המורדים מראלי 2 נקמה בתיכון ראלי
רומן עוצמתי, אמוציונלי ומטלטל, שממשיך את סיפורם של סילבר ואלכס בעיירה הקטנה ראלי. אחרי שנה של סבל ובריונות, סילבר מתחילה להרגיש בטוחה יותר במסדרונות התיכון – בזכות אהבתה לאלכס, הגיבור המקועקע שהצית את נשמתה. אך כשהאליטה של ראלי מחליטה לנקום, סילבר מגלה שהעבר לא באמת נשאר מאחור, והמחיר על חופש ואהבה עלול להיות כבד.

הספר השני בטרילוגיית ”המורדים מראלי” ממשיך את ההצלחה של קאלי הארט, סופרת רבי־המכר של הניו יורק טיימס. זהו סיפור על אהבה ראשונה, התמודדות עם טראומות, ונחישות לעמוד מול כל מי שמנסה לשבור אותך. מתאים במיוחד לחובבי רומנים אפלים, דרמות תיכוניסטיות ודמויות בלתי נשכחות. שימו לב: הספר כולל אזהרת טריגר ומיועד לקוראים מגיל 17 ומעלה.
שם: המורדים מראלי 2 נקמה בתיכון ראלי
מחבר/ת: קאלי הארט
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 012193286
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 104.00
					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h1 id="_idParaDest-1" class="SHEM-PEREK" lang="he-IL"><span class="kot-perek _idGenCharOverride-1" lang="">1 </span><span class="tat-perek _idGenCharOverride-2" lang="">סילבר</span></h1>
			<p class="emza-revah" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">סמואל אדריאן הותורן</span></p>
			<p class="emza1" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">בן מסור.</span></p>
			<p class="emza1" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">חבר אהוב.</span></p>
			<p class="emza1" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">ספורטאי מוכשר.</span></p>
			<p class="emza-revah" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">אור בוהק </span><span class="bold" lang="">שנלקח מוקדם מדי.</span></p>
			<p class="emza-revah" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">על פני האדמה אנו אבלים, אבל בגן</span><span class="bold" lang=""> העדן המלאכים עולצים, כי אחד מהם חזר אל שורותיהם.</span></p>
			<p class="NO-HAZAHA" lang="he-IL">היער נושם נשימות עמוקות סביב בית הקברות בחצות, שואף את הלילה לתוכו, ענפיו האבלים מתנועעים ברוח הקרה כשאני משפילה מבט אל הקבר של סמואל אדריאן הותורן. נדמה שהאדמה הקפואה פועמת תחת כפות רגליי, כאילו מכות קודרות בתוף עולות דרך הסוליות הדקות של האולסטארס שלי, אבל זה רק הדם שלי שמוחה על העובדה שאני עומדת כאן יותר מדי זמן. בקרוב יגיע הזמן ללכת, אבל הלילה הגעתי הנה כדי להתעמת עם שד, ואני לא עוזבת לפני שאהרוג אותו.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">מאחוריי אני שומעת את האוושה החרישית של הגלים שמלחכים את חוף אגם קשמן. החורף הגיע במלוא עוצמתו, ובקרוב האגם יתכסה בקרח, אבל בינתיים המים חופשיים לגלגל חלוקי אבן ולגרוף את החול בקו החוף.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">מלורי הותורן, אימא של סם, סירבה לקבור את הבן שלה בבית הקברות <span class="bold" lang="">גרדנס אוף רסט</span> בפאתי העיר. אף אחד לא היה צריך לשאול למה, אבל מלורי הסתובבה בראלי והכריזה בפני כל מי שהיה בטווח שמיעה שהיא לא תיתן לבנה המסכן שנרצח לדשן את אותה אדמה כמו הממזר החולני שרצח אותו. היא הגישה שלוש עצומות לראשת העיר גריפית ודרשה שהגופה של ליאון ויקמן תוצא מהקבר ותישרף, כך שאף אחד לא יצטרך להיתקל שוב במצבה שלו. ראשת העיר גריפית דחתה אותה שלוש פעמים וביקשה ממנה שתניח לעניין, אבל יש סיכוי אפסי שזה יקרה. גברת הותורן ממשיכה להסתובב בראלי, לעבור מדלת לדלת עם רשימת החתימות והכתובות שלה, ובכל פעם שהיא מופיעה בבניין העירייה, העצומה שלה מתארכת יותר. זה רק עניין של זמן.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">ציפור לילה משמיעה קריאה מיוסרת ומצמררת עמוק בתוך היער, וזיעה קרה מכסה את עורפי. אני לא <span class="bold" lang="">רוצה</span> להיות כאן. אני לא נהנית להסתובב בבתי קברות באמצע הלילה. אבל נמשכתי לכאן, כוח ברור ומוחשי משך אותי מבפנים וגרר אותי באמצע הלילה, כשנהגתי בנובה בכבישים המתפתלים הארוכים המובילים לאגם, ופנסי המכונית כיוונו אותי אל סם.</p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">בן מסור</span>.</p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">חבר אהוב</span>.</p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">ספורטאי מוכשר</span>.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני עוברת במבטי אחרי הקווים החדים והמפותלים שיוצרים את האותיות בכל מילה חרוטה, וברור לי בלי שמץ של ספק שמלורי הותורן חושבת שההצהרות האלה נכונות. מדהים כמה מעט הורים באמת יודעים על הילדים שלהם. הם מביאים לעולם יצור שמרוקן אותם פיזית, כלכלית ורגשית. כשהילד גדל ומתחיל להתעצב, מפתח תכונות אופי ומוזרויות אישיות שהופכות אותו לגלגל שיניים ייחודי במנגנוני החברה, ההורים מתקשים לראות באמת את השיניים שמתהוות על אותו גלגל. המשקפיים הוורודים שלהם צובעים את ילדיהם בכל המתנות היפות שהם <span class="bold" lang="">רוצים</span> להעניק להם — טוב לב, נאמנות, כנות, אינטליגנציה. האהבה העיוורת שלהם לילדם הופכת אותו ליצור חף מפשע ומושלם, מלא בכל כך הרבה פוטנציאל, כמעט כאילו מדובר בהתגלמות של ישו.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">וכשהם מגלים שהילד המושלם והחף מפשע שלהם הוא בעצם מפלצת, אין פלא שהם מסרבים לקבל את האמת. יש גלגלי שיניים שלא מתאימים למקומות שמיועדים להם. הם מחלישים את המכונה, השיניים שלהם חדות ומחוספסות מדי. הם ברגים מרובעים שלא מתאימים לחורים עגולים. כמובן, זה לא אומר שאנשים נחושים ועיקשים לא ימשיכו לנסות לדחוף אותם למקומם. מלורי הותורן תאמין שהבן שלה היה קדוש עד היום שבו היא פאקינג תמות.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אם כי הוא באמת היה די טוב בספורט.</p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">"סמי בדיוק חזר מגלישות בהוואי. </span><span class="bold" lang="">את לא חושבת שהוא חתיך?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL">הזיכרון שוטף אותי כמו המים הקרים של הגלים באגם קשמן. אני משתדלת לא לאפשר למוח שלי להתעכב עליו, אבל המראות והצלילים מאותו לילה ברורים כמו כוכבי שביט כשהם מבזיקים בשולי התודעה שלי, בלתי ניתנים לעצירה בדיוק כמותם — סם עומד בלי חולצה מול המראה בחדר האמבטיה וחיוך חולף על פניו כשהוא מתכופף לעשות שורת קוקאין. ג'ייק עומד מאחוריי, מצמיד את הזין הקשה שלו לתחת שלי ומחליף עם החברים שלו מבטים רומזניים. סם משמיע את סאבליים ומגביר את המוזיקה כדי לעמעם את הצרחות שלי. סם מושיט לג'ייק את סכין הגילוח שאיתה הוא חותך לי את השמלה. סם משעין עליי את משקלו כדי להחזיק אותי במקומי בזמן שג'ייק נוגע בגופי העירום. סם, בתורו, נשכב מעליי, הנשימה שלו מסריחה מוויסקי, עיניו לא ממוקדות ואותו חיוך נורא ומטומטם ממשיך לעוות את פניו כמו פה של ליצן קרקס.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">ואז, אחרי שהכול נגמר, סם למטה במסיבה...</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני ממצמצת במהירות, נועצת אצבעות בכפות ידיי בתקווה שהכאב יחלץ אותי מהעבר, אבל כבר מאוחר מדי.</p>
			<p class="NO-HAZAHA" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני מזהה את השיר שמתנגן </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">ממערכת הרמקולים היוקרתית של מר ויקמן שעלתה שלושים אלף דולר, </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אבל לא באמת שומעת אותו. אי אפשר לשמוע הרבה מעבר </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לצלצול החד באוזניי. אבל הפה שלי עדיין מוצא את המילים </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">שמתנגנות בסלון. שפתיי נעות מעצמן, חוזרות בשקט על הפזמון כמו </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">תפילה. אני לא מרגישה כלום. אפילו כשאני מועדת במדרגה האחרונה, </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מעקמת את הקרסול כשאני נהדפת קדימה, בקושי מצליחה לשמור על </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">שיווי משקל לפני שאני נופלת על רצפת השיש בצבע אפור </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">יונה במבואה, אני עדיין לא מרגישה שום דבר.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הבית מפוצץ </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אנשים. יש כאן פנים שאני לא מזהה. או... אולי אני </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מכירה אותן. כולם נראים לא מוכרים כשאני מועדת אל דלת </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הכניסה, מיצי מרה מבעבעים לי בקיבה, חונקים אותי, מטפסים לי </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בגרון.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"סילבר? סילבר, אלוהים, מה את לובשת, לעזאזל? זו חולצה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> של מר ויקמן?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מישהי עומדת מולי. קווצות דקות משערה האדום</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> היפהפה דבוקות לה למצח, מסולסלות, נוטפות זיעה. היא לובשת שמלה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> בצבע כחול רויאל, והצבע מעניק לעיניה גוון עמוק כמו הים</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">. האישונים שלה מורחבים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">האלידיי. קוראים לה האלידיי.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">היא אחת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> החברות הכי טובות שלי, והיא מסתכלת עליי במצח מקומט כאילו</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> קלטה שמשהו ממש־ממש לא בסדר. "סילבר? אלוהים, סיל, זה דם</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני מסתכלת בלי מחשבה על האזור שהיא מצביעה עליו. </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הייתי שמוטה על הקיר במקלחת במשך... אני לא יודעת כמה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">זמן ישבתי שם כשהמים הקפואים הלמו לי בעור. חשבתי ששטפתי </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הכול. חשבתי שניקיתי את כל הדם. אבל החלק הפנימי של </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">ירכיי רטוב לגמרי.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">דם טרי. בוהק. אדום.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לא הצלחתי </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">למצוא מכנסיים...</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני שולחת יד ונאחזת באוויר בניסיון לתפוס משהו</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">. "אני צריכה להקיא."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"שיט, בואי החוצה. את צריכה אוויר</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">." האלידיי מחבקת את כתפיי ומושכת אותי אל הדלת. אני בקושי</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> מספיקה לרדת במדרגות ולהגיע לדשא לפני שאני נופלת על הידיים</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> והברכיים ומקיאה לתוך הדשא. כמעט שום דבר לא יוצא. הקאתי</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> לפחות שלוש פעמים במקלחת לפני שירדתי בעיוורון במדרגות, ככה שהפעם</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> אני מקיאה רק קצת מיצי קיבה. אבל זה שורף בטירוף</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">. הטעם דוחה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">כשאני נשמטת על ברכיי, האלידיי מחבקת את גופה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> בזרוע אחת ומכסה את הפה שלה ביד. עיני האוקיינוס השקט</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> שלה מלאות דמעות. "סילבר, מה קרה לעזאזל?" היא לוחשת.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">היא</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> כבר יודעת. היא חושדת. אחרת לא הייתה מסתכלת עליי ככה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">. אני פאקינג עייפה כל כך שהייתי יכולה להירדם כאן על</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> הדשא. "אני צריכה ללכת הביתה, האל. את... את יכולה למצוא</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> את התיק שלי?" צליל הקול שלי מפתיע אותי. אני נשמעת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> נורמלית. אני נשמעת פיכחת. אני נשמעת כמוני. אבל אני כבר</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> לא אני. אני מתחזה אומללה ושבורה בגוף אומלל ושבור ששייך</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> למישהי אחרת. לשלושה אנשים, ליתר דיוק. ג'ייקוב ויבינג. סמואל</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> הותורן. קיליאן דפריס. הקליפה המעוותת והלא נוחה הזאת של שריר</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">, בשר ועצם שייכת להם. הם טבלו את עצמם בדם שלי</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">, ועכשיו אני שלהם...</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">האלידיי מחניקה יבבה. "סילבר." היא מושיטה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אליי יד רועדת, מסיטה מפניי קווצת שיער רטובה ומסובכת. "נראה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לי שכדאי שאני אתקשר לאבא שלך."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני מסתובבת בחדות, עיניי </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מתמקדות סוף־סוף בפניה. "לא. אני לא רוצה שהוא יהיה פה. </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני לא רוצה לדבר. אני רק רוצה ללכת הביתה. אני </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">צריכה את התיק שלי, האלידיי."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הטלפון שלי נמצא בתוך תיק </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הטורי ברץ'. המפתחות לבית. אם אני לא אמצא את המפתחות, </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לא אוכל להיכנס לבית בלי להעיר את אימא ואבא...</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בבקשה. פשוט תיכנסי ותמצאי אותו כדי שאני אוכל ללכת."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"איפה...?" </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">היא לוחשת.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני בולעת. הגרון שלי צורב כאילו בלעתי זכוכית </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">שבורה. "למעלה. בקומה העליונה. באמבטיה בקצה המסדרון."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"בסדר, אני אמצא</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> אותו. אני גם אמצא את קייסי. היא תדע מה לעשות</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני מרגישה שאני מהנהנת.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הזמן עובר. אני מתחילה לרעוד, אבל</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> אני לא מרגישה את אוויר הלילה הקר. אני מנותקת מעצמי</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">, משוחררת, הנפש שלי מנסה לצוף במורד הזרם, אבל לא משנה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> כמה אני מנסה לבעוט ולשחות הרחק מהסבל שכרוך בקיום שלי</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">, אני עדיין לכודה בתוכו. אין לי מושג כמה זמן אני</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> מחכה על הברכיים בדשא. בסופו של דבר אני קמה על</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> רגליי, מתנודדת כמו גור איילים, ניגשת לחלון ומציצה דרך הזכוכית</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">זה צירוף מקרים מוחלט שאני רואה את האלידיי מייד. שהיא</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> במסדרון בכלל. העיניים שלי נמשכות אל שערה האדום. היא מדברת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> בהתרגשות, הידיים שלה זזות באוויר, מסמנות על דלת הכניסה. מולה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">, קייסי מקלידה בזעם בטלפון שלה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">החברה הכי טובה שלי נראית</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> מודאגת. עיניה חדות, חותכות אנשים בזמן שהיא מקרבת את הטלפון</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> אל האוזן. האור מהמסך מטיל זוהר כחול על פניה. </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">היא תוחבת את השיער מאחורי אוזנה בעצבנות ו —</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">החזה שלי </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">נלחץ בכוח, כאב חד מתפשט בצלעותיי כמו שורשי עץ.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">סם...</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">סם מצטרף אליהן, מקשיב לדברים שהאלידיי אומרת בבהלה. היא מצביעה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">על הדלת, מן הסתם מספרת עליי, על החולצה המכופתרת הגדולה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">שמכסה אותי ועל הדם שמכסה לי את הירכיים בזמן שאני </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מוטלת על המדשאה הקדמית.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לא. לא, לא, לא. אלוהים, בבקשה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">, לא.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">סם מסתובב בעיניים מצומצמות והולך בכיוון הדלת. בכיווני. </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הלב שלי כמעט מתפוצץ בחזה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">רוצי! רוצי, סילבר. קדימה!</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני משותקת. גם אם הייתי מנסה לרוץ, לא הייתי מצליחה. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הדלת נפתחת, אור חמים נשפך אל החושך, ואני מתפללת לשמוע</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> את קולה של האלידיי. אבל היא לא יוצאת אחרי סם</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">. הוא בא אליי לבדו.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">סוליות הנעליים שלו גורסות את </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">שביל החצץ. הוא נעמד ממש לצידי, במרחק עשרה סנטימטרים אולי. </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני מרגישה כאילו על הראש שלי מונחת משקולת של עשרה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">טון שמונעת ממני להרים מבט ולהסתכל לו בפנים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הצחוק המשועשע</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> של סם שקט, אבל הוא מתחזק וגובר על הבסים ההולמים</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> של המוזיקה שעדיין מתנגנת בפנים. "לא שטפת את הכוס הקטן</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> והמטונף שלך, פריסי?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני מתכווצת, בראשי אני מצליחה להקטין </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">את עצמי ולהתרחק מהקול שלו. הוא שולח אליי יד ומעביר </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אצבע על קו הלסת שלי. אני קופאת. אני לא משמיעה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">שום צליל. "החברות שלך בפנים מתחילות להזיז כוחות," הוא אומר</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> בקול עדין. לא נשמע שהמידע הזה מעניין או מטריד אותו</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> במיוחד. "סתם מסקרנות. את לוקחת גלולות? אם תיכנסי להיריון זה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> יהיה ממש רע, את לא חושבת? תצטרכי להסביר שהשתרללת במסיבה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">, לא עם מישהו אחד אלא עם שלושה. ההורים שלך בטח</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> די ייגעלו ממך."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הראש שלי ריק.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אוזניי מצטלצלות בעוצמה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הלב שלי משתולל במאמץ לא לעצור.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">סם מניח לי</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> אצבע מתחת לסנטר ומאלץ אותי להסתכל לו בעיניים. הוא מסתכל</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> עליי כאילו אני הדבר הכי דוחה שהוא נאלץ לראות בחייו</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">. "שמעתי שגלולת היום שאחרי די יעילה. ודילינג'רס פתוח עכשיו</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> עשרים וארבע שעות ביממה. נראה לי שכדאי שתעצרי שם בדרך</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> הביתה. יהיה טיפשי לקחת סיכון. מה דעתך, בייב?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בייב.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בייב.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בייב.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בייב.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני לא מפסיקה לשמוע את </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">המילה הזאת בראשי שוב ושוב.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בייב.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בייב.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בייב.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני מכסה את האוזניים בידיי, עוצמת עיניים בכוח ומסרבת לנשום. </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אם אפסיק לנשום אולי אני אתעלף. אולי אני פאקינג אמות. </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לפחות אם אמות, הטירוף הזה ייפסק סוף־סוף.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">סם שומט את</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> היד לצד גופו. "את מקשיבה?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני לא מקשיבה. לא </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מסוגלת. לא מקשיבה. לא מסוגלת. לא מקשיבה. לא מסוגלת.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">פאקינג כלבה מטורפת." הוא נועץ לי אצבע בחזה ומסנן בזעם,</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> והאדישות המזויפת שלו נעלמת בִּן רגע. "אני במקומך הייתי</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> נזהר מאוד בהמשך הדרך. את יכולה לבחור. אני אתן לך</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> עצה, פריסי. כרגע את עומדת בצומת. משמאלך סיום הלימודים. סוף</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> השנה. קיץ עם החברות שלך. תסיימי את התקופה שלך בראלי</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> עם חיוך על הפנים וכולנו ניפרד כידידים. הכיוון השני?" הוא</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> מטלטל את הראש בהבעה מאוכזבת. "מימינך מחכות ערמות אדירות של</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> כאב וסבל. השפלה. מבוכה. לא תסיימי את הלימודים אם תבחרי</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> בכיוון הזה. ג'ייק ידאג לזה. לא היית צריכה להתנגד</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> לו ככה למעלה. ממש עצבנת אותו. דפקת לו את הראש</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> לגמרי."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני לא חושבת בהיגיון. המים הקפואים במקלחת כנראה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">ערפלו לי את המוח. אם הייתי חושבת בהיגיון, הייתי עוצרת </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">את נביחת הצחוק המופרעת שמתפרצת לי מהפה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">העיניים של סם</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> נהיות קשות כמו אבני צור. הוא מצקצק לעצמו ועושה צעד</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> בכיוון הבית. "אוקיי, בייב. זה פאקינג הסוף שלך. תזכרי את</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> זה."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הוא נכנס פנימה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני מצמידה את המצח לזכוכית</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> החלון וסוף־סוף שואפת שאיפה נרעדת ומבועתת אל ריאותיי הצורבות. כשאני</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> מרימה את הראש, סם ניצב שוב מול החברות שלי עם</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> הידיים בכיסים. הוא מדבר עם קייסי, פניו רגועות מאוד וכתפיו</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> רפויות. קייסי, לעומת זאת, נראית עצבנית יותר ויותר. היא מאדימה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">, עיני התכלת הקפואות שלה מתמלאות בזעם קר ומת מהסוג שבדרך</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> כלל אומר שהיא עומדת לדקור מישהו. דקה חולפת. שתיים. סם</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> לא מפסיק לדבר לאורך כל הזמן, מילים נשפכות מפיו כמו</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> פאקינג כתם נפט, וקייסי רק עומדת שם ומקשיבה. בשלב מסוים</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> האלידיי מגיבה למשהו שהוא אומר, ומכסה את הפה בשתי ידיה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">. היציבה של קייסי מתקשחת, כל כך הרבה מתח קורן ממנה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> שנראה כאילו היא עומדת להתפוצץ. האלידיי מנסה לומר לה משהו</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">, אבל היא מסתובבת אליה ומתפרצת, נוהמת עליה בשיניים חשופות.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">סם</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> מפסיק סוף־סוף לדבר. הוא מושך בכתפיו, מחייך אל הבנות, ואז</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> מסתובב והולך משם, חוזר אל המסיבה חסרת הסדר שעדיין מתנהלת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> סביבם. קייסי נועצת בהאלידיי מבט שמקפיא לי את הדם.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">ובכל זאת, אני טיפשה. ובכל זאת, אני לא רואה את </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">זה מגיע.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">כשקייסי והאלידיי יוצאות מהבית, אני מצפה שהחברה הטובה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> שלי תחבק אותי. אני מצפה שהיא תלטף לי את השיער</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> ותגיד לי שהכול יהיה בסדר. אני מצפה שהיא תהפוך את</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> הזעם האגדי שלה למילים חדות וחותכות, לכלי נשק קטלניים, ותטיל</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> אותן על הבנים שפגעו בי.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בחיים לא טעיתי כל </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">כך.