אפליקציה של פרידות

איימי קרסון
אפליקציה של פרידות / איימי קארסון (597)

האנטר פיליפס הפעיל בגדול את הרדאר העיתונאי של קרלי וולף. איזה סוג של גבר ממציא אפליקציה של פרידות שנקראת ”זרוקוטרון”?
והיא אכן הזמינה אותו לעימות טלוויזיוני, בלי לתכנן שעיניו הכחולות והכריזמה הקטלנית שלו יעלו לה את הדופק...
אחרי שערורייה מקצועית שגרמה לה לאבד את עבודתה, קרלי שמה את חיי האהבה שלה בצד. פרשייה לוהטת עם האנטר בהחלט תסתור את מדיניות ה-בלי מעורבות רגשית שלה, אבל עשויה לייצר כותרות. אז מה תהיה הבחירה הנכונה של העיתונאית הנלהבת? והאם התוכנית לא תסכן אותה?
שם: אפליקציה של פרידות
מחבר/ת: איימי קרסון
שפה: עברית
תחום: רומן רומנטי
תת תחום: רומן רומנטי
מק״ט: 011631674
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 39.00
קרא פרק ראשון
				  <h3>1</h3>

  <p>האנטר פיליפס עמד בזרועות שלובות, רגליו בפישוק ברוחב הכתפיים ב-"גרין רום" (חדר האירוח מאחורי הקלעים בתיאטרון או באולפני הטלוויזיה, המתרגמת) של תחנת הטלוויזיה, מיאמי WTDU, ובחן את האישה על המוניטור, מכין את עצמו לעימות המתקרב. על המסך חייכה קרלי וולף אל מנחה הטוק-שואו ואל הקהל. הטרדנית הקטנה היתה יפה יותר מכפי שדמיין, בעלת שיער ארוך חום ובוהק שהתפזר על כתף אחת ורגליים אלגנטיות. היא ישבה בשיכול רגליים, שמלת הדפס הנמר שלה היתה קצרה בצורה פלרטטנית ושולבה עם נעלי עקב בגובה קטלני. לבוש מושלם לתוכנית הטלוויזיה ששודרה בחצות, אבל בעיקר מושלמת על מנת לפתות בחור לערפל של היענות.</p>

  <p>המנחה הבלונדיני של התוכנית, שברור כי הוקסם ממנה, נשען לאחור בכיסאו שליד שולחן המהגוני שלו בזווית אלכסונית לספה הדו-מושבית שעליה ישבה קרלי וולף. "נהניתי מהדיווחים בבלוג היומי שלך על ה... בואי נקרא לזה," החיוך של בריאן אוקונור התרחב, "הניסיונות היצירתיים שלך לקבל תגובה מהאנטר פיליפס לפני פרסום הסיפור שלך ב-'מיאמי אינסיידר'. העובדה שיש לו עסק של אבטחה מקוונת כנראה לא משאירה לו הרבה זמן לעיתונות."</p>

  <p>החיוך שלה היה חם ואמיתי. "נאמר לי שהוא גבר עסוק מאוד."</p>

  <p>"כמה פעמים התקשרת אליו?"</p>

  <p>"התקשרתי למזכירה שלו שש פעמים." האישה שילבה את אצבעותיה, הניחה אותן על ברכה, ואז נעצה במנחה מבט שובב. "שבע, אם נספור את הניסיון שלי לשכור אחת החברה שלו כדי לטפל בהתקני האבטחה של הרשת החברתית שלי."</p>

  <p>גל הצחוק מהקהל התערבב בצחקוקו של המנחה. היה ברור שהוא מוקסם מן האורחת, ושפתיו של האנטר התעקלו בחיוך חסר הומור. החיוניות והשובבות של קרלי וולף גרמו לקהל להיות כרוך סביב אצבעה הקטנה, מה שאומר שהאנטר פיליפס היה נתון בצרות רציניות.</p>

  <p>"אני לא יודע בוודאות," בריאן אוקונור אמר, בציניות הקלילה שגרמה לו להיות כה פופולארי אצל הדמוגרפיה המחוזרת של בני העשרים עד השלושים וחמש, "אבל אני מניח שהחברה של האנטר פיליפס מטפלת בדרך כלל בחשבונות יותר מורכבים מאשר התקני אבטחה של רשתות חברתיות."</p>

  <p>ניצוץ עליז הופיע במבטה. "זה הרושם שקיבלתי ממזכירתו."</p>

  <p>האנטר הסתכל על עיני הענבר שובות הלב של קרלי ועל עורה הקטיפתי, גופו הגיב בהערכה לכל החבילה. הוא למד להתעלם ממשיכה גופנית, אבל בשבועות האחרונים הוא הפך סקרן ומשועשע מניסיונותיה של קרלי וולף לחלץ ממנו תגובה בדרכים שהפכו מקוריות יותר ויותר. לרוע המזל, המשיכה המינית החצופה והשובבות שלה התגלו כקומבינציה שקשה לעמוד בפני קסמן.</p>

  <p>ללא ספק, היא למדה להשתמש בקסמה האישי לטובתה.</p>

  <p>על אף הצורך לצעוד, הדחף לנוע, נשאר האנטר לעמוד במקום והעביר בראשו את כל האופציות לטיפול בעיתונאית, בעודו אומד אותה על המסך. לפני שנים הוא עבר אימונים נרחבים, למד איך לחכות בסבלנות ולהתעלם מפרץ האדרנלין המשתולל בגופו – ולא משנה מה היא הסכנה. ומה זה אומר על המצב האומלל של חייו אם הסכנה הגיעה עכשיו בדמותה של עיתונאית יפה?</p>

  <p>האנטר הכריח את עצמו להקשיב למנחה כשזה המשיך לדבר.</p>

  <p>"מיז וולף," בריאן אוקונור אמר. "לבודדים בין תושבי מיאמי שלא קראו את המאמר שלך, ספרי לנו על התוכנית שהאנטר פיליפס יצר ושגרמה לך לכעוס עליו כל כך."</p>

  <p>"זו אפליקציה של פרידות שנקראת 'זרוקוטרון'," היא אמרה. נשמע גל צחקוקים שני מהקהל, ושפתיו של האנטר התעקלו באירוניה. אפשר לסמוך על השותף שלו, פיט בוקר, שיבחר שם מעליב. "תא קולי, מסרונים ואפילו מייל," היא המשיכה. "כל אחד נזרק פעם על ידי מישהו חסר רגישות." היא פנתה אל הקהל בחיוך מזמין שקרא לסולידריות של דחויים. "אני צודקת?"</p>

  <p>הקהל הריע ושרק, והאנטר העווה את פניו. הסיבה שיצר את האפליקציה היתה חוסר המנוחה הגובר שלו – אי נוחות שלא היה מסוגל להסביר – ולא כדי ליצור בעיה במערכת יחסי הציבור הפוטנציאלית של החברה שלו. במיוחד עם תוכנית שכתב לפני שמונה שנים, ברגע של חולשה. הוא לא היה צריך לתת לשותף שלו אור ירוק לעבד מחדש את הרעיון.</p>

  <p>הוא החזיר בכוח את תשומת לבו למסך והקשיב כשהמנחה פנה אל קרלי. "האם את עדיין מעוניינת לדבר עם מר פיליפס?"</p>

  <p>"אני יותר ממעוניינת, בריאן," קרלי וולף אמרה. "אני מתה לדבר אתו – ולו רק לרגע." היא כיוונה את ההבעה שובת הלב שלה אל הקהל, והקסם המפתה שלה הגיע דרך מסך הטלוויזיה וטלטל חזק את היצר המיני של האנטר. "מה אתם חושבים, חבר'ה?" היא אמרה. "האם להמשיך לרדוף אחרי מר פיליפס כדי לשמוע מה יש לו לומר להגנתו?"</p>

  <p>היה ברור מהשאגות והשריקות שהקהל היה מוכן לתלות את האנטר, והשרירים שלו התכווצו ממתח, כמו גומיות שנמתחו עד המקסימום.</p>

  <p>לפני זמן רב הוא נשפט והורשע בסתר, ואז גם "תלו אותו" סמלית בתור הבחור הרע – הכול בשל עיתונאית יפה אחרת שהזדקקה להביא סיפור. הפעם היו לו את כל הכוונות להיאבק בחזרה... ולהשתמש בכל האמצעים ההכרחיים.</p>

  <p>"מר פיליפס?" מישהו מצוות העובדים נכנס אל החדר ופנה אליו. "אתה תעלה תוך דקה."</p>

  <p>כשהודיעו על הפסקת פרסומות, התרגעה קרלי על הספה. היא קיוותה שהאנטר פיליפס צפה בתוכנית וראה שהקהל היה מחומם על אפליקציה המעליבה שלו לא פחות ממנה.</p>

  <p>היא לא היתה זרה להשפלה – בעצם, נעשתה די מומחית בזה. ומי לא חווה פרידה בלתי אישית בימים אלו? אבל הזיכרון של הודעת הזרוקוטרון חסרת הרגישות של ג'רמי עדיין הרתיחה את דמה. לו היה פשוט גומר איתה במסרון מהיר היא היתה מתגברת עליו תוך ארבעים ושמונה שעות. בסדר, כנראה תוך פחות. הצורה שבה גילתה שתומאס זרק אותה – דרך מאמר בעיתון, וגרוע מזה על מנת להציל את התדמית שלו – היתה כמו רכבת הרים של מבוכה, מינוס הריגוש והכיף. ה-זרוקוטרון לקח את החוויה לכיוון אחר. זה היה קר דם כמובן. אבל החלק הגרוע ביותר? זה היה כל כך... כל כך... מזלזל.</p>

  <p>וכמה נורא זה יכול היה להיות לו היתה באמת מאוהבת?</p>

  <p>בשום אופן היא לא תניח להאנטר פיליפס החמקני להישאר בין הצללים, ולעשות כסף על חשבון כאבם של אנשים אחרים.</p>

  <p>הפסקת הפרסומות הסתיימה, אמר המנחה, "היה לנו המזל לקבל שיחת טלפון מפתיעה היום. מיז וולף, המשאלה שלך עומדת להתממש."</p>

  <p>קרלי קפאה, תחושה מבשרת רע בחזה, ונלחמה כדי לנשום בעוד המנחה המשיך.</p>

  <p>"גבירותיי ורבותיי, קבלו בבקשה את ממציא ה-זרוקוטרון – מר האנטר פיליפס."</p>

  <p>קרלי הרגישה כאילו כל עצביה חושמלו, והיא נותרה קהת תחושה. נפלא. היא רדפה אחרי האנטר פיליפס במשך שבועות, והנה הוא מנצח את התמרונים שלה ומופיע בלי שתהיה מוכנה לכך. שד קטן ותחמן.</p>

  <p>הצעד שלו זעזע, סקרן והרשים אותה. לבה הלם חזק והיא הכריחה את עצמה לנשום כשהאיש הופיע, והלך אליה לצלילי מחיאות הכפיים של הקהל. הוא לבש מכנסיים כהים וחולצת סריג שחורה וארוכת שרוולים שנצמדה לחזה רחב ושרירי. אפרופו חוסר המוכנות שלה. החזה השרירי הזה בהחלט היה הסחת דעת פוטנציאלית.</p>

  <p>שערו הכהה היה קצר בצדדים ועם הכמות הנכונה של סמיכות למעלה. הוא היה גבוה, רזה ושרירי ונע בחינניות גמישה שהזכירה טורף לילי שעומד לזנק.</p>

  <p>לקרלי היה רושם ברור שהיא היתה המטרה.</p>

  <p>בריאן אוקונור נעמד כשהגבר צעד אל הספה, ושניהם לחצו ידיים מעבר לשולחן. מחיאות הכפיים שככו כשהאנטר פיליפס התיישב על הספה הזוגית לצדה. כרית העור שקעה קמעה... והבטן של קרלי ביחד איתה.</p>

  <p>המנחה אמר, "אז, מר פיליפס – "</p>

  <p>"האנטר."</p>

  <p>קולו של האיש היה חלק, אבל עם גלעין מתכתי שהפעיל את האזעקה הפנימית של קרלי, ואישר שזה לא היה אדם שאפשר לזלזל בו. אבל אחרי הדברים שעשתה, נו... היה מאוחר מדי לסגת, עכשיו.</p>

  <p>"האנטר," המנחה חזר. "מיאמי עקבה אחרי העדכונים בבלוג של מיז וולף כשניסתה כמה טכניקות לא שגרתיות על מנת להסיג את התגובה שלך לפני שתפרסם את הטור שלה, ואני רוצה לדעת מה חשבת על הניסיונות שלה."</p>

  <p>האנטר פיליפס נע במושבו כדי להיות מולה. העיניים הכחולות והעזות שלו נחתו עליה. אנרגיה סטטית שיתקה אותה. זה היה רגע קלאסי של חיה מסנוורת מהאורות הקדמיים של הרכב.</p>

  <p>חיוכו של האנטר היה קל. צופן סוד. "התאכזבתי שלא יכולנו לקבל את עבודת הרשת החברתית שלך. זה נשמע מרתק," הוא אמר ביובש. "ולצערי," הוא המשיך, "לא יכולתי לעשות שימוש בכרטיסים לכנס מסע בין כוכבים ששלחת בתור פיתוי לקבלת ההצעה שלך."</p>

  <p>מלמול משועשע עבר בקהל – כנראה כיוון שהאנטר נראה כל כך שונה מהחנונים שהגיעו לכנסים הללו עד שזה היה מגוחך.</p>

  <p>וכנראה בגלל זה גם בריאן אוקונור צחקק. "מתנה מתחשבת."</p>

  <p>האנטר פיליפס בחן את קרלי, מצחו התקמט בלגלוג. "היה טוב יותר לו הייתי מעריץ," הוא אמר, מבטו מורט העצבים ממוקד בה.</p>

  <p>היא הורתה לעצמה להתעשת. <span class="Emphasis">עכשיו הסיכוי שלך, קרלי. פשוט תהיי קולית. תהיי הכי קלילה שאפשר. ולמען השם, לא משנה מה תעשי, אל תתני לרגשותייך להשתלט עליך שוב.</span></p>

  <p>היא ניסתה את החיוך הסטנדרטי והמרגיע שלה, זה שבדרך כלל קנה את האנשים, אם כי היתה לה תקווה קלושה ביותר שזה ישנה את הגישה של הגבר הכהה והמסוכן שישב לצדה. "מדע בדיוני הוא לא הקטע שלך?"</p>

  <p>"אני מעדיף תעלומות בלשיות ומתח..."</p>

  <p>"אני בטוחה בכך." הוא בהחלט היה מסתורי. "אני אזכור את העדפותיך לפעם הבאה."</p>

  <p>שפתיו התעקלו, יותר באזהרה מאשר בהומור. "לא תהיה הפעם הבאה."</p>

  <p>"חבל." העיניים הדרוכות שלו גרמו לשיער שעל עורפה להסתמר, אבל היא סירבה לסגת בפני מבטו. "אף על פי שהרדיפה אחרי התגובה שלך לא הניבה פירות, זה בכל זאת היה כיף."</p>

  <p>המנחה צחקק. "אהבתי את הסיפור כשניסית לשלוח מברק מזמר."</p>

  <p>"זה אפילו לא אפשר לי לעבור את האבטחה," קרלי אמרה במרירות.</p>

  <p>האנטר הרים גבה לעברה, אם כי פנה אל המנחה. "החביב עלי היה כשהגישה מועמדות למשרה בחברה שלי."</p>

  <p>על אף עצבנותה והכעס שהתחיל להיבנות בתוכה, היא ניסתה להזריק עוד קצת קסם מעושה לתוך חיוכה. "קיוויתי שריאיון עבודה לפחות יוביל לקשר אישי."</p>

  <p>"קשר אישי זה טוב," בריאן אוקונור העיר בערמומיות.</p>

  <p>מבטו של האנטר חלף במגמתיות על שפתיה – ויצר סופה של בלבול בגופה – לפני שחזר לעיניה. "אני יכול לראות שהקסם של מיז וולף אפקטיבי יותר פנים אל פנים."</p>

  <p>לבה של קרלי התכווץ, והכעס שלה התעצם עם ההבנה. הוא לא סתם בדק אותה, הוא האשים אותה שהיא מפלרטטת בצורה מגמתית. והאזהרה במבטו הבהירה שהוא לא משועשע. אבל היכולת להקסים אחרים באה לה בטבעיות. היא אהבה אנשים. במיוחד אנשים מעניינים. והאנטר פיליפס המרתק היה יותר מראוי לתואר מעניין.</p>

  <p>"נו..." היא נאבקה להסתיר את קוצר הרוח שלה. "בעוד אתה מתמחה בהתחמקות, אני הרבה יותר טובה באחד על אחד."</p>

  <p>"כן." בטון שלו היתה קומבינציה מסקרנת של האשמה ושל רמיזה מינית, דבר שפרט על כל התאים בגופה. "אני מניח שאת באמת טובה בזה."</p>

  <p>היא חשקה שפתיים. אם הוא מאשים אותה שהיא משתמשת בפלירט ככלי, מוטב כבר שתעשה ניסיון אמיתי. היא נשענה קצת קרוב יותר אליו ושכלה רגליים בכוונו, השמלה שלה טיפסה גבוה יותר על ירכה, כפי שהתכוונה. "ואתה?" היא שאלה בתמימות ככל שיכלה.</p>

  <p>ההצצה שלו ברגליה היתה מהירה אך מסמרת שיער, ואחריה הגיע מבט שהכיר הן במעלותיה והן בניסיון שלה לבלבל אותו. בניגוד גמור להשתוללות לבה בחזה, הוא היה קריר ומאופק כשהמשיך. "זה תלוי מי האדם שמולי."</p>

  <p>היא לא היתה בטוחה אם הוא באמת נמשך אליה או לא. אם הוא נמשך, היה ברור שהוא מסוגל לשלוט בעצמו.</p>

  <p>"אני טוב בפנים אל פנים מול מי שנראה לי מעניין וחכם," הוא המשיך. היא קיבלה את הרושם שהוא התייחס אליה. ועם זאת, איכשהו... זו לא היתה מחמאה. "קורות החיים המוצפנות ששלחת אל משרדי היו מעניינים ויצירתיים. הצופן הפשוט שבו השתמשת היה קל לפענוח, אבל עדיין..." הנהון כמעט בלתי מרוגש לכיוונה "...זו היתה תוספת גאונית שגרמה לכך שהם הועברו ישירות אלי."</p>

  <p>"בתור מי שנראה להוט במיוחד להגן על מידע," היא אמרה במבט מגמתי, "חשבתי שתעריך את המאמץ."</p>

  <p>"הערכתי." החיוך הקטן שלו צעק <span class="Emphasis">זהירות! סכנה מתקרבת!</span> ומילותיו הבהירו מדוע. "אם כי השתיקה שלי בנושא היתה אמורה להיות תשובה מספקת."</p>

  <p>"'אין תגובה' פשוט היה מספיק."</p>

  <p>"אני מפקפק שהיית מסתפקת בכך." מבטו עשה עליה רושם כאילו הכיר את כל מחשבותיה. רושם שנעשה מעצבן עוד יותר בגלל העובדה שצדק – היא לא היתה מסתפקת בהתחמקות הקלה הזו. "ומאחר שדחיתי את ההצעה שלך לפגישה," הוא המשיך, "אני מחזיר את טבעת הצופן הסודית ששלחת לי כמתנה."</p>

  <p>עוד גל של צחוק עבר בקהל באולפן. האנטר הכניס את ידו לכיסי מכנסיו ואז הושיט חפץ קטן, מבטו אוחז בעיניה. למשך שנייה היא קלטה אור קלוש בעיניו. על אף הכול, הוא היה משועשע בשל ניסיונותיה לפגוש בו.</p>

  <p>נדהמת היא הסתכלה בו במבט אטום.</p>

  <p>האנטר המשיך להחזיק בטבעת בסבלנות ואמר ביובש, "ציפיתי למחצה שתגיעי ותבקשי חברות במועדון האגרוף שאני משתמש בו."</p>

  <p>הוא כמעט נשמע מאוכזב שלא עשתה זאת.</p>

  <p>היא הרגישה בטוחה יותר, חייכה והושיטה את ידה למתנה המבדחת. "לו הייתי יודעת שאתה מגיע למועדון כזה" – הוא הניח את הטבעת על כף ידה, אצבעותיו החמות הברישו את עורה, והזרם החשמלי העצים את המודעות שלה אליו בעוד מיליארד ואט – "הייתי מגיעה לשם."</p>

  <p>"אני חושד שאכן היית מגיעה," הוא מלמל.</p>

  <p>לקרלי היתה תחושה שהגבר הזה הבחין, קטלג ואחסן בזיכרונו כל פרט לגביה. מאיזו סיבה אפלה, לא היה לה מושג. המחשבה שלחה צמרמורת אסורה של התרגשות בגווה. לכודה במבטו, קרלי נאבקה למצוא תשובה, אבל בריאן אוקונור חסך לה את המאמץ והודיע שהם יוצאים לפרסומות.</p>

  <p>במהלך ההפסקה רכן האנטר לעברה. "למה את רודפת אחרי, מיז וולף?"</p>

  <p>היא זקרה סנטר. "כדי לגרום לך להודיע בציבור שהאפליקציה הקטנונית שלך דפוקה."</p>

  <p>הוא הניד בראשו באזהרה. "את תחכי הרבה זמן."</p>

  <p>היא התעלמה מהתשובה שלו. "בסופו של דבר – " בחיוכה לא היה כל חום "–אני אגרום לך להוציא אותה מהשוק כך שאף אחד אחר לא יסבול ממנה."</p>

  <p>"אני סקרן..." החיוך הקטלני שלו חזר. "כמה מגופך תחשפי למען המטרה שלך?"</p>

  <p>ברור שניסה להרגיז אותה. היא נלחמה לשמור על איפוק. "איזה חלקים יהיו הכי אפקטיביים?"</p>

  <p>"אני פתוח להצעות."</p>

  <p>"האצבע האמצעית שלי, אולי?"</p>

  <p>"אני מעדיף דברים עגולים יותר..." עיניו חלפו על שדיה, והרתיחו אותה, "...ורכים יותר." מבטו חזר לשפתיה. "אם כי ללשונך החדה יש קסם מסוים."</p>

  <p>היא שקלה את האפשרות שתוציא לו לשון עד שעיניו חזרו אל עיניה – ונראו בלתי מושפעות, עדיין ממוקדות ומלאות באזהרה מסוכנת שהעתיקה את נשימתה.</p>

  <p>למרבה המזל, המנחה הודיע על סיום ההפסקה. זקוקה נואשות לחמצן ולהפסקת ההשפעה המטריפה של האנטר על גופה, היא קרעה את מבטה ממנו והחזירה אותו אל בריאן אוקונור.</p>

  <p>"עכשיו שיש לך את תשומת לבו של האנטר," המנחה אמר, "מה את רוצה לומר?"</p>

  <p><span class="Emphasis">לך לעזאזל,</span> עלה בדעתה. לרוע המזל אלו לא היו הכבלים, הרשת לא תשדר קללות.</p>

  <p>אבל אם היא לא יכולה לבטא את דעתה, היא יכולה לפחות לגרום לו לשאת בתוצאות המגיעות לו. "בשם כל מי שהושפעו, אני רוצה להודות לך אישית על יצירת ה-זרוקוטרון והמסר שהוא שולח 'זה נגמר, בייב'." וברוח האינטראקציה שביניהם עד כה, היא זקרה גבה שהיתה כביכול פלרטטנית אבל טעונה במשמעות נשכנית. "אתה ממש משורר."</p>

  <p>"את מתרשמת בקלות."</p>

  <p>"בוודאי לקח לך שעות לחבר."</p>

  <p>האנטר נראה כאילו רצה לחייך. היא לא ידעה אם על אף או בגלל העלבון. "רק כמה שניות בעצם, אבל לפחות זה קצר וקולע."</p>

  <p>"אה, זה מאוד קולע," היא אמרה. היא זזה על הספה כדי לפנות מולו, מסרבת לאפשר לו להרתיח אותה. "אבל מה שעושה את החוויה למהנה במיוחד אלו המיילים שהאפליקציה שולחת, מיידעת את החברים ואת הרשת החברתית שלך שאת עכשיו פרודה וזמינה." החיוך שלה הפך מתוק במיוחד. "מאפיין נחמד."</p>

  <p>"אני חשבתי כך," הוא אמר, כאילו היתה רצינית. אבל האנטר פיליפס לא החמיץ דבר, לא עם המבט המחושב והחודר שלו.</p>

  <p>"זה בהחלט חוסך זמן," אמר המנחה שניסה להצטרף לשיחה.</p>

  <p>המבט העז של האנטר נשאר על קרלי. "אני מעריץ יעילות."</p>

  <p>"אני בטוחה," היא אמרה.</p>

  <p>"אנחנו חיים בקצב מהיר," האנטר החזיר. "לעולם שלנו יש קצב מהיר."</p>

  <p>"אולי מהיר מדי," היא אמרה, מודעת לכך שהם עדיין לא מכלילים את בריאן אוקונור בשיחה. האנטר לא היה נחמד אל המנחה. והיא היתה שקועה מדי בדו-קרב מכדי שיהיה לה אכפת.</p>

  <p>"אתה רוצה לשמוע על המאפיין החביב עלי באפליקציה שלך?" היא השליכה את זרועה על גב הספה ורכנה קרוב אליו. ניחוח היער של הקולון שלו מילא את חושיה. "הרשימה הנרחבת של השירים שמהם אפשר לבחור מה שיתלווה להודעה."</p>

  <p>המארח שלהם התערב. "מה שאני הייתי שונא לקבל היה מפצח האגוזים של צ'ייקובסקי, (גם סלנג למפצח/ת האשכים, המתרגמת)," הוא אמר בהתחלחלות מעושה שנועדה בבירור לשעשע את הקהל.</p>

  <p>היא הסתכלה מעבר להאנטר כדי לפנות אל בריאן אוקונור, קולה טעון בסרקזם, "מר פיליפס נבון מאוד, נכון?" עיניה חזרו להתנגש במר זרוקוטרון.</p>

  <p>"האנטר," האיש התעקש, מבטו עליה. "ובחירת השיר של החבר שלך?"</p>

  <p>"זה היה שיר מיוחד מאוד. "'איך אני יכול להתגעגע אליך, כשאת לא מסתלקת'?"</p>

  <p>הקהל התנשף וצחקק, ובריאן אוקונור אמר, "לא מוכר. אבל גס רוח בצורה אפקטיבית."</p>

  <p>"מה שמותיר אותי סקרן מדוע מיז וולף משתמשת בטור של במיאמי אינסיידר על מנת לטווח אותי," האנטר אמר.</p>

  <p>האנטר שוב הסתובב אליה. אף על פי שהכינה את עצמה, עדיין הרגישה את ההשפעה של מבטו עד העצם.</p>

  <p>"את לא נראית כועסת במיוחד על הגבר ששלח לך את המסר," הוא אמר חלקות. "החבר לשעבר שלך."</p>

  <p>"לא היינו ביחד זמן רב," היא אמרה. "הקשר לא היה רציני."</p>

  <p>עיניו החזיקו בעיניה כשהטה את ראשו. "אני מתקשה להאמין בזאת."</p>

  <p>"למה?"</p>

  <p>"אין זעם כזעמה של אישה דחויה וכל זה..."</p>

  <p>לפתע קלטה שהוא הפך את הקערה על פיה ועכשיו היתה זו היא שהותקפה. בצורה מעודנת על מנת לא להרגיז את הקהל, אבל זה היה שם. הרמיזה העצימה את המתח באוויר עד שכמעט ניתן היה לממשו, והמנחה שלהם נשאר שקט, ללא ספק נהנה מהבידור שסיפקו.</p>

  <p>אבל קרלי חייכה חיוך קטן ואפשרה להאנטר לדעת שקלטה אותו. "זה לא מסע נקמה של אישה דחויה."</p>

  <p>"לא עברת מאהבה לשנאה?" האנטר שאל.</p>

  <p>"אהבה היא רגש שעדיין לא חוויתי," היא אמרה. אם כי התקרבה לכך פעם.</p>

  <p>"אני מצטער לשמוע זאת."</p>

  <p>"אה?" היא שיחקה את המופתעת. "האם זה מקטין את ההנאה שבאפליקציה מבחינתך?"</p>

  <p>היה ברור שהוא מתאמץ לא לחייך. "בכלל לא."</p>

  <p>"או שזה פשוט מבדר להשתמש בתוכנה שלך על מנת לזרוק את כל החברות שלך?"</p>

  <p>"אני לא מופקר מבחינה מינית," הוא אמר.</p>

  <p>מצחה התקמט לשמע קולו. האם הוא רומז שהיא כן.</p>

  <p>"אני יותר... שקול בבחירות שלי."</p>

  <p>אם היתה חושקת שפתיים חזק יותר בתגובה לעקיצה שלו, שפתיה היו מתאחות.</p>

  <p>האור בעיניו היה מטריף. "ואני גם לא נקמני כשזה מסתיים."</p>

  <p>היא השתוקקה למחוק את ההבעה הקרירה והמשועשעת שעל פניו כשהמשיך להתגרות בה. "תסמוך עלי," היא אמרה. "לו הייתי רוצה לנקום באקס שלי, הייתי מוציאה את זה עליו – לא עליך."</p>

  <p>"אז מאיפה הצורך להאשים אותי בפרידה שלך?"</p>

  <p>"זו לא העובדה שנפרדו ממני שהטרידה אותי." לבה הלם תחת מבטו, היא בקושי הכילה את הכעס שהתחנן לפורקן. "זו היתה השיטה שבחר כדי לעשות זאת. ואתה יצרת את האפליקציה."</p>

  <p>"נכון, אני יצרתי אותה" הוא אמר חלקות.</p>

  <p>העצבנות שלה התגברה. לעזאזל, התגובה שלו היתה כה נעימה. האישור הפשוט והענייני שלו ריסק את ההאשמה שלה, נטרלה את האפקטיביות שלה. והוא ידע זאת. "החבר שלי היה פשוט פחדן חסר רגישות. מאידך אתה," קרלי אמרה, קולה נמוך, וקיוותה שיאבד שליטה מול האמת הקשה, "מנצל את הגישה חסרת הלב של אנשים זה לזה פשוט כדי לעשות כסף."</p>

  <p>מבחינתה של קרלי זה היה הגרוע מכול, טפילות ממש.</p>

  <p>לא היה כל הבהוב של רגש במבטו הקר והקשה של האנטר – בדיוק כמו תומאס אחרי שהשליך אותה כדי להציל את עצמו. החיוך עם המסר 'אני בשליטה' של האנטר היה מרתיח. וכרגע הוא היה הנציג המובהק של כל פרידה לא נעימה שחוותה אי פעם.</p>

  <p>"לרוע המזל," הוא אמר, "מאחר והטבע האנושי הוא מה שהינו." הוא עצר לפני שהמשיך, גבה אחת שלו מתרוממת. "אולי הבעיה היא שאת תמימה מדי."</p>

  <p>הטינה בערה בבטנה כיוון ששמעה את זה קודם משני הגברים שהיו חשובים לה במיוחד. האנטר פיליפס היה חבר באותו מועדון חסר לב של אביה ושל תומאס – שם האכזריות שלטה, הכסף מלך וההצלחה באה לפני כל דבר אחר.</p>

  <p>הפתיל שלה התקצר, הניצוץ התקרב אל לבה, והמילים זרמו החוצה ללא רסן. "זה תירוץ עלוב לזה שאתה מחיש את המרוץ של האדם אל סוף ההגינות האנושית."</p>

  <p>המילים נתלו באוויר בדממה ההמומה שבאה בעקבות דבריה, וקרלי התכווצה.</p>

  <p><span class="Emphasis">ממש מושלם, קרלי. תגובה היסטרית ומוגזמת, שמעידה שאת משוגעת.</span></p>

  <p>היא אפשרה שוב לרגשותיה להשתלט עליה. אלוהים, האם לא למדה דבר בשלוש השנים האחרונות.</p>

  <p>התנוחה הרגועה של האנטר נותרה במקומה. עיניו שידרו משהו ברור: המילים חסרות השליטה שלה היו בדיוק מה שהגבר המרגיז הזה תכנן. "האם את אומרת שאני אחראי על ההידרדרות בהגינות האנושית?" הקמטים שעל מצחו העמיקו. "כי זו האשמה די כבדה כנגד אפליקציה לא חשובה אחת," הוא אמר, ואז הפנה את החיוך הקטן שלו אל הקהל, משתף אותו. "לו הייתי יודע כמה זה חשוב כשתכננתי זאת, הייתי מקדיש לזה יותר תשומת לב."</p>

  <p>גל של שעשוע עבר בקהל, והיא ידעה שתפקידה במופע השתנה מכתבת האמנות והבידור הקלילה לאקסית מרירה – בתוספת מנה נדיבה של שיגעון.</p>

  <p>האנטר החזיר אליה את מבטו, והתסכול כיווץ את לבה. היתה כזו תחושה של עניינים לא סגורים. הוא הגיע, קרא אותה בקלות וקלט על אילו כפתורים ללחוץ. הוא היה יותר ממומחה מחשבים מגניב וחתיך – ההתנהלות שלו היתה קומבינציה קטלנית של שועל ארקטי ופנתר שחור ומסוכן. ברור שלא היה מומחה אבטחת רשת פשוט.</p>

  <p>אז למה האנטר תכנן אפליקציה אישית כל כך? העובדות לא התיישבו עם הגבר המאופק שאיתו התמודדה בקרב מוחות, שבו קרלי הובסה, כמובן.</p>

  <p>"לרוע המזל, אזל לנו הזמן," המנחה אמר, אכזבה בקולו.</p>

  <p>מבטו של האנטר המשיך להחזיק במבטה של קרלי – רגע של תקשורת בין המנצח למפסידה.</p>

  <p>"חבל שלא נוכל לחזור שוב," היא אמרה בהתגרות והסתכלה בעיניים של האנטר. "אשמח לשמוע מה היתה ההשראה מאחורי יצירת ה-זרוקוטרון."</p>

  <p>בפעם הראשונה עלה ניצוץ קשה בעיניו – מבט כה מאובן שנאלצה להכריח את עצמה לא להירתע.</p>

  <p>המנחה הציל את היום. "גם אני אשמח לשמוע." הוא פנה אל הקהל. "האם אתם רוצים לשמוע את הסיפור?" הקהל השתולל, ובריאן אוקונור הפך לחבר הטוב ביותר החדש של קרלי. "את בעניין, קרלי?"</p>

  <p>"בהחלט." היא החזירה את תשומת לבה אל האנטר, קולה משיי, כפי שהיה תמיד כשניסתה להשתלט על כעסה. "אבל אני בטוחה שמר פיליפס עסוק מדי."</p>

  <p>אף על פי שהוא לא זז, נראה מאופק כתמיד – אלוהים, הלוואי והיתה לה שליטה עצמית כשלו – הוא בוודאי התפתל בתוכו וחשב על הדרך החוצה. המחשבה היתה מספקת, אבל ההנאה שלה הסתיימה כשזעזע אותה עם התשובה.</p>

  <p>"אני בעניין, אם את בעניין," האנטר אמר.</p>
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 15 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!