וינסנט 2 חברים במאפיה 2

וינסנט מכיר את הצד הזוהר של החיים בצל המאפיה.
לייק עושה כל שביכולתה כדי להתרחק מהם.
על אף שלכאורה מאז ומתמיד הוא אימץ את החוקים והכללים, הוא לא חי בשלום עם היותו חייל במאפיה, שכן הצד האפל והצד המואר שבו חיים במלחמה מתמדת.
לייק, שאביה הוא חייל במאפיה, מנסה בכל דרך למצוא שלווה, אבל בקרוב היא תגלה שזו עומדת להתרחק ממנה מרחק שנות אור.
כאשר וינסנט מגלה שהיא שייכת לבוס שלו, הוא מבין כמה מעט הוא מכיר אותה.
וכשלייק מגלה הכול עליו, כל מה שהיא משתוקקת אליו זה הרצון לשנוא אותו.
האם הם....
שם: וינסנט 2 חברים במאפיה 2
מחבר/ת: שרה בריאן
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/ פשע-מאפיה
מק״ט: 012020067

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 92.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<p id="_idParaDest-1" class="pages_koteret_sifrut" lang="he-IL">1</p>
			<p id="_idParaDest-2" class="pages_koteret_txt" lang="he-IL">ברוכים הבאים למעמקי הגיהינום</p>
			<p class="pages_run_txt_input" lang="he-IL">לֶייק עצמה את עיניה כאשר שמעה את רעש האגזוז של המכונית משתפשף בכביש. הקדילאק הישנה הייתה המכונית של אביה, ונזקקה לשיפוץ דחוף. גרוטאה רצינית.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">איכשהו אביה הצליח לגרום למכונית לעבוד כשתיקן אותה בעצמו, והשתמש בחלקים ממכוניות שונות ואפילו הכין חלקים בעצמו. לייק אהבה לקרוא לה פרנקנלאק.<span class="heb_ref_footnotes _idGenCharOverride-1" lang=""><span id="footnote-000-backlink">*</span></span></p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">היא חשבה שהוא יקנה מכונית חדשה מתישהו בין השנים 1981 ו-2014, אבל לא. היו לו דרכים טובות יותר לבזבז את הכסף שלו; כמו להמר על סוס או על צ'יפים בשולחן פוקר.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL"> אף על פי שאביה היה מהמר ברמה שתיים־עשרה בסולם ריכטר, היא לא הייתה מחליפה אותו בעד שום הון שבעולם – הצד השני של המטבע היה מוכר לה היטב.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">היא הניעה את ראשה, מנסה לא לחשוב על סוף השבוע המתקרב. רוב בני הנוער שמחו שיום שישי הגיע, אבל לייק לא הייתה ביניהם. עבורה, סופי השבוע היו עינוי. ממש.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">אביה הגיע סוף־סוף ליעד והחנה את המכונית. "אוקיי, ילדונת. שיהיה לך יום מקסים. נתראה ביום שני."</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק שמבטה היה נעוץ בחלון שלידה, הפנתה את ראשה ופגשה את חיוכו של אביה. "גם לך, אבא. נתראה בשני." לקראת סוף המשפט היא גם הצליחה לחייך מעט. </p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">היא פתחה את הדלת ויצאה מהמכונית עם התיק שלה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"אוהב אותך, ילדונת."</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">הפעם, לייק לא הייתה צריכה להתאמץ לחייך. "אוהבת אותך, אבא."</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">אביה התרחק מהמקום ולייק יכלה לשמוע את רעש המתכת המשתפשפת בכביש. היא הסתובבה והסתכלה על כל מי שהיה שם. למען האמת, זה לא היה כזה גרוע. היו להם תמיד דברים הרבה יותר חשובים לדבר עליהם. שלא נדבר על יכולת ריכוז קצרה.<span class="heb_past CharOverride-8" lang=""> </span></p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">אתם מבינים, לייק לא הייתה פופולרית או לא פופולרית. היא פשוט הייתה... לייק.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">בום!</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לרגע אחד הייתה שתיקה רועמת, ואז האוויר התמלא בקולות של צחוק יחד עם העשן השחור שנפלט ממכוניתו של אביה. היא הורידה את ראשה והרימה את הכובע בקפוצ'ון שלה בניסיון להסתיר את פניה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL"><span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">נפלא. לא יכול להיות</span><span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang=""> יותר גרוע מזה, נכון? </span>היא צעדה בחניון דרך המכוניות והאנשים. </p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">מוזיקה קולנית נשמעה מאחוריה, ולייק סובבה את ראשה רק כדי לראות את הג׳יפ הלבן הגדול שנסע לעברה. היא נאלצה לקפוץ הצידה כדי לא להיפגע מהג'יפ שעצר בחריקת בלמים.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">היא קפאה במקומה בהלם מהמפגש הכמעט קטלני, וליבה השתולל. היא ידעה בדיוק מי ישבה במושב הנהג עוד בטרם ירדה עם שלוש חברותיה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">אשלי. היה לה קשה להגיד את שמה של אשלי, אפילו לעצמה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"אלוהים אדירים, לא ראיתי אותך בכלל," אשלי גיחכה בבוז.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק החליטה לנצל את הזדמנות הפז ולענות לה. לא היו לה הרבה הזדמנויות כאלה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"אוי ואבוי, באמת? אולי את צריכה משקפיים. מהר, כמה אצבעות אני מרימה?" היא הרימה את האצבע האמצעית שלה ושמעה צחוק מעומעם.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">אשלי הזעיפה פנים ואמרה בקול רם במיוחד. "מצטערת, אני לא דוברת את השפה של זבל לבן."</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">וכך בדיוק רוב העולם ראה אותה – חתיכת זבל. <span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">זבל לבן, ליתר דיוק.</span></p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק עמדה שם והתבוננה בבנות המצחקקות בקולן הצווחני. זה מייד גרם לה להבין שהתגובה שלה לאשלי בעצם כן יכולה להחריף את המצב.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">היא התעלמה מתחושת הבטן שלה והחליטה להמשיך ללכת. היא קיוותה מאוד שלא תתחרט על ההתפרצות הקטנה שלה על אשלי. עם זאת, באותו רגע, היא הרגישה גאה בעצמה ורצתה ליהנות מזה. לעת עתה, בכל אופן.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק התקרבה לדלתות הכניסה, והרימה את עיניה לשלט הצהוב שהכריז 'ברוכים הבאים' מעל המילים 'תיכון איסטרן הילז'. לדעתה, אמור היה להיות כתוב שם משהו בסגנון של 'ברוכים הבאים למעמקי הגיהינום'.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">היא הייתה, סוף־סוף, בכיתה י״ב בגיהינום הזה,<span class="heb_past _idGenCharOverride-3" lang=""> </span><span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">תודה לאל,</span><span class="heb_past _idGenCharOverride-3" lang=""> </span>ובדיוק התחילה את השבוע הראשון שלאחר חופשת חג המולד.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">היא נכנסה לבית הספר ומייד הודתה על החום ששרר בו. היה קר בקנזס סיטי, מיזורי, כך שהחום שהפשיר את אפה ולחייה, היה מבורך.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">כימיה היה השיעור הראשון שלה, והיא הלכה היישר לכיתה וניגשה לכיסא שלה. ברגע שהתיישבה נשמע הצלצול שהכריז על תחילת השיעור.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק בהתה בכיסא הריק שלידה וחייכה כשהיא מנידה בראשה.<span class="heb_past _idGenCharOverride-3" lang=""> </span></p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL"><span class="heb_bold_italic _idGenCharOverride-4" lang="">כל יום מחדש.</span></p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">בדקות הבאות היא בהתה בשעון, בלי לשמוע מילה ממה שהמורה אמר, עד ששמעה את הדלת נפתחת. ברונטית כהה הופיעה וניסתה לתפוס את מקומה בשקט כדי לא למשוך תשומת לב.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">הבחורה התיישבה ליד לייק ולחשה, "את חושבת שהוא שם לב?"</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"את כל יום מאחרת, אדלין," אמר המורה, מחליף נושא באמצע המשפט כדי להתייחס לאיחור.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"נראה לי שכן," לייק לחשה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">אדלין שחררה נשיפה גדולה והתחילה את הסיפור שלה. "אני מתנצלת, מר ווייד. אתה מבין, עבר עליי שבוע נוראי כי אלוהים החליט להעניש את כל הנשים מאז שחווה אכלה את התפוח. ועכשיו, דודה שלי פלו באה לביקור—"</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"בסדר, אני מבין." מר ווייד הרים את ידיו בתבוסה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק ניסתה נואשות לא לצחוק. <span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">וזו הסיבה שהיא החברה הכי טובה שלי</span><span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">.</span></p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">היא ואדלין היו חברות כמעט מרגע לידתן. אבותיהן עבדו באותו תחום, ואימא של אדלין שמרה עליה, כשההורים שלה רצו לצאת. <span class="heb_bold CharOverride-9" lang="">לפני שהם נפרדו.</span><span class="heb_past CharOverride-8" lang=""> </span></p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">כשהוריה של לייק נפרדו לפני שנים רבות, היא מצאה את עצמה מבלה שבוע אחד עם אביה, ושבוע אחד עם אימה. <span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">טוב, עד </span><span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">שאימא מצאה חבר והתחתנה איתו כעבור כמה חודשים.</span> אחרי זה בילתה לייק את אמצע השבוע עם אביה, ואת סופי השבוע עם אימה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק שפשפה את רקותיה בניסיון לא לחשוב על סוף השבוע המתקרב.<span class="heb_past _idGenCharOverride-3" lang=""> </span><span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">אל תחשבי על זה או שתהרסי לעצמך </span><span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">את היום</span><span class="heb_past _idGenCharOverride-3" lang="">.</span></p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">עד הצלצול האחרון היא חופשייה. לאחר מכן יהיה לה מספיק זמן להצטער. </p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">טיננג.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"וואו, מתי הם מתכוונים לתקן את הפעמון העלוב הזה?" אדלין שאלה כשנעמדה והתמתחה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק התקשתה להאמין שהשיעור כבר נגמר. "אדלין, את יודעת שאנחנו לומדות בבית ספר ציבורי, נכון?"</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">אדלין הניחה את ידיה על מותניה. "אז? ההורים שלי משלמים מיסים."</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"רגע, כספי המיסים בכלל מגיעים לבתי ספר ציבוריים?" לייק שאלה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"אין לי שמץ של מושג. סביר להניח שהעירייה שומרת אותם לעצמה.״</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק התבוננה בכיתה המלוכלכת. "כן, את צודקת." שתיהן יצאו מהכיתה למסדרונות שהיו מלוכלכים לא פחות.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">הן נעצרו ליד הלוקרים שלהן, ולייק הקישה את הקוד ולקחה מתוכו את חומרי הלימוד לשיעורים הבאים. </p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"אוי, תראי! השטן בדרך אלינו, ואני חייבת להגיד שהפרצוף שלה נראה אומלל יותר מהרגיל." אדלין טרקה את דלת הלוקר, ונשענה עליו כשעל פניה המבט הכי כלבתי שאפשר. </p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק עשתה כמוה וניסתה גם היא להיראות הכי כלבתית, אף כי היה לה ברור שהיא ככל הנראה נכשלה. "זה כנראה בגלל שהפניתי לעברה אצבע משולשת הבוקר, כשהיא ניסתה לדרוס אותי."</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">אדלין פרצה בצחוק.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"על מה לעזאזל, אתן צוחקות, כלבות?" אשלי שאלה והעיפה את שערה מכתפה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">אדלין בקושי הצליחה לדבר מרוב צחוק, "רק ניסיתי לדמיין את הפנים המכוערות שלך כשלייק נפנפה אותך." אשלי עיוותה את פניה והיא המשיכה, "אה, רגע, הינה זה!"</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL"><span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">אל תצחקי, אל תצחקי</span><span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">. </span>לייק צחקה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"את ממש דורשת את זה, נכון, אחותי? לא רציתי להרוס לך את הכיף, אבל אימא יוצאת עם חברים הלילה."</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">המזל התאכזר ללייק כשאימה התחתנה עם אביה של השטן, והפכה אותן לאחיות חורגות.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL"><span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">והעובדה שאימה לא תהיה </span><span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">בבית הערב, אומרת ש... שיט, לא, לא, לא, לא.</span></p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">החיוך המרושע שנמתח על פניה של אשלי, הכריח את לייק להגיב במהירות. "מצטערת, לאדלין ולי כבר יש תוכניות."</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">אשלי גיחכה. "כן, כאילו שאתן הולכות לאן שהוא, כלבות."</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק, שעברה מספיק להיום, התכוונה להראות לאשלי. "טוב, אני מקווה שתיהני מערב שקט בבית בזמן שאדלין ואני נהיה ב׳פויזן׳.״</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">אשלי וחברותיה התבוננו בהן בתדהמה, ולייק חייכה חיוך רחב. לשם שינוי, היא גרמה לאשלי להיאלם דום.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL"><span class="heb_bold_italic _idGenCharOverride-4" lang="">עכשיו</span><span class="heb_bold_italic CharOverride-10" lang="">! </span><span class="heb_bold_italic _idGenCharOverride-4" lang="">זה</span><span class="heb_bold_italic CharOverride-10" lang=""> </span><span class="heb_bold_italic _idGenCharOverride-4" lang="">הזמן</span><span class="heb_bold_italic CharOverride-10" lang=""> </span><span class="heb_bold_italic _idGenCharOverride-4" lang="">ללכת</span><span class="heb_bold_italic CharOverride-10" lang="">!</span></p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק לא הייתה טיפשה, היא ידעה מתי לברוח. <span class="heb_bold _idGenCharOverride-2" lang="">במיוחד מרוע.</span> היא אחזה בידה של אדלין ומשכה אותה מול פניה ההמומות של אשלי.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"אהה... לייק, מתי החלטנו ללכת לשם?" פניה של אדלין היו המומות באותה מידה.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק התחרטה מייד על מה שאמרה. "לא יכולתי להתאפק. זה פשוט נפלט לי!" היא החלה להילחץ, כשההבנה של מה שאמרה – הכתה בה. "אנחנו חייבות ללכת. את יודעת שהיא עוקבת אחרינו בפייסבוק, אם לא נעלה תמונות לעמוד שלנו, הלך עלינו." </p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">כל נערה בבית הספר רצתה ללכת ל׳פויזן׳, שהיה לאונג' בר יקר בטירוף לבני נוער, רק כדי שתוכל להעלות תמונות לדף הפייסבוק שלה. אך למרביתן לא הרשו להתקרב למקום, וגם אם כן, הן לא הצליחו למצוא דייט ללכת איתו. הבנים בבית ספר ציבורי, לא היו יכולים להרשות לעצמם לשבת במקום כל־כך יקר, או שלא רצו לבזבז את כספם על מישהי, אלא אם כן ידעו בוודאות שיקבלו זיון בסוף הערב.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">"תקשיבי, את יודעת שאני בעד לדחוף לה את ה׳פויזן׳ לפרצוף, אבל איך לעזאזל נוכל להרשות לעצמנו להיכנס לשם? ההורים שלי בדיוק קנו לי נייד חדש ובגדים חדשים לתחילת הסמסטר. הם לא ייתנו לי מקדמה נוספת על חשבון דמי הכיס שלי." אדלין החלה להילחץ כמו לייק.</p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL"><span class="heb_bold_italic _idGenCharOverride-4" lang="">יש</span><span class="heb_bold_italic CharOverride-10" lang=""> </span><span class="heb_bold_italic _idGenCharOverride-4" lang="">רק</span><span class="heb_bold_italic CharOverride-10" lang=""> </span><span class="heb_bold_italic _idGenCharOverride-4" lang="">דרך</span><span class="heb_bold_italic CharOverride-10" lang=""> </span><span class="heb_bold_italic _idGenCharOverride-4" lang="">אחת</span><span class="heb_bold_italic CharOverride-10" lang=""> </span><span class="heb_bold_italic _idGenCharOverride-4" lang="">להיכנס</span><span class="heb_bold_italic CharOverride-10" lang="">...</span></p>
			<p class="pages_run_txt" lang="he-IL">לייק אחזה בכתפיה של חברתה, "אדלין, כמה את אוהבת אותי?"</p>
			
			<div class="_idFootnotes">
				<div id="footnote-000" class="_idFootnote" epub:type="footnote">
					<p class="pages_footnotes" lang="he-IL">* צירוף המילים פרנקנשטיין וקדילאק</p>
				</div>
			</div>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 82.80 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

רומנטיקה אפלה רומנטיקה במאפיה פשע רומנטי רומנטיקה בתיכון

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!