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">קייסי עוצרת לפניי ולא מסתכלת לי בעיניים. היא זורקת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> לרגליי משהו ונאנחת בעייפות. זה התיק שלי. "מה אמרתי </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לך?" היא פולטת.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"מ...מה?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"מה אמרתי לך </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">קודם, בשירותים עם זן? אמרתי שהוא לא בשבילך, נכון? אמרתי </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לך לא להיכנס לשום דבר עם ג'ייק. עכשיו תראי </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לאיזה חרא הכנסת את עצמך. נמאס לי מהשטויות שלך, סילבר. </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">ברצינות, נמאס לי."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">האלידיי מרכינה את הראש ובוכה בשקט. היא</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> מעבירה את מבטה ממני אל קייסי ובחזרה אליי, כאילו היא</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> לא יכולה לעצור את מה שקורה, אבל לא מסוגלת להסיט</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> את המבט.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">קייסי מסתכלת עליי סוף־סוף. היא תמיד הייתה קשוחה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">. תמיד התקשתה להתמודד עם הרגשות שלה. הכעס תמיד היה הרגש</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> היחיד שהיא הרגישה בטוחה לשחרר אל העולם, אבל אפילו הכעס</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> איננו עכשיו כשהיא מעבירה עליי מבט בוחן. "את בישלת את</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> זה לעצמך, סילבר. אני חוששת שעכשיו תצטרכי לאכול את זה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">. לכי הביתה. אני אפילו לא רוצה להסתכל עלייך, וגם לא</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> הבנות האחרות. הסיירנס לא יכולות להרשות לעצמן להסתובב עם זבל</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> כמוך."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">זה קורה ברגע אחד. מהר, כמו שתולשים פלסטר. </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">קייסי עוזבת ולא מביטה לאחור. היא נעצרת בפתח הבית, צל </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">עוטף אותה בזמן שהיא ממתינה עם יד אחת על משקוף </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הדלת.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"האלידיי! תיכנסי אל הבית עכשיו, או שתיתקעי איתה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בחוץ לנצח."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">היא לא מתכוונת להגיד שהאלידיי תהיה תקועה מחוץ</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> לבית. היא מתכוונת שהאלידיי תהיה תקועה בחוץ, הרחק מהאור והחום</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> שהיא מפיצה, רועדת לנצח בצל הבודד של עצמה. האלידיי נועצת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> בי מבט אחרון, קרוע, ואז עוזבת ונכנסת בעקבות קייסי.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">השעה הבאה היא גיהינום. אני הולכת לבדי, יחפה, עד לקצה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> שביל הגישה ומחכה למונית שהזמנתי. הנהג חושב שאני שיכורה וכמעט</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> לא נותן לי להיכנס למכונית. הוא מאיים שישלח לי חשבונות</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> ניקוי מנופחים אם אקיא, אבל בסוף מסיע אותי לבית המרקחת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> ברחוב הראשי בקצה השני של ראלי. בדיוק כמו שסם אמר</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">, חזית החנות של דילינג'רס מוארת, העסק היחיד מלבד תחנת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> הדלק שעדיין פתוח בשלוש לפנות בוקר בין שישי ושבת.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">עכשיו הנהג יודע שאני לא שיכורה. האמת, נראה שהוא די </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">דואג לי. "רוצה שאחכה לך, ילדה?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לא הסתכלתי עליו אפילו </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">פעם אחת. ישבתי במושב האחורי ורעדתי מאימה כי הייתי לכודה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">במרחב קטן כל כך, לבדי עם גבר. "לא, אני אהיה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בסדר. תודה." הרגליים שלי כמעט קורסות מתחתיי כשאני יוצאת מהמכונית. </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">זה דורש קצת שכנוע, אבל בסוף הן מסכימות להשאיר אותי </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">זקופה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">החלון של הנהג נפתח בזמזום. פנים מופיעות שם, אבל</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> אני עדיין לא מסתכלת עליו. "אני מעדיף לראות אותך נכנסת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> לתוך הבית אם זה בסדר מבחינתך," הוא אומר. "קוראים לי</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> הארי. יש לי בת בגילך. הייתי מרגיש כמו חרא של</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> אבא אם לא הייתי מוודא שהגעת הביתה בשלום. נראה שהיה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> לך לילה די קשה."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לילה די קשה...</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני מנסה למצוא</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> מילה שתוכל לתאר כמה קשה היה הלילה הזה, אבל לא</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> נראה לי שיש בשפה האנגלית מילה אכזרית מספיק. אני אוכל</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> להגיע הביתה בהליכה מהעיר, אבל זה יהיה מסע נוראי בלי</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> נעליים, בתחושה שסוף העולם הגיע. אני אוכל להזמין מונית אחרת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">, אבל רוב הסיכויים שגם הנהג הבא יהיה גבר, ואולי בפעם</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> הבאה הוא לא ידאג כל כך לשלומי. אולי הוא יראה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> בי הזדמנות וינצל אותה. אני פאקינג עייפה בטירוף. "בסדר. זה</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> ייקח רק דקה."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">האורות בבית המרקחת דילינג'רס בוהקים מדי</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">. ריח רפואי חזק, צמחי, מכה בי ברגע שאני נכנסת </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">וגורם לי סחרחורת. על חולצת הכפתורים שגנבתי מסל הכביסה של </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מר ויקמן יש כתם דיו מעל הכיס השמאלי, כמעט בצורת </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">חצי ירח. אני משפשפת אותו במבוכה — מגוחך, בהתחשב בעובדה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">שמתחת לחולצה אני עירומה ושהבד בקושי מגיע לי לאמצע הירכיים. </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מה גם שפניי עדיין מוכתמות בשאריות המסקרה, אני מכוסה בדם, </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">והרגליים שלי מטונפות ממש.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">האישה מאחורי הדלפק רואה אותי ונעצרת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> במקום, כששפופרת הטלפון בחצי הדרך אל אוזנה. "מרים הקדושה, אם</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> האלוהים," היא מתנשפת. "מה לכל הרוחות קרה לך, ילדה?" היא</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> בשנות החמישים שלה. שערה הבלונדיני מאפיר באזור הרקות. נמוכה. קצת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang=""> מוצקה. בלי טיפת איפור על הפנים. הגבות שלה עבות במיוחד</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">. אני לא מצליחה להפסיק להתמקד בפרטים האלה. כשאני מתקרבת מספיק</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">, מגיעה לדלפק, אני מריחה אותה — אבקת טלק וסוכריות מנטה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">— וכמעט פורצת בבכי. אני אפילו לא יודעת למה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"הכול </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בסדר, מותק?" היא מניחה את שפופרת הטלפון במקומה. "את נראית </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">כאילו חזרת משדה הקרב."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"אני —" קולי נשבר. אני חייבת </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לכחכח בגרון. "אני צריכה... את הגלולה של אחרי..."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הצבע אוזל </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מפניה של האישה. שרירי הפנים שלה מתרפים בצורה מוזרה כל </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">כך, כמו שחקן בסרט שמעמיד פנים שהוא מת וכל דבר </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">בו פשוט נשמט. היא נשענת על הדלפק, מייצבת את עצמה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לשנייה. ואז היא מושיטה אליי יד ואוחזת בידי. "אולי תשבי </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">ליד תרופות השיעול שם, מתוקה? נראה לי שכדאי שאתקשר למשטרה."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לא! לא. אני רק רוצה את מה שבאתי לקנות פה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">וללכת הביתה. אני —" הגרון שלי נאטם. לא משנה כמה אני </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מנסה לדבר, אני לא מצליחה להוציא את המילים. הרוקחת מתנדנדת, </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">ונראית מטושטשת פתאום בצורה מוזרה. נדמה לי שאני עומדת להתעלף, </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אבל אז אני מבינה שאני בוכה. "אני רק... רוצה ללכת </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">הביתה."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"בסדר, בסדר. אלוהים שבשמיים," האישה ממלמלת. היא עוזבת אותי </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לרגע, ממהרת אל אחד המדפים הצרים מאחוריה, מתרוממת על קצות </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">האצבעות ומביאה את הקופסה הנכונה. היא מניחה אותה בינינו בעדינות, </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">ונראית מבוגרת בעשר שנים ממה שהייתה כשנכנסתי לכאן לפני כמה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">רגעים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"את יכולה — את מוכנה לפתוח את זה?" אני </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">שואלת בנוקשות. הקופסה אטומה בפלסטיק עבה, מהסוג שאורזים בו סכיני </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">גילוח. צריך מספריים כדי לחדור את החומר הזה. אין לי </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">סיכוי לקרוע אותו עם השיניים. האישה מביטה בי מתחת לגבות </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מכווצות.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"את לא רוצה לחכות עד שתגיעי הביתה, מותק —"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"לא</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">היא מהנהנת, ידיה נעות במהירות כשהיא שולפת סכין יפנית </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מכיס החלוק הלבן שלה וחותכת בזריזות את הפלסטיק העבה. היא </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">מוציאה את הקופסה מהאריזה ומושיטה לי אותה. אני בקושי מצליחה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">להחזיק את הדבר המחורבן הזה בלי להפיל אותו כשאני מנסה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">לפתוח אותו. לוקח לי שלושה ניסיונות לקרוע את לשונית הקרטון, </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">ואז עוד שני ניסיונות עד שאני מושכת את האריזה האטומה </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">שמכילה את הגלולה הקטנטנה שבפנים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">"רגע, אני אביא לך מים</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני לא מחכה למים. אני דוחפת את הגלולה דרך </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">רדיד המתכת בגב ציפוי הפלסטיק, ובולעת אותה מהר ככל שאני </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">יכולה בגרון יבש.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אני יוצאת מבית המרקחת בלי מילה נוספת</span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">רק כשאני בבית, נועצת את המפתח בדלת הכניסה, מתגנבת </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אל חדר השינה שלי ומשתדלת בכל כוחי לא להעיר את </span><span class="zikaron _idGenCharOverride-3" lang="">אימא ואבא, אני קולטת שאפילו לא שילמתי על הגלולה. </span></p>
			<p class="NO-HAZAHA" lang="he-IL">אני מתעוררת מהסיוט בהקיץ כשסירנה מייללת במרחק ומקפיצה אותי. אני שוב בבית הקברות, בקור המקפיא, בוהה בקבר של סמואל הותורן. הכול עוד פאקינג טרי בראש שלי. כאילו זה קרה אתמול. לפעמים נדמה לי שבכלל לא עבר מאז זמן, ואני עדיין תקועה בתוך הגוף המשותק שלי מחוץ לחלון ההוא, מביטה פנימה, לא מסוגלת לזוז או להסיט מבט בזמן שהחברות שלי פונות נגדי.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">"מה לעזאזל אמרת לה, אה?" אני לוחשת למצבה. "מה אמרת לקייסי שהיא הגיבה ככה?"</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני שואלת את עצמי את השאלה הזאת כבר הרבה מאוד זמן. זה בטח היה רע. פאקינג רע. שאלתי את קייסי פעם, בימים שאחרי המסיבה, והיא ירקה לי בפנים. ממש ככה.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">מקברו הקר והבודד, סמואל הותורן מסרב להסגיר את הסודות שלו.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני נאנחת, מניחה את התיק שהחזקתי בכוח כל הזמן הזה. מתכת מצטלצלת במתכת כשאני פותחת את הרוכסן ומוציאה אזמל ופטיש. הכלים של אבא, ששאלתי מהמוסך. בימים אלה הוא נמצא רוב הזמן מול שולחן שרטוט, אבל כשהיה בקולג' הוא לקח קורס בסיתות אבן. הוא מבטיח לעצמו שיחזור לזה מתישהו, אבל עד כה לא היה לו זמן.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אין לי מושג איך להשתמש באזמל ובפטיש שהוצאתי מהתיק, אבל אני מבינה את העיקרון הכללי. לנעוץ את האזמל. להכות באזמל. להשאיר סימן.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני מתחילה לעבוד.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">זה יותר קשה ממה שדמיינתי, אבל כעבור עשרים דקות אני משיגה את מה שרציתי. יש הרבה מקום לשיפור, אבל המילה שחרטתי עמוק במצבה של סם הותורן נראית בבירור.</p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">בן מסור.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">חבר אהוב</span><span class="bold" lang="">.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">ספורטאי מוכשר.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="bold" lang="">אנס</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL">מלורי הותורן היא פאקינג חובבנית. היא חושבת שאף אחד לא יודע שהיא זאת שמתגנבת ל<span class="bold" lang="">גרדנס אוף </span><span class="bold" lang="">רסט </span>כל יום שלישי בלילה וכותבת <span class="bold" lang="">רוצח</span> על המצבה של ליאון ויקמן. ספריי בצבע אדום אולי נראה די דרמטי, אבל הוא יורד עם מברשת קשה, סבון וקצת מאמץ.</p>
			<p class="text" lang="he-IL">אני, לעומת זאת, הקדשתי לזה מחשבה רצינית. אין סיכוי בעולם שמישהו ימחק את <span class="bold" lang="">זה</span>.</p>
		</div>
	


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 93.60 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 36.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
רומנטיקה אפלה רומנטיקה עכשווית בריונות מותחן רומנטי רומנטיקה בעיירה קטנה רומנטיקה בתיכון רומנטיקת נקמה רומנטיקה צעירה
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!