המושכת בחוטים
לואי ואימו מדברים בשפה שאף אחד לא מבין, חוגגים חגים שאיש לא מכיר, ומכל הילדים בכיתה – רק הוא איבד את אבא שלו. מפגש מפתיע עם דרקון חושף את כל הסודות שאימו שמרה מפניו כל השנים:

הוא בכלל לא נולד כאן, בעולם הזה. לואי נועד להיות חבר במסדר הנפילים, ארגון עתיק וקסום ששומר על האיזון העדין בין הטבע ובין הגזע הדרואידי.
שם: המושכת בחוטים
מחבר/ת: אופיר פורמן
שפה: עברית
תחום: מדע בדיוני ופנטזיה
תת תחום: מדע בדיוני ופנטזיה
מק״ט: 012000462
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
					
		<div id="_idContainer075" class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-2" dir="rtl">
		
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer011">
					
				</div>
			</div>
				<p id="_idParaDest-1" class="כותרת-מספר-פרק" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN" style="text-align: center;">פרק 1</p>
			<p class="כותרת-משנה" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN" style="text-align: center;">האדמה מתעוררת</p>
			<p class="פסקה-ראשונה" lang="he-IL">העולם כולו רעד סביבו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">העצים רקדו על מקומם, ציפורים ברחו מבין הצמרות בבהלה אל השמיים ואבנים התגלגלו במורד ההר.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי חמק מבין העצים המאיימים ליפול עליו ופילס את דרכו בזהירות בין הסלעים.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">רעידת האדמה התחילה בזמן שטייל בהרים שהקיפו את הכפר, כפי שנהג בכל יום בחופשת הקיץ. אבל דבר כזה מעולם לא קרה לו!</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הוא פרץ בזריזות אל שביל, שם קיווה להיות בטוח יותר, אך באותה פתאומיות שבה הרעידה החלה, כך היא פסקה<span lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">.</span></p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הילד בן העשר התנשף לרגע ארוך, גופו דרוך עדיין.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הוא חייב לצאת מהיער.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי מיהר במורד השביל שהכיר כמו את כף ידו, מדלג מעל ענפים שנפלו על הדרך. השמש השוקעת סנוורה את עיניו האפורות כשהגיח סוף־סוף מבין העצים. הכפר נפרש למולו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">עוד היה סיכוי שיספיק להגיע הביתה לפני שיחשיך. הוא המשיך, מסיט קווצת שיער ארוכה ובהירה שהתעקשה להידבק למצחו המזיע.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">שלא תחשבו שלואי עדיין פחד מרעידת האדמה עצמה. הוא פשוט ידע כמה אימו בוודאי דואגת. היא תמיד דאגה לו יותר מדי בגלל ההיעלמות של אבא שלו. כך לפחות האמין, ובדיעבד לא היה רחוק מהאמת.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הילד התגנב בין בנייני הכפר הנמוכים, מנסה לחמוק מעיניהם של נערים מסוימים. קול של קריין חדשות נסער נשמע מחלונות הבתים המוארים. לואי לא הבין את דבריו, אך מיהר מכדי להקשיב.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">רק כשהגיע אל הבית הקטן והמבודד בקצה הרחוב נשם לרווחה. קיר הכניסה מכוסה הקיסוס הרגיע אותו. אימו תמיד אמרה שהצמח הזה הוא חומת ההגנה שלהם. דלת העץ הישנה ששובצה במרכז הקיר הייתה השער לעולם השייך לשניהם בלבד.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי נכנס אל הבית החם והמואר וחיפש את אימו במבטו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">את פניו קיבל קול קריין החדשות, סוף כל סוף ברור ומובן.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"...אחר הצהריים פקדה אותנו רעידת אדמה בחוזקה שלא הורגשה באזור שלנו כבר מאות שנים. להפתעת החוקרים, נכון לרגע זה לא נרשמו רעידות מקדימות או משניות, כפי שקורה בדרך כלל. כמו כן טרם נמצא מוקד הרעידה, אך משערים כי מקורה במחוז הצפוני..."</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">אימו של לואי ישבה מרותקת לטלוויזיה הישנה. היא הרימה את עיניה לבחון אותו כשנכנס אל הסלון הקטן ואז חזרה להביט במסך.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הגבות של לואי קפצו בהפתעה. הוא ציפה שתעיר לו על החזרה המאוחרת הביתה, שתשאל אם נפגע ברעידה, שתכעס שהרחיק לכת.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">רק אז שם לב למצב החדר סביבם. הסלון, שלרוב היה נקי ומסודר, נראה כאילו מישהו ניער אותו לכל עבר. המטבח הקטן מאחוריו היה במצב דומה. רעידת האדמה הפילה קרשי חיתוך, כלי בישול וסכו"ם על הרצפה, שם שכבו דוממים, מחכים שיחזירו אותם למקומם.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">ניכר שדברים אחרים הטרידו את אֵתֵ<span lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">'</span>לִינָה סְמַרְקָש.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"הכל בסדר, אמא?" הדאגה הייתה ברורה בקולו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">שבירת הדממה ניערה אותה לחיים. היא הביטה בלואי כאילו הבחינה בו לראשונה מאז חזר, ורק אז זינקה מהספה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"כמובן יקירי, אתה בסדר? איפה היית בזמן רעידת האדמה?"</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">היא בחנה אותו בחיפוש אחר פציעות כלשהן. משלא מצאה כאלו, נשקה למצחו וחיבקה אותו בחוזקה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"אני בסדר, לא קרה לי כלום. טיילתי, כרגיל," ענה בקצרה, מוטרד ממשך הזמן שלקח לה להתאפס.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">בשבועות האחרונים אימו התנהגה שונה, מוזר מהרגיל. כלומר לואי ידע שבאופן כללי היא מתנהגת די מוזר. היו לה אמונות תפלות שיתר הילדים צחקו עליו בגללן. כמו הקיסוס המגן על הבית, או עשבי התבלין שגידלה והמציאה להם כל מיני סגולות. הוא ואימו חגגו חגים שאף אחד סביבם לא חגג, ודיברו ברוּנמֵרִית, שפה שאיש מלבדם לא דיבר. אימו סיפרה לו שזו השפה שדיברו בה במקום שבו גדלה. היא התעקשה שילמד לדבר בה באופן שוטף, למרות שלא ראה בזה טעם.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי קיבל את מנהגיה בהבנה ובאהבה, למרות שהרחיקו את הילדים האחרים ממנו. הוא ואימו חיו בעולם פרטי משלהם. רק שלהם. לא היה להם הרבה, אפילו לא קרובי משפחה או חברים. במצב הכלכלי שלהם <span class="מקף-ארוך _idGenCharOverride-1">–</span> אפילו לגנבים לא היה מה לחפש בבית משפחת סמרקש.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">למרות הכל, לואי היה מרוצה. לא חסר לו דבר. טוב, אולי חוץ מאבא. אב היה הדבר היחיד שהעז לרצות.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">ידיה החמות והמחוספסות של אימו ליטפו את לחייו, מחזירות אותו למציאות ומרגיעות אותו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"אני מודה לבורא שחזרת בריא ושלם, דאגתי כל כך," חייכה אליו בשקט.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"את באמת בסדר?" שאל בחשש. "את נראית מאוד... מוטרדת."</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">היא שלחה מבט רועד מבעד לחלון, אל שביל הגישה של הבית, ונאנחה. למרות שהייתה בשנות השלושים לחייה, הפחד גרם לה להיראות מבוגרת יותר.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"הימים כבר מתקצרים..." ענתה בהיסח הדעת. היא עצמה את עיניה, מנסה להתנער מהמחשבות המכבידות. "בוא, עזור לי לסדר את הבית."</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">אֵת'לינה שחררה את לואי והתכופפה להרים כרית שנפלה על הרצפה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי הצטרף אליה, אבל המשיך להגניב לכיוונה מבטים מודאגים.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לאחרונה התחילה להתנהג מוזר אפילו בעיניו, ולא הפסיקה לדבר על התקצרות הימים. הוא לא הבין מה חשיבות הדבר, חוץ מכך שסוף החופש הגדול התקרב.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">כשסיימו לסדר, התיישבו אל שולחן הפלסטיק הזול ואכלו את ארוחת הערב שלהם בדממה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי הבחין שעלה על פניה אותו מבט שהכיר היטב. גבותיה התכווצו, שפתיה התהדקו ועיניה הוצפו געגוע. כך נראתה תמיד כשחשבה על אביו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">כשלואי היה תינוק, הם עברו ממולדתה המסתורית של אימו לכפר לא רחוק מזה שבו התגוררו כיום. הם נטשו אותו לאחר שפיצוץ אדיר גרם לשריפה שהשמידה את רוב מבניו. מרבית התושבים הספיקו לברוח מהאסון, אך אחדים, ובהם אביו, נעלמו ולא נמצאו מעולם. גם עכשיו, עשור מאוחר יותר, לא התגלה שום רמז שעשוי להוביל אליהם.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הניצולים התפזרו ליישובים שונים באזור. בכפר שבו התגוררו לואי ואימו היום נותרה רק עוד משפחה אחת מהכפר ההוא.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הסקרנות לא נתנה ללואי מנוח, אך הוא השתדל לשאול על אביו ועל מולדתם כמה שפחות. כאב לאימו לדבר על הנושאים האלה. ובכל זאת... בכל פעם שעלה המבט ההוא על פניה, קיווה שהפעם תחלוק איתו את האמת.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"לך לישון, יקירי," דברי אימו החזירו אותו להווה כשסיימו לפנות את שולחן האוכל. "היה לך יום ארוך."</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי לא היה עייף כלל, אך עשה מה שאמרה ונכנס לחדרו הקטן.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">החדר היה די ריק, בלי הרבה צעצועים או רהיטים. מעט אופי נוסף לחלל בזכות הציורים שתלה על הקירות המתקלפים לאורך השנים.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">חלון אחד צר וחורק אפשר לו להביט אל הירח שבהק בשמיים האפלים. הירח תמיד הזכיר לו <span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">אותה</span>.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL"><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">את</span><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN"> נערת החלומות.</span></p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הוא מעולם לא סיפר עליה לאיש, למעט פעם אחת, לאימו, שתמיד סיפר לה הכל. לואי לא רצה שיחשבו שהוא משוגע, ורצה עוד פחות להכיר באפשרות שנערת החלומות אינה אמיתית, אלא פרי דמיונו בלבד.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">כמה קיווה שתופיע הלילה! הוא רצה לספר לה על כל הדברים המשונים שקרו לאחרונה. היא בטח תדע מה המשמעות שלהם.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי נאנח, עזב את החלון ונשכב על מיטתו הצרה. זמן רב והמון מחשבות חלפו עד ששקע בשינה עמוקה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL"><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">צעדיו השקטים הדהדו מקירות המנהרה האפלה. לחץ</span><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN"> והתרגשות אחזו בו. כל חייו הובילו אותו לרגע הזה.</span></p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL"><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">בעקבותיו</span><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN"> פסעה אישה צעירה. היא לבשה גלימה זהובה, ומתחתיה בגד שחור</span><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN"> ומבריק שנצמד לגופה.</span></p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL"><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">הוא זרק מבט קצר לאחור, מחפש חיזוק</span><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">.</span></p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL"><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">האישה השיבה הנהון קצר ועודדה אותו להמשיך הלאה, עמוק יותר</span><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN"> אל בטן ההר.</span></p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL"><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">הדממה האפלולית עטפה אותו. רק הצעדים שלו</span><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN"> ושל ההולכים בעקבותיו הדהדו סביבו בין קירות האבן.</span></p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL"><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">ואז הבין</span><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">. הוא כבר היה פה פעם. מזמן.</span></p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">החלום החל להתפוגג, אך רגע לפני שפקח את עיניו שמע קול מוכר ומצמרר לוחש באוזניו שתי מילים בודדות.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL"><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">"עמוק בסלע."</span></p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי התעורר במיטתו, זיעה קרה נטפה ממצחו ושערות ידיו סמרו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הוא הביט מחוץ לחלון. בשמיים כבר אפשר היה לראות את קווי המתאר של ההרים מהמזרח, משורטטים באור הזריחה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הילד התנשם עמוקות, השעין את מצחו על ידו ומלמל שוב ושוב את המילים ששמע כדי שלא ישכח אותן, למרות שמעולם לא שכח דבר.<span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN"> "עמוק בסלע</span><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">."</span></p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">רק כששמע את אימו זזה ברחבי הבית, הוא גרר את רגליו למטבח. מהשקיות השחורות מתחת לעיניה, הבין שגם היא לא ישנה הרבה באותו הלילה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"ברוך מעלה השמש בשמיים," מלמלה, מעט ציניות זולגת לברכה. היא לא האמינה בתפילות, במיוחד לא מאז גילתה את האמת. אך האמינו למה שאני מספרת לכם, לפעמים בכל זאת בירכה לזכר תקופות יפות, ולעיתים רחוקות אף יותר <span class="מקף-ארוך _idGenCharOverride-1">–</span> בירכה בכנות. "לא ישנת טוב?"</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"שוב היו לי חלומות מוזרים," הניד בראשו בכבדות ומילא קערה בדגני בוקר וחלב.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">אימו הנהנה קלות, שוקעת לרגע אל תוך עצמה, "כן... זה בטח בגלל הימים שמתקצרים. לא נותרו שבועות רבים עד לסוף הקיץ."</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">את'לינה ידעה בדיוק מה יכול היה לפתור את בעיותיהם, אך גם ידעה את המחיר. האם זו הדרך הנכונה? האם הגיע הזמן?</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"הממ... תכף אצא שוב, אני רוצה להשלים את הטיול של אתמול," אמר, מתעלם שוב מהערותיה המסתוריות.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"אנחנו לא יודעים אם בטוח לצאת עדיין. אולי תישאר בבית היום?" הציעה, יודעת מראש כיצד יגיב.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"להישאר בבית?!" לואי נטש את קערת הדגנים בזעזוע. "מה אני אמור לעשות בבית לבד במשך יום שלם?"</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">את'לינה נאנחה והשעינה את פניה על כף ידה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"בבקשה, אמא. לא היו רעידות נוספות מאז אתמול, אשאר במקומות פתוחים ואשתדל להיזהר. אני לא יכול להישאר בבית יום שלם, אני פשוט אשתגע!"</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">היא נעצה בו מבט ארוך. שניהם ידעו שהטיולים בחיק הטבע היו הנאתו הגדולה ביותר.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"לא תוכל להישאב ליום אחד לטלוויזיה כמו שאר הילדים?" שאלה בייאוש, מבינה שרחמיה לא יאפשרו לה לכלוא אותו לבד בבית.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"את יודעת שלא," ענה לה בתוכחה ודחף עוד כף דגנים תְפוחים לפיו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">תשובתו צרמה לה במיוחד, נוגעת בנקודה רגישה שעדיין לא הכיר.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"בסדר, אבל אתה חוזר <span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">מוקדם</span> הביתה. יש לי יום קצר בעבודה, אז אחזור בצהריים ואצפה לך," היא הזכירה לו את האיחור של אתמול. "ותשמור על עצמך מאבנים רופפות או עצים לא יציבים לאחר הרעידה, ומכל מיני סיבוכים אחרים שאתה לפעמים מוצא את עצמך בהם," קולה היה תקיף, אך מבטה היה חם.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"אני אף פעם לא מוצא את עצמי בהם <span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">בכוונה</span>..." סינן לעברה בשקט, משפיל את עיניו לקערה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"תשתדל שלא למצוא אותם הפעם," עקצה אותו חזרה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">בכך הסתיימה השיחה. את'לינה נשקה לראשו ויצאה למקום עבודתה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">מעט אחריה עזב גם לואי את הבית. הוא שב על עקבותיו מאתמול, מטייל מזרחה אל ההרים ששכנו לצד הכפר.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">השביל הסלול הפך במהרה לשביל חצץ, ואז לדרך עפר בלבד. בכל אחת מהדרכים לואי זיהה סימנים לכך שעברו בהן לפניו מטיילים אחרים <span class="מקף-ארוך _idGenCharOverride-1">–</span> עטיפות חטיפים, בדלי סיגריות ובקבוקים.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הלכלוך תמיד עורר בו כעס רב. לעיתים הביא איתו שקית כדי לאסוף את הזבל, אך היום, הזכיר לעצמו, עליו לשוב הביתה מוקדם.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">אבל למרבה הצער, דווקא באותו יום הסיבוכים מצאו אותו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">עם עיקול השביל סביב הגבעה הראשונה נחשפה לפניו חבורת נערים מוכרת שהתיישבה על צמיגים זרוקים בצד הדרך, לא רחוק ממנו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לרגע שקל לואי לחזור אחורה ולטייל בשביל אחר, רק כדי לא לפגוש אותם, אך כבר היה מאוחר מדי.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"תראו מי בא להגיד לנו בוקר טוב!" קרא המנהיג שלהם, נער בשם כריסטיאן.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי קפא במקומו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"רֶג! החבר שלך כאן!" צעק כריסטיאן לעבר אחד הנערים.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">רג ישב בקצה החבורה, בגבו אל לואי, וגלגל טבק בנייר גלגול דקיק. שערו החום היה פרוע מעט ועורו השזוף נמתח על זרועות ארוכות וחזקות. הוא היה מבוגר מלואי בערך בארבע שנים.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הנער הפנה את עיניו החומות־בהירות לאחור וסקר את הטרף שלו, חיוך מרושע עולה על שפתיו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי נשף בכעס וצעד מהר יותר במעלה השביל.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"סְמַרקָש, לאן אתה בורח? אמא לא תדאג אם תלך רחוק מדי?" רג לא טרח אפילו להרים את קולו, יודע שישמע אותו גם כך. זה רק הרגיז את לואי יותר.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הילד המשיך להאיץ וניסה בכל כוחו להתעלם מהצעדים שנשמעו מאחוריו. ברגע שרג ננעל עליו, שאר הנערים שמחו להצטרף לחגיגה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">החבורה של כריסטיאן הייתה ידועה בכפר. קבוצת נערים שלא טרחו ללכת לבית הספר ופשוט שוטטו וחיפשו לעצמם צרות <span class="מקף-ארוך _idGenCharOverride-1">–</span> מה שנגמר לעיתים בהשחתת רכוש ובגניבות קטנות.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">כפי שבוודאי כבר הבנתם, לואי היה הצעצוע המועדף על רג. הוא נהנה להציק לו יותר מלכל אחד אחר ומלכל דבר אחר. מכיוון שרג היה חזק ממנו, לואי מעולם לא העז להרביץ לו בחזרה, אך גם לא ספג את ההצקות שלו בשתיקה. למרות שזה עלה לו לרוב במכות נוספות.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">רג השיג את לואי בקלות. שאר הבנים היו כמה צעדים מאחוריהם.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"למה אתה מטייל לבדך, סמרקש? אף אחד לא רוצה להיות איתך? אולי זה בגלל הקטע עם הרוזמרין, שמעתי שזה היה מביך ממש," קולו השקט והמתגרה נשמע לא רחוק מהאוזן של לואי.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">שערות עורפו של הילד סמרו מכעס. מאיפה רג שמע שביום הראשון ללימודים את'לינה שלחה את לואי לבית הספר עם עלי רוזמרין בחולצה? היא האמינה שזה יביא לו מזל טוב בדרכו החדשה. שאר הילדים האמינו בעיקר שזה הסריח, וזכרו לו את האירוע שנים אחר כך.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"תסתום כבר," לואי סינן לעברו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"למה לי?" רג ענה בקצרה, לא מתרגש.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"ככה," לואי נעצר במקומו והסתובב להביט אל תוך עיני הנער המבוגר ממנו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">רג עדיין חייך, אבל לואי זיהה את הכעס שהחל להתעורר בו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"תעזוב אותי בשקט ותן לי להמשיך בדרך. לא עשיתי לך כלום ואני לא רוצה שום קשר אליך," ליבו פעם בעוצמה כזו שחשש שרג ישמע זאת, וכל החזות האמיצה שהציג תתפורר.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">עיניו הקרות של הבריון התרחבו בהפתעה. הוא השתתק לכמה רגעים.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"כן עשית לי משהו," רג ענה לבסוף בשקט. "נולדת."</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הנער ניסה להיות שנון, אך טיפת אמת נזלה מעבר לחומות ההגנה הכבדות שלו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי עיווה את פניו והסתובב ממנו במהירות, אך רגל ארוכה נשלחה להכשיל אותו. הילד איבד את שיווי משקלו והתרסק עם פניו קדימה, בולם בקושי את גופו בשתי ידיו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">קולות צחוק נשמעו מאחור, ורג מיהר להצטרף.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"אוי, לואי המסכן, השמש סנוורה אותך ונפלת?"</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הצחוק המתגבר רק הרתיח יותר את לואי הפצוע.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"אתה רוצה שנקרא לאמא שתעזור לך לקום?" רג המשיך להקניט אותו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">זה היה הקש האחרון.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"אמרתי לך לסתום!" צעק לואי ונעץ את מרפקו בשוק של הנער הגבוה שעמד מעליו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">רג התקפל מכאב ותפס את רגלו בצעקה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי לא בזבז זמן וזינק על רגליו, רץ כל עוד נפשו בו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">מעולם לא העז להחזיר לרג לין פיזית, תמיד היה בצד המקבל של המכות. הסיפוק שהתפשט בו גרם לרגליו להיות קלות יותר.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"סמרקש!" שמע את רג שואג מאחוריו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי לא העז להביט לאחור, אבל שמע צעדי ריצה מתחדשים מאחוריו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"שחרר ממנו, רג!" כריסטיאן קרא מאחוריהם. "למי אכפת ממנו?"</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">אבל לרג היה אכפת. לא הייתה לו שום כוונה לוותר לילד.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי עקף עוד שיח קוצני. חזהו בער מהריצה המאומצת, כל שריריו צעקו. כמה זמן עוד יחזיק מעמד?</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">ואז נעצר בבת אחת, מוצא את עצמו בהתפצלות דרכים.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">מימין הדרך המוכרת שבה תכנן לטייל, ואילו משמאל <span class="מקף-ארוך _idGenCharOverride-1">–</span> דרך חדשה שמעולם לא צעד בה. והייתה סיבה טובה לכך שתמיד נמנע ממנה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"חכה שאני אתפוס אותך, אפס!" שמע את רג מאחוריו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">אין זמן להסס. הוא פנה שמאלה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">כשהפסיק לשמוע את הצעדים בעקבותיו, לואי נעצר והביט לאחור.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">רג עמד בהתפצלות הדרכים והביט בו, מתנשף במהירות. לואי כמעט ראה את גלגלי השיניים מתגלגלים במוחו, האם ימשיך לרדוף אחריו או לא.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">השלט בתחילת השביל הצהיר על שם הכפר ששכן פעם בהמשך הדרך, לפני שהפיצוץ פגע בו. מכל המשפחות שפונו ממנו אל הכפר שבו לואי גר כעת, נותרו רק שתיים <span class="מקף-ארוך _idGenCharOverride-1">–</span> משפחת סמרקש וזו של רג, משפחת לין.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">רג הביט ממושכות בשלט שהורה על כפר הולדתו, ואז בלואי.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">"אני עוד אטפל בך, סמרקש," סינן בזעם, מסרב לעלות על השביל שמוביל למקום המקולל ההוא.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי חייך בניצחון, הפנה לרג את גבו ומיהר להתרחק ממנו ולחקור את המקום החדש שנגלה לפניו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">אנשים מהאזור תמיד אמרו ששררה בכפר תחושה מצמררת, מסוכנת. חלקם טענו שחשו בה עוד לפני הפיצוץ, שפשוט סיפק תירוץ לנטישת המקום לעד.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">אך משהו באוויר דווקא משך את לואי פנימה. הוא צעד במעלה הדרך בביטחון הולך וגובר.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הוואדי הזה לא היה שונה במיוחד מהאחרים באזור, אך תחושת הניצחון מהמרדף האירה אותו בגוונים חדשים. אפילו הצמחייה, שהייתה דומה בכל רכסי ההרים בסביבה, נראתה מרגשת יותר בעיני הילד הצעיר שכבר הספיק לשכוח שהבטיח לאימו שייזהר היום במיוחד.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הוא שלף משאף קטן וחבוט מכיס מכנסיו והסדיר את נשימתו לאחר הריצה המאומצת. עיניו נתפסו בהר שסקרן אותו כבר בעבר מרחוק.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי התחיל לטפס בזהירות בין הסלעים אל ההר, נהנה מהמאמץ. השמש כבר עמדה במרכז השמיים כשהילד הבחין בנצנוץ בזווית העין. מה זה יכול להיות?</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הוא סטה מעט מהמסלול שתכנן וחיפש את מקור הנצנוץ החמקמק. מדי פעם בעיקול הדרך נצנץ אליו שוב אותו חפץ זר, והוא המשיך להתקדם לעברו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">כשהיה בחצי הדרך אל הפסגה, גילה בין סלעי ההר הגדולים פתח רחב שהוסתר על ידי קימורי ההר והצמחייה הצפופה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">במבט לאחור, השיחים המעוכים בפתח המערה היו אמורים לסמן לו שמשהו אינו כשורה, אבל לואי היה נחוש למצוא את מקור הנצנוץ.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הוא צעד קדימה אל הפתח, אך אבני המערה היו שחוקות וחלקות משאר האבנים באזור. רגלו החליקה. לואי השתטח על צידו, בולם את עצמו בקושי עם היד שנפצעה במפגש עם רג. הכאב הזכיר לו לפתע את הבטחתו מהבוקר.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">גל אשמה שטף אותו. אין ספק שבמערה הזו שוכנות סכנות מיותרות שמהן הבטיח לאימו שיתרחק, אך סקרנותו גברה על ההיגיון, במיוחד כשזיכרון החלום מאתמול עלה בו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL"><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">"עמוק בסלע</span><span class="מילים-בהטייה- _idGenCharOverride-2" lang="zh-CN" xml:lang="zh-CN">,"</span> לחש בלילה קולה של נערת החלומות. אולי לכאן התכוונה?</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">בנשימה עמוקה אחרונה טיפס אל פתח המערה ופסע היישר אל מקור אור שנח מטרים בודדים ממנו. הוא התכופף להרים אותו, עיניו מתמלאות באורו החם.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">זו הייתה אבן משוננת בגודל כף ידו. לואי מצמץ בפליאה. הוא לא ראה דבר כמותה מעולם. היא הייתה עמומה מצידה האחד והבריקה בגוונים זהובים עמוקים מצידה האחר. מקרוב נדמה לו שהתערבל בתוך האבן נוזל עמום, אך הניח שמדובר באשליה בלבד. הדבר המפתיע ביותר היה החום שנפלט ממנה וכמעט שרף את ידו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי הרים את ראשו וניסה להתבונן לעומק המערה. האם יש בה אבנים דומות נוספות?</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">מתח משונה אחז בו, כאילו ידע שהוא עומד על סף תהום שעדיין לא הבחין בה. זה היה מסוג הרגעים שאתה יודע שישנו את חייך, ולו במעט.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הוא שלף מכיסו פנס קטן שתמיד נשא עליו ליתר ביטחון וסרק את עומק המערה. היא הייתה גדולה, חשוכה ומפותלת. נצנוץ נוסף לכד את עינו, מעט עמוק יותר.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">ביד רועדת מעט טמן את האבן הזהובה בכיסו והעמיק אל תוך החשכה. לאחר כמה צעדים ארוכים הגיע אל האבן הנוספת, ליד הפיתול הראשון במנהרה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">היא זהרה אליו בצבע כסף, אך בניגוד לקודמת הייתה קרה כקרח.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לפתע רחש נשמע מהעיקול לידו, כמו מנוע קיטור כבד.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">במתח הולך וגובר האיץ לואי את קצב הליכתו ועבר את העיקול כדי לחקור את מקור הרעש. הוא מצא את עצמו עומד בכניסה לחלל עצום בגודלו, אולי בגודל ההר כולו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">ליבו פעם בקצב בלתי נשלט כשהרים את הפנס אל קיר המערה לצידו וחשף חריטה בשפה שלא הכיר. ערימת קש אדירה ומעוכה שכבה ממש מתחת לכתובת הזרה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הילד התקדם לעבר הכתובת, אך נעצר כשרגלו דרכה בצליל פיצוח על מה שנשמע כמו ענף יבש.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">לואי בלע רוק. משהו היה לא נכון. הוא הפנה את אלומת האור לעבר רגליו באיטיות. מתחת לנעל שלו הייתה עצם יבשה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">הוא הסתובב בחדות ובחן את רצפת המערה. היא הייתה מכוסה כולה עצמות קטנות לצד אבנים צבעוניות נוספות.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">החלחלה שעברה בו שרדה רק לרגע קצר, עד שהרחש שסקרן אותו מלכתחילה נעשה לנהמה.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">רועד בכל גופו, לואי הרים את הפנס כך שאורו חזר מהר האבנים הזהובות שנהם לעברו, כמה מטרים לפניו.</p>
			<p class="טקסט-רץ" lang="he-IL">זוג עיני זהב רושפות הביטו עמוק לתוך עיניו.</p>
		</div>
	

			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 33.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!