השלטון של הרס 2 המגן 2
אנה

כולם מכנים אותו הרס ואין שם שמתאים לו יותר. יש לו מטרה, הוא יעשה הכול כדי להשיג אותה ולא אכפת לו מי ייפגע בדרך. שלטונו של הרס מבוסס על החורבן האישי שלי, ועל מה שהוא עשה לעולם לא תהיה לו מחילה.

הרס

בעולם שבו אני חי כל מה שחשוב זו הישרדות, אין מקום לרחמים או לרגש. מבחינתי אנה היא האויבת, האיום הגדול ביותר שאי פעם ניצבתי מולו, מפני שהיא מתחבאת מאחורי פנים יפהפיות וגומות חן שנועדו לסחרר לי את הראש.

”השלטון של הרס” הוא הספר השני בסדרת ”המגן” מאת סופרת רבי המכר לינדה מזרחי.
שם: השלטון של הרס 2 המגן 2
מחבר/ת: לינדה מזרחי
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 012010323
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-3">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-3"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-3"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-4">כריס</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אלכס ואני עומדים מחוץ לדלת חדר<span class="no-break"> הכושר.</span></p>
			<p class="textindent">"כשג'ון זלזל בך בפעם השנייה שבה דרשת את מקומך כשליט 'פרא', ראיתי את הנקמה מבעבעת לך בוורידים והבטחתי שאעזור לך להשתלט על 'פרא'. אתה<span class="no-break"> זוכר?"</span></p>
			<p class="textindent">"כמובן."</p>
			<p class="textindent">"היום אקיים את ההבטחה<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"תודה, גבר," אני אומר ומושיט לו את ידי באחיזת כוח, "אני מעריך את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">"אני באמת חושב שאתה צריך להנהיג<span class="no-break"> אותנו."</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה לבקש טובה, למקרה שלא נצליח במהלך<span class="no-break"> הזה."</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא אוהב את הכיוון<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הזה."</span></p>
			<p class="textindent">"בכל זאת, תבטיח לי שלא תתעכב כדי להציל אותי. תציל את<span class="no-break"> רוז."</span></p>
			<p class="textindent">"כריס, חיכינו לרגע הזה הרבה זמן —<span class="no-break"> "</span></p>
			<p class="textindent">"תבטיח לי," אני קוטע<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="textindent">"אני<span class="no-break"> מבטיח."</span></p>
			<p class="textindent">אני טופח על כתפו ואז פותח את הדלת ונכנס. כל החיילים שלי ממתינים לי בחדר הכושר. "הגיע הזמן," אני אומר לכולם. סטפן, אחד מחבריי, ואחד מחיילי הנאמנים ביותר, שומר על<span class="no-break"> הכניסה.</span></p>
			<p class="textindent">עד לפני שלוש שנים אבא שלי היה השליט של 'פרא'. ג'ון, יד ימינו ואחד המייסדים האחרים, היה זה שנבחר על ידי אבי כממלא מקומו בזמנים שבהם הוא יצא להוביל משלחות אל מחוץ ל'פרא' כדי להביא דברים חיוניים להמשך החיים בעיר המקלט שלנו. במשלחת האחרונה, שאליה יצאנו יחד, ההורים שלי נרצחו לנגד עיניי ועיני<span class="no-break"> אחותי.</span></p>
			<p class="textindent">שבוע לאחר שאחותי ואני חזרנו ל'פרא', אחרי שהתעשתי מעט ממה שקרה, הלכתי לדבר עם ג'ון והכרזתי שאני רוצה לקחת לידיי את השליטה. הוא זלזל בי ואמר, "אתה עדיין צעיר מכדי להנהיג את הקהילה שלנו. תמתין עוד שנתיים<span class="no-break"> לפחות."</span></p>
			<p class="textindent">כדי להרגיע אותי, הוא מינה אותי לתפקיד הנחשק של מפקד המשמר. בתקופה שלי כמפקד המשמר התאמנתי עם החיילים ויצרתי איתם חברויות אמת. במהלך שנות שלטונו, ג'ון שלט ב'פרא' בזלזול. הוא לא התעניין בתושבים אלא רק בבני המשפחה שלו ובמייסדים, ולא דאג לדברים<span class="no-break"> בסיסיים.</span></p>
