טעימה אסורה 1 הפרי האסור 1

עדן בל חוזרת לסחוף אותנו לעולם של פשע מאורגן, רגשות מודחקים וסודות אפלים שבכוחם לבנות או להרוס חיים שלמים.

מליסה נלכדה בעסקיו של אביה באופן שהעמיד את חייה בסכנה נוראה. היא נמלטה ממנו - היישר אל זרועותיו של גבר מסוכן ממנו פי כמה.
ריי הוא גבר שאפתן עם תכניות גדולות - תכניות שלא כללו בשום שלב את מליסה, את ההגנה שהיא זקוקה לה ממנו, ואת התקווה והתמימות שהיא מכניסה לחייו. היא מאירה את הפינה האפלה שלו, מזכירה לנו שדברים תמימים וטהורים יכולים להתקיים בעולם…

אבל האם הם יכולים להתקיים בעולם שלו?
שם: טעימה אסורה 1 הפרי האסור 1
מחבר/ת: עדן בל
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012010385

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">1</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-3">מליסה</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">מתחתי בקפידה את שמלת הסטן הלבנה ויצרתי אשליה של אורך שמגיע עד מעל הברכיים. לא ברור למה טרחתי לכסות את רגליי, הדאגה האחרונה שלי אם אתפס בשעת מעשה תהיה אורך השמלה. המתיחה חשפה את שדיי השופעים, שלמזלי העניקו לי מראה של אישה בוגרת מגילי. אף אחד פרט לאשלי לא אמור היה לדעת בת כמה אני<span class="no-break"> באמת.</span></p>
			<p class="textindent">העפתי מבט אל עבר דלת חדרי. מתיחות התלפפה סביב גרוני כמו צעיף. מעולם לא עשיתי שום מעשה נועז ולא יכולתי לומר שלא חששתי מההשלכות. חיכיתי כמה רגעים, אבל ידית הדלת לא<span class="no-break"> זזה.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">מן</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> הסתם היא לא תזוז. השעה שתים־עשרה בלילה והשומרים שלך כנראה</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> נרדמו בשמירה</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> שוב.</span></span></p>
			<p class="textindent">נשפתי ושלפתי מתחת למזרן תעודת זהות מזויפת שהשגתי בדרכים לא דרכים, או נכון יותר אשלי השיגה עבורי בדרכים שלא היה בי אומץ לחקור לגביהן. הוצאתי גם את ארבע מאות הדולרים שחיכו שם, השטרות מקופלים זה בזה. גנבתי את הכסף משידת האיפור של<span class="no-break"> אימי.</span></p>
			<p class="textindent">אם היה גיהינום, נראה שעליתי על המסלול המהיר<span class="no-break"> אליו.</span></p>
			<p class="textindent">בכל מקרה, זה לא שהכסף יחסר לה. ספק אם בכלל תבחין בהיעלמותו. היא פיזרה שטרות בכל מקום בבית. לפעמים נראה היה לי שהיא עשתה את זה בכוונה, כדרך להרגיז את<span class="no-break"> אבא.</span></p>
			<p class="textindent">דחפתי לתוך המחשוף בידיים מזיעות את התעודה ואת הכסף, מקשיבה לעצתה של אשלי, השועלה שקראה לעצמה החברה הכי טובה שלי. היא הזהירה אותי שלא לקחת תיק, אמרה שזה רעיון גרוע כשיוצאים למקומות כאלה, שזה לא נוח ומפריע להתנועע בחופשיות, וגם צריך לפקוח עין מפני כייסים. היו לי מספיק חששות גם<span class="no-break"> בלעדיהם.</span></p>
			<p class="textindent">סידרתי את החזייה מחדש ופלטתי התנשפות. הופתעתי מכך שלא היה אפשר לראות את מהלומות ליבי בחזי בזמן שהרמתי את הטלפון. הוא עדיין היה פתוח על ההודעה של אַש, שעדכנה אותי לפני כמה דקות לרדת<span class="no-break"> למטה.</span></p>
			<p class="textindent">דחפתי גם אותו לחזייה, בין החזה שלי לברזלים, ונהיה שם צפוף מאוד, אבל לא הייתה לי ברירה. היו לי כמה כישורים, אבל לא יכולתי גם להחזיק בטלפון וגם לטפס אל מחוץ<span class="no-break"> לחלון.</span></p>
			<p class="textindent">הצצתי דרך החלון הכפול אל החושך שכיסה את מדשאות האחוזה רחבת הידיים של משפחתי, והתמקדתי ברחוב שמעבר<span class="no-break"> לחומות.</span></p>
			<p class="textindent">עמודי התאורה האירו את הרחוב הערפילי בכתום עמוק, כמו קרני שמש ליליות מבין עננים שחורים, אלא שבסן דייגו השמיים היו נטולי עננים. המקום הנעים והמטופח באור היום נראה כעת מנוכר ולא מזמין בעליל. לא הצלחתי לראות את ה'מוסטנג' האדומה של אש, אבל ידעתי שהיא שם, איפשהו,<span class="no-break"> מתחבאת.</span></p>
			<p class="textindent">שלפתי רגל אחת אל גג הרעפים הכחול וחמקתי החוצה. הדממה שאפפה אותי הייתה כמעט מבהילה. החלקתי על העמוד התומך של המרפסת ורק בנס לא שברתי שום דבר כשנחתי על עצם הזנב. כאב חד זינק במעלה עמוד השדרה שלי. התרוממתי מייד. לא היה לי זמן מיותר, אנשי האבטחה יסיימו את החלפת המשמרת תוך כמה דקות ולא היה ספק שהם יאתרו<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">רצתי לעבר השער הקטן ממערב, זה שאליו פנה חלון חדרי. כשעליתי על השביל המוביל לשם שמחתי על הבחירה בנעליים שטוחות. לא רק שלא היה נוח לרוץ בנעלי עקב, הן גם היו מתופפות על המדרכה ומסגירות אותי, בוודאות. הקשתי קוד באורך של חמישה־עשר מספרים, פרי מוחו של אבי הפרנואיד, ונזהרתי שהשער לא יחרוק כשחמקתי<span class="no-break"> החוצה.</span></p>
			<p class="textindent">נצמדתי לחומה ברחוב הדומם במרכז מייסון הילס, השכונה העשירה ביותר בעיר, וסקרתי את הכביש. מייד זיהיתי את ה'מוסטנג' האדומה של אשלי, ממתינה לי תחת עץ דקל גבוה. לא פלא שלא ראיתי אותה מהחלון, היא נבלעה מאחורי הוואן השחורה של<span class="no-break"> השכנים.</span></p>
			<p class="textindent">רצתי אל הרכב לפני שמישהו יראה אותי, פתחתי את דלת הנוסע והשתחלתי<span class="no-break"> פנימה.</span></p>
			<p class="textindent">"זה היום הכי טוב אי פעם, מֵל!" אשלי החניקה צווחת<span class="no-break"> התרגשות.</span></p>
			<p class="textindent">"טכנית זה<span class="no-break"> לילה."</span></p>
			<p class="textindent">היא ניערה אותי. "הלו? למי אכפת? הצלחת להתגנב בלי שיתפסו אותך, אני לא מאמינה! אני אצטרך שבעה ימי עסקים כדי<span class="no-break"> להתאושש."</span></p>
			<p class="textindent">גלגלתי את עיניי. "אין לנו שבעה ימי עסקים, גברת. סעי לפני שמישהו יראה<span class="no-break"> אותנו."</span></p>
			<p class="textindent">עיניה החומות החתוליות נמסו בריגוש כשוקולד חם כשלחצה על הגז וחמקה אל הכביש. תווי פניה המודגשים באיפור סקסי ושערה השחור והארוך זרקו אותי לסרטים הישנים של פנלופה<span class="no-break"> קרוז.</span></p>
			<p class="textindent">"הבאת את תעודת הזהות?" שאלה והגבירה את המוזיקה ברגע שהתרחקנו<span class="no-break"> מספיק.</span></p>
			<p class="textindent">"פלוס ארבע מאות דולר. גנובים." נשכתי את השפה. הרגשתי נורא לגבי השוד הקטן. מעולם לא גנבתי דבר. הייתי ילדה טובה, אפילו<span class="no-break"> חנונית</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"גנבת?" לסתה של אשלי נשמטה והיא פרצה<span class="no-break"> בצחוק.</span></p>
			<p class="textindent">"הכביש!" החוויתי בידיי. היא החזירה את עיניה<span class="no-break"> לדרך.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, את לא. לא עשית את זה. תגידי לי שאת צוחקת ושלא גנבת כסף ממאמי בלייר." היא נופפה באצבעה המורה ופוני הווילון המבריק שלה התנועע באותו<span class="no-break"> הקצב.</span></p>
			<p class="textindent">"לא יכולתי לבקש ממנה סכום כזה בלי שתתחיל לשאול שאלות שהיו מובילות לשקרים, ואני לא יודעת לשקר. את מכירה<span class="no-break"> אותי."</span></p>
			<p class="textindent">"עדיף לשקר מלגנוב, זה כתוב איפשהו, אני בטוחה. את והמצפון הדפוק שלך, עכשיו בטוח יעלו עלינו! לא ייתנו לך לצאת שוב בחיים, או גרוע יותר, לא ייתנו לך לזוז מילימטר בלי המגודלים האלה<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">לא יכולתי לומר ששומרי הראש לא היו מגודלים. היא צדקה. "לא יעלו על זה. אימא שלי חסרת מושג לגבי כסף, היא לא זוכרת איפה הראש שלה נמצא כשזה מגיע לשטרות שהיא מפזרת. אל תדאגי, פשוט קחי אותנו ל'פלמינגו', אני מקווה שהמקום הזה יצדיק את ההייפ שיש עליו." הסכמתי לברוח מהבית רק כדי להבין על מה מדברים בשכבה שלי בכל יום שני, אחרי סוף השבוע. בשלב מסוים הייתי בטוחה שכל בני השכבה הבוגרת בתיכון היו שם חוץ ממני, ואף שלא רציתי להודות בכך שהיה לי אכפת ממה שכולם עשו, כן התעוררה בי הסקרנות, מספיק כדי לעשות משהו שלא עשיתי<span class="no-break"> מעולם.</span></p>
			<p class="textindent">"יש עניין קטן שלא הספקתי לעדכן אותך לגביו." קולה נסוג וידעתי מייד שלא אוהב את מה שיש לה לומר. "אנחנו לא הולכות<span class="no-break"> ל</span><span class="no-break">'פלמינגו'."</span></p>
			<p class="textindent">רק עכשיו שמתי לב שהיא נסעה בכיוון ההפוך מהדאון טאון. "את צוחקת עליי?" נמתחתי במושבי. "אנחנו הולכות ל'פלמינגו'. הכנתי את עצמי לזה כל השבוע. תעשי פרסה ברמזור,<span class="no-break"> עכשיו</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"יש שינוי בתוכניות. אנחנו נוסעות ל'סנטיאגו'," הודיעה בהנהון וזקרה שתי גבות<span class="no-break"> מטופשות.</span></p>
			<p class="textindent">"השארת את השכל בשיעור<span class="no-break"> פסיכולוגיה?!"</span></p>
			<p class="textindent">"די, העיקר שנצא, מה זה חשוב לאן? את בכלל מכירה את<span class="no-break"> המקום</span><span class="no-break">?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא שמעתי עליו בחיים וזה אומר<span class="no-break"> הרבה."</span></p>
			<p class="textindent">"הנה, עכשיו את שומעת. זה מקום מוכר. ניק יהיה שם, את לא רוצה להוציא לבן־זונה את העיניים?" ירתה כאילו זה הקלף<span class="no-break"> המנצח.</span></p>
			<p class="textindent">"למה אני אמורה לרצות להוציא לו את העיניים? אני זו שיזמה את הפרידה. זה נגמר, וככל שזה כאב, הוא קיבל את זה בהבנה. לא מתחשק לי לסבך את זה או לראות את הפרצוף שלו<span class="no-break"> כרגע."</span></p>
			<p class="textindent">"זה לגמרי מובן. יש לי פתרון<span class="no-break"> מעולה."</span></p>
			<p class="textindent">הבטתי בה בחשדנות גוברת. לא היה סיכוי שהיא כבר<span class="no-break"> ויתרה.</span></p>
			<p class="textindent">"אם את רואה אותו שם פשוט אל תסתכלי. זהו, הבעיה נפתרה. ובצורה מדהימה, אם תשאלי אותי." היא הבזיקה<span class="no-break"> חיוך</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"הבעיות מתחילות כשאני שואלת אותך," נחרתי. "מה הבעיה שלך עם ה'פלמינגו'? בלבלת לי את השכל כל השבוע וברגע האחרון את מתחרטת? מה קרה?<span class="no-break"> תדברי."</span></p>
			<p class="textindent">היא נראתה כאילו האוויר התרוקן ממנה. "שון יהיה שם," מלמלה. למרות המוזיקה הרועמת, שמעתי<span class="no-break"> היטב</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"עכשיו הכול ברור! הייתי צריכה לדעת שזאת הסיבה היחידה שיכולה להסביר שינוי<span class="no-break"> בתוכניות."</span></p>
			<p class="textindent">אשלי הייתה מאוהבת בשון כבר תקופה, אבל לא עשתה כלום כדי לשנות את סטטוס היחסים ביניהם מקראש לדייטינג. היא הפנתה לעברי עיניים גדולות, נוצצות<span class="no-break"> ומתחננות.</span></p>
			<p class="textindent">נאנחתי. "אני מקווה לטובתך שזה מקום מדהים שיפיל אותי על הברכיים. לי אין איזה שון ללטוש בו עיניים כל<span class="no-break"> הערב."</span></p>
			<p class="textindent">"האמת שאין לי מושג, אף פעם לא הייתי שם. בואי נבדוק מה קורה שם, מקסימום, אם לא נאהב, נלך<span class="no-break"> ל'פלמינגו'."</span></p>
			<p class="textindent">"איפה המקום הזה נמצא בכלל?" הבטתי במפת הדרכים בג'י־פי־אס ועיניי נפערו. "אנחנו לא יכולות לנסוע לפאקינג איסטוויל, אש! החלקת על בננה בדרך לרכב?" זו הייתה אחת השכונות המפוקפקות ביותר בכל<span class="no-break"> קליפורניה.</span></p>
			<p class="textindent">"באפליקציה שלהם כתוב שיש אבטחה כבדה במקום, והוא ממוקם בכניסה לשכונה. גם הביקורות באתרים נראות בסדר. אמור להיות בטוח שם. בקיצור, תכיני את התחת שלך<span class="no-break"> לריקודים."</span></p>
			<p class="textindent">אלוהים,<span class="no-break"> לא.</span></p>
			<p class="textindent">קיוויתי שאני לא הולכת להתחרט על<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="kohavit"><span class="bold _idGenCharOverride-3"></span></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אחזתי חזק בזרועה של אשלי ברגע שיצאנו מהרכב. מעולם לא הגדרתי את עצמי כנערה פחדנית, אבל מצד שני, מה ידעתי על חיי הלילה של סן דייגו? גדלתי מוגנת בעננת צמר גפן מתוק והייתי מודעת<span class="no-break"> לזה.</span></p>
			<p class="textindent">הייתה לי משפחה מגוננת מאוד ועשירה בצורה חולנית. אם להודות על האמת, היה לי נוח וחם בבועה הוורודה רוב הזמן, גם אם לפעמים היא קצת<span class="no-break"> לחצה.</span></p>
			<p class="textindent">חצינו את הרחוב המלוכלך. כמה מהלבנים במדרכה היו חסרות וריח חריף של שתן נישא באוויר. חבורת נערים קולניים בני ארבע־עשרה במקרה הטוב ישבו על חומה נמוכה ממש מחוץ ל'סנטיאגו', שתו וודקה ישירות מהבקבוקים ועישנו דברים שלא הריחו בכלל כמו<span class="no-break"> סיגריות.</span></p>
			<p class="textindent">עיניהם טיפסו עליי ועל אשלי וליבי דהר כמו במרוץ. פחדתי שאם הדם ימשיך להשתולל בגופי, אתעלף על המדרכה. "אשלי, את בטוחה ששון יהיה כאן?" נאבקתי בצורך למשוך אותה בחזרה<span class="no-break"> לרכב.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תפחדי מהילדים האלה. הם רק נראים מזיקים, הם לא עושים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">כלום."</span></p>
			<p class="textindent">לא שאלתי איך היא ידעה. נכנעתי ועקבתי אחריה עד שהתמקמנו בתור הארוך. "אני באמת מקווה שניק לא כאן, זה לא הסגנון שלו,"<span class="no-break"> רטנתי.</span></p>
			<p class="textindent">ניק לא סבל מועדוני לילה והזכיר את זה בכל פעם שהחברים שלו דיברו על<span class="no-break"> יציאות.</span></p>
			<p class="textindent">אשלי משכה אותי לצידה וחייכה בזדוניות. "אם הוא כאן, נגרום לו להצטער על כל החרא שהעביר<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">המילים הכו בבטני הרכה כמו אגרוף. "לא, אנחנו לא נגרום לו להצטער על כלום. אנחנו כאן כדי ליהנות מהיציאה הראשונה שלנו יחד." חייכתי למרות הכאב וצבטתי את לחייה. אצבעותיי הוכתמו במעט<span class="no-break"> מייקאפ.</span></p>
			<p class="textindent">"את הורסת לי את האיפור." היא נופפה בידיה וסילקה את אצבעותיי. "נרקוד עד שהרגליים שלנו יקרסו. רצית מקום שיפיל אותך על הברכיים,<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לא?"</span></p>
			<p class="textindent">אה־הא. ברגע שהיא תראה את שון היא תתכנן מיליון מהלכים שיסתיימו בשתינו יושבות על הבר ושותות עם<span class="no-break"> עצמנו.</span></p>
			<p class="textindent">השתדלתי לא לחשוב על ניק. יצאתי ממערכת יחסים איתו אחרי תשעה חודשים וזה היה הדבר הרע ביותר שיכול היה לקרות לי אי פעם כי הוא ואני למדנו באותה הכיתה ולאחר הפרידה הייתי צריכה לראות את הפרצוף הכובש שלו בכל יום עד שיצאנו לחופשת הקיץ. חיכיתי לה בקוצר רוח גדול מהרגיל. נפרדנו רק לפני שבועיים, ואף שלא הטלתי שום ספק בהחלטתי לסיים את מערכת היחסים, זה היה לא קל. הפרידה הייתה אחת הסיבות העיקריות שדחפו אותי לברוח מהבית, ולהשתחרר קצת מסיר הלחץ הסגור שבו התבשלתי כל<span class="no-break"> חיי.</span></p>
			<p class="textindent">"גם אם הוא כאן, אסתיר אותך, אל תדאגי." אשלי קראה אותי<span class="no-break"> היטב.</span></p>
			<p class="textindent">התיישבנו על הבר העמוס בבליינים והצצנו בתפריט. אף אחת מאיתנו לא בדיוק הייתה מבינה גדולה באלכוהול, אבל תמיד אפשר היה לנחש ולקוות שיהיה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">טעים.</span></p>
			<p class="textindent">אשלי בחרה קוקטייל דאקירי ואני בחרתי מרגריטה. אף פעם לא שתיתי, אלכוהול לא משך אותי, אבל אימא שלי נהגה לשתות מרגריטות בכל יום ראשון בצהריים. פעם בגיל תשע גנבתי ממנה לגימה כשהיא הלכה לשירותים וזכרתי שרציתי עוד, אבל פחדתי שהיא תשים לב שמפלס הכוס שלה ירד, אז לא העזתי. הברמנית היפהפייה חייכה אליי כששקשקה את המשקאות שלנו, החזה שלה מיטלטל בחזייה הקטנה<span class="no-break"> שלבשה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני מרגישה לבושה מדי," מלמלתי לעבר אשלי והפניתי את גבי בנימוס לבחור שישב לצידי עם חברים שלו ושלח אליי מבטים וחיוכים. לא באתי לכאן הלילה כדי למצוא לעצמי חבר חדש, ובטח שלא הייתי בעניין של סטוץ ללילה אחד. אפילו עם ניק לא הגעתי ליותר מנשיקה על השפתיים, ויצאנו במשך תשעה<span class="no-break"> חודשים.</span></p>
			<p class="textindent">"את לא צריכה להתלבש בצורה חושפנית, הפרצוף שלך עושה את כל<span class="no-break"> העבודה."</span></p>
			<p class="textindent">חייכתי במבוכה ולגמתי מהקוקטייל המושקע שהונח בפניי. טעם מתוק ונפלא של פסיפלורה ירד בגרוני, פריך בזכות גרגירי הקרח וגרעיני הפסיפלורה. זה היה מרענן וטוב הרבה יותר ממה שציפיתי. מצאתי את עצמי שותה אותו כמו מיץ והזמנתי עוד אחד. לעומתי, אשלי החמיצה פנים. נראה שהדאקירי לא היה<span class="no-break"> מוצלח.</span></p>
			<p class="textindent">"איפה שון, את רואה אותו?" שאלה ליד<span class="no-break"> אוזני.</span></p>
			<p class="textindent">"אם הוא פה, אמצא אותו בשבילך." סרקתי את הרחבה בנחישות, כאילו עבדתי כסוכנת חשאית. אחרי סריקה ארוכה הפניתי את עיניי<span class="no-break"> לכניסה.</span></p>
			<p class="textindent">הדלתות האוטומטיות נפתחו, אבל לא שון עמד שם. גל חום שטף אותי כמו אדים העולים מכבשן. ראיתי הרבה בחורים בחיי, אבל מעולם לא ראיתי גבר שנראה כמו הגבר<span class="no-break"> הזה.</span></p>
			<p class="textindent">גופו נישא לגובה ולא היה אפשר להתעלם ממנו. עורו ניהל רומן חושני עם השמש, היא נישקה אותו בכל מקום גלוי, ונשיקותיה הותירו אחריהן צבע קרמל<span class="no-break"> חם.</span></p>
			<p class="textindent">חולצת הטי השחורה נכנעה לזוג כתפיים רחבות פי שניים וחצי מאלה של הגברים שעמדו לידו וחשפה זרועות שישאירו אישה ערה כל<span class="no-break"> הלילה.</span></p>
			<p class="textindent">הוא הביט הצידה כאילו חיפש משהו. לא יכולתי לראות את צבען של עיניו, אבל שערו היה מלא וכהה, והעניק לו מראה פראי<span class="no-break"> במיוחד.</span></p>
			<p class="textindent">נדחקתי לתוך כיסאי ונסחטתי מכל טיפת אוויר. הוא צעד בשלווה לתוך המועדון וסרק את הקהל. לא ידעתי מה קרה לי ולהיגיון המופלא שלי, אבל קיוויתי שיביט בי, גם אם ידעתי שזה הדבר הכי מטופש שיכולתי להעלות בראשי. רק מבט אחד קטן, זה<span class="no-break"> הכול.</span></p>
			<p class="textindent">הוא המשיך לתור את המבלים אדם־אדם עד שהגיע לבר ומבטו התביית ישירות עליי. כמעט<span class="no-break"> </span><span class="no-break">נחנקתי.</span></p>
			<p class="textindent">"מל, החתיך הזה מסתכל<span class="no-break"> עלייך."</span></p>
			<p class="textindent">אשלי דחפה מרפק לצלעותיי, אבל לא הצלחתי להגיב. מבטו לא ננעץ בי, הוא התנגש בי כמו תאונה יפהפייה, אינטנסיבי כל־כך, קורן מעוצמה. באותו רגע הוא שינה את מסלולו בפתאומיות וצעד ישירות<span class="no-break"> לעברנו.</span></p>
			<p class="textindent">כל צעד שלו גרם לי להתנשף, לא ידעתי אם מפחד או מריגוש עילאי. תוך רגעים הוא כבר היה כמעט עליי והבנתי את הממדים האמיתיים שלו. הוא היה<span class="no-break"> עצום.</span></p>
			<p class="textindent">"אתן לא אמורות להיות<span class="no-break"> פה."</span></p>
			<p class="textindent">קולו היה עמוק ומחוספס כמו דבש חם שהתערבל עם חצץ. הודעתי למוח שלי שזה הזמן להתעצבן על החתיך המסתורי. "ומי אתה שתקבע איפה אנחנו אמורות<span class="no-break"> להיות?"</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">אסור שידע בת</span><span class="italic _idGenCharOverride-3"> כמה אני, החיים שלי ייגמרו אם</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> יגלה.</span></span></p>
			<p class="textindent">עיניו התחממו בשעשוע ולרגע שכחתי שאנחנו במועדון, מוקפים<span class="no-break"> אנשים.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תדאגי, אני לא שוטר שבא לבצע פשיטה ולעצור<span class="no-break"> קטינים."</span></p>
			<p class="textindent">"אם אתה לא שוטר, זה משאיר אותך עם האפשרות הסימפתית<span class="no-break"> פחות."</span></p>
			<p class="textindent">הוא החליק את לשונו על שפתיו.<span class="no-break"> "והיא?"</span></p>
			<p class="textindent">"שוביניסט." שילבתי את זרועותיי. הוא צחק ונד בראשו קלות. זה היה כמו אגרוף<span class="no-break"> לחזה.</span></p>
			<p class="textindent">"קראו לי בהרבה שמות, אבל שוביניסט זה חדש." הוא הביט ישירות בעיניי. לרגע גופי פעל מעצמו, התנתק מהמוח. התקרבתי אליו הרבה יותר מכפי שנחשב מהוגן, עד שיכולתי להריח את ריחו הטבעי מתמזג עם ניחוח בושם עמוק<span class="no-break"> וחושני.</span></p>
			<p class="textindent">"ומה השם האמיתי שלך?" אלוהים אדירים, באמת שאלתי אותו מה השם שלו עכשיו בישירות<span class="no-break"> כזאת</span><span class="no-break">?</span></p>
			<p class="textindent">"השם שלי לא רלוונטי. מה שרלוונטי כרגע זו העובדה שאת קטינה שגרה באפ־טאון, באחוזות של עשירי<span class="no-break"> העיר."</span></p>
			<p class="textindent">הוא קלע כמו חץ לתוך ליבי. נאבקתי בעצמי כדי לא לפעור את עיניי, אבל נראה שהיה מאוחר מדי עבור אשלי, היא תפסה בידי בהיסטריה מתחת לשולחן<span class="no-break"> ומשכה.</span></p>
			<p class="textindent">"תן לי לתקן את עצמי. אתה לא שוביניסט אלא אידיוט ששופט בני אדם על פי מראה חיצוני." חייכתי<span class="no-break"> בציניות.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">אסור היה לי לאבד</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> עשתונות.</span></span></p>
			<p class="textindent">"המקום הזה לא בשבילכן. לכו הביתה," הורה ברצינות תהומית<span class="no-break"> והזדקף.</span></p>
			<p class="textindent">"אנחנו לא קטינות, יש לנו תעודות זהות שמוכיחות את זה," אשלי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ירתה.</span></p>
			<p class="textindent">"מזויפות," ביטל בהינף יד והתרחק<span class="no-break"> מאיתנו.</span></p>
			<p class="textindent">כמה יהירות בגבר אחד. הוא לא יכול להשאיר קצת גם<span class="no-break"> לאחרים?</span></p>
			<p class="textindent">"שמור את העצות שלך לעצמך, אנחנו בסדר," השבתי באיפוק, משתדלת לא<span class="no-break"> להתעצבן.</span></p>
			<p class="textindent">הוא נעצר והביט בי מזווית עינו, עיניו מלהיטות את בשרי. כל דבר קטן בו זעק לגופי להיכנע<span class="no-break"> לו.</span></p>
			<p class="textindent">נתתי לעצמי סטירה דמיונית ובלעתי את הנשיפה שאיימה לבקוע<span class="no-break"> מפי.</span></p>
			<p class="textindent">"תזכרו שהזהרתי אתכן," אמר בקול אפל<span class="no-break"> ועזב.</span></p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

אירוטיקה עכשווית פשע רומנטי רומנטיקה אפלה רומנטיקה ישראלית סופרות ישראליות קרבה מאולצת סנסציית רשת

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!