חיזור לוהט
דיאגו דל סנטו – גבר דינמי וכריזמטי שעשה מיליונים ומצא את מקומו בחברה הגבוהה של סידני בעזרת נחישות צרופה בלבד – מאמין שהכול עומד למכירה. קסנדרה פרסטון-וילר - יורשת אימפריה יפהפייה ומתוחכמת – כל מאוויו של דיאגו מתגלמים בה...
קסנדרה סירבה להוריד את החומות שבנתה סביבה...
עד שדיאגו סוחט אותה כדי שתהיה שלו – והתשוקה ביניהם הסתחררה! אבל כל זה אינו מספיק את דיאגו: המאהב הליטיני הלוהט הזה אינו מוכן עוד להסתפק ברומן אהבים חולף על קסנדרה!
שם: חיזור לוהט
מחבר/ת: הלן ביאנצ’ין
שפה: עברית
תחום: רומן רומנטי
תת תחום: רומן רומנטי
מק״ט: 011632315
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
				
<h2>1</h2>
<p class="noindent">"אני בדרך." קסנדרה הרימה את אצבעה מהאינטרקום, הרימה את תיק הערב שלה, המפתחות ויצאה מדירתה וירדה במעלית אל המבואה, שם המתין לה אחיה.</p>
<p>בגיל עשרים ותשע, הוא היה מבוגר ממנה בשנתיים, ושניהם חלקו אותו שיער בלונדיני, עור בהיר ועיניים כחולות. גובהו היה ממוצע בהשוואה למידותיה הקטנות.</p>
<p>"וואו," החמיא קמרון בהערצה כנה והיא הגיבה בחיוך אוהב.</p>
<p>״אהבת אח, הא?״</p>
<p>השמלה שצבעה ורוד־קרח נצמדה אל גופה הדקיק, וכתפיותיה הצרות חשפו חלקת עור צחה. השסע האלכסוני הגיע עד אמצע הירך והציג רגליים יפהפיות. של רך בצבע ורוד־קרח תואם השלים את הלבוש והתכשיטים היו מעודנים.</p>
<p>"קולית אמיתית."</p>
<p>היא הטתה את ראשה הצידה כאשר שילבה את ידה בזרועו. "בוא נלך לחסל את ההמונים."</p>
<p>אירוע ההתרמה של הערב היה יוקרתי, ואורחיו היו העשירים והמוכרים של סידני. הוא נערך באולם הנשפים של מלון ידוע במרכז העיר והיה אחד מכמה נשפים שנתיים שקסנדרה ואחיה הוזמנו אליהם במקום אביהם אחרי שהתקף לב ושבץ שעבר לפני שנתיים אילצו אותו לפרוש מוקדם.</p>
<p>האורחים התגודדו במבואה הרחבה כאשר הגיעו, והיא לבשה חיוך מיומן בזמן שהנידה ראש לעבר כמה מכרים ועצרה להחליף ברכות עם ידיד זה או אחר בעודה בוחרת לעצמה מים קרים מתוך מגש של מלצר חולף.</p>
<p>היא הצטיינה בשמירה על חוקי הנימוס והחברה. בתי ספר פרטיים ובית ספר לנימוסים בצרפת הוסיפו לה ברק. משפחת פרסטון־וילר שמרה על מעמד חברתי מסוים, שבו התגאה אביה ובצדק.</p>
<p>בזמן שקמרון טופח כדי למלא את נעליו של אביו בתאגיד פרסטון־וילר מגיל צעיר, הרי שקסנדרה בחרה ללמוד גמולוגיה ועיצוב תכשיטים, סיימה את התואר ההכרחי, למדה אצל צורף מומחה ונודע ועתה החלה לצבור לעצמה מוניטין בזכות עבודתה.</p>
<p>ההתערבבות בתוך הקהל הזה הייתה חלק ממשחק חברתי והיא עשתה זאת היטב.</p>
<p>חברי ועדה נועדו ופעלו בתוך החדר בניסיון להבטיח את הצלחת הערב. אולם הנשפים של המלון הוכן כדי להושיב את אלף האורחים, ונפוצה שמועה שהייתה רשימת המתנה לביטולים של הרגע האחרון.</p>
<p>"יש משהו שאני רוצה לדבר איתך עליו."</p>
<p>קסנדרה פגשה את מבטו של קמרון, בחנה את הבעתו והסתירה את הזעף הקל שנצץ מעיניה בזמן שהביטה בחדות פניו.</p>
<p>"כאן, עכשיו?" שאלה בקלילות וחיכתה לחיוך נטול הדאגות והמוכר שלו.</p>
<p>"אחר כך."</p>
<p>זה לא יהיה משהו רציני, ביטלה, אחרת הוא היה מזכיר את זה במהלך הנסיעה העירה.</p>
<p>"יקירה, מה שלומך?"</p>
<p>הנהמה הנשית הרכה העלתה על פניה חיוך חמים והיא הסתובבה כדי לברך את הדוגמנית הדקיקה והגבוהה. "סיובן." עיניה זהרו. הן למדו באותו בית ספר, עברו המון דברים יחד והיו חברות טובות. "אני בסדר. ואת?"</p>
<p>"טסה מחר לרומא, ואז למילאנו ואחר כך פריס."</p>
<p>קסנדרה השמיעה צחוק כבוש ומשועשע. "חיים קשים."</p>
<p>סיובן הצטחקה. "אבל מעניינים," אמרה. "יש לי פגישה ברומא עם רוזן איטלקי."</p>
<p>"אה."</p>
<p>"כסף עתיק, ואלוהי."</p>
<p>הניצוץ המהורהר בעיניים הירוקות המרהיבות הוציא מקסנדרה צחוק צרוד שעה שנענעה בראשה. "את רעה."</p>
<p>"הפעם זה רציני," הכריזה סיובן וחיוכה של קסנדרה התרחב.</p>
<p>"כמו תמיד."</p>
<p>"אני מוכרחה לזוז. ההורים כאן."</p>
<p>"תעשי חיים."</p>
<p>"בטח. באיטליה." היא נרכנה והצמידה את לחיה אל לחיה של קסנדרה במחווה של חיבה.</p>
<p>"תשמרי על עצמך."</p>
<p>"תמיד."</p>
<p>תוך זמן קצר ייפתחו דלתות אולם הנשפים והאורחים ייקראו להתיישב במקומותיהם. יהיו נאומי פתיחה והסבר, מלצרי היין ימלאו את התפקידים שלהם והמנה הראשונה תוגש.</p>
<p>ואם כבר מזכירים את זה, היא הייתה רעבה. ארוחת הצהריים שלה כללה יוגורט ופרי, שהיא חטפה בין שתי מטלות סוף שבוע רגילות.</p>
<p>קמרון נראה שקוע בשיחה עמוקה עם גבר שהניחה שהוא מכר לעסקים, והיא לגמה מהמים הקרים שהיו בכוס שלה בזמן ששקלה אם להצטרףאליו.</p>
<p>באותו רגע הרגישה רטט אזהרה של מודעות, חושיה נדרכו והיא הניחה למבטה לסרוק את האורחים.</p>
<p>רק גבר אחד יכול להשפיע בצורה כזו על שיווי משקלה.</p>
<p>אינסטינקט פנימי? ידיעה חמקנית שמקורה אינו ברור?</p>
<p>יהיה מה שיהיה, זה היה מטורף. משגע.</p>
<p>אולי הפעם היא טעתה. למרות שכל מה שנדרש לה היהמבט בראש המוכר והכהה ההוא כדי לקבוע שהאינסטינקט שלהלא טעה גם הפעם.</p>
<p>דיאגו דל סנטו. יזם מצליח, אחד מעשיריה החדשים שלהעיר... והאויב האישי שלה.</p>
<p>הוא נולד בניו־יורק למשפחת מהגרים ספרדית, והשמועהאמרה שחי בצד הלא נכון של העיר, נלחם על הישרדותוברחובותיה ועשה את הונו בגילצעיר, באמצעים שהיו מעבר לגבולות המוכרים של החוק.</p>
<p>הוא לקח סיכונים, נאמר, שאף אדם נורמלי לא היה נוגעבהם. אבל הסיכונים האלה השתלמו בגדול והוא עשה מיליונים.</p>
<p>היא צפתה בו, מוקסמת, בזמן שפנה לעברה ואז מלמל משהועל אוזנו של בן לווייתו ובאיטיות סגר את המרחק ביניהם.</p>
<p>"קסנדרה."</p>
<p>הקול היה נמוך, עמוק באופן בלתי אפשרי עם שרידיםרחוקים של מבטא זר, והיה לו את הכוח לעורר בתוכה רעדיםשנגעו בעמוד שדרתה כאלפי נוצותזעירות.</p>
<p>הוא היה גבוה, רחב כתפיים, עם תווי פנים מפוסלים כשלאבותיו הספרדים. שיער כהה ומטופח, עיניים כמעט שחורותופה שהבטיח תענוגות אינספור.</p>
<p>פה שטעם את פיה קצרות כאשר המרתה את פי אביהושכנעה את קמרון לקחת אותה למסיבה. בגיל שש עשרה, עםהורמונים סואנים, הייתה בה תחושה מסוכנת ואסורה של רצוןלשחק את הגדולה. תוסיפו לזה אח עם אג׳נדה משלו, כמהלגימות של יין, גבר צעיר שנראה להוט להורידה מדרך הישר,והיא יכלה בקלות לצלול בתוך מים עמוקים מדי. אלא שדיאגודל סנטו הופיע פתאום יש מאין, התערב, נזף בה והראה להבדיוק ממה עליה להיזהר כאשר היא בוחרת לפלרטט בלי לדעתהיכן היא נמצאת. תוך דקות הוא קרא לקמרון והיא מצאה אתעצמה נזרקת לתוך המכונית של אחיה ונלקחת הביתה.</p>
<p>חלפו אחת עשרה שנים מאז אותה אפיזודה הרת גורל, מתוכןבילה דיאגו עשר שנים בניו־יורק, שם צבר את הונו.</p>
<p>עם זאת, היא זכרה טוב מאוד את הרגשת פיו על פיה.הפרימיטיביות המחשמלת של מגעו, כמעט כאילו הצליח להגיעאל נשמתה ולכבוש אותה.</p>
<p>דיאגו דל סנטו הקרין איכות מחוספסת שהתערבבה בפראותהמרוסנת של המיניות הבוטה שלו. תערובת כובשת ומסוכנת,תערובת שמשכה אליו נשים בטווח גילים רחב ביותר.</p>
<p>עכשיו לא היו פינות חדות, והוא עטה את הילת העוצמהבאותה קלילות בלתי נתפסת בה עטה את בגדי המעצבים שלו.</p>
<p>דיאגו דל סנטו היה באמצע־עד־שלהי שנות השלושים שלו.הוא היה גבר עשיר מאוד שהשקעות הנדל״ן והבניה שלו יצרופורטפוליו פיננסי שקירב אותו למעמד של מיליארדר.</p>
<p>ככזה, שובו לאוסטרליה לפני שנה הביא במהירות לכך שהפךלבן בית בחברה הגבוהה של סידני וקיבל הזמנות לכל אירועבעל חשיבות. הוא נענה להזמנות בצורה סלקטיבית ביותר,והתרומות שלו לארגוני צדקה ראויים הפכו לאגדה.</p>
<p>המעורבות של הפרסטון־וילרים באותם אירועי צדקהוהבריאות המידלדלת של אביהם הביאה את שני האחיםלאירועים במקביל לדיאגו דל סנטו. היא השלימה עם כך,והתמודדה עם הנושא בהעמדת פנים מנומסת.</p>
<p>רק היא ידעה איזו השפעה הייתה לו עליה. האופן שבו הדופקשלה קפץ והלם בקצב מהיר. איש לא יכול להיות מודע לכךשבטנה התהפכה ונקשרה בכאב למראהו, או עד כמה מבט אחדבפיו החושני הלהיט את דמה בעורקיה כאשר נזכרה כיצד הרגישה כאשר הפה הזה נצמד אליה.</p>
<p>המשיכה האיטית של לשונו, הבטחת התשוקה, האיכותהעדינה והמשכנעת שלקחה את התגובה המהוססת שלהוהעבירה אותה לממד אחר.</p>
<p>אחת עשרה שנים. ועדיין, הנשיקה שלו הייתה בבחינת זיכרוןחי ועוכר שלווה... מופת על פיו שפטה כל נשיקה שבאה אחריה.אף אחת מהאחרות לא הצליחה לעמוד במבחן, ואין זה משנהכמה ניסתה לשכנע את עצמה שדמיונה פשוט חיזק את הזיכרון.</p>
<p>לפעמים חשבה שעליה להיפטר מסקרנותה שלה ולקבל אתאחת ההזמנות הרבות שלו. אבל בכל פעם היא נסוגה ברגעהאחרון, מתוך ידיעה פנימית שצעד כזה ייקח אותה למצולות.</p>
<p>ההזמנות שלו והסירובים שלה הפכו כבר למשהו דומהלמשחק מנומס ששיחקו. מה יעשה, תהתה, אם היא תפתיעאותו יום אחד ותקבל אתהזמנתו?</p>
<p>את מטורפת? אמר קול פנימי קטן.</p>
<p>"דיאגו," אמרה קסנדרה בצינה ופגשה את מבטו העזבשלווה, צופה בו כאשר הטה את ראשו לעבר אחיה.</p>
<p>"קמרון."</p>
<p>לשבריר שנייה חשבה שראתה אות עלום חולף ביניהם, ואזביטלה זאת כהמצאה שלה.</p>
<p>״ערב מוצלח, לא?״</p>
<p>האירוע נועד להתרים את העשירים עבור קניית ציוד חדישבמיוחד לאגף מיוחד של בית החולים לילדים בעיר.</p>
<p>אין ספק שהיו שם לא מעט אורחים עם עניין ממשי בארגוןהצדקה הזה. עם זאת, הרוב התייחסו אל הערב כאל אירוע נוצץשבו הנשים יוכלו לנסות לעמעם זו את זוהרה של זו באמצעותשמלות מעצבים ותכשיטים יקרים, בעוד הגברים ינהלו אתעסקיהם במעטה של שיחות חברה.</p>
<p>דיאגו דל סנטו לא התאים בקלות לאף קטגוריה מוכרת.</p>
<p>לא שהיה לה עניין בהכנסתו למשבצת כלשהי. למעשה, היאעשתה הכול כדי להעמיד פנים שאינו קיים. אלא שדומה שהואהיה להוט להוכיח בדיוק את ההפך.</p>
<p>הוא יכול להשיג כל אישה בה חפץ. וקרוב לוודאי שהשיג.הצילום שלו עיטר את עמודי החברה של העיתונים והירחוניםהארציים, כשתמיד צמודה אל זרועו יפהפיה זוהרת אחרת.</p>
<p>תמיד ניכרה בו אותה איכות פרימיטיבית. רמז למשהו מסוכןמתחת לפני השטח, מתרה שלא לנסות להגיע אליו.</p>
<p>גבר שהצליח לרכוש כבוד והערצה בחדרי ישיבות. שהיו לוהכישורים, כך נלחש, והתשוקה לשגע אישה בחדר השינה.</p>
<p>זו הייתה תערובת דרמטית של אכזריות ראשונית ומיניותחבויה. קטלנית.</p>
<p>חלק מהנשים היו רוצות לנסות לביית אותו, נהנות מהמסעכל עוד יימשך. אבל היא לא הייתה אחת מהן. רק כסילה הייתהמעזה להיכנס למגרש המשחקים של השטן מתוך תקווה שלאתיכווה.</p>
<p>התחמקות מדיאגו הפכה להיות משחק שבו הצטיינה. בפגישותאקראיות, היא חייכה בנימוס, הכירה בנוכחותו והמשיכה הלאה.</p>
<p>אבל האירועים האקראיים האלה היו רבים, בגלל שהשתייכו לאותו חוג חברתי. אם לא הייתה יודעת אחרת, היאהייתה כמעט נשבעת שהוא מבקש לשחק משחק משלו.</p>
<p>"אם תסלח לי," אמרה קסנדרה. "אני צריכה לדבר עםמישהו." משפט מנוסח היטב, ידוע, קצר אבל אמיתי, שכן תמידהיו אנשים שיכלה לפנות אליהם בניסיון לברוח ממנו.</p>
<p>קמרון רצה למחות, היא ראתה את זה, למרות שדיאגו דלסנטו רק הטה את ראשו קלות.</p>
<p>וזה כלל לא עזר, שכן היא הרגישה כיצד העיניים האלהבוחנות אותה בזמן שהתרחקה.</p>
<p>תחושות הסתחררו במורד עמוד שדרתה ומשהו התעוררעמוק בתוכה והזכיר לה את השפעתו על שלוות רוחה.</p>
<p>תתגברי על זה, נזפה בעצמה בזמן שחיפשה במכוון קבוצתחברים והשתלבה בשיחתם באופן טבעי.</p>
<p>בכל רגע נתון ייפתחו דלתות אולם הנשפים והאורחיםיתבקשו לתפוס את מקומותיהם ליד השולחנות המסומנים. ואזהיא תצטרף אל קמרון, ותתכונן להנות מהערב.</p>
<p>"לא הייתה לך סיבה להיעלם," נזף בה קמרון כאשר התקרבהאליו.</p>
<p>"דיאגו דל סנטו הוא אולי סוכריה לעיניים, אבל הוא לאהטיפוס שלי."</p>
<p>"לא?"</p>
<p>"לא." היא הצליחה לחייך, לשמור את החיוך והתחילה לפלסאת דרכה לעבר השולחן שלהם.</p>
<p>"אתה יודע מי עומד לשבת לידנו?" שאלה בקלילות בזמןשהחליקה אל אחד מארבעת הכיסאות הנותרים ובירכה את ששתהאורחים שכבר ישבו שם.</p>
<p>"הנה הם עכשיו."</p>
<p>היא שמעה את קולו של קמרון, הרימה את עיניה ו... קפאה.דיאגו דל סנטו ואשת החברה והדוגמנית, אלישה ונדרנוט.</p>
<p>לא. הזעקה האילמת כמו הדהדה בתוך ראשה.</p>
<p>די היה בכך שנאלצה להתייחס אליו ולשוחח איתו במשךכמה דקות. הצורך להסב לשולחן אחד איתו היה כבר יותר מדי!</p>
<p>האם קמרון ארגן את זה? היא רצתה להסתובב אליו ולשאוללמה? אלא שלא הייתה לה הזדמנות לעשות זאת בלי לעוררתשומת לב בלתי רצויה.</p>
<p>אם דיאגו יבחר בכיסא לצידה, היא תצרח!</p>
<p>כמובן שבחר בו. זה היה אחד מתכתיבי ההתנהגות הנאותהכאשר מדובר בסידורי ישיבה. למרות שלא היה לה צל של ספקשהוא נהנה מהאירוניה.</p>
<p>קסנדרה מלמלה דברי ברכה מנומסים וחיוכה הקלוש היהצל חיוך בלבד.</p>
<p>מקרוב היא הייתה מודעת אליו יתר על המידה, לריח הנקישל הבגדים שכובסו לא מזמן, לניחוח המרומז של מי הקולוןהיוקרתיים שלו.</p>
<p>עם זאת, זה היה הגבר עצמו, הגבריות העזה שלו והעוצמההפרימיטיבית הצרופה שהקרין שהשפיעו על חושיה.</p>
<p>כמה שעות, ניחמה את עצמה באלם. כל מה שעליה לעשותזה ללגום יין, לאכול את שלוש המנות ההכרחיות שיונחו לפניהולנהל שיחה מנומסת. אין ספק שתצליח לעשות את זה.</p>
<p>זה לא כל־כך פשוט, אמרה קסנדרה לעצמה בזמן שגילתהעניין רב בדברי הפתיחה של יושב ראש האירוע, שחשף אתמטרות ההתרמה, את התוצאות והציפיות.</p>
<p>כל עצב בגופה היה מכוון בצורה בוטה אל דיאגו דל סנטו,מודעת בכל מאודה לכל תנועה שעשה.</p>
<p>״עוד מים?״</p>
<p>הוא מילא כבר את הכוס של אלישה, ועתה הציע למלאמחדש את הכוס שלה.</p>
<p>"לא, תודה." הכוס שלה הייתה ריקה בחלקה, אבל היא לאתרשה לו לסייע לה.</p>
<p>האם חש בתגובה שלה? מן הסתם. הוא היה חד אבחנהמכדי לא להבין שהנימוס המודגש שלה מעיד על כך שאינהרוצה שום קשר אליו.</p>
<p>מלצרים במדים חילקו מנות ראשונות ביעילות מיומנת והיאאכלה את המזון המסודר בצורה אמנותית ללא שמץ תיאבון.</p>
<p>"פירות ים אינם לטעמך?"</p>
<p>אמר בנימה משועשעת והיא פגשה את מבטו הכההבשלווה וכמעט ביקשה להביע הסכמה רק כדי לראות מה יעשה,מודעת לכך שוודאי יזעיק את המלצר וידרוש שיחליף את מנתה.</p>
<p>המשפט הפתיע אותה והיא הרחיבה את עיניהבמכוון. "אתה קורא מחשבות?"</p>
<p>קצה פיו התעקל ובעיניו ניכר ניצוץ משועשע. "זה אחדהכישורים שלי."</p>
<p>קסנדרה החליטה לא לענות, ובמכוון הסבה את תשומת ליבהאל תכולת הצלחת שלה, לא בטוחה אם שמעה את הצחוק הקלוהצרוד שלו או שרק דמיינה אותו.</p>
<p>הוא היה הגבר הכי מעצבן והבלתי נסבל ביותר שפגשה מעודה.היא לא רצתה לדעת למה. לפחות זה מה שאמרה לעצמהכל פעם שדמותו של דיאגו חדרה פנימה... ביותר מדי אירועיםבזמן האחרון.</p>
<p>לא ניתן היה להתחמק מהאיש הזה. הוא היה שם, נוכחותמתמדת בתקשורת, סוגר עוד עסקה מצליחה, מלווה אישיותרמת מעלה לאחד האירועים החברתיים הנחשבים ביותר. קמרוןראה בו אייקון והזכיר אותו לעתים קרובות ובנימת קול יראה.</p>
<p>הערב דיאגו דל סנטו בחר לפלוש למרחב האישי שלה. גרועמזה, לא הייתה לה ברירה אלא להישאר בקרבה גדולה אליולמשך שעות לא מעטות, והיא כעסה על המניפולציות שלו,שנאה אותו על שבחר בה כנשוא השעשוע שלו.</p>
<p>שכן זה כל מה שהייתה... ולא עזרה התחושה שהרגישה כמופרפר מקובע אל הקיר.</p>
<p>קסנדרה לגמה מהיין שלה ושקעה בשיחה עם קמרון, שאתנושאה שכחה שניות לאחר מכן, כאשר המלצר פינה את הצלחותמהשולחן שלהם.</p>
<p>היא הייתה מודעת מאוד לקרבתו של דיאגו, לידו שהושטה אלכוס היין שלו, לאופן בו אצבעותיו נסגרו סביב הכוס העדינה...ולא יכלה שלא להדוף את המחשבה על הדרך שבה ידיים אלהמחליקות על עורה של אישה.</p>
<p>מאיפה זה צץ?</p>
<p>אלוהים אדירים, נראה שהיין השפיע על מוחה! הדברהאחרון שרצתה היה מגע גופני עם גבר מסוגו של דיאגו דלסנטו.</p>
<p>״דומני שההתמחות שלך היא גמולוגיה, נכון?״</p>
<p>חשבת על השטן והוא מדבר, חשבה בציניות אילמת כאשרהסתובבה לעברו. "שיחה מנומסת, עניין כן," אמרה והמתינהשנייה, ״או ניסיון להילחם בשעמום?״</p>
<p>הבעתו לא השתנתה למרות שהיא הייתה מוכנה להישבע שראתה משהו זז בעמקי עיניו הכהות. "בואי נחליט על משהו באמצע."</p>
<p>הייתה בקולו איכות, נימה ממנה העדיפה להתעלם. "אבני חן יקרות טבעיות נמצאות במכרות או באמצעות טכניקות איתור יקרות ביותר." עובדות אלה היו נחלת הכלל. "אלה האבנים שמעצבי תכשיטים אוהבים לעבוד איתן יותר מכל, מפני שיש בתהליך העבודה משהו טבעי. זה הופך להיות אתגר אישי,ללטש את האבנים בצורה כזו שתציג אותן בשיאן. המתת שלהמעצב שמבטיח שהעיצוב והשיבוץ משקפים את הפוטנציאלהאופטימלי של האבן." לימוד מעמיק של תורת אבני החן עורראצלה תשוקה אמיתית לעיצוב תכשיטים.</p>
<p>דיאגו ראה כיצד פיה התרכך וכיצד עיניה התעוררו לחיים.זה עורר בו עניין, בדיוק כפי שהיא עוררה בו עניין.</p>
<p>״את לא בעד אבנים סינתטיות או חיקויים?״</p>
<p>הבעתה קדרה מעט. "הן מאוד פופולריות ויש להן נתחשוק גדול."</p>
<p>מבטו החזיק את מבטה. "זה לא עונה על השאלה שלי." הואהרים את ידו ונגע ביהלום העדין שנח בשקע בבסיס צווארה."עבודה שלך?" זו הייתה שאלה רטורית. הוא בחן את העיצוביםשלה, ללא ידיעתה, והכיר כל אחד ואחד מהם.</p>
<p>היא מצמצה למגעו, שנאה את עובדת הקרבה שלו בדיוקכפי ששנאה את החמימות החושפנית שהתפשטה בעורקיה.</p>
<p>אם הייתה יכולה, היא הייתה מטיחה בפניו את התכולההקפואה של כוס המים שלה. במקום, היא אילצה את קולהלהישאר רגוע. "כן."</p>
<p>אישה יכולה ללכת לאיבוד בתהומות העיניים הכהות האלה,שכן מתחת לפני השטח הייתה חמימות חושנית, רמז, הבטחהלתענוגות שהוא מסוגל לספק.</p>
<p>תחושה נגעה ביצורי גווה והיא התקשתה לכבוש את הרטטנוכח המחשבה על פיו הנוגע בפיה, מגע ידיו... איך תרגישכאשר גבר מסוגו יטריף את דעתה, ייקח אותה למחוזות פרא.</p>
<p>"צאי איתי לארוחת ערב מחר."</p>
<p>"ההזמנה הקבועה?" התגובה הייתה אוטומטית והיא סייגהאותה בחן, "תודה. לא."</p>
<p>קצות פיו התרוממו. "הסירוב הקבוע... בגלל שאת צריכהלחפוף את השיער?"</p>
<p>"אני בטוחה שאצליח למצוא משהו קצת יותר מקורי." היאיכלה, בקלות. אלא שהיא פקפקה באם תירוץ כלשהו, ואין זהמשנה איזה צליל כן יהיה לו, יוליך אותו שולל.</p>
<p>"לא תשני את דעתך?"</p>
<p>קסנדרה חייכה בצינה. "איזה חלק של 'הלא' לא הבנת?"</p>
<p>דיאגו הושיט את ידו אל קנקן המים ומילא מחדש את הכוסשלה. שרוול המקטורן שלו התחכך בזרועה ובטנה התהפכהבאיטיות למגעו.</p>
<p>טוב שהמלצרים החלו לחלק כבר את המנה העיקרית, והיאלגמה מהיין מתוך תקווה שתצליח להרגיע את עצביה.</p>
<p>כאילו שזה היה אפשרי! היא הייתה מודעת לכל תנועהשעשה, מודעת לכוח הכבוש מתחת לחליפת הארמני שלו,להילה המסוכנת שהקרין כאילו בלי מאמץ בכלל.</p>
<p>עוד שעתיים. שלוש לכל היותר. ואז היא תוכל להתנצלולעזוב. אם קמרון ירצה להישאר, היא תיסע הביתה במונית.</p>
<p>קסנדרה התנשמה בשקט ובחנה את תכולת הצלחת שלה.הארוחה הייתה ללא ספק טעימה להפליא, אבל תאבונה נעלם.</p>
<p>במאמץ ניכר לכדה את תשומת ליבו של קמרון וביקשה אתדעתו על משהו חסר חשיבות שאחר כך לא זכרה כלל.</p>
<p>הושמעו הנאומים הרגילים, ואחריהם היה בידור קל בזמןשהוגשו קפה וקינוח. הזמן מעולם לא זחל כל־כך לאט, והיאלא זכרה אירוע בו כל־כך התאוותה לשעת הסיום.</p>
<p>להפתעתה, קמרון היה זה שיזם את הנסיעה הביתה, טען לכאב ראש, וקסנדרה קמה על רגליה, נפרדה בנימוס מכל המסובים אל השולחן שלהם ואז הקדימה את אחיה ביציאה אל המבואה.</p>
<p>"אתה בסדר?"</p>
<p>הוא נראה חיוור, חיוור מדי, וזעף קל קימט את מצחה כאשרהלכו לעבר שורת המעליות. ״כאב ראש?״ היא הושיטה את ידהכאשר הוציא את מפתחות המכונית שלו מכיסו. "רוצה שאניאנהג?"</p>





			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות
הנמכרים ביותר

ימינה
שמאלה