לוקו ונטורה 1 האחים ונטורה
טיילור היא רופאה והייעוד שלה הוא להציל חיים. היא שינתה את שמה, ברחה מישראל ונאלצה להיות רופאה בכלא הכי מסוכן בטקסס. הכל השתבש כשהאסיר הכי מסוכן הצליח לארגן מרד ולקחת את השליטה בכלא. עכשיו היא בחסותו והיא קלף המיקוח עבורו. מאוריציו הוא רוצח שלוקח חיים. הוא בטוח שהיא גורה קטנה וכנועה עד שהיא מוכיחה לו שכשדוחקים אותה לפינה היא יכולה להפוך ללביאה. אומרים שהפכים נמשכים, ומאוריציו לא מתכוון לשחרר את טיילור לעולם...
שם: לוקו ונטורה 1 האחים ונטורה
מחבר/ת: דיאן אל
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/ פשע-מאפיה
מק״ט: 012010356
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">1</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">טיילור —</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> הווה</span></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אני לא יודעת מה הוא עשה או איך, אבל מאז ביקרתי את מייקל לא ראיתי שוב את החיילים של אדיר. אולי הוא כועס עליי על שפעלתי כך, אבל זה היה הפתרון היחיד. ידעתי שמייקל הוא האדם הנכון לפנות אליו במצבים<span class="no-break"> כאלה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מסיימת לסרק ולאסוף את שערי בגומייה. הבעיה בשיער חלק, שלא משנה באיזו גומייה אשתמש, היא תחליק באיזשהו שלב. לכל אדם אחר זו לא בעיה, אבל בחדר ניתוח זה אתגר<span class="no-break"> רציני.</span></p>
			<p class="textindent">המונית שהזמנתי צופרת בחוץ. אני גרה בדירת סטודיו קטנה שבה המטבח, הסלון וחדר השינה נמצאים באותו החלל, אבל אני לא אחת שמארחת אנשים אז זה לא מפריע לי. יש לי חדר שירותים עם מקלחת ומרפסת בדירה, אני לא צריכה יותר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מזה.</span></p>
			<p class="textindent">המונית צופרת שוב כשאני יורדת במדרגות הכניסה של הבניין. אני נכנסת למושב<span class="no-break"> האחורי.</span></p>
			<p class="textindent">"ערב טוב, לאן?" הנהג שואל ולוחץ על<span class="no-break"> הגז.</span></p>
			<p class="textindent">"לבית החולים, בבקשה." אני מושיטה לו את הסכום שעליו סיכמתי עם חברת המוניות. זה סכום גבוה יותר מכפי שאולי הייתי משלמת אם הייתי דורשת להפעיל מונה, אבל בתמורה הבטיחו שיהיה נהג זמין עבורי בכל שעה וזה חוסך לי את הצורך להחזיק מכונית או לקוות שתהיה מונית<span class="no-break"> זמינה.</span></p>
			<p class="textindent">הוא לוקח את הכסף. בזמן הנסיעה אני בודקת את ההודעות שלי, כולן קשורות לעבודה. כשאתה מנסה לשמור על פרופיל נמוך, ככל שיש פחות אנשים ברשימת אנשי הקשר שלך, ככה טוב<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">הנייד שלי מצלצל. זאת אימו של טום, ילד שסובל ממום בלב, ואני מטפלת בו באופן פרטי ובהתנדבות כי להורים שלו אין את האמצעים לשלם את המחיר. הניתוח נקבע לחודש הבא. השיחות האלה בערבים הן ביוזמתי אחרי שאימו סיפרה לי שהוא לא מצליח להירדם בלילות וזה משפיע לרעה על מצבו הרפואי. החלטנו שכשהוא לא מצליח להירדם, היא תצלצל אליי ואני ארגיע<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אותו.</span></p>
			<p class="textindent">"היי, דוקטור," טום אומר בצד השני של הקו בקול חלש, "אימא אמרה שאת תתקני לי את הלב עוד<span class="no-break"> מעט."</span></p>
			<p class="textindent">אני צוחקת. "נכון, חמוד. אתה תתרכז בלשמור על עצמך עד<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הניתוח."</span></p>
			<p class="textindent">"ואז אוכל ללכת לשחק עם כל הילדים בגן<span class="no-break"> המשחקים?"</span></p>
			<p class="textindent">"כן." אני מחייכת והלב שלי מתכווץ כשאני מדמיינת אותו יושב בצד ולא יכול לשחק ולהשתולל עם שאר הילדים. "תוכל לרוץ ולהשתולל. תהיה גיבור. עכשיו תישן קצת,<span class="no-break"> בסדר?"</span></p>
			<p class="textindent">"קשה לי<span class="no-break"> להירדם."</span></p>
			<p class="textindent">"אתה<span class="no-break"> מתרגש?"</span></p>
			<p class="textindent">"כן."</p>
			<p class="textindent">אני מחייכת לעצמי ומקווה שהחיוך יעבור אליו בקולי. "אתה רוצה לעזור לי לקראת<span class="no-break"> הניתוח?"</span></p>
			<p class="textindent">"כן!" הוא אומר בקול<span class="no-break"> נלהב.</span></p>
			<p class="textindent">"אז בוא נעשה חזרה. מה יקרה ביום<span class="no-break"> הניתוח?"</span></p>
			<p class="textindent">"יהיה לי אסור לאכול ולשתות יום לפני, ובבוקר פרדי, האח, יבוא לקחת אותי לחדר ניתוח." הוא מפרט לי את כל מה שיקרה באותו יום, איך ייראה חדר הניתוח, מי יהיה שם ומסיים במשפט, "וכשאתעורר, אקבל גלידה ענקית<span class="no-break"> וכדורגל!"</span></p>
			<p class="textindent">"מעולה! נראה שאנחנו מוכנים ויודעים מה לעשות! עכשיו אנחנו צריכים רק לסיים את הבדיקות עד ליום<span class="no-break"> הגדול."</span></p>
			<p class="textindent">"זה עוד הרבה זמן," טום<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מתלונן.</span></p>
			<p class="textindent">"יש לי רעיון, תעצום עיניים ותחשוב. מה הדבר הראשון שתרצה לעשות כשתשתחרר מבית החולים?" זה נחמד יותר מספירת כבשים,<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לדעתי.</span></p>
			<p class="textindent">"לשחק כדורגל<span class="no-break"> במגרש."</span></p>
			<p class="textindent">"מי בקבוצה<span class="no-break"> שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא מתחיל להגיד<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שמות.</span></p>
			<p class="textindent">"ומי השופט? עכשיו, כשאתה יכול לשחק, מישהו אחר יצטרך למלא את התפקיד," אני מעודדת אותו<span class="no-break"> להמשיך.</span></p>
			<p class="textindent">"בובי!" הוא קורא<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בנחרצות.</span></p>
			<p class="textindent">"או־קיי, בובי יהיה השופט. למה דווקא<span class="no-break"> בובי?"</span></p>
			<p class="textindent">"כי הוא אומר תמיד שאני לא יכול לשחק, והוא גם לא מקשיב כשאני קובע שהוא עשה<span class="no-break"> עבירה."</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו ממשיכים לדבר ולאט־לאט דיבורו נעשה ישנוני יותר עד שהוא משתתק, ואימו שוב על הקו, "הוא נרדם. תודה רבה, דוקטור, על הכול. את האדם הטוב ביותר והרחום ביותר שאני מכירה, שאלוהים יברך<span class="no-break"> אותך!"</span></p>
			<p class="textindent">אני עוצרת את שטף הברכות ומזכירה לה שאבוא לבקר בשבוע הבא, כחלק מהמעקב הרפואי לקראת הניתוח. המונית נעצרת בכניסה לבית החולים. אני מודה לנהג, יורדת ממנה, ונכנסת בהליכה<span class="no-break"> מהירה.</span></p>
			<p class="textindent">בלייר מקבלת את פניי בתחנת האחיות, בידיה כוס קפה. היא מצביעה על הכוס שממתינה עבורי על הדלפק. בחיי, היא מתנה משמיים. למזלי, היא האחות שצמודה אליי כמעט בכל המשמרות. אנחנו צוות<span class="no-break"> טוב.</span></p>
			<p class="textindent">"ערב טוב, דוקטור ספנסר," היא מברכת בחיוך גדול. עם כל הרצון שלי לשמור מרחק מאנשים, להתרחק מבלייר זה על גבול הבלתי<span class="no-break"> אפשרי.</span></p>
			<p class="textindent">"וואו, את חבל הצלה!" אני אומרת את המשפט הקבוע שלי כשאני לוקחת את הקפה ושותה<span class="no-break"> ממנו.</span></p>
			<p class="textindent">היא צוחקת. "אני<span class="no-break"> יודעת."</span></p>
			<p class="textindent">"יש לנו משהו חדש שהגיע בבוקר?" אני שואלת לאחר שאני לוקחת לגימה נוספת<span class="no-break"> מהקפה.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, חדר טיפול נמרץ<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ריק."</span></p>
			<p class="textindent">אני מביטה בה בחוסר אמון. "ברצינות? ערב חופשי?" אני שואלת כשאני מנסה לחפש תיקים רפואיים על<span class="no-break"> הדלפק.</span></p>
			<p class="textindent">"הערב אנחנו שותות קפה ללא הפרעה," היא משיבה בחיוך ומרימה את הכוס<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לפיה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מחייכת ומתיישבת על כיסא שכבר מעלה אבק מחוסר שימוש. לשבת בטיפול נמרץ ילדים זאת סיטואציה שבהגדרתה היא על תקן הבלתי נתפס. אין לנו דקה אחת פנויה במשמרת, אז ערב שקט זה כמעט<span class="no-break"> נס.</span></p>
			<p class="textindent">"אז, מה עשית בסוף השבוע האחרון?" היא<span class="no-break"> שואלת.</span></p>
			<p class="textindent">הלכתי לבקר את בן הדוד שלי בכלא אחרי שהחייל שלו סידר לי פגישה איתו כדי שאוכל לבקש עזרה, והוא איים עליי לא לבוא שוב יותר. אבל אני לא יכולה לספר לה את זה. "כלום. רבצתי מול הטלוויזיה וצפיתי ב'מלך האריות'." אני נושפת אוויר על<span class="no-break"> הקפה.</span></p>
			<p class="textindent">היא צוחקת. "מלך האריות? מה את, בת<span class="no-break"> ארבע</span></p>
			<p class="textindent">"הלוואי —<span class="no-break"> "</span></p>
			<p class="textindent">"דוקטור ספנסר לחדר טראומה, מיידית!" הכרוז מקפיץ אותי מהכיסא. אני מניחה את הקפה ומתחילה בהליכה מהירה לכיוון חדר הטראומה. בלייר ואני מחטאות ידיים ונכנסות<span class="no-break"> לחדר.</span></p>
			<p class="textindent">"מה מגיע אלינו?" אני<span class="no-break"> שואלת.</span></p>
			<p class="textindent">"ילד בגיל חמש שנפל מסוס," האחות משיבה, "ככל הנראה מכה בחזה וחתך עמוק בירך. האבא מעדכן שבוצעה חסימת<span class="no-break"> עורקים."</span></p>
			<p class="textindent">"יש לי מנות דם בהיכון?" אני<span class="no-break"> שואלת.</span></p>
			<p class="textindent">"כן, לקחנו בדיקת דם להצלבה והכנו מנות דם מסוג <span class="english _idGenCharOverride-5">O</span>," האחות אומרת, ממשיכה להקליד<span class="no-break"> במחשב.</span></p>
			<p class="textindent">"איך הוא הגיע?" בעצם, אם המידע הגיע מהאבא, זה אומר שאין איתם פרמדיק. "עצמאית," בלייר ואני עונות על השאלה עוד לפני האחות. למה אני בכלל טורחת<span class="no-break"> לשאול.</span></p>
			<p class="textindent">"הלך הערב החופשי," בלייר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">צוחקת.</span></p>
			<p class="textindent">"חופש זה לחלשים. בואי נעזור לילד," אני לוקחת גומייה משרדית וקושרת את שערי, נרעדת מהמחשבה על הכאב שייגרם לי כשאצטרך להסיר אותה, אבל היא היחידה שמצליחה להחזיק את השיער שלי<span class="no-break"> אסוף.</span></p>
			<p class="textindent">רכב נכנס לרחבה והאחים של חדר הטראומה רצים אליו עם אלונקה ועוזרים לגבר גדול ממדים להשכיב עליה ילד קטן ומדמם. אני רצה לרחבה כדי לקבל את פניהם. אם הנזק חמור כפי שנראה לי, אצטרך חדר ניתוח מוכן. "בלייר, חדר ניתוח בעוד חמש דקות!" אני קוראת ויוצאת בלי להתמהמה. "מה קרה?" אני<span class="no-break"> שואלת.</span></p>
			<p class="textindent">"הוא נפל<span class="no-break"> מסוס."</span></p>
			<p class="textindent">"למעט חוסם העורקים הוא קיבל טיפול כלשהו<span class="no-break"> בדרך?"</span></p>
			<p class="textindent">אני שואלת את הגבר. הוא מניד בראשו. אני מחברת אותו למנת דם שהאחות מביאה לי ומקבעת את צווארו בזמן שהאחים בודקים שאין לו חתכים נוספים. "כמה זמן הוא מחוסר<span class="no-break"> הכרה?"</span></p>
			<p class="textindent">"הוא שב להכרה בדרך, אבל איבד אותה שוב," אימו של הילד אומרת בקול<span class="no-break"> חנוק.</span></p>
			<p class="textindent">הנשימה שלו לא סדירה. יכול להיות שהוא איבד את ההכרה כבר ברכיבה ולכן נפל מהסוס. כדי לאבחן את הבעיה, נצטרך לבצע<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בדיקות.</span></p>
			<p class="textindent">אני מסבירה להורים את חומרת המצב. "תביאו להורים טופסי הסכמה לביצוע הליך רפואי דחוף ותדאגו לאורתופד ולרופא מרדים בדחיפות!" אני מורה לאחות שנשארת עם ההורים ורצה ליד המיטה עם האחים שמובילים אותה<span class="no-break"> למעליות.</span></p>
			<p class="textindent">בלייר מקבלת את פניי בכניסה לחדר הניתוח. היא מספיקה להלביש לי חלוק שניות לפני שהמיטה של הילד הפצוע מוכנסת<span class="no-break"> פנימה.</span></p>
			<p class="textindent">עיניו של הילד מרפרפות לרגע ונפקחות. "אל תספרי לאבא שלי, טוב, אישה אדומה?" הוא לוחש, "הוא בחיים לא ייתן לי לרכוב על סוסים<span class="no-break"> שוב."</span></p>
			<p class="textindent">אני מחייכת אליו. "אני אטפל בך," אני מבטיחה לו, "אתה תהיה כמו<span class="no-break"> חדש."</span></p>
			<p class="textindent">הוא לא מספיק לומר מילה נוספת לפני שהוא מאבד שוב את<span class="no-break"> ההכרה.</span></p>
			<p class="textindent">"יש אישור מההורים והכול מוכן," הרופא המרדים מכריז וכבר מתחיל להכין את חומרי ההרדמה. האורתופד נכנס לחדר הניתוח. הוא מצליח לסגור את החתך העמוק בירך. בדיקת הא־ק־ג לא הראתה שקיימת בעיה לבבית וזה אומר שהמכה בחזה הייתה שטחית. גם בדיקת הסי־טי שנעשתה לראש הראתה שחוץ מכאב זמני הוא יחלים לחלוטין בעוד כמה<span class="no-break"> שבועות.</span></p>
			<p class="textindent">"תישאר לו צלקת בירך, אבל חוץ מאשתו אף אחד לא יראה אותה," האורתופד אומר כשהוא מסיים את התפר<span class="no-break"> האחרון.</span></p>
			<p class="textindent">"זה היה מהיר, טיילור," בלייר אומרת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בחיוך.</span></p>
			<p class="textindent">"תודה על ההיענות המהירה, דוקטור," אני מודה לאורתופד ופונה לבלייר. "קחי אותו לחדר ההתאוששות, ההורים שלו בטח מחכים לו." היא מהנהנת ואני הולכת לכתוב את סיכום הניתוח לפני שאצטרף<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אליה.</span></p>
			<p class="textindent">אני הולכת לשטוף את ידיי, מחליפה את החלוק ומורידה את כובע חדר הניתוח. קצוות משערי מוצאים את דרכם החוצה מהגומייה הנוראית ואני מגלגלת את עיניי בייאוש. כעת אין סיבה להילחם בשיער הסורר ואני מותירה אותו<span class="no-break"> פזור.</span></p>
			<p class="textindent">אני נכנסת למשרדי ומתחילה לכתוב את הדוח. נקישה על הדלת גורמת לי להרים את מבטי. המפקח של בית החולים ומנהל המחלקה נכנסים, פניהם נפולות. אני עוצרת את העבודה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"טיילור, אפשר לדבר איתך?" הם נכנסים וסוגרים את<span class="no-break"> הדלת.</span></p>
			<p class="textindent">"קרה<span class="no-break"> משהו?"</span></p>
			<p class="kohavit"><span class="bold _idGenCharOverride-2"></span></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"מה זאת אומרת, פוטרת?" בלייר שואלת כשהיא עומדת מולי בזמן שאני מסיימת לארוז את הדברים שלי. בכל מקרה, אין לי פה הרבה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">חפצים.</span></p>
			<p class="textindent">"זה בדיוק מה שזה," אני מספרת לה, לוקחת את הארגז שאליו הכנסתי את כל חפציי ואנחנו צועדות יחד אל עבר היציאה מבית החולים. מוזר לחשוב שהמשרד שלי לא יהיה שלי יותר, ושכל מה שהפך אותו לשלי נמצא עכשיו בארגז<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מסכן.</span></p>
			<p class="textindent">"את הצלת את הילד<span class="no-break"> הזה!"</span></p>
			<p class="textindent">"הילד הוא לא הסיבה. הם יודעים שעשיתי הכול לפי<span class="no-break"> הנהלים."</span></p>
			<p class="textindent">"אז למה, לעזאזל, מפטרים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אותך?"</span></p>
			<p class="textindent">"לטענתם נמצאו על המחשב שלי חומרים אסורים. אני לא יודעת במה מדובר, אבל נראה שאני מסוכנת לילדים," אני אומרת בכעס. הם אפילו לא הציגו בפניי את ה'ראיות', ועדיין, הן כנראה היו חמורות מספיק כדי להביא לפיטוריי<span class="no-break"> המיידיים.</span></p>
			<p class="textindent">"איזה שטויות! חייב להיות מישהו שנוכל לדבר איתו," היא מתעצבנת, אבל אני יודעת שכרגע הכי חכם בשבילי זה להקשיב לדברי הממונה עליי ולא לעורר מהומות. לדעתו כל העניין מקורו בטעות איומה שתתוקן בקרוב, ואם אעורר גלים אגרום נזק בלתי<span class="no-break"> הפיך.</span></p>
			<p class="textindent">אני יוצאת משער החניה של בית החולים כשבלייר עדיין הולכת לצידי ומקללת את הנהלת בית החולים. "מי מפטר מישהו במשמרת לילה?" היא שואלת, "לא צריך לחכות לבוקר או משהו<span class="no-break"> בסגנון?"</span></p>
			<p class="textindent">"ייאמר לזכותם שהם שילמו את המונית בחזרה," אני צוחקת<span class="no-break"> במרירות.</span></p>
			<p class="textindent">"תעשי לי טובה! הם יכולים לדחוף את הכסף הזה לתחת!" היא ממשיכה<span class="no-break"> להתלהם.</span></p>
			<p class="textindent">"תירגעי, שלא נסלים את העסק," אני אומרת לה ולעצמי, "אולי הכול יתברר ויחזירו אותי לעבודה." מקום העבודה הזה חשוב לי. כאן אני מרגישה שייכת. הצלחתי להשתלב במערכת ואפילו הכרתי את<span class="no-break"> בלייר.</span></p>
			<p class="textindent">אני יכולה לשכוח ממונית מוזמנת בזמן הקרוב, אין לי תקציב לזה, אם כי קיבלתי אישור מבית החולים שהנסיעה תהיה על חשבונו. אני מרימה את ידי ומנסה לעצור את המונית שבדיוק חולפת על פנינו. המונית עוצרת בצד ואני רוכנת לחלון<span class="no-break"> שנפתח.</span></p>
			<p class="textindent">"אני יכול לקחת אותך, אבל יש כאן מישהו נוסף, זה מפריע לך?" הנהג<span class="no-break"> שואל.</span></p>
			<p class="textindent">לא מפריע לי בכלל. לעצור מוניות בשעות האלה ובאזור הזה, זה על גבול הבלתי אפשרי, אז אני ממש לא הולכת לוותר על המונית הזאת. "זה בסדר מבחינתי, תודה." אף שאני לא אוהבת את הרעיון של לשבת ליד איש זר, כבר החלטתי שלחכות כאן זה רעיון שאני אוהבת עוד פחות, אז אני מנשקת את בלייר על לחייה, נפרדת ממנה ונכנסת למושב האחורי. אני מניחה את הארגז על ירכיי וסוגרת את<span class="no-break"> הדלת.</span></p>
			<p class="textindent">עכשיו, בתוך המונית, אני מתחרטת על הפזיזות שלי כי כשאני מפנה את מבטי לנוסע הנוסף, אני רואה הר אדם. הוא תופס את רוב המושב ואני נדחקת<span class="no-break"> לדלת.</span></p>
			<p class="textindent">"לאן, גברתי?" הנהג שואל, מצליח להסיח את דעתי לכמה שניות מהנוסע הנוסף. זה לטובה כי אם אתמקד בו, בוודאי אימלט על חיי מהמונית שכבר מתחילה<span class="no-break"> בנסיעה.</span></p>
			<p class="textindent">אולי אני סתם מגזימה. יכול להיות שהוא סתם כמו דובי גדול ולא מזיק, כזה שכיף לחבק. אני אומרת לנהג את כתובתי ומחזירה את עיניי לגבר, שככל הנראה עוסק בחייו בהרמת טנקים על הגב, אחרת אי אפשר להסביר את השרירים שלו, שכמעט קורעים את ז'קט החליפה שהוא לובש. "אני מקווה שאתה בסדר עם זה שהתפרצתי למונית שלך," אני מנסה להיות אדיבה למרות החרא שעבר עליי בשעות האחרונות. מרים הטנקים לא קשור לזה, אין סיבה שהוא יספוג את התקף הזעם שמאיים לפרוץ<span class="no-break"> ממני.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מפנה אליי את פניו. אלוהים ישמור, אני צריכה כמה שניות לעכל את מה שאני רואה. מרים הטנקים כנראה עוסק בעבודה צדדית בתור דוגמן בית של חברת איפור כלשהי, אם יש כזאת לגברים, כי הוא פשוט מהמם. שיער כהה קצוץ, לסת מרובעת חזקה, עצמות לחיים גבוהות וחדות, אף רומאי בעל בליטה, זיפים מסודרים, שפתיים עבות והעיניים... על אף החושך ששורר במונית, הן מזכירות לי עיני חתול מיוחדות<span class="no-break"> בצבען.</span></p>
			<p class="textindent">השפתיים שלו זזות ואני מבינה שאני חולמת בהקיץ כשהוא מדבר אליי. "סליחה, מה אמרת?" אני שואלת כשהוא משתתק וככל הנראה ממתין לתשובתי. וואו, אני לא מאמינה שזה קרה לי. תמיד חשבתי שזה קורה רק בסצנות בסרטים מלאי<span class="no-break"> קלישאות.</span></p>
			<p class="textindent">"שאלתי למה יצאת בשעה כזאת מהעבודה עם ארגז בין הידיים?" הוא שואל בחיוך שחושף גומה קטנה. גומה. כאילו הוא לא היה מושלם<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מספיק.</span></p>
			<p class="textindent">"פיטרו אותי." אני מנערת את הארגז. "אני בדרכי הביתה כדי לשתות בקבוק יין שיגרום לזה להיעלם, אף שסביר יותר שאקום מחר עם כאב ראש<span class="no-break"> מגיהינום."</span></p>
			<p class="textindent">הוא צוחק. "את צריכה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שותף?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא מציע להצטרף אליי למשקה? לא הצטרף אליי גבר מעולם, לאף מקום. "אני חושבת שזה לא רעיון טוב," אני אומרת בחיוך ומחזירה את עיניי לארגז שעל<span class="no-break"> ברכיי.</span></p>
			<p class="textindent">"את חושבת שזה לא רעיון טוב שאבוא, או שאת חושבת שזה לא רעיון טוב שאשתה<span class="no-break"> איתך?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא אדיב. בעצם, לא הייתי קוראת לזה אדיב, אבל הוא לא מרתיע אותי למרות הגודל שלו.<span class="no-break"> "</span><span class="no-break">שניהם."</span></p>
			<p class="textindent">"חבל, גם אני עברתי יום די<span class="no-break"> חרא."</span></p>
			<p class="textindent">הוא גורם לי להסתכל עליו שוב. "זה יהיה חצוף אם לא אשאל אותך מה עבר עליך? פשוט ממש אין לי ראש לצרות של אחרים. אני די טובעת בשלי." אני צוחקת<span class="no-break"> בייאוש.</span></p>
			<p class="textindent">הוא צוחק. "תיזהרי, דוקטור ספנסר, את מתחילה לגרום לי לחבב<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">"איך אתה יודע איך קוראים לי?" אני שואלת בחשד וכל הנורות האדומות שלי מהבהבות. הצורך להימלט מכה בי<span class="no-break"> בעוצמה.</span></p>
			<p class="textindent">"התג שלך." הוא מפנה את עיניו לכיוון התיק שלי, שעליו תליתי את תג השם שלי. אני נרגעת וצוחקת בהקלה, כבר מרגישה טוב יותר. למעשה, אני חושבת שאני מרגישה טוב הרבה יותר מכפי שהרגשתי די הרבה<span class="no-break"> זמן.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה רוצח סדרתי?" אני<span class="no-break"> שואלת.</span></p>
			<p class="textindent">הוא זוקף גבה. "כן, אבל אני משתדל לא לרצוח נשים יפות שאני שותה איתן אחרי יום<span class="no-break"> קשה."</span></p>
			<p class="textindent">אני צוחקת חזק יותר. כן, אני לגמרי צריכה את הסחת הדעת הזאת. "אתה לא מתכוון לשדוד אותי או משהו,<span class="no-break"> נכון?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא צוחק. "תלוי. יש לך בבית מפעל לייצור כלי נשק או סמים? כי אם כן, אהיה חייב לעשות את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">אני צוחקת שוב וזה רק מחזק את העובדה שאני צריכה לשחרר מעט ולתת לו להצטרף אליי לשתייה. "מדובר רק במשקה, שום דבר מעבר," אני<span class="no-break"> מבהירה.</span></p>
			<p class="textindent">"כל עוד את לא רוצה, לא יקרה שום דבר," הוא<span class="no-break"> מבטיח.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה רוצה<span class="no-break"> שיקרה?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני<span class="no-break"> גבר?"</span></p>
			<p class="textindent">"מה<span class="no-break"> הקשר?"</span></p>
			<p class="textindent">"כל גבר שעיניו בראשו,<span class="no-break"> ירצה."</span></p>
			<p class="textindent">"כל גבר סטרייט," אני<span class="no-break"> מתקנת.</span></p>
			<p class="textindent">"מותק, תאמיני לי כשאני אומר 'כל גבר'. המראה שלך יכול לבלבל גם<span class="no-break"> הומו."</span></p>
			<p class="textindent">משום מה, אני לא נבהלת. למה לא? בדרך כלל אני בורחת משיחות בעלות אופי מיני כמו מאש. "אני לא רוצה שום דבר מעבר למשקה. אתה עדיין<span class="no-break"> בעניין?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני בעניין," הוא אומר בדיוק כשהמונית עוצרת בפתח הבניין שבו אני גרה. אני מוציאה את הכסף מכיסי, אבל לפני שאני מספיקה להגיש לנהג, הדוגמן מרים הטנקים משלם<span class="no-break"> לו.</span></p>
			<p class="textindent">"שמור את העודף," הוא אומר ויוצא מהמונית. גם אני מתכוונת לצאת, אבל הדלת<span class="no-break"> נעולה.</span></p>
			<p class="textindent">"הדלת נעולה," אני אומרת<span class="no-break"> לנהג.</span></p>
			<p class="textindent">"נעילת ילדים," הנהג<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אומר.</span></p>
			<p class="textindent">לא הייתה נעילת ילדים כשהטנק יצא מהמונית שלך, והוא ישב בצד שפונה לכביש. אני מספיקה לשלוח לנהג מבט רצחני כשהגבר מגיע לדלתי ופותח אותה עבורי. אני יוצאת, ולמרות העצבים אומרת לנהג<span class="no-break"> תודה.</span></p>
			<p class="textindent">"לא היית צריך לשלם בשבילי." אני מרימה עיניי לגבר. הוא גבוה ממני בראש וחצי לפחות ונראה רחב הרבה יותר ממה שנראה לי<span class="no-break"> במונית.</span></p>
			<p class="textindent">"אמרת שפיטרו<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">"אכן."</p>
			<p class="textindent">"זה אומר שלא תקבלי משכורת בחודשים הקרובים." הוא צודק ואני שונאת את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">"אמצא עבודה." אני מנתחת לב, בטוח אמצא עבודה אחרת. אפילו אחת זמנית, עד שהמצב יתברר ואוכל לחזור לבית החולים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא לוקח מידיי את הארגז. "תובילי," הוא אומר במקום להגיב. אני מתחילה ללכת לכיוון הכניסה והוא<span class="no-break"> בעקבותיי.</span></p>
			<p class="textindent">לרגע אני חושבת שאולי אני עושה טעות. אני הולכת להכניס אליי זר הביתה? מה אם הוא אויב של מייקל או אחד האנשים של אדיר? לא, אין סיכוי שמדובר במישהו של אדיר, הר האדם לא נראה כמו מישהו שעובד אצלו, וגם אם הוא באמת היה עובד אצלו, כנראה המונית לא הייתה עוצרת בבית<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"את חושבת הרבה," הוא אומר כשאנחנו עולים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">במדרגות.</span></p>
			<p class="textindent">"אני מנסה להחליט אם אני עושה טעות כשאני נותנת לך גישה לבית שלי בלי לדעת מי אתה," אני משיבה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בכנות.</span></p>
			<p class="textindent">"מה, אף פעם לא עשית את זה?" הוא שואל<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מאחוריי.</span></p>
			<p class="textindent">"הכנסתי גבר זר הביתה כדי שישתכר איתי? לא. אני לא יכולה להגיד שעשיתי את זה אי פעם," אני צוחקת כשאני מכניסה את המפתח<span class="no-break"> למנעול.</span></p>
			<p class="textindent">"אם את רוצה לא אשתכר, רק אארח לך<span class="no-break"> חברה."</span></p>
			<p class="textindent">"ואז אהיה שיכורה לבד? לא, תודה." אני מסובבת את המפתח ופותחת את הדלת. "אתה יכול להניח את הארגז על השיש," אני מצביעה לאזור המטבח בזמן שאני מתיישבת על המיטה חולצת את<span class="no-break"> הנעליים.</span></p>
			<p class="textindent">"בית נחמד." הוא סורק את המקום בעיניו. "קצת קטן," הוא מציין ונשמע<span class="no-break"> מאוכזב.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא צריכה יותר מזה," אני אומרת. הוא מהנהן. אני קמה מהמיטה והולכת למקרר, מוציאה בקבוק יין, לוקחת מהארון שתי כוסות ואומרת, "אתה מוזמן<span class="no-break"> לשבת."</span></p>
			<p class="textindent">"אין כאן<span class="no-break"> ספה."</span></p>
			<p class="textindent">"הספה שלי זאת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">המיטה."</span></p>
			<p class="textindent">"כל גבר שנכנס אלייך הביתה יושב על המיטה<span class="no-break"> שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">"כפי שציינתי קודם, שום גבר לא נכנס אליי הביתה," אני עונה בזמן שאני צועדת לכיוון המיטה. הוא כבר התיישב<span class="no-break"> עליה.</span></p>
			<p class="textindent">"באמת, אני הראשון?" הוא לוקח מידי את<span class="no-break"> הכוסות.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה הראשון." אני מתיישבת לצידו, חולצת את הפקק מהבקבוק בשיניי ויורקת אותו. הוא אוחז בכוסות ואני מוזגת לנו יין. כשאני מסיימת, הוא מושיט לי כוס ואני מתלבטת איפה להניח את<span class="no-break"> הבקבוק.</span></p>
			<p class="textindent">אני מחליטה להניח אותו על הרצפה, אבל לפני שאני מספיקה, הדוגמן מרים הטנקים לוקח אותו מידי ומניח על השידה ליד המיטה. "לחיי ימים טובים יותר." אני מקרבת את הכוס שלי<span class="no-break"> אליו.</span></p>
			<p class="textindent">"לחיי ימים רעים פחות." הוא משיק את הכוס שלו בשלי ולוגם<span class="no-break"> מהיין.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה כזה פסימי." אני לוגמת מהכוס שלי את היין וממלאת אותה<span class="no-break"> שוב.</span></p>
			<p class="textindent">"באותה המידה שבה את<span class="no-break"> אופטימית."</span></p>
			<p class="textindent">"מה רע בקצת אופטימיות? זה חשוב להיות אופטימי בעבודה כמו שלי." אני לוגמת שוב מהיין והוא<span class="no-break"> צוחק.</span></p>
			<p class="textindent">"צודקת, טעות שלי." הוא מביט<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">"מה?" אני שואלת בעיקר כדי להפר את השתיקה המביכה וכדי שיפסיק לבהות<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">"את אופטימית, חכמה<span class="no-break"> ואמיצה."</span></p>
			<p class="textindent">"אמיצה? מאיפה הגעת למסקנה הזאת? בנוגע לחכמה זה עוד בבדיקה, אבל מי יודע, אם היין יהיה טוב והחברה תהיה נעימה." אני מרימה גבה. "ואולי מחר יודיעו לי שביטלו את הפיטורים המטומטמים האלה, אני אופטימית!" אני אומרת בעוקצנות לא אופיינית. "למה אתה לא שותה? לא סיכמנו שאתה מצטרף אליי<span class="no-break"> לשתייה?"</span></p>
			<p class="textindent">"את רופאה, לא צריכים להיות חכמים בשביל זה? ואת אמיצה מספיק כדי לתת לגבר שאת לא מכירה לשבת על המיטה שלך." הוא מחייך ומניח את כוס היין על השידה לפני שהוא חולץ את נעליו ומרים את רגליו על<span class="no-break"> המיטה.</span></p>
			<p class="textindent">אני שותה עוד מהיין. "אני חושבת שזה לא נובע<span class="no-break"> מאומץ."</span></p>
			<p class="textindent">"אז ממה זה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">נובע?"</span></p>
			<p class="textindent">"מטיפשות, מפזיזות, מחוסר אחריות. תבחר<span class="no-break"> אחד."</span></p>
			<p class="textindent">הוא לוקח מהשידה את הבקבוק וממלא את הכוס שלי שהתרוקנה. "הרבה נשים עושות את זה, את יודעת," הוא אומר ומחזיר את היין<span class="no-break"> לשידה.</span></p>
			<p class="textindent">"מה? מכניסות למיטה שלהן גברים<span class="no-break"> זרים?"</span></p>
			<p class="textindent">"מזדיינות עם גברים זרים," הוא<span class="no-break"> מתקן.</span></p>
			<p class="textindent">אני משתעלת ויורקת יין מפי. אני משתעלת עוד עד שזה נרגע, ואני מגלה שידו טופחת על<span class="no-break"> גבי.</span></p>
			<p class="textindent">"את<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בסדר?"</span></p>
			<p class="textindent">מתחיל להיות לי חם ואני לא חושבת שזאת רק ההשפעה של היין. אני מהנהנת. "מעולם לא הזדיינתי," אני לא יודעת אם אני אומרת את זה כי אני שיכורה או שאני פשוט מרגישה בנוח לומר את זה לאדם<span class="no-break"> זר.</span></p>
			<p class="textindent">"את רוצה לומר לי שאת עדיין<span class="no-break"> בתולה?"</span></p>
			<p class="textindent">הוא שואל את זה כאילו הרגע סיפרתי לו שהנחתי פצצה בפנטגון. אני צוחקת לשמע הטון שלו. "אני לא<span class="no-break"> בתולה."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא מבין, אמרת הרגע שאף פעם לא הזדיינת ועכשיו את אומרת שאת לא<span class="no-break"> בתולה."</span></p>
			<p class="textindent">אני לוגמת עוד מהיין. מתברר שבעזרתו קל לי יותר לדבר. "אף פעם לא הייתי עם גבר, אבל אני לא בתולה." לקחתי את בתוליי לגמרי בעצמי אחרי שהבנתי שהדוד שלי מתכוון לסחור בי<span class="no-break"> עבורם.</span></p>
			<p class="textindent">"איך זה אפשרי? מבחינתי גם אם את לסבית את בתולה. את לא לסבית,<span class="no-break"> נכון?"</span></p>
			<p class="textindent">"אם הייתי, לא היית פה. עזוב, אני לא רוצה להיכנס לזה. איך בכלל הגענו לנושא?" אני שותה שוב, אבל שום כמות של יין בעולם לא תגרום לי לדבר על<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מתעלם מאי־הנוחות הברורה שלי וממשיך, "זה לא משנה אם יש לך קרום בתולים או לא. זאת בסך הכול חתיכת בשר חסרת משמעות. אותי מעניין אם את<span class="no-break"> בתולה."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא," אני<span class="no-break"> מתעקשת.</span></p>
			<p class="textindent">"את יודעת מה, אנסח את השאלה שלי אחרת." הוא מסובב את גופו העצום אליי ואני צריכה לרסן את עצמי ממש כדי לא להסתכל על השרירים המשורטטים שלו. כאילו, הבן־אדם הזה אמיתי? הוא נראה כאילו נשלף מתוך קטלוג של קלווין קליין אם דבר כזה קיים בכלל, "האם גבר הכניס את הזין שלו לתוך הכוס שלך וזיין אותך עד שהוא<span class="no-break"> גמר?"</span></p>
			<p class="textindent">אלוהים אדירים, איזה דיבור מלוכלך. אני נעה בין מבוכה היסטרית להתרגשות, מי ידע שבמילים בלבד אפשר לגרום לאיברי<span class="no-break"> להתכווץ?</span></p>
			<p class="textindent">אני מרגישה שהפנים שלי בוערות ולא בגלל האלכוהול. "לא," אני משיבה בכנות ומלקקת את<span class="no-break"> שפתיי.</span></p>
			<p class="textindent">"בת כמה<span class="no-break"> את?"</span></p>
			<p class="textindent">"מבוגרת מדי מכדי לקיים את השיחה הזאת, ולא מבוגרת מספיק כדי שתדע לבד כמה השיחה הזאת מיותרת," אני מקרבת את הכוס אל פי, אבל הוא לוקח אותה ממני ומניח על השידה ליד הכוס שלו. "היי!" אני<span class="no-break"> מוחה.</span></p>
			<p class="textindent">"את תסבלי בבוקר, אם תמשיכי<span class="no-break"> לשתות."</span></p>
			<p class="textindent">"זאת המטרה של השתייה, לא?" אני שואלת בחיוך ומנסה להחזיר אליי את הכוס, אבל הוא תופס אותי במותניי ומשכיב את שנינו על המיטה בלי להתאמץ בכלל. אני מוצאת את עצמי תקועה, הקיר בצד אחד, הכוס עם היין על השידה בצד השני, ובינינו ניצב הר בדמות דוגמן מרים טנקים. אני מחליטה לטפס מעליו כדי להגיע למשקה הנחשק, אך הוא עוצר ומניח אותי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לצידו.</span></p>
			<p class="textindent">"לשאלתך, זו אולי הייתה המטרה הראשונית, אבל עכשיו יש לנו מטרה אחרת ובשביל זה אנחנו צריכים שלא תהיי שיכורה מדי," הוא אומר ואני לא מצליחה להבין על מה הוא מדבר עד לרגע שבו הוא רוכן לעברי ומנשק את<span class="no-break"> שפתיי.</span></p>
			<p class="textindent">בחלק האחורי של המוח שלי, איש קטן צורח שאני אמורה להרחיק אותו ממני ולדרוש שיעזוב, אבל זה איש קטן, ממש קטנטן. עברתי יום מחורבן, אני קצת שיכורה ואני אוהבת את ההרגשה של שפתיו על שלי. אני אוהבת את זה שהוא מפשק את שפתיי בלשונו ומחדיר אותה לפי, אני אוהבת את טעם המנתה הרענן והעדין שלו, המעורב בטעם היין ששתה, ואני אוהבת את הידיים הגדולות שלו, שמחזיקות בפניי כשהוא מקרב אותי אליו ומתייחס אליי כאילו אני יקרה<span class="no-break"> לו.</span></p>
			<p class="textindent">אף פעם לא הרגשתי ככה, ואני מאשימה את<span class="no-break"> היין.</span></p>
			<p class="textindent">אני מרגישה את איברי מתהדק וכל מה שאני רוצה זה לגעת בעצמי כמו שאני עושה בדרך כלל עד שאגיע לאורגזמה, אבל בגלל האורח אני לא יכולה לעשות את זה, אז אני מסתפקת בהצמדת ירכיי זו לזו ומקווה שזה<span class="no-break"> יעזור.</span></p>
			<p class="textindent">הוא נושך קלות את שפתי התחתונה ומתרחק. אני נזכרת במשפט האחרון שהוא אמר לפני שהצית בי צורך לפורקן. "מטרה אחרת? איזו מטרה אחרת?" אני<span class="no-break"> שואלת.</span></p>
			<p class="textindent">"להיפטר מהבתולים<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא<span class="no-break"> בתולה!"</span></p>
			<p class="textindent">הוא מהנהן ומחייך חיוך מהפנט. אם יש מישהו שהייתי מנסה להתחיל איתו, בהנחה שהייתי מהבחורות האלה שמספיק אמיצות כדי לעשות את זה, זה מישהו שנראה כמוהו. בחיי, הוא התגלמות<span class="no-break"> החטא.</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה להראות לך מה זה באמת לאבד את הבתולים," הוא מתעקש, "את<span class="no-break"> בעניין?"</span></p>
			<p class="textindent">אני צריכה לומר 'ממש לא' עם סימן קריאה בסוף. אפילו שלושה סימני קריאה, אבל במקום זאת אני שואלת את עצמי, למה לא? אני לא הולכת לראות את האיש הזה שוב אף פעם. אף אחד לא ידע לעולם שהייתי איתו ואני רוצה לעבור את השלב הזה של ההסבר המביך למה זו הפעם הראשונה שלי אבל לא באמת הפעם הראשונה שלי כי אני לא בתולה. בקצרה, אני<span class="no-break"> מהנהנת.</span></p>
			<p class="textindent">"אני צריך מילים." הוא מתקרב אליי כך שאני מרגישה את חום גופו ונושמת את האוויר שהוא נושף. הוא נוגע בשפתיי כאילו החלום שלו לנשק אותי שוב, ואני רוצה את זה. אני רוצה שמישהו יסתכל עליי כמו שהוא מסתכל עליי. אני אוהבת את זה. הגוף שלי אוהב את זה עד לרמה שאני מרגישה את תחתוניי נדבקים לאיברי שנעשה<span class="no-break"> רטוב.</span></p>
			<p class="textindent">אני בולעת את רוקי. "אני בעניין, הכי<span class="no-break"> בעניין."</span></p>
			<p class="textindent">הוא קם מהמיטה ומתחיל לפשוט את ז'קט החליפה שלו ואז לפתוח את כפתורי החולצה השחורה שהוא לובש. "רגע, אבל אם אתחרט כש... כאילו, ממש לפני<span class="no-break"> ש..."</span></p>
			<p class="textindent">"אז אעצור. בכל רגע, בכל שלב. אעצור ברגע שתגידי לי להפסיק, אם תגידי לי<span class="no-break"> להפסיק."</span></p>
			<p class="textindent">"נראה שזה יצא ממני באינסטינקט." אני צוחקת בלחץ. פתאום השפעת האלכוהול נעלמת ואני בצלילות דעת לא<span class="no-break"> </span><span class="no-break">רצויה.</span></p>
			<p class="textindent">"אל דאגה, אין לחץ, מקסימום אפסיק בטעות ותגידי לי להמשיך." הוא מחייך ומלטף את<span class="no-break"> גופי.</span></p>
			<p class="textindent">"אולי בכל זאת נקבע מילת ביטחון?" אני מציעה בחשש, לא בטוחה שאם ארצה להפסיק, הוא ישים לב. ממה שידוע לי, גברים מתקשים לעצור<span class="no-break"> באמצע.</span></p>
			<p class="textindent">"אין סיבה למילת ביטחון, מותק, אבל אם זה ירגיע אותך, נקבע אחת." הוא ממשיך לפתוח את הכפתורים וחושף את בטנו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">החטובה.</span></p>
			<p class="textindent">"אין לי מילה בראש." אני נלחצת. איך אפשר לחשוב כשמישהו שנראה כמוהו מתפשט<span class="no-break"> מולי?</span></p>
			<p class="textindent">הוא מנענע את ראשו וצוחק. "אריה," הוא<span class="no-break"> אומר.</span></p>
			<p class="textindent">"מה<span class="no-break"> אריה?"</span></p>
			<p class="textindent">"זאת מילת הביטחון שלך.<span class="no-break"> אריה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מהנהנת. "או־קיי, אני אוהבת אריות. גם אתה? זו מילה טובה, לא?" אני מברברת סתם מילים, כמו שאני עושה תמיד כשאני לחוצה. למה זה מלחיץ כל־כך אם מבחינתי אני כבר לא<span class="no-break"> בתולה?</span></p>
			<p class="textindent">חגורת מכנסי החליפה שלו עדיין סגורה ומהודקת. הוא מטפס על המיטה ואני נשכבת לאחור כשהוא גוהר מעליי. הוא ענק. אני לא צוחקת. הבן־אדם הזה עצום! "אתה לא אמור להיפטר מהמכנסיים כדי ש... אתה יודע." חום מטפס ללחיי שוב ואני מרגישה עקצוצים בקרקפת מרוב<span class="no-break"> מבוכה.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תדאגי, כשאגיע לשלב שבו אזיין אותך, אעשה את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">אני בולעת את רוקי. "אתה תמיד מדבר<span class="no-break"> ככה?"</span></p>
			<p class="textindent">"תמיד." הוא מבריש את שפתיי בשפתיו בנגיעה עדינה. "אבל את יודעת מה אף פעם לא עשיתי ואני עושה<span class="no-break"> איתך?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מנענעת את ראשי, מביטה בצבע המיוחד של עיניו והבטן שלי משתוללת. אני רושמת לעצמי לעולם לא לשתות אלכוהול בחברת אדם<span class="no-break"> זר.</span></p>
			<p class="textindent">"מעולם לא שכבתי עם בתולה לא בתולה, ומעולם לא זיינתי מישהי בעדינות. אף פעם לא היה לי אכפת מהפרטנרית שלי, אבל את, בתולה מיוחדת שכמותך, הולכת לקבל את הגרסה העדינה ביותר שלי." הוא מעביר את שפתיו משפתיי על קו הלסת שלי עד שהוא מגיע לאוזני. "את מוכנה להתחיל לשאוג<span class="no-break"> בשבילי?"</span></p>
			<p class="textindent">אני<span class="no-break"> מהנהנת.</span></p>
			<p class="textindent">"מילים." הבל פיו החם גורם לי לרצות להתקרב אליו ולחפש עוד מהחום שלו. "אני צריך לשמוע<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">"כן," אני עונה<span class="no-break"> בלחישה.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מתרחק ממני, פותח את מכנסי הג'ינס שלי ומושך אותם למטה עם התחתונים. תוך שניות ספורות אני חשופה לעיניו של איש זר, האדם הראשון שאשכב<span class="no-break"> איתו.</span></p>
			<p class="textindent">אני מצמידה את רגליי זו לזו, אבל הוא לא ממתין ומפשק אותן בידיו, מרכין את ראשו לאיברי. אני פותחת את פי כדי למחות, אבל שפתיו נצמדות לאיברי והוא מעביר את לשונו על שפתיי התחתונות. במקום למחות אני אומרת, "אלוהים, אלוהים<span class="no-break"> אדירים!"</span></p>
			<p class="textindent">הוא מרים את ראשו ומסתכל עליי. "איזו שפה זאת<span class="no-break"> הייתה?"</span></p>
			<p class="textindent">לעזאזל, דיברתי בעברית בגלל ההפתעה. מייקל הזהיר אותי לעולם לא לחשוף את זהותי ועל הזיון הראשון אני מפשלת. אני יודעת שאני לא הולכת לפגוש את האיש הזה שוב, אבל אני לא יודעת מה לענות לו, אז אני שותקת. הוא לא נותן לשתיקה שלי להרוס את הרגע, מושך בכתפיו ומשפיל את ראשו שוב לאיברי, מצמיד אליו את שפתיו. הפעם כשהוא עושה את זה הוא מצרף את אצבעו האמצעית ומחדיר אותה<span class="no-break"> לתוכי.</span></p>
			<p class="textindent">"אוי, פאק." אני מכווצת את שריריי הפנימיים על אצבעו כשהלשון שלו מלקקת מקום ספציפי ומדויק להפליא שגורם לי לקמר את גבי ולשאוג. אני מגיעה לאורגזמה מהירה וחזקה יותר מכל אורגזמה אחרת שחוויתי כשנגעתי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בעצמי.</span></p>
			<p class="textindent">"יפה כל־כך, רטובה ולהוטה." הוא נעמד על ברכיו בין רגליי ופותח את אבזם החגורה שלו. אני מסתכלת עליו כשהוא פותח את הכפתור ואת הרוכסן ומושך את המכנסיים עד לאמצע ירכיו, אבל לא מוריד את תחתוני הבוקסר שלו. הוא גוהר מעליי שוב, נשען על אמות ידיו כשפניו ממש מעל<span class="no-break"> פניי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מצליח להוריד את מכנסיו בעזרת רגליו ובמשך כל הזמן הזה הוא לא מנתק את עיניו מעיניי. "אתה לא אמור להוריד גם את התחתונים?" אני שואלת כדי לשבור את המתח<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בינינו.</span></p>
			<p class="textindent">"אוריד אותם,<span class="no-break"> סבלנות."</span></p>
			<p class="textindent">אני מהנהנת. הוא מרים את החולצה הרחבה שאני לובשת וחושף את חזיית התחרה שלי. "הם לא גדולים," אני<span class="no-break"> אומרת.</span></p>
			<p class="textindent">"הם<span class="no-break"> מושלמים."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מוריד את החזייה ומוצץ בפיו את הפטמה הימנית שלי. אני מרגישה את המציצה הזאת בנרתיק, שבתגובה מגיר נוזלים נוספים. "וואו," אני מחזיקה בזרועותיו השריריות ודוחפת את החזה שלי לכיוונו כדי להרגיש את זה פעם נוספת. "ואמרו לי שהפעם הראשונה לא כיפית," אני אומרת יותר לעצמי מאשר לו כשהוא עובר למצוץ את הפטמה השמאלית<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מרים את ראשו בחיוך. "לאבד את הבתולים זה לא כיף, אבל את גורה מופרעת שלקחה את הבתולים שלה לעצמה, נכון? אז אין לך מה<span class="no-break"> לדאוג."</span></p>
			<p class="textindent">"גורה?" אני מבררת את פשר הכינוי<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">"רק אריה שואג,<span class="no-break"> לא?"</span></p>
			<p class="textindent">"כן, אבל גורה? זה קצת מעליב שאתה חושב שאני גורת אריות ולא לביאה." אני מעקמת את<span class="no-break"> פניי.</span></p>
			<p class="textindent">"גורה קטנה ועצבנית." הוא נושק לקצה אפי. אני אוהבת את המחוות האלה<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">"מופרעת או לא, זה היה שווה את זה." רק בשביל הפרצוף של הדוד שלי כשהוא גילה על זה. הוא ממש לא אהב לשמוע את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני<span class="no-break"> בטוח."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מוריד את התחתונים והזין שלו קופץ החוצה. הוא מתאים לממדי הגוף שלו. כן, אני צופה בפורנו, אבל אף פעם לא חשבתי שזה גדול ככה במציאות. חשבתי שזה רק בסרטים או בספרים הארוטיים שאני קוראת. אני בולעת את רוקי. "אתה מבין שיש לנו<span class="no-break"> בעיה?"</span></p>
			<p class="textindent">"מה הבעיה?" הוא שולף קונדום מכיס<span class="no-break"> המכנסיים.</span></p>
			<p class="textindent">"לא דיברתי על הקונדום." לעזאזל, בכלל לא חשבתי על זה. "הבעיה היא בעיה פיזיקלית. אני לא חושבת שקוטר איבר המין שלך יתאים לזה<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">הוא צוחק. "אנחנו נשבור את חוקי הפיזיקה." הוא מחייך אליי בעודו מלביש את הקונדום על איברו<span class="no-break"> העצום.</span></p>
			<p class="textindent">"או שתשבור אותי. זאת גם אפשרות," אני אומרת<span class="no-break"> בלחץ.</span></p>
			<p class="textindent">הוא רוכן ומנשק את שפתיי בעדינות. "תסמכי<span class="no-break"> עליי."</span></p>
			<p class="textindent">זה מטורף, אני לא אמורה לסמוך עליו. אני לא אמורה להיות במצב הזה בכלל, אבל משום מה, אני סומכת. הוא נשען רק על זרוע אחת בזמן שהוא מתחיל להזיז את הזין שלו על איברי. "עזוב. אני מתחרטת. אני לא רוצה," אני אומרת בלחץ כשאני מרגישה את כיפת איברו לוחצת על הפתח הרטוב<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא עוצר. "זאת לא מילת הביטחון שלך. את רוצה לומר<span class="no-break"> אותה?"</span></p>
			<p class="textindent">אני לא מגיבה, והוא מפרש את זה כאישור להמשיך. הוא מתחיל לחדור לתוכי באיטיות ואני נועצת את ציפורניי בזרועותיו. לא מכאב, נטו מלחץ. "אולי עדיף שלא." אני מסתכלת למטה ורואה אותו נכנס עמוק יותר, אבל רובו עדיין בחוץ. הוא עוצר שוב, נותן לי להתרגל<span class="no-break"> לתחושה.</span></p>
			<p class="textindent">"זאת עדיין לא מילת הביטחון שלך," הוא אומר ונכנס<span class="no-break"> עוד.</span></p>
			<p class="textindent">אני מרגישה לחץ עצום והגוף שלי מנסה לדחוף אותו החוצה, אבל הוא חזק יותר ומצליח להיכנס עמוק יותר. אני משמיעה יבבה מבוהלת כשהמתיחה שלי סביבו נעשית כואבת. "או־קיי, זהו, עצור!" הדופק שלי<span class="no-break"> משתולל.</span></p>
			<p class="textindent">הוא באמת עוצר, אבל לא יוצא. "את זו שהתעקשה על מילת ביטחון. אם לא תאמרי את מילת הביטחון שלך, אני ממשיך." אני לא אומרת אותה והוא חודר לתוכי עוד. "תירגעי, את לחוצה וזה מקשה עליי<span class="no-break"> לחדור."</span></p>
			<p class="textindent">"יש לך עוד לאן לחדור? אני חושבת שאני מרגישה אותך בקיבה שלי," אני<span class="no-break"> אומרת.</span></p>
			<p class="textindent">הוא שומט את ראשו על כתפי ונרעד מרוב צחוק. אני צוחקת איתו וזה מרגיע קצת את הלחץ. הוא תופס בלחיי ומנשק אותי בלי לזוז עד שאני מתרפה תחת<span class="no-break"> מגעו.</span></p>
			<p class="textindent">אני צועקת כשהוא נכנס בפעם אחת חזקה עד הסוף. "אוי, אלוהים אדירים, פאק,<span class="no-break"> פאק!"</span></p>
			<p class="textindent">"תירגעי. היי, גורה, תירגעי. לא כואב לך, את רטובה ומוכנה בשבילי." הוא מלטף את פניי. הוא צודק, לא כואב לי, לכן אני לא מבינה את הסיבה לדמעות. הוא רוכן ומנשק אותן כאילו הוא מאוהב בי ואני מודה לו על כך ללא מילים. הוא לא חייב לעשות את זה עבורי. הוא לא מכיר אותי כדי שאהיה חשובה<span class="no-break"> עבורו.</span></p>
			<p class="textindent">"בדיוק ככה,<span class="no-break"> גורה."</span></p>
			<p class="textindent">הוא יוצא וחודר באיטיות לתוכי שוב, וכך הוא ממשיך עד שהלחץ והכאב הופכים למשהו אחר. אני מרגישה את הצורך לגמור נבנה בתוכי<span class="no-break"> שוב.</span></p>
			<p class="textindent">"מה את צריכה? אני מרגיש אותך מתהדקת, מה את צריכה כדי להגיע לאורגזמה<span class="no-break"> שוב?"</span></p>
			<p class="textindent">"תיגע בי." אני מאשימה שוב את<span class="no-break"> היין.</span></p>
			<p class="textindent">הוא עושה את זה. הוא נוגע בדגדגן שלי ואני מרחיבה את הפישוק ומאפשרת לו להיכנס עמוק יותר. הרטיבות שלי מקדמת אותו בברכה בזמן שאיברי הצר דוחף אותו החוצה. הוא כנראה נהנה מזה כי הוא גונח ומגביר את<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הקצב.</span></p>
			<p class="textindent">אני מרגישה את האורגזמה מתחילה לעלות מבהונותיי ויודעת שאני קרובה. "אני עומדת לגמור, אני — " אני גומרת בעוצמה וזה גורם לו להתחיל לזוז מהר וחזק יותר. אני תופסת בו בזמן שהוא מסתכל על מקום החיבור בין גופינו ואז מרים את פניו ומוצץ את צווארי באופן שאני יודעת שישאיר<span class="no-break"> סימן.</span></p>
			<p class="textindent">"אלוהים אדירים, טיילור, פאק!" הוא נושך את צווארי כשהוא חודר לתוכי עד הסוף פעם אחת אחרונה. אנחנו עדיין מתנשפים כשהוא מרים את ראשו משקע צווארי ומנשק את שפתיי. לאחר מכן הוא יוצא מתוכי ומתחיל<span class="no-break"> להתלבש.</span></p>
			<p class="textindent">זה מכה בי. שכבתי עם מישהו זר לגמרי שאפילו את השם שלו אני לא יודעת. רגע. "באף שלב לא אמרתי לך את השם שלי, איך ידעת שקוראים לי טיילור?" אני שואלת כשהוא סוגר את החגורה. הוא לא עונה ומסיים להתלבש. "איך קוראים<span class="no-break"> לך?"</span></p>
			<p class="textindent">"מאוריציו."</p>
			<p class="textindent">הדופק שלי מאיץ ואני מבינה מה עשיתי. "מאוריציו, מה שם המשפחה שלך?" בבקשה לא ונטורה. בבקשה לא<span class="no-break"> ונטורה.</span></p>
			<p class="textindent">"ונטורה."</p>
			<p class="textindent">"אבל אתה אמור להיות בכלא!" אני צועקת ומתכסה בשמיכה כדי להסתיר את עצמי מפניו, כאילו הוא לא זיין אותי לפני כמה שניות. איך הוא הצליח לצאת מהכלא? איך הוא<span class="no-break"> כאן?</span></p>
			<p class="textindent">"להתראות, גורה." הוא יוצא, סוגר את הדלת אחריו<span class="no-break"> ונעלם.</span></p>
			<p class="kohavit"><span class="bold _idGenCharOverride-2"></span></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"מה נעשה עכשיו בלעדייך? ומה לגבי הניתוח של טום בחודש הבא?" בלייר, מעברו השני של הקו, שואלת את כל השאלות שאין לי עליהן תשובות. "המסכן מחכה לזה הרבה זמן וההורים שלו ייקחו את זה קשה," היא מסכמת<span class="no-break"> בייאוש.</span></p>
			<p class="textindent">"אל דאגה, אמצא פתרון," אני אומרת, אבל יודעת שאתגר רציני לפניי. גם אם אמצא חדר ניתוח זמין במקום אחר, אם אני לא חלק מהצוות הרפואי בכלל ייתנו לי לנתח<span class="no-break"> אותו?</span></p>
			<p class="textindent">אולי אצליח לשכנע קולגה לבצע את הניתוח במקומי. אבל הם סומכים עליי, איך, לעזאזל, אני אמורה להעביר אותם לרופא אחר בהתראה כזאת קצרה בלי לתת להם סיבה<span class="no-break"> טובה?</span></p>
			<p class="textindent">הם כנראה יצטרכו לבטל את הניתוח. אני רק חושבת על זה ויש לי בחילה. אני עדיין לא מצליחה להבין את הסיבה לפיטורים שלי, אבל הממונה עליי הציע לי משרה במתקן הכליאה הקרוב עד שהעניין שלי יוברר. מובן שסירבתי. דבר ראשון, אני ממש לא רוצה לעבוד עם האוכלוסייה הזאת. דבר שני, מייקל נמצא בבית הכלא הזה, ואחרי התגובה שלו בשבוע שעבר לנוכחות שלי, אני חושבת שהוא לא יגיב טוב, אם במקום מדיניות ה'אפס ביקורים' שדרש, אקבל את המשרה החדשה<span class="no-break"> הזאת.</span></p>
			<p class="textindent">"מנהל בית החולים הציע לעזור לי למצוא עבודה אחרת," אני מספרת<span class="no-break"> לה.</span></p>
			<p class="textindent">"באמת?" היא שואלת,<span class="no-break"> "איפה?"</span></p>
			<p class="textindent">"הוא הציע לי לעבוד בכלא." אני שותה מהיין שבו השקעתי את מיטב כספי. אני צריכה את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">"את מתכוונת למוסד לשיקום נוער עברייני? זה קשוח, אבל זה לא כלא," היא מנסה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לנחם.</span></p>
			<p class="textindent">"אמרתי כלא והתכוונתי לכלא. כלא<span class="no-break"> 'מיורקה'."</span></p>
			<p class="textindent">"את רופאת ילדים, מה לך ולמטופלים<span class="no-break"> מבוגרים?"</span></p>
			<p class="textindent">"ממה ששמעתי, הם כמעט העסיקו וטרינר. נראה שבבית הכלא אין להם דרישות סף," אני אומרת<span class="no-break"> במרמור.</span></p>
			<p class="textindent">"מה את מתכוונת<span class="no-break"> לעשות?"</span></p>
			<p class="textindent">"אם לא אמצא דרך להמשיך לעסוק ברפואה, תהיה לי בעיה." אולי ישללו לי את הרישיון בגלל ההאשמות המגוחכות האלה שהובילו אותי למצב הזה. זה הפחד הכי גדול<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תגידי לי שאת חושבת לקחת את המשרה," היא אומרת<span class="no-break"> בזעזוע.</span></p>
			<p class="textindent">"לא. ממש־ממש לא!" אני לא יכולה כי מעבר לזה שמייקל נמצא שם, אני יודעת בוודאות שגם מאוריציו ונטורה נמצא שם ואני לא רוצה לראות את הרמאי הזה, שהצליח איכשהו להערים עליי לשכב<span class="no-break"> איתו.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> </span></p>
		</div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
סופרות ישראליות אירוטיקה עכשווית מיריבים לאוהבים מתח ופשע אירוטי רומנטיקה במאפיה רומנטיקה עכשווית נישואי נוחות סופרות איקוניות fake relationship
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!