ריקוד הגנבים 1

בממלכת בלנג’ר, שבה שלטו במשך דורות פורעי חוק רבי עוצמה, מת האב המייסד של משפחת הפשע השולטת – ובנו, ג’ייס, נאלץ לתפוס את מקומו כשליט צעיר ונחוש. אלא ששלטונו החדש מאותגר מיד כשקאזי, גנבת אגדה ומרגלת בשירות המלכה, נשלחת לחקור הפרות סדר בגבולות הממלכה. המפגש ביניהם הופך לעימות טעון – אך גם לניצוץ בלתי צפוי של משיכה הדדית.

בעודם נעים בין עולמות של כוח, סודות, ונאמנויות מתנגשות, קאזי וג’ייס נאלצים לשתף פעולה מול אויב משותף המאיים על היבשת כולה. זהו רומן פנטזיה סוחף, מלא רומנטיקה, מתח והרפתקאות, שמציג גיבורים מורכבים, עולם עשיר ודינמי, וסיפור אהבה שנרקם דווקא במקום שבו הכול אמור היה להתפרק.
שם: ריקוד הגנבים 1
מחבר/ת: א. פירסון מרי
שפה: עברית
תחום: נוער בוגר
תת תחום: נוער בוגר
מק״ט: 011415734

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 92.00

				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="עימוד_chapterheadline"><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-7">פרק ראשון</span></p>
<p class="center1"></p>
<p class="עימוד_כותרת--טקסט0"><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-8">קָאזִימֶרה מבְּרייטְמִיסְט</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס"><span class="CharOverride-9">רוחות הרפאים עדיין היו כאן. </span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">המילים היו תלויות באוויר, כל אחת מהן רוח בוהקת, לחישות קרות של אזהרה, אבל אני לא פחדתי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כבר ידעתי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">רוחות רפאים אף פעם לא נעלמות. הן קוראות לאנשים ברגעים לא צפויים, אוחזות בידיהם ומושכות אותם בנתיבים לשום מקום. <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">לכאן</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">. </span>למדתי להתעלם מהן כמעט לגמרי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">רכבנו דרך עמק הזקיף, כשחורבות הקדמונים מביטות בנו ממעל. הסוס שלי זקר את אוזניו בדריכות ובעומק גרונו הייתה רטינה. גם הוא ידע. שפשפתי את עורפו כדי להרגיע אותו. שש שנים עברו מאז הקרב הגדול, אבל הצלקות עדיין היו ניכרות לעין – קרונות הפוכים שנבלעו בין עשבי הבר, עצמות פזורות שבעלי חיים רעבים חפרו והוציאו מתוך קברים, צלעות חשופות של בְּרֶזַלוֹטִים ענקיים הזדקרו השמיימה וציפורים ישבו עליהן כאילו היו כלובים לבנים ואלגנטיים. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הרגשתי את רוחות הרפאים מרחפות, צופות, תוהות. אחת מהן החליקה קצה אצבע קריר על סנטרי והדביקה אזהרה לשפתיי, <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">ששש</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">, קָאזִי, אל תאמרי מילה.</span> </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">נָאטִיַה הובילה אותנו אל תוך העמק בלי פחד. בחנו במבטינו את הצוקים המשוננים ואת חורבות המלחמה, שהתפוררו והתעכלו לאיטן באדמה, בזמן ובזיכרון, כפי שנחש סבלני בולע לאט־לאט ארנבת שמנה. בקרוב יהיו ההריסות כולן בבטן האדמה. מי יזכור? </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">באמצע הדרך, בחלק הצר של העמק, נאטיה עצרה, קפצה מגב הסוס והוציאה ריבוע בד לבן מקופל מתיק האוכף שלה. גם רֵן ירדה, רגליה הדקות צנחו חרש אל הקרקע כאילו הייתה ציפור. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">סִינוֹבֶה היססה והביטה בי באי־ודאות. היא הייתה החזקה מכולנו, אבל ירכיה המעוגלות נותרו נטועות באוכף. היא לא אהבה דיבורים על רוחות רפאים, גם באור שמש מלא ועז. הן רדפו את חלומותיה לעיתים קרובות מדי. הנהנתי כדי לעודד אותה, ושתינו קפצנו מהסוסים והצטרפנו אליהן. נאטיה נעצרה ליד תל ירוק גדול, כאילו ידעה מה נמצא מתחת לשמיכת העשב. היא חיככה בהיסח הדעת את הבד בין אצבעותיה החומות העדינות. התנועה נמשכה רק שניות ספורות, אבל היה נדמה שעבר נצח. נאטיה הייתה בת תשע־עשרה, מבוגרת מאיתנו בשנתיים בלבד, אבל עכשיו היא נראתה פתאום מבוגרת פי כמה. היא ראתה במו עיניה את הדברים שאנחנו רק שמענו עליהם בסיפורים. היא טלטלה מעט את ראשה והלכה לעבר ערמת סלעים פזורים. היא התחילה להרים את האבנים שנפלו ולהחזיר כל אחת למקומה המיועד בגלעד הצנוע. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">״מי זה היה?״ שאלתי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">שפתיה התהדקו אל שיניה. ״שמו היה גֶ׳בּ. גופתו נשרפה במדורת לוויה כי כך נוהגים בני דלברק, אבל אני קברתי כאן כמה מחפציו.״ </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ"><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-10">כי </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-10">כך נוהגים הנוודים</span>, חשבתי, אבל לא אמרתי דבר. נאטיה לא דיברה הרבה על חייה לפני שהפכה להיות וֶנְדַנִית ורַהטָנִית, אבל גם אני לא דיברתי הרבה על חיי הקודמים. יש דברים שעדיף להשאיר בעבר. רן וסינובה נעו באי־נוחות במקומן, ומחצו ברגליהן את העשב במעגלים קטנים ושטוחים. נאטיה בדרך כלל לא הפגינה את רגשותיה כלפי חוץ, גם לא בצורה שקטה כמו זאת, בעיקר אם זה הביא לעיכוב בלוח הזמנים שתכננה בקפידה. לכן ההשתהות שלה הפעם הותירה עליי רושם, בדיוק כמו המילים שאמרה כשהובילה אותנו לתוך העמק. <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-10">הם עדיין כאן. </span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">״הוא היה מיוחד?״ שאלתי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא הנהנה. ״כולם היו מיוחדים. אבל ג׳בּ לימד אותי דברים שעזרו לי לשרוד.״ היא פנתה ושלחה אלינו מבט חד. ״דברים שלימדתי את כולכן. <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">אני מקווה.״</span> המבט הבוחן התרכך וריסיה השחורים העבותים הטילו צל מתחת לעיניה הכהות. היא בחנה את שלושתנו כאילו היא גנרלית שֹבעת קרבות ואנחנו החיילות הטירוניות. מבחינות מסוימות באמת היינו כאלה. היינו הצעירות מכל הרהטנים, ובכל זאת <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">היינו</span> רהטניות. הייתה לכך משמעות. הרבה משמעות. היינו משמר הקבע של המלכה. לא התקדמנו למעמד הזה כי היינו חדלות אישים. לפחות לא רוב הזמן. היו לנו הכשרה ומיומנויות. מבטה של נאטיה התעכב עליי במיוחד. אני עמדתי בראש המשימה הזאת, הייתי אחראית לקבל החלטות שלא יהיו רק נכונות, אלא מושלמות. ומשמעות הדבר לא הייתה רק הצלחה במשימה, אלא גם שמירה על שלום כולן. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">״נהיה בסדר,״ הבטחתי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">״בסדר,״ הסכימה רן ונשפה בקוצר רוח כדי לסלק תלתל ממצחה. היא רצתה להתקדם. הציפייה שחקה את כולנו. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">סינובה סובבה במתח אחת מצמותיה הכתומות בין אצבעותיה. ״בסדר גמור. אנחנו –״ </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">״אני יודעת,״ אמרה נאטיה והרימה יד כדי להשתיק את סינובה לפני שתפתח בהסבר ארוך. ״בסדר. אבל תזכרו, קודם כול אנחנו עומדות לשהות זמן מה ביישוב. פֶּה הגיהינום יגיע אחר כך. רק לשאול שאלות. לאסוף מידע, להשיג את המצרכים הדרושים. לא להתבלט עד שנגיע לשם." </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">רן נחרה בקול רם. הימנעות מהתבלטות בהחלט נמנתה עם תחומי המומחיות שלי, אבל לא הפעם. לשם שינוי, מטרתי הייתה להסתבך בצרות. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">קולות דהרה קטעו את חילופי הדברים המתוחים. ״נאטיה!״ </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">פנינו לעברו של אֶבֵּן, ששעט לעברנו על גב סוסו ופיזר סביבו גושי עשב רכים תוך כדי דהרה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">עיניה של סינובה התרככו כאילו השמש קרצה אליה מאחורי ענן. הוא הקיף אותנו, כשמבטו ממוקד רק בנאטיה. ״גְרִיז מתלונן. הוא רוצה לצאת לדרך.״ </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">״אני באה,״ היא ענתה ואז ניערה את ריבוע הבד שהחזיקה. זאת הייתה חולצה. חולצה יפה מאוד. היא הצמידה את האריג הרך ללחייה, ואז פרשה אותו על אנדרטת הסלע. ״פשתן קְרוּבַס, ג׳ב,״ היא לחשה. ״המשובח ביותר.״</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">הגענו לכניסה אל העמק, ונאטיה עצרה והביטה לאחור בפעם האחרונה. ״זִכרו,״ היא אמרה. ״עשרים אלף. עשרים אלף מתו ביום אחד. וֶנְדַנִים, מוֹרִיגָנִים ודַלְבְּרֶקִים. לא הכרתי את כולם, אבל היו אנשים שהכירו אותם. אנשים שהיו מביאים להם פרחי בר אילו יכלו.״ </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">או חולצה מפשתן קרובס. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">עכשיו ידעתי מדוע נאטיה הביאה אותנו לכאן. בפקודת המלכה. <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">הביטו סביב. הביטו </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">לאט ובריכוז וזִכרו את החיים שאבדו. אנשים אמיתיים שמישהו </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">אהב. לפני שתמלאו את המשימה שנתתי לכם, ראו את ההרס </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">וזִכרו מה הם עשו. מה עלול לקרות שוב. הבינו </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">מה מונח על כף המאזניים. בסופו של דבר, דרקונים מתעוררים </span><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">ומגיחים ממאורותיהם האפלות. </span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ראיתי את הצורך הדוחק בעיניה של המלכה. שמעתי אותו בקולה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">לא היה מדובר רק בעבר. היא חששה לעתיד. משהו התעורר, והיא רצתה נואשות לעצור בעדו. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">בחנתי את העמק. ממרחק העצמות והקרונות התמזגו שוב לכדי ים רגוע וירוק והסתירו את האמת. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">שום דבר אינו כפי שהוא נראה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">התלונות של גריז שצריך לפרק את המחנה לא היו חדשות. הוא אהב לעצור מוקדם ולצאת מוקדם, לפעמים עדיין בחושך, כאילו זה מין ניצחון על השמש. כשחזרנו, הסוס שלו כבר היה עמוס והמדורה מכובה. הוא הביט בקוצר רוח בכל השאר כשארזנו את שקי השינה והתיקים. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">במרחק שעת רכיבה מכאן ייפרדו דרכינו. גריז ימשיך אל סִיבִיקָה במוֹרִיגָן. למלכה היו חדשות שרצתה לבשר לאחיה, המלך, והיא לא סמכה על אף אחד אחר שיעביר אותן, אפילו לא על השָׁלָךְ שהשתמשה בו כדי להעביר הודעות על פי רוב. שלך יכול למות בידי ציפורים אחרות או מידי אדם, וכך ייחשפו ההודעות שהוא נושא, אבל שום דבר לא יעצור את גריז. אולי חוץ מאשר גיחה צדדית לטֶרַבִין, שבגללה הוא כנראה ממהר כל כך. סינובה אהבה להקניט אותו שיש לו שם אהובה. הוא תמיד הכחיש בזעם. גריז היה רהטני, אבל רהטן כבר לא הייתה העשירייה האליטיסטית והכבולה בכללים שהייתה פעם. היינו עשרים עכשיו. הרבה דברים השתנו מאז שהמלכה עלתה לשלטון, כולל אני. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">התחלתי לקפל את האוהל שלי, וגריז נעמד מאחוריי וצפה בי. רק אני השתמשתי באוהל. אוהל קטן שלא תופס מקום רב. הוא נרתע בפעם הראשונה שראה אותי באוהל, כשיצאנו למשימה במחוז דרומי. <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">אנחנו לא משתמשים באוהלים</span>, הוא אמר בשאט נפש. אני זוכרת את הבושה שחשתי. בשבועות שלאחר מכן הפכתי את ההשפלה לנחישות. חולשה הופכת אדם למטרה, והבטחתי לעצמי לפני זמן רב שלעולם לא אהיה שוב מטרה כזאת. קברתי את הבושה עמוק מתחת לשריון שיצרתי לי בקפידה. שום עלבון לא יכול היה לחדור דרכו. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">דמותו הגדולה והקודרת של גריז הטילה עליי צל ענק. ״אתה לא אוהב איך שאני מקפלת?״ שאלתי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא שתק. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הסתובבתי והרמתי אליו מבט. ״מה <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">יש</span>, גריז?״ סיננתי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא חיכך את סנטרו הזיפי. ״יש הרבה שטח פתוח בין כאן לפה הגיהינום. <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">מישור </span>ריק.״ </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">״אז מה?״ </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">״את תהיי... <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">בסדר?</span>״ </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">קמתי ודחפתי אליו את האוהל המקופל. הוא לקח אותו ממני. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">״אני מסודרת, גריז. תירגע.״ </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא הנהן בהיסוס. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">״השאלה האמיתית,״ הוספתי באריכות, בהדגשה, ״היא מה <span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-1">איתך</span>?״ </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא בחן אותי במצח קמוט בתמיהה, ואז הזעיף פנים והושיט יד למותנו. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">חייכתי והושטתי לו את הפגיון הקצר שלו. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הזעף הפך בעל כורחו לחיוך, והוא החזיר את הפגיון לנדן הריק. הוא הרים את גבותיו העבותות ונד בראשו בהערכה. ״תישארי בכיוון הרוח, עשר.״ </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">עשר, הכינוי שהרווחתי בעבודה קשה. הוא הבהיר בכך שהוא בוטח בי. נופפתי באצבעותיי לאות תודה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אף אחד, בעיקר לא גריז, לא ישכח לעולם איך קיבלתי אותו. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">״אתה מתכוון נגד כיוון הרוח, לא?״ קרא אבּן. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הבטתי בו בזעף. ואף אחד, בעיקר לא אבּן, לא ישכח לעולם גם שחיי כרהטנית התחילו ביום שבו ירקתי בפניה של המלכה. </p>


</div>



			

ספר מודפס

מחיר מוצר 73.60 ₪ מחיר רגיל 82.80 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 68.99 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה