החוזה

אנג’לה, צעירה רומנטיקנית שמאמינה באהבה טוטאלית כמו זו שראתה אצל הוריה ואחיותיה, מוצאת את עצמה לכודה במציאות שלא בחרה בה. בעקבות חוזה ישן שחתמו סביה, היא נאלצת להינשא לקייל יורק – גבר קר, ציני וגס רוח, שכל קשר בינו לבין אהבת חייה הדמיונית נראה כבלתי אפשרי. הבחירה פשוטה אך כואבת: להינשא לו או לראות את משפחתה מאבדת את כל רכושה. אנג’לה, שמרגישה כמו דמות משנה בסיפור חייה, נאלצת לוותר על חלומותיה ולבחור במציאות קשה ומורכבת.

אך ככל שהזמן עובר, אנג’לה מגלה שקייל אינו בדיוק כפי שדמיינה, ושהחיים לצידו עשויים לחשוף צדדים חדשים – גם בו וגם בה. ”החוזה” הוא רומן עכשווי סוחף על אהבה שמתפתחת ממקום בלתי צפוי, על הקרבה, נאמנות, ועל הבחירה בין חלום למציאות. שובל מימון טווה סיפור מלא רגש, מתח ורומנטיקה, שמזמין את הקוראים לשאול את עצמם מה באמת חשוב – אהבה מהאגדות או קשר שנבנה מתוך אמת.
שם: החוזה
מחבר/ת: שובל מימון
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012010439

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page7" role="doc-pagebreak" aria-label="7" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> </span></span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1">1</span></span></h1>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2"></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha"><span class="bold _idGenCharOverride-2">יש מסכה של לילה על פניי, אתה</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> יודע.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אחרת</span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> סומק בתוליי היה צובע את לחיי על מה שפי הסגיר</span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> לך</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> הלילה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">בשמחה הייתי מקפידה על טעם</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> טוב.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">כן, בשמחה</span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> אכחיש כל מה שפה אמרתי, אך שלום</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> לגינונים.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אתה אוהב</span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> אותי? תגיד לי</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> 'כן'.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אני יודעת ואסמוך על מילתך, אבל</span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> אם תישבע אולי</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> תכזיב.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אומרים כשאוהב מפר שבועה צוחקים</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> למעלה</span></span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2">.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אם אתה אוהב, רומיאו המתוק, אמור זאת</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> בכנות.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">ואם תחשוב</span><span class="bold _idGenCharOverride-2"> שבקלות כובשים אותי, אזי...</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> </span></span><span class="no-break">־</span></p>
			<p class="textindent"> </p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"שיט!" צעקתי, מעדתי קדימה בגלל מכה חזקה בגבי, הספר והתיק נפלו מידיי, ברכיי התנגשו ברצפה הקשה ונעצתי מבט רושף בבחורה המשוגעת שהתנגשה<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">"סליחה, מעדתי." אווה ניסתה להעמיד פני תמימה, חיוך מתנצל על פניה אבל ידעתי שהחיוך הזה היה שקרי. היא הייתה <span id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak"></span>החברה הכי טובה שלי מאז היסודי ולא היה אדם בעולם הזה שיכולתי לקרוא טוב יותר מאשר<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">"את יכולה לעזור, את יודעת." בחנתי אותה בזווית העין בזמן שאספתי את תכולת התיק שלי מהרצפה. שערה הסגול והארוך היה אסוף לקוקו מבולגן. היא לבשה חולצה לבנה פשוטה ואוברול ג'ינס שכבר היה סימן ההיכר שלה. מתחת לעדשות הצבעוניות הסתתרו עיניה<span class="no-break"> החומות.</span></p>
			<p class="textindent">"אני עוזרת, אני מוודאה שלא פספסת נקודה." היא אמרה בטון מתוק ונאנחתי. נעמדתי וניקיתי את בגדיי מהלכלוך. סטודנטים שעברו במסדרון הארוך נעצו בנו מבטים ותשומת הלב הוסטה אל אווה. היא בחנה את הספר שאחזתי, "רומיאו ויוליה, אנג'י?" הסמקתי בשל הטון המקניט שלה ומשכתי בכתפיי<span class="no-break"> בנונשלנטיות.</span></p>
			<p class="textindent">"זאת<span class="no-break"> קלסיקה."</span></p>
			<p class="textindent">"שקראת עשרות<span class="no-break"> פעמים."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא מבינה מה הבעיה בכך? את ראית מלתעות עשרות<span class="no-break"> פעמים."</span></p>
			<p class="textindent">"כי זה באמת<span class="no-break"> טוב."</span></p>
			<p class="textindent">"רומיאו ויוליה זה ספר<span class="no-break"> טוב."</span></p>
			<p class="textindent">"אבל הספרים מקלקלים<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">"לא, הם לא," מחיתי במהירות, היא הרימה<span class="no-break"> גבה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"באמת? אז הם לא הפכו אותך לרומנטיקנית חסרת<span class="no-break"> תקנה?"</span></p>
			<p class="textindent">"אין לי מושג על מה את מדברת, חוץ מזה, מה עדיף? להיות אדם ציני שלא מאמין באהבה?" הצטמררתי רק מעצם המחשבה על כך, איזה קיום<span class="no-break"> עצוב.</span></p>
			<p class="textindent">"כן, כן, מה<span class="no-break"> שתגידי."</span></p>
			<p class="textindent">"אווה, יש סיבה לכך שהתקלת אותי, או שסתם רצית <span id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></span>לראות אותי עם התחת על הרצפה?" הבעת פניה הנרגשת גרמה לי להתרחק אחורה. תמיד הייתה לה את ההבעה הזאת לפני שהסתבכנו<span class="no-break"> בצרות</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"מחלקת הקולנוע עורכת מסיבה ואנחנו<span class="no-break"> הולכות."</span></p>
			<p class="textindent">"לא." אפילו לא הייתי צריכה לחשוב על זה. לקחתי בחזרה את הספר, הסתובבתי והלכתי אל עבר<span class="no-break"> הכיתה.</span></p>
			<p class="textindent">"קדימה, אנג'י, אנחנו באוניברסיטה, זה הזמן שלנו לבלות במסיבות ולהשתכר!" היא צעדה לצידי. שתקתי, לא התכוונתי להיכנס לוויכוח הזה. "נו, באמת, את אפילו לא מתכוונת לשקול את<span class="no-break"> זה?"</span></p>
			<p class="textindent">נאנחתי, "אווה, אנחנו בנות עשרים וארבע וכבר לא בתיכון, מספיק עם המסיבות הפרועות. חוץ מזה, את לא שונאת את מחלקת<span class="no-break"> הקולנוע?"</span></p>
			<p class="textindent">"אנחנו מתחרים על אותו התקציב, אבל זה לא אומר שאוותר על מסיבה בגלל<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">חייכתי. אווה הייתה סטודנטית שנה שלישית לאומנות מודרנית וכן, כל סטיגמה שהייתה על תלמידי אומנות נכונה. טוב, לפחות כשזה נגע לה. "אנג'י, קדימה! את צריכה להשתחרר קצת. חוץ מזה, אני יודעת שמרטין יהיה<span class="no-break"> שם."</span></p>
			<p class="textindent">נעצרתי במקום ונעצתי בה מבט זועם. "את משחקת לא הוגן," לחשתי והסתכלתי מסביב לראות אם מישהו שמע<span class="no-break"> אותה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"את דלוקה על הבחור הזה כבר שנתיים, באיזה שהוא שלב את תצטרכי להפסיק להעריץ אותו<span class="no-break"> מרחוק."</span></p>
			<p class="textindent">נשכתי את שפתי התחתונה בהיסוס והייתי מאוכזבת מעצמי כי באמת התחלתי לשקול את זה ברצינות. ידעתי שמרטין יסיים את התואר שלו בסוף השנה, יכול להיות שאחרי הסמסטר הזה לא אראה אותו שוב. אולי באמת הגיע הזמן שלי<span class="no-break"> להעז?</span></p>
			<div id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"את באמת חושבת על זה?" היא נשמעה מופתעת בדיוק<span class="no-break"> כמוני.</span></p>
			<p class="textindent">נעצרתי בכניסה לכיתה ופניתי אליה. "אני אלך איתך אבל בשלושה תנאים. האחד, את לא משתכרת, כי אני נשבעת, אם תקיאי במכונית שלי פעם נוספת את תקני לי חדשה. השני, אני לא מתכוונת לרקוד אז בלי, ואני מדגישה, בלי ניסיונות להוביל אותי לרחבת הריקודים." שתקתי וחיכיתי<span class="no-break"> לתגובתה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"מבטיחה, ומה התנאי השלישי?" היא<span class="no-break"> שאלה.</span></p>
			<p class="textindent">"את באה איתי לאופרה ביום חמישי." חייכתי<span class="no-break"> בניצחון.</span></p>
			<p class="textindent">אווה החווירה והסתכלה עליי בהלם. "זה אכזרי אפילו בשבילך,<span class="no-break"> אנג'י."</span></p>
			<p class="textindent">"אף פעם לא אמרתי שאני לא אכזרית, אלו התנאים שלי. כן, או<span class="no-break"> לא?"</span></p>
			<p class="textindent">היא נאנחה בתבוסה. "בסדר, בסדר, אניח לך לגרור אותי לשיעמום<span class="no-break"> הזה."</span></p>
			<p class="textindent">"אדבר איתך אחרי השיעור." היא התחילה ללכת במורד המסדרון אבל לפני שהיא התרחקה יותר מדי קראתי<span class="no-break"> בשמה.</span></p>
			<p class="textindent">"אווה?" היא הסתובבה אליי וחיוך משועשע נפרש על פניי, "הייתי הולכת גם לולא היית מסכימה לתנאים שלי." היא הסתכלה עליי בהלם, ברחתי משם כשצעקותיה הדהדו במורד<span class="no-break"> המסדרון.</span></p>
			<p class="kohavit"><span class="bold _idGenCharOverride-2"></span></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">יצאתי מהכיתה מותשת יותר מתמיד. לא ידעתי מה קרה לפרופסור שלי, אבל משהו הרגיז אותו לפני השיעור והוא החליט לפרוק את הכעס שלו עלינו. הוא חילק יותר עבודה מהרגיל, ואם ארצה לעמוד ביעד שהוא הציב אצטרך לחיות בחדר שלי בימים הקרובים. <span id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></span>צמרמורת לא רצונית עברה בגבי כשהבנתי שאני צריכה לומר לאווה שלא אוכל לצאת איתה למסיבה. זה לא הולך להיות<span class="no-break"> כיף.</span></p>
			<p class="textindent">"הכול בסדר?" קול גברי קטע את מחשבותיי. הסתובבתי וליבי החסיר פעימה. מרטין עמד מאחורי וחייך אליי את החיוך שהעיר פרפרים בבטני. אלוהים, אולי אווה צדקה כשאמרה שהספרים האלו מקלקלים אותי. "את בסדר?" הוא שאל שוב והסמקתי כשהבנתי שעדיין לא עניתי<span class="no-break"> לו.</span></p>
			<p class="textindent">"אמממ, כן, הכול<span class="no-break"> בסדר."</span></p>
			<p class="textindent">"בטוחה? את נראית כאילו מישהו הרג לך את<span class="no-break"> הכלב."</span></p>
			<p class="textindent">גיחכתי, "העבודה שפרופסור ברוקס נתן בשיעור די דיכאה<span class="no-break"> אותי."</span></p>
			<p class="textindent">הוא צחק, "אל תדאגי, אני בטוח שתצליחי בזה, כמו תמיד, ואם את צריכה עזרה את יודעת שאני תמיד<span class="no-break"> כאן."</span></p>
			<p class="textindent">"תודה. דרך אגב, אני —<span class="no-break"> "</span></p>
			<p class="textindent">"אנג'לה קלרינס, אני יודע." הוא קטע<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">חיוך ענק התפרש על פניי, הוא ידע מי אני? למדנו בקורס משותף שנה שעברה, אך לא הייתי בטוחה שהוא שם לב<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לקיומי.</span></p>
			<p class="textindent">"זו אני." מלמלתי ובניסיון נואש להעסיק את הידיים הקופצניות שלי, שילבתי אותן מאחורי גבי. "שוב תודה על ההצעה, שיהיה לך יום טוב," דיברתי בנשימה אחת ומיהרתי לעזוב. 'אלוהים, אנג'י, אין לך תקנה', לחשתי<span class="no-break"> לעצמי.</span></p>
			<p class="kohavit"><span class="bold _idGenCharOverride-2"></span></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">החניתי את המכונית שלי ברחוב מול הבית, רעש הצחוק מבפנים העיד רק על דבר אחד ומיהרתי להיכנס. "אני בבית!"<span class="no-break"> צעקתי.</span></p>
			<p class="textindent">"דודה אנג'י!" הותקפתי על ידי שלוש מפלצות קטנות, צחקתי ולולא הדלת מאחוריי כנראה שהייתי נופלת<span class="no-break"> לרצפה.</span></p>
			<div id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"אייבי, טריש וליאון, מה שלום המפלצות האהובות עליי?" צחקתי והסתכלתי על שלושת הילדים המתוקים בעלי השיער השחור הזהה ועיני התכלת היפהפיות שירשו מאבא<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">"דודה אנג'י, תגידי לליאון להפסיק להציק לנו!" טריש צעקה והבליטה החוצה את השפה התחתונה שלה בדרך המתוקה הזאת שידעה שלא יכולתי לסרב<span class="no-break"> לה.</span></p>
			<p class="textindent">"ילדים, עזבו את דודה אנג'י היא רק עכשיו הגיעה<span class="no-break"> הביתה."</span></p>
			<p class="textindent">חייכתי לשמע קולה של אחותי הגדולה, והלכתי לסלון כששלושת המפלצות הקטנות נתלו עליי. כמעט התהפכתי פעמיים, אבל לא רציתי לומר להם לרדת. כשהגעתי סוף סוף אל הסלון אחותי הגדולה חייכה<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<p class="textindent">היינו כמו יום ולילה. שערה היה שחור וקצר, עורה שחום וחסר פגמים, היא הייתה גבוהה ורזה ועיניה השחורות תאמו לשערה. אני, לעומת זאת, בקושי נשקתי למטר שישים, שערי האדום בלט על גוון עורי החיוור, עיניי חומות וגופי עגלגל מעט. במבט ראשון כלל לא ראו בינינו שום דמיון, אבל מי שממש התאמץ, הבחין באופן הזהה שבו האף שלנו התעקם בחוסר שביעות רצון בכל פעם שחלקנו על מישהו, או בדרך שבה שיחקנו בשיער כשהיינו עצבניות. רבים מהסימנים המסגירים שלי למדתי ממנה, ולכן היה לנו קל כל כך לקרוא זו את<span class="no-break"> זו.</span></p>
			<p class="textindent">"היית חייבת ללדת שלישייה, נכון?" אמרתי בכעס<span class="no-break"> מזויף.</span></p>
			<p class="textindent">"זו לא אשמתי שבעלי שכח לציין שיש לו במשפחה היסטוריה של שלישיות." אמרה<span class="no-break"> בחיוך.</span></p>
			<p class="textindent">"את צודקת, זו אשמתו." הטיתי את ראשי והסתכלתי בעיניו הכחולות והצוחקות של גיסי, הוא הרים את ידיו<span class="no-break"> בהתגוננות.</span></p>
			<p class="textindent">"יש רק דבר אחד שאני יכול להגיד<span class="no-break"> להגנתי."</span></p>
			<p class="textindent">"והוא?"</p>
			<div id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"הילדים שלי מאוד אוהבים את דודה<span class="no-break"> שלהם."</span></p>
			<p class="textindent">ניסיתי להשאיר את המסכה של האישה הקשוחה והכועסת, אבל ברגע שהסתכלתי על האחיינים שלי נכנעתי וחיבקתי אותם אפילו קרוב<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">"ממזר." הסתכלתי עליו מעל רעמות השיער השחור של<span class="no-break"> שלושתם.</span></p>
			<p class="textindent">"אני הממזר של<span class="no-break"> אחותך."</span></p>
			<p class="textindent">אחרי שסוף סוף הצלחתי להתנתק משלוש המפלצות הקטנות התיישבתי בסלון מול<span class="no-break"> שניהם.</span></p>
			<p class="textindent">"לא שאני מתלוננת, אבל למה מגיע לנו הכבוד הזה?" סאם חייכה<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<p class="textindent">"אימא התקשרה ואמרה שהיא צריכה את העזרה של ג'ון במשהו," הסתכלתי עליה בשאלה ורכנתי קדימה. ג'ון היה עורך דין מצליח, אבל לא הצלחתי לחשוב על שום סיבה שבגללה ההורים שלי רצו להתייעץ איתו. "קרה משהו?" שאלתי את<span class="no-break"> ג'ון.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא יודע, עדיין לא דיברנו. אני בטוח שאין סיבה לדאגה. לא משנה במה מדובר, אני אטפל<span class="no-break"> בכך."</span></p>
			<p class="textindent">ניסיתי להתעלם מהאופן שבו בטני התהפכה. תהיתי למה ההורים שלי היו צריכים עורך דין? וכאילו זימנתי אותה, אימי נכנסה לסלון כשבידה מגש קטן ועליו תה ועוגיות. כשראתה אותי היא קפאה במקומה ואז חייכה לעברי חיוך גדול ומאולץ. אוקיי, משהו בהחלט לא היה<span class="no-break"> בסדר.</span></p>
			<p class="textindent">"את צריכה עזרה עם זה?" ג'ון<span class="no-break"> שאל.</span></p>
			<p class="textindent">היא הנידה בראשה והניחה את המגש הקטן על השולחן. תשומת ליבה התמקדה בזוג הנשוי, ואפילו לא בירכה אותי לשלום. התחושה מבשרת הרעות רק החמירה. לא הבנתי למה היא לא הסתכלה<span class="no-break"> עליי.</span></p>
			<div id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">אימי הייתה הגרסה המבוגרת יותר של סאם. שערה השחור של אימי היה אסוף לפקעת פרועה על ראשה. היא לבשה שמלה אדומה ארוכה שכיסתה את גופה הקטן והרכיבה משקפיים עבים על עיניה השחורות. כשפנתה אליי, אחרי דקות ארוכות, הבחנתי שלא היו אלה קמטי צחוק סביב עיניה, כמו תמיד, אלא קמטי דאגה. רציתי לשאול אותה מה קרה, אך דלת הכניסה נפתחה ברעש גדול וגבי, אחותי הקטנה, נעמדה בפתח כשעל פניה חיוך<span class="no-break"> גדול.</span></p>
			<p class="textindent">"אני<span class="no-break"> מאורסת!"</span></p>
			<p class="textindent">במשך רגעים ארוכים שקט שרר בחדר ואז פרץ שמחה מילא את<span class="no-break"> החדר</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"אלוהים! מתי?!" סאם קראה ומיהרה לצידה כדי לבחון את הטבעת שענדה. "וואו, זה חתיכת יהלום," סאם שרקה<span class="no-break"> בהערכה.</span></p>
			<p class="textindent">התנערתי מההלם הראשוני שאחז בי וקמתי לחבק אותה גם כן, "אני שמחה בשבילך, גבי. איפה הגיס החדש<span class="no-break"> שלנו?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני חושבת שהיא השאירה אותו שם," סאם לחשה לי<span class="no-break"> וקרצה.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, הוא מחפש חניה." גבי חבטה בידה<span class="no-break"> בצחוק.</span></p>
			<p class="textindent">גבי הסתכלה על אימי, שעדיין ישבה על הספה. פניה היו חיוורות יותר מהרגיל, ויכולתי להישבע שראיתי את ידיה<span class="no-break"> רועדות.</span></p>
			<p class="textindent">"את לא מתכוונת לברך אותי,<span class="no-break"> אימא?"</span></p>
			<p class="textindent">זה היה כאילו קולה שבר את הטראנס שהייתה בו והיא קמה במהירות ומשכה את אחותי הקטנה לחיבוק<span class="no-break"> חזק.</span></p>
			<p class="textindent">"אני שמחה כל כך בשבילך,<span class="no-break"> מתוקה."</span></p>
			<p class="textindent">"אוי, סאם, את מאמינה? אחותנו הקטנה מתחתנת. אני זוכרת שרק אתמול היא התרוצצה בסלון בחיתול וצעקה שלבנים יש כינים." מחיתי דמעה דמיונית מזווית עיני ונאנחתי<span class="no-break"> בדרמטיות.</span></p>
			<p class="textindent">"אוי, תהיי בשקט! את גדולה ממני רק בשנתיים. וחוץ <span id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak"></span>מזה, אם כבר מדברים על חתונה, מתי יהיה תורה של אחותי הכה<span class="no-break"> זקנה?"</span></p>
			<p class="textindent">גלגלתי עיניים. "אני יודעת לאן את חותרת עם זה, גבי, ולא, אני לא רוצה שתשדכי לי אף אחד מהחברים של<span class="no-break"> בקהם."</span></p>
			<p class="textindent">היא נאנחה. "את תגמרי רווקה עם ארבעים<span class="no-break"> חתולים</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"לפחות תהיה לי חברה נעימה, לא כמו החברה שהייתה לי בעשרים וארבע השנים<span class="no-break"> האחרונות."</span></p>
			<p class="textindent">גבי הוציאה לשון, "את צריכה לנשור מהלימודים ולהתחיל קריירה כקומיקאית. את תרוויחי<span class="no-break"> מיליונים."</span></p>
			<p class="textindent">צחקתי ומשכתי אותה לעוד חיבוק. "אני באמת שמחה בשבילך,<span class="no-break"> מתוקה."</span></p>
			<p class="textindent">בקהם נכנס לבית אחרי כמה דקות, אך נעצר בכניסה לסלון בשל מבטו הבוחן של אבי. ריחמתי עליו, אילו היה נכנס דקה קודם לכן אבי עדיין היה בחדר העבודה והוא היה זוכה לתמיכה שלנו, אך עכשיו היה ברשות<span class="no-break"> עצמו.</span></p>
			<p class="textindent">"מר קלרינס, כמו שבטח כבר שמעת ביקשתי מהבת שלך להתחתן איתי." אבא שלי הנהן. "אני גם רוצה לבקש את<span class="no-break"> ברכתך."</span></p>
			<p class="textindent">נשכתי את לשוני כדי לא לומר לו שנהוג קודם לבקש את ברכת האב, ואחרי זה להציע נישואים, אבל החלטתי לרחם על הבחור<span class="no-break"> המסכן.</span></p>
			<p class="textindent">אבי סגר את המרחק ביניהם, ועל אף הסיטואציה המשעשעת, לא יכולתי שלא להרגיש סימפתיה כלפיו. אבא שלי היה אדם נחמד, אבל כשזה נגע לבנותיו, הוא היה מבעית. גופו של אבי גדול מגופו של בקהם, שערו כמעט האפיר לחלוטין ועיניו החומות והקשות הסגירו כמה עבר בחייו. ידיו היו גדולות ומחוספסות מעבודה קשה לאורך השנים, ולמרות גילו המבוגר, גופו היה עדיין חסון<span class="no-break"> ומאיים.</span></p>
			<div id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">"אתה אוהב<span class="no-break"> אותה?"</span></p>
			<p class="textindent">"יותר מהכול, אדוני." בקהם הנהן והישיר מבטו מבלי<span class="no-break"> להסס.</span></p>
			<p class="textindent">"אם כך, יש לך את ברכתי. אבל דע זאת, אם התינוקת שלי תסבול בגללך, אני אהרוג אותך." אחת מזוויות פיו של אבי עלתה<span class="no-break"> מעלה.</span></p>
			<p class="textindent">בקהם החוויר. "מובן,<span class="no-break"> אדוני."</span></p>
			<p class="textindent">הם לחצו ידיים וממש יכולתי לשמוע את אנחת הרווחה שברחה מפיו של ארוסה של אחותי. גבי מיהרה אליו ונשקה לו ואז פנתה לאבי כשחיוך גדול על פניה. לא הצלחתי לשמוע את מה שנאמר, אבל כששלושתם חזרו אל השולחן הם היו נינוחים יותר. טוב, כמעט נינוחים, כי בדיוק כמו אימא שלי גם אבי היה טרוד ואני רציתי לדעת מה הייתה הסיבה<span class="no-break"> לכך</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent"> </p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">רק בשעות הערב המאוחרות ג'ון נכנס למשרד עם הוריי. הם היו שקטים כל כך שלולא סאם שעדיין הייתה בבית, הייתי בטוחה שג'ון הלך וההורים שלי היו<span class="no-break"> ישנים.</span></p>
			<p class="textindent">"מה את חושבת שקורה?" גבי<span class="no-break"> שאלה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא יודעת, גבי. מה שזה לא יהיה, אני רק מקווה שג'ון יצליח לפתור את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">גבי חייכה וקרצה לסאם, "ברור שכן, אחרת מה הטעם בכך שאחותנו התחתנה עם עורך<span class="no-break"> דין?"</span></p>
			<p class="textindent">"אל תדאגו, הוא שווה כל סנט." סאם<span class="no-break"> הבטיחה.</span></p>
			<p class="textindent">אבל לא יכולתי להתעלם מהתחושה המוזרה שאפפה אותי מהרגע שנכנסתי הביתה, אותה תחושה מבשרת רעות שתמיד הרגשתי רגע לפני שדברים יצאו משליטה – השקט שלפני<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הסערה.</span></p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

נישואי נוחות רומנטיקה מרגשת רומנטיקה עכשווית מותחן רומנטי fake relationship

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!