כלה מתוך בחירה 103
| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)
שווה קריאה! הורידו עכשיו את האפליקציה וקבלו 5 ספרים במתנה! *הספרים שבתמונה
| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)
הצטרפות למועדון ב-15 ש"ח, להצטרפות, הצטרפות לשנה | בכפוף לתקנון | בתוקף עד ה-30.11.2025
| באנר כותרת - עמוד מוצר (253)
כלה מתוך בחירה 103

לוסי גורדון
לורנצו מרטלי, הסיצילאיני החתיך, הציע להלן נישואין לעיניי כל בני משפחתו. הלן נאלצה להסכים להתחתן איתו, יש לה ברירה?
יום החתונה ממשמש ובא – אך ספקות רבים מקננים בליבה של הלן.
ואילו לורצנו, החתן המיועד, חם מזג כדרכו. הוא חושק בהלן, והוא רגיל לזכות במבוקשו...
האם תהיה ללורצנו סבלנות לחכות עד שהלן תבין בעצמה שהוא גבר חלומותיה?
שם: כלה מתוך בחירה 103
מחבר/ת: לוסי גורדון
שפה: עברית
תחום: רומן רומנטי
תת תחום: רומן רומנטי
הוצאה לאור: שלגי
מק״ט: 011632348
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
קרא פרק ראשון
				<h2>1</h2>
<p class="noindent">שלג כיסה את הקרקע והרוח הצולפת חתכה את האפלולית של שעת אחר הצהריים המוקדמת, אך ניו־יורק בכל זאת נראתה זוהרת. דבר לא יוכל לעמעם את זוהר האלרוי, המלון הנוצץ והיקר ביותר בשדרות פארק.</p>
<p>איש הביטחון החדש שניצב בפתח כניסת העובדים לא זיהה את הלן, והיא נאלצה להציג לעיניו את כרטיס העובדת שלה, שעליו היו רשומות המילים ׳הלן אנגוליני, מתמחה בניהול, שלב סופי׳. היא הצטרפה לתוכנית לימודים שאליה התקבל אחד מבין מאה נרשמים, הצליחה לעלות בסולם הדרגות ועתה היא נמצאת בשלב האחרון לפני קבלת המינוי המלא.</p>
<p>"לא אקבל מינוי מלא אם אאחר, זה בטוח," היא רטנה, כשרצה לתפוס את המעלית לקומה השמינית. "היא לא יכולה לעלות מהר יותר?"</p>
<p>"לא חשבתי שתגיעי לאירוע הזה," אמר קול לצידה. זאת הייתה דיליס, חברתה שגם היא התמחתה במלון. היא לא הבחינה בה מרוב לחץ. הן הגיעו למלון באותו היום, עברו לגור יחד והיו מאז ׳שותפות לדבר עבירה׳ (כפי שדיליס אהבה לומר.) "הרגע חזרת מבוסטון," היא העירה.</p>
<p>"נכון, והייתי אמורה לנסוע ישר לבית הוריי מנמל התעופה. אבל מר דקר התקשר ואמר לי להגיע קודם למלון. לכן אני עדיין נסחבת עם המזוודות."</p>
<p>באותו הרגע נפתחו דלתות המעלית ודיליס אחזה בזרועה של הלן והובילה אותה לשירותי הנשים. "תשאירי פה את החפצים שלך," היא אמרה. "ולבשי את בגדי החג שלך."</p>
<p>היא הייתה בלונדינית קטנה שלה מבט מפתה. הלן הייתה גבוהה ממנה ומחוטבת יותר. היו לה עיניים שחורות עזות מבע ושיער שחור־עורב באורך הכתפיים. היא הייתה באמצע שנות העשרים שלה ויופייה היה בשל, אך היא הייתה סבורה שהמראה החיצוני שלה מדגיש מדי את מוצאה הסיציליאני. היא הצטערה שאין לה עיניים כחולות ועור בהיר.</p>
<p>אף שהיא המעיטה בערך המראה החיצוני שלה, היא ידעה איך לנצל אותו היטב. עורה השחום הזמין גוונים חמים ועתה היא פשפשה במזוודה עד שעלה בידה למצוא שמלת משי אדומה שהציתה ניצוץ תיאטרלי בעיניה. הברשה נמרצת העלתה ברק בשיערה העשיר שקיפץ סביב כתפיה.</p>
<p>דיליס בחנה אותה במבט מרוצה. "נפלא! לכי להמם אותם."</p>
<p>"תמיד את חושבת רק על גברים?" הלן שאלה בצחקוק וידעה את התשובה מראש. "האירוע הזה אמור להיות קשור לעבודה."</p>
<p>"אז מה? אני אוהבת לערב בין עבודה לבין בילויים. בואי! בואי נבחן את הכישרון."</p>
<p>אולם הקיסר השתרע על פינה שלמה של הקומה השמינית. משני צדדיו היו חלונות ענק שעליהם תלויים וילונות מפוארים. תריסר שולחנות סגלגלים כרעו תחת משקל היינות והמאכלים. האולם הענק כבר היה מלא.</p>
<p>כל בכירי המלון היו שם. היא ראתה את ג׳ק דקר, הממונה הישיר עליה שהטיל עליה משימות רבות, אך היה טוב לב. הוא אותת לה והתקדם לעברה דרך הקהל.</p>
<p>"אני שמח שהצלחת להגיע," הוא רעם מעל להמולה.</p>
<p>"המטוס שלי התעכב. אני מצטערת שקצת..."</p>
<p>"אין בעיה. ספרי לי על הנסיעה שלך מחר. שמעתי על העבודה שלך דברים טובים, כשלא היית כאן. מה ידוע לך על האירוע הזה?"</p>
<p>"כלום. הוא עוד לא היה בתכנון כשנסעתי."</p>
<p>"נכון. הכול התארגן בתוך עשרים וארבע שעות. מדובר במסעדה הקונטיננטלית. הפינה האיטלקית נהייתה פופולרית, ולכן היא הפכה למסעדה בזכות עצמה. רוב האנשים שנמצאים פה הערב קשורים לתחום המזון. קחי לך משקה."</p>
<p>הוא פנה להתערות בקהל. הלן לקחה לעצמה כוס יין לבן ופילסה דרך לעבר בריידן פרלי, המנהל הכללי. הוא עמד ושוחח עם ענק נאה בעל שיער מתולתל חום בהיר. משהו בעמידתו של הבחור אמר להלן שהוא מתאמץ להיראות קשוב, אך הבעתו הנימוסית נראתה מאולצת.</p>
<p>אורח אחר ביקש את תשומת ליבו של פרלי. הוא פנה לעברו, וכך אפשר להלן להביט ביתר קלות בזר, שלפתע נשא את מבטו. עיניהם נפגשו. היא ראתה בשמחה שעיניו כחולות־כהות ועליזות להפליא. היא לא יכלה שלא לחייך אליו בחזרה. הוא העיף מבט לעבר פרלי וניפח את לחייו כמתחנן, והיא נענתה לתחינתו. אך אז שב המנהל ופצח בנאום, והלן התרחקה משם.</p>
<p>היא שמעה לצידה אנחה חרישית מלאת התפעלות. "הוא מעורר תיאבון, נכון?" דיליס מלמלה.</p>
<p>"מי מעורר תיאבון?"</p>
<p>"׳מי מעורר תיאבון?׳ היא שואלת, אבל אינה מסוגלת להוריד ממנו את העיניים..."</p>
<p>"אני מסתכלת על מר פרלי," אמרה הלן בנוקשות.</p>
<p>"בטח. כשמולך עומדים מר פרלי ואל יווני — אין ספק שתסתכלי על מר פרלי... למה לבזבז את הזמן על אל יווני?"</p>
<p>"תפסיקי לדבר שטויות! אל יווני? מה פתאום?"</p>
<p>"בסדר. אז מציל. זה יותר מתאים. יש יותר סיכוי לשים אותו במקום המתאים."</p>
<p>"אני לא צריכה אותו בשום מקום," אמרה הלן בנימה משכנעת.</p>
<p>"נו, באמת... הגובה שלו בטח מטר ותשעים, ותראי את הכתפיים שלו... צריכים להכין דלתות רחבות במיוחד בשבילו, אחרת הוא לא יצליח לעבור. אין עליו גרם שומן, אפשר לראות את זה. יש לו רגליים ארוכות ובטן שטוחה — אם הוא לא מציל, הייתי מציעה לו להחליף את המקצוע."</p>
<p>"איך את יכולה לדעת בקשר לרגליים שלו או בקשר לבטן שלו?"</p>
<p>"אם מסתכלים כמו שצריך, רואים," אמרה דיליס וצחקקה. "הרגע עברתי לידו והוא קרץ לי."</p>
<p>"הוא נראה כמו אחד שיקרוץ לכל אחת."</p>
<p>"יפה, שמת לב!" דיליס אמרה באירוניה. "היית צריכה לראות את הברק בעיניים שלו! מספיק מבט אחד, להבין שהוא רוצה להכניס אותך למיטה."</p>
<p>"די כבר!" הלן אמרה וצחקה. "אם אמשיך לעמוד לידך, אני מסכנת את השם הטוב שלי."</p>
<p>"להתראות!" דיליס אמרה והתרחקה לחפש טרף חדש.</p>
<p>לא ייאמן, חשבה הלן. העיניים שלה נמשכות מעצמן לדמותו של הבחור הנאה. היא ניסתה להתעלם ממנו, אך מבטה שב אליו בלי כוונה. לבסוף קרה הבלתי נמנע והוא החזיר לה מבט. היא ניסתה במבוכה להעלות על פניה הבעה אדישה, אך משום מה עלה על פניה חיוך שמח, כי הנוכחות שלו הייתה קורנת.</p>
<p>הוא היה לבוש בלבוש רשמי מהודר: מכנסיים וחולצת משי, והלן נאלצה להודות שכל מה שדיליס אמרה עליו נכון. אף שהכינוי ׳אל יווני׳ נראה מוגזם משהו, היא חשבה במחשבה שנייה. אך הוא בהחלט נראה כמו מציל. והייתה לו הבעה שאמרה: צריך ליהנות מהחיים, למה לחכות?</p>
<p>לפתע התחוור לה שהיא חושבת על גביעים מלאים ביין ועל צלחות מוזהבות עמוסות פירות שמרמזים על שמש חמה, על פגישות אהבים, על תשוקה; על כל הדברים הטובים, המושלמים, הססגוניים, על מה שמסמל שפע והתגשמות.</p>
<p>לא, לא מסמל — מזמר. כפי שהיא מזמרת כעת.</p>
<p>למען השם! היא נבהלה. קחי את עצמך בידיים.</p>
<p>היא אילצה את עצמה לגשת לעבוד מעט. בכל פינה היו מונחים עלוני פרסום נוצצים. היא סקרה אותם במהירות ורשמה הכול בזיכרונה המעולה, עד שחשה בטוחה שתוכל לעשות את מה שמצפים ממנה. היא פסעה לעבר הקהל והשתדלה להיראות במיטבה.</p>
<p>מחצית השעה לאחר מכן, היא לקחה פסק זמן. היא חיפשה בסביבה משקה מרענן, ולפתע גילתה שבחור רזה ובלונדיני שפניו נעימות הניח בידה גביע שמפניה.</p>
<p>"נראה לי שאת זקוקה לזה, יקירתי," הוא אמר במידה מסוימת של מלודרמטיות.</p>
<p>"נכון, נכון," היא אמרה בהכרת תודה. "תבורך, אריק."</p>
<p>הוא היה חבר בצוות הניהול של המלון. הם יצאו יחד לתיאטרון מספר פעמים, והיא לקחה אותו פעם אחת להכיר את הוריה. מערכת היחסים שלהם הייתה ידידותית יותר מרומנטית, אך היא ידעה שבמלון, הם נחשבים לזוג קבוע.</p>
<p>"צריך לחזור לעבודה," היא אמרה לאחר שסיימה לשתות את השמפניה. "אתגר נוסף מחכה לי."</p>
<p>היא שבה לקהל, חייכה ולחצה ידיים, ושעה לאחר מכן חשה שהגיעה השעה לפסק זמן נוסף והתרחקה לפינה.</p>
<p>"זה מתיש אותך, נכון?" קול אמר לצידה. היא נשאה את עיניה וראתה את ׳המציל׳ מגחך אליה. הם צחקו, והיא הרגישה כאילו היא צחקה עם שובה הלבבות האלה מאז ומעולם.</p>
<p>"יצאת מזה בחיים, נכון?" היא אמרה.</p>
<p>"סוף סוף. הוא בחור נחמד, אבל הוא חוזר על כל סיפור עשר פעמים. שרירי הפנים שלי נתפסו מרוב חיוכים."</p>
<p>מקרוב, הוא נראה אף יותר מהמם. הוא התנשא מעליה כמו ענק ידידותי. הלן שמחה שהיא נראית הערב במיטבה. היא ידעה מה עושה לה השמלה האדומה הכהה, ואם לשפוט לפי המבט המעריץ שלו — השמלה עושה לה שירות מצוין.</p>
<p>הוא העיף מבט מבוהל מעבר לכתפו ונטל את מרפקה. "בואי נעשה את עצמנו מדברים, לפני שמישהו אחר יתלבש עליי."</p>
<p>הם התקדמו לעבר אחד מחלונות הגומחה ונעמדו להתבונן מגבוה בשדרות פארק הארוכות ובאורותיהן הנוצצים.</p>
<p>"וואו!" הוא אמר חרש.</p>
<p>"מדהים, נכון?" היא אמרה. "זה הביקור הראשון שלך בניו־יורק?" היא לא הצליחה לזהות את המבטא הזר שלו.</p>
<p>"זה הביקור הראשון שלי בארצות הברית," הוא אמר. "אני נמצא כאן יומיים, ואני המום."</p>
<p>"שב," אמרה הלן. "אני אביא לך משהו לאכול." היא ליקטה מגוון מטעמים מן השולחן, שבה ומילאה את הכוס שלו והשמיעה אנחת רווחה כשהתיישבה על הספה לצידו.</p>
<p>"האנחה הזאת אומרת המון," הוא אמר בחיוך.</p>
<p>"נאנחתי?"</p>
<p>"כמו אישה שלא ישבה חודש. הסתובבת ברחובות? לא! לא התכוונתי שזה יישמע ככה." הוא טפח על מצחו בתוכחה, כשהלן פרצה בצחוק.</p>
<p>"אומרים את זה לנשים זולות," הוא אמר באנחה. "לא התכוונתי, פשוט... אוי ואבוי."</p>
<p>"נשים זולות לא מבזבזות את הזמן שלהן בעמידה ברחובות, בימינו," הלן צחקקה. "לא בניו יורק, בכל אופן. יש להן דירות גג וטלפונים ניידים. לחלק מהן יש אפילו מזכירות אישיות. עכשיו, אני מניחה שאתה שואל את עצמך, מאיפה זה ידוע לי?"</p>
<p>הוא התעשת. "מה פתאום..." הוא אמר בניסיון לכפר. "את בחורה מודרנית, שיש לה ידע חברתי נרחב. חבל שפתחתי את הפה הגדול שלי."</p>
<p>בכל מקרה היא הייתה סולחת לו, היות שכינה אותה ׳בחורה מודרנית׳. אבל לא היה שום צורך לכפר. היא נהנתה מאוד בחברתו.</p>
<p>מיד לאחר מכן גברה הנאתה, לשמע הערה מביכה נוספת שלו. הוא בחן את התג שלה ואמר, "חוץ מזה, היות שאת עובדת כאן, את בטח פוגשת כל מיני גברות במלון..."</p>
<p>"לא מהסוג הזה," אמרה הלן בכובד ראש. "אסור להן להיכנס למלון הזה."</p>
<p>הפעם הוא הסתפק בהסתרת עיניו לאות ייאוש. הלן בחנה אותו בהנאה. הוא הסמיק במבוכה ונראה צעיר מגילו המשוער. בשנות העשרים המאוחרות שלו. שלושים, מקסימום.</p>
<p>הוא הסיר את ידיו מעיניו, התעשת ובחן ביתר קפידה את התג שלה. הוא הופתע מדבר מה שראה שם ונשא אליה מבט המום. אך לפני שהוא הספיק לדבר, היא שבה ומילאה את הכוס שלו והביאה לו דבר מה נוסף לאכול, בניסיון לחלץ אותו מן המבוכה.</p>
<p>"יהיה לך קשר למסעדה האיטלקית החדשה?" הוא שאל והצביע על עלון הפרסום המבהיק.</p>
<p>"לא נראה לי. אני נמצאת כאן רק כי מר דקר חושב שאני איטלקייה, וזה בכלל לא הוגן."</p>
<p>"למה זה לא הוגן?"</p>
<p>"כי זה לא מדויק. אומנם יש לי שם איטלקי, וזה אומר שההורים שלי איטלקים. אבל אני לא. קשה לי לשכנע את כולם — כולל אותם. אני אמריקאית. נולדתי במנהטן. גדלתי במנהטן, אף פעם לא ביקרתי באיטליה. יש לי עבודה ודירה משלי, אבל אימי עדיין אומרת לי, 'מתי תתחתני עם בחור איטלקי נחמד?'."</p>
<p>"ומה את עונה לה?" הוא שאל בפליאה.</p>
<p>"אני אומרת שאין דבר כזה: ׳בחור איטלקי נחמד׳. כולם כמו אבי."</p>
<p>"את לא אוהבת את אביך?"</p>
<p>"אני מתה עליו," אמרה הלן בכנות. "אני מתה גם על אחיי, אבל אני מוכנה למות ולא להתחתן עם מישהו כמוהם. נדמה להם שהם עדיין במולדת הישנה. והאחים שלי בכלל לא היו שם."</p>
<p>ההתמרמרות העלתה ניצוץ בעיניה והן נראו לו קסומות. עליה להתעצבן לעיתים קרובות יותר. זה הולם אותה. אך הוא ידע שאסור לו לומר בקול רם את המחמאה המיושנת הזאת. הוא לא רצה שהיא תתיז יין על החולצה החדשה שלו. כדי למשוך אותה בלשונה, הוא שאל, "לאיזה אזור של איטליה את קוראת המולדת הישנה?"</p>
<p>"לסיציליה," היא אמרה בכעס עמוק. "הארץ שבה ׳גבר הוא גבר, ואישה יודעת את מקומה.׳ במו אוזניי, שמעתי את אבי אומר את המילים האלה. היית מאמין?"</p>
<p>"בקלי קלות. אם הגברים בסיציליה רגילים לזכויות שלהם, הם לא יוותרו עליהן בלי מלחמה."</p>
<p>"גם אני יודעת להילחם," היא אמרה באיום.</p>
<p>"אין לי ספק. אילו הייתי אמיץ ונועז, הייתי אומר שיודעים שאת ממוצא סיציליאני, ברגע שאת פותחת את הפה."</p>
<p>"מה?"</p>
<p>"אני מתכוון למזג הלטיני שלך. דרום איטלקי טהור." הוא הבחין במבטה הזועם והוסיף בהיסוס, "אבל היות שאני פחדן, לא אעז לומר את זה."</p>
<p>"מעשה נבון!" היא נאנחה והוסיפה, "אני מצטערת. אני מפטפטת יותר מדי, ואסור לי לעייף אותך. לא בשביל זה באת הנה."</p>
<p>"לא?" הוא הפטיר. "אני מתחיל לחשוב שבדיוק בשביל זה באתי."</p>
<p>מיד לאחר מכן, התנתקה בחורה מן הקהל והתקרבה אליהם. היא הטילה את זרועה על כתפיו ושתלה נשיקה היסטרית על פיו.</p>
<p>"להתראות, מותק," היא הטעימה בקול מתנשם.</p>
<p>הלן זיהתה את אנג׳לה הייברינג, מתלמדת אחרת שמעולם לא מצאה חן בעיניה, כך התחוור לה כעת. אנג׳לה העניקה לו נשיקה נוספת, והתרחקה כשהיא שעונה על זרועו של בחור אחר.</p>
<p>"לא ידעתי שאתה מכיר את אנג׳לה מקרוב," היא העירה.</p>
<p>"פגשתי אותה רק הערב. כמוך. באמת."</p>
<p>"אבל אני לא קוראת לך ׳מותק׳," היא ציינה.</p>
<p>"את יכולה — אם מתחשק לך. תצטרפי אליי לכוסית, כשזה ייגמר."</p>
<p>היא צחקה והנידה בראשה. "אני לא יכולה. אני צריכה ללכת עוד מעט. יש לי דברים דחופים לעשות."</p>
<p>"כמו למשל?"</p>
<p>"אה..." היא הרהרה. "דברים חשובים מאוד, כמו לתכנן איך להרוג את לורנצו מרטלי באיטיות ובאכזריות."</p>
<p>נשמעה נקישה, כשהכוס שלו פגעה בשולחן. הוא נראה כעומד להיחנק.</p>
<p>"מה קרה?" היא שאלה.</p>
<p>"כלום," הוא אמר והתנשם מעט. "הכוס נפלה לי מהיד. למה את רוצה להרוג את לורנצו מרטלי?"</p>
<p>"יש לי שתי ברירות; או להרוג אותו, או להתחתן איתו."</p>
<p>"באמת?" הוא שאל בעיניים פעורות.</p>
<p>"בעוד כמה דקות, אני צריכה להצטרף לאירוע משפחתי בבית הוריי ושם אני אמורה לפגוש את ה׳מרטלי׳ הזה. הוא סיציליאני שהגיע לביקור בניו־יורק. המשפחות שלנו חברות הרבה שנים, לכן הוא לא יכול לבוא לניו־יורק בלי לקפוץ לבקר אותנו."</p>
<p>"אבל למה את חייבת להתחתן איתו?"</p>
<p>"כי זה מה שההורים שלי החליטו."</p>
<p>"אבל אם עדיין לא פגשת אותו..."</p>
<p>"זה דבילי, נכון? הם קבעו את המפגש הזה כשהייתי בבוסטון, ואני שמעתי רק רמזים על זה שהוא שידוך נפלא ושהוא אמור לחפש לעצמו כלה סיציליאנית טובה..."</p>
<p>"הוא לא יכול למצוא לעצמו כלה סיציליאנית בסיציליה?"</p>
<p>"זה בדיוק מה שאני אמרתי. האמת היא שהוא בטח עד כדי כך שמן ומכוער, שהוא חייב לחפש לעצמו כלה בחו"ל."</p>
<p>הוא הנהן בכובד ראש. "מן הסתם. כל הכבוד לך על זה שאת עומדת על דעתך."</p>
<p>"בכל אופן, הם יכולים להזמין אותו, אם זה מה שהם רוצים. הערב, אני אשב כמו ילדה איטלקייה טובה וצייתנית ואומר, ׳כן, אבא׳ ו׳לא, אבא'."</p>
<p>"צייתנית?" הוא לא הצליח להתאפק. "את?"</p>
<p>"הם רוצים בת צייתנית, אז ככה אני מתנהגת. אולי יתחשק לי לבעוט בלורנצו מרטלי, אבל אני לא אעשה את זה. לא הערב, בכל מקרה. אם איאלץ לפגוש אותו שוב, אני לא אהיה אחראית לתוצאות."</p>
<p>"נו, באמת, הוא בכלל לא אשם."</p>
<p>"הוא כן אשם," אמרה הלן בתקיפות. "עצם קיומו מאיים על העולם, ואני מוכנה לעשות טובה לאנושות ולחסל אותו."</p>
<p>הוא נראה עצבני. "כבר החלטת איך?"</p>
<p>"חשבתי להרתיח שמן, אבל זה בטח יותר מדי טוב בשבילו."</p>
<p>"וגם די חסר השראה."</p>
<p>"אתה צודק," היא הסכימה. "אולי עדיף בעזרת עקרבים ועכבישים."</p>
<p>הוא הצטמרר.</p>
<p>"את לא נחפזת מדי? אולי תתאהבי בו ותרצי להתחתן איתו."</p>
<p>היא העיפה לעברו מבט מצמית. "עדיף להרוג אותו," היא אמרה בתקיפות. "עדיף אותו, אבל אם לא תהיה ברירה, אז גם את עצמי."</p>
<p>"למה את שונאת כל כך את הבחור הזה? כל כך נורא שהוא איטלקי?"</p>
<p>"גבר איטלקי הוא כמו השטן," היא אמרה. "יש להם דעות מיושנות, הם שתלטנים, לא אמינים ולא נאמנים. במיוחד לא נאמנים."</p>
<p>"למה במיוחד? אני מתכוון לומר שאם את רוצה להרוג אותם, תהרגי אותם בגלל כמה סיבות, לא בגלל סיבה אחת."</p>
<p>"זאת הסיבה העיקרית. אתה יודע איך קוראים פה לבעלים איטלקים? ׳רווקים נשואים׳. זה צפוי. בעל נאמן נחשב חנון. נבלות!"</p>
<p>"אבל חוץ מזה, נראה לך שהם בסדר?" הוא שאל בציניות.</p>
<p>"תראה, אני יודעת מה חולף במוחו של לורנצו מרטלי, ברגע הזה."</p>
<p>"לא ולא," הוא הפטיר.</p>
<p>"מה?"</p>
<p>"כלום. כלום. ספרי לי מה חולף במוחו."</p>
<p>"הוא יגלה שיש ארבע בנות רווקות — פטריציה, אוליביה, קרלוטה ואני. והוא יצפה שאחת מאיתנו או כולנו נערוך לכבודו הצגה."</p>
<p>הוא לא ענה, אך העביר את אצבעו על החלק הפנימי של הצווארון שלו.</p>
<p>"משפחת מרטלי עשירה, לכן הוא יחשוב את עצמו לאלוהים," אמרה הלן ודבריה הלהיטו אותה. "הוא יואיל בטובו לצפות בהצגה ואז יבחר במי שתיראה לו."</p>
<p>"המנוול!" הוא אמר בלהט.</p>
<p>"בדיוק. תראה, אני יודעת שאני מדברת על זה יותר מדי, אבל ככה אני מכינה את עצמי לקראת הערב שמצפה לי." היא העיפה מבט בשעון היד שלה ואמרה בחוסר התלהבות, "אני צריכה ללכת, לצערי. אני אתקשר לקבלה ואבקש להזמין לי מונית."</p>
<p>"הייתי מציע לך טרמפ," הוא אמר, "אבל היות שלא מזמן הגעתי, אין לי מכונית. בכל זאת, אולי אוכל ללוות אותך למונית שלך?"</p>
<p>"זה יהיה נחמד מצידך," היא אמרה בלבביות. "דרך אגב, לא אמרת לי את שמך עדיין."</p>
<p>"אה, נכון... היי, אני רואה שם מישהו שאני צריך להיפרד ממנו. אחר כך אלך להביא את הדברים שלי מהחדר שלי. ניפגש בעוד רגע."</p>
<p>כשהוא נעלם חיפשה הלן את דיליס, שהסכימה לקחת הביתה את המזוודות שלה. לאחר מכן היא חיפשה בחשש את הבוס שלה, כי הרגישה שהרשתה לעצמה להזניח הערב את עבודתה. אך מר דקר קרן מאושר.</p>
<p>"עבודה יפה, עבודה יפה," הוא הילל אותה. "ידעתי שאפשר לסמוך עלייך."</p>
<p>לפני שהיא הספיקה לשאול אותו למה הוא מתכוון, שב והופיע הבחור ונטל את זרועה. "בואי נצא מפה," הוא אמר מהר. הוא נופף לשלום למר דקר, אך לא עצר.</p>
<p>הוא לקח מעיל ותיק עור גדול ותפוח, אף שלא עלה בידה לראות מה הוא הכיל. כשהם ירדו למבואה, הופנו ראשים למראה הזוג היפה.</p>
<p>כשהם יצאו מהבניין, עלה במוחה של הלן רעיון. "בוא איתי."</p>
<p>"מה?"</p>
<p>"בוא איתי הביתה. בוא לארוחת הערב."</p>
<p>הוא נראה מהורהר. "מה את מתכננת?"</p>
<p>"פשוט ניכנס יחד ו... אתה יודע... נעמיד פני אוהבים."</p>
<p>"ואז ה׳מרטלי׳ ההוא ידע שאת לא פנויה, נכון?"</p>
<p>"נכון. בבקשה, זה לא ייצור לך שום בעיה, אני מבטיחה."</p>
<p>הוא פקפק בכך. כל מילה נוספת הבהירה לו שהוא נכנס לצרות, ויוצר לעצמו צרות לרגע שבו הלן אנגוליני תגלה את האמת. ואז היא תרצה להרוג אותו. אבל זה יעלה ניצוצות בעיניים המדהימות שלה. למה לא? הוא בחור אמיץ, לא?</p>
<p>"בסדר," הוא אמר. "הבחור הזה צריך שיראו לו את מקומו, ואני האדם הנכון לעשות את זה."</p>
<p>"אתה נפלא, אתה יודע?"</p>
<p>"אני מטורף, זה מה שאני."</p>
<p>המונית המתינה להם. כשהם הגיעו אליה, הבחינה הלן שאריק מנופף לה כאילו הוא רוצה לדבר איתה, לכן עשתה מספר פסיעות לעברו.</p>
<p>"את נוסעת לגוב האריות?" הוא שאל וחייך אליה בעדינות.</p>
<p>"לצערי."</p>
<p>"הייתי מציע לך טרמפ, אבל אני לא אהוב במיוחד על ההורים שלך. ניפגש מחר. ספרי לי הכול על הנסיעה שלך. להתראות, מותק." הוא נשק ללחייה והלך לדרכו.</p>
<p>"החבר שלך?" בן לווייתה שאל, כשהיא שבה למונית.</p>
<p>"בערך. הזמנתי אותו לארוחת ערב בבית הוריי, והם החליטו לחבל בקשר בינינו. אימא סיפרה לו את כל הסיפורים המביכים מהילדות שלי, ואז הזהירה אותו בקשר לאופי הסיציליאני שלי." היא צחקקה. "אבל אריק שיתף איתה פעולה נפלא. הוא אמר שהוא נצר לוויקינגים, ושאצלם אם האישה משתגעת, הגבר זורק אותה על הכתף ולוקח אותה למערה. אריק הוא הבחור הכי עדין שאני מכירה, אבל אימא לא ידעה מה להגיד. אבל לא הבאתי אותו לשם יותר."</p>
<p>"את נפגשת איתו בסתר, הא?"</p>
<p>"אנחנו יוצאים מדי פעם."</p>
<p>היא מסרה לנהג המונית את הכתובת ברחוב מלבורי. "זה באזור של מנהטן שנקרא <b>איטליה הקטנה</b>. היית מאמין?" היא אמרה בהתמרמרות.</p>
<p>"אני מאמין."</p>
<p>כמעט מיד לאחר שהמונית החלה לנסוע, נאלצה הלן לענות לצלצול הטלפון הנייד שלה.</p>
<p>"כן, אימא. אני בדרך. אני אגיע בעוד חצי שעה. אני משתוקקת לפגוש אותו. לא, באמת. אני מאוד מתרגשת מזה שהוא יכבד אותנו הערב בנוכחותו." היא ניתקה את השיחה ונאנחה. היא גילתה שבן לווייתה מגחך אליה.</p>
<p>"את שקרנית מוצלחת," הוא אמר.</p>
<p>"יותר קל לומר לאימא את מה שהיא רוצה לשמוע," היא אמרה בהשלמה. "רק זה מקובל עליה."</p>
<p>איטליה הקטנה הייתה במרחק קילומטרים ספורים משדרות פארק, אך האווירה השתנתה בן רגע — מרחוב זוהר ומפואר לרחובות שוקקי חיים. על אף התנגדותה הפנימית למוצאה, הלן לא יכלה שלא לשמוח למראה הרחובות המוכרים. זה ביתה, מה שלא יהיה.</p>
<p>אך כשהם חלפו על פני האטליז שהיה בידי משפחתה כל ימי חייה, היא ראתה בצער שחלון הדירה שמעליו מלא פרצופים. הם טיפסו שלוש קומות. אם את הבת הרווקה הבכורה במשפחה איטלקית בוחנים אותך בזכוכית מגדלת.</p>
<p>כשהם יצאו מן המונית, הלן רעדה מקור כי הרוח הייתה חדה כמו סכין והחל לרדת שלג.</p>
<p>בן לווייתה שילם לנהג ופנה להביט בצופים המוקסמים שהביטו בו ממעל. הוא ייענש על מה שהוא עומד לעשות, אבל זה שווה את זה.</p>
<p>"תראי," הוא אמר, כשנטל את זרועה של הלן. "כולם מסתכלים עלינו. בואי ניתן להם סיבה להסתכל."</p>
<p>"למה אתה מתכוון?"</p>
<p>"לזה," הוא אמר. הוא משך אותה אליו ורכן אליה כך שפיו כמעט נגע בפיה.</p>
<p>"מה אתה עושה?" היא לחשה, קרועה בין כעס על חוצפתה לבין ההתרגשות מהבל נשימתו על שפתיה.</p>
<p>"אני נותן לך הזדמנות לעמוד על שלך," הוא מלמל. "פה, מול כולם."</p>
<p>"מפיך זה נשמע כל כך קל."</p>
<p>"זה באמת קל. או שאת אישה מודרנית ומשוחררת, או שאת בת צייתנית שתיתן להם לחתן אותה עם גבר זקן ושמן."</p>
<p>בכל מילה שפתיו רפרפו בקלילות על שפתיה, מקשות עליה לחשוב בצלילות. הוא צודק — אולי. קשה לדעת, כשצמרמורות התרגשות חולפות בה כל העת.</p>
<p>"אני לא רגילה להתנשק עם גברים שרק עכשיו פגשתי," היא מחתה.</p>
<p>"אבל הרי הם לא יודעים שרק עכשיו נפגשנו."</p>
<p>"אבל אני בכלל לא יודעת את השם..."</p>
<p>הלחץ הקל של שפתיו קטע את דבריה, והיא חשה שזרועותיו מתהדקות מעט סביבה, לא באיום, אלא רק להראות שהוא רציני. הוא גם צחק, מזמין אותה לקחת חלק בבדיחה בעודו מנשק אותה בשפתיים שהיא ידעה בחוש שכבר נישקו אלפי פעמים.</p>
<p>השפתיים האלה מנוסות מדי, היא חשבה. הן יודעות להקניט אישה עד שראשה מסתחרר. הן גם העלו בזיכרונה את המראות שעלו במוחה כשהבחינה בו לראשונה, מראות של שפע, עושר ואור שמש. הרוח הייתה קרה כמו קודם, אך עתה היא התמלאה בחמימות שהמסה והציפה אותה.</p>
<p>"זה ייראה יותר משכנע, אם תנשקי אותי בחזרה," הוא מלמל. "שימי את הידיים שלך על העורף שלי."</p>
<p>היא רצתה לומר לו להפסיק את השטויות, אך ידיה כבר החלו לטפס עד שהיא הרגישה את שיערו, תחבה בו את אצבעותיה ונהנתה ממגע התלתלים. היא החלה למשוך אותו אליה כי רצתה לחוש אותו מקרוב, השתוקקה למה שרק חמימות פיו התקיף תוכל לתת לה. כשהיא גילתה שהיא משיבה לו נשיקות לוהטות, לא היה טעם להעמיד פנים שהיא רק מנסה שזה ייראה משכנע יותר. היא עשתה את זה כי זה מה שהיא רצתה לעשות.</p>
<p>היא הניחה את כפות ידיה על חזהו. "אני חושבת שזה מספיק," היא אמרה בקול רועד.</p>
<p>"זאת רק ההתחלה," הוא לחש והיא הבחינה שגם קולו רועד. היא נשאה את מבטה וראתה את עיניו בחשכה היורדת, וחשבה שיש בהן מבט נדהם.</p>
<p>"עזוב אותי," היא מיהרה לומר. היא נבהלה לפתע. עליה להשתחרר ממנו לפני שיהיה מאוחר מדי. בניסיון להישמע קלילה יותר היא אמרה, "אם לורנצו מרטלי יראה את זה, הוא ינסה לרצוח אותך."</p>
<p>"בבקשה. הערב, אני מסוגל לעמוד בכל דבר."</p>
<p>נשמע קול פתיחת דלת וקולות התרגשות. לפתע הוא אחז בידה של הלן. "את תתמכי בי אם יהיו צרות, נכון?" הוא ביקש.</p>
<p>"אולי לא יהיה צורך."</p>
<p>"יהיה, יהיה," הוא אמר בקול מנבא רע. "יהיה צורך."</p>
<p>היא בהתה בו מבולבלת. אך לפני שהיא הספיקה לשאול למה הוא התכוון, הגיעה אליהם אימהּ. למרבה הפלא היא צחקה, חיבקה את בתה הבכורה ולחשה, "איזה ילדה חכמה את!"</p>
<p>"אימא, הבאתי איתי מישהו. לא ראית שאנחנו..."</p>
<p>"בטח שראיתי. כולנו ראינו. כשאבא אמר לי מיהו, מיד הוצאנו את השמפניה הכי יקרה שלנו."</p>
<p>"אבא מכיר אותו?"</p>
<p>"הוא בא לקבל את פניו בשדה התעופה לפני יומיים. מה דעתך? נכון שבחרנו לך חתן נפלא?"</p>
<p>היא חשה לפתע סחרחורת. היא חשה בתוך ענן ערפל, שלא היה סמיך דיו לסוכך עליה מפני האמת המדהימה, המפלצתית והמעצבנת. הנה אבא, לוחץ בהתלהבות את ידו של הגבר ושואג, "לורנצו!" הנה אחיותיה, מקיפות אותו בהתרגשות ומאיצות בו להיכנס.</p>
<p>והנה לורנצו מרטלי, נותן להן להוביל אותו פנימה, פוגש את עיניה הרושפות של הלן ממרחק בטוח ומושך בכתפיו בתנועה שמביעה אשמה, חוסר אונים ושובבות. ואז הוא הפנה לה גב וחיפש מפלט בתוך הבית.</p>


			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי
מייל לעדכון
בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות