נולד למלוך 1 אנשי המלך 1

מקסים ’קינגסמן’ קייד ינק שאפתנות עם חלב אמו. המשפחה נתנה לו הכל, אבל הוא רצה לצאת לדרך חדשה משל עצמו ולא לחיות תחת כנפיו האדירות של אביו… ואז הוא פגש אותה.

ההפגנה נגד אימפריית הנפט ’קייד אנרג’י’ הסתיימה במעצרה של לניקס מון האנטר, ובמפגש שנחרט בליבה עם בחור יפה תואר. כשהיא רואה אותו שוב אחרי שנים היא בהחלט לא מוכנה לזוגיות, ומתעלמת במפגיע מן הניצוץ שעדיין נמצא שם. הבעיה עם ניצוצות כאלה היא שגם אם מתעלמים מהם, הם עדיין עלולים להתלקח…

רומן סוער מלא סודות ותהפוכות גורל על אלו שחלמו לשנות את העולם… אבל האהבה שינתה אותם.
שם: נולד למלוך 1 אנשי המלך 1
מחבר/ת: קנדי ריאן
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012010417

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h2 class="perek sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-5"></span></h2>
			<h1 class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL" id="sigil_toc_id_2"><span class="bold _idGenCharOverride-6">פרולוג</span></h1>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">לניקס — </span><span class="bold _idGenCharOverride-2">בת</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> שלוש־עשרה</span></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">הפנים שלי נשארו ללא שינוי כשאני מביטה במראה, אבל העיניים שלי מבוגרות יותר מהפעם הקודמת שבה עמדתי בחדר השינה שלי, שבו יש מיטת אפיריון ורודה ובובות ברבי נסיכות, שנדחקו לחלק האחורי של<span class="no-break"> הארון.</span></p>
			<p class="textindent">פוסטרים של 'אן סינק' ושל בריטני ספירס עדיין מודבקים על הקירות, אבל ברגע זה אני לא מצליחה להיזכר באף מילה מהשירים שלהם. השירים של אבות אבותיי ושל אבותיהם לפניהם ממלאים את ראשי, שירים עתיקים עם מילים שרק אנחנו מכירים, השירים שהיינו צריכים לתבוע לעצמנו<span class="no-break"> מחדש</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">הם נצמדים לזיכרוני, מצלצלים באוזניי, מהמהמים בדמי. התוף הטקסי עדיין הולם היכן שנמצא ליבי. רוח של אישה מאכלסת את גופה של הנערה הזאת, עם ניצני שדיים ולחיים עם שומן תינוקות. אני רק בת שלוש־עשרה, אבל בארבעת הימים של ריקוד הזריחה שלי, טקס המעבר שהופך אותי מנערה לאישה, אני מרגישה כאילו חייתי חיים<span class="no-break"> שלמים.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא כמו<span class="no-break"> שהייתי.</span></p>
			<p class="textindent">"מה שלומך, ילדונת?" אבא שואל כשהוא ואימא נכנסים לחדר השינה שלי. לראות אותם יחד זה מחזה נדיר לאחרונה. למעשה, לראות אותם יחד זה מחזה נדיר כבר הרבה זמן. "אני בסדר." אני מחלקת את חיוכי ביניהם, כמו שאני עושה בתקופת החגים, וכמו שאני עושה עם רגשות החיבה שלי.<span class="no-break"> "עייפה."</span></p>
			<p class="textindent">אימא מתיישבת על המיטה ומסיטה את שערי אחורה באצבעותיה הארוכות,<span class="no-break"> העדינות.</span></p>
			<p class="textindent">"הימים האחרונים היו קשים בשבילך," היא אומרת, מחייכת חיוך ערמומי. "שלא לדבר על השנה<span class="no-break"> האחרונה."</span></p>
			<p class="textindent">התחלנו לתכנן את ריקוד הזריחה<span class="bold _idGenCharOverride-2"> </span>לפני חודשים רבים. עם מספיק אוכל כדי להאכיל את כל המעורבים במשך ימים רבים, מתנות, הכנת השמלה המסורתית, ותשלום לאיש הרפואה ולרקדנים הטקסיים. זה תהליך ארוך ולא רק מתיש, אלא גם יקר. "לא הייתי משנה כלום," אני עונה. הברכיים שלי כואבות מהכריעה ומהריקוד. רקדתי ושרתי במשך שעות, מובלת דרך המילים של איש<span class="no-break"> הרפואה.</span></p>
			<p class="textindent">והריצה. אף פעם בחיי לא רצתי הרבה כל־כך, אבל כשרצתי לארבעת הכיוונים ואספתי את יסודות הטבע, אדמה, שמיים, אש ואוויר, ספגתי אותם. הם חלק ממני, וינחו אותי עד סוף<span class="no-break"> ימיי.</span></p>
			<p class="textindent">"אני יודעת שאת מותשת," אימא אומרת, "אבל את מוכנה לראות כמה אנשים? הם הלכו איתך בימים האחרונים, וכולם גאים<span class="no-break"> מאוד."</span></p>
			<p class="textindent">למרות העייפות אני מחייכת. החברים והמשפחה שלי התאספו סביבי, לא רק בארבעת הימים האחרונים, אלא במשך החודשים שהובילו לריקוד הזריחה שלי. זה סיפור גדול לא רק בשבילי, אלא בשביל הקהילה כולה. "בטח." אני מעבירה את ידיי על עור הצבי הגמיש של השמלה הטקסית ושל המוקסינים שלי. "יש לי זמן למקלחת<span class="no-break"> מהירה</span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">איש הרפואה איבק את פניי לקראת סוף הטקס באבקני סוּף כחלק מהברכה. אפילו שהאבקה נשטפה, אני עדיין מרגישה את שרידיה על עורי<span class="no-break"> ובשערי.</span></p>
			<p class="textindent">"כמובן," אבא אומר, גאווה ניכרת בעיניו האפורות. אפילו שהוא לא אפאצ'י, הוא היה מעורב בטקס וצפה בכל שלב. כפרופסור ללימודי ילידים אמריקאיים באוניברסיטת אריזונה, הוא מבין את המסורות ומכבד אותן עמוקות גם אם הן אינן שייכות<span class="no-break"> לו.</span></p>
			<p class="textindent">"כולם אוכלים ונהנים שם בחוץ," אימא אומרת, "הם יחכו בזמן<span class="no-break"> שתתרחצי."</span></p>
			<p class="textindent">ההורים שלי מחליפים מבטים ונראים מהססים. זה לוכד את תשומת ליבי משום שרק לעיתים רחוקות הם<span class="no-break"> מתואמים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">פעם הם היו מאוהבים מאוד. אבא היה סטודנט שחקר את החיים בשמורה. אימא חיה בשמורה, באותו בית צנוע שבו אנחנו נמצאים עכשיו. בהתחלה היו שם זיקוקי דינור. מספיק כדי ליצור אותי. אולי הזיקוקים התפוצצו. אולי ההורים שלי שונים מדי זה מזה. אימא רצתה להישאר בשמורה עם השבט שלה. אבא, כוכב עולה במחלקה שלו כשסיים את הדוקטורט, היה צריך להיות<span class="no-break"> באוניברסיטה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">עכשיו אני הקשר היחיד ביניהם. הם לא בדיוק רבו, אבל היו ביניהם הרבה מחלוקות לאחרונה, בעיקר בקשר<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<p class="textindent">"היום הזה היה ציון דרך בשבילך," אימא אומרת בזהירות, מחליפה עוד מבט מהיר עם אבא, כאילו היא זקוקה לאישור. "את אישה עכשיו. הרוח של האישה המשתנה הפכה אותך<span class="no-break"> לחזקה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מהנהנת. מעולם לא הייתי דתייה במיוחד. אימא לא נצמדת לכל המסורות, אבל היום הרגשתי פרץ של עוצמה במהלך הטקס. אני באמת מאמינה שרוחה של האישה הראשונה העצימה אותי. אני עדיין מרגישה את הזרם חולף בעצביי, זה שלא הצלחתי להתנער ממנו גם לאחר שהטקס<span class="no-break"> הסתיים.</span></p>
			<p class="textindent">"כמו שאת יודעת," אבא ממשיך את דבריה של אימא, "ניסינו לחשוב לאן את צריכה ללכת ללמוד בשנה<span class="no-break"> הבאה</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"את יודעת שאני אוהבת שאת כאן, בשמורה, ובבית הספר שלנו," אימא אומרת, "לומדת את המסורות<span class="no-break"> שלנו."</span></p>
			<p class="textindent">"ואת יודעת שאני רוצה שתנצלי כל הזדמנות שעומדת לרשותך," אבא אומר, "אפילו אם חלק מהן ייקחו אותך אל מחוץ לשמורה, למשל אל בית הספר הפרטי הסמוך לביתי, שאני מאמין שימקסם את היכולות שלך, ואף יכשיר אותך לקולג' ולחיים<span class="no-break"> אקדמיים."</span></p>
			<p class="textindent">"היא יכולה ללכת לקולג' במימון פדרלי שניתן לשבטים," אימא מזכירה לו, "היא לא צריכה את בית הספר הפרטי בשביל<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">"נכון, אבל מבחינה סטטיסטית רק כעשרים אחוז מהתלמידים הילידים מסיימים את השנה הראשונה של הקולג'," אבא אומר, "למה שלא נכין את לניקס למה שנמצא מעבר לשמורה ועדיין נשאיר אותה מחוברת לקהילה? אי אפשר להכין אותה לשני<span class="no-break"> העולמות?"</span></p>
			<p class="textindent">זה נשמע<span class="no-break"> הגיוני.</span></p>
			<p class="textindent">ומפחיד.</p>
			<p class="textindent">אפילו שאני מרגישה מועצמת בעזרת כוחה של האישה המשתנה<span class="bold _idGenCharOverride-2">, </span>הרעיון של משהו חדש מפחיד אותי. השמורה הייתה החיים שלי במובנים רבים. שניהם אהבו אותי וחילקתי את חיי בין שני הבתים<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">"יש הרבה דברים שצריך לחשוב עליהם," אימא אומרת, מעט חוסר סבלנות מתגנב אל תוך קולה הנמוך. "הנקודה היא שאנחנו חושבים שאת זאת שצריכה לקבל את<span class="no-break"> ההחלטה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מעבירה את מבטי מאימי, שהיא רק גרסה קצת יותר מבוגרת שלי, אל אבי, שלו אני בכלל לא דומה, מלבד עיניי האפורות. אבל אני נושאת את שניהם בליבי, ואני חושבת שהפחד הגדול ביותר שלי הוא שאפגע במישהו מהם על ידי הבחירות<span class="no-break"> שאעשה.</span></p>
			<p class="textindent">"נוכל להמשיך לדבר על זה כשאחזור." אימא מעבירה יד מרגיעה על גבי. "אני נוסעת לסיאטל מחר. יש שם מחאה בנוגע לצינור הנפט החדש שרוצים להניח בשמורה. הם כאלה קצרי רואי. לכסף שירוויחו היום לא תהיה משמעות כשהקרקע והמים יזדהמו מעבר לכל יכולת<span class="no-break"> ניקוי."</span></p>
			<p class="textindent">"נכון כל־כך," אבא ממלמל. "רק<span class="no-break"> תיזהרי."</span></p>
			<p class="textindent">הם מאוחדים באהבתם כלפיי, ואפילו שהוא לא ילידי, הם מאוחדים גם בתשוקה שלהם לגבי עניינים הקשורים<span class="no-break"> לשבט.</span></p>
			<p class="textindent">חלק מהחיבה שראיתי ביניהם כשהייתי קטנה יותר מופיעה בעיניה. "אני תמיד נזהרת, ראנד, אתה יודע את זה, אבל יש כל־כך הרבה מה לעשות, ואין זמן לבזבז. חוסר הצדק לא נח וגם אני לא<span class="no-break"> אנוח."</span></p>
			<p class="textindent">הלוואי שהיא כן הייתה נחה לפעמים. תמיד יש איזו מטרה, מחאה, צינור נפט, משהו שלוקח אותה מכאן. אבל אני לא יכולה להתלונן. היא האדם שאני הכי מעריצה בעולם, והיא לא הייתה מי שהיא בלי הלהט הזה שלה כלפי<span class="no-break"> אחרים.</span></p>
			<p class="textindent">"נמשיך לדבר על זה כשאחזור מסיאטל," אימא אומרת, "מה אתם<span class="no-break"> אומרים?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מעבירה את מבטי בין שניהם ומהנהנת, מורת רוח מתהווה בבטני מהמחשבה על כך שאצטרך לגרום עוגמת נפש לאחד<span class="no-break"> מהם.</span></p>
			<p class="textindent">הם משאירים אותי להתקלח ולהחליף בגדים. כשאני יורדת למטה, החברים שלי, המשפחה והקהילה, זורמים מהסלון הקטן שלנו. השמחה שעל פניהם שווה את כל מה שעברתי בארבעת הימים האחרונים. ריקוד הזריחה הוא חגיגה שנמנעה מאיתנו במשך שנים כשהממשלה הוציאה אותו מחוץ לחוק. היינו צריכים להמשיך בחלק גדול מהמסורות שלנו<span class="no-break"> בחשאי.</span></p>
			<p class="textindent">אף פעם לא נתייחס יותר לזכות לחגוג את הטקס הזה בגלוי כאל מובנת מאליה. אנחנו חייבים את זה לעצמנו, אבל זו גם מחווה לכל אלה שהיו כאן לפנינו. זה חוט שקושר אותנו<span class="no-break"> אליהם.</span></p>
			<p class="textindent">מינה רובינסון, החברה הכי טובה של אימא, הייתה הסנדקית שלי במהלך הטקס, תפקיד המחזק את הקשר שלנו אף יותר. היא ואימא יכלו להיות אחיות, לפי המראה החיצוני שלהן, אבל גם מבחינת הקרבה<span class="no-break"> ביניהן</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"אני גאה בך," מינה<span class="no-break"> לוחשת.</span></p>
			<p class="textindent">"תודה על הכול," אני אומרת, דמעות בעיניי. מסיבה כלשהי כשאני בזרועותיה, מוקפת בכל מי שהיה עד למעבר שלי מילדה לאישה, הרגשות מציפים<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">"מינה, לניקס," אימא קוראת ומכוונת את המצלמה לעברנו.<span class="no-break"> "תחייכו!"</span></p>
			<p class="textindent">אני מחמיצה פנים, עייפה מצילומים ומלהיות מרכז תשומת הלב, אבל אימא מצלמת עוד תמונות. היא מסתובבת סביבי, נוגעת בשערי, מחבקת אותי, מכריחה אותי לאכול. האהבה והגאווה שלה עוטפות אותי, כמעט חונקות אותי. בסוף הערב אני רוצה להיות במיטה שלי, להיות קצת<span class="no-break"> לבד.</span></p>
			<p class="kohavit"><span class="bold _idGenCharOverride-2"></span></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">הייתי צריכה לתת לאימא לצלם עוד תריסר תמונות. הייתי צריכה לתת לה אלף נשיקות. הייתי צריכה לישון למרגלותיה. הייתי עושה את זה אם הייתי יודעת אז שלעולם לא אראה אותה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שוב.</span></p>
			<p class="textindent">"<span class="bold _idGenCharOverride-2">מהומה היא שפתו של זה שאין שומעים</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> אותו."</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> </span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">ד"ר מרטין לותר קינג</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> ג'וניור</span></span></p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

דואט אנשי המלך

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

דואט אנשי המלך

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה