מאהבת זמנית 115

סנדרה פילד
איל התקשורת ריס קלהאן מאיים לפרסם מידע איום על אביה החורג של לורן קורטני: אלא אם כן היא תסכים להעמיד פנים למשך שבוע שהיא המאהבת של ריס. לורן מוכנה לשלם את המחיר הזה על מנת להגן על שמו הטוב של אביה החורג שאותו היא אהבה. זאת לא משימה קשה במיוחד: טיסות לאתרים מפוארים, השתתפות באירועים נוצצים... אפילו הקרבה הבלתי פוסקת לריס קר הרוח והקשוח נראית נסבלת. ככלות הכול, הרי הוא חתיך מדהים...
ככל שהזמן חולף לורן חשה שקשה לה להסתפק בהעמדת הפנים. היא רוצה להפוך למאהבת האמיתית של ריס!
שם: מאהבת זמנית 115
מחבר/ת: סנדרה פילד
שפה: עברית
תחום: רומן רומנטי
תת תחום: רומן רומנטי
מק״ט: 011632339
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 39.00
קרא פרק ראשון
				
<h2>1</h2>
<p>מעבר לדלת יושב האויב.</p>
<p>לורן קורטני נשמה נשימה עמוקה והחליקה את אריג שמלתה בכף ידה. האויב. הגבר שיש בידו ראיות — ראיות מפוברקות לחלוטין — המוכיחות שאביה החורג של לורן, שאותו היא אהבה, ביצע מעילה. שוואלאס הרוורסון ישקר? שהוא רמאי? לורן חשבה שזה לא מציאותי.</p>
<p>אך ריס קלהאן, בעל חברת התקשורת הענקית שמשרדיה הראשיים ממוקמים בבניין הנוצץ הזה בוונקובר, מאמין שזה מציאותי ועוד איך. לורן היא שתעמיד אותו על טעותו. היא שתגן על שמו הטוב של אביה החורג, כי הוא נפטר ואינו יכול לעשות את זה בכוחות עצמו. היא נאלצת לחדור למעוז קלהאן במרמה, אך אין לה ברירה. ברור לה ללא ספק שגבר קשוח ומצליח כמו ריס קלהאן לא היה מסכים לפגוש אותה, אחרת.</p>
<p>לורן יישרה את כתפיה וקלטה בחטף את דמותה שהשתקפה אליה מקירות הזכוכית של הקומה השביעית, אשר מבעדן ניתן היה לראות את אינגליש ביי. שערה הערמוני המתולתל היה מורם, ועורפה נותר חשוף; היא לבשה חליפת מעצבים אפורה־כהה ורצינית, ולחצאית היה שסע אחורי; חולצתה הלבנה הייתה מלאת סלסולים. נעלי מוקסין איטלקיות, תכשיטי כסף וצלליות דרמטיות על העפעפיים: היא נראית בסדר. אם היה מדובר במצב רגיל, היא לא הייתה מתקרבת לבגד אפור־כהה. היא נטתה לבחור בצבעי יסוד: שחור, לבן. אך עוד בהיותה בניו־יורק, היא החליטה שחשוב מאוד שתיראה אלגנטית ורגועה. הלב ההולם מהר מדי מתחת לדש המקטורן המחויט הוא הסוד שלה. סוד שאותו היא תקפיד להסתיר.</p>
<p>פקידת הקבלה פתחה את הדלת המצופה בעץ אלון ואמרה בנימוס, "אדון קלהאן, מיס לורן קורטני הגיעה לפגוש אותך."</p>
<p>בעת שלורן צעדה פנימה והדלת נסגרה מאחוריה, קם ריס קלהאן על רגליו והקיף את שולחן הכתיבה המהגוני ביד מושטת. "אני שמח מאוד לפגוש אותך, מים קורטני. בטקס פתיחת הגלריה שלך, שנערך במנהטן לפני שנה, רכשתי שני פסלים שלך. הגעתי מאוחר, ולכן לא הצלחתי לפגוש אותך."</p>
<p>אף שלחיצת ידו הייתה חזקה, חיוכו לא היה יותר מניע קל של השפתיים. עיניו, כחול־קרח, לא הפשירו ולו לשבריר שנייה. פניו היו מסותתות בעוצמה: קו הלסת נוקשה, גומה בסנטר ועצמות לחיים שחצניות שעוררו בלורן חשק מיידי לפסל אותן. שערו הסמיך שנראה גלי, אם כי מסורק בקפידה, היה חום, כהה משערה. דומה לצבע שולחן הכתיבה שלו הממורק והחלק.</p>
<p>גופו — ובכן, היא הייתה שמחה לפסל גם את גופו, חלפה במוחה המחשבה, ופיה חרב לפתע. היא הרגישה שמתחת לחליפת העסקים המחויטת שאין בה רבב מסתתרת גבריות עזה, עוצמה שעצם ההסתרה מדגישה.</p>
<p>אדם קר. אדם קשה. הוא בהחלט אינו גבר שאפשר לפנות לרגש שלו. אך הרגש, היא חשבה בייאוש פתאומי, הוא הנשק היחידי שיש בידה. הוא גם היה גבוה בעשרה סנטימטרים לפחות מהמטר ושבעים וחמישה הסנטימטרים שלה. היא לא הייתה רגילה להרים את עיניה לגובה כזה, להרגיש קטנה ובעמדת נחיתות. זה לא מצא חן בעיניה. בכלל לא. לורן ניתקה את אצבעותיה מלפיתתו, זכרה שהוא האויב, אזרה אומץ ואמרה בשלווה, "אני מקווה שאתה עדיין נהנה מהפסלים שקנית..."</p>
<p>"הזמן עושה רק טוב לפסלים שלך. פסלי ברונזה היו תמיד אהובים עליי, והפסלים שלך באופן מיוחד."</p>
<p>אף שהיא הזמינה את המחמאה, היא שמחה מאוד לשמוע אותה. "תודה רבה," היא אמרה.</p>
<p>"אני תמיד שמח לגלות שההשקעה שלי משתלמת. המחירים שלך הולכים ועולים."</p>
<p>החיוך נמחה מעל פניה. "לכן קנית את פסלי הברונזה האלה? בתור השקעה?״</p>
<p>"אלא מה?"</p>
<p>"לא בגלל שהם דיברו אליך?"</p>
<p>בפרץ הצחוק החטוף שלו לא היה שמץ של בדיחות. "מצאת את האדם הלא נכון."</p>
<p>הוא לא יודע עד כמה הוא צודק. בהתבסס על הדקות האחרונות, נראה לה שרק הכסף מדבר אל ריס קלהאן. אך בין אם הוא האדם הלא נכון או לא, לורן תקועה איתו. בניסיון נואש להירגע, היא שאלה בנימוס, "אפשר לשבת?"</p>
<p>״בבקשה. תרצי לשתות קפה?״</p>
<p>"לא, תודה." היא התיישבה בחן בכורסת עור ושיכלה את רגליה ברשרוש משי. "אני חוששת שקבעתי את הפגישה הזאת איתך בתואנת שווא, אדון קלהאן. זה לא ביקור חברתי, בשביל לשוחח על יצירות האומנות שלי."</p>
<p>״את מפתיעה אותי — הייתי בטוח שבאת הנה כדי לעודד את המכירות שלך, להציע את מרכולתך, כנהוג לומר."</p>
<p>היא רפרפה בריסיה. "אף פעם לא עשיתי את זה, ולא נראה לי שיש סיבה להתחיל בזה היום."</p>
<p>"כמה מתחשב מצידך."</p>
<p>היא לא לקחה בחשבון שהיא עלולה לאבד את השליטה על עצמה עוד לפני שיעלה בידה כלל להעלות בפניו את הסיבה לבואה. לורן אמרה בחיוך מרוחק כמו שלו, "לא היית משקיע בשני פסלים שלי, אילולא היית חושב שאני מוכשרת. אפילו בזמנים הכי קשים, לא נתתי לשיגעונות של העשירים להכתיב לי איך ליצור."</p>
<p>"אם כן, למה הגעת הנה, מיס קורטני? אולי לעשירים יש שיגעונות, אבל יש להם גם הרבה מטלות. במילים אחרות, אני עסוק מאוד היום, והייתי רוצה שתיגשי לעניין."</p>
<p>משום שהוא נשען על קצה השולחן, היא נאלצה לשאת אליו את מבטה. זאת הייתה טעות להתיישב — לורן חשבה, ואמרה בקול יציב, ״הגיעה לאוזניי שמועה — שמועה מצערת מאוד. אני בטוחה שתרגיע אותי, ותאמר שהשמועה היא חסרת כל בסיס, ואז אוכל לצאת מכאן בתוך שלוש שניות."</p>
<p>היא הצליחה להשיג את מלוא תשומת ליבו; הוא נזף בה, "הזמן שלי יקר מאוד, ואני לא פנוי לעסוק בהפצת שמועות. אני בכלל לא נמשך לרכילות."</p>
<p>"שמעתי שאתה עומד לפרסם ראיות על כך שוואלאס הרוורסון ביצע מעילה."</p>
<p>הוא הרים גבה. "אה... אבל זאת לא שמועה."</p>
<p>ציפורניה התחפרו בתיק העור שלה. "אני לא מאמינה שיש לך ראיות." ״למה את אומרת את זה?״</p>
<p>״הוא היה אבי החורג. אני יודעת שהוא לא היה מסוגל לשקר — אני אהבתי אותו מאוד."</p>
<p>"מזה אפשר להבין שכושר האבחנה שלך היה לקוי, ולא שוואלאס הרוורסון היה אדם מוסרי... ברור שאת מוכשרת יותר בפיסול, מאשר בשיפוט אופי."</p>
<p>"הכרתי אותו מקרוב."</p>
<p>"אבל את לא נושאת את שם המשפחה שלו."</p>
<p>"הוא היה בעלה השני של אימי," אמרה לורן במתח. "אבי נפטר כשהייתי בת שלוש. למרות שאימי התגרשה מוואלאס כשהייתי בת שתים־ עשרה, המשכתי לשמור איתו על קשר הדוק. אין לי ספק שאתה יודע שהוא נפטר לפני ארבעה־עשר חודשים. ברור שהוא לא מסוגל להתגונן בעצמו מול ההאשמות המגוחכות האלה. לכן באתי הנה, לעשות את זה במקומו."</p>
<p>"ואיך תתגונני?"</p>
<p>היא רכנה קדימה ודיברה בלהט. "בזכות זה שאני יודעת איזה אדם הוא היה. הכרתי אותו במשך תשע־עשרה שנים, ואני יכולה לומר לך שלא יכול להיות שהוא שיקר, רימה וגנב כסף."</p>
<p>"מיס קורטני חביבתי, התגובה שלך נוגעת ללב. גם כמה דמעות לא היו יכולות להזיק. דמעות או לא, לתשובה שלך אין ערך בבית משפט. אני מתכנן לפרסם את הראיות המשפטיות על המעילה של וואלאס הרוורסון בשבוע הבא, ובאמצעות זה לטהר את השם של אחת מהחברות שלי. אני לא מוכן שהשם הטוב שלי בעולם העסקי יינזק. זה מה שאביך החורג הותיר לי."</p>
<p>היא לחשה בזעזוע. "לפרסם את זה? לא יכול להיות שזה מה שאתה מתכוון לעשות..."</p>
<p>"אני מתכוון לכל מילה." ריס קלהאן הפשיל את שרוולו והביט בשעון הזהב שלו. "אם זה כל מה שיש לך לומר, אני חושב שמוטב שנסיים את הפגישה הזאת."</p>
<p>לורן מיהרה לקום על רגליה בחן. "אם תעז לפרסם שקרים חצופים על אבי החורג, אני אתבע אותך על הוצאת דיבה."</p>
<p>״אני מציע לך לוותר על זה — בית המשפט ילגלג עלייך. חוץ מזה, יש לך מושג כמה זה יכול לעלות לך?"</p>
<p>"אתה חושב שהכול מסתכם בכסף?"</p>
<p>״במקרה הזה, כן — וואלאס הרוורסון חלב מהחברה חמש מאות אלף דולרים."</p>
<p>"מה האמת, אדון קלהאן? שאתה החלטת החלטה עסקית גרועה שעלתה לך חצי מיליון, ועכשיו אתה מחפש שעיר לעזאזל?"</p>
<p>"אם תפרסמי הצהרה כזאת, אני זה שיתבע אותך," הוא אמר בקול של פלדה. "המזכירה שלי תלווה אותך החוצה."</p>
<p>"אני לא יוצאת מפה, עד שתבטיח לי שלא תכפיש את שמו של אבי החורג כדי להשיג מזה רווח אישי!״</p>
<p>הוא התרומם ועשה צעד לעברה. "יש לך הרבה חוצפה, מיס קורטני. במקרה, ידוע לי שקנית את הסטודיו שלך בכספי הירושה שקיבלת מאביך החורג, ושאת עדיין מחזיקה בבעלותך בית נאה מאוד שהיה שייך לו, על חוף מיין."</p>
<p>המוח שלה התעורר לחיים. "ידעת שאני בתו החורגת של וואלאס?"</p>
<p>״אני תמיד עורך בירור מעמיק על האומנים שבהם אני משקיע — זה נכון מבחינה עסקית."</p>
<p>"אז הולכת אותי שולל מהרגע שבו הגעתי הנה. כמה מגעיל מצידך!״</p>
<p>"התיאור הזה הולם אותך הרבה יותר. את זאת שחיה על כספים שהושגו במרמה. אני מניח שזה עדיף על להיות האומנית הרעבה ללחם שמתגוררת בעליית גג. גם אם היושר האומנותי שלך נפגם קצת."</p>
<p>לורן הגיבה בחרון, ״לא מדובר פה על היושר שלי — מה עם היושר שלך? להכפיש שם של אדם שנפטר, בידיעה שאין לי יכולת לשכור עורכי דין שגובים מחיר יקר כמו שאתה יכול לשלם... זה בכלל לא מכביד על המצפון שלך?"</p>
<p>עיניו הכחולות התמקדו בפניה; הוא אמר בקול מוזר, "את באמת מאמינה שהוא חף מפשע, נכון?"</p>
<p>״ברור שאני מאמינה שהוא חף מפשע! נראה לך שהייתי מבזבזת את זמני, שלא לדבר על זמנך, אילו הייתי חושבת שוואלאס היה מסוגל לעשות דבר שפל כל כך?"</p>
<p>"אם כך, אני מצטער. צר לי לתקן אותך. עכשיו אני חייב לבקש ממך לעזוב — יש לי פגישה בעוד עשר דקות."</p>
<p>לורן בלעה את גאוותה. היא תיעבה את עצמה על כך, אך הבינה שאין לה ברירה. "אתה חושב שיש משהו שאני יכולה לעשות, שיוכל לשנות את דעתך?"</p>
<p>"שום דבר."</p>
<p>"אני בטוחה שיש משהו ש..."</p>
<p>עיניו קדחו בה חורים כשהוא אמר, "אני מופתע... בהתחשב במוניטין שלך, שלא הצעת את הברור מאליו."</p>
<p>לורן הסמיקה. "אתה מתכוון למוניטין שלי בתחום המין?"</p>
<p>"בדיוק."</p>
<p>היא אגרפה את כפות ידיה לצידי גופה כה בחוזקה שפרקי אצבעותיה הלבינו. "אני רואה שגם על זה ערכת תחקיר. וכמו כולם, גם אתה האמנת לכל מילה שעיתוני הרכילות הדפיסו עליי. אלה שקרים שהמנחה שלי סנדור הלעיט בהם את חבריו העיתונאים. ואתה עוד אומר שאתה לא מאמין ברכילות."</p>
<p>"המנחה שלך הוא אדם מאוד מכובד."</p>
<p>"ואילו אני סתם אחת שפרצה בגדול, עם מראה שהעיתונות אוהבת. אתה שואל את עצמך למה באתי להתחנן אליך לא לפרסם את כל השקרים האלה על וואלאס? אני יודעת שלאמצעי התקשורת יש כוח להרוס שם טוב... אני יודעת את זה, חוששת מפני זה, וגם חוויתי את זה על בשרי."</p>
<p>"כשהגעתי לגלריה שלך לפני שנה, את יצאת בדלת אחרת: שלובת זרוע עם שני גברים, לא פחות ולא יותר. לא נראה לי שחוסר המוסר שלך הוא רק רכילות מפוברקת של מאהב לשעבר שרוצה להתנקם."</p>
<p>היא שמטה את כתפיה. "לא באתי הנה להגן על שמי הטוב," היא אמרה בקול נמוך. "גם לא באתי לומר שאהיה מוכנה לשכב איתך, אם תבטיח לא לפרסם."</p>
<p>״אז למה לא תבעת את סנדור — המאהב שלך לשעבר, המורה שלך לשעבר — אם הוא שיקר?"</p>
<p>"זה קרה לפני ארבע שנים," היא התפרצה. "זה קרה אחרי שהצלחתי למכור את שתי העבודות הראשונות בחיי — באותם זמנים, עדיין לא הייתי מעוניינת למכור. ידעתי שעדיין לא הגעתי לשלב שבו אני רוצה שהדברים שלי יגיעו לעולם האמיתי. לידיעתך, אדון קלהאן, יש לי יושר אומנותי. חוץ מהכסף שביקשתי מוואלאס, לא היה לי גרוש. ועורכי דין גובים שכר טרחה גבוה, כידוע לך."</p>
<p>"אכן." ידיו של ריס היו תחובות בכיסים. הוא בחן אותה מכף רגל ועד ראש במבט חודר שגרם לה רעד פנימי; היא הרגישה כאילו עיני הקרח שלו מפשיטות אותה כליל. אך לורן התקשחה במהלך השנים שחלפו מאז סנדור החליט להרוס אותה, הן מבחינה אישית והן מבחינה אומנותית. היא זקרה את סנטרה, התנשמה, ולא אמרה מילה. הוא אמר כבדרך אגב, "את לא לובשת בגדים זולים."</p>
<p>"יש כמה חנויות נפלאות שמוכרות בגדים יד שנייה בגריניץ׳ וילג׳. אני מכירה את כולן."</p>
<p>"אני מבין." ריס שב ונשען בנינוחות על שולחן הכתיבה. "אולי כדאי שאחשוב על זה."</p>
<p>בפרץ תקווה חדשה, היא אמרה בשקיקה, "אתה מתכוון שאתה מאמין למה שסיפרתי לך על וואלאס?"</p>
<p>"לא לזה התכוונתי. אבל יש משהו שתוכלי לעשות בשבילי. דרך שבה תוכלי להיות שימושית בשבילי."</p>
<p>הבעת התקווה נמחתה מעל פניה. "ובתמורה, לא תפרסם שום דבר על אבי החורג?"</p>
<p>"נכון מאוד."</p>
<p>היא אמרה בקול יציב, "אני לא אשכב איתך, אדון קלהאן."</p>
<p>"לא ביקשתי ממך, מיס קורטני."</p>
<p>"סחורה פגומה," היא אמרה במרירות.</p>
<p>"את אמרת."</p>
<p>היא עצמה לרגע את עיניה. "אז מה אתה רוצה ממני?"</p>
<p>״תהיי שימושית בשבילי במשך השבוע או השבועיים הבאים — אחר כך אני טס ללונדון ולקהיר. אבל כל עוד אני פה, יש לי כמה התחייבויות שכוללות עסקים ובילויים — זאת לא הבחירה שלי, אבל לפעמים אי אפשר להימנע מזה. אני רוצה שתעמידי פנים שאת בת הלוויה שלי. במילים אחרות, המאהבת שלי. אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה לך קשה."</p>
<p>התגובה שלה נבעה ממקום עמוק שהיא לא הייתה מסוגלת לקרוא לו בשם וגם לא להתעלם ממנו. ״לא! אני פסלת — לא נערת ליווי."</p>
<p>"או שאת רוצה להגן על אביך החורג, או שלא. מה את בוחרת?"</p>
<p>קולו היה נחרץ, חסר רגש לחלוטין. היא התפרצה, "למה אתה רוצה שיראו אותך עם בחורה שיש לה שם של נערת ליווי?"</p>
<p>"כי את מעניינת אותי."</p>
<p>"אה, נחמד מאוד. כאילו אני עומדת למכירה בבורסה. או שבב אלקטרוני."</p>
<p>"את אישה מוכשרת מאוד, כידוע לך. את גם חדת לשון, לבושה היטב ויפה מספיק למטרותיי. במילים אחרות, את מתאימה. אז מה את אומרת, מיס קורטני? כן או לא?"</p>
<p>יפה מספיק, היא חשבה בזעם. היא לא סתם יפה, היא יפהפייה: היא הייתה מודעת לכך, ללא שמץ יוהרה. הראי שלה וכל העולם אמרו לה את זה לעיתים קרובות. אך בעיניו של אדון עיני הקרח, היא סתם נאה.</p>
<p>לא שזה מה שעומד פה על הפרק, מיהרה לורן לתקן את עצמה.</p>
<p>היא החזירה את מחשבותיה לוואלאס, לחיוכו הקורן ולצחוקו החמים, לכך שביקוריו הנדירים אך המשמחים היוו קרש הצלה בעבורה, בתקופת גיל ההתבגרות שלה שהייתה תקופה אומללה. היא עזבה את הבית בשבוע שבו סיימה את לימודיה בתיכון. וואלאס הוא שדאג לכך שהיא לא תגווע ברעב במהלך שנות לימודיה בבית הספר לאומנות, השנים שבהן היא פיסלה יומם ולילה וגילתה את כוחותיה שלה.</p>
<p>ואת חולשותיה. שסנדור הוא הדוגמה המוחשית ביותר להן.</p>
<p>זאת לא השעה המתאימה לחשוב על סנדור. היא אמרה בזהירות, "אני רוצה להבין. אתה רוצה שאעמיד פנים, במשך שבוע, שאני המאהבת שלך."</p>
<p>היא בחנה את חליפתו היקרה מלמעלה למטה ונתנה לעיניה להשתהות על עניבת המשי שלו שעליה התנוסס נזר רקום של אוניברסיטה מכובדת. "למרות שלי לא נראה שתהיה בן הזוג האידיאלי בשבילי, אולי יהיו הרבה נשים שיסכימו להתעלם מהאופי שלך ולהתמקד בעושר שלך. כיוון שקשה לי להאמין שאתה מציע את זה מטוב לב, אני שואלת את עצמי למה בחרת דווקא בי בתור קרש הצלה?"</p>
<p>למרבה זעמה, הוא פרץ בצחוק רועם. "הלשון שלך ארסית."</p>
<p>"זאת עוד סיבה שבגללה אתה אמור להתרחק ממני."</p>
<p>"אה, נראה לי שאצליח להתמודד איתך."</p>
<p>היא חשה דחף עצום להוציא אותו משיווי משקלו ואמרה במתק שפתיים, ״שכחת משהו. אתה אדם מפורסם — בזכות כל עסקות המיזוג, החידושים והרווחים העצומים שלך — אל תחשוב שלא עשיתי מחקר משלי. ובאשר אליי, ערכתי תערוכה גדולה בלונדון בשנה שעברה, ואני צוברת לי מוניטין בארצות הברית. אם אתה ואני נעמיד פני זוג, העיתונות תעשה מזה מטעמים. תהיה רכילות, אדון קלהאן. הרבה רכילות."</p>
<p>"אז התשובה שלך שלילית." הוא נע לעבר הדלת. "אל תשכחי לקנות את העיתון של יום רביעי, בסדר? תראי שם את הצד של אביך החורג שלא היה ידוע לך. תסמכי עליי — זה לא יהיה מבוסס על רכילות."</p>
<p>היא הרגישה שהיא אינה יכולה לשאת את זה. הברירה היחידה שעומדת בפניה היא לשתף פעולה. לעשות את מה שריס קלהאן הציע לה לעשות. לורן לא השלתה את עצמה; אף אם היא תוכל להרשות לעצמה לתבוע את ריס, ואף אם יש לה סיכוי קלוש לזכות, הנזק כבר יהיה עובדה מוגמרת. שמו של וואלאס יוכפש לתמיד. היא אמרה בקרירות, "רק ציינתי באוזניך את החסרונות שטמונים בקו הפעולה שאתה מציע."</p>
<p>"כמה נדיב מצידך."</p>
<p>"אם אני אסכים לעשות את זה, זאת תהיה העמדת פנים. רק העמדת פנים. כשנהיה לבדנו, אני לא ארשה לך לעמוד קרוב אליי."</p>
<p>"את מניחה שאני מעוניין להתקרב."</p>
<p>נשימותיה נשמעו שרקניות מבעד לשיניה החשוקות. "תגיד לי מהן הדרישות שלך בדיוק."</p>
<p>"את תשהי בבית שנמצא קרוב לפארק סטנלי. ביום שבת, תבואי איתי למסיבת קוקטייל וארוחת ערב שאני עורך. לאחד מהמנכ״לים שלי נראה שהבת שלו תהיה האישה המושלמת בשבילי. בעזרתך, אני אחזיר אותו למציאות. ואחר כך, ביום ראשון, יש ארוחת ערב פרטית חגיגית בביתו של אדם שאני חושב לצרף אליי לצוות. למרבה הצער, אשתו מעוניינת בי יותר מאשר בקריירה של בעלה. את תעבירי לה את המסר שאני לא פנוי. אחרי יומיים נטוס לבית שלי שנמצא בוויסלר — אני לא נוסע לשם בדרך כלל בעונה הזאת, אלא בפברואר, כשאני בא לעשות סקי. אבל אני אמור לעשות עסקים עם כמה מומחי תוכנה יפנים — ואת תארחי את הנשים שלהם. משם ניסע למועדון יכטות ליד החוף המזרחי של האי ונקובר. שם אני אמור לפגוש עמית משוק הסחורות. ואז נחזור הנה, ואת תוכלי ללכת לדרכך." הוא השתתק. "שמונה ימים, לא כולל את מחר."</p>
<p>הרוח ההרפתקנית של לורן, שמעולם לא הייתה מרוסנת במיוחד, התעוררה לחיים. היא שמעה על וויסלר, אתר הסקי המפואר בצפון; והיא מימיה לא ביקרה באי ונקובר, שנראה כמו אבן חן ירוקה במימי האוקיינוס השקט. היא שמרה על הבעת פנים מאופקת ואמרה, "הבנתי את המסר. בגלל שאתה עשיר, הרבה נשים רצות אחריך."</p>
<p>הוא הרים גבה. "את יכולה לקרוא לזה סיכון מקצועי."</p>
<p>היא כמעט חייכה. היא חשה פרץ ראשון של חיבה כלפיו. היא הדחיקה את זה ואמרה ביבושת, "אם אחליט לעשות את זה, אני רוצה להבהיר לך קודם כול דבר אחד — אני לא רצה אחריך, בלי קשר לכמות הכסף שיש לך. במקומות ציבוריים, אני אעשה כמיטב יכולתי לשכנע את כולם שאתה ואני מאוהבים עד הגג. אבל כשנהיה לבדנו, אני דורשת לקבל חדר משלי ואני דורשת שלא תפגע בפרטיות שלי."</p>
<p>"אני מבטיח לך," אמר ריס חלקות, "שלא תהיה עם זה שום בעיה." הוא לא חושק בה. היא נראית לו דוחה. לזה הוא התכוון. לורן החניקה פרץ של זעם, שהיה צורב באותה מידה שהיה לא הגיוני, ואמרה, "אני גם מבקשת ממך לחתום על הצהרה שאתה לעולם, במישרין או בעקיפין, לא תכפיש את שמו של אבי החורג."</p>
<p>"בתנאי שתמלאי את תנאי ההסכם שלנו."</p>
<p>עיני הטורקיז שלה התרוממו כמו גלי ים לעבר פניו הנוקשות. "בסדר. אני מבטיחה."</p>
<p>"אז את אומרת שאת מסכימה?"</p>
<p>היא נשכה את שפתה. ״לא נראה לי שזה ילך — כל כך ברור שאנחנו לא מחבבים זה את זה."</p>
<p>״את משתמשת במילים דיפלומטיות מדי. סלידה הדדית — לא נראה לך שזה תיאור מדויק יותר?"</p>
<p>"כן, אתה צודק," היא סיננה. "בנוסף לכך, סליחה על הבוטות, לא נראה לי שאתה בנוי לדברים כאלה."</p>
<p>"זאת הבעיה שלי, לא שלך," הוא השיב. "כן או לא? את נותנת לי שמונה ימים או שאת מוותרת על שמו הטוב של אביך החורג — מה את בוחרת?"</p>
<p>"אני אעשה את זה," היא אמרה. "מהרגע הראשון, ידעת מה תהיה התשובה שלי."</p>
<p>"אם כך, את פיקחית בנוסף לזה שאת מוכשרת."</p>
<p>"אתה מקבל שניים במחיר אחד," היא אמרה בלגלוג.</p>
<p>"עוד נראה," הוא אמר ביבושת. "בנוסף להסכם הבסיסי שלנו, אני אדרוש ממך לחתום על הצהרה שאת מתחייבת לעולם לא לדון במערכת היחסים המדומה שלנו עם עיתונאים. חזרי הנה, למשרד, מחר בשעה שלוש בצהריים. אני אכין את החוזה לחתימה. את יכולה להגיע לבית שלי מחר בעשר בערב — עד אז אני לא אהיה בבית."</p>
<p>"בסדר." לורן שלחה לעברו חיוך מלגלג. "אני מקווה שהעמדת הפנים הזאת לא תכביד עליך מדי."</p>
<p>"אם את מבקשת הדגמות, חבל. אני לא מאמין בבזבוז אנרגיה."</p>
<p>היא אגרפה את כפות ידיה. "אני בטוחה שהמזכירה שלך יודעת שאנחנו לא זוג אוהבים, ושנפגשנו הבוקר לראשונה."</p>
<p>"המזכירה שלי מקבלת שכר גבוה כדי לסתום את הפה."</p>
<p>"משום מה, זה לא מפתיע אותי," אמרה לורן בלבביות. "שלום, אדון קלהאן. אני לא יכולה לומר ששמחתי להכיר אותך."</p>
<p>״אני מציע לך להיזהר — עדיין לא חתמנו על כלום."</p>
<p>היא אמרה בעוקצנות, "אם וואלאס מסתכל עליי עכשיו מגן עדן, אני מקווה שהוא מעריך את מה שאני עושה בשבילו."</p>
<p>"אנשים שמרמים ומשקרים לא מגיעים לגן עדן." ריס פתח לה את הדלת. "שלום."</p>
<p>הם עמדו בטווח הראייה של המזכירה שלו. "אז אני משערת שגם אתה לא תגיע לשם," אמרה לורן, בעת שהיא התרוממה ונשקה לו על שתי לחייו. "שלום, יקירי," היא הוסיפה בקול מתנגן. "ניפגש מחר."</p>
<p>היא סבה על עקביה וחייכה למזכירה. "אני אמצא לבדי את הדרך החוצה," היא אמרה וצעדה לעבר המעלית. השסע האחורי בחצאיתה, היא ידעה, חושף את רגליה לתפארת. היא שמעה בסיפוק את דלת חדרו של ריס קלהאן נטרקת בכוח רב מן הדרוש.</p>
<p>לפחות היא השיגה משהו.</p>
<p>האם היא חשה מימיה סלידה כה עזה כלפי גבר כלשהו? אפילו אדוארד, בעלה השלישי של אימהּ, אהב כלבים ושיחים פורחים וצחק בקול לשמע הבדיחות שלו עצמו. ריס קלהאן בטח לא יודע לצחוק בכלל.</p>
<p>קר. קשוח. מניפולטיבי.</p>
<p>היא תקרא בקפידה את המסמכים האלה, בטרם תחתום עליהם.</p>




			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות