ברית מושחתת 2 האחים ביירן 2
”הדרך הטובה ביותר להגן עליה היא להתחתן איתה.”

רואַן, בתו של המושל, ראתה משהו שהיא לא הייתה צריכה לראות. לקייר, מאפיונר אירי קשוח, עצום ומכוסה קעקועים, יש סיבה טובה מאוד לרצות להגן עליה - אבל בשביל זה הוא חייב להפוך אותה לאחד מהם. רואן, ילדה טובה וצייתנית מאז ומעולם, מסרבת להיפרד מבן הזוג שלה - אבל לא נראה שיש לה הרבה ברירה.

אולי בהתחלה הם לא מבינים את זה, אבל השניים מתאימים זה לזה בצורה מושלמת!

רומן מאפיה לוהט ומסוכן.
שם: ברית מושחתת 2 האחים ביירן 2
מחבר/ת: ג’יל ראמסאוור
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012020110
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 92.00
				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="עימוד_מספר-פרק">1</p>
<p class="עימוד_משנה-פרק" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רואן</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">במשך אלפי שנים אנשים כבר לא ניצודים כמו טרף, ועם זאת, משהו בדי־אן־איי שלנו זוכר זאת. מעין יצר הישרדותי. אפילו כשהמוח לא מזהה את הסכנה, החושים מכירים בקיומה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">למשל, תחושת אי־הנוחות המעקצצת שהתפשטה בצווארי אחרי שנכנסתי לבית הוריי. המקום היה אמור להיות ריק. אימא ואבא עדיין לא חזרו הביתה. האורות היו כבויים. הזמזומים העדינים של מכשירי החשמל היו הצלילים היחידים שנשמעו בחלל הדומם המואר באור השמש.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">בדיוק התחלתי לחטט במקרר כשהרגשתי את זה – מודעות ברורה שחיממה את הגב שלי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">מישהו עמד מאחוריי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">והתבונן.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אלפי מחשבות חלפו במוחי ברגע אחד. אימא ואבא היו מודיעים על כך שחזרו ולא אורבים בצללים, לכן אלה לא הם. המאבטח של אבא? בתור מושל ניו יורק, תמיד התלווה אליו שומר ראש. אולי הוא חזר הביתה כי שכח משהו?</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ"><span class="past _idGenCharOverride-1">ובמקום זאת הוא החליט לעקוב אחרייך?</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">סביר להניח שלא. הכרתי את מרבית חברי הצוות שאיתם הוא עבד וכולם היו בחורים נחמדים. אז מי זה? האזעקה עדיין פעלה כשהגעתי. האיש הזה ידע את הקוד או שהוא הצליח לפרוץ לבית בלי להפעיל את האזעקה. איזו מבין האפשרויות זו הייתה? הייתה רק דרך אחת לגלות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">קצב הלמות ליבי התגבר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוצאתי את החלב וסגרתי את המקרר בלי להסתובב לאחור, פסעתי הצידה ופתחתי את הארון העליון כדי לקחת כוס. במקביל, הכנסתי את היד השנייה למגירה שליד מותניי, הוצאתי סכין קצבים והנחתי אותה על הדלפק. רק לאחר מכן הסתובבתי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">איך החושים ידעו? הם זיהו את הסכנה באופן מדויק. תהליך ההתפתחות של האדם היה מרשים בעיניי, אבל לא על הנושא הזה הייתי אמורה לחשוב. הגבר הזר שנשען על מסגרת הדלת בקצהו השני של החדר היה מאיים להחריד. נראיתי זעירה לעומת גופו השרירי המעוטר בקעקועים שבצבצו מצווארון חולצתו הצמודה. אבל יותר מכך – נוכחותו שידרה שלווה פראית, כאילו העולם נועד לנוח לרגליו, ואם לא, הוא ישרוף אותו עד אפר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הייתי אמורה לפחד. כך אישה נורמלית מגיבה כשהיא נתקלת בטורף אכזרי שכזה. אבל לא הייתי נורמלית. פחדתי רק מדבר אחד, והוא לא היה הגבר הזה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הלכת לאיבוד?" שאלתי בקול יציב. אדרנלין חלחל לזרם הדם שלי, תגובה פיזיולוגית שממנה לא יכולתי להימנע. פחד היה מפלצת מסוג אחר. פחד אמיתי היה כמו חול טובעני שחנק את האדם מבפנים. יצא לי להכיר את התחושה, ובאותו הרגע, לא פחדתי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האיש הטה את הראש מעט. אולי רק במעלה בודדת, אבל מספיק כדי שאבחין בכך, ויכולתי להישבע שהוא נראה מסוקרן. הוא חשב שאני משעשעת.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">סקרנותו הייתה חסרת חשיבות בעיניי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לא, רק מחכה," הוא ענה לבסוף. קולו נשמע גס ועם זאת רך, כמו רטט מהדהד של חתול פרא רעב.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לאבא שלי?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כן."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אנשים בדרך כלל קובעים פגישה. פתרון טוב יותר מפריצה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אנשים <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-2">בדרך כלל</span> מפחדים כשהם פוגשים איש זר בבית שלהם." הוא התקדם לעברי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"זה לא הבית שלי." השענתי את המרפקים על הדלפק מאחוריי וקירבתי את ידיי ככל יכולתי לסכין שהסתרתי בלי לחשוף את כלי הנשק.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הבית של ההורים שלך, אותו הדבר."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כשהוא התקרב, הבחנתי בגוון הטורקיז העשיר של עיניו. הוא היה יפה מכדי להיות פושע – קו לסת מוגדר היטב, שיער עבה בלונדיני כמו חול, ופנים סימטריות להפליא שכל שחקן בהוליווד היה מייחל להן. הוא בטוח ידע שעם חזות כזאת, לא היה שום צורך בפריצה. עם קסם כמו שלו, הוא בטח היה מצליח להיכנס גם לבית הלבן. למה הוא הרגיש צורך לפגוש את אבי דווקא בדרך כזו?</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"איך קוראים לך?" הסקרנות שלי גברה עליי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">זוויות שפתיו התעקלו. "קייר."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לא אמרתי את שמי והוא גם לא שאל. הייתה לי תחושה שהוא כבר ידע איך קוראים לי. "אם באת לפגוש את אבא שלי, אתה בטח רוצה ממנו משהו. אתה גם בטח יודע שזו לא הדרך. ואם באת לפגוע בו, כדאי שתדע שהוא תמיד מוקף במאבטחים."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני רק רוצה לדבר."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"על מה?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"עסקים."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ"><span class="past _idGenCharOverride-1">נראה שהאיש לא מרבה במילים.</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא הגיע לאי השיש ונעמד במרחק שלושה מטרים ממני. לסתי התהדקה. משהו באיש עורר בי סקרנות וקיבלתי את הרושם שהתחושה הדדית. אבל לא נהניתי לדלות ממנו מידע. מדוע הוא לא היה מוכן להגיד לי מה הסיבה שהוא הגיע לכאן? אבי לא היה טיפוס שנטה לשמור סודות ואי אפשר היה לשחד אותו, לכן על מה <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-2">קייר</span> רצה לדבר איתו שהיה דרמטי כל־כך?</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"למה את לא מפחדת?" הוא שאל בנימה שקולה והתחיל להקיף את האי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אתה רוצה שאפחד? זה מה שמדליק אותך?" פלטתי בתגובה, באותה נימה כמו שלו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"את לא אוהבת לענות על שאלות."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-2">צעד</span><span class="past _idGenCharOverride-1">.</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"גם אתה לא."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-2">צעד</span><span class="past _idGenCharOverride-1">.</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">עיניו, שנראו בהירות כמו הים הקריבי, טיילו על פניי כמו בניסיון לשנן את תוויהן. לא הרגשתי בנוח תחת מבטו הבוחן.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לא כדאי שתתקרב," הזהרתי לבסוף, הפעם בקול מתנשף במקצת.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-2">צעד</span><span class="past _idGenCharOverride-1">.</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"למה לא?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא כבר היה במרחק חצי מטר ממני. מקרוב, הוא נראה גדול עוד יותר. לא שהייתי קטנה במיוחד, בגובה מטר שישים וחמישה סנטימטרים, אבל הוא התנשא מעליי. גובהו היה לפחות מטר תשעים, אבל זה לא היה רק עניין הגובה. גופו היה רחב כשל ספורטאי מקצועי בעל שרירים עבים וחטובים. הוא נראה כבן שלושים. בטוח בעצמו. מחושב. קטלני. טורף אמיתי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוצאתי את הסכין מאחורי הגב בתנועה מהירה אחת ואחזתי בה באגרופי. "כי יש לי את זה, ואני אשתמש בזה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">עיניו של קייר התבהרו עוד יותר. "ולמה שתעשי דבר כזה?" הוא התקרב.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כדי להגן על עצמי?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא התעלם לגמרי מהסכין והמשיך להתקרב עד שהלהב נגע בחזהו. "לא, למה שתוציאי נשק, כשאת לא באמת מתכננת להשתמש בו?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ"> "מי אמר שאני לא מתכננת?" הרמתי במהירות את הסכין אל גרונו והקצה נצמד אל העור.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא רכן מעט קדימה עד שהלהב הקיז טיפת דם. "כי אני עדיין נושם," הוא מלמל.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לא הספקתי להגיב.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">רגע אחד הצמדתי את הסכין לגרונו, וברגע הבא הוא אחז בידי, סובב אותי לכיוון הדלפק והכריח אותי להצמיד את הסכין לגרון <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-2">שלי</span>. לא הצלחתי לזוז. זרועותיו נכרכו סביבי כמו קורות פלדה בזמן שגופו הנוקשה נצמד אל גבי. הייתי נתונה לחסדיו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אם את לא משתמשת בנשק, היריב שלך עלול להשתמש בו נגדך." שפתיו היו קרובות כל־כך לאוזן שלי, כך שכל מילה נשמעה כמו ליטוף רך. צמרמורת חלפה בעורי, גופי הזדעזע מבפנים וכל חושיי התבלבלו. זה היה ההסבר היחיד לפרץ הכמיהה שפילח את גופי. איך ייתכן שהמצב הזה עורר בי תשוקה? הוא לא, כנראה החיווט במוח שלי פשוט התקלקל.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ"><span class="past _idGenCharOverride-1">הוא חתיך כל־כך, רו.</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ומסוכן! אמרתי בסלידה לקול השובב שבראשי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אף פעם לא טענתי שאני לוחמת," אמרתי בתעוזה. "רק שלא אברח בבכי." עמדתי במקום בלי לזוז. גם מפני שקצה הסכין איים לחתוך את עורי, אבל גם מפני שלא היה טעם להיאבק בו. אם הוא לא התכוון לשחרר אותי, לא הייתה לי שום יכולת לחמוק ממנו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כלפי חוץ, נראיתי רגועה לגמרי, אבל בפנים, ריגוש משכר חושים הציף את ורידיי. כמו המפלצת של פרנקנשטיין שפגע בה לראשונה ברק, גופי התעורר לחיים. המצב היה מסוכן. לא הייתי צריכה ליהנות ממנו, ועם זאת, חלק בתוכי רצה להיאחז בהרגשה ולא לשחרר לעולם.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני מניח שלא הרבה דברים יגרמו לך לבכות," קייר אמר כאילו לעצמו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הלהב נדד בעדינות לאורך צווארי ונעצר ליד נקודת הדופק הפועמת. נשימותיי נעשו שטחיות ותכופות יותר, ובכל פעם שאפתי את ניחוחו משכר החושים – עור ישן ושמן מנועים עטופים בבושם יוקרתי. שילוב מוזר של ריחות שמשום מה התחברו בצורה מושלמת.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני בטוחה שתצליח, אבל מעדיפה שלא."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">נהמה מסוקרנת בקעה מגרונו לפני שהוא הזיז את ידו, שחרר את ידי ואחז בזהירות בלהב. הוא פרק אותי מנשקי בצורה שדרשה את הסכמתי ולא אילצה את כניעתי. יכולתי להסתער ולחתוך את אצבעותיו כיוון שידית הסכין עדיין נותרה בידי. אבל פעולותיו רמזו על כך שהוא לא התכוון לפגוע בי, לכן נעניתי לו ועזבתי את הנשק.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא זרק את הסכין על הדלפק, שחרר אותי באיטיות והתמקם ביני לבין הסכין. כשהמגע ניתק, אוויר קר אפף אותי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אם לא רצית לפגוע בי, למה לא פשוט המשכת לעמוד שם? או שאתה נהנה לענות אנשים?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">קייר נעץ בי מבט. ניצלתי את ההזדמנות כדי לעשות כמוהו וניסיתי לבחון את הגבר שניצב מולי וערער את ביטחוני.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אם הייתי רוצה, לא הייתי מסתפק בלענות אותך."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אז למה?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">דממה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כי אני יכול." העיכוב בתגובותיו היה משחק כוח אסטרטגי. עשה רושם שהוא היה רגיל להיות בעמדת כוח ולשלוט בקצב השיחות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">סירבתי לשחק לפי הכללים שלו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לא." נענעתי בראשי. "עשית את זה כדי להראות לי שאתה יכול. יש הבדל."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא הנהן קלות. "קיבלת את התשובה שלך."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אולי, אבל התשובה לא שפכה אור על המצב. האיש היה אפוף מסתורין. רציתי לקחת את הסכין ולחתוך את המסכה שלו כדי לחשוף את מה שנמצא מתחתיה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הסקרנות שלי עצבנה אותי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">למה התעניינתי בו בכלל? לא הייתה בכך תכלית. קייר בבירור חי ביקום מקביל – יקום מפוקפק, מופקר ומועד לפורענות. ולא רציתי לקחת בו חלק, לכן לא הייתי אמורה להתעניין בו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני חושבת שעדיף שתחכה בחוץ," פלטתי ושילבתי את הזרועות על החזה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">קייר צמצם את עיניו, ומבטו שיחק בי כאילו הייתי קובייה הונגרית שהוא ניסה לפתור. עם זאת, מאמציו נקטעו כשדלת הכניסה נפתחה. התבוננו לעבר הכניסה, אבל איש לא הופיע. לפתע הבנתי שהם ציפו לשמוע את האזעקה ולא ידעו שבאתי לבקר. כנראה המאבטח שלו הפעיל נוהל חירום כלשהו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אבא, זאת אני!" קראתי. "אני במטבח."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">קולות עמומים הסתננו לתוך הבית לפני שראיתי את אבי. "היי, רו! לא ציפינו לראות אותך." הוא נעצר כשהבחין באורח שלנו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מצטערת. שכחתי לעדכן." התבוננתי בקייר, שבשלב זה כבר עמד לצידי. "אממ, זה קייר. הוא בא לראות אותך." לא הספקתי לחשוב מה אגיד לאבי כשהוא יחזור הביתה. יכולתי לרוץ אליו ולספר לו שהאיש חיכה בתוך הבית כשהגעתי, אבל לא עשיתי את זה, ולמען האמת, לא ידעתי למה בדיוק. כדי לא לחולל מהומה? אולי. כדי שקייר לא ייעצר? הסיבה הזו גברה על הקודמת והתעצבנתי עוד יותר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אבא פשט את מקטורן החליפה ותלה אותו על כיסא הבר, עיניו לא ניתקו מקייר לרגע. "כדאי שתעלי למעלה, מתוקה, בזמן שאשוחח עם מר ביירן."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אין סיבה שהיא תלך," קייר הודיע, להפתעתי. "זו רק שיחה ידידותית, ואחרי היכרות קצרה עם רואן, אני חושב שהרגשות העדינים שלה לא נמצאים בסכנה." עיניו זינקו אליי ונצצו בהומור.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">יכול להיות שהוא... התגרה בי? לאיזה עולם מוזר נכנסתי?</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הערכתי את העובדה שהוא לעג ליצר הגברי הקדמוני להגן על התמימות הנשית, אבל בכל זאת נדהמתי. הוא התנהג כאילו הכרנו זה את זה. כאילו הייתה בינינו הבנה עמוקה מספיק כדי לחלוק בדיחה פרטית. אומנם לא הלשנתי עליו, אבל לא היינו חברים.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ניסיתי כמיטב יכולתי להסתיר את תגובתי כשהבנתי שאבי בוחן את פניי בניסיון להבין מה קרה ביני לבין קייר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הרגשות של הבת שלי הם לא עניינך. מבחינתי, אתה יכול לשכוח מקיומה." התגובה הנוקשה של אבי הפתיעה אותי. הוא היה אב מגונן, אבל מעמדו בתור דמות ציבורית לא אפשר לו להתנהג בתוקפנות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">בתקווה להרגיע את הרוחות, מזגתי לעצמי כוס חלב מהקנקן שממנו כמעט שכחתי והתפללתי שאבא לא יבחין בסכין שהסתתרה מאחורי המעמד של כלי המטבח. "אימא באחת הפגישות שלה?" שאלתי באגביות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כן, אבל היא אמורה לחזור בכל רגע אז כדאי שנזדרז. מה גרם לך לצאת מ'מוקסי' ולהגיע עד לכאן, מר ביירן?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">'מוקסי'? מה זה? תכננתי לברר מאוחר יותר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ"> שני הגברים עמדו זה מול זה, אי השיש מפריד ביניהם, בזמן שעמדתי בצד כמו שופטת. מובן שגם המאבטח הראשי של אבא ארב מרחוק, אבל נוכחותו הייתה חסרת חשיבות. שניהם היו ערוכים לדו־קרב.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני רואה שעשית מחקר," קייר אמר באדישות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הייתה לי תחושה שלא איפטר ממך בקלות, אבל כבר אמרתי לך שאני לא מעוניין לנהל עסקים עם... הארגון שלך."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כמה יומרני מצידך לזלזל בנו בלי לשמוע את מה שיש לי לומר. ועוד אומרים שאתה <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-2">אחד מהחבר׳ה הטובים</span> – שקול ופתוח לרעיונות."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"תגיד את מה שבאת להגיד." הפקודה של אבי השתהתה באוויר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כפי שאתה יודע, ראש העיר יכריז בקרוב על המחליף שהוא מינה לניצב המשטרה הפורש. האיש שהוא מתכנן למנות מושחת עוד יותר מראש העיר עצמו, מה שלא מפתיע בכלל."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הבעה זעופה עלתה על פניו של אבי. "אתה יודע בדיוק כמוני שבתור מושל, אין לי שליטה על המינוי לתפקיד הזה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בחייך, אלכסנדר." קייר הטה את ראשו. "אתה נמצא בפוליטיקה כבר מספיק זמן כדי לדעת איך הדברים מתנהלים. גם אם זה לא חלק מהגדרת התפקיד שלך, עדיין יש לך השפעה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בניתי את הקריירה שלי על יושרה." אבא נעץ בו מבט. "אני לא מתכוון לזרוק הכול לפח."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אתה לא צריך לחצות קווים כדי להשפיע. נניח שהיית מקבל מידע מעניין מאוד על ראש העיר – מידע שהוא היה מעדיף לשמור בסוד. אולי הידיעה הזו תגרום לו לשקול מחדש את ההחלטה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אבא נהם. "זו סחיטה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"זו פוליטיקה, ואתה יודע את זה." קייר שמר על שלווה בלתי מעורערת לאורך כל השיחה, כאילו הוא משועמם באופן תמידי. הבעת פניו ריתקה אותי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"ואתה תמסור לי את המידע הזה כדי שאדם אחר ימונה לתפקיד? מישהו מושחת, אבל כזה שדוגל בדפוס החשיבה שלך?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">קייר הרכין מעט את סנטרו. "קשה למצוא אנשים הגונים כמוך, אבל זה לא אומר שלא נוכל למצוא אדם מתאים יותר לתפקיד. מישהו שיתאים לשנינו."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אבא נענע בראשו והידק שפתיים. "אני לא מתכוון להתערב בענייניו של ראש העיר. אז אם סיימת..." אבא שילב זרועות ופסע לאחור כדי לפנות את הדרך אל דלת הכניסה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">יכולתי לומר לקייר שכך אבי יגיב. המוסר שלו היה ללא דופי, וזו אחת מהסיבות שתמיד השתדלתי לעמוד בציפיות שלו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כאילו ניסה להציע זאת רק לטובתו של אבי, קייר שמט באיטיות את ראשו. "אל תגיד שלא הזהרתי אותך." עיניו התרוממו אל עיניי, וריאותיי התרוקנו מאוויר כמו בלון מחורר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אתה מאיים עליי?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">התנתקתי ממבטו המהפנט של קייר והתבוננתי באבי. מעולם לא שמעתי נימה כזו תוקפנית בקולו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">קייר הרים את ידיו בכניעה. "רק מזכיר לך שברגע שהניצב החדש ימונה, יהיה הרבה יותר קשה להיפטר ממנו. בירוקרטיה וכל השטויות האלה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"שוב, זאת לא הבעיה שלי."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"ככה לא מדבר המושיע הנודע של העיר." קייר לא היה מוכן לוותר. לא ידעתי אם העובדה הזאת הרשימה או הרגיזה אותי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אבא נעץ בו מבט נוקב. האוויר בחדר נעשה מחניק מהפגנת כוח, כשאיש מהם לא היה מוכן לסגת.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לבסוף קייר נכנע והנהן. "אין צורך ללוות אותי החוצה." עיניו שוב ננעצו בעיניי לפני שהוא הסתובב לעבר הדלת.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">התבוננתי בדמותו המתרחקת, כאילו הייתה קו החוף שנעלם בזמן שנסחפתי לעומק הים. רציתי לקרוא לו ולבקש שיישאר כדי שלא אאבד את התחושה עוצרת הנשימה שהוא עורר בי. אבל ידעתי שתשוקה היא חסרת תועלת ומסכנת את כל תוכניותיי לעתיד כמעט כמו זלילה של פיצה שלמה אחרי אכילה בריאה במשך שבוע – הרת אסון. אדם כמו קייר ביירן היה משמיד את החיים שהכרתי. למה חשבתי עליו בכלל?</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">נענעתי בראשי בניסיון להתעשת וניגשתי לאבא כדי לחבק אותו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מצטערת," מלמלתי. "לא הייתי צריכה להכניס אותו."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני מופתע שפתחת לו את הדלת. הוא לא נראה ידידותי במיוחד."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">קימרתי גבות, המומה מעט. "ניסיתי לא להיות שיפוטית."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אבא פלט גיחוך ונשק למצחי. "טוב לראות אותך, רו. את תמיד משפרת את מצב הרוח שלי."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">חבל שהפגנת החיבה התהדקה סביב כלוב צלעותיי כמו מלחציים ולא שימחה אותי. "יום קשה?" שאלתי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לא, פשוט ארוך. את נשארת לארוחת ערב?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">שיגרתי אליו מבט. "תלוי. מה אוכלים?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני חושב שמלודי הכינה לזניה, צריך רק להכניס אותה לתנור."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ליקקתי שפתיים ועצמתי עיניים בציפייה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני מבין שהתשובה היא חיובית?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני מניחה שאני יכולה למצוא זמן לארוחת ערב," הקנטתי אותו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הרי זו הסיבה היחידה שאת באה לבקר."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אאוץ'!" חייכתי. החיוכים אף פעם לא השתקפו בעיניי ותהיתי, ולא בפעם הראשונה, אם הוריי הבחינו בכך או שהם כבר שכחו את ההבדל.</p>


</div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 82.80 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
מיריבים לאוהבים נישואי נוחות פער גילים פשע רומנטי אירוטיקה אפלה רומנטיקה במאפיה
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!