			<p class="textindent">ג'ון, בניגוד לאבי, לא עמד בראש המשלחות כשאלה יצאו להביא מזון ודברים חיוניים, כפי שאבי נהג לעשות. הוא לא עמד בראש החיילים והוביל את הקרבות, כפי שאבי נהג לעשות. הוא נשאר ב'פרא' ונתן לאחרים להילחם את המלחמות שהוא היה צריך<span class="no-break"> </span><span class="no-break">להילחם.</span></p>
			<p class="textindent">בתקופתו של ג'ון הקצבת המזון ב'פרא' לא חולקה שווה בשווה בין כל התושבים. השולחנות של המייסדים תמיד היו עמוסים באוכל בעוד התושבים נאלצו להסתפק בשאריות. הוא עשה הרבה דברים שלא הסכמתי איתם, אבל האמונה שיגיע היום שבו אני אשלוט ב'פרא' מנעה ממני מלהתקומם<span class="no-break"> נגדו.</span></p>
			<p class="textindent">לאחר שעברו שנתיים ניגשתי לג'ון שוב וביקשתי שיעביר לי את השליטה ב'פרא', לא רק שהוא לקח ממני את תפקיד מפקד המשמר, הוא גם אמר לי, "אין לך את זה, ילד. לא נועדת<span class="no-break"> להנהיג."</span></p>
			<p class="textindent">זה מה שדרבן אותי להתחיל לתכנן את המרד. יום ולילה רקמתי את תוכנית ההשתלטות שלי, תכננתי את היום שבו אראה לו שנועדתי להנהיג. במשך שנה אחת עשיתי דברים שהוא לא הצליח לעשות כל ימי חייו. בעזרת אלכס והחברים צברתי צבא של חיילים נאמנים ותומכים שמוכנים ללכת אחריי בכל מצב, ועכשיו הם גם מוכנים לעשות איתי מהפכה<span class="no-break"> שלטונית.</span></p>
			<p class="textindent">"כן, הגיע הזמן," חוזר אחריי<span class="no-break"> אלכס.</span></p>
			<p class="textindent">אלכס הוא יד ימיני, חברי הטוב ביותר ואחד הלוחמים הכי חזקים שיש לי. "אנחנו חזקים מספיק. כל יום שאני לא שולט זה עלבון לזכר אבא<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"כן, אתה צריך לשלוט ב'פרא'. לג'ון אין כבוד אלינו, לחיילים ששומרים על 'פרא'," אחד החיילים<span class="no-break"> אומר.</span></p>
			<p class="textindent">"אני צריך לשכב על מזרן בפינה עלובה בזמן שהוא וכל המייסדים ישנים בחדרים," אומר אחד אחר, וכולם<span class="no-break"> מסכימים.</span></p>
			<p class="textindent">"כל העיר נרקבת לאט, החזקים שולטים, החלשים מפוחדים. אתמול תפסתי את אחד הגברים גונב ציוד ממשפחה מפוחדת. העפתי אותו, אבל אני בטוח שהוא יחזור כשלא אהיה בסביבה. אי אפשר לחיות<span class="no-break"> ככה."</span></p>
			<p class="textindent">"נכון! וכולנו צריכים להסתפק בשאריות אוכל, כשהם זוללים לנו מול<span class="no-break"> העיניים!"</span></p>
			<p class="textindent">"והמחדל הכי גדול זו העובדה שהמייסדים מסתתרים מאחורי החומות בזמן שאנחנו נלחמים ומסכנים את החיים<span class="no-break"> שלנו."</span></p>
			<p class="textindent">"ביזיון!"</p>
			<p class="textindent">"כשאשלוט ב'פרא' יהיה כבוד לחיילים ששומרים על האזרחים," אני<span class="no-break"> אומר.</span></p>
			<p class="textindent">"לחיי כריס, שליט<span class="no-break"> 'פרא'!"</span></p>
			<p class="textindent">"ואני לא אסתתר מאחורי החומות, אוביל בקרבות ואלחם<span class="no-break"> איתכם!"</span></p>
			<p class="textindent">"לחיי כריס, שליט<span class="no-break"> 'פרא'!"</span></p>
			<p class="textindent">"ואחוקק חוקים חדשים! אף אחד לא יגנוב מהחלשים, כולם כאן יהיו שווים. אחזיר את 'פרא' לימיה<span class="no-break"> הטובים!"</span></p>
			<p class="textindent">"לחיי כריס, שליט<span class="no-break"> 'פרא'!"</span></p>
			<p class="textindent">"מחר אחרי השקיעה נוציא את התוכנית לפועל. אני רוצה שמחר תעלו למעלה למשפט את סוני ואת בני משפחתו. תהרגו את כל מי שיתנגד<span class="no-break"> לכם."</span></p>
			<p class="textindent">לפני מותו של אבי, בתו של ג'ון ואני היינו חברים, אבל לאחר שחזרתי מהשליחות שבמהלכה הוריי נהרגו, היא לא הסתכלה לכיווני. כבר לא הייתי הבן של השליט ולכן לא הייתי רלוונטי בשבילה. בחורה נצלנית ותחמנית. היא בעצם עשתה לי טובה שבחרה בבנו של סוני, אחד המייסדים, מפני שהיו לו יותר כוח והשפעה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ממני.</span></p>
			<p class="textindent">במהלך השנה האחרונה, אחרי שג'ון הבהיר לי שהוא לא מתכוון להעביר לידיי את השלטון, התחלתי להשמיע תלונות באוזני כל מי שרצה לשמוע וגם באוזני מי שלא על השחיתות של המייסדים, כבר לא יכולתי לסתום את הפה. אלכס ניסה להרגיע אותי ולא הצליח. רק אחרי שג'ון קרא לי לשיחת איום בנוכחות המייסדים האחרים ואיים במפורש שאם לא אפסיק לדבר נגדו הוא ירצח את רוז, אחותי, הפסקתי. ייאמר לזכותו שהוא לא טיפש. כמות השומרים שנכחה בחדר לא הייתה מביישת משלחת<span class="no-break"> חיפוש.</span></p>
			<p class="textindent">בחיים שלי אני מוכן לשחק אבל לא בחייה של אחותי, אפילו שהיא לוחמת מעולה, אז הפסקתי לחתור תחתיו בגלוי, ותכננתי את ההשתלטות שלי<span class="no-break"> בשקט.</span></p>
			<p class="textindent">מחר, אחרי השקיעה, הם ימותו, כל הבוגדים<span class="no-break"> הארורים.</span></p>
			<p class="textindent">"אנחנו<span class="no-break"> איתך."</span></p>
			<p class="textindent">"לכו ותישנו היטב. ניפגש שוב מחר עם השקיעה," אני חוזר ואומר לחיילים שלי. הם מתפזרים. אני ניגש לאלכס שעומד ליד<span class="no-break"> רוז.</span></p>
			<p class="textindent">אני רואה איך היא מסתכלת עליו. הוא אימן אותה במשך שלוש השנים האחרונות ואני יודע שהיא התאהבה בו, אבל הוא שומר ממנה על מרחק כי הוא מפחד ממני. אני גם רואה את המבטים שהוא שולח לעברה ויודע שזה רק עניין של זמן עד שהוא ייפול לרגליה. "רוז, מחר לא תשתתפי<span class="no-break"> בקרב."</span></p>
			<p class="textindent">"בחלומות<span class="no-break"> שלך!"</span></p>
			<p class="textindent">"זה לא פתוח למשא ומתן, זה<span class="no-break"> סופי."</span></p>
			<p class="textindent">"כריס, אני לא שואלת אותך." היא עונה לי, החוצפנית הזאת. לכל אחד אחר הייתי חותך את<span class="no-break"> הלשון.</span></p>
			<p class="textindent">"רוז." אני מכניס אוויר לריאותיי כדי להרגיע את עצביי. אני לא רוצה להתפרץ עליה, זה לא יעזור לי, לריב איתה, "אני לא יכול להילחם וגם לדאוג לך. גם לא אלכס, אני צריך אותו איתי! את תהרסי לנו<span class="no-break"> הכול."</span></p>
			<p class="textindent">"אבל אני חזקה! אני לא צריכה שתשמרו<span class="no-break"> עליי."</span></p>
			<p class="textindent">"רוז, נפסיד בגללך אם הלוחם הכי טוב שלי יהיה עסוק בלשמור עלייך במקום להילחם לצידי. זה מה שאת רוצה? רוצה שאני אמות?" אני בכוונה משחק לה על המצפון, אני יודע שאני כל מה שיש לה. אם יקרה לי משהו, היא לא תסלח<span class="no-break"> לעצמה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני יודעת מה אתה מנסה לעשות. לשחק לי<span class="no-break"> ברגשות."</span></p>
			<p class="textindent">"רוז, זאת האמת. אם אהיה עסוק בלדאוג לך, אהיה<span class="no-break"> חשוף."</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר," היא עונה בשיניים<span class="no-break"> חשוקות.</span></p>
			<p class="textindent">"לא שמעתי מה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אמרת."</span></p>
			<p class="textindent">"אמרתי בסדר. לא אצא מהפינה שלנו. רק שתדע שזה לא הוגן!" היא מתעצבנת ויוצאת מחדר הכושר<span class="no-break"> בהפגנתיות.</span></p>
			<p class="textindent">"אלך להרגיע אותה," אומר<span class="no-break"> אלכס.</span></p>
			<p class="textindent">"לא." אני עוצר אותו. "אני אדבר איתה." היא אחותי, ועד שלא יהיה לו את האומץ להודות באהבתו כלפיה, אני אחראי עליה. "אני מזכיר לך מה יקרה אם הדברים לא יסתדרו כמו שאני רוצה. אם אמות, תבריח מכאן את<span class="no-break"> רוז."</span></p>
			<p class="textindent">הוא לא עונה, רק מהנהן. אני לוחץ את ידו והולך לפינה שלי ושל רוז. היא שוכבת על המזרן בגבה אליי. "ילדונת." היא לא מסתובבת. "נו, די, תפסיקי עם הפרצופים, אני לא יכול שאת כועסת עליי." היא עדיין לא מסתובבת. "יכול להיות שמחר הדברים לא ילכו כמו שאני<span class="no-break"> רוצה."</span></p>
			<p class="textindent">היא מסתובבת אליי בחדות. "אל תגיד את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">אני מתעלם ממה שהיא אמרה. "אמרתי לאלכס להבריח אותך מכאן אם זה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">יקרה."</span></p>
			<p class="textindent">"נראה לך?!" היא<span class="no-break"> צועקת.</span></p>
			<p class="textindent">"תשתקי," אני מרגיע אותה, "ישמעו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אותך."</span></p>
			<p class="textindent">"לא אכפת לי. תפסיק לדבר שטויות. לא אעזוב אותך כאן<span class="no-break"> לבד."</span></p>
			<p class="textindent">"רוז, אם התוכנית לא תעבוד, יהרגו אותי. אני לא רוצה שתמותי<span class="no-break"> איתי."</span></p>
			<p class="textindent">"גם אני לא רוצה הרבה דברים ובכל זאת עושה אותם, נכון? כמו, למשל, לא לעזור לך מחר בקרב, כדי שאלכס ואתה תתרכזו בתוכנית,<span class="no-break"> נכון?"</span></p>
			<p class="textindent">"נכון."</p>
			<p class="textindent">"אז אל תבקש ממני לעזוב אותך, אני לא מוכנה<span class="no-break"> לזה."</span></p>
			<p class="textindent">"אלוהים, מתי נעשית כזאת<span class="no-break"> עקשנית?"</span></p>
			<p class="textindent">"למדתי מהטוב ביותר," היא עונה, החוצפנית<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הזאת.</span></p>
			<p class="textindent">"רוז, בחיים לא התחננתי בפני אף אחד, ואני מתחנן בפנייך עכשיו. אם המהפכה לא תקרה לפי התכנון, תברחי עם<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אלכס."</span></p>
			<p class="textindent">"כריס, בבקשה, אל תכריח אותי להבטיח לך דבר כזה. אתה כל מה שיש לי<span class="no-break"> בעולם."</span></p>
			<p class="textindent">"תבטיחי לי," אני<span class="no-break"> מתעקש.</span></p>
			<p class="textindent">"אני מבטיחה," היא<span class="no-break"> אומרת.</span></p>
			<p class="textindent">אני מוצא נחמה בכך שאני יודע שהיא תעמוד בהבטחה שלה. "אני אוהב אותך, ילדונת." אני מתכופף אליה ומחבק<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">"גם אני אוהבת אותך, מאוד. תבטיח לי שהכול יהיה<span class="no-break"> בסדר."</span></p>
			<p class="textindent">"הכול יהיה בסדר." אני נשכב על גבי לידה. כבר בשקיעת השמש אקח את המקום שנלקח ממני<span class="no-break"> בזדון.</span></p>
			<p class="textindent">אני עוצם את עיניי ומנסה לישון<span class="no-break"> קצת.</span></p>
			<p class="kohavit"></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אני ערני ודרוך. השמש צריכה לשקוע בכל רגע ואדרנלין זורם בעורקיי. כל החיילים בעמדות ואני ממתין לסימן מאלכס, שעלה למעלה כדי לעדכן אותנו מתי השמש שקעה. אני מנצל את הדקות האחרונות והולך לפינה שלנו, מסיט את הפרגוד, רוצה לדבר עם רוז בפעם האחרונה. "היי,<span class="no-break"> ילדונת."</span></p>
			<p class="textindent">"נו? מתי זה עומד לקרות? אני בלחץ." היא מסתובבת מצד לצד באזור הקטן<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלנו.</span></p>
			<p class="textindent">"עכשיו. אנחנו ממתינים לסימן מאלכס." אני מציץ מעבר לפרגוד כדי לראות אם יש תזוזה חשודה, אבל כולם עדיין רדומים. אף אחד לא חושד<span class="no-break"> בנו.</span></p>
			<p class="textindent">אני רואה את סטפן, הוא מסמן לי שכל החיילים חמושים וממתינים לסימן<span class="no-break"> ממני.</span></p>
			<p class="textindent">המחנה שלנו בנוי משלושה מפלסים מתחת לאדמה. בקומה מינוס אחת נמצאות החממות שלנו. קומה מינוס שתיים זו קומת המגורים שבה אנחנו נמצאים עכשיו, ובקומה מינוס שלוש נמצאות בארות המים. בלתי אפשרי למצוא מים על פני השטח בעולם שלנו בגלל חום השמש, אבל אבא שלי גילה שאם חופרים עמוק מספיק, מגיעים למי תהום. יש גם שני פירי אוורור שמאפשרים חדירת אוויר נקי לכל המפלסים. בקומת הקרקע נערכות התכנסויות ופגישות עדכונים. אי אפשר לשהות על פני הקרקע בשעות היום, בגלל עוצמת השמש. גג המבנה עשוי ממשטח ברזל שעליו מונחות אבנים, שתפקידן למנוע מהברזל להתחמם יתר על<span class="no-break"> המידה.</span></p>
			<p class="textindent">הגג מגן מפני השמש על כל הציוד שנמצא בין החומות, על הבמה, על אזור ההתכנסויות, אבל זה לא אומר שאפשר לשהות פה בשעות היום כי החום בלתי נסבל, והעור נשרף גם אם קרני השמש לא נוגעות בו באופן<span class="no-break"> ישיר.</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו, כמו כל יצור חי, מסתתרים בשעות היום מתחת לפני האדמה, ויוצאים אל קומת הקרקע אחרי שקיעת השמש. אני נולדתי למציאות הזאת. אני נזכר בסיפורים שאבי היה מספר לנו, המקור היחיד שלי למידע על העולם שהיה לפני המשבר<span class="no-break"> האקולוגי.</span></p>
			<p class="textindent">המחסה מוגן בחומות, הכניסה והיציאה מ'פרא' אפשריות רק בעזרת טיפוס עליהן. אל החומות מהצד הפנימי שלהן מטפסים במדרגות. כדי לרדת מהחומות בצד החיצוני שלהן יש להיעזר בחבלים, או במנשא, המיועד להרמת והורדת ציוד, או לאנשים שלא מסוגלים לטפס בכוחות<span class="no-break"> עצמם.</span></p>
			<p class="textindent">"רוז, תזכרי מה הבטחת." אני יוצא מהפינה שלנו והולך למקום שממנו אני יכול לראות את אלכס כשהוא ירד במדרגות. אני ממתין עוד כמה שניות עד שאני רואה אותו יורד ומהנהן<span class="no-break"> לעברי.</span></p>
			<p class="textindent">זה כל מה שאני צריך. אני נותן את הסימן ואנחנו יוצאים לפעולה. אני פוסע לעבר מגורי המייסדים ופותח בבעיטה את דלת חדרו של ג'ון, כמו שחלמתי לעשות שנים. הוא ובני משפחתו מתעוררים<span class="no-break"> בבהלה.</span></p>
			<p class="textindent">"כריס, מה קורה כאן?" הוא<span class="no-break"> שואל.</span></p>
			<p class="textindent">"נעשה פה צדק," אני עונה. "תתפסו<span class="no-break"> אותם."</span></p>
			<p class="textindent">החיילים שלי מוציאים אותו, את אשתו ואת שני ילדיו מהמיטות וגוררים אותם<span class="no-break"> החוצה.</span></p>
			<p class="textindent">"כריס, השתגעת? מה אתה עושה?" הוא צועק, אבל אני מתעלם ממנו. "חיילים!" ג'ון<span class="no-break"> צורח.</span></p>
			<p class="textindent">ארבעה חיילים מגיעים לכיוון שלנו עם כלי נשק שלופים. אני שולף את החרב ונלחם בהם, מוריד אותם בזה אחר זה תוך כמה שניות. "תעלו אותם למעלה," אני פוקד על החיילים, ולאחר שהם מתרחקים לעבר המדרגות, אני פוקד על קבוצה אחרת של חיילים, "לכו ותביאו את המשפחה של<span class="no-break"> סוני."</span></p>
			<p class="textindent">אני והחיילים שלי עומדים בכלי נשק שלופים ושומרים על הרחבה. חלק מהחיילים שומרים שהתושבים יישארו בפינות שלהם כדי שלא יסתובבו לנו בין<span class="no-break"> הרגליים.</span></p>
			<p class="textindent">נתתי הוראה לרצוח את כל המתנגדים. החיילים שלא יודעים מה מתרחש מתחילים להתעורר ורואים אותנו עומדים חמושים<span class="no-break"> ברחבה.</span></p>
			<p class="textindent">"כריס, מה קורה כאן?" כמה מהם<span class="no-break"> שואלים.</span></p>
			<p class="textindent">"אני משתלט על<span class="no-break"> 'פרא'."</span></p>
			<p class="textindent">"באיזו זכות?" שואל אחד החיילים המבוגרים יותר, אלא שנאמנים<span class="no-break"> לג'ון.</span></p>
			<p class="textindent">"בזכות שניתנה לי מלידתי!" אני מתקרב אליו באיום. "אבא שלי שלט על 'פרא'. לאחר שנרצח, הזכות הייתה אמורה לעבור אליי. אני לוקח את מה ששלי. מי<span class="no-break"> איתי?"</span></p>
			<p class="textindent">"כריס לשלטון!" החיילים שמאחוריי<span class="no-break"> שואגים.</span></p>
			<p class="textindent">"אני רואה ששטפת להם את המוח שלוש שנים —<span class="no-break"> "</span></p>
			<p class="textindent">הוא לא מספיק לסיים ואני משסף לו את הגרון. "מי עוד חושב<span class="no-break"> כמוהו?"</span></p>
			<p class="textindent">החיילים שלי חוזרים עם סוני ובני המשפחה שלו. "תעצרו את הטירוף הזה!" צועק סוני. שלושה מהחיילים שלהם שולפים כלי נשק, אז אני נותן פקודה לחיילים שלי לחסל<span class="no-break"> אותם.</span></p>
			<p class="textindent">"תעלו אותם למעלה," אני נותן פקודה, ופונה לחיילים שעומדים מולי. "תכרעו ברך ותישבעו לי אמונים, או שאגרש אתכם<span class="no-break"> מ'פרא'."</span></p>
			<p class="textindent">אני משקר, לא אגרש אף אחד, אני רוצה לראות מי לא נאמן לי, וכל אלה שלא יכריזו על נאמנותם ימותו כאן<span class="no-break"> ועכשיו.</span></p>
			<p class="textindent">"אני רוצה לצאת," אומר חייל אחד. עוד שישה מצטרפים<span class="no-break"> אליו.</span></p>
			<p class="textindent">אני פתאום מתחיל לפחד על חייה של רוז. אולי ינסו לפגוע בה כשאהיה למעלה? אולי אפילו ירצחו אותה. היא בלי הגנה כאן למטה, חשופה ולבד. בלי קשר, אני לא יודע איך בכלל ביקשתי ממנה לחכות לי למטה, כשאני צריך אותה איתי. היא הכוח שלי, הילדונת<span class="no-break"> הזאת.</span></p>
			<p class="textindent">"אלכס, קח איתך את סטפן ולכו להביא את רוז עכשיו," אני<span class="no-break"> מבקש.</span></p>
			<p class="textindent">הוא לא שואל שאלות והולך לכיוון הפינה שלנו, סטפן מאחוריו. בינתיים אני מאריך את ההצגה. "יופי, עוד מישהו?" אני שואל. "פיל, תעלה למעלה עם עוד עשרה חיילים ותאבטח את<span class="no-break"> הבמה."</span></p>
			<p class="textindent">פיל אוסף עשרה חיילים והם הולכים לעבר המדרגות. אני ניגש לחיילים שנאספו על הרחבה נעצר מול הראשון בשורה. "תכרע ברך ותישבע לי<span class="no-break"> אמונים."</span></p>
			<p class="textindent">הוא כורע ברך. "אני נשבע לך<span class="no-break"> אמונים."</span></p>
			<p class="textindent">"קום ותעלה לשמור על החומות. זאת המשמרת הראשונה שלך תחת הפיקוד שלי." הוא קם, ניגש למדרגות ועולה למעלה. "קדימה." אני מצביע על החייל הבא בתור בשורה. "עכשיו<span class="no-break"> אתה."</span></p>
			<p class="textindent">הוא נשבע לי אמונים ואני שולח אותו למעלה. אלכס, סטפן ורוז מתקרבים ומצטרפים אלינו, ואני<span class="no-break"> נרגע.</span></p>
			<p class="textindent">"אני שמחה שקיבלת שכל," אומרת רוז. יתר החיילים נשבעים לי אמונים בזה אחר זה ועולים לקומת הקרקע. עתה נותרו רק<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הבוגדים.</span></p>
			<p class="textindent">"לתקוף," אני פוקד על חייליי. רוז מייד מסתערת, קופצת על אחד החיילים ודוקרת אותו, ואז מתגלגלת לתנוחת לחימה ונועצת את הסכין בבטנו של לוחם אחר. אלכס נלחם לצידה ושומר עליה. לאחר שכל המתנגדים לי מתים, אני מבקש משני חיילים שיעלו את הגופות למעלה ועולה לקומת הקרקע. הגיע הזמן להמשיך בהצגה. למעלה נמצאים כל החיילים הנאמנים לי. עשרה מהם מקיפים את הבמה שעליה יושבים על ברכיהם ג'ון וסוני ובני משפחותיהם, ידיהם קשורות מאחורי גבם. מאחורי כל אחד מהם עומד אחד מחייליי וממתין<span class="no-break"> לפקודה.</span></p>
			<p class="textindent">מרבית החיילים שנשבעו לי עכשיו אמונים עומדים על הרחבה, וחלקם עומדים על החומות ושומרים. אני מחווה בראשי לעבר אחד החיילים שעומד ליד הפעמון והוא מצלצל בו שלושה צלצולים. החיילים מפלסים לי דרך לבמה. אני עולה עליה, ואלכס, רוז וסטפן עולים<span class="no-break"> אחריי.</span></p>
			<p class="textindent">"כריס, מה קורה כאן?" שואל<span class="no-break"> </span><span class="no-break">סוני.</span></p>
			<p class="textindent">"השתגעת?" שואל הבן<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">"חיילים, תעצרו אותו!" סוני צועק. החיילים שלי לא<span class="no-break"> זזים.</span></p>
			<p class="textindent">"שקט," אני אומר, "עכשיו אני מדבר." רוב תושבי 'פרא' כבר עלו לקומת הקרקע ולא נותר מי שיתנגד לי כי כל התושבים והחיילים שהתנגדו או ניסו לעצור אותנו מתו. עכשיו אני שולט כאן, הגיע הזמן להפוך את זה לרשמי. "תושבים יקרים, כמו שאתם יודעים, אבי נרצח לפני שלוש שנים ואני היורש היחיד החוקי. היום, אחרי שלוש שנים, אני עושה צדק ומחזיר עטרה ליושנה. מהיום אני זה שישלוט<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ב'פרא'."</span></p>
			<p class="textindent">"אתה לא רציני!" צועק<span class="no-break"> ג'ון.</span></p>
			<p class="textindent">"אני בהחלט רציני. היום אתה תישבע לי<span class="no-break"> אמונים."</span></p>
			<p class="textindent">"בחיים לא אשבע לך<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אמונים."</span></p>
			<p class="textindent">"קיוויתי שזאת תהיה התשובה שלך," אני אומר בחיוך וניגש אליו. "בפעם הראשונה שפניתי אליך ואמרתי לך שלפי החוק והצדק, השלטון צריך לעבור אליי, אמרת שאני צעיר מדי להנהיג, ושאחכה שנתיים לפחות. חיכיתי בסבלנות, אבל כשהגיע הזמן לא הסכמת להעביר לי את השלטון. אתה זוכר מה אמרת לי<span class="no-break"> אז?"</span></p>
			<p class="textindent">"אמרתי לך הרבה<span class="no-break"> דברים."</span></p>
			<p class="textindent">"אמרת לי 'אין לך את זה, ילד. לא נועדת<span class="no-break"> להנהיג'."</span></p>
			<p class="textindent">"נכון! ואני עדיין חושב<span class="no-break"> ככה!"</span></p>
			<p class="textindent">"הגדלת לעשות ואיימת על חייה של אחותי כדי להשתיק אותי." אני מגחך. "מה שעשית זה רק לחזק את הנחישות<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"אתה תוביל את 'פרא'<span class="no-break"> לאבדון!"</span></p>
			<p class="textindent">"את זה אתה עשית, לקחת את המחנה היפה שאבי הקים והפכת אותו לחורבה, אבל אני אחזיר את המקום הזה לימיו היפים ואפתח אותו אפילו יותר. חבל שלא תהיה בין החיים כדי לראות את זה." אני צועד על הבמה. זאת ההצגה שלי, חיכיתי לזה שלוש שנים ואני מתענג על כל רגע. "סוני, תישבע לי<span class="no-break"> אמונים."</span></p>
			<p class="textindent">"בחיים<span class="no-break"> לא."</span></p>
			<p class="textindent">"אתם חייבים לעצור את הטירוף הזה!" צועקת אשתו של<span class="no-break"> ג'ון.</span></p>
			<p class="textindent">"תישבעו לי אמונים ואחוס על החיים שלכם," אני אומר לבני<span class="no-break"> </span><span class="no-break">המשפחות.</span></p>
			<p class="textindent">"לא! שחרר אותנו מייד!" אומר הבן של סוני, זה שחשב שהוא יהיה השליט הבא של<span class="no-break"> 'פרא'.</span></p>
			<p class="textindent">"תושבים! מעכשיו אני השליט. אני השליט החוקי היחיד. ראיתם שג'ון, סוני ובני משפחותיהם לא מוכנים להישבע לי אמונים, ולכן הם אשמים בבגידה בי. העונש על בגידה הוא..." אני בכוונה מושך את הזמן. "מוות." כולם בהלם. אני מסמן לחייל שעומד מאחורי ג'ון לפנות לי את המקום. אני נעמד מאחוריו ושולף<span class="no-break"> סכין.</span></p>
			<p class="textindent">"אין לך את מה שצריך כדי להיות השליט!" הוא צועק, "על מי אתה<span class="no-break"> עובד?"</span></p>
			<p class="textindent">"אתה טועה, אבל לא תחיה כדי לראות את זה." אני מחייך ומשסף את גרונו. אשתו וילדיו<span class="no-break"> צורחים.</span></p>
			<p class="textindent">"נישבע לך אמונים!" צועקת<span class="no-break"> אשתו.</span></p>
			<p class="textindent">"מאוחר מדי," אני אומר ונותן לחייל שמאחוריה אישור לשסף לה את<span class="no-break"> הגרון.</span></p>
			<p class="textindent">"כריס, בבקשה, תרחם עליי, אחרי כל מה שהיה בינינו," אומרת הבת של ג'ון. אני מתקרב אליה וכורע ברך<span class="no-break"> מולה.</span></p>
			<p class="textindent">"בגדת בי פעם אחת כי חיפשת כוח ואני בטוח שתעשי את זה שוב, לכן אני שם זין על מה שהיה<span class="no-break"> בינינו."</span></p>
			<p class="textindent">"לא עשיתי את זה מתוך כוונה לבגוד בך. בוא נחזור להיות יחד," היא<span class="no-break"> אומרת.</span></p>
			<p class="textindent">"הימרת על הגבר הלא נכון." אני נעמד ונותן אישור לחייל שמאחוריה להרוג<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">"נישבע לך אמונים, תפסיק את הטירוף הזה!" קורא<span class="no-break"> סוני.</span></p>
			<p class="textindent">"היה לך את הזמן להישבע לי אמונים וצחקת עליי." אני נותן את הפקודה לחייל שמאחוריו לשסף לו את הגרון, וכך גם ליתר בני המשפחה שלו. לאחר שכולם מתים, אני מסתובב לקהל. "יש כאן עוד מישהו שמתנגד לשלטון שלי? זה הזמן לדבר." כולם שותקים. "אם אגלה שמישהו מכם חותר תחתיי, הוא ימות. אם מישהו ימרה את פי, אצליף בו. אם מישהו יפר את החוקים שלי, אגרש אותו מ'פרא'." אני מתהלך על הבמה, נעצר ומסתכל על התושבים. "כולכם עכשיו תישבעו לי אמונים, ובתמורה לנאמנות שלכם אני מבטיח לשמור עליכם ועל 'פרא' מפני פושעים. אני מבטיח שלא יחסר לכם דבר כאן, וחייכם יהיו טובים בהרבה מכפי שהיו עד עכשיו." אני מסמן לאלכס להעלות את יתר המייסדים. "דיאגו, ניקולס, טוני, אנדרסון. תישבעו לי<span class="no-break"> אמונים."</span></p>
			<p class="textindent">הם יורדים על הברכיים זה לצד זה ואומרים, "אנחנו נשבעים<span class="no-break"> לך."</span></p>
			<p class="textindent">"אם תנסו לחתור תחתיי, עונשכם יהיה מוות," אני אומר, "וזה נכון לכל בני המשפחות<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלכם."</span></p>
			<p class="textindent">"תחזרו אחריי," צועק אלכס לקהל, "כריס, שליט 'פרא', אנחנו נשבעים לך<span class="no-break"> אמונים!"</span></p>
			<p class="textindent">כולם חוזרים אחריו. "כריס, שליט 'פרא', אנחנו נשבעים לך<span class="no-break"> אמונים!"</span></p>
			<p class="textindent">"חזק יותר!" הוא מבקש. הם נענים. "עוד פעם!" הוא<span class="no-break"> דורש.</span></p>
			<p class="textindent">"כריס, שליט 'פרא', אנחנו נשבעים לך<span class="no-break"> אמונים!"</span></p>
			<p class="textindent">"יופי. אני מקווה שלא נצטרך לשפוך יותר דם. בשבוע הקרוב יחולו כאן שינויים משמעותיים, תפעלו לפי החוקים ונחיה כאן בשלום," אני<span class="no-break"> אומר.</span></p>
			<p class="textindent">"אתם משוחררים," אומר<span class="no-break"> אלכס.</span></p>
		</div>

			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי
מייל לעדכון
בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי
לפי נושאים
רומנטיקת נקמה alphaholes גראמפי וסאנשיין אירוטיקה עכשווית גיבורות חזקות מיריבים לאוהבים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!