עיצוב בסגנון יווני 557
עיצוב בסגנון יווני 557 / שאו שנטל

איל ההון, המיליארדר לוקאס כריסטאקיס, למד בדרך הקשה ”לא לבטוח בנשים”!
האישה היחידה שמעניינת אותו היא אחותו, שעומדת להינשא בקרוב.
באי רצון הוא מאפשר לבל אנדרסן, מעצבת הנאבקת על קיומה, לעצב את שמלת הכלה שלה
באי הפרטי שלו – שם הוא יכול להשגיח עליה!
אך כשלוקאס נשאר לבד עם בל הוא מגלה להפתעתו שהבחורה התמימה היא בעצם בחורה מפתה למדי, והתוצאה היא רומן סוער. רומן עם השלכות בלתי צפויות...
שם: עיצוב בסגנון יווני 557
מחבר/ת: שנטל שאו
שפה: עברית
תחום: רומן רומנטי
תת תחום: רומן רומנטי
הוצאה לאור: שלגי
מק״ט: 011631623
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 30.00
				  <h3>1</h3>

  <p>בל אנדרסן הוציאה את הטלפון הנייד שלה מתוך תיקה וקראה את הודעת הטקסט שקיבלה מלריסה כריסטאקיס, שהדריכה אותה איך להגיע אל האי הפרטי של אחיה לוקאס ביוון.</p>

  <p><span class="Emphasis">מאחר שהחתונה שלי תהיה באוֹרה, אני אשמח אם תוכלי להגיע אל האי כדי לעצב את השמלה שלי שם, כך שתוכלי להרגיש את האווירה של המקום. את יכולה לעלות על המעבורת שיוצאת מנמל לווריון באתונה אל האי קיאה. תודיעי לי באיזו שעה את מתכננת להגיע, ואני אדאג שתחכה לך שם סירה שתביא אותך לאוֹרה.</span></p>

  <p>המעבורת הגיעה אל קיאה עשר דקות לפני כן ואחרון הנוסעים כבר ירד ממנה. לאורך הרציף התנדנדו קלות כמה סירות דיג בים הכחול העמוק, שהשמיים הכחולים מעליו, הנקיים מעננים, השתקפו בו. נמל קוריסיה הקטן היה מקום ציורי. בתים לבנים מרובעים עם גגות חומים-אדמדמים ניצבו לאורך הנמל ובהקו באור השמש, ומאחוריהם ניבטו גבעות ירוקות מכוסות בשפע פרחי בר צבעוניים שצמחו במעגלים חינניים.</p>

  <p>עיני האמנית של בל העריכו את היופי של סביבתה, אבל אחרי ארבע שעות טיסה לאתונה ועוד שעה של שייט במעבורת לקיאה, היא רק רצתה להגיע אל יעדה. אולי אחת מסירות הדיג נשלחה לאסוף אותה, חשבה, והרימה את ידה כדי לסוכך על עיניה מפני השמש בעודה סוקרת את הרציף. כמה דייגים עמדו ושוחחו ביניהם, אבל איש מהם לא התייחס אליה. הנוסעים האחרים ששטו אתה במעבורת נעלמו אל תוך העיר. היא נאנחה, הרימה את מזוודותיה והחלה ללכת לכיוון הדייגים.</p>

  <p>השמש של חודש מאי חיממה בנעימים לעומת הקור הלא נעים ששרר בלונדון האפורה, שבל עזבה מאחוריה. שפתיה התעוותו כשנזכרה בתגובתו של אחיה דן כשבישרה לו את החדשות שהיא עומדת לבלות את השבוע הקרוב ביוון, והוא יישאר בסירת המגורים הישנה והדולפת שלהם שעגנה בנהר התמזה.</p>

  <p>"טוב, אז תחשבי עלי כשתבלי לך עם מיליארדר יווני באי הפרטי שלו," הקניט אותה דן. "בזמן שאת תעבדי על השיזוף שלך, אני אשפץ את הסירה – עוד פעם – ואז אני אצא לצילומים בוויילס."</p>

  <p>"אני נוסעת לעבוד ולא להתבטל בשמש," ציינה בל. "ולא נראה לי שאני אראה יותר מדי את לוקאס כריסטאקיס. לריסה סיפרה לי שאחיה מבלה את רוב זמנו במשרדי החברה שלו באתונה, או שהוא מבקר בפרויקטים העסקיים הרבים שלו מסביב לעולם. אפילו תאריך החתונה של לריסה נקבע לפי לוח הזמנים של לוקאס. מסתבר שהוא פנוי רק בשבוע האחרון של יוני."</p>

  <p>בל הלכה לאורך הרציף ומצחה התקמט. במהלך שיחותיה עם לריסה, הזכירה הבחורה היוונייה לעתים קרובות את אחיה, והיה ברור שהיא מעריצה אותו. אבל בל התרשמה שלוקאס הוא מסוג הגברים שרגילים שהכול נעשה על-פי רצונם, והיא חשדה שלריסה קצת פחדה ממנו.</p>

  <p>עצם העובדה שהיא התבקשה לעצב את שמלת הכלה של לריסה, וגם את שתי השמלות של השושבינות, בתוך חמישה שבועות ולא בשישה חודשים, כמו שמשימה כזאת אורכת בדרך כלל, הייתה בחלקה בגלל לוקאס, הרהרה בל. מובן שהוא לא היה אשם שלמעצבת הראשונה שאחותו שׂכרה קרה איזה משבר אישי והיא נעלמה – לריסה לא ממש הסבירה מה קרה – אבל התעקשותו של לוקאס שהחתונה תתקיים למרות זאת בסוף חודש יוני, כפי שתוכנן מראש, ודאי הלחיצה מאוד את לריסה. היא הייתה על סף בכי כשביקרה שבוע קודם לכן בסטודיו שלה, <span class="Emphasis">בל בגדי כלולות</span>, ונראה שרווח לה אחרי שבל הבטיחה לה שתספיק להכין את שמלתה עד החתונה.</p>

  <p>הקמט במצחה של בל העמיק כשנזכרה ברעד שניכר בקולה של לריסה כשהסבירה לה שהיא תצטרך להגיע לאוֹרה כדי להתחיל לעצב את שמלתה מהר ככל האפשר. היא אמנם עדיין לא פגשה את לוקאס, אבל היא כבר לא אהבה אותו, חשבה בל והזעיפה את פניה.</p>

  <p>היא נזפה בעצמה. זה לא הוגן לתת לסלידתה מג'ון טאונסנד – האיש שהיא חשבה בילדותה שהוא אביה – להשפיע על שיפוטה בנוגע לכל גבר אחר. אחיה של לריסה הוא בוודאי איש מקסים. ברור שלא מעט נשים חושבות כך, אם להאמין לדיווחים במדורי הרכילות על חיי האהבה הסוערים שלו עם המוני מאהבות יפהפיות.</p>

  <p>תנועה מהירה בים לכדה את עיניה, והיא נעצרה והתבוננה בסירת מנוע שנעה במהירות אל הרציף, כשהיא משאירה מאחוריה שני שובלי קצף לבן. הסירה האטה ככל שהתקרבה אל הרציף, והלמויות המנוע הנמוכות שלה הרטיטו את הדממה. היא הייתה מבריקה ועוצמתית ומשכה את העין, אבל הגבר מאחורי ההגה הוא זה שריתק את מבטה של בל וגרם ללבה לנתר בקרבה.</p>

  <p>לריסה אמרה לה שמישהו יבוא לאסוף אותה מאוֹרה, אבל היא לא העלתה בדעתה שמי שיבוא יהיה לוקאס כריסטאקיס בעצמו. התמונות שלו שהיא ראתה בעיתונים ובמגזינים לא עשו עמו צדק, חשבה במבוכה. כן, הן שיקפו בנאמנות את שֹערו השחור כפחם המשוך לאחור ממצחו, את תווי פניו המחוטבים, את הלסת המרובעת ואת קימורי שפתיו החושניים הטבעיים. אבל אף תמונה לא הצליחה ללכוד את ההילה של עוצמתו המחוספסת, את קסמו האישי שתבע תשומת לב, ולא אפשר להתיק ממנו את המבט.</p>

  <p>"את בל אנדרסן?" קולו עם המבטא היה עמוק וצרוד וגברי בעוצמה עזה כל-כך עד ששערותיה הזעירות בכל גופה של בל סמרו. חום געש בתוכה, ועורה נהיה פתאום רגיש עד שהיא אפילו הרגישה את השפשוף הקל של חזיית התחרה שלה שהתחככה בפטמותיה.</p>

  <p>"כ... כן..." תשובתה נשמעה למבוכתה כקרקור חנוק. קצב הלמות לבה התגבר כשהתבוננה בו בזמן שניווט את צד הסירה אל קיר הרציף, השליך חבל מסביב לעמוד עגינה וקפץ אל הרציף.</p>

  <p>"אני לוקאס כריסטאקיס," הכריז וצעד לעברה. הוא נע בביטחון רב, ועם זאת תנועותיו היו חינניות באופן מפתיע ולא התאימו לגבר גדול כמוהו. גובהו היה יותר ממטר ושמונים, העריכה בל, והיו לו מותניים צרים ורגליים ארוכות, והוא לבש מכנסי ג'ינס דהויים שהבליטו את ירכיו החזקות. מבעד לחולצת הטריקו השחורה ההדוקה שלבש בלטו קווי שרירי הבטן שלו, והצווארון בצורת וי חשף פיסת עור שזוף ושׂער חזה שחור ומקורזל.</p>

  <p>אלוהים אדירים! הוא היה מדהים! בל בלעה את רוקה. היא מעולם לא הייתה נרגשת כל-כך מנוכחותו של גבר. לבה דהר וכפות ידיה היו לחות. היא רצתה לדבר, להעיר איזו הערה נדושה בנוגע למזג האוויר כדי להפיג את המתח שאחז בה, אבל פיה היה יבש ומוחה כאילו הפסיק לעבוד. היא הצטערה שהוא הרכיב משקפי שמש. אולי אם הייתה רואה את עיניו הוא היה נראה פחות מרשים, אם כי היא פקפקה בכך. לבסוף הרשמיות הושיעה אותה, והיא הושיטה את ידה אליו, ולמרבה המזל קולה נשמע רגוע כשמלמלה, "נעים להכיר אותך, מר כריסטאקיס. לריסה סיפרה לי עליך כשביקרה אצלי בסטודיו בלונדון."</p>

  <p>האם היא דמיינה, או שהוא השתהה מעט לפני שלחץ את ידה בלחיצה מהירה? לחיצתו הייתה חזקה, והיא שוב הייתה ערה לכוחו ולעוצמתו. הוא התנשא מעליה וגופו הגדול נראה כצללית על רקע השמש הבוהקת, ומתוך דחף פתאומי היא מצאה את עצמה מהרהרת איך תרגיש אם תימחץ כנגד החזה הרחב שלו.</p>

  <p>הוא שחרר את ידה, אבל להפתעתה במקום להתרחק ממנה, הוא לפת את זרועה. "גם אני שמח לפגוש אותך, מיז אנדרסן." ברכתו הייתה קצרה, ובל הבחינה בנימה מעט קצרת רוח בקולו. "אני צריך לדבר אתך. שנמצא לנו מקום לשבת?"</p>

  <p>בלי להמתין לתשובתה הרים את המזוודה הגדולה מבין מזוודותיה, החליק את ידו מתחת למרפקה והוליך אותה לאורך הרחוב אל בית קפה, שבו עמדו שולחנות מתחת לגגונים מפוספסים. בל נאבקה כדי להדביק את קצב צעדיו הארוכים עם נעלי העקב בגובה שמונת הסנטימטרים שנעלה. היא הרגישה כמו ילדה עקשנית שהורה חסר סבלנות גורר אותה, והיא נעצה בו מבט זועם, אבל לפני שהספיקה להגיד מילה, הוא משך כיסא והושיב אותה עליו בנוקשות.</p>

  <p>אין ספק שהמקום קוסם לתיירים שמחפשים מקום לבלות בו שעה בעצלתיים תוך כדי שהם מתבוננים בסירות הנמל, חשבה, וקימטה את מצחה כשלוקאס עקף את השולחן והתיישב מולה. אבל <span class="Emphasis">היא</span> באה ליוון כדי לעבוד, והיא השתוקקה להתחיל בעבודתה.</p>

  <p>"מר כריסטאקיס –"</p>

  <p>"את רוצה לשתות משהו?" מלצר צץ פתאום ליד שולחנם, ובלי להמתין לתשובתה דיבר לוקאס עם הבחור הצעיר ביוונית שוטפת. המילה היחידה שבל הבינה מדבריו הייתה: <span class="Emphasis">רצינה</span>, שהיא ידעה שזה יין יווני.</p>

  <p>"בשבילי מיץ פירות, תודה," אמרה במהירות.</p>

  <p>המלצר הביט בלוקאס – כאילו כדי לקבל ממנו אישור להביא את השתייה שהזמינה, חשבה בל ברוגז. היא הציצה בשעונה וראתה שעברו שמונה שעות מאז עזבה את ביתה הבוקר. היה לה חם, והיא הרגישה מלוכלכת ופרועה, ולא הייתה במצב רוח להיענות לגבר בעל אגו מנופח. "מר כריסטאקיס, למעשה אני לא רוצה לשתות," אמרה בכעס. "מה שאני רוצה זה להמשיך ישירות לאוֹרה. אחותך הזמינה אותי כדי שאני אעצב לה את שמלת הכלה שלה, והיות שהיא צריכה להיות מוכנה תוך קצת יותר מחודש, אז חשוב שאני אתחיל לעבוד מיד."</p>

  <p>"כן..." לוקאס הרים את ידו, הסיר את משקפי השמש שלו וסקר אותה בשלווה. "על זה רציתי לדבר אתך."</p>

  <p>עיניו היו בצבע של אבן צור, והיה בהן מבט נוקשה ולא מתפשר. אכזבה הלמה בתוכה כשהבחינה שעיניו לא הביעו כל לבביות. למה לעזאזל היא חשבה שמודעותה העזה אליו הייתה הדדית? שאלה את עצמה בקוצר רוח. הרעיון שהיא קיוותה שגם הוא מרגיש כמוה היה מגוחך אפילו יותר. היא ביטלה את המחשבה בזעם והכריחה את עצמה לפגוש במבטו, כשהיא ערה לכך שלבה הלם באופן בלתי סדיר בזמן שבחנה את גבותיו השחורות, את אפו החסון ואת שפתיו המלאות. צללית זיפי הזקן השחורים על לסתו רק הוסיפה לסקס-אפיל הניכר שלו.</p>

  <p>איך תרגיש אם פיו החושני ירפרף על פיה, בתחילה בעדינות ואחר-כך ימחץ את שפתותיה בתשוקה מורעבת? היא הייתה המומה גם מהתמונה הברורה בראשה, וגם מהמחשבות הסוררות, והרגישה חום פושט בלחייה.</p>

  <p>עיניו של לוקאס הצטמצמו ומבטו הפך מהורהר. האם הוא ניחש על מה חשבה? מרוב אימה היא הרגישה את הסומק בלחייה מעמיק. כל דבר בו – החל בזווית שבה נשא את ראשו בגאווה ועד המסר הכמעט חצוף ששידר כשסקר אותה בעיניו – העיד על יהירות. אין ספק שהוא רגיל לרושם שעשה על נשים, חשבה בל בעצב, וקיוותה שהאדמה תיפער את פיה ותבלע אותה.</p>

  <p>נדמה שהחיים עושים כל שביכולתם עכשיו כדי להקשות עליו, הרהר לוקאס ברוגז, כשהתבונן באישה שישבה מולו וראה את הסומק הקל צובע את לחייה. זה היה אמור להיות עניין פשוט, והוא רק היה צריך להודיע לבל אנדרסן שחלו שינויים בתכנית, והיא לא נחוצה יותר לעיצוב שמלת הכלה של אחותו, להושיט לה צ'ק על סכום נכבד לכיסוי הוצאותיה, ואז ללוות אותה אל המעבורת הבאה היוצאת בחזרה לאתונה. במקום זאת הוא מצא את עצמו מרותק לזוג עיניים בצבע פרח דרדר כחול, המעוטרות בריסים ארוכים בצבע אגוז, ומבטן הביע פגיעוּת שהקסימה אותו.</p>

  <p>הוא לא ציפה שהיא תהיה יפה כל-כך. ותגובתו אליה הייתה מפתיעה אפילו יותר, הודה לוקאס. כל חייו היה מוקף בנשים יפות. הוא היה נהנתן שיצא עם דוגמניות צמרת ונשות חברה זוהרות, והעדיף נשים גבוהות, דקיקות ומתוחכמות. בל הייתה יצור זעיר ונראתה כמו בובה, אבל מהרגע שראה אותה עומדת על הרציף, היא ריתקה את תשומת לבו – ועכשיו הוא לא מסוגל להסיט את עיניו מפניה העדינים.</p>

  <p>תווי פניה היו מושלמים: העיניים הכחולות המדהימות האלה, אף קטן ומחוטב, עצמות לחיים גבוהות ופה וורדרד, שהיה בהחלט מפתה. שֹערה הוסתר מתחת לכובע רחב שוליים, אבל הוא היה בטוח לפי גון עורה החיוור, הכמעט נורדי, שהיה בלונדיני. הכובע בצבע השמנת עם הסרט השחור היה האביזר המושלם שהתאים לחצאית המחויטת ולז'קט שלה. נעליים שחורות עם עקבי סטילֶטוֹ ותיק יד השלימו את לבושה.</p>

  <p>הוא תהה אם החליפה האלגנטית בהשראת שנות החמישים הייתה אחת מיצירותיה. אם כן, אז אולי הוא דאג לשווא בנוגע להתאמתה כמעצבת שמלת הכלה של לריסה? הוא השתעשע עם הרעיון ואז ביטל אותו. בל אנדרסן הייתה אלמונית. מחיפוש שערך באינטרנט בלילה הקודם על העסק שלה, אחרי שלריסה הנחיתה עליו את החדשות שהיא בחרה במעצבת חדשה שתעצב את שמלת הכלה שלה, גילה שחברת <span class="Emphasis">בל בגדי כלולות</span> בקושי הרוויחה בשנת הכספים הקודמת והיה לה הון קטן. במילים אחרות, החברה של בל נאבקה על קיומה – בדיוק כמו חברת "עיצובי דֶמאקיס", שלריסה שכרה ראשונה כדי שתעצב את שמלתה.</p>

  <p>לוקאס האשים את עצמו על כך שלאחותו אין עדיין שמלת כלה אף שנשארו רק חמישה שבועות עד לחתונתה. אם הוא רק היה בודק את מצבה של טוּלה דמאקיס, הוא היה מגלה שלמעצבת היוונייה היו בעיות כספיות, והעסק שלה היה על סף פשיטת רגל. אבל הוא היה מחוץ למדינה כשלריסה שכרה את טולה ולא ידע שאחותו התמימה שילמה מראש לאישה הנבזית את מלוא הסכום של השמלה.</p>

  <p>זה קרה לפני שישה חודשים, וככל שמועד החתונה הלך והתקרב, המציאה טולה דמאקיס עוד ועוד תירוצים מופרכים כדי להסביר את העיכוב בהשלמת השמלה – תירוצים שלריסה, למרבה הצער, לא סיפרה לו עליהם עד שהמעצבת חסרת המצפון נעלמה עם הכסף.</p>

  <p>אולי הוא אשם שאחותו תמימה כל-כך? חשב לוקאס בעצב. אבל היא הייתה כל עולמו. במשך רוב חייה הוא היה כמו אבא בשבילה, וייתכן שגונן עליה קצת יותר מדי. עכשיו כשהחתונה באופק, הוא החליט לקחת את העניינים לידיו וביקש מחברתו, ז'קלין ג'יימסון, מעצבת אופנה בעלת מוניטין בינלאומי, לעצב את שמלתה של לריסה בלי לדעת שלריסה כבר שכרה מעצבת חדשה.</p>

  <p>אולי זה לא הוגן לחשוד במיז אנדרסן רק משום שטולה דמאקיס התגלתה כנוכלת ערמומית, הודה לוקאס. אבל שלא כמו אחותו הוא לעולם אינו בוטח באיש – שיעור שלמד בדרך הקשה והוכיח את חשיבותו גם בחייו העסקיים וגם בחייו הפרטיים. אולי המעצבת האנגלייה אמינה לחלוטין, אבל החתונה התקרבה במהירות, והוא לא היה מוכן להסתכן בכך שלריסה תיפגע שוב.</p>

  <p>הוא נשען אחורנית בכיסאו ובחן את תווי פניה העדינים של בל. היא הייתה בחורה מושכת במיוחד, חשב לוקאס. אבל הוא לא שכח שרק אחותו חשובה עכשיו. משיכתו הבלתי צפויה לבל אנדרסן הייתה חסרת חשיבות, והוא היה בטוח שדקות ספורות אחרי שייפרד ממנה במעבורת ישכח אותה. אם כי זה חבל, הרהר לוקאס, והרגיש דקירה חדה של תשוקה במפשעתו. בנסיבות אחרות הוא לא היה מבזבז רגע כדי לפתות אותה אל מיטתו...</p>

  <p>בל ייחלה שלוקאס כריסטאקיס יפסיק לנעוץ בה את מבטו. היא הייתה נבוכה יותר ויותר, וכשהגיעו המשקאות שלהם היא גמעה את מיץ הפירות שלה, פשוט משום שההתעסקות עם כוס השתייה הייתה הסחה מבורכת מנוכחותו המטרידה.</p>

  <p>"את בכל זאת היית צמאה," העיר בלגלוג.</p>

  <p>היא הסמיקה כשנזכרה שאמרה לו שהיא לא רוצה לשתות. "הייתי בדרכים כל היום," אמרה בנחרצות.</p>

  <p>עיניים אפורות וקרות לכדו את עיניה. "אני מעריך את זה, ואני יודע שהדבר האחרון שתרצי לשמוע עכשיו זה שהנסיעה שלך לא הייתה נחוצה. אבל אני מצטער לבשר לך שאחותי בחרה במעצבת אחרת שתעצב לה את השמלה, והיא כבר לא זקוקה לך."</p>

  <p>במשך כמה דקות הביטה בו בל המומה בעודה מנסה לעכל את דבריו. "אבל..."</p>

  <p>"אני מקווה שזה יפצה אותך על הוצאות הנסיעה והזמן שלך," המשיך לוקאס בשקט, פתח את ארנקו והושיט לה צ'ק.</p>

  <p>בל לקחה את הצ'ק כמאובנת. הסכום ששורבט בדיו שחור כיסה את הוצאות נסיעתה פי מאה יותר, אבל זה לא שיכך את אכזבתה הרבה. "אני לא מבינה," אמרה באיטיות. "רק אתמול קיבלתי הודעת טקסט מלריסה, שכתבה לי עד כמה היא נרגשת שאני אעצב לה את השמלה, ושהיא מחכה לי בהתרגשות. אתה רוצה להגיד לי שהיא שינתה את דעתה מאז?"</p>

  <p>הפעם היא הייתה בטוחה שלא דמיינה שלוקאס היסס לפני שדיבר, אבל קולו היה רגוע, והוא אפילו נשמע כמתנצל בנימוס כשמלמל, "אני חושש שזה מה שקרה."</p>

  <p>בל לא ידעה מה לענות. היא הרגישה קצרת נשימה, כאילו מישהו חבט בה והוציא את כל האוויר מריאותיה. היא הייתה המומה מהחדשות שלריסה שינתה את דעתה. היא הביטה בצ'ק וראייתה היטשטשה פתאום.</p>

  <p>זה מגוחך לבכות, אמרה לעצמה בתקיפות. אבל זאת הייתה אמורה להיות ההזדמנות הגדולה של חייה. חתונתה של לריסה הייתה האירוע החברתי <span class="Emphasis">הגדול</span> של השנה.</p>

  <p>לוקאס כריסטאקיס היה אחד הגברים העשירים ביוון. דיווחים אחרונים רמזו שהוא עלה למעמד של מיליארדר – חדשות מדהימות בהתחשב בכך שהוא נולד למשפחה ענייה. הוא נחשב לגיבור לאומי במדינתו ומפורסם בארצות הברית, שבה הקים את אימפריית פיתוח הנכסים שלו. כל האנשים החשובים הוזמנו לחתונת אחותו היחידה.</p>

  <p>"מעולם לא פגשתי מחצית מהאנשים שברשימת האורחים," התוודתה לריסה בפני בל. "אם להיות כנה, הייתי שמחה אם האירוע היה קטן יותר. אבל אני יודעת שלוקאס נחוש שהחתונה שלי תהיה היום הכי משמעותי בחיי, אז אני לא מתלוננת."</p>

  <p>עיצוב שמלתה של כלה שחתונתה מעוררת עניין רב כל-כך עשויה למשוך תשומת לב תקשורתית רבה ל<span class="Emphasis">בל בגדי כלולות</span>. בל ידעה שזאת יכולה להיות פריצת הדרך לעסק הצעיר שלה, שיקבל הזמנות חדשות שישמשו כחבל הצלה בזמן שהבנק דורש את החזר ההלוואה שלה.</p>

  <p>אבל אכזבתה נבעה לא רק מאובדן ההזדמנות העסקית, חשבה במרירות. היא חיבבה את לריסה מהרגע הראשון שפגשה אותה וריחמה עליה מאוד כששמעה איך אכזבה המעצבת הראשונה את הבחורה היוונייה. כשביקרה בבית העסק שלה בלונדון עיינה לריסה בהתרגשות בתיק העבודות של בל ונברה בין דוגמאות התחרה הצרפתיות המובחרות, נוצות המָרָבּוּ והקישוטים האחרים כמו ילדה בחנות ממתקים. התלהבותה הייתה מידבקת – אז מה קרה בינתיים שגרם לה לבחור במעצבת אחרת? זה לא הגיוני, הרהרה בל.</p>

  <p>זה מוזר.</p>

  <p>היא קימטה את מצחה ונזכרה במשהו שאמרה לה לריסה כשביקרה בסטודיו שלה. <span class="Emphasis">"לוקאס רוצה שז'קלין ג'יימסון תעצב את השמלה שלי."</span></p>

  <p>היא זיהתה את השם, כמובן. ז'קלין ג'יימסון הייתה המעצבת המועדפת על נשים מפורסמות בכל רחבי העולם, ולפחות ארבע שחקניות הוליוודיות לבשו שמלות בעיצובה בטקס היוקרתי לחלוקת פרסי הקולנוע בשנה שעברה. זאת הייתה מחמאה בשביל בל כשלריסה התעקשה להתחתן בשמלה בעיצובה של בל אנדרסן, אבל נראה שברגע האחרון שינתה לריסה את דעתה – <span class="Emphasis">או שנכנעה לאחיה.</span></p>

  <p>היא בחנה בחשדנות את תווי פניו היהירים של הגבר שישב מולה ושמה לב לקו הלסת הנוקשה שלו ולניצוץ הפלדה בעיניו. האם לוקאס השיג את מבוקשו? האם הוא לחץ על אחותו לשכור את המעצבת ש<span class="Emphasis">הוא</span> בחר? מהדברים שסיפרה לה לריסה נדמה שלוקאס השתלט על ארגון החתונה, והיה נחוש להפוך את החתונה למופע ראווה שיפגין את עושרו ואת הצלחתו, אז זה הגיוני שהוא ירצה שלריסה תבחר במעצבת בינלאומית מפורסמת שתעצב את שמלתה.</p>

  <p>יש רק אפשרות אחת לברר מה קורה, והיא לשאול את לריסה, החליטה בל ופתחה את תיקה והוציאה את הטלפון הנייד שלה.</p>

  <p>היא הביטה בלוקאס מעבר לשולחן וראתה שהוא כבר לא נראה רגוע אלא מתוח, והוא הביט בה בריכוז. "את צריכה להתקשר עכשיו?" שאל, וגבותיו התכווצו יחד.</p>

  <p>"היה לי הסכם עם לריסה," הסבירה לו והרגישה הקלה על שנשמעה רגועה מאוד, אף שהייתה נסערת בתוכה. "אני רק רוצה לברר עם לריסה שהיא מרוצה מהבחירה שלה במעצבת אחרת במקומי." היא היססה, וצמרמורת חלפה בגבה כשעיניה הצטלבו בעיניו האפורות בעלות המבט הנוקשה. "בהנחה שלריסה <span class="Emphasis">היא</span> זאת שהחליטה להחליף אותי באמת, ולא שמישהו אחר החליט בשבילה."</p>
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי
מייל לעדכון
בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות