משפחת מקנזי 3 תענוגות מקנזי 148

ספרים נוספים:

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

הוספה למועדפים

מעבר לעמוד מוצר

חסר זמנית
עדכנו כשחוזר

משפחת מקנזי 3 תענוגות מקנזי 148

לינדה האוארד

בהיותו בן למשפחת מקנזי, ניחן דין מקנזי ביכולת עצומה לאהוב. כשמשפחתו משמשת לו מופת, כיצד יוכל לנהוג אחרת? הוא חכם וערמומי, זהיר ונבון, אבל כאשר הוא פוגש את בארי הוא יודע שהיא זו שנועדה לו. אלא שהזכייה בליבה באה במחיר של צרות ודם. ראשית עליו להציל אותה ממחבלים, ואז עליו להילחם ברמות שונות של אבטחה כדי להגיע אליה, רק כדי לגלות שהמחבלים שחטפו אותה מלכתחילה לא הרימו ידיים עדיין, והוא נאלץ להילחם כדי להגן עליה. גבר אחר לא היה מצליח לעמוד בכל המשימות הללו, אבל דין הוא אחד ויחיד. הוא בן למשפחת מקנזי.

הספר מכיל נושאים שעלולים להוות טריגר לחלק מהקוראים: חטיפה, תקיפה מינית.
שם: משפחת מקנזי 3 תענוגות מקנזי 148
מחבר/ת: לינדה האוארד
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
הוצאה לאור: שלגי
מק״ט: 011632343

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

				<h2>1</h2>
<p class="noindent">דין מקנזי לא היה מרוצה.</p>
<p>אף אחד על סיפונה של נושאת המטוסים האמריקנית ה<b>מונטגומרי </b>לא היה מרוצה – טוב, אולי הטבחים כן, אבל גם זה היה לא בטוח, מפני שהגברים אותם שירתו היו עצבניים ובמצב של התגוננות. יורדי הים לא היו מרוצים, אנשי המכ"ם לא היו מרוצים, הרובאים לא היו מרוצים, המרינס לא היו מרוצים, מפקד הכנף לא היה מרוצה, הטייסים לא היו מרוצים, מפקד הגף לא היה מרוצה, הקצין האחראי לא היה מרוצה וקפטן יודקה בוודאות לא היה מרוצה.</p>
<p>חוסר שביעות הרצון של כל חמשת אלפים המלחים על סיפונה של נושאת המטוסים לא הגיע אפילו לרמת חוסר שביעות הרצון של סרן מקנזי.</p>
<p>מפקד הספינה היה קצין בדרגה גבוהה יותר ממנו. הקצין האחראי היה בדרגה גבוהה ממנו. סרן מקנזי פנה אליהם עם כל הכבוד הנובע מדרגותיהם, אבל שניהם היו מודעים באופן לא נוח לכך שהישבנים שלהם בצרות ושהקריירות שלהם בסכנה. למעשה, הקריירות שלהם ודאי כבר ירדו לטמיון. לא יהיו משפטים צבאיים, אבל איש מהם לא יזכה לקידום, והם יקבלו פקודות לא נעימות מעכשיו ועד גיל הפרישה או עד שיתפטרו, הבחירה שלהם תלויה עד כמה יצליחו לקרוא בבהירות את הכתובת שעל הקיר.</p>
<p> </p>
<p class="noindent">פניו הרחבות והנעימות של קפטן יודקה נטו לקבל אחריות בקלות, אבל עתה הבעת פניו אמרה השלמה וחוסר שביעות רצון כאשר פגש את המבט הקפוא של הסרן. לוחמי השייטת הלחיצו את הקפטן באופן עקרוני, כי הוא לא בטח בהם ולא בדרך שבה פעלו מחוץ לתקנות הרגילות. הלוחם הספציפי הזה גרם לו לרצות להיות במקום אחר.</p>
<p>הוא פגש את מקנזי בעבר, כאשר הוא ובויד, הקצין האחראי, קיבלו תדרוך באשר לתרגולת האבטחה. צוות הלוחמים בפיקודו של מקנזי ינסה לעבור על תקנות האבטחה של נושאת המטוסים, יחפשו חולשות אותן יוכלו לנצל טרוריסטים. זו הייתה גרסה של תרגילים שבוצעו בעבר על ידי צוות לוחמי השייטת בשם <b>שישה תאים אדומים</b>, שהיה כה ידוע לשמצה ושעבר על כל כך הרבה תקנות עד שהוא פורק אחרי שבע שנות פעילות. אלא שהתפיסה לא נעלמה, אבל בצורה מבוקרת יותר. צוות השייטת <b>שש </b>היה יחידה חשאית נגד מחבלים, ואחת הדרכים הטובות ביותר להילחם במחבלים הייתה למנוע את ההסתננות שלהם מאשר להילחם בהם מאוחר יותר. לשם כך, מתקני אבטחה של הצי ונושאות מטוסים קרביות נבדקו ללא הרף על ידי הקומנדו הימי, שהמליץ מאוחר יותר על שינויים לצורך תיקון החולשות שהתגלו. תמיד היו חולשות, נקודות בעייתיות – לוחמי הקומנדו מעולם עוד לא נהדפו כליל, למרות שמפקדי הבסיס והספינות קיבלו תמיד הודעות מראש.</p>
<p>בתדריך היה מקנזי מרוחק אבל נעים. מאופק. רוב לוחמי הקומנדו היו פראיים וקשים, אבל מקנזי נראה יותר כמו לוחם צי רגיל, מופת ללוחם במדיו הצחורים ובהתנהגותו הקרירה והמנומסת. קפטן יודקה הרגיש נינוח בחברתו, בטוח שסרן מקנזי הוא הטיפוס של המנהלן ולאו דווקא של לוחם מהוקצע.</p>
<p>הוא טעה.</p>
<p>האדיבות והאיפוק נותרו בעינם. המדים הלבנים נראו מושלמים כבעבר. אבל לא היה שום דבר נעים בקול העמוק, או בזעם הקר שהדליק את העיניים הכחולות־אפורות החיוורות כך שנצצו כמו אור הירח על להב סכין. הילת הסכנה שאפפה אותו הייתה כה חזקה עד שהייתה כמעט ניתנת למישוש, וקפטן יודקה ידע ששגה בצורה דרסטית בהערכתו את מקנזי. הוא לא היה פקיד מאחורי שולחן – הוא היה גבר שבסביבתו אנשים אחרים צריכים להיזהר מאוד. הקפטן הרגיש כאילו עורו הוסר מעליו, רצועה־רצועה, תחת המבט הקפוא הזה. הוא מעולם לא הרגיש כה קרוב למוות כמו ברגע שבו מקנזי נכנס לאגף שלו אחרי ששמע מה קרה.</p>
<p>"קפטן, קיבלת תדרוך בקשר לתרגיל," אמר דין בקול קר. "כל המלחים על הספינה קיבלו תדרוך, ושמעו שהאנשים שלי לא יישאו נשק משום סוג שהוא. תסביר לי, אם כן, למה שניים מאנשיי <b>נורו</b>, לכל הרוחות!"</p>
<p>הקצין האחראי, מר בויד, התבונן בידיו. הצווארון של קפטן יודקה נראה לפתע הדוק מדי, אף שכפתוריו כבר הותרו, והדבר היחיד שחנק אותו היה המבט בעיניו של מקנזי.</p>
<p>"אין תירוץ," אמר בקול מחוספס. "אולי השומרים נבהלו וירו בלי מחשבה. אולי זה היה עניין מטופש ומאצ׳ואיסטי של שמירה על השטח שלהם, רצון להראות ללוחמי הקומנדו הגדולים והרעים שהם לא מסוגלים להסתנן דרך מערך האבטחה שלנו, אחרי הכול. זה לא משנה. אין תירוץ." בסופו של דבר, הכול אירע על סיפון הספינה שלו, וזו הייתה האחריות שלו. השומרים הלהוטים ללחוץ על ההדק ישלמו על הטעות שלהם – כמוהו.</p>
<p>"האנשים שלי כבד הסתננו דרך מערך האבטחה שלך," אמר דין בקול רך, ונימת קולו גרמה לשיער עורפו של הקפטן לסמור.</p>
<p>"אני מודע לכך." חדירת האבטחה של הספינה שלו הייתה כזריית מלח על פצעיו של הקפטן, אבל שום דבר לא ישווה לטעות הכבירה שנעשתה כאשר אנשים שהיו תחת פיקודו פתחו באש על לוחמי הקומנדו הבלתי מזוינים. האנשים שלו, האחריות שלו. לא עזרה גם העובדה שכאשר שניים מאנשי הצוות שלהם נפגעו, מיהרו שאר אנשי הצוות, <b>ללא נשק,</b> להשתלט ולאבטח את השטח. פירוש הדבר שהשומרים שירו זכו לטיפול קשה ועתה שכבו במרפאה לצד הלוחמים הפצועים. במציאות, הביטוי <b>טיפול קשה</b> היה ניסיון ליפות את העובדה שאנשיו הוכו על ידי לוחמי הקומנדו.</p>
<p>הפצוע הקשה ביותר מבין לוחמי הקומנדו היה סגן היגינס, שספג כדור בחזה ושיפונה במסוק לגרמניה ברגע שמצבו יתייצב. לוחם הקומנדו האחר, נגד אודסה, נורה בירכו והקליע שבר את עצם הירך שלו. גם הוא יילקח לגרמניה, אבל מצבו היה יציב, למרות שמצב רוחו לא. רופא הספינה נאלץ להזריק לו חומר הרגעה כדי למנוע ממנו לפגוע בשומרים המוכים, ששניים מהם עוד נותרו מחוסרי הכרה.</p>
<p>שאר חמשת לוחמי הקומנדו הימי היו בחדר תכנון המשימה, מתהלכים בו כנמרים בכלוב, מחפשים מישהו שיוכלו לפרוק עליו את זעמם. הם נשלחו לחדר על פי הוראתו המפורשת של מקנזי, ואנשי צוות הספינה לא התקרבו אליהם. קפטן יודקה ייחל שהיה יכול לפקד על מקנזי להיכנס לחדר עם אנשיו. הוא הרגיש שמתחת לפני השטח קיים זעם קר. הם יצטרכו לשלם מחיר יקר על הפישול הזה.</p>
<p>הטלפון על שולחנו השמיע צלצול צורמני. אף שחש הקלה נוכח ההפרעה, הרים קפטן יודקה את השפופרת ונבח, "נתתי פקודה לא..." הוא השתתק והקשיב ואז הבעתו השתנתה. מבטו נע אל מקנזי. "אנחנו כבר באים," אמר וניתק.</p>
<p>"הגיע עבורך מסר מוצפן," אמר למקנזי וקם על רגליו. "דחוף." יהיה המסר אשר יהיה, קפטן יודקה התייחס אליו כאל הפסקה מיוחלת.</p>
<p> </p>
<p class="noindent">דין הקשיב בעיון למסר הלווייני המאובטח, ומוחו דהר בזמן שהתחיל לתכנן את לוגיסטיקת המשימה שלו. "הצוות שלי חסר שני אנשים, המפקד," אמר. "היגינס ואודסה נפצעו בתרגיל האבטחה." הוא לא אמר כיצד נפצעו. הדבר יטופל בצינורות אחרים.</p>
<p>"לכל הרוחות," הפטיר אדמירל לינדלי. הוא היה במשרד בשגרירות ארצות הברית באתונה. הוא הרים את עיניו אל האחרים במשרד – השגריר לאבג׳וי, גבוה ורזה, עם חנופה שהתאימה לחיים שלמים של ייחוס ועושר, אף שעתה הייתה בעיניו הבעה מבוהלת וחשופה. מפקד תחנת הסי־איי־איי, ארט סנדפר, גבר חסר ייחוד עם שיער מאפיר קצר ועיניים עייפות ונבונות. ואחרון חביב, מאק פרואט, סגנו של סנדפר בהיררכיית הסי־איי־איי המקומית. מאק נודע בחוגים מסוימים כמאק הסכינאי – אדמירל לינדלי ידע שמאק נחשב לביצועיסט, אדם שמסוכן להכעיסו. אלא שלמרות נחישותו, הוא לא היה קאובוי שמסכן אנשים אחרים בפעולות שבושלו למחצה. הוא היה אדם יסודי והחלטי, ובאמצעות הקשרים שלו הם השיגו את המידע הטוב והמדויק במקרה הזה.</p>
<p>האדמירל העביר את דין למיקרופון, כדי שכל השלושה האחרים בחדר ישמעו את החדשות הרעות על צוות הקומנדו, שבו תלו את כל תקוותיהם. השגריר לאבג׳וי נראה שפוף יותר מתמיד.</p>
<p>"נצטרך לשלוח צוות אחר," אמר ארט סנדפר.</p>
<p>"זה ייקח יותר מדי זמן!" הטעים השגריר באלימות כבושה. "אלוהים, כבר עכשיו ייתכן..." הוא השתתק וצער עיוות את פניו. הוא לא הצליח להשלים את המשפט.</p>
<p>"אני אקח את הצוות," אמר דין. קולו המוגבר היה ברור בחדר החסין לקולות. "אנחנו הקרובים ביותר, ונוכל להיות מוכנים ליציאה תוך שעה."</p>
<p>"אתם?" שאל האדמירל, מבועת. "דין, אתה לא היית בפעולה אמיתית מאז..."</p>
<p>"מאז הקידום האחרון שלי," סיים דין ביבושת. הוא לא שמח כאשר נאלץ להחליף את הפעילות בעבודה מנהלית, והוא שקל ברצינות להתפטר מתפקידו. הוא היה בן שלושים ואחת, והוא החל לגלות שהצלחתו בשטח שבו בחר לעסוק מונעת ממנו להיות חלק מהפעילות, כי ככל שקצין בכיר יותר, כך סביר פחות שהקצין הזה ישתתף בפעילות ממשית. הוא חשב על תפקיד במשטרה, אולי להצטרף אל צ׳אנס. אין ספק ששם הייתה פעילות ללא הפסקה.</p>
<p>אבל כעת הוטלה משימה לחיקו והוא יצא לפעולה.</p>
<p>"אדמירל, אני מתאמן עם האנשים שלי," אמר. "אני לא חלוד ולא חסר כושר."</p>
<p>"לא חשבתי אחרת," אמר אדמירל לינדלי ונאנח. הוא פגש את מבטו המיוסר של השגריר, קרא את תחינתו האילמת לעזרה. "האם שישה אנשים יוכלו להתמודד עם המשימה?" שאל את דין.</p>
<p>"המפקד, לא הייתי מסכן את האנשים שלי אם הייתי חושב שלא נצליח לבצע את המשימה."</p>
<p>הפעם האדמירל הביט בארט סנדפר ומאק פרואט. הבעתו של ארט הייתה בלתי מתחייבת, איש החברה המסרב לסכן את צווארו, אבל מאק נד בראשו בתנועה זעירה. אדמירל לינדלי מיהר לשקול את כל הגורמים.</p>
<p>אמת, צוות הקומנדו יהיה קטן מהרגיל, והמפקד שלו הוא קצין שלא היה בפעילות מזה למעלה משנה, אבל הקצין הזה הוא במקרה דין מקנזי. בהתחשב בכול, האדמירל חשב שאף אחד אחר לא יתאים למשימה יותר ממקנזי. הוא הכיר את דין מזה כמה שנים, ולא היה לוחם מוצלח ממנו, הוא לא היה בוטח באיש יותר מאשר בו. אם דין אמר שהוא מוכן, אז הוא מוכן. "בסדר. תיכנסו ותוציאו אותה."</p>
<p>האדמירל ניתק והשגריר לינדלי התפרץ, "לא היית צריך לשלוח מישהו אחר? חייה של הבת שלי בסכנה! האיש הזה לא היה בשטח, הוא לא בכושר, הוא לא... "</p>
<p>"ההמתנה לצוות אחר, שיגיע לכאן, עלולה להפחית בצורה דרסטית את סיכויי האיתור שלה," הטעים האדמירל בצורה נעימה ככל האפשר. השגריר לינדלי לא היה מהאנשים החביבים עליו ביותר. רוב הזמן, הוא היה חמור גרם וסנוב, אבל לא היה ספק בכך שהוא אב מסור לבתו. "ובכל הנוגע לדין מקנזי, אין אדם טוב ממנו למשימה."</p>
<p>"האדמירל צודק," אמר מאק פרואט בשקט, בסמכותיות שבאה לו בצורה טבעית. "מקנזי כל כך טוב במה שהוא עושה, עד שזה כמעט מפחיד. הייתי מרגיש טוב גם אם היינו שולחים אותו בגפו. אם אתה רוצה שבתך תשוב אליך, אל תעמיד בדרכו מכשולים."</p>
<p>השגריר לינדלי העביר את ידו בשערו, מחווה לא אופיינית לגבר כה קפדן וזה רק הבהיר עד כמה הוא מיוסר. "אם משהו ישתבש..."</p>
<p>לא היה ברור אם מדובר באיום או בדאגה, אבל הוא לא הצליח להשלים את המשפט. מאק פרואט חייך חיוך דק. "משהו תמיד משתבש. אם מישהו יצליח להתמודד עם זה, הרי שזהו דין מקנזי."</p>
<p> </p>
<p class="noindent">לאחר שדין ניתק את השיחה הוא פילס את דרכו בין מבוך המסדרונות של הספינה לעבר חדר התכנון. הוא כבר הרגיש את זרם האדרנלין המפעם בעורקיו ובשריריו בזמן שהחל להתכונן, נפשית וגופנית, למשימה שעמדה לפניו. כאשר נכנס לחדר עם המפות והטבלאות ומערכות הקשר, והכיסאות הנוחים שפוזרו סביב שולחן גדול, פנו חמישה פרצופים עוינים לעברו, והוא הרגיש את פרץ האנרגיה והזעם שעלה מאנשיו.</p>
<p>רק אחד מהם, סנטוס, ישב ליד השולחן, אבל סנטוס היה החובש של הצוות, ובדרך כלל היה הרגוע מבין כולם. פיטר <b>רוקי</b> גרינברג, סגן מפקד הצוות, וטיפוס מאופק ועסוק בפרטים, נשען על הקיר כשזרועותיו שלובות ורצח בעיניו החומות הצרות. אנטוניו וית׳רוק, שנקרא <b>באני </b>מפני שאף פעם לא נגמרה לו האנרגיה, הסתובב בחדר כמו נמר רעב ומרושע. דרקסלר, צלף הצוות, ישב ברגליים משוכלות על השולחן בעודו מנגב בפלנלית את חלקיו המפורקים של רובה הרמינגטון 7.62<b> </b>האהוב שלו. דין לא הרים את גבותיו כשבחן את אנשיו. הם הגיעו לא חמושים, והם היו ללא נשק במהלך התרגיל שהשתבש בצורה כה מרה, אבל הניסיון לפרוק את דרקסלר מנשקו היה כבר סיפור אחר לגמרי.</p>
<p>"מתכנן להשתלט על הספינה?" שאל דין במתינות.</p>
<p>עיניו הכחולות והקרות של דרקסלר אמרו ששקל את הרעיון. "ייתכן."</p>
<p>וינסטד ספוקי ג׳ונס ישב על הרצפה, נשען על הקיר, אבל עם כניסתו של דין לחדר הוא התרומם ללא מאמץ. הוא לא אמר מילה, אבל מבטו ננעץ בפניו של דין, וניצוץ של עניין החליף את הזעם בעיניו.</p>
<p>ספוק לא החמיץ דבר, ושאר חברי הצוות למדו להתבונן בו, לקלוט רמזים משפת הגוף שלו. לא חלפו יותר משלוש שניות לפני שחמשת האנשים הביטו בדין בריכוז מוחלט.</p>
<p>גרינברג היה זה שדיבר בסופו של דבר. "מה שלום בובקאט, בוס?"</p>
<p>הם קראו את המתיחות של ספוקי, אבל לא ידעו את הסיבה, חשב דין. הם חשבו שהיגינס מת מפצעיו. דרקסלר החל להרכיב את הנשק שלו בתנועות מהירות וחסכניות. "הוא התייצב," הרגיע דין. הוא הכיר את האנשים שלו, ידע עד כמה היו קרובים אלה לאלה. צוות של לוחמי הקומנדו הימי חייבים להיות קרובים. האמון שלהם איש ברעהו חייב להיות מוחלט, ואם משהו קורה לאחד מהם, כולם מרגישים בזה. "הם מעבירים אותו ברגע זה. המצב מסוכן, אבל אני מוכן להמר על בובקאט. גם אודי יהיה בסדר." הוא התיישב בחצי עכוז על השולחן, עיניו הבהירות נוצצות בעוצמה שלכדה את תשומת לבו של ספוקי. "תקשיבו, ילדים. בת שגריר נחטפה לפני כמה שעות, ואנחנו נוסעים ללוב כדי לחלץ אותה."</p>
<p> </p>
<p class="noindent">שש הדמויות בשחורים חמקו בשקט לאורך הרחוב הצר והנטוש בבנגזי, לוב. הם יצרו קשר באמצעות סימני ידיים, או באמצעות לחישות לתוך אוזניות המוטורולה שהרכיבו מתחת לברדסים השחורים שלהם. דין נכנס כבר למצב רוח קרבי. הוא היה רגוע לגמרי בזמן שעשו את דרכם לעבר מבנה אבן בעל ארבע קומות, שם הוחזקה ברי לאבג׳וי בקומה העליונה, אם נתוני המודיעין שהיו בידיהם היו מדויקים, ואם היא לא הועברה למקום אחר במהלך השערת האחרונות.</p>
<p>פעילות תמיד השפיעה עליו בצורה כזו, כאילו כל תא בגופו פעל על פי התוכנית האמיתית לשמה נוצר. הוא התגעגע לזה, התגעגע לזה כל כך עד שידע שלא יצליח להישאר בצי בלי זה. כאשר היה במשימה, כל חושיו היו מחודדים יותר, גם כשהוא הקרין שלווה. ככל שהפעילות הייתה מסוכנת יותר, כך רמת הרוגע שלו גדלה, והזמן החל לנוע בהילוך איטי. באותן פעמים הוא ראה ושמע כל פרט, ניתח וחזה את התוצאה, ואז קיבל החלטה ופעל – והכול בשבריר שנייה שנמתח כמו דקות. האדרנלין הציף את גופו, הוא הרגיש בדם השועט בעורקיו, אבל מוחו נותר מנותק ורגוע. נאמר לו שההבעה על פניו במהלך אותם רגעים הייתה מנוכרת באופן מפחיד, מאיימת בהיעדר הרגש שלה.</p>
<p>הצוות נע קדימה בדממה מתוזמנת היטב. כל אחד ידע מה תפקידו, ומה תפקידם של האחרים. הייתה מטרה לאמון ולעבודת הצוות שהוחדרה בהם במהלך עשרים ושישה השבועות של הגיהינום שעברו ושנודעו בטירונות. הקשר ביניהם יאפשר להם לעשות יחד דברים שכל אחד מהם לא היה מצליח לעשות לבד. <b>עבודת הצוות</b> לא הייתה סתם ביטוי אצל הקומנדו הימי, זה היה לב הקיום שלהם.</p>
<p>ספוקי ג׳ונס היה איש החוד. דין העדיף להשתמש באיש הדרום הזה למשימה מפני שהיו לו עצבים מברזל והוא יכול להסתובב במקום כמו רוח רפאים בלתי נראית. באני וית׳רוק, שכמעט רעד מאנרגיה עצבנית, היה המאסף. איש לא יצליח להפתיע מאחור את באני, חוץ מספוק. דין היה מאחורי ג׳ונס, ואילו דרקסלר וגרינברג היו בינו ולבין באני. גרינברג היה שקט ומהימן לגמרי. דרקסלר היה ערמומי עם הרובה שלו, וסנטוס, שהיה מעט לפני באני, היה לוחם מעולה, שהצליח להאיץ בהם הלאה גם ברגעים הקשים ביותר. ככלל, דין מעולם לא עבד עם קבוצת אנשים טובה יותר.</p>
<p>נוכחותם בבנגזי הייתה בבחינת מזל טהור, ודין ידע זאת. מזל טוב עבורם, והוא קיווה שגם עבור מיס לאבג׳וי, אבל בבחינת מזל רע עבור המחבלים שחטפו אותה מהרחוב באתונה כחמש־עשרה שעות קודם. אם<b> </b>ה<b>מונטגומרי </b>לא הייתה דרומית לכרתים ובהיערכות מתאימה לשליחת צוות הצלה, אם לוחמי הקומנדו לא היו שם כדי לערוך את התרגיל המיוחד, אז המבצע כולו היה מתעכב בשעות, ואולי אפילו ביום, בזמן שצוות אחר היה נשלח למקום. אלא שבמקרה, שליחת הצוות המיוחד לשטח אויב התנהלה בהצלחה והם ניהלו כעת מבצע אמיתי במקום התרגיל שהשתבש לחלוטין.</p>
<p>מיס לאבג׳וי הייתה לא רק בתו של השגריר, היא הייתה גם עובדת בשגרירות. נראה שהשגריר היה מאוד קפדן וכפייתי בכל הנוגע לבתו, לאחר שאיבד את אשתו ובנו בהתקפת טרור ברומא חמש־עשרה שנים קודם, כאשר מיס לאבג׳וי הייתה בת עשר בלבד. לאחר מכן, הוא החזיק אותה מבודדת בבתי ספר פרטיים, ומאז שהשלימה את לימודיה בקולג׳, היא שימשה לו כמארחת ואף ביצעה את <b>עבודתה</b> בשגרירות. דין חשד שהעבודה נועדה לצורך מראית עין יותר מכל דבר אחר, העיקר שתהיה עסוקה. היא מעולם לא עבדה יום בחייה, מעולם לא התרחקה מאביה המגונן – עד היום.</p>
<p>היא וחברה יצאו מהשגרירות לקניות. שלושה גברים חטפו אותה, דחפו אותה לתוך מכונית ונסעו משם. החברה דיווחה מייד על החטיפה. למרות המאמצים לאבטח את שדה התעופה והנמלים – דין חשד בציניות שהרשויות היווניות לא מיהרו לפעול – המריא מטוס פרטי מאתונה היישר לבנגזי.</p>
<p>הודות לתגובתה המהירה של חברתה, נשלחה התראה למקורות בבנגזי. התקבל אישור לכך שצעירה העונה על תיאורה של מיס לאבג׳וי הוצאה ממטוס והובהלה לתוך העיר, לתוך הבניין שדין וצוותו עמדו לחדור אליו.</p>
<p>זו חייבת להיות היא. לא היו כל כך הרבה נשים מערביות ג׳ינג׳יות בבנגזי. למעשה, הוא היה מוכן להמר על כך שהייתה רק אחת – ברי לאבג׳וי.</p>
<p>זה היה הימור על חייה.</p>



			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות