אגם הגעגועים

בשנת 1929 שתי משפחות משני צידם העולם חוות משבר. איזבל, חוואית אוקראינית צעירה, מנסה להציל את משפחתה מאחיזת הברזל הסובייטית המאיימת להרוס את כל מה שבנו במשך שנים. היא חווה קשיים אדירים ונאלצת להימלט מארצה. היא מצליחה להגיע אל חופי בוסטון אך עקבות משפחתה נעלמים בדרך

פין הוא בנקאי מצליח מבוסטון שעמל רבות כדי לשמר את העושר המשפחתי, אך כשהשפל הכלכלי הגדול מכה בו הוא נאלץ להסתגל לתנאי חיים אחרים. כמחווה לחייט האוקראיני של אשתו הוא מסכים להעסיק את איזבל חסרת הכל כמשרתת בביתו. בין פעולה יומיומית אחת לאחרת נרקם לו רומן סוחף, וכשגורלם של איזבל ופין מוטל על כף המאזניים הם מגלים שגם למי שנדמה כי איבד הכל יש עדיין מה לאבד.

סיפור על תעוזה ותושייה, על כאב, על תקווה ועל מאבק לחופש, מאת סופרת רבי-המכר פאולינה סיימונס.
שם: אגם הגעגועים
מחבר/ת: פאולינה סיימונס
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת תרגום
מק״ט: 011415691

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00

				
<div class="_idGenStoryDirection-1 _idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
<p class="עימוד_כותרת--ספרות"><span class="סטיילים-לעברית_בולד _idGenCharOverride-4">1</span></p>
<p class="עימוד_chapterheadline">סיסי לזאר והסיפורים שלה</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס"><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">אוקראינה, פברואר 1929</span></p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">"הָרגו אותם! הרגו את כולם!"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">איזבל הביטה מבעד לחלון וראתה את סיסי הקטנטונת על גבו של בויקו הכביר, דוהרת במעלה הגבעה התלולה. גבוה מעליה עפו עגורים אפורים בלהקה, צווארם ארוך וכנפיהם חזקות, ופנו לכיוונים שונים.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">סיסי קפצה מעל גב הסוס עוד לפני שחדל לנוע, ורצה לתוך ביתה של איזבל. היא לא רק רצה אלא זינקה כאילו יש בפיה בשורה אדירה וחשובה שלא תוכל להמתין אפילו עוד רגע. איזבל רצתה לומר, <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">תקשרי את הסוס של רומן</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">, </span>אבל עוד לפני שהספיקה לפתוח את פיה פתחה סיסי את הדלת לרווחה, השמיעה את הקריאה שלעיל ורכנה קדימה, מתנשפת.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">איזבל הייתה כמעט בת עשרים ותשע, בעלת שיער בהיר, עיניים בהירות ועור בהיר. היא הייתה רזה וחזקה כדרכן של נשים שחיות בחווה ועובדות כל היום. הייתה בביתה רק מראה אחת, ולעיתים עברו שבועות בלי שהביטה בה. היא צחצחה את שיניה, שטפה פנים, החליקה את שערה וקלעה אותו לצמות, התלבשה, נעלה מגפיים והחלה את יומה בלי לתהות כלל איך היא נראית. היא ידעה. רק בימי ראשון התגנדרה קצת בשמלה יפה. לפעמים השאירה את שערה פזור, ובקיץ שזרה בו פרחים. אבל לעיתים תכופות לא שלחה אפילו מבט אל עצמה, אפילו לא ביום ראשון.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">והיום לא היה יום ראשון של קיץ. היה זה יום שלישי באמצע חודש פברואר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">איזבל הניחה את כף העץ שלה. היא הייתה עסוקה בטיגון תפוחי אדמה וביצים. השעה הייתה שבע בבוקר. מיריק נכנס אחרי שהעמיס את מכלי החלב על עגלת המשא. בחורף עשו את המשלוחים מייד עם עלות השמש. האור עדיין עמד נמוך בשמיים האפורים והכבדים. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">עד שהתפרצה סיסי פנימה היה הבית שקט. בניה הקולניים של איזבל היו באורווה עם אימה. העיוור מוליך את העיוור. אוקסנה הייתה מורה טובה, מעניינת ושקולה, אך חלבנית גרועה להחריד. אבל ילדיה של איזבל לא הורשו עוד ללכת לאורוות עם רומן, לא מאז שהניח להם לרכוב על שני סייחים לא מאולפים בלי אוכף! כעת רק הסבתא, שלא הועילה אך גם לא הזיקה, הורשתה לפקח עליהם.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">בעלה של איזבל ניגש ועמד לצידה והם לטשו עיניים בסיסי המתנשפת. מיריק קובַלֶנקו היה מבוגר מאשתו בשבע שנים, והיה איש רציני בעל אף רציני, עיניים חומות חביבות ומזג מתון. הוא לא היה גבוה בהרבה מאיזבל, ומבנה גופו לא היה חסון הרבה יותר משלה. שערו החום הבהיר הלך והידלדל, והוא נזקק למשקפיים אבל לא הודה בכך.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">סיסי עדיין התנשפה, אבל לא בגלל מאמץ גופני.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הרגו את מי?" שאלה איזבל.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"ומי הרג?" שאל מיריק. "סיסי, דברי ברור."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"ויטָלי וסְטַן!" אמרה סיסי. ויטלי וסטן בַּאבּיץ' היו בני הדודים של סיסי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מישהו הרג את סטן ואת ויטלי?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לא!" קראה סיסי. "ויטְיָה וסטן טמנו מארב ליחידה סובייטית שהתקדמה בכביש וירו בהם. אני לא יודעת אם הם היו חברי מועצה או מהאו־ג־פ־או. סטן משוכנע שהם צֶ'קיסטים." האו־ג־פ־או היה המשטרה החשאית הסובייטית, וכינויים העממי היה זה מהתקופה שאחרי המהפכה, "צ'קיסטים", שכן אז נקראה המשטרה החשאית צֶ'ה־קָה. "אבל בכל מקרה, הם הרגו אותם. איזה חמישים חיילים."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">איזבל ומיריק נרגעו מעט. סיסי הייתה ידועה בכפרם, אִיסְפַּס, כמי שאוהבת לקשט את העובדות בהגזמות מהגזמות שונות. וסטן וויטלי לא היו בדיוק ידועים ביזמות צבאית נועזת. הם היו איכרים שגידלו תפוחי אדמה, אהבו לשתות והסתבכו בצרות טיפשיות.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"סטן וּויטיה שלנו ירו ב<span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">חמישים</span> חיילים?" שאל מיריק בקול נמוך וספקני מאוד.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"נכון <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">מאוד</span>, מיריק." סיסי הייתה נחרצת.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"וחמישים החיילים האלה באו ברגל?" שאל מיריק. "לא נסעו במשאיות של הצבא עם רובים טעונים?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הם באו ברגל, כן."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"באמצע הלילה." זאת לא הייתה שאלה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כן!" אמרה סיסי. "אני עדה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"היית ערה באמצע הלילה, באמצע היער, וראית את סטן וויטיה יורים בחיילים סובייטים?" כעת היה תורה של איזבל להישמע ספקנית.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לא! עד ששמעתי על זה והגעתי ליער, הכול כבר נגמר."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אה," אמר מיריק. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"ראיתי את החייל הסובייטי האחרון מושלך לקבר אחים," אמרה סיסי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">איזבל ומיריק החליפו ביניהם מבטים, נינוחים פחות אך עדיין ספקניים.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מה זאת אומרת, 'עד ששמעת על זה'?" שאלה איזבל. "איך יכולת לשמוע על זה? לא היית בבית עם רומן, לא ישנתם יחד כמו בעל ואישה? בדיוