פנינה נדירה

לינדסי ארמסטרונג
אלכס קונסטנטין הסכים להינשא לטטיאנה בופרט נישואי נוחות משום שהוקסם מהאישה התמימה אך היפה. אך טאטי הפתיעה אותו בליל כלולותיהם כשביקשה ארכה של שנה לפני שיממשו את נישואיהם – והוא נותר מול מטה ריקה. כעבור שנה, שניהם חשים בתשוקה הדדית. טאטי נבהלת ומתפתה כאחד כשבעלה הנאה והמסתורי מציע שהם יהפכו סוף־סוף לנאהבים. איך היא מסרבת להפוך לאשתו במלוא מובן המילה עד שאלכס יתאהב בה נואשות.
שם: פנינה נדירה
מחבר/ת: לינדסי ארמסטרונג
שפה: עברית
תחום: רומן רומנטי
תת תחום: רומן רומנטי
מק״ט: 011630001
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 39.00
קרא פרק ראשון
				
<h2>1</h2>
<p class="noindent">אלכס קונסטנטין העביר יד בשערו הכהה והעיף מבט בשעונו. זה היה יום הנישואין הראשון שלו ושעת החגיגות התקרבה במהירות.</p>
<p>הוא הדף את כיסאו לאחור וסובב אותו, כדי שיוכל לצפות בשמש השוקעת מעל דרווין ומעל ים טימור, בעודו מהרהר בערב הצפוי לו. אשתו, שלא כהרגלה, שמחה מאוד לתת להוריו חופש פעולה מלא בתכנון השמחה — היא הייתה אמורה להגיע לדרווין בטיסה רק עכשיו.</p>
<p>אימו, כהרגלה, שמחה לקבל על עצמה את המשימה, ואחד מבתי המשפחה יצוחצח עד ברק ויוצף בפרחים. הררי אוכל טעים יהיו בשלבי הכנה אחרונים לארוחת המזנון, והמרפסת הארוכה תפונה לקראת הריקודים.</p>
<p>עד כאן הכול טוב ויפה, חשב ביובש. הדבר שאימו לא העלתה בדעתה, ומה שהוא עצמו גילה רק כשהיא הקפיצה לו קודם לכן את רשימת המוזמנים, היה שהיא הזמינה את פילגשו לשעבר, ששמה היה ידוע לאשתו, להיות אחת מבין מאת המוזמנים לערך שיחגגו את יום נישואיו הראשון.</p>
<p>דפיקה שקטה על הדלת קטעה את הרהוריו, ומזכירתו המסורה, פולה גיבס, נכנסה למשרד עם המסמך האחרון שהוא הכתיב לה ועם קופסת המתנה הצרה והצבעונית, שביקש ממנה להוציא מהכספת לפני לכתה הביתה.</p>
<p>"תודה, פולה," אמר אלכס והחווה לה להתיישב בעת שחתם על המכתבים. הוא דחף אותם לעברה וידו ריחפה על המתנה. "רוצה לראות אותה?״</p>
<p>"אני אשמח מאוד!"</p>
<p>אלכס פתח את הקופסה, בחן רגע את תכולתה ואז במשיכת כתף, דחף אותה לכיוון פולה.</p>
<p>היא הרימה את הקופסה ועצרה את נשימתה. "זה מקסים! ידעתי שתיתן לה פנינים, אבל גם יהלומים! ויהלומי ארגייל ורודים, אם אני לא טועה."</p>
<p>"את לא," אמר אלכס באירוניה והוסיף בתשובה לשאלה שבעיני מזכירתו, "לתת לה פניני קונסטנטין זה קצת כמו לתת פחמים למישהו מניוקאסל. לפחות היא תדע שאת היהלומים, הייתי צריך לקנות."</p>
<p>פולה סגרה את הקופסה לאחר מבט משתהה אחרון במחרוזת הפנינים עם סוגר היהלום היפהפה. אחר כך אמרה בתקיפות, "אני בטוחה שגברת קונסטנטין לא כזאת."</p>
<p>הוא ענה לה בחיוך חטוף, אחרי רגע של מחשבה, "לא, גברת קונסטנטין כלל לא כזאת, פולה.״ אבל הוא חש דחף פתאומי ומטורף להוסיף — האם גברת קונסטנטין האמיתית תואיל בטובה לעמוד?</p>
<p>במקום זה, הוא נעמד בעצמו, משום שפולה הייתה מעריצה נלהבת של אשתו, וחוץ מזה, הבעיות שלו היו העסק שלו בלבד. אבל השאלה עדיין העסיקה אותו בדרכו הביתה, כשנסע את הדרך הקצרה מהמשרד לדירה שפנתה אל פארק בייסנטניאל וחוף לאמרו. אשתו הייתה משועשעת מעט מהשמועה שלסולטן של ברוניי היה פנטהאוז באותו בניין. "אתה עשיר כמו הסולטן של ברוניי, אלכס?״ שאלה, ועיניה הכחולות נצצו בזיק של הנאה.</p>
<p>הוא כפר באשמה במלוא הכנות והוסיף שהונה של משפחת קונסטנטין, בתוספת ההון של משפחת בופרט שהיא עצמה ירשה, יהיה קרוב לוודאי כסף קטן בשביל הסולטן של ברוניי ומשפחת פספאלי, שהייתה החלוצה בהקמת חוות לעיבוד פנינים בטריטוריה הצפונית ובאזור קימברלי של מערב אוסטרליה.</p>
<p>"אבל גם אתה הרווחת יפה מאוד מהפנינים, נכון, אלכס?" העירה והוסיפה, "וגם מחוות הבקר, מסירות השיט וכולי?"</p>
<p>הוא הסכים, אבל ציין שגם היא הרוויחה יפה מאוד מההון של משפחתה.</p>
<p>"אמת." היא נעצה בו בשאלה את עיניה הכחולות המהממות.</p>
<p>"אני מדגיש את זה, רק כי נראה לי שאת מזלזלת בהון המשפחתי שלי," אמר. "האם זה בגלל שאני דור ראשון ממוצא יווני באוסטרליה, בעוד שמשפחת בופרט מקורה בשורשים החלוציים של אזור זה?"</p>
<p>"יקירי," אמרה אשתו, "אני אף פעם לא שופטת לפי דברים כאלה. אולי משפחת בופרט אכלסה את האזורים האלה תקופה ארוכה, אבל המשפחה שלך היא מודל להגינות, בהשוואה לחלק מאבות אבותיי."</p>
<p>"אז למה את נראית מתנשאת, לפעמים?"</p>
<p>היא משכה בכתפיה. "מצטערת. לא התכוונתי. אבל אולי אני לא כל כך מתפעלת מחלק מהמנהגים של משפחתך היוונית. אני אניח לך לגלות מאיזה מהם במיוחד." והיא עזבה לפני שהוא הספיק להזכיר לה שאימהּ שלה, שבעורקיה זרם דם רוסי, לקחה חלק פעיל במנהג שאליו היא התייחסה.</p>
<p>כל זה עדיין העסיק את מחשבותיו כשעלה במעלית אל דירתם, וכל החדרים המוארים אמרו לו שאשתו כבר חזרה מפרת׳ כמתוכנן. למעשה, מכיוון שדלת חדרה הייתה פתוחה ופינלנדיה של סיבליוס נשפכה מנגן התקליטורים שלה, הוא יכול היה לצפות בטטיאנה קונסטנטין לבית בופרט כאוות נפשו, מבלי שהיא תראה אותו.</p>
<p>היא כבר הייתה לבושה למסיבה והחלה להתאפר. היא לבשה שמלת סטרפלס ארוכה שנצמדה אל גזרתה. השמלה הייתה באותו צבע כחול כמו עיניה, ושערה הכהה היה חופשי ומבריק על כתפיה. טטיאנה, שגובהה היה מטר חמישים ושמונה, הייתה קטנטנה, עדינת גזרה ובעלת עור חלק וחיוור.</p>
<p>אך אשתו תמיד הקרינה חיוניות, לעיתים קרובות אפילו התלהבות עצורה. הוא התייחס לכך בהתחלה כתכונה ילדותית — היא הייתה רק בת עשרים ואחת — שאין בה הרבה עומק.</p>
<p>מצד שני, הוא התייחס לדברים רבים בטטיאנה בופרט כפשוטם, כשהניח להוריו ולאימהּ לתמרן אותם להינשא נישואים מתוכננים. לכן הופתע מעט, כשהיא אמרה לו ללא רגש בליל כלולותיהם, שהיא מודעת לעובדה שהנישואים היו מתוכננים. היא אפילו הייתה מודעת לכך שהייתה לו פילגש, ואפילו ידעה את שמה. והוא נאלץ להמשיך ולשנות את דעתו על אשתו, כשהיא אמרה שאולי ארכה של שנה תועיל לשניהם. שנה שבה היא תוכל להחליט אם לממש את הנישואים.</p>
<p>הוא הסכים לכך, והיום, שנה לאחר מכן, דעתו עליה עדיין המשיכה להשתנות. כן, היה בטטיאנה בופרט משהו בלתי מרוסן, וקרוב לוודאי תמיד יהיה, אבל הוא טעה לגבי חוסר העומק שבה. עם זאת, לא היה פשוט כל כך למדוד זאת.</p>
<p>אין ספק שהיא הפיקה את המרב מהשנה הראשונה של "נישואיהם בשם" או נישואי החוזה שלהם, כפי שקראה להם. היא נהנתה למלא את תפקיד בעלת הבית בכמה מבתיו והפיחה בהם חיים ונוחות וצבע. היא אירחה עם קסם ומקוריות. היא הצטרפה אליו לנסיעות רבות, וכלפי חוץ נראתה כמו רעיה למופת, והיא גילתה עניין אמיתי בתהליך של עיבוד פנינים.</p>
<p>כמו כן, היא הוסיפה למשפחת קונסטנטין שיעור קומה בזכות עבודות הצדקה שלה. היא הייתה עובדת סוציאלית מלידה ובילתה זמן רב בעבודה ללא שכר במשרד שהציע סיוע משפטי. הדבר היחיד שלא עשתה עד כה, כדי למלא לגמרי את ציפיות הוריו, היה לספק להם נכד. וזו כמובן הייתה מטרת כל העניין מלכתחילה.</p>
<p>הוריו היו אנשים משפחתיים מאוד ונאלצו להשלים עם העובדה שהצליחו להביא לעולם רק ילד אחד. לכן הם תלו בו את כל תקוותיהם, והם גילו עניין מתמיד בכל היבט של חייו. לעיתים זה היה קלאוסטרופובי ומעצבן, אבל לרוב הוא התמודד עם זה בקור רוח וממילא עשה כטוב בעיניו. אך כשהגיע לגיל שלושים ולא הראה שום נטייה להתחתן ולהעמיד יורש לשושלת, החליטה אימו לקחת את העניינים לידיה.</p>
<p>הוא היה מודע למתרחש, מהנערה הראויה הראשונה שאימו הצעידה לפניו. הוא אפילו היה משועשע במקצת מתושייתה. אחר כך התחיל להתרגז על התעקשותה והחל להתחמק, אבל זה פגע ברגשותיה. ואז קרו שני דברים במקביל — הוא סבל מרגשות אשם, ואימו הביאה אליו את טטיאנה בופרט, בתה של חברה ותיקה שלה. ובנערה הזאת היה דבר אחד שממנו לא יכול היה להתעלם. משפחתה הייתה חלוצה במחוז קימברלי של מערב אוסטרליה — השם בופרט היה מיוחס ומכובד מאוד, והיא הגיעה עם שתי חוות בקר רחבות ידיים.</p>
<p>לא שהיה לו אכפת מהשם המיוחס והמכובד, אף שהוא ידע שאין דבר שאימו תרצה יותר מאשר להוסיף בת בופרט למשפחת קונסטנטין. אבל חוות הבקר היו עניין שונה... אם הוא וטטיאנה בופרט יתחתנו, יחד יהיה ברשותם נתח נכבד מאזור קימברלי, והרי מחירי הבקר החלו להכפיל את עצמם.</p>
<p>אך עדיין לא היו לו שום כוונות לעשות זאת, עד שהתברר שאם אימו הייתה שדכנית מוכשרת, אימהּ של טטיאנה, נטלי, הייתה אפילו טובה ממנה. קרת רוח ומרומזת, היא הציגה לפניו את בתה, והדבר דמה להתנצחות עם יריב עסקי מיומן, החליט אלכס. אולי משום כך היה נחוש בדעתו לגלות מדוע נטלי בופרט, שבתה יכלה להתחתן עם כל גבר, נראתה כה נחושה בדעתה שהוא צריך להיות הגבר הזה.</p>
<p>לבסוף, שמה נטלי את הקלפים על השולחן. לדעתה, טטיאנה הייתה פגיעה מאוד לרודפי בצע אחרי מות אביה. יתרה מזאת, חייה היו מוגנים מאוד לפני מותו. מסתבר שאביה היה אב מיושן ונוקשה, והתוצאה הייתה שטטיאנה, למרות השכלתה וליטוש התדמית היקר שעברה, חונכה בעיקר במנזר והקשר שלה עם העולם האמיתי היה מצומצם.</p>
<p>"בקלות רבה, היא עלולה ליפול לידיו של גבר חסר מצפון, אלכס," אמרה נטלי ונרעדה קלות.</p>
<p>כשנזכר אלכס בציפייה קצרת הנשימה שהפגינה טטיאנה, הסכים עם נטלי, אבל בטקט. "אבל מה עם אהבה? אני בטוח שבנות כמו טטיאנה מאמינות באהבה," הוסיף בציניות קלה.</p>
<p>נטלי הניפה יד אלגנטית. "יש מישהו פחות חכם, מנערה צעירה שמאמינה שהיא מאוהבת לראשונה בחייה?״</p>
<p>הוא זקף גבותיו והסכים איתה שוב, אבל הפעם אמר, "אולי את צודקת, אבל איך את מציעה לשכנע אותה שהיא מאוהבת בי? במילים אחרות, האם היא תסכים לנישואים מתוכננים?״</p>
<p>נטלי לא נחפזה לענות. היא בחנה אותו ואחר, מלמלה, "אם אתה לא יכול לגרום לנערה צעירה ונוחה להשפעה להתאהב בך, אלכס קונסטנטין, מי כן יכול?"</p>
<p>אלכס הישיר אליה מבט חסר רגש והיא צחקה ברוך. "מצטערת, אבל אני בטוחה שזה נכון. הדבר השני הוא שלך יש חוות בקר משלך — מי יהיה מתאים ממך לקחת לידיו את הניהול של בופרט וקארנארבון?"</p>
<p>"גברת בופרט," ענה בקדרות די רבה, "אנחנו מדברים כאן על העתיד של בתך, לא על שתי חוות בקר."</p>
<p>נטלי משכה בכתפיה. "גם אימך שותפה ל... דעתי שלנישואים מתוכננים היטב יש לא פחות סיכויי הצלחה, ואולי אפילו יותר, מאשר... לכל דבר אחר שעלול לעלות בגורלה של טטיאנה."</p>
<p>"אימא שלי," ציין, "הצעידה לפני סדרה של בחורות, בתקווה שאתאהב באחת מהן."</p>
<p>"אבל אין לי ספק שכולן היו בחורות טובות מאוד."</p>
<p>"זה לא כמו לבחור לבתך בעל בדם קר," ענה.</p>
<p>"אז אני אגיד לך משהו, אלכס. טטיאנה כבר מאוהבת בך קצת."</p>
<p>זה הפתיע אותו, אף שהוא לא הניח לנטלי בופרט לראות זאת. והוא העלה את העניין באוזני אביו, כפי שנהג לעשות לפעמים. ג׳ורג׳ קונסטנטין העביר לידי אלכס את הניהול של אימפריית קונסטנטין שנים אחדות קודם לכן, אבל עדיין אהב מאוד לשמש כיועץ. אולם אלכס הופתע במקצת לגלות שאביו היה להוט להשיא אותו לטטיאנה בופרט, לא פחות מאימו.</p>
<p>"בכלל לא ידעתי שאתה מודע למתרחש," אמר לאביו בחיוך גנוב.</p>
<p>ג׳ורג׳ משך בכתפיו והתוודה שהניח לאשתו לטפל בכל הפרטים, אבל מכל הבחורות שהיא מצאה, הוא נאלץ להודות שאף אחת לא הגיעה לקרסוליה של טטיאנה. היא נראתה טוב, היא הייתה מחונכת, ככל הנראה מוסרית, והייתה צעירה דייה שאפשר יהיה לעצב אותה בעדינות לרעיה טובה. "וחוץ מזה," הוסיף, "גם סבתך הציעה שאני אינשא לאימך ועשתה תעמולה בעניין, ותראה איך זה נגמר בטוב."</p>
<p>"הזמנים השתנו."</p>
<p>"אולי." ג׳ורג׳ נתן בו מבט חודר. "אבל האם אני טועה בהנחה, שמאז שפלורה סימפסון חזרה לבעלה, נישואים לא היו בתוכנית שלך?"</p>
<p>אלכס לא ענה וג׳ורג׳ המשיך בדבריו. "אימך ואני לא נעשים צעירים יותר, אלכס. אנחנו ויתרנו על התקווה להוליד ילדים וחשבנו שזה כבר מאחורינו, ואז אתה הופעת. אני חושב שאין דבר שחשוב לאימך יותר מאשר לראות אותך מאושר ובעל משפחה. וגם לי. ואם האהבה... אכזבה אותך, אולי זו הדרך הכי טובה. אבל ההחלטה חייבת להיות שלך, כמובן."</p>
<p>אלכס העיף באביו מבט אירוני. הוא חשב לומר לאביו שבגלל שיתוף הפעולה שלו, טטיאנה הייתה עכשיו מאוהבת בו קצת, והוא נרדף על ידי מלכת השדכניות, והוא טיפח מחשבות שאינן הולמות אדם ישר, או ליתר דיוק איך בופרט וקארנארבון יתווספו לאימפריית קונסטנטין.</p>
<p>אך אלכס הרגיע את עצמו שזה רק טבעי, לתהות מה היה עולה בגורל בופרט וקארנארבון אילו היו נתונים לחסדיה של נערה בת עשרים שלאימהּ היה רק שימוש אחד בכסף, כלומר, לבזבז אותו. אולי זו הסיבה שהחוות לא הושארו לה מלכתחילה?</p>
<p>לא משנה, חשב וחזר אל ההווה, כשצפה באשתו מברישה את שערה במרץ ואז עוצרת ומנצחת על כמה תיבות של פינלנדיה, תוך שימוש במברשת כשרביט. מאותה נקודה, לא נותר לו אלא ללכת עם הזרם. ונראה שטטיאנה קיבלה בברכה את תשומת ליבו ונהנתה מחברתו.</p>
<p>במישור הגופני, גילה אלכס שטטיאנה ביישנית למדי. הוא חשד מאוד שהיא בתולה ושתשמח להישאר כך עד נישואיה. אך עם התקדמות יחסיהם, גילה שהיא רועדת בזרועותיו ונהנית מנשיקותיו. כשהגיע מועד האירוסין, הוא כבר היה משוכנע שיהיו רגשותיו אשר יהיו, טטיאנה בופרט יותר מ״קצת" מאוהבת בו.</p>
<p>אז מה קרה? תהה, ולא לראשונה. היא סירבה בהתמדה להסביר לו כיצד גילתה שיש לו מאהבת. ואם היא ידעה מלכתחילה שמדובר בנישואים מתוכננים, מדוע סיפרה לו על כך בשלב כה מאוחר? האם היא הייתה אי פעם אפילו "קצת" מאוהבת בו?</p>
<p>"פינלנדיה" וטטיאנה, שעדיין הייתה חמושה במברשת שלה, הגיעו לסיום המרגש, והיא הסתובבה וראתה אותו נשען על מסגרת הדלת. ורגע לפני שפצתה פה, ראה אלכס את הצבע שהציף את לחייה ואת הפגיעות הרגעית שהופיעה בעיניה. האם זה מפני שהיא נתפסה מנצחת על תזמורת דמיונית, הרהר, או בגללו?</p>
<p>״אלכס! כמה זמן אתה עומד כאן?" שאלה בצחוק, מתאוששת כמעט מיד.</p>
<p>"מספיק כדי להתפעל מכישורי הניצוח שלך."</p>
<p>״אוי, זה לא הוגן!״ מחתה. "לא היה לי מושג שהגעת הביתה."</p>
<p>הוא התיישר. "אל תתביישי, טאטי. גם לי מתחשק לפעמים לעשות את זה. איך היה בפרת׳?״</p>
<p>״מקסים.״ היא נאנחה. ״מקסים וקריר! נהניתי מאוד להוציא את כל בגדי החורף שלי ולשבת מול האח. איך היה לך?"</p>
<p>"כרגיל." הוא משך בכתפיו. "דרך אגב, יום נישואין שמח!" והוא הניח את המתנה בידה.</p>
<p>היא התפכחה והביטה בעיניו הכהות. "אני... אלכס, לא היית צריך לקנות לי מתנה."</p>
<p>"לא," הסכים.</p>
<p>״אז... למה?״</p>
<p>"אני בטוח שאימא שלך וההורים שלי ימותו לדעת מה קניתי לך. ואני די בטוח שהם מאמינים שאת זכאית למתנה, בגלל שהיית לי אישה טובה כל כך, ואת באמת היית, רוב הזמן."</p>
<p>טאטי בלעה את רוקה. "אתה כועס," אמרה בשקט.</p>
<p>"לא כועס," הכחיש. "מבולבל. ותוהה מה צפוי לי בשנת נישואינו השנייה, או אם עומדת להיות שנה שנייה." הוא הביט בה והרים גבה בהרהור.</p>
<p>טאטי הסבה מבטה והפכה את הקופסה בידיה. "העניין הוא ש... לא החלטתי... עדיין."</p>
<p>הוא חייך בשטניות. "את מבקשת עוד שנה, טאטי?"</p>
<p>"לא." היא יישרה את כתפיה והרימה אליו את מבטה. "אבל אני אשמח לשוחח איתך על זה, ואני לא חושבת שזה הזמן המתאים, כי אנחנו נאחר." חיוך נגע בפיה. "תחשוב כמה זה ילחיץ את אימא שלך!"</p>
<p>"בסדר גמור," אמר אחרי רגע ארוך ולקח את המתנה מידיה. "בינתיים, תרשי לי לעשות את זה." הוא הוציא את המחרוזת מהקופסה, והיא עצרה את נשימתה כפי שפולה עשתה קודם לכן, כשנהר של פנינים מדהימות זרם דרך אצבעותיו, ואור התקרה השתקף בסוגר המיוחד העשוי יהלום ארגייל ורוד ולבן. "תסתובבי."</p>
<p>״אלכס,״ לחשה, ״היא יפהפייה, אבל אני לא — "</p>
<p>"טאטי, תעשי מה שאמרתי לך," הורה.</p>
<p>"אבל אני מרגישה כמו מתחזה, אלכס," מחתה.</p>
<p>"את באמת מתחזה, גברת קונסטנטין," הזכיר לה וחייך בשובבות כשהיא פתחה את פיה כדי להאשים אותו באותו הדבר. "לא, אל תגידי את זה. אם זאת ההרגשה שלך, לא היית צריכה להסכים לקיים את המסיבה הזאת מלכתחילה."</p>
<p>היא השתתקה ונראתה מתוסכלת. "אתה אולי יכול לסובב את אימא שלך על האצבע הקטנה שלך, אבל אני לא יכולה. היא... היא פשוט התעקשה לערוך מסיבה."</p>
<p>"יקירתי, אם הייתי יכול לסובב את אימא שלי על האצבע הקטנה שלי, שלא לדבר על אימא שלך, שנינו לא היינו תקועים בתסבוכת הזאת. אבל מכיוון שאנחנו כן תקועים בה, אני מתכוון להעמיד פנים, וגם את צריכה לנהוג כך. תסתובבי, טאטי."</p>
<p>היא הביטה בו רגע ארוך בשפתיים פשוקות ובעיניים מבולבלות ואז עשתה כדבריו.</p>
<p>"זהו," אמר והרגיש שהיא רועדת, כשאצבעותיו נגעו בעורפה. "מממ." הוא סובב אותה בחזרה. "מושלם," מלמל. "סיפרתי לך על הסינרגיה של מחרוזות הפנינים, טאטי?"</p>
<p>הוא עקב אחרי הפנינים סביב צווארה ועל פני שדיה מתחת לבד הכחול של שמלתה ואז מעלה אל צווארה וראה אותה מתנשמת פתאום.</p>
<p>ואז החלה טטיאנה לצטט, כאילו זה היה שיעור שלמדה, "האומנות של בחירת פנינים מתאימות, שאפשר יהיה לקדוח בהן ולקשור אותן כך שהמחרוזת תישפך כמו משי, במקום להשתלשל סביב צוואר העונדת."</p>
<p>"עשית את שיעורי הבית שלך," אמר בבדיחות וסובב אותה שוב, הפעם אל המראה של שידת ההלבשה שלה. "מה דעתך?"</p>
<p>טאטי התנשמה שוב כשבחנה את הפנינים במראה, אבל הוא חשב שהתמונה כולה ריתקה אותה יותר מהפנינים עצמן, כי שניהם היו קרובים זה לזה במראה.</p>
<p>היא עצמה פתאום עיניים ואמרה, "כן, מושלם למדי. תודה רבה."</p>
<p>אך כשפקחה אותן, נפגשו מבטיהם במראה. והוא ראה את ההפתעה שהופיעה בעיניה כשאמר ברוך, "גם את מושלמת למדי, גברת קונסטנטין, והעור שלך הוא רקע מושלם בשביל הפנינים האלו. יש לו ברק יפהפה משלו."</p>
<p>הפעם עקב אחרי קווי המתאר של פניה הסגלגלות, בחן את גזרתה בשמלה הנהדרת וחשב שהיא באמת מדהימה בדרכה שלה. כמו פסלון עדין, חלקה ובעלת קימורים אבל במקביל מלאת חיים וצחוק.</p>
<p>"תני לי עשר דקות להתקלח ולהחליף בגדים," אמר, קורע את מחשבותיו מהשלמות הגופנית של אשתו, והתחיל להסתובב אבל נעצר. "טאטי, יש עוד עניין מצער בקשר למסיבה הלילה."</p>
<p>היא עמדה דוממת, כפי שעזב אותה, והיא מצמצה כמה פעמים כאילו התקשתה לשוב ולמקד את תשומת ליבה. "כן?" שאלה ללא הבנה.</p>
<p>הוא העווה פנים. "רק היום זכיתי לראות את רשימת האורחים, אחרי</p>
<p>שאימי הקפיצה לי אותה למשרד. ליאוני פאלקונר מופיעה ברשימה."</p>
<p>הוא השתתק ובחן אותה בריכוז, אך לא ראה שום תגובה — בהתחלה. ואז הופיעה הבנה בפניה של טטיאנה.</p>
<p>״אתה מתכוון... אתה מתכוון לפילגש שלך?״ גמגמה.</p>
<p>"הפילגש לשעבר," ענה בקול צורם. "אני לעולם לא אבין איך פיסת המידע הזאת נעלמה מעיני אימי, אבל — "</p>
<p>"אולי היה לה ברור שהיטבת את דרכיך, ברגע שהתחתנת איתי?"</p>
<p>"חשיבה מהירה, טאטי," מיהר להתגונן, "אבל את בעצמך נתת לי להבין שאת לא מצפה ממני לחיות כמו נזיר, עד שתחליטי מה לעשות עם הנישואים האלה."</p>
<p>טטיאנה הסמיקה וסגרה את פיה.</p>
<p>"בכל מקרה," המשיך אלכס, אחרי רגע קצר מתוח, "למרות מה שאת חושבת עליי״ — הוא נראה מבודח מעט — "העוונות שלי לא כוללים את הצגת הפילגשים שלי לפני אשתי. אבל ליאוני בחרה להיות לא זמינה היום — היא לא במשרד שלה, היא לא בבית, והיא לא עונה לטלפון הנייד שלה — לכן הרגשתי... מחויב להודיע לך שלא הצלחתי להודיע לה לשמור מרחק."</p>
<p>טטיאנה הזדקפה למלוא גובהה. "כמה יפה מצידך, אלכס," אמרה, עם כל היהירות המפורסמת של משפחת בופרט שהצליחה לגייס, אבל שאותה לא הניחה לו לראות לפני נישואיהם, "אבל מיז פאלקונר מוזמנת לעשות מה שבא לה!"</p>
<p>הוא זקף גבה באירוניה. ״בראבו, טאטי! נתראה בעוד עשר דקות."</p>





			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות