שדה מוקשים

ריאן

מארב אחד בסמטאות אפגניסטן שינה את חיי לנצח. איבדתי חברים, חיילים, את הרגל שלי, והרבה יותר. הגעתי לסאנסט לייק עם מטרה ברורה, ואז הכרתי אותה וכל התוכניות שלי השתבשו.

סם

אחרי שאיבדתי את בעלי, ויתרתי על אהבה. התרכזתי בעבודה והבטחתי לעצמי שלעולם לא אתן לליבי להישבר שוב. ואז ריאן נכנס לחיי, וידעתי שהם השתנו לנצח.

”שדה מוקשים”, רומן עכשווי סוער ומרגש על נחישות, אומץ לב ואהבה גדולה שנכנסת לנשמה.
שם: שדה מוקשים
מחבר/ת: אן רוז
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012010348

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">פרק<span class="no-break"> 1</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="CharOverride-3"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-4">סם</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"את יודעת שיום אחד אנחנו נתחתן,<span class="no-break"> נכון?"</span></p>
			<p class="textindent">זה המשפט הראשון שהוא אי פעם אמר<span class="no-break"> לי.</span></p>
			<p class="textindent">אולי הייתי אמורה לחשוב שזה מוזר, אבל הייתי בת עשר והוא היה בן שתים עשרה וזה נשמע לי הגיוני. הגיוני ככל האפשר בגיל הזה. טוב, בגיל הזה גם נראה לי הגיוני לנעול סנדלים עם גרביים, אבל אני לא בטוחה שהיום הייתי חושבת שזה רעיון טוב. לעומת זאת, עניין ה'אנחנו נתחתן' נראה לי רעיון<span class="no-break"> מעולה.</span></p>
			<p class="textindent">הייתי כמעט בת עשר כשעברנו לסאנסט לייק. לאחר הגירושין אימא קיבלה את משרת ניהול המרפאה המקומית ואבא נשאר בקליפורניה עם הסיבה לגירושין, דיינה או דאינה או משהו כזה. אני לא טורחת לשרוף תאי זיכרון על מישהי שהיום כאן ומחר תוחלף בדגם חדיש<span class="no-break"> יותר</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">את אלכס ראיתי לראשונה כשנכנס בריצה אל החצר האחורית שלנו בזמן שקראתי ספר על מדרגות העץ. הבטתי בו כשניגש אל צינור ההשקיה ורחץ את<span class="no-break"> פניו.</span></p>
			<p class="textindent">"אני חושבת שאתה בבית הלא נכון." התקרבתי אליו, אוחזת את הספר צמוד לחזי. הוא הזדקף והביט בי מתנשף. טיפות מים זעירות נלכדו בין ריסיו ושערו נטף מים. "אתה בסדר?" שאלתי כשהבחנתי בעיניו הכחולות מבריקות מדמעות שביקש לעצור. הוא שתק, אך גרגרתו עלתה וירדה ומשום מה הרגשתי את גוש הדמעות שלו בגרוני. "חכה כאן," פקדתי וניגשתי אל חבלי הכביסה, תלשתי מגבת קטנה וחזרתי אליו. "זה עדיין לא יבש לגמרי, אבל," משכתי בכתפי בלי לסיים את המשפט. בהיסוס הוא לקח מידי את המגבת וניגב את פניו ואת<span class="no-break"> צווארו.</span></p>
			<p class="textindent">"אתה גר קרוב לכאן?" הוא לא ענה, רק החווה בראשו על הבית הסמוך. "אנחנו שכנים." חייכתי אליו והוא הביט בי בריכוז, כמו מנסה לפצח חידה מסובכת. "אתה לא מדבר?" הוא שתק. "אני סמנתה, אבל החברים שלי קוראים לי סם. אם אתה מתכוון להיות חבר שלי, תוכל גם אתה לקרוא לי סם." כשהמשיך להביט בי בלי לומר מילה צעדתי לאחור. "אני מניחה שנתראה, שכן." הסתובבתי והתחלתי להתרחק מהמקום שבו<span class="no-break"> עמד</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"את יודעת שיום אחד אנחנו נתחתן, נכון?" הבטתי בו מעבר לכתפי ולא הצלחתי לעצור את החיוך שנמרח לי על הפנים. משהו בטון הבטוח שלו השרה גם עליי ביטחון מסוים. משהו הביא אותי להאמין במילים שלו, אף שהיו המילים הראשונות שאמר לי, אף שפגשתי אותו לראשונה רק לפני כמה<span class="no-break"> רגעים.</span></p>
			<p class="textindent _idGenParaOverride-1">יכול להיות שהוא באמת<span class="no-break"> ידע?</span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-4">12 שנים</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-4"> אחרי</span></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"אמרתי לך שנתחתן יום אחד." החיוך שלו מציף אותי באושר והגומות העמוקות שלו קוראות לי לתקוע בהן<span class="no-break"> אצבעות.</span></p>
			<p class="textindent">"אבל לא אמרת שאתחתן עם החבר הכי טוב שלי." העיניים שלי מתמלאות בדמעות והוא ממהר לסלק באגודלו דמעה<span class="no-break"> שחמקה.</span></p>
			<p class="textindent">שתים עשרה שנים חלפו מרגע שפגשתי את הנער השובב שהפך לגבר היפה וטוב הלב שעומד מולי עכשיו במדי הטקס<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">שתים עשרה שנים שבהן היינו בלתי נפרדים. כשהייתי טסה עם אחי לבקר את אבא לא יכולתי לחכות לרגע שאחזור ואמצא את אלכס ממתין לי בחצר האחורית. הוא תמיד חיכה שם, לא משנה באיזו שעה הייתי חוזרת. מאז התגייס לצבא אני זו שממתינה לו בקוצר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">רוח.</span></p>
			<p class="textindent">"מתי אתה חוזר לשם?" השאלה בורחת מפי לפני שאני מצליחה לעצור<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">הבעתו משתנה. "אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו." הוא מצמיד את מצחו לשלי. "זה הלילה<span class="no-break"> שלנו."</span></p>
			<p class="textindent">אני בולעת בכבדות, יודעת שאני לא אמורה לחשוב על הרגע שיעזוב אותי שוב ויחזור אל הצוות שלו באפגניסטן, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב על הפרידה הבאה. בכל פעם שאנחנו נפרדים משהו בתוכי דועך ובכל פעם שהוא חוזר הלהבה צומחת מחדש. החיבוק שלו מצית משהו בנשמתי ומרגיע אותה<span class="no-break"> בו־זמנית.</span></p>
			<p class="textindent">"היי," אלכס מאלץ אותי להביט בעיניו. "אנחנו כאן עכשיו. את אשתי ואני בעלך והמלחמה רחוקה מהחדר הזה מרחק שנות אור. תהיי איתי כאן, ברגע הזה." בעוד רגע אני אבכה, אני יודעת את זה. אני מרגישה את גוש הדמעות מטפס במעלה גרוני. אני לא אתן לו לצאת, לא הפעם. "אני אוהב אותך, סמי." עיניו נוצצות. "אני אוהב אותך כל<span class="no-break"> כך."</span></p>
			<p class="textindent">אז אל תחזור לשם, אני רוצה לצעוק. במקום זה אני מסתערת על שפתיו. אלכס משחרר אנחת הקלה, זרועותיו עוטפות את מותניי ומצמידות אותי אליו בחום, בכוח, בהזדקקות המשקפת את שלי<span class="no-break"> בשלמות.</span></p>
			<p class="textindent"> </p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"את יודעת שאני חייב לחזור, נכון?" קולו שקט ונשימתו מלטפת את מצחי בזמן שאני שוכבת<span class="no-break"> בזרועותיו.</span></p>
			<p class="textindent">"אני יודעת." אבל זה לא עושה את זה לכואב<span class="no-break"> פחות.</span></p>
			<p class="textindent">אני אוהבת אותו. 'אוהבת' זו מילה קטנה מכדי להכיל את הרגש העצום הזה שרק גדל עם כל נשימה. לפעמים הלב שלי מתמלא כל כך עד כי אני חוששת שהחזה שלי לא יוכל להכיל עוד, שלא יעמוד בעומס ופשוט יתפוצץ. אני מתמלאת בכל פעם שאני בזרועותיו ומתרוקנת ברגע שהוא עולה לרכב הצבאי המסיע אותו לשדה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">התעופה.</span></p>
			<p class="textindent">"זה הסבב האחרון, סמי." הוא מחפש את עיניי. "רק עוד סבב אחד<span class="no-break"> ואז..."</span></p>
			<p class="textindent">"משפחה גדולה," אנחנו אומרים בתיאום<span class="no-break"> מושלם.</span></p>
			<p class="textindent">"בינתיים," חיוך שובב עולה על פניו כשהוא מזנק ומחזיק עצמו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מעליי.</span></p>
			<p class="textindent">"בינתיים?" אני משלבת אצבעותיי בשערו ומושכת אותו<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<p class="textindent">"בינתיים כדאי שנתאמן קצת, את לא<span class="no-break"> חושבת?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני חושבת," אני כורכת את רגליי סביב מותניו. "שאתה<span class="no-break"> צודק."</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"איפה הוא?" אני מתרוממת על קצות אצבעותיי, מחפשת בעיניי אחר דמותו של בעלי. 'בעלי'. אני אוהבת את המילה הזאת. אני אוהבת להיות<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אשתו.</span></p>
			<p class="textindent">"את חייבת להירגע," הנרי נוזף בי. "אני בטוח שהוא יצא בעוד רגע. למען השם, חלף בסך הכול חודש אחד מאז<span class="no-break"> התראיתם."</span></p>
			<p class="textindent">"חודש ושבוע," אני מתקנת את אחי בלי להביט בו, עדיין מחפשת את אלכס. החיילים עוברים בזה אחר זה דרך שער היציאה ואני מתאכזבת שוב ושוב שאף אחד מהם הוא לא<span class="no-break"> בעלי.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא מבינה, הוא אמור להיות בטיסה הזאת. לפני כשבוע הוא בישר לי על חופשת הריענון הקצרה שהמחלקה שלו קיבלה, לפני שיחזרו פנימה לכמה חודשים ויחתמו את סבב הלחימה האחרון<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">"את בטוחה שהוא אמור להיות כאן?" הנרי שואל ואני פונה אליו, מתחילה לפקפק בעצמי. אולי לא הבנתי אותו<span class="no-break"> נכון?</span></p>
			<p class="textindent">"יש לך בדיוק שלוש שניות להביא את הישבן היפה שלך לכאן." קולו של אלכס נשמע מאחוריי והלב שלי מזנק בחזי. הוא עומד שם במדים המנומרים שלו, אלוהים, הוא יפה כל<span class="no-break"> כך.</span></p>
			<p class="textindent">"אלכס." בתוך שבריר שנייה אני בזרועותיו, רגליי נכרכות סביבו ואני מכסה את פניו<span class="no-break"> בנשיקות.</span></p>
			<p class="textindent">"אני בגן עדן," אלכס נאנח לתוך צווארי, נושם<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">"חשבתי שאני<span class="no-break"> משתגעת."</span></p>
			<p class="textindent">"אני כאן." הוא מעביר קווצת שיער אל מאחורי אוזני. "יש לנו יומיים שלמים ואם היה לך ספק, אני לא מתכוון לאפשר לך לצאת<span class="no-break"> מהמיטה."</span></p>
			<p class="textindent">"קחו חדר, אנשים." הנרי קוטע את הרגע הזה בינינו ואלכס מייצב אותי על<span class="no-break"> רגליי.</span></p>
			<p class="textindent">"זה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות," הוא אומר<span class="no-break"> באוזני.</span></p>
			<p class="textindent">"שמעתי את זה." הנרי מפנה לנו את גבו ועושה דרכו אל<span class="no-break"> היציאה.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">"אני לא מאמינה שכבר חלפו יומיים. שמישהו יעצור את הזמן." אני מניחה את ראשי בשקע צווארו וזרועותיו העצומות של אלכס מצמידות אותי<span class="no-break"> אליו.</span></p>
			<p class="textindent">"רק עוד כמה חודשים." הוא מרחיק אותי מעט. "את תראי שהם יחלפו מהר,<span class="no-break"> ואז..."</span></p>
			<p class="textindent">"משפחה גדולה," אנחנו שוב אומרים<span class="no-break"> יחד.</span></p>
			<p class="textindent">"כשאחזור אידבק אלייך חזק כל כך, עד שתתחנני שאצא לסבב<span class="no-break"> נוסף."</span></p>
			<p class="textindent">"לא יקרה. אתה לא תצליח להיפטר ממני בקלות כזאת. אני אחכה לך בדיוק כאן, אבל עד אז," אני מתרחקת מעט ומוציאה מכיס המעיל שלי קופסה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">קטנה.</span></p>
			<p class="textindent">"מה זה?" הוא מצמצם את עיניו בסקרנות ואני מניחה אותה בכף<span class="no-break"> ידו.</span></p>
			<p class="textindent">אלכס פותח את הקופסה בהיסוס ושואף בחדות כשהוא רואה מה יש<span class="no-break"> בתוכה.</span></p>
			<p class="textindent">כשהודיע לי שיחזור לחופשה קצרה החלטתי להכין עבורו משהו שיוכל לשאת איתו לכל מקום, משהו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ממני.</span></p>
			<p class="textindent">"מתי הכנת את זה?" הוא מוציא בהתרגשות את דסקית הזהב המחולקת, דסקית הזהה בגודלה לדסקיות הצבאיות שעל צווארו, בחלקה העליון חרוטים שמותינו ובחלקה התחתון חרוטה המילה<span class="no-break"> 'לנצח'.</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה שתבטיח לי שהן יישארו שלמות." אני מתקשה לייצב את<span class="no-break"> קולי.</span></p>
			<p class="textindent">"ששש," הוא מושך אותי לזרועותיו ואני מהדקת את אחיזתי בגבו. "למה הפרדת את השמות שלנו מהנצח?" הוא שואל מעל<span class="no-break"> לראשי.</span></p>
			<p class="textindent">"כי אם הדסקית תישבר," אני אומרת בקול חנוק, "הנצח שלי יילקח ממני. אני לא רוצה נצח<span class="no-break"> בלעדיך."</span></p>
			<p class="textindent">"סמי," הוא מרחיק אותי מעט, מסיר את השרשרת מצווארו ומשחיל לתוכה את דסקית הזהב שלי. "אני אוהב<span class="no-break"> אותך."</span></p>
			<p class="textindent">הוא אוחז בצידי ראשי, עיניו מטיילות על פניי כמו מבקשות לצרוב כל תו. אני מרימה את ידי אל פניו ובשנייה הבאה השפתיים שלו נסגרות על שלי בכוח, אצבעותיו נשזרות בשערי ולשונו פולשת אל פי בתובענות, ברעב. אני נאחזת בו בכל כוחי, יוצקת לתוך הנשיקה הזאת את כל הנשיקות שיזדקק להן כשיהיה רחוק ממני, שואבת כוחות לעבור לילות וימים בלעדיו, ממלאה מצברים עד שיחזור אליי. אלכס מנשק אותי עם כל מה שיש בו, מעמיק את הנשיקה, צולל ונסוג. אנחות רפות נמלטות מבין שפתינו, אגרופיי נסגרים על חולצת המדים שלו ואני לא מצליחה להרגיש קרובה מספיק. דמעות גדולות מציפות את עיניי כששפתיו מתנתקות משלי ואני כבר מרגישה חסרה. הגעגוע ממלא אותי עד אפס מקום והוא אפילו עדיין לא<span class="no-break"> עזב.</span></p>
			<p class="textindent">"המפקד!" אחד החיילים קורא בהצדעה לא רחוק מאיתנו ואלכס מסמן לו<span class="no-break"> בידו.</span></p>
			<p class="textindent">"אני צריך ללכת." הוא מניח את מצחו על שלי. "אני אוהב אותך, סמי." הוא מצמיד נשיקה חזקה וארוכה לשפתיי, משתהה מעט ואז מרפה ממני, מניף את התיק הכבד על כתפו וצועד<span class="no-break"> לאחור.</span></p>
			<p class="textindent _idGenParaOverride-1">"אני אוהבת אותך." הדמעות שביקשתי להחניק כבר נושרות בחופשיות על לחיי כשהוא מפנה לי את גבו ומתקדם בנחישות אל שער העלייה<span class="no-break"> למטוס.</span></p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

לפי נושאים

רומנטיקה מרגשת סופרות ישראליות רומנטיקה צבאית הזדמנות נוספת לאהבה נוגע ללב

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!