מקימי

מקימידיין ירון נועה
סיפורה של עלמה, מנחת טלוויזיה חדת-לשון שמואסת בעיסוקה, בהצלחתה ובאורח-חייה על כל הנאותיו הפרועות. היא מתקרבת צעד אחר צעד אל הדת, ומתנתקת מכל עולמה הישן: מתל אביב ההוללת, מחבריה בעולם התקשורת ואפילו מבני-משפחתה.

דרכה החדשה אינה חלקה ופטורה מספקות. להפך, יש בה כאב ותהיות, חיבוטי-נפש ובדיקה עצמית מתמדת, שתעורר הערכה גם בלבו של חילוני שמשוכנע בצדקת דרכו.

קולה הישיר והכן של נועה ירון – הוא קול אישי מאוד, פרוע, מצחיק, מתלבט – המציג את סיפור מסעה הפנימי של הגיבורה שלה, מסע שבכל נופיו הסוערים מתקיימת ציפייה מתמדת למה שמעבר להם.

נועה ירון-דיין נולדה ב-1972 למשפחה חילונית. היתה שדרנית בגלי-צה”ל ומנחת טלוויזיה לילדים ולמבוגרים. כיום היא בעלת-תשובה, חסידת ברסלב ואם לשישה ילדים. זהו ספרה הראשון.
שם: מקימי
מחבר/ת: נועה דיין ירון
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 011580001

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 94.00

				    
    <p> </p>
    

<p class="noindet" >בחלום היא באה אלי לפעמים. שזופה ופרועה, עם החיוך הכי יפה בעולם והעיניים הכי מיואשות. מביאה אתה דברים שהופכים לי את הבטן מגעגוע אליה ואל אנשים שהחלטתי לא לראות יותר אף־פעם.</p>
<p  >לוקח לי זמן לזהות אותה בתוך עלילת החלום. רגע היא מבליחה, רגע היא נמוגה. וכשאנחנו נפגשות ממש, זה בדרך־כלל אומר שבשבילי הלילה נגמר.</p>
<p  >אני קמה, נוטלת ידיים, מסתכלת על עצמי בראי. מחזקת את הקשר במטפחת. קשר אחד פשוט, לא מתחנף. מטפחת טורקיז שמכסה את הכול, אין שום רמז לשיער שתחתיה. אני מחייכת לעצמי חיוך עייף. הכול במקום, אפשר להירגע. אני מתמוטטת בחזרה למיטה, וקמה שוב, ונשכבת ושוב קמה, מכסה את הילדים ומתיישבת במטבח מול המחברת.</p>
<p  >פעם רציתי לרצוח ולקבור אותה באיזו דיונה, אחר־כך הבנתי שאי־אפשר, וגם אם היה אפשר, אולי לא כדאי. אנחנו מאוד קשורות שתינו, למרות כל מה שעבר בינינו.</p>
<p  >אני מסתכלת עליה כמו על גיבורה של סיפור הרפתקאות רחוק. הזמן: לפני אלף גלגולי חיים, המקום: מדבר הקרח שבו נולדתי, זה שלמרות הכול, עד יומי האחרון, יהיה המקום הכי אהוב והכי מוּכּר.</p>
<p  >קוראים לה עלמה. אני נתתי לה את השם הזה. אחת משישים ריבוא שברא מי שאמר "והיה העולם", נשמה שירדה לכאן בעיניים עצומות, אל תוך בית־כלא של חומר וזמן, לחפש ולמצוא את מה שאבד לה.</p>
<p  >אני רואה את הפנים שלה בכל מיני פנים, בהרבה מקומות. הולכת לה שם בתוך נשים שחולפות על פני ברחוב. רזה, משקפי שמש גדולים שמסתירים את רובה, ווקמן באוזניים, מעיל ענק, מכנסיים מוגזמים, לפעמים כלב. אני מרגישה אותה מרחוק, מחייכת אליה בחום. היא לא רואה אותי, כמובן.</p>
<p  >אחרי שנים של אימונים מפרכים, אני כבר יודעת היום איך ללכת ברחוב בלי שיראו אותי. צבעים שקטים, לבושה בגולף עד הסנטר, סוודר רחב, חצאית רחבה, גרביים שחורים, נעליים שטוחות או כמעט שטוחות. זהו החופש שלי, אלו רמזי תחילתה של חירות. הניצחון היומי שלי על עצמי במלחמה לחיים או למוות. דרושה בקיאות במלחמה העדינה הזאת, ואני עוד לומדת. מהתרסקות אל עלייה למדרגה גבוהה יותר, וממנה לעוד התרסקות ולעוד עלייה.</p>
<p class="noindet" >עומדת מול הבצק של החלות של שבת, זמן שאין עוד כמוהו למי שטעמה ממנו.</p>
<p  >היד שלי מלטפת את הבצק במיומנות עיוורת, העיניים עצומות, הגב התחתון כואב, הבטן כבר כל־כך גדולה שקשה לי להגיע לקערה. אני לשה, לוקחת את הבצק מלמטה למעלה, מקפלת פנימה, ומסובבת רבע סיבוב. שלא יצא דביק מדי, שלא יצא קשה. מלמטה למעלה, פנימה, ועוד רבע סיבוב. על כל העולם את יכולה לעבוד, גם על עצמך, אבל לא על הבצק. כל טיפת מרירות או כעס, כל נקודה שחורה של עצבות וכל נגיעה שאת נוגעת בו בלי אמונה, פוגמות בו. תגדלי! אני מצווה על עצמי ונושמת עמוק. זה לא רק קמח ומים, זו המלכות שלך, אם רק תרצי מספיק חזק. זו הבחירה שלך הלא פשוטה.</p>
<p  >"לכבוד שבת קודש..." אני לוחשת לתוכו והופכת, רבע סיבוב, מלמטה למעלה, ושוב לוחשת, "לכבוד שבת קודש..." מלמטה למעלה, מקפלת פנימה, ועוד רבע סיבוב. אני לשה ונודדת.</p>
<p  >המים נכנעים בענווה לקמח הצמא. היד שלי כבר יודעת לשלוט בו בלי להפעיל הרבה כוח, כאילו כך היה מאז ומעולם. כאילו גם אני עמדתי פעם, קטנה ומרוכזת כמו הבת שלי היום, וראיתי את אמא שלי עושה את התנועות הרכות האלה, וכאילו היא ראתה את אמא שלה שראתה את אמא שלה.</p>
<p  >עד לא מזמן פחדתי אפילו להציץ לשם, לחיים ההם שבוודאי עדיין מונחים שם. אני מביטה אחורה בחשש, בעיניים חצי עצומות. פותחת רק חריץ דק, ומיד עווית של כאב זורמת מקצות אצבעות הרגליים דרך הגב עד לשורשי השיער. פותחת עוד טיפה: מראה מאובק קצת. ערמות של ארגזים ושקיות זבל, מוכרחים לעשות סדר.</p>
<p  >כמעט עשר שנים עברו מאז. עברתי שש דירות, קניתי הכול חדש, והערמה ההיא עדיין שם. מראות, טעמים, ריחות, אנשים, מכתבים, אלבומים, החיים ההם שלי שלא חייתי באמת מעולם. אני עוצמת עיניים ושומעת אותה ואת כל מי שסביבה. שנים עברו עליה ועלי.</p>
<p  >מלמטה למעלה, מקפלת פנימה, ומסובבת עוד רבע סיבוב.</p>
<p  >רואה את הפנים המתוקות האלה עם החיוך שלא נגמר טובעות בתוך קהל אוהב וחונק, דורש שהיא תיתן לו הכול ועכשיו, והיא מתמסרת, מוכנה לאהוב אותם עד מוות.</p>
<p  >אני חייבת לשמור ממנה מרחק ביטחון, אנחנו עדיין קרובות מדי. אני מרגישה את הלחלוחית שעולה בה מטפסת גם לי במעלה הגרון, ולרגע אחד אני אפילו יכולה להיזכר בכאב. כאב המרחק. כמה קצר הוא הרגע, כמה קלוש הרמז שנשלח, כמה קשה לפענוח.</p>
<p  >אני נשענת אחורה, לוקחת עט, ונותנת לה לדבר.</p>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 84.60 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות