הטעות הגדולה שלה 1 האהבות גדולות מהחיים 1

”היא בגדה באמון שלי. היא שברה לי את הלב וברחה.”

מדוקס האטון הוא שחקן הוקי מצטיין בליגת ה-NHL. חוזה החלומות שלו כבר מעבר לפינה - עד כששיחת טלפון לילית מכניסה את חייו לסחרור.

ברקסטון הייטס סיימה את לימודי הווטרינריה, וחוזרת לפתוח מרפאה בעיר הולדתה. היא מתכננת חיים פשוטים, משעממים ונטולי דרמות, אך מהר מאוד הטעות הכי גדולה שלה דופקת על דלתה.

”הטעות הגדולה שלה” - רומן שמתחיל במערכת יחסים מזויפת ומסתיים בהזדמנות שנייה,
שם: הטעות הגדולה שלה 1 האהבות גדולות מהחיים 1
מחבר/ת: האנה קאוון
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012020096

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div id="_idContainer000" class="Basic-Text-Frame _idGenStoryDirection-1" dir="rtl">
<p class="center"></p>
			<p class="עימוד_chapter-no">1</p>
			<p class="עימוד_chapter-headline">מדוקס</p>
			<p class="עימוד_time">תשע שנים לאחר מכן, גיל עשרים ושש</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">ירכיי שורפות ושריריי מכווצים וכבדים מעייפות, אבל אני לא מאט. אם כבר, הכאב מעודד אותי להגביר מהירות. תוך שבריר שנייה אני נחלץ משני השחקנים של ׳ווגאס קראונס׳, שמנסים לחסום אותי מכיוונים שונים, וממשיך לנוע לעבר המטרה שלי.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">חיוך מרוצה עולה על שפתיי כשאני מפתיע את אחד משחקני ההגנה שלהם, וחוטף את הדסקית ממש מתחת לאפו בעוד שהוא מנסה להרחיק אותה מהרחבה שלהם. השחצנות דוחפת אותי לחבוט בכתפו חזק יותר ממה שצריך, וכשאני מתרחק הוא מסנן את שמי בזעם דרך מגן הפה. זאת הפריצה השנייה שלי במשחק. <span class="סטיילים-לעברית_past _idGenCharOverride-1">פאק, כן.</span></p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">טיפות זיעה נוטפות ממצחי ונדבקות לריסיי כשאני מתקרב במהירות אל השוער שלהם. כשאתה מתנשא לגובה של שני מטר קל יותר לחסום את הרשת, אך ידוע שטראביס מקאבוי הוא אולי בן זונה קשוח, אבל הוא לא יודע לתפוס. הקבוצה התבדחה על כך שוב ושוב מהרגע שעלינו על המטוס לווגאס אתמול. טראביס מקאבוי לא יכול לעצור אפילו כדור חוף מתנפח. </p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">אנחנו קורעים ל׳ווגאס׳ את הצורה - מובילים בשלוש נקודות עשר דקות לפני סיום המשחק. השמועות על טראביס היקר כבר התבררו כנכונות, אבל כשעיניי מתבייתות על הרשת המפתה שמציצה מאחורי כתפו השמאלית, אני משתוקק לוודא אותן שוב.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">אני מאט את קצב נשימתי, שולח חיוך מהיר לקהל, מהדק את אחיזתי במקל ומכה בדסקית. הכול מתרחש במהירות, כמו שאני אוהב. צפירה מגיעה מכיוון השער בדיוק כשאני מטה הצידה את המחליקיים ועוצר מאחורי הרשת, קרח מתעופף סביבי.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">האוהדים שותקים, ריח חריף של אכזבה ממלא את החלל, והחיוך שלי מתרחב. אני מנופף לאוהדים שיושבים מאחורי הרשת, הם מכוסים בשחור וזהב, והבעות זועפות חקוקות על פניהם. בחור מגודל, עם קו שיער נסוג וקעקועים של ׳ווגאס׳ על הפנים, מרים אצבע משולשת לעברי וצועק בוז, מעודד אחרים סביבו להצטרף לקריאה. הצליל מתפשט ברחבי האולם, ואני שואף אותו פנימה, נהנה מכל רגע.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">מישהו מתנגש בי מאחור. החלוץ השמאלי וחברי הטוב, בנטלי דניאלס, מתופף על הקסדה שלי ומסובב אותי. אני צוחק.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"החבטה הכי מהירה בליגה, גבר!" הוא צועק באוזני.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">אני מחייך ושאר שחקני ה׳וונקובר ווריורז׳ מצטרפים לחגיגות. האדרנלין פוחת כשאנחנו נפרדים ואני מתקדם אל הספסל, מדלג מעל מעקות המגרש. מגישים לי בקבוק מים, ואני מטה את הראש לאחור ושופך את המים הקרים על פניי ולתוך פי.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">השעון ממשיך לספור לאחור, ושחקני ההגנה שלנו מתאמצים למנוע מ׳ווגאס׳ להשיג את הדסקית. הקבוצה המארחת מחליפה את השוער דקה לפני סוף המשחק, והמאמן חובט על גבי, מסמן לי ששוב מחליפים שחקנים. אני ממהר לצאת אל הקרח ומנער את כתפיי. שני החלוצים האחרים תופסים עמדה לצידי, מוכנים לעזור לשוער שלנו להבטיח שהרשת שלו תישאר ללא שום הבקעה אחד־עשר משחקים ברצף.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מוכנים?" אני שואל אותם כשאנחנו מתכוננים לעימות.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">בנטלי מחייך ברשעות לשמאלי, ולוגן הארט מהנהן לימיני. אני משעין את המקל על ירכיי, דוחף אותו מטה כשאני מתכופף קדימה, נוקש שלוש פעמים עם המחליקיים על הקרח ומהנהן. "בואו נעשה את זה."</p>
			<p class="עימוד_stars">***</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">רענן ומקולח, אני יושב בין בנטלי ובין אחד המגינים הטובים ביותר שלנו, קולט וורנר, ליד השולחן בחדר שבו נערכות מסיבות העיתונאים. מולי ניצבים מיקרופון, בקבוק מים והמון עיתונאים. המשחק הסתיים לפני חצי שעה, וכרגיל, אנחנו הראשונים לצאת מחדר ההלבשה להתראיין.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">העור שלי מעקצץ מהבזקי המצלמות הרבים, אבל אחרי שבע שנים של חשיפה לתקשורת, התחושה מפחידה פחות.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ"><span class="סטיילים-לעברית_past _idGenCharOverride-1">כולם רוצים לראיין את הקפטן, אפילו שהקפטן </span><span class="סטיילים-לעברית_past _idGenCharOverride-1">היה מעדיף להיות בכל מקום אחר.</span></p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">בנטלי מסיים לענות על השאלה מה אנחנו מקווים להשיג במשחק הבא - ניצחון, מן הסתם - ועיתונאי אחר מקבל את זכות הדיבור. הוא נעמד ומציג את עצמו. מתברר שהוא עובד באחד מאתרי הספורט הגדולים, כך שאני מפנה אליו את תשומת ליבי.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מדוקס, איך אתה מרגיש אחרי עוד משחק של ארבע נקודות?" </p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">רשומים על שמי שני שערים ושני אסיסטים. אני מכחכח בגרוני, נשען על מרפקיי ורוכן אל המיקרופון. העיתונאי נראה לי מוכר, אבל בשלב הזה רובם כבר מוכרים. הוא מחייך בנינוחות והמתח שלא הצלחתי לנער, שוכך מעט.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"התחושה טובה. החברים שלי לקבוצה מדהימים, ובזכותם אני מצליח לעשות את זה," אני עונה.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא מהנהן ובודק משהו במחברת שלו, מבטינו מצטלבים שוב. "יש עדכון לגבי התוכניות שלך לעונה הבאה?"</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"שום עדכון שאני יכול לחשוף כרגע," אני מפצה על העוקצנות הקלה עם חיוך.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא מהנהן שוב ומתיישב. זכות הדיבור ניתנת לעיתונאית עם עיניים צרות ומבט מחושב. אני מזדקף.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"רוז קרפנטר מ׳ספורטס וויקלי׳," היא מציגה את עצמה בטון תקיף. גבותיי מתרוממות מעט, אני צריך להיות זהיר. "מדוקס, האוהדים מאבדים סבלנות. אתה בטוח שאתה לא רוצה לספר לנו משהו בנוגע לתוכניות שלך? לטהר קצת את האווירה?"</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">אני מתגבר על חוסר הנוחות. "האווירה לא צריכה טיהור כרגע. מה שכן חשוב להתמקד בו זה איך נסיים את העונה, וזה מה שנמצא בראש סדר העדיפויות שלי."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">החוזה הבא שלי הוא לא עניינה של התקשורת, אבל ברור לי שהאוהדים סקרנים. ונקובר היא הבית שלי. כמובן שאני רוצה להישאר לשחק פה, וגם הסוכן שלי מודע לכך. כל השאר לא בשליטתי. לא מעט משחקים מחכים לנו בעונה הנוכחית, כולל משחקי הגמר שאליהם התברגנו לפני מספר שבועות. הם יתחילו בעוד קצת יותר משבוע, והקבוצה מוכנה. רעבה.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"למרות ההתחלה הבעייתית של הקריירה שלך, אני בטוחה שקבוצות נוספות נלחמות על ההזדמנות להחתים אותך. תודה רבה."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא מתיישבת, ואני חורק שיניים. העקיצה הייתה ברורה, והיא לא מוצאת חן בעיניי. אני מזייף חיוך ומודה לה, והכתבים עוברים לתחקר את שאר חברי הקבוצה.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">תסכול מבעבע בתוכי ופניי בוערות. מתי העבר יפסיק לרדוף את ההווה והעתיד שלי?</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">מה שקרה אחרי שנבחרתי בדראפט חלף מזמן. אני לא מתבוסס במה שקרה, אלא שואב מהאירוע כוח להתקדם. זו גם תזכורת עבורי לא לסמוך על אחרים מהר מדי. </p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">הטחת רמיזות בנוגע לסיפור הזה, בייחוד מול חברי הקבוצה וכמה מגופי תקשורת החשובים, היא לא חוויה חיובית במיוחד. אפשר אפילו לומר שזה מעצבן אותי. לא משנה כמה פעמים אסיים את העונה עם מאות נקודות וכמה פעמים כמעט הצלחתי להוביל את ה׳ווריורז׳ לגמר גביע סטנלי, תמיד אישאר מדוקס האטון, הבחור עם המקל בתחת והאף מורם. הבחור שוויתר על קבוצה שבחרה בו בדראפט, כי הוא חשב שהוא טוב מדי עבורם. הזבלים האלה לא יודעים כלום.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">מישהו בועט בקרסול שלי מתחת לשולחן ואני מחניק אנקה. לפתע אני מבחין שהחדר התרוקן. בנטלי מסתכל עליי ולא מפסיק לחייך. השיער הבלונד־פלטינה שלו קצוץ היטב והוא מגולח למשעי, כמו תמיד. הוא כנראה אוהב להדגיש את קו הלסת כי הוא יודע שמדובר בחלק היותר יפה שלו, ואף על פי שהוא יכול להיות יהיר לפעמים, הוא בחיים לא יודה שזאת הסיבה. </p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"זמן ללכת," הוא טופח על כתפי.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בבקשה תגיד לי שאני לא יושב פה ובוהה כבר שעה."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לא, הכול בסדר."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ"><span class="סטיילים-לעברית_past _idGenCharOverride-1">מצוין.</span></p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">אני דוחף את הכיסא לאחור ופוסע לצד בנטלי אל הדלת האחורית. קולט מחכה לנו במסדרון, שעון על הקיר, ידיו שלובות על חזהו. כשאנחנו מתקרבים הוא מזדקף ומצטרף אלינו. </p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הבחורה הזאת הייתה קשוחה," המילים שלו מתנגנות לרגעים במקצב הדיבור של נאשוויל. הוא עבר לוונקובר בשנה שעברה אחרי ששיחק בנאשוויל שש שנים.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"היא כנראה חדשה," בנטלי נוהם.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">אנחנו נכנסים לחדר ההלבשה, ומתפצלים לאסוף את החפצים. אני מרים את התיק אל הכתף, וכמעט נאנח לנוכח המשקל הכבד. "אין שום סיבה לדאגה לגבי העונה הבאה. ה׳ווריורז׳ כבר אמרו שהם רוצים להשאיר אותי."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"למה שהם לא ירצו להחתים אותך? אתה בשיא." בנטלי מוציא טלפון מהתיק ומתחיל להקליד. "רוצים לקחת מונית למלון? אני גמור."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בטח." אני בקושי עומד על הרגליים. להיכנס למיטה ולישון עד הבוקר נשמע כמו חלום. </p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אתם לא מצטרפים לחגיגות?" קולט שואל בלעג כשהוא מצטרף אלינו עם התיק בידו. "מה פתאום מונית. אני אסיע אתכם."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">אני מביט סביבי. יש מספר שחקנים נוספים בחדר ההלבשה, אבל הרוב הלכו כבר מזמן. המשחק הזה הוא משחק החוץ הרביעי ברצף, וכולנו רוצים לחזור כבר הביתה. בימים האחרונים אימא מציפה אותי בהודעות בנוגע לארוחת ערב משפחתית. היא לא תפסיק לשלוח אותן עד שתקבל את מה שהיא רוצה. אני מתגעגע לאוכל שלה, אף מסעדה לא יכולה לנצח בקרב מול תפוחי האדמה בתנור של אימא והסטייקים של אבא.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">בנטלי פותח לרווחה את הדלת האחורית של האולם, ואנחנו יוצאים לחניון תת־קרקעי שמיועד לשחקנים בלבד. האסקלדה השכורה של קולט חונה מספר מטרים מאיתנו. החלונות הכהים שלה מונעים את האפשרות לראות מה קורה בפנים, והגלגלים המוגבהים מקנים לה מראה גדול ומנופח. ציפיתי לראות טנדר ישן, לא מכונית מהסוג הזה.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אין מצב שאני מצטרף לחגיגות. אני מתכנן להזמין מנה נכבדת של אוכל סיני ולראות איזה סרט פורנו טוב," אומר בנטלי.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">אני זורק את הראש לאחור וצוחק. "איזה שטויות."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">בנטלי מושך בכתפיו. "מה?"</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אתה הולך לראות פורנו במקום לצאת ולמצוא זיון אמיתי?" קולט נראה מבולבל.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"זה עדיין מפתיע אותך? כולנו יודעים שבנטלי שלנו ביישן מול נשים," אני מקניט אותו.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">בנטלי שומר על ארשת פנים קפואה. "חה־חה. קורע."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">קולט נאנח. "איך שאתה רוצה. אם אתה מעדיף ליהנות עם היד שלך ועם שליח הפיצה הסוטה, במקום לשתות בירה בחינם עם חברים שלך, זו החלטה שלך."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אפשר להבין אותו, הטעם שלך בבירה מזעזע." אני מצטמרר כדי להבהיר את כוונתי.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">קולט מתקדם לעברי בניסיון לפגוע בביצים שלי. אני ממהר לצאת מטווח הפגיעה וצוחק בקול רם. "לא, לא. לא האוצר המשפח–פאק!"</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">בנטלי שולח רגל, פוגע בירכי ואני מועד קדימה. ידיי מושטות קדימה בניסיון לבלום את הנפילה, ואני נחבט במכסה המנוע של המכונית של קולט. האזעקה מצפצפת. אני מסתכל לאחור ונועץ מבט מאיים בבנטלי שנשען על ברכיו וצוחק חזק כל־כך עד שעיניו הכחולות נוצצות מדמעות.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">קולט משתנק מצחוק. הוא נשען על דלת המכונית בעיניים עצומות, ולוחץ על השלט כדי לכבות את האזעקה. "תיכנס... למכונית... מדוקס. אני אקח את... שניכם למלון," הוא מצליח לומר בין פרץ צחוק אחד למשנהו.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">אני מזעיף פנים, "לכו להזדיין."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני חייב את התיעוד ממצלמות האבטחה," בנטלי עדיין חסר נשימה. "מדוקס האטון מועד מחוץ לאצטדיון אחרי הניצחון במשחק. שיכור או לא מאוזן? אני יכול לדמיין את הכותרות." הוא מניף את ידיו באוויר, ופורש אותן לצדדים באיטיות כשמבט חולמני על פניו.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">אני מגלגל עיניים, מתרומם ממכסה המנוע ופותח את דלת המכונית. "תיכנס לאוטו."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"תירגע, מותק," קולט מקניט, והניגון של נאשוויל ברור יותר בקולו. "עשית לי את הערב. תודה."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בשביל זה אני פה," אני רוטן, ונדחק פנימה. החלל הכהה חם, ולא באופן נעים. "קדימה, אם לא תדליק את המזגן בשניות הקרובות אני אתפקע כמו פופקורן במיקרוגל."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">קולט פותח את הדלת, מתיישב על כיסא הנהג ומחייך לעברי. הוא מניח את המפתחות במחזיק הכוסות ומתניע. אני נוהם כשאוויר חם מתחיל לנשוב, מנסה להתקרר. </p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"יותר טוב, נסיכה?" הוא מקניט.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">אני משעין את ראשי לאחור ועוצם עיניים.</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כן. בואו ניסע מכאן."</p>
			<p class="עימוד_טקסט-רץ">בנטלי מתיישב על המושב האחורי, ואנחנו עושים בדיוק את זה.</p>
		</div>
	
			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

רומנטיקה מרגשת רומנטיקה ספורטיבית רומנטיקה עכשווית fake relationship אהבת נעורים אירוטיקה עכשווית הזדמנות נוספת לאהבה מיריבים לאוהבים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!