חנות ספרים מול האגם

הקומדיה הרומנטית המושלמת: זואי היא אם יחידנית שרוצה לברוח מלונדון ולבנות לה ולבנה חיים חדשים. כשהיא מוצאת עבודה כאופר לשלושה ילדים, שאיתם גם תגור בטירה של ממש על גדות לוך נס, נדמה שהכל הסתדר עבורה. אבל כשהיא מגיעה ומגלה שהטירה מתפוררת, האב היחידני של הילדים הוא שבר כלי והילדים מנהלים את חייהם כאוות נפשם, היא מבינה שצפויה לה עבודה רבה.

ספר רגיש ומלא הומור על התחלות חדשות והזדמנויות שניות.
שם: חנות ספרים מול האגם
מחבר/ת: ג’ני קולגן
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת תרגום
מק״ט: 011460028

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">

<p class="kot-a">פרק 1</p>
<p class="text-first"><span class="_idGenDropcap-1">"ט</span>וב, אז תספרי לי על הבכי?"</p>
<p class="text-1">האישה ישבה אל השולחן הישן והמתפרק של שירות הבריאות הלאומי והיתה אדיבה אך רשמית. על הקיר מאחוריה נתלתה כרזה עם ראשי תיבות מבלבלים מאוד, שאנשים אמורים לזכור אם הם חושבים שאולי חטפו שבץ.</p>
<p class="text">המחשבה שצריך לזכור את ראשי התיבות האלה בזמן שחוטפים שבץ הלחיצה מאוד את זואי, אפילו יותר מעצם ההימצאות במרפאה. תריס ונציאני מלוכלך כיסה בקושי את החלון הקטן שהשקיף אל קיר לבנים אדומות, והשטיח הקשה מקיר לקיר היה מוכתם בכתמי קפה.</p>
<p class="text">"זה בעיקר בימי שני," אמרה זואי והסתכלה על שערה הכהה המבריק והיפה של האישה. גם השיער שלה היה ארוך וכהה, אבל הוא היה אסוף במה שקיוותה מאוד שהוא גומייה לשיער, ולא גומייה משרדית שהדוור הפיל, למשל. "ו... את יודעת. כשהרכבת התחתית מאחרת או כשאני לא מצליחה לעלות עם העגלה לקרון. או כשמישהו מצקצק בלשון כי אני מנסה לעלות עם העגלה לקרון, כי אם לא אקח את העגלה אני אאחר בשעה, אפילו שהוא גדול מדי בשבילה ואני יודעת את זה, תודה רבה, אז נראה לי שאפשר להפסיק עם המבטים השיפוטיים האלה.</p>
<p class="text">"או כשאני תקועה בעבודה וסופרת את הדקות כי אני יודעת בדיוק כמה כל דקת איחור תעלה לי עד שאגיע לאסוף אותו, כך שכל יום העבודה כבר לא ישתלם לי. או כשאני חושבת אולי לקחת אוטובוס וכשאנחנו מגיעים לתחנה הוא בדיוק סוגר את הדלתות אפילו שהוא רואה אותי, כי אין לו סבלנות לאמא עם עגלה. או כשנגמרת לנו הגבינה ואני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות עוד. שמת לב למחירי הגבינה בזמן האחרון? או..."</p>
<p class="text">האישה חייכה באדיבות אבל נראתה קצת על קוצים.</p>
<p class="text">"התכוונתי לבן שלך, גברת אוקונל. למה <span class="bold _idGenCharOverride-1">הוא </span>בוכה?"</p>
<p class="text">"אה!" אמרה זואי בבהלה.</p>
<p class="text">שתיהן הסתכלו על הילד הקטן כהה השיער, ששיחק בזהירות בחוות צעצוע בפינת החדר. הוא נשא אליהן את עיניו בהיסוס.</p>
<p class="text">"לא... לא הבנתי אותך," אמרה זואי ופתאום הרגישה שהיא עומדת שוב לפרוץ בבכי. ד"ר בַּקְרי הנחמדה קירבה אליה את קופסת הממחטות שהיתה על שולחנה, ובמקום לעזור זה רק החמיר את המצב.</p>
<p class="text">"...ואני לא 'גברת', אני לא נשואה," אמרה זואי בקול רועד. "בכל מקרה, הוא בסדר... כאילו, כמה דמעות, אבל הוא לא..." עכשיו היא כבר ידעה שעוד רגע תבכה. "הוא לא... לא משמיע קול."</p>
<p class="text-1 ParaOverride-1"></p>
<p class="text-1">זואי ניקתה את פניה אבל אחר כך שקעה שוב, ואז משכה את עצמה בחזרה למעלה כשהבינה לאימתה שהפגישה במרפאה של שירותי הבריאות, שהמתינה לה כבר חודשים, עומדת להיגמר והיא בזבזה כמעט את כולה בבכי ובנעיצת מבטים של תקווה וייאוש בד"ר בקרי, כשהארי מתפתל בעליזות בחיקה. אבל לפחות ד"ר בקרי לא אמרה את מה שאנשים תמיד אומרים...</p>
<p class="text">"את יודעת, איינשטיין..." התחילה ד"ר בקרי לומר, וזואי נאנחה בלבה. הנה זה מגיע. "הוא לא דיבר עד גיל חמש."</p>
<p class="text">זואי חייכה בחצי פה. "אני יודעת, תודה," אמרה בשיניים חשוקות.</p>
<p class="text">"אילמות מבחירה... הוא עבר איזושהי טראומה?"</p>
<p class="text">זואי נשכה את שפתה. אלוהים אדירים, היא מקווה שלא.</p>
<p class="text">"טוב, אבא שלו... בא והולך קצת," היא אמרה, ואז הוסיפה בתחינה קלה, כמבקשת את אישורה של הרופאה, "אבל זה... זה לא חריג, נכון? אתה אוהב לראות את אבא, נכון?"</p>
<p class="text">כשהארי שמע שמדברים על אבא שלו, פניו אורו כמו תמיד והוא תקע אצבע שמנמנה בלחייה.</p>
<p class="text">"בקרוב," היא אמרה לו.</p>
<p class="text">"מתי ראיתם אותו בפעם האחרונה?" שאלה הרופאה.</p>
<p class="text">"אממ... שלושה... שישה..."</p>
<p class="text">זואי ניסתה להיזכר. האמת היא שג'ז לא הגיע כל הקיץ. היא אמרה לעצמה שוב ושוב להפסיק לעקוב אחריו באינסטגרם, אבל זה היה כמו התמכרות. הוא נסע בערך לארבעה פסטיבלים. היו המון תמונות שלו בכל מיני כובעים צבעוניים.</p>
<p class="text">"טוב," אמרה הרופאה. היא שיחקה עם הארי במשחק קלפים, לימדה אותו לנקוש באצבעותיו ואחר כך חיפשה איתו כל מיני חפצים שהחביאה במקומות שונים במשרד. בן הארבע ניסה לשתף פעולה, אבל פעם אחר פעם נמשך בעצבנות בחזרה לחיק אמו, ועיניו הכהות נראות עגולות ומפוחדות.</p>
<p class="text">"זאת הפרעת חרדה חברתית."</p>
<p class="text">"אני יודעת."</p>
<p class="text">"חריג מאוד -״ הרופאה בחנה את רשימותיה - "שילד לא מדבר אפילו עם ההורה שלו. אולי יש משהו שמלחיץ אותו בבית?"</p>
<p class="text">הם גרו בקומת הקרקע של חורבה ויקטוריאנית מחולקת על הכביש הראשי של ומבלי. הצנרת קרקשה, והשכן מלמעלה נהג לחזור הביתה שיכור ולשמוע מוזיקה בקולי קולות עד אמצע הלילה. לפעמים הוא הביא איתו חברים, והם היו דופקים על הדלת וצוחקים בקול רם. אין שום סיכוי שהיא תצליח להשיג מספיק כסף בשביל פיקדון לדירה חדשה - שלא לדבר על שכר הדירה. המועצה הציעה לה לעבור לאכסניה, אבל זה נראה לה עוד יותר גרוע. אמא שלה לא יכלה לעזור - לפני כמה שנים היא עברה לגור בספרד והחיים שם התייקרו מיום ליום, ומכיוון שהפנסיה שלה לא הספיקה, היא נאלצה לעבוד בבר מגעיל שמציג תמונות מהתפריט בחלון.</p>
<p class="text">חוץ מזה, מכיוון שבנה לא היה מתוכנן, במשך המון זמן זואי העמידה פנים לפני המשפחה והחברים שלה שהיא בסדר גמור ושהכול טוב. היא פשוט לא יכלה להתמודד עם חומרת המצב. אבל להתכחשות שלה היו תוצאות דרמטיות.</p>
<p class="text">ד"ר בקרי ראתה את פניה.</p>
<p class="text">"אני לא... אני לא מאשימה אותך."</p>
<p class="text">שפתיה של זואי התחילו לרעוד שוב.</p>
<p class="text">"את יודעת..." אמרה ד"ר בקרי. "הקשר ביניכם נראה טוב. הוא ביישן, אבל אני לא חושבת שהוא סובל מטראומה. לפעמים... לפעמים זה פשוט ככה."</p>
<p class="text">שתיקה ארוכה השתררה.</p>
<p class="text">"זה..." אמרה זואי בקול שקט, "כנראה הדבר הכי נחמד שמישהו אמר לי כבר המון זמן."</p>
<p class="text">"בדרך כלל אנחנו מתחילים במערכת של תגמולים על מאמץ," אמרה ד"ר בקרי והושיטה לה ערימה של טבלאות ורשימות של מטרות. "רק עידוד, כמובן. פינוק קטן על לחישה... הפתעה על שיר."</p>
<p class="text">זואי מצמצה וניסתה להבין איך תשלם על ההפתעות האלה, אם כבר עכשיו אין לה מושג מה הם יעשו כשיהיה קר מדי והארי לא יוכל להמשיך ללכת בסנדלים.</p>
<p class="text">"אם זה לא יצליח, נוכל לנסות טיפול תרופתי."</p>
<p class="text">זואי בהתה בה. לסמם את הילד היפה שלה? הם הגיעו לקצה - פשוטו כמשמעו: לקח להם שעתיים לחצות את לונדון ביום החם הזה כדי לפגוש קלינאית תקשורת מומחית, אחרי שמונה חודשים של המתנה לתור.</p>
<p class="text">"את מדברת איתו הרבה?" שאלה ד"ר בקרי.</p>
<p class="text">"אה־הא," אמרה זואי, שמחה סוף־סוף שיש משהו שאולי אינו באשמתה. "כן! אני באמת עושה את זה! כל הזמן!"</p>
<p class="text">"טוב, תקפידי לא לדבר יותר מדי. אם את מבינה כל מה שהוא צריך ורוצה, אין לו מוטיבציה להתחיל לדבר. וזה מה שאנחנו צריכים."</p>
<p class="text">ד"ר בקרי קמה. כשראתה את פניה ההמומות של זואי, היא חייכה.</p>
<p class="text">"אני יודעת שלא קל לגלות שאין תרופת פלא," אמרה ואספה את כל החוברות שלה.</p>
<p class="text">זואי הרגישה עוד גוש נוצר בגרונה.</p>
<p class="text">"זה נכון," היא אמרה.</p>
<p class="text">זה באמת היה קשה.</p>
<p class="text-1 ParaOverride-1"></p>
<p class="text-1">זואי ניסתה לחייך בעידוד אל הבן הקטן שלה. אבל בזמן שישבה באוטובוסים הצפופים מדי והרועשים מדי, ותלמידים צעקו וצרחו והתפרעו וצפו בסרטונים בקולי קולות בטלפונים שלהם, ויותר מדי אנשים נדחסו פנימה, וההתקדמות של האוטובוס היתה אטית עד כאב, והארי היה צריך לשבת עליה כדי לפנות מקום לאנשים אחרים ונרדמה לה הרגל, והיא ניסתה לחשב כמה כל זה עלה - המשמרת שפספסה, והבוסית שלה קסניה שכבר נגמרה לה הסבלנות אליה כי היא כל הזמן לוקחת ימי חופש, אפילו שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לאבד את מקום העבודה - הכול היה יותר מדי. ואז, כשהם הגיעו סוף־סוף הביתה והיא סגרה מאחוריהם את הדלת הפנימית הזולה והמטונפת, והארי כבר נפל מהרגליים מרוב עייפות, היא מצאה על השטיח בכניסה מכתב שעמד להחמיר את המצב עוד יותר.</p>

</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 78.40 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 73.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

Notify me

באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי

מייל לעדכון

בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה