מחול התודעה והנפש

 

ספירלת התנועה בין ניגודים מניעה את חיבורי ההתפתחות

איך שיר נולד

מילים: יהונתן גפן

לחן: יוני רכטר

איך שיר נולד

כמו הצחוק

זה מתחיל מבפנים

ומתגלגל החוצה

איך שיר נולד

כמו תינוק

בהתחלה זה כואב

אחר כך יוצא החוצה

וכולם שמחים

ופתאום איזה יופי

הוא הולך לבד

איך שיר נולד

כמו תינוק

שלום ילדים

אנחנו שמחים שבאתם

עוד מעט תשמעו

שירים שכבר שמעתם

שלום אימהות

אנחנו נתחיל עוד מעט

אבל לפני זה תגידו לי

איך שיר נולד

איך שיר נולד?

כמו הצחוק

זה מתחיל מבפנים

ומתגלגל החוצה

איך שיר נולד

כמו תינוק

בהתחלה זה כואב

אחר כך יוצא החוצה

וכולם שמחים

ופתאום איזה יופי

הוא הולך לבד

איך שיר נולד?

כמו תינוק

מחבר שלוש מילים

מחמם על אש קטנה

ורץ מהר להביא

בצל מהשכנה

מוסיף שני חרוזים

קצת פלפל, קצת מלח

מערבב שלושה כבשים

וזורק קובייה של קרח

חשוב מאוד שהקרח יהיה חם

לה לה לה לה לה....

לה לה לה לה לה....

בהתחלה זה כואב

אחר כך יוצא החוצה

וכולם שמחים

ופתאום - איזה יופי

הוא הולך - לבד

איך שיר נולד?

© כל הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם

כך נולד שיר, ואיך נולד ספר? איך נולדים מחשבה, רעיון או דעה?

גם הם נולדים באִבחה: ממעמקי הלא מודע מציצה המחשבה לרגע אל המודע ושוב חוזרת פנימה. ושוב עולה, מתחזקת ומתעבה, נעה מעט קדימה ונחה, מְעִזָּה שוב והנה היא כבר מדלגת אל המודע, אל הידיעה ואל הדעה. לרגע מסתחררת ואז פוצחת במחול. וכבר היא נוכחת במלוא הדרה וכובדה: מחול סוער או מחול שקט, מחול עדין או אלים, סוחפת מחשבות אחרות גם מתוכי וגם של הסובבים אותי, נאבקת בידע ובהחלטות הקודמות שלי, ונחה לרגע. נושמת נשימה ושוב יוצאת לדרכה. לדבר, לספר, להתווכח ולהתגונן.

לעתים המחול מתחנחן כאילו אומר: "אנא הקשיבו למחשבה, מיוחדת היא" ולעתים בוטה ונרגז: "והרי כבר הכרתם אותה, את המחשבה, ונתתם דעתכם עליה, כיצד זה אינכם רואים כי היא צודקת וְאין בִּלתה?" וכבר חוברת המחשבה לחברותיה, והן גועשות ומתלהטות מגודל הרגע, שהרי עכשיו הן כבר רעיון כבד ובעל נוכחות. עתה צעדי המחול כבדים ומכובדים, עזים וחזקים, ופוגשים עוד רעיונות, כמו במחול הפלמנקו הם נוגעים ועוזבים, מתקרבים ומתרחקים, מתחברים בקרשנדו: סוער ומציפים ואז נרגעים.

זוהי דרכה של החשיבה האנושית שאותה בודק הספר ומנסה להבינה. זהו מחול הנפש שלנו. במשך כשנתיים צמחו בי המחשבות. בעודי מבשלת, בטיול בטבע, בישיבה עם כוס קפה אל מול הנוף, בשיחות עם אנשים. כאשר התעוררתי בבוקר הירבו המחשבות להתגבש, ואני מיהרתי לשלוח לעצמי מייל בטרם תאבדנה שוב במעמקי הלא מודע. מול המחשב התגבשו המחשבות לכלל רעיונות, דעות, עד שהפכו לספר.

תהליכי הכתיבה, כמו תהליכי לימוד, כמו תהליכי טיפולים נפשיים וכמו כל התפתחות הם תהליכים ספירליים.

אני קוראת חומר תיאורטי, מקשיבה להרצאות, שומעת שיר או משוחחת עם מישהו. הדברים נטמעים בי. תהליך ההטמעה חשוב וקריטי להתפתחות. עם כניסתם אל המחשבה שלי הם עוברים תהליך של הבנה. בתהליך הדדי הם משנים אותי ואני משנה אותם, ואז אני מעלה אותם על הנייר, או למען הדיוק על מקלדת המחשב.

כל התיאוריות שאני מביאה בספר זה העירו בי את התהליך הזה. מה שתקראו בספר מתבסס על דבריהן. עם כבוד רב לכותבים, המידע שקראתי ושמעתי עבר עיבוד שלי, על פי תפיסותיי ואישיותי. התיאוריות רבות ומגוונות. תהליכי יצירה הם שחיברו את הדרך המיוחדת שבה נברא ספר זה. כך נבנתה הכוריאוגרפיה של המחול המיוחד שמובא בפניכם.

כל אחד מכם מוזמן ליצור את המחול המיוחד שלו עם החומר הכתוב ולהמשיך ולהתפתח בדרכו.

לידתה של חשיבה היא גם דרך לידתם של נרטיבים - הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו עלינו ועל אחרים, על הקשרים שלנו איתם ועם העולם. מתוך היסטוריה קרובה ורחוקה, מתוך גנטיקה שירשנו מהורינו ומתוך התקופה שאליה נולדנו אנו יוצרים סיפורים עלינו ועל כל מי ומה שנקרה בדרכנו. אנו מאמינים בנרטיבים אלו ותופסים את המציאות על פיהם.

פעמים רבות נוכחתי לגלות שאני קשובה למילים של האחר על פי דעתי עליו, על פי מילים שאמר בעבר או על פי תבניות חשיבה אחרות שלי. כך כולנו ועל כך מרחיב הספר. אם רק נשכיל לדעת שכך הוא, ניקח את זה בחשבון במהלך חיינו ואולי נוכל להיות סובלניים יותר לדעות ולרעיונות של האחרים. או אז נתָּרם גם אנחנו. שהרי אין דבר מעניין יותר מרעיון חדש שמתגלה, אז עליי להתחיל לדון ולדוש בו, לגלגל אותו במוחי, להחליט אם הוא עולה בקנה אחד עם מחשבותיי, ואולי כדאי לשנות אותן כי יש משהו ברעיון החדש הזה.

כמו מַטעם חדש המוגש לתינוק. בתחילה הוא מביט בו, בוחן אותו בעיניו, ואז ייגע בו בידו וירים את מבטו בשאלה אל ההורה. לרגע חטוף הוא ייגע בו בזהירות בשפתיו, יטעם, יעווה את פניו ושוב יטעם.

הסקרנות היא אֵם כל התפתחות. מתוך סקרנות בריאה יכניס התינוק אל פיו את הדבר החדש הזה, יחוש את המרקם, את הטעם ואת מידת החום שלו ויבדוק האם הוא קל לנגיסה ובליעה או קשה. רק לאחר שיעבירו בחלל הפה, הוא יבלע אותו. או אז יחליט האם הוא רוצה להתנסות שוב במאכל זה או שדי לו.

כל נרטיב, כל מחשבה וכל התפתחות מקורם אין-ספור תורמים שהביאו לרגע זה. ניסיונות חיים, גנטיקה, סביבה היסטורית וחברתית, חוזקות וחולשות גופניות או נפשיות, מחלות, הצלחות או כשלים. כל אלה תורמים למי שאני, מגדירים אותי ואת מי שאהיה. מארג מופלא הנמשך על פני מהלך חיי מרגע לידתי וגם על פני הדורות שקדמו לי, עד תחילת האנושות. הכול תלוי בהכול ומשפיע על הכול.

יחסי הגומלין בין מרכיבי הרקמה הזאת פועלים, מבלי משים, בתיאום מופלא. כמו פעימות ליבנו המתואמות ללא שליטתנו ומסונכרנות עם כל תהליכי גופנו האחרים. לעתים התהליך הזה מופרע. מחלה, אסון טבע או פנדמיה יכולים לשבש את המהלך העדין והמורכב הזה. מרגע שהופרע מהלך הדברים, התיקון יהיה קשה, לעתים לא אפשרי וידרוש משאבי ידע, כסף ואנרגיה אנושית עצומים.

כך למשל, קרה בהוריקן קתרינה שפגע בעיר ניו-אורלינס שבארצות הברית באוגוסט 2005. ההוריקן הותיר אחריו מוות והרס שאת השפעותיהם חשים בני ובנות העיר עד היום. הסופה הגיעה למהירות 278 קמ"ש כאשר פגעה בחופי העיר, גלי הים שעלו מהאוקיינוס היתמרו לגובה של עד 11 מטרים מעל פני הים וההרס שזרעה הסופה הרג 1,836 אנשים. ההרס נאמד מלמעלה מ-80 מיליארדי דולרים. בני העיר ניסו ומנסים לשקם את חייהם עד היום. חלקם הצליחו בכך וחלקם לא יצליחו עוד לעולם. הרקמה האנושית-סביבתית שנרקמה במשך מאות שנים ניזוקה, אולי לעד.

כך גם פנדמיית הקורונה שפקדה את האנושות בחורף 2020-2019 ונמשכת עד כתיבת ספר זה. היא החלה כמחלה מסתורית בסין הרחוקה מאיתנו. בהדרגה זלגה אל אירופה ומשם אל ארצות הברית ואל כל העולם. הסגרים שהוטלו במדינות השונות כדי לעצור את התפשטותה הובילו להתמוטטות כלכלית, שהביאה לפגיעה קשה בחוסן האישי והחברתי. כיום אנו עומדים בפני ניסיונות נואשים של תיקון והחזרת המארג העולמי למצב של קיום תקין, בעל כוחות פעולה פנימיים המניעים אותו מתוך תיאום בין מיליארדי מרכיביו. כמה קשה התהליך, כמה אנשים נעזבים בצד הדרך לגורלם מבלי שיוכלו לשקם את חייהם, כמה בעיות נפשיות נוצרות או מוחמרות.

ספר זה נועד לנסות להבין תהליכים פנימיים וחברתיים, שאנו עוברים במהלך בניית מארג חיינו האישיים והחברתיים, הלאומיים ואף האנושיים. אני מגישה אותו לכם כדי שתבדקו אותו, תטעמו אותו, תחליטו אם ברצונכם להמשיך ולדון בו, ואז תראו האם תוכלו לקחת חלקים ממנו אל נפשכם וליבכם, אל מעוז הדעות והמחשבות שלכם כמו גם לאלו של סביבתכם האנושית.

תודתי נתונה לכם על כך.

בתהליכי השינוי וההתפתחות שפרשתי בפניכם עד כה מסתתרת אנרגיית השינוי היוצרת תנועה של התפתחות. זו טיבה של תנועת התפתחות ספירלית, הנשענת על יסודות קיימים, בודקת מידע חדש וניזונה ממנו, נעה בין קטבים ומתקדמת. יש בה רוחב וגם אורך - הכיווניות. ספירלת השינוי נעה בין קטבים: שימור מול שינוי, שמרנות מול קִדְמָה. השמרנות מושכת בציר אופקי כדי שנשאר באותו המקום, ואילו הקידמה מושכת בציר אנכי לשינוי.

המחול שנוצר מביא התפתחות הנשענת על המוכר והידוע, על הבטוח - על מה שהוכיח את עצמו כיעיל להישרדותנו, ותוך התנסות אמיצה מוביל אותנו קדימה אל דפוסי הסתגלות חדשים, יעילים יותר במצב החדש שנוצר סביבנו. שינוי מול שימור. בית הוריי היה בית עם טעמים רוסיים: מלח ופלפל, לעתים בצל וכרוב חמוץ והרבה מתוק. עם השנים למדתי להכיר טעמים חדשים. התאהבתי בטעם הזנגביל המחריף מעט את התה, למדתי מחמותי לתבל את התבשילים בהרבה שום ומבעלי לאכול פלפל חריף, אותו אני עדיין אוכלת בנגיסות זעירות.

בתהליך ההתנסות במאכלים וטעמים חדשים שינה מוחי תבניות חשיבה בנוגע לתנועה האוטומטית שבה אני מתבלת את התבשילים. פפריקה חריפה, שום טרי בכמויות, ג'ינג'ר ועוד יושבים לבטח במגירות המטבח ובאים לידי שימוש. במהלך הסגרים הרבים שעברנו בעת הקורונה הזמנתי לעתים ירקות ופירות מהירקן השכונתי. באחת הפעמים שלח הירקן פלפלים בשרניים מאורכים. התקשרתי לשאול אותו האם הם חריפים. הירקן ביקש סליחה ואמר שבטעות הוכנסו פלפלים חריפים ורצה לבוא מיד להחליפם. החלטתי שאנסה לעשות משהו עם הפלפלים החדשים שהגיעו לביתי. פתחתי גוגל במחשב וחיפשתי מתכון מתאים. סרטון הסביר לי בדיוק מה לעשות וכך הכנתי את הסלט החריף הראשון שלי. כך נעתי בהדרגה מקוטב השימור לזה של השינוי והודות לטעותו של הירקן הייתי מוכנה לעשות עוד צעד בנושא החריפות.

מדוע רציתי לנסות משהו חדש? איך הגעתי למצב שבו הנעתי את ספירלת ההתפתחות? בבסיס כל שינוי נמצאת סקרנות. הרצון לדעת עוד, להתנסות, לחוות חוויות חדשות ולחשוב מחשבות אחרות מניע את השינוי. הסקרנות הייתה זו שגרמה לאם או לאב קדמונים להרים פיסה מהחיה שנלכדה באש המשתוללת ביער ולהעז להכניסה אל הפה. סקרנות הביאה את מיכלאנג'לו הפסל לחקור את האנטומיה של גוף האדם וליצור פסלים בדמותו.

הודות לסקרנות קיבל אלכסנדר פלמינג את פרס נובל בשנת 1945. כמעט 20 שנה קודם לכן, בשנת 1928, התעוררה סקרנותו לגבי ממצא משונה במעבדה שלו. פלמינג שם לב לכך שצלחת פטרי במעבדה הזדהמה בפטריות. זה לא היה יוצא דופן, אך פלמינג ראה כי מושבות החיידקים ליד הזיהום הפטרייתי היו קטנות ופגועות יחסית לאחרות. סקרנותו התעוררה והוא חקר מהו החומר הפעיל בפטרייה המביא לפגיעה בחיידקים. פלמינג קרא לחומר שגילה פניצילין. הסקרנות שעלתה הייתה הכוח שגרם לפלמינג לנוע מקוטב השימור: תסכול על כך ששוב הזדהמו צלחות הפטרי אל עבר השינוי תוך בדיקה מהו אותו החומר שפגע בחיידקים שלידו. פלמינג התחיל ספירלת התפתחות: פרסום ממצאיו בנוגע לחומר האנטי-בקטריאלי שמצא, התעלמות וחוסר עניין מצד הקולגות שלו, קושי בגיוס ציוד לביצוע מחקרי המשך ונטישת התחום בתסכול בשנת 1934.

ביבשת אוסטרליה הרחוקה התעניין חוקר בשם פלורי בתחום חומרים אנטי-בקטריאליים ונתקל במקרה במאמר שפרסם בזמנו פלמינג על ממצאיו. סקרנותם המתעוררת של פלורי ועמיתו צ'ין הביאה אותם לקחת את נבטי המחשבה של פלמינג וליצור תמצית מזוקקת של פניצילין ולערוך ניסויים על יצורים חיים - כך התאפשרה התנועה של ספירלת השינוי. במלחמת העולם השנייה עלה צורך בתרופה שתילחם בזיהומים חיידקיים, מה שהביא להכנסת הפניצילין לשימוש באירופה בשנת 1942 ולהאצת המחקרים על חומרים אנטיביוטיים להתמודדות עם זיהומים שגרמו למוות נרחב במהלך הקרבות. התפשטות הידע והכנסת חוקרים רבים אחרים למרוץ אחר מציאת האנטיביוטיקה הביאו להשקעה כספית בתחום הייצור של אנטיביוטיקה, למציאת סוגים חדשים של התרופה שהצילה חיי מיליארדים בעולם ולקבלת פרס נובל משותף לשלושת החוקרים שהניעו את ספירלת ההתפתחות של המלחמה בחיידקים: פלמינג, פלורי וצ'ין. אכן ספירלה מפוארת ומשמעותית שקידמה את בריאות האנושות.

לא רק קוטבי השימור והשינוי לוקחים תפקיד בספירלת השינוי. תנועה בין אין-ספור קטבים מניעה את חיינו: קוטב הלא מודע לעומת המודע, יסוד נשי לעומת גברי, אינדיבידואלי-קולקטיבי, תוך-אישי-סביבתי, מדע-אינטואיציה, סדר-כאוס, תנועה-קיפאון, גשמי-רוחני ועוד.

רצף חשוב במיוחד נע בין קוטב האדמה לזה של האוקיינוס - בין קוטב המודע לזה של הלא מודע. הרצף ביניהם מאפשר את התנועה בין רציונל לבין אינטואיציה, בין למידה לבין יצירה. תנועה זו מעלה חומרים מהרובד הלא מודע האישי והקולקטיבי ומכוונת ומעשירה את חיי המודע שלנו. ומה אתם חושבים? האם תרצו להוסיף קטבים שעולים בדעתכם וששמתם לב אליהם? כל רצף הנמצא בין שני קטבים הפוכים שתחשבו עליו ניתן ליישם עליו את עקרון ספירלת ההתפתחות. נסו וספרו לי על כך באתר האינטרנט שלי או בדף הפייסבוק שלי.

זוג קטבים חשוב נוסף הוא "שלי" לעומת "של האחר". לשם דוגמה אביא את התייחסותי לעם שלי - עם ישראל.

פעמים רבות כל כך אנו שומעים על הייחודיות של העם היהודי והישראלי, על היצירתיות האופיינית ועל החשיבה המקורית. "אומת הסטארטאפ" קוראים לנו. הסקרנות אופיינית לעם היהודי ובאה לביטוי ביצירתיות בתחום המדע והטכנולוגיה. היא זו המניעה אותנו לטיולים ומסעות מסביב לעולם, אש בוערת בעצמותינו לדעת, להכיר, להתנסות, לטעום להריח ולחוש את האחרוּת, את השונה.

כמידת חשיבות התנועה בין הקטבים, כך גם מידת חשיבותם של תהליכי חיבור. בכל מי שאנחנו, בכל מה שעובר במוחנו ובליבנו, בכל התנהגות ובכל התנהלות שלנו נמצאים חיבורים. כך למשל, החיבור של כל חלקי גופנו העובדים באינטגרציה ומתוך שיתוף פעולה כדי לאפשר לנו את החיים. וגם חיבורים רבים אחרים בין מיליארדי פיסות מידע קוגניטיבי או רגשי, פנימי או חיצוני שמגיעים אל סיפנו כל העת. אלו חיבורים, שאנחנו עושים במודע או בבלי דעת ובלעדיהם לא היינו הפסיפס הייחודי שהוא מי שאנחנו ולא הייתה האנושות כפי שהיא.

ספר זה מציג בפניכם את נושא החיבורים בין עולמות. זהו חלק ממהותו ומהליבה שלו. הקשרים החדשים הנוצרים במוחי, כאשר אני כותבת אותו וגם אלה הנוצרים במוחכם, הקוראים בעת קריאתו הם הנותנים לו את משמעותו הייחודית. חיבורים הם בבסיס יכולתנו להתקדם מעבר לתבניות המוכרות ולרעות בשדות חדשים, להתנסות, לפעול ולמצוא רעיונות, תוכניות, רגשות ואפילו חלומות חדשים.

ההתפתחות הורסת את הקיים לשם השינוי

הנה לפניכם דוגמה לתהליך בניית רעיון ספירלי. כבר כתבתי על חיבורים. שוב אני מביאה אותם, דומים ומעט שונים. חיבורים קיימים בנו, בני האדם כיחידים וכלהקות. חיבורים שאנו מודעים להם ובעיקר כאלה שאיננו מודעים להם. עד לסוף המאה ה-20 האנושות חשבה והתנהלה, כאשר היסוד הגברי היה שולט בהתנהלותה. היסוד הגברי של רציונל, חלוקה, הפרדה, חקירת עומק של מרכיבים בודדים, חשיבה לינארית וראייה דיכוטומית וממוקדת במטרה, תוך התעלמות מכל מה שהפריע להגיע למטרה כמה שיותר מהר ונכון. צורת חשיבה והתנהלות זו חשובה מאוד. היא מצליחה למקד ומביאה לתוצאות מהירות, מדויקות, קלות למדידה ולהשוואה. ללא ספק, היסוד הגברי בחשיבה קידם את האנושות בכלל ואת כל אחד מאיתנו בפרט. אלא שבלהט דהירת האנושות קדימה נשכח היסוד הנשי.

כשם שלא נוכל לעמוד זמן רב ביציבות על רגל אחת, כך לא נוכל להסתמך לאורך זמן רק על היסוד הגברי ולהתעלם מהיסוד הנשי.

ההכרה בחשיבותו של היסוד הנשי החלה להתגבש בעולם המודרני רק בשלהי המאה ה-20. במאה ה-21 הולכות וגוברות הדעות כי היסוד הנשי, שהוכנס בעבר אל מתחת למודעות, הוא בעל חשיבות עצומה למין האנושי ולקיום העולם. היסוד הנשי פועל בצורה ספירלית ותוך כדי תנועתו הוא מכניס אל תוכו את מה שהוא מוצא בדרך ההתקדמות, לא חותך ומשליך כמו זה הגברי. התקדמותו איטית יותר וגם מלאה יותר.

היסוד הנשי מושתת על הכלה ועל בניית מיכל שבו הרכיבים השונים מתחברים. הם מקבלים צורה, צבע, טקסטורה, משמעות וידיעה אחרים מאשר כאשר היו מופרדים. התהליך יוצר אנרגיה פנימית המניעה לקראת התפתחות. היסוד הנשי מטבעו מחבר הוא וכך גם ספר זה. הוא מציג הבנה וחיבורים בין דיסציפלינות שונות: בין תחומי דעת ותיאוריות מדעיות שונות שבדרך המסורתית נראו כלא שייכות ואפילו הפוכות זו לזו. בזמן שהייתי סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים נחשבו פיזיקה וספרות לתחומי ידע שונים, מרוחקים ואפילו סותרים זה את זה. כיום נשמעים יותר ויותר קולות על הצורך לדיאלוג מתמשך בין העוסקים בתחומים אלה.

בדפי הספר אפרט את הגישות המחברות מעולם הפיזיקה, חקר המוח, האומנות, הפסיכולוגיה, הפילוסופיה, התקשורת והעברת המידע, וכיצד כל אלה באים לביטוי בחיינו כיחידים וכחברה, מהם יחסי הגומלין וההשפעות ההדדיות של כל התחומים אלה על אלה.

גדולתו של המין האנושי היא יכולת החשיבה המודעת שלנו וחיבורה עם זו הלא מודעת. המעברים הפתוחים בין החלקים הלא מודעים ואלה המודעים, ההקשבה פנימה והחוצה והחיבור ביניהם הם אלה שהביאו את האנושות למקומה כיום. בעיניי התהליכים מרגשים, מעניינים, מעוררים ועתירי השראה ואף רומזים לנו לאן נוכל להגיע כיחידים וכחברה אם נתמיד לפתח את הדיאלוג בין היסוד הגברי והנשי, בין המודע ללא מודע, בין התודעה לנפש.

חיבורים הם מהותנו. איננו תא בודד הנסחף לאן שלוקח אותו זרם המים ומנסה לשרוד בתהליך. קיומנו מושתת על חיבורים בתוכנו וגם בינינו - אלה חיבורי הלהקה שתוארו ונחקרו ב"פסיפס אנושי" (ענבר־סבן, 2019).

החיבורים נועדו לתת לנו הבנת עומק של עצמנו, אבל גם לתת משמעות. המשמעות מעגנת אותנו, היא נלחמת בתחושות הציפה, חוסר האונים וחוסר הוודאות שאנו פוגשים במהלך החיים.

החיבורים הם אלה המאפשרים לנו את המשמעות והעיגון. רק כאשר נעמוד על שתי רגליים יציבות של יסוד נשי וגברי בחיינו נוכל לתור מחוזות חדשים ולהתפתח.

חיבור אחד, יוצא דופן בספרות מקצועית, עובר כחוט השני בספר - החיבור האישי והרגשי שיש לי עם חלק מהנשים המצוטטות בספר. הספר לא היה מה שהוא לולא הייתי פונה לנשים אלה, חברות ותיקות, שהן המשפחה שבחרתי לעבור איתה את חיי. כן, בנוסף למשפחתי האהובה שבה לא בחרתי ושהיא איתי כל הזמן.

אני מביאה את השיח עם נשים אלו, במטרה להראות את החשיבה הספירלית, ההבנה הצומחת ומתבססת מתוך שיחה אחת ועוד אחת ועוד על נושאים שכל אחת בדרכה ומתוך עולמה האישי והמקצועי עסוקה בהן. נקודות המבט השונות אפשרו לי להבין טוב יותר, עמוק יותר את החיבורים בין עולמות וכך את מה שאני רוצה לומר כאן, לכם.

יחד עם כל האמור לעיל, הדברים הכתובים לא באים לפסוק פסיקות, לנעוץ מקלות בקרקע. הם באים לדבר אליכם ולשוחח איתכם, להאיר רגע של מחול החשיבה הפרטי וגם הקולקטיבי שלנו ולשאול לאן אנו יכולים להתפתח מכאן.

לעתים הספר סוער ולעתים שקט, לפעמים מספר סיפורי אנשים ולעתים מביא מחקרים. הוא נשען על רגלי פילוסופיה, פסיכולוגיה, מדעי המוח, פיזיקה והיסטוריה. בעיקר הוא נשען על אהבה שיש בי אל אנשים ועל העניין הרב בהם, כיחידים, כמשפחות, כלהקות חברתיות ולאומיות וגם אהבה אל להקת האנושות כולה.

וכעת נצא לדרך.