טאף גאי

טאף גאי הוא רומן ספורט מרגש וסוחף על אהבה שנייה, הזדמנות מחודשת וסודות מהעבר שלא מרפים. אש סנדרס, כוכב ההוקי הקשוח של שיקגו, לא ציפה לפגוש שוב את מרפי – אשתו הראשונה והיחידה ששברה את ליבו. כשמרפי חוזרת לעיר עם בתם המשותפת, שנולדה מבלי שידע, מתלקחת ביניהם סערת רגשות שמאיימת לשנות את חייהם. האם האהבה תוכל לגבור על טעויות העבר?

סולה ריין, מחברת רבי-המכר ”טאצ’דאון” ו”רד ליין”, חוזרת עם סיפור מלא תשוקה, כאב ותקווה, שמוכיח שגם לבחורים הכי קשוחים יש לב – ולפעמים, הוא פשוט מחכה להזדמנות שנייה. טאף גאי הוא עונג צרוף לכל מי שאוהבת רומנים עכשוויים וספורטיביים עם עומק רגשי ודמויות בלתי נשכחות.
שם: טאף גאי
מחבר/ת: סולה ריין
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 011970045

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page306" role="doc-pagebreak" aria-label="306" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">אפילוג</h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">מרפי</h3>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">שלושה חודשים לאחר</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> מכן</span></span></h3>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">שיקגו,</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> אילינוי</span></span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">האורות הבוהקים של הזרקורים הכחולים־לבנים שוטטו בשובבות בין היציעים המלאים עד אפס מקום, מאירים את פניהם הנרגשות של<span class="no-break"> האוהדים.</span></p>
			<p class="textindent">המוזיקה הרועמת שנשמעה מהרמקולים העוצמתיים רטטה בתוך הלב שלי, הניצוץ החגיגי של הקרח סנוור את העיניים בנעימות. נראה שהמשחק השישי והאחרון בסדרת הגביע הביא לאצטדיון ההוקי של שיקגו את כל<span class="no-break"> העולם.</span></p>
			<p class="textindent">תפסנו את המקומות שלנו בשורה הראשונה כדי להיות כמה שיותר קרובים להתרחשות. וכשאני מדברת בלשון רבים אני מתכוונת אליי, אל ג'ו, מיקי, טביתה ובנה בובי, הסוכן של<span class="no-break"> אש.</span></p>
			<p class="textindent">המתח פצפץ באוויר ועוד הלך וגבר עם כל שנייה שחלפה. האולם תסס כמו כוורת משולהבת. ולא פלא, כי כל מי שנכח כאן הבין שברגעים הקרובים הוא יהיה עד לאירוע ספורט חשוב למדי שייכנס לדפי<span class="no-break"> ההיסטוריה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<div id="page307" role="doc-pagebreak" aria-label="307" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">זה הלהיב, ריגש<span class="no-break"> והרטיט.</span></p>
			<p class="textindent">כנראה בכל הספורט העולמי אין פרס קשה יותר להשגה מאשר גביע סטנלי. אגרטל הכסף הזה היה מלא עד אפס מקום בכאב, סבל, דם ויזע מרובי שנים של אין־ספור שחקני הוקי שהיו מוכנים להקריב כל דבר כדי לזכות בו, ואין ספק שהוא ראה רבות במרוצת<span class="no-break"> השנים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">כל מה שרק אפשר לשתות שתו ממנו, מילאו אותו באוכל לכלבים, בפופקורן, בכיסונים, בבורשט רוסי וביין, כמובן. תינוקות הוטבלו בגביע הזה, שיניים נשברו בגללו, הוא הופל ממרפסות וגם השתינו לתוכו. שתלו בו גרניום, הטביעו אותו בבריכה, זרקו אותו למדורה, שכבו איתו במיטה וישבו בסאונת אדים. הוא נשכח בשולי הכביש ואז נמצא בתעלה, ניסו לגנוב אותו אין־ספור<span class="no-break"> פעמים...</span></p>
			<p class="textindent">אני חושבת שלא קיים אף פרס ספורטיבי אחר שיכול להתהדר בהיסטוריה עשירה כל כך, ובטווח רחב כל כך של רגשות שבהם מלווה כל הענקה<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">"הנה הם! הנה הם!" צעקה מיקי בהתלהבות וידיה קפאו על בטנה המעוגלת שהוסתרה מתחת לסוודר ההוקי<span class="no-break"> הרחב.</span></p>
			<p class="textindent">עקבתי אחר מבטה והרגשתי את הבטן מזנקת לגרוני. מימיננו, במנהרה של הזירה, עמדה קבוצת 'הנשרים של שיקגו', בציפייה לעלייה הדרמטית שלהם על<span class="no-break"> הקרח.</span></p>
			<p class="textindent">ג'ו צעקה בהתלהבות, הצמידה את כפות ידיה הקטנות למחיצת ההפרדה, ואני חיבקתי אותה מאחור. התלבשנו היום כמו האוהדות השרופות ביותר שיש — חולצות ג'רזי זהות עם המספר תשעים ושתיים והכיתוב 'סנדרס' על הגב, כובעי צמר של הקבוצה עם רקמה של ראש הנשר, וצעיפים<span class="no-break"> תואמים.</span></p>
			<p class="textindent">כי אנחנו קבוצה<span class="no-break"> אחת.</span></p>
			<div id="page308" role="doc-pagebreak" aria-label="308" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">הקבוצה<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">וזו משפחה של<span class="no-break"> ממש.</span></p>
			<p class="textindent">לפני חודשיים אש ואני התחתנו, וכל יום מאז היה פשוט<span class="no-break"> קסום.</span></p>
			<p class="textindent">האירוע התקיים בלאס וגאס, באותה קפלה שבה אמרנו את הנדרים הראשונים שלנו. זה היה טקס קטן וצנוע, כפי שרצינו, בנוכחות ההורים של אש, ג'ו, מיקי ודייב. ההורים שלי לא באו לאירוע, על אף שהתגוררו במרחק קילומטרים ספורים<span class="no-break"> משם.</span></p>
			<p class="textindent">יכול להיות שאם ביל היה החתן הם היו מתנהגים אחרת, אבל למרבה המזל, המנוול הזה יצא מהחיים שלי אחת ולתמיד. בית המשפט גזר עליו עשרים שנות מאסר שהוא יעביר בין כותלי בית הסוהר במדינת פנסילבניה האהובה עליו. וזה היה המקום הראוי בשביל החמור<span class="no-break"> הזה.</span></p>
			<p class="textindent">"אלוהים שבשמיים ומריה הקדושה, בבקשה, תעזרו לחבר'ה האלה!" טביתה נשאה תפילה, ממוללת בידיה את הצעיף<span class="no-break"> הכחול־לבן.</span></p>
			<p class="textindent">לפתע, האור באצטדיון כבה, המוזיקה נהייתה שקטה יותר וקול גברי הכריז ברשמיות מהרמקולים, "גבירותיי ורבותיי, קבלו את 'הנשרים של<span class="no-break"> שיקגו'!"</span></p>
			<p class="textindent">שחקני ההוקי התפזרו על הקרח תחת מופע האורות המדהים. שאגת עידוד חלפה בין היציעים כמו גל חי. אלפי אוהדים זינקו ממקומותיהם כדי לקבל את פני הקבוצה האהובה עליהם. כמו כולם סביבנו, גם אנחנו מחאנו כפיים בכל הכוח, נופפנו בצעיפים הכחולים־לבנים, שרקנו וצרחנו מלוא<span class="no-break"> ריאותינו.</span></p>
			<p class="textindent">אש סנדרס, מלך ספסל העונשין, או מר 'אני אכסח לך את הצורה' עשה שני סיבובים סביב השער, הטקס האישי והקבוע שלו, וחלף על פנינו במהירות אדירה וחיוך מסנוור. ניצוצות של זיקוקים התפרצו<span class="no-break"> בתוכי.</span></p>
			<div id="page309" role="doc-pagebreak" aria-label="309" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">אפילו מבעד למגן הפלסטיק ראיתי את עיני הנאון שלו בורקות<span class="no-break"> מאושר.</span></p>
			<p class="textindent">"אבא! אבא! אבא!" צייצה הדבורנית הקטנה שלנו, מכה בידה על מגן<span class="no-break"> הפלסטיק</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"תעשה להם את המוות, קלהאן!" צעקה מיקי בקול רם כשבעלה האימתני חלף על פנינו היישר אחרי<span class="no-break"> אש.</span></p>
			<p class="textindent">"דייב חייך עכשיו או שדמיינתי את זה?" שאלתי<span class="no-break"> בתדהמה.</span></p>
			<p class="textindent">"את חושבת שאת היחידה שהכינה כמו שצריך את הגבר שלה למשחק?" מיקי הרקידה את הגבות שלה באופן רב־משמעי. "לפני כמה שעות הודעתי לדייב את מין התינוק שלנו. יהיה לנו בן,<span class="no-break"> מרפי!"</span></p>
			<p class="textindent">"אלוהים!" חיבקתי את מיקי במהירות, משתדלת שלא לשפוך עליה את הקולה שבכוס שלי. "אני כל כך שמחה<span class="no-break"> בשבילכם!"</span></p>
			<p class="textindent">"נאלצתי לסתום את הפה ולא לספר על זה במשך שבוע שלם, את מתארת לעצמך?" מיקי חייכה בעודה עוזרת לג'ו לפתוח אריזת דובוני<span class="no-break"> גומי.</span></p>
			<p class="textindent">אחרי שכל האצטדיון שר בליווי עם ברט קיסל, זמר הקאנטרי הקנדי, את ההמנון האמריקאי על הדגל זרוע הכוכבים, הנשרים והיריבים שלה להיום — 'הדבורים של בוסטון', הם תפסו את מקומותיהם בציפייה להגרלת<span class="no-break"> הדסקית.</span></p>
			<p class="textindent">הבחורים שלנו נראו כמו ויקינגים קשוחים לפני קרב עקוב מדם. רבים מחברי הקבוצה, כולל דייב ואש, גידלו את הזקן לכבוד הגביע, דבקים באמונה הטפלה העתיקה שאסור להתגלח במהלך הפלייאוף, כדי לא לעשות מזל<span class="no-break"> רע.</span></p>
			<p class="textindent">אש המזוקן נראה כמו התקף לב של ממש. פאקינג<span class="no-break"> לוהט.</span></p>
			<p class="textindent">אפשר היה לשבור ביצה על הפרצוף שלו ולהכין<span class="no-break"> חביתה.</span></p>
			<p class="textindent">"קדימה, 'נשרים'!" צרחנו כמו משוגעים כשהדסקית <span id="page310" role="doc-pagebreak" aria-label="310" epub:type="pagebreak"></span>נפלה על הקרח וקלהאן, ששיחק בתפקיד החלוץ הקדמי, זכה בהטלה<span class="no-break"> הראשונית.</span></p>
			<p class="textindent">הזעם האצור בתוך השחקנים פרץ מייד החוצה, וכעבור שניות ספורות מחיצת ההפרדה שלנו רעדה מהתנגשות איומה של שני שחקנים שנלחמו על<span class="no-break"> הדסקית.</span></p>
			<p class="textindent">אש היה אחד<span class="no-break"> מהם.</span></p>
			<p class="textindent">"כואב לאבא?" שאלה ג'ו בדאגה, זעה על<span class="no-break"> ברכיי.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, מתוקה,"<span class="no-break"> שיקרתי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"יותר כאב למסכן שבו הוא התנגש," גיחכה טביתה, ומיקי ואני צחקקנו צחוק<span class="no-break"> כבוש.</span></p>
			<p class="textindent">לקראת אמצע השליש האחרון — זה כבר לא היה מצחיק. השחקנים של בוסטון השוו את התוצאה — 2:2, ושיחקו חזק<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">זה היה גרוע. ממש<span class="no-break"> גרוע.</span></p>
			<p class="textindent">אם התוצאה לא תשתנה עד שריקת הסיום, יתחילו הארכות הזמן המרגיזות, ויכול מאוד להיות שלבחורים שלנו לא יישאר מספיק כוח לעמוד בהן. הם משחקים באינטנסיביות עזה מדי, חורגים מכל גבולות הסיבולת האנושית<span class="no-break"> האפשריים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">נאנחתי בהקלה כשאש חזר<span class="no-break"> למשחק.</span></p>
			<p class="textindent">לפני חמש דקות הוא הורחק מהזירה על תקיפה לא חוקית, כשכמעט ריסק את הגולגולת לשחקן החלוץ הקדמי של בוסטון לאחר שהשליך אותו לעבר<span class="no-break"> הדופן.</span></p>
			<p class="textindent">אגב, גם בשליש השני הוא הפגין את מהלכי הכוח המרשימים שלו. באחד מהם הוא הוריד מהמשחק את החלוץ המוביל רובין ג'ונס, שהתרומם מהקרח בקושי רב, ולקח לו זמן לחזור למשחק. זמן שהיה יקר מפז עבור<span class="no-break"> 'הנשרים'.</span></p>
			<p class="textindent">סנדרס הוא לוחם במובן הטוב ביותר של המילה. וללא ספק, אחד הבחורים הכי קשוחים בליגה. וזה נראה לי פשוט <span id="page311" role="doc-pagebreak" aria-label="311" epub:type="pagebreak"></span>מדהים. איך ייתכן שבחור שמסתובב בבית בנעליים ורודות בצורת פלמינגו, מעריץ את קפטן אמריקה ואוסף בגדים עם העיצובים ההזויים ביותר שיש — יכול להלך אימים בצורה כזו על היריבים שלו? כי אפילו הבריונים הכי ידועים בעולם ההוקי מעדיפים שלא להסתבך עם הטאף גאי של<span class="no-break"> שיקגו.</span></p>
			<p class="textindent">אבל לזכותו של אש ייאמר שהתוקפנות שלו על הקרח היא תמיד<span class="no-break"> מוצדקת.</span></p>
			<p class="textindent">טוב, כמעט<span class="no-break"> תמיד.</span></p>
			<p class="textindent">"הו, לא." לחשתי, מתבוננת בדאגה בקרב שהתחולל ליד השער<span class="no-break"> שלנו.</span></p>
			<p class="textindent">ליבי פעם חזק יותר, כאילו מישהו הפעיל בתוכי לחצן<span class="no-break"> מצוקה.</span></p>
			<p class="textindent">רק לא זה, פאקינג רק לא<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">הבטתי בפניקה לעבר לוח התוצאות. עוד ארבע דקות לסיום<span class="no-break"> המשחק.</span></p>
			<p class="textindent">ארבע. דקות.<span class="no-break"> מחורבנות.</span></p>
			<p class="textindent">"נראה שאנחנו עמוק בחרא," מלמלה מיקי ומייד השתתקה בבהלה, מלכסנת את מבטה לעבר ג'ו<span class="no-break"> בפחד</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אבל לקטנטונת לא היה אכפת מאיתנו בכלל. היא הביטה בפה פעור על המתרחש על הקרח, טורפת את דובוני הגומי<span class="no-break"> שלה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">באזור שלנו התחולל קרב של ממש על הדסקית. החלוץ מבוסטון פרץ את ההגנה שלנו ושלח מסירה מסוכנת. הקפטן של 'הנשרים' הצליח לגעת בה קלות במקל אבל... מייד איבד<span class="no-break"> אותה.</span></p>
			<p class="textindent">לעזאזל.</p>
			<p class="textindent">שחקני בוסטון עשו מסירה מהירה ושיגרו את הדסקית לעבר השער שלנו, אבל בשנייה האחרונה — השוער של 'הנשרים', ריבז, הציל את המצב במהלך פשוט מדהים. הבחור נשכב על הגב, הציב את המקל על הקרח וחסם את<span class="no-break"> הזריקה.</span></p>
			<div id="page312" role="doc-pagebreak" aria-label="312" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">היציעים התפוצצו בקריאות עידוד<span class="no-break"> נלהבות.</span></p>
			<p class="textindent">"וואו..." נשפתי בקול רם את האוויר מריאותיי ונשענתי על גב<span class="no-break"> המושב.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא אשרוד עד סוף המשחק," מיקי<span class="no-break"> ייבבה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"עוד דקה לצפירת הסיום," הודיע בובי ופתח פחית שלישית של בירת<span class="no-break"> 'קורונה'.</span></p>
			<p class="textindent">החלוץ הקדמי של 'הנשרים', ווידמן, השתלט על הדסקית וטס במהירות על־אנושית לעבר שערי היריב. אש החליק אחריו כמו שומר ראש מאיים, מסלק כל מכשול בדרכו. ווידמן מסר לצ'כוב, וצ'כוב לקלהאן. דייב תמרן במיומנות והוביל את הדסקית לאזור<span class="no-break"> התקיפה.</span></p>
			<p class="textindent">חמש־עשרה<span class="no-break"> שניות.</span></p>
			<p class="textindent">המגן של בוסטון השיג את דייב. ברגע שקלהאן הבחין בו, הוא מסר את הדסקית לאש שנייה לפני שחטף מכה אדירה בגב. השוער השתטח על הקרח בניסיון להגן על השער, וסנדרס שיגר את הדסקית בהטלה עדינה בעזרת מפרק כף היד היישר לפינה העליונה הלא מוגנת של<span class="no-break"> היריב.</span></p>
			<p class="textindent">צפירת הסיום<span class="no-break"> נשמעה.</span></p>
			<p class="textindent">'הנשרים' זרקו את הקסדות שלהם על הקרח ומיהרו אל אש לאסוף אותו לחיבוק ענקי של<span class="no-break"> אושר.</span></p>
			<p class="textindent">אלוהים!</p>
			<p class="textindent">אלוהים<span class="no-break"> אדירים!</span></p>
			<p class="textindent">"כןןן!" צרחנו וזינקנו<span class="no-break"> מהכיסאות.</span></p>
			<p class="textindent">הצעקות שלנו טבעו בתוך אוקיינוס של צעקות נלהבות לא פחות. כולם בכו, צחקו, חיבקו זה את זה ונתנו דרור לכל<span class="no-break"> רגשותיהם.</span></p>
			<p class="textindent">"סנדרס הוא פאקינג מלך הקרח היום!" צעק בובי וחיבק <span id="page313" role="doc-pagebreak" aria-label="313" epub:type="pagebreak"></span>את אימא<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">"אין על וגאס!" צעק מישהו מהשורות שמעלינו והעיף עלינו<span class="no-break"> פופקורן.</span></p>
			<p class="textindent">"בטח," מיקי חיבקה אותי ולחשה לי באוזן, "והוא עדיין לא יודע שהוא עומד להיות אבא בפעם<span class="no-break"> השנייה."</span></p>
			<p class="textindent">"כן, לא הספקתי לספר לו," צחקתי מבעד לדמעותיי, המומה מהרגשות שמילאו<span class="no-break"> אותי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">כעבור שניות ספורות אחזתי בידה של הדבורנית הקטנה ובכיתי מאושר, מתבוננת בגביע סטנלי שנישא למרכז זירת הקרח — הפרס הנחשב והנחשק ביותר בעולם ההוקי, זה שלמענו הבחורים שחקו עד זוב דם את גופם השווה מיליונים שנים על גבי<span class="no-break"> שנים.</span></p>
			<p class="textindent">אגרטל הכסף בגובה מטר הוגש לקפטן הקבוצה — צ'כוב, והוא מסר אותו לסנדרס. אש הניף אותו בגאון מעל ראשו וקירות האצטדיון רעדו משאגת השמחה של הצופים. אבל הייתי מוכנה להישבע שאני הייתי זו שצעקה הכי<span class="no-break"> חזק.</span></p>
			<p class="textindent">כשהסכימו למשפחות לעלות על הקרח, אש פגש אותנו ליד הדופן והושיב את בתנו על כתפיו. הוא נראה מדהים. מיוזע, פרוע, שערו הלח דבוק לראשו, לחייו אדומות, ובעיניו בערה אש<span class="no-break"> הניצחון.</span></p>
			<p class="textindent">"אני כל כך גאה בך," לחשתי והצמדתי את כפות ידיי ללחייו<span class="no-break"> הלוהטות.</span></p>
			<p class="textindent">"גם אני! גם אני!" צחקקה הדבורנית הקטנה ומשכה בזקנו של<span class="no-break"> אש.</span></p>
			<p class="textindent">"עשיתי את זה," הוא אמר<span class="no-break"> בשקט.</span></p>
			<p class="textindent">"עשית את זה," התייפחתי, מחייכת. "זכית בפרס הגדול,<span class="no-break"> אש!"</span></p>
			<p class="textindent">הוא התכופף ונגע בשפתיו הרכות<span class="no-break"> בשלי.</span></p>
			<div id="page314" role="doc-pagebreak" aria-label="314" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">הבזקי האור וקול הצמצמים של המצלמות שנשמעו סביבנו, מאות השאלות של העיתונאים ונתזי השמפניה — כל זה הפסיק<span class="no-break"> להתקיים.</span></p>
			<p class="textindent">אש קטע את הנשיקה כדי להביט בעיניי, ואמר בחיוך, "לא, אני זכיתי בפרס הגדול עוד<span class="no-break"> קודם."</span></p>
			<p class="textindent"> </p>
			<p class="textindent"> </p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">הסוף.</span></h3>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 38.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

הזדמנות נוספת לאהבה רומנטיקה מרגשת רומנטיקה עכשווית מיריבים לאוהבים רומנטיקה ספורטיבית

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!