אולי הוא פשוט מחבב אותך

ברברה די

ספר חובה לנוער ולהורים

זה מתחיל כשכמה בנים מחבקים אותה בבית הספר, ללא רשותה. זה ממשיך בקאלום, אחד מאותם בנים, שטוען שהיום הוא יום הולדתו ומבקש ממנה ”חיבוק יום הולדת”, שנמשך כמה שניות יותר מדי וגורם לה להרגיש שמשהו לא בסדר, ומידרדר לכך שהבנים לא עוזבים אותה בשקט, אפילו בחדר החזרות שהיה המפלט שלה.

זארה, החברה הכי טובה של מילה, טוענת שהיא מגזימה ולא מבינה שמפלרטטים איתה. באופן מקרי לחלוטין נתקלת מילה בחוג חדש שמעניק לה נחמה וביטחון, לומדת לעמוד על שלה ולכבד אחרים – ואת עצמה.

”אולי הוא פשוט מחבב אותך” הוא סיפור אקטואלי על נערה שמוצאת את קולה.
שם: אולי הוא פשוט מחבב אותך
מחבר/ת: ברברה די
שפה: עברית
תחום: נוער צעיר
תת תחום: נוער צעיר
מק״ט: 011981351

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 88.00

קרא פרק ראשון

				

	
		<title>MAYBE-4</title>
		
	
	
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h1 id="_idParaDest-3" class="SHEM-PEREK" lang="he-IL"><span class="kot-perek _idGenCharOverride-1" lang="">אבנים קטנות</span></h1>
			<p class="NO-HAZAHA" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ" lang="he-IL">בכל יום באותו חודש ספטמבר היינו חומקים</span><span class="ספר-רץ" lang="he-IL"> החוצה, ארבעתנו. היה חמים (קצת יותר מדי חם בשביל עונת</span><span class="ספר-רץ" lang="he-IL"> הסתיו, אם חושבים על זה), והריח בקפטריה היה מגעיל. הוא</span><span class="ספר-רץ" lang="he-IL"> הזכיר גבינת צ'דר מותכת וחומר חיטוי. כך שבכל פעם</span><span class="ספר-רץ" lang="he-IL"> שהפעמון</span> <span class="ספר-רץ" lang="he-IL">היה מצלצל להפסקת הצהריים, כל אחד מאיתנו היה חוטף</span><span class="ספר-רץ" lang="he-IL"> במהירות רק משהו אחד </span>—<span class="ספר-רץ" lang="he-IL"> גביע יוגורט, שקית צ'יפס</span><span class="ספר-רץ" lang="he-IL">, תפוח </span>—<span class="ספר-רץ" lang="he-IL"> ואז רץ למגרש, שם אפשר היה לשחק כדורסל</span><span class="ספר-רץ" lang="he-IL">, להתרוצץ או פשוט לדבר עם חברים ולשאוף קצת אוויר צח</span><span class="ספר-רץ" lang="he-IL"> במהלך חצי שעת ההפסקה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">היום הוא יום הולדתה השנים־עשר של</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> אוֹמי, ותכננו הפתעה לכבודה. בזמן שמקס הסיח את דעתה</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> בתוך הקפטריה, זארה ואני היינו אמורות לרוץ מהמגרש ולהרכיב אות</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> א' גדולה בעזרת אבנים קטנות. האות א' הייתה הרעיון שלי</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">. שמה האמיתי והמלא היה נעמי־ג'קינטה דוארטה צ'אבז, אך</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> כולנו קראנו לה אוֹמי בקיצור. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">אחד התחביבים המיוחדים </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">של אוֹמי היה אוספי הטבע שלה. היא הייתה אוספת </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">קונכיות, נוצות ציפורים, אבנים בעלות צורות וצבעים מיוחדים. אז קודם </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">תכננו לתת לאומי חיבוק יום הולדת גדול סביב האות א', </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">ואחר כך לתת לה במתנה שקית אדומה קטנה מלאה באבני </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">שוקולד </span>—<span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> אלה היו בסך הכול ממתקי </span><span class="פרנק-ריהל-אנגלית _idGenCharOverride-3" lang="">M&M’s</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">, אבל כולם </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">בצבעים וצורות שונים. זו לא הייתה אמורה להיות חגיגת יום </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הולדת רגילה ותינוקית עם כיבוד לכל הכיתה, כמו בבית הספר היסודי, אלא משהו </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">אישי ופרטי, רק לחברים שלנו.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">אבל מה שקרה זה שבדיוק</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> בשנייה שזארה ואני יצאנו החוצה, גברת וורדאק, הסייעת, חסמה את</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> דרכנו.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"למה אתן כאן, בנות?" היא דרשה לדעת. "אתן אמורות</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> לאכול קודם."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"אנחנו יודעות, אבל היום יש יום הולדת לחברה</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> שלנו," אמרה זארה. "ורצינו להרכיב את שמה בעזרת אבנים קטנות</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"סליחה, </span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">מה</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">?" גברת וורדאק כמעט שרקה ורטט עבר בכל הגוף</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> שלה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"רק את האות הראשונה של השם שלה," אמרתי.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"מ</span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">אבנים</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">?" שאלה גברת וורדאק. "איזו מין מתנת יום הולדת זו?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לפתע הרגשתי קצת דביקה בסוודר הירוק הפרוותי שלי. לא היה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לנו זמן לשיחה הזאת. ובטח שלא היה לנו זמן להסביר </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">מה חשוב לתלמידות כיתה ז', כי נראה שלגברת וורדאק לא </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">היה שמץ של מושג.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"זו לא </span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">כל המתנה</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">," אמרתי במהירות. "</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">זה פשוט אחד הדברים הקטנים שרצינו לעשות בשבילה. ובבקשה, אנחנו </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">ממש צריכות למהר. החברה שלנו תצא לכאן בכל רגע."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">גברת </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">וורדאק נאנחה כאילו לא היה לה כוח להתווכח ולטעון שבני </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">אדם נורמליים היו מעדיפים לקבל את המתנות שלהם בלי אבנים </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">ובקופסאות עטופות.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"בסדר. רק תדאגו לסדר אחריכן, בנות. אני לא </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">רוצה שילדים שמשחקים כדורסל במגרש ייפלו אחר כך."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"אה, אנחנו </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">אפילו לא נהיה קרובות לאזור המשחק," הבטיחה זארה. "אנחנו נהיה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הכי רחוקות שאפשר. אנחנו בדרך כלל עושות את זה שם, </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">במקום שיש יותר פרטיות..."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">משכתי בשרוול שלה. לפעמים זארה הייתה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">מאבדת תחושת זמן. ובכל מקרה, לא חשבתי שאנחנו צריכות לחלוק </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">את הרגלי ההפסקה שלנו עם גברת וורדאק.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">רצנו לקצה המגרש, </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">שם היה שביל אבנים שהפריד בין האזור של בית הספר לבין </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">האזור שמחוץ לבית הספר. החברות שלי ואני נהגנו להסתובב כאן </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הרבה ופשוט לדבר. או אולי לשיר (זאת בעיקר הייתה זארה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">שהציגה שירים פרי עיטה בהשמעת בכורה). או שחיפשנו אבנים יפות (</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">בעיקר אומי, אבל לפעמים גם אני). פעם אחת מקס ואני </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הצטרפנו למשחק שנקרא "לא־תופסת" במגרש </span>—<span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> זה לא משחק תופסת </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">רגיל של בית ספר יסודי, אלא גרסה שונה לחלוטין, עם </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">חוקים ממש מורכבים. בדרך כלל היינו מסתובבים רק בקבוצה של </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">ארבעתנו, כי אחרי הפסקת הצהריים הייתי צריכה ללכת לחזרה של </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">התזמורת, כך שלא היה לנו זמן להיות יחד אחר הצהריים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">היי, מילה, תסתכלי על האבן הזאת </span>—<span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> היא ממש </span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">סגולה</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">!" </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">צעקה לעברי זארה, שכרעה ברך ליד האבנים. "וואו, תראי! זאת </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">נראית כמו ראש־חץ! או אולי כמו מדינת אוקלהומה על המפה!"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">אין לנו זמן לבחור אבן־אבן." לקחתי חופן שלם של אבנים </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">והתחלתי לסדר אותן על גבי המגרש. "בואי, זארה, תעזרי לי </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לעשות את האות א'."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"בסדר, בסדר," היא עשתה את עצמה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">רוטנת. "באיזה גודל?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"אני לא יודעת, מספיק גדול שנוכל לעמוד </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">ארבעתנו סביבה, שזה יהיה כמו א' בשביל אומי. וגם יהיה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">מעגל החברוּת שלנו." חשבתי על זה באותו רגע ממש. </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לא הייתי בטוחה אם זה היה חמוד או מטופש.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">זארה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">התלהבה מהרעיון. "מעגל חברוּת! אוי, זה פשוט מושלם, מילה!" </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">היא התחילה לשיר. "</span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">מעגל חברוווווות</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">..."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"אוף, תמהרי! אני רואה אותם </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">מתקרבים!"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">מקס ואומי מיהרו לעברנו בעודם חומקים מכדורסל תועה. לא </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">ראיתי את זה, אבל מתברר שבדקה האחרונה התחיל משחק בקצה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">השני של המגרש. הבנים שהיו משחקים בדרך כלל במגרש </span>—<span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">קאלום, ליאו, דנטה וטוביאס </span>—<span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> התנגשו זה בזה. הם כדררו </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">את הכדור על הקרקע, צעקו, צחקו, עודדו זה את זה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">והתווכחו.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"לכאן!" שמעתי את קאלום צועק לעבר השאר. קולו תמיד </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הגיע לאוזניי. "לכאן! תמסרו </span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לי</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">!"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">בדיוק סיימנו להרכיב את האות </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">א' כשהחברים שלנו הגיעו.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"מזל טוב! יום הולדת שמח!" צעקה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">זארה ופרשה את זרועותיה. "תראי, אומי, עשינו לך א'! כי </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">זו האות הראשונה של השם שלך, אבל גם כדי לעשות </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">סביבו מעגל של חברות! זה היה הרעיון של מילה," היא </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הוסיפה והביטה בי.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">אומי מחאה כפיים וצחקה. "אני אוהבת את </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">זה כל כך, חברים! זה מהמם! תודה לכם! אני אנצור </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">את זה בלב שלי ל</span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">נצח</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> </span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">נצחים</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">!"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"טוב, אולי לא </span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">נצח נצחים</span>,<span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">" אמרתי בחיוך. "זו רק יצירת אומנות זמנית."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"כן, את </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">יודעת, כמו פיסול בחול," אמר מקס. עיניו הכחולות הגדולות נצצו. "</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">או אולי... ראית פעם מנדלת־חול של בודהיסטים? הם משתמשים בחול </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">בכל מיני צבעים, זה ממש מגניב, ואז הם הורסים אותה. </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">בכוונה." אימא של מקס הייתה בודהיסטית, אז הוא ידע הרבה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">דברים בעניין.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"הא," אמרה זארה. "זה מרתק, מקס, אבל קצת </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">סוטה מהנושא." היא משכה את אומי לעבר צד אחד של </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">האות א'. "חיבוק יום הולדת! כולם לעמוד מסביב!"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">ארבעתנו נעמדנו </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">סביב האות והנחנו את זרועותינו זה על זה. מאחר שהייתי </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">נמוכה מכל השאר, מצאתי את עצמי באמצע החיבוק, תקועה ממש </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">בתוך עצם הבריח של זארה. אף פעם לא שמתי לב </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לזה לפני כן, אבל היה לה נמש קטנטן בצורת חילזון </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">על צווארה, הוא היה קצת כהה יותר מעורה השחום.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"אוקיי, </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">זה נהדר, אבל תבטיחו לי שלא תשירו לי 'היום יום </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הולדת'!" צחקקה אומי.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"סליחה, אומי, אבל זו דרישת ההנהלה," ענתה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">זארה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">היא התחילה לשיר בקולה החזק והצלול. עדיין מחובקים, מקס </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">ואני הצטרפנו, אפילו שזייפנו קצת. בדיוק שרנו "היום יום הולדת </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לאווווומי" כשמשהו רפרף על כתפי. זו הייתה יד.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לפתע, מצאנו </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">את עצמנו מוקפים על ידי שחקני הכדורסל </span>—<span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> קאלום, ליאו, </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">דנטה וטוביאס. הם עשו מעגל סביבנו ושרו איתנו, אם אפשר </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לקרוא לזה שירה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"חג לה שמח וזר לה פורח!" צרח </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">קאלום לתוך שערי. נשימתו על צווארי העבירה בי צמרמורת.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">השיר </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">נגמר, אבל החיבוק נמשך, ידו של קאלום נחה בחוזקה על </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הצמר של הסוודר הירוק שלי. הבנים הריחו מזיעה ופיצה. הכרחתי </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">את עצמי לנשום לאט.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"מה אתם עושים, ליאו?" צחקה זארה. </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">צחוקה היה קצת רועם מדי. או אולי זו הייתה רק </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הרגשה כזאת, מפני שהיא עמדה כל כך קרוב אליי. "מישהו </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הזמין אתכם להצטרף לחיבוק שלנו?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"אל תהיי מגעילה. רק רצינו </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לאחל יום הולדת שמח," אמר ליאו. "לא </span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לך</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">, זארה. לאומי."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">זארה התכווצה. זו הייתה תנועה ממש קטנה ואולי רק אני </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">שמתי לב, אבל ידעתי שהיא הייתה ממש מאוהבת בליאו, שהיה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לו שיער בלונדיני גלי, עיניים ירקרקות וקצת נמשים. הוא היה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">חמוד, אבל לא בסגנון של </span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">היי, נכון שאני ממש חמוד?</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">ניערתי את כתפי, אך ידו של קאלום ממש נצמדה אליי, </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">והוא לא עזב.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">באותו רגע הרגשתי זיעה נקווית בבתי השחי </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">שלי. "טוב, תודה, אבל נהיה קצת צפוף כאן," קראה אומי. "</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">אז אם לא אכפת לכם..."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"אוקיי, סליחה!" אמר ליאו. "מזל </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">טוב, אומי! ביי!"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">ובבת אחת, כמו להקת ציפורים, הם עפו </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">להם לעבר מגרש הכדורסל.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">חבריי ואני נפרדנו מייד ושמחנו לנשום </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">שוב לרווחה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"טוב, זה היה ממש מוזר," אמרתי וניערתי כל </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">זכר למולקולות הבנים מהסוודר שלי.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"אוי, מילה, אל תהיי כזאת </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">תינוקת," אמרה זארה. "הם בסך הכול היו נחמדים."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">נחרתי בבוז. "</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">את חושבת שזה </span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">נחמד</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> להימחץ ככה?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"כן, זארה," אמר מקס. "</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">את אומרת את זה רק כי את מחבבת את ליאו."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">זארה צחקקה. "טוב, מקס, אני מסכימה שכל העניין הזה היה </span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">ממש מביך</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">, אבל לדעתי זה היה די חמוד. את לא </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">חושבת ככה, אומי?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"אני לא יודעת," היא אמרה. "אולי." ואז </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">משכה בכתפיה, אך גם חייכה. וגם הסמיקה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">שערו הארוך של </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">מקס הסתיר את פניו ולא ראיתי את עיניו. "טוב, הם </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הרסו לנו את הא'," הוא מלמל. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הוא צדק. האבנים התפזרו </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לכל עבר. לא היה יותר לא מעגל חברות ולא א' </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לכבוד אומי.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"אוף," אמרתי. "טוב, הבטחנו לגברת וורדאק שנסדר אחרינו. </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">אז אנחנו צריכים להחזיר אותן למקום בכל מקרה."</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"מי זאת </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">גברת וורדאק?" שאלה אומי.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"את יודעת. הסייעת." התחלתי לבעוט באבנים </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לעבר קצה האספלט, מקס עשה כמוני.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"אויש, למי אכפת ממנה, </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">מילה," אמרה זארה בקוצר רוח. "היא לא מורה אפילו, והיא </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">לא שמה לב לשום דבר." היא משכה בידה של אומי. "</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">יש לנו עוד מתנה בשבילך, והיא הרבה יותר שווה! תראי!"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">זארה הוציאה מכיס הג'ינס שלה את השקית הקטנה עם </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">אבני השוקולד.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">אומי צעקה. "יאיי, חבר'ה! אני מתה על </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">זה! איך ידעתם?"</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">"אנחנו החברים הכי טובים שלך ואנחנו </span><span class="בולד _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">כן</span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL"> </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">שמים לב," ענתה זארה, קורנת מאושר.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL"><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">כמעט הוספתי שזה היה </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">הרעיון שלי, אבל אז החלטתי שזה לא יהיה ממש חברי </span><span class="ספר-רץ _idGenCharOverride-2" lang="he-IL">מצידי.</span></p>
		</div>
	


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 79.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 42.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

לפי נושאים

נוער צעיר תיכון ספרות פמיניסטית לנוער פגיעה מינית ספרות פמיניסטית אלימות

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 15 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!