכתב וקראתי אותו שוב. הוא חתם <span class="bold">באהבה,</span> כמוני. תהיתי אם גם אימא שלו לימדה אותו לעשות את זה, או שהוא רק חיקה אותי. אולי הוא כתב את זה באירוניה אחרי מכתב מלא שנאה. האם בנים בני עשר מקליפורניה מסוגלים להגיע לרמה כזאת של אירוניה מכוונת? חשבתי בפקפוק. הוא בטח סתם לעג לי, כמו במכתב כולו.</p>
<p class="text">תלשתי בזהירות דף מהמחברת, לקחתי את העט וכתבתי לו תשובה.</p>
<p class="NO-HAZAHA"><span class="bold">לוקה היקר,</span></p>
<p class="text"><span class="bold">יש לך</span><span class="bold"> כתב נוראי. אפילו לא הצלחתי להבין מה כתבת במכתב. נדמה</span><span class="bold"> לי שאמרת שיש לך חמישה חתולים, ושהדבר שאתה הכי אוהב</span><span class="bold"> לעשות בסופי שבוע הוא לנקות את החול בקופסת השירותים שלהם</span><span class="bold">. נראה קצת מוזר. אולי כדאי שתפסיק לשתות כל כך הרבה</span><span class="bold"> מי מלח. אולי בכל זאת טוב שאני לא גרה ליד</span><span class="bold"> הים.</span></p>
<p class="text"><span class="bold">וכן, יש לנו פה סופות טורנדו.</span></p>
<p class="text"><span class="bold">באהבה,</span></p>
<p class="text"><span class="bold">נעמי</span></p>
<p class="NO-HAZAHA">את המכתב הבא שלו היה קל יותר להבין. הפעם היה ברור שהוא השקיע והשתדל לכתוב בכתב מסודר. הרגשתי ניצחון, אף על פי שהמכתב היה מרושע אפילו יותר מהקודם.</p>
<p class="NO-HAZAHA"><span class="bold">נעמי </span><span class="bold">היקרה,</span></p>
<p class="text"><span class="bold">הפעם אני כותב לאט כדי שהמוח האוקלהומי האיטי שלך</span><span class="bold"> יצליח לעקוב. מצטער לשמוע שאבא שלך ואימא שלך הם אח</span><span class="bold"> ואחות. שמעתי שגילוי עריות גורם להרבה מומים מולדים, וזה מסביר</span><span class="bold"> למה יצאת ככה.</span></p>
<p class="text"><span class="bold">אני שמח לשמוע שיש באוקלהומה סופות </span><span class="bold">טורנדו. עם קצת מזל, טורנדו ישמיד את הבית שלך וימנע </span><span class="bold">מההורים שלך להשריץ עוד יצורים כמוך.</span></p>
<p class="text"><span class="bold">באהבה,</span></p>
<p class="text"><span class="bold">לוקה</span></p>
<p class="KOHAVIT"></p>
<p class="NO-HAZAHA">"אבל כן ענית לו, נכון?" אן שואלת. "אמרת שלא שמעת ממנו שנתיים. הוא המשיך לכתוב לך כל השנים בלי תגובה ממך?"</p>
<p class="text">"כתבתי לו. בסוף."</p>
<p class="text">"המורה שלך ראתה את המכתבים שלו?"</p>
<p class="text">אני מושכת כתפיים. "לא. היא תמיד העבירה את המעטפות סגורות. אני חושבת שכל עוד אף אחד לא התלונן, היא פשוט הניחה שכל החברים לעט מתנהגים יפה. זה עבד גם לטובתי, כי בהמשך הפכתי להיות ממש מרושעת."</p>
<p class="text">"באמת כעסת, או שזה היה יותר בשביל התגובה?"</p>
<p class="text">אני עוצרת כדי לחשוב על זה. "בהתחלה כעסתי. אבל אני חושבת שככל שהזמן עבר, התחלתי לחכות למכתבים שלו. רציתי לראות לאיזו רמה של רוע הוא יכול להגיע. הצבתי לעצמי מטרה להיות מרושעת יותר ממנו."</p>
<p class="text">אן מסתכלת על המכתב המונח בינינו על השולחן. "אז עכשיו הכדור במגרש שלך."</p>
<p class="text">אני מרימה את המכתב ומתבוננת בו, עיניי מרפרפות במהירות על כתב היד המוכר. "אין כתובת," אני מזכירה לה. "איך אני אמורה לכתוב לו?"</p>
<p class="text">"תנסי לכתובת שהייתה לו לפני שנתיים," היא מציעה.</p>
<p class="text">"ניסיתי. שלחתי לשם לפני שנה וחצי. המכתב חזר אליי. בדרך כלל, בכל פעם שאחד מאיתנו עבר, היינו שולחים את המכתב הבא עם הכתובת החדשה. הפעם הוא עבר ולא שלח מכתב חדש."</p>
<p class="text">אן מהדקת את שפתיה בהרהור. "הוא מאתגר אותך," היא אומרת כעבור רגע.</p>
<p class="text">"מאתגר אותי?"</p>
<p class="text">"למצוא אותו," היא מחדדת. "אם לא תשלחי לו תשובה, את משאירה לו את המילה האחרונה בדו־קרב דואר שנמשך עשרות שנים. את באמת רוצה לתת לו לנצח?"</p>
<p class="text">אני מנידה את ראשי. "אין מצב. אני אמצא אותו."</p>


</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 93.60 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 36.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

מכתבים אהבת נעורים מיריבים לאוהבים קומדיה רומנטית

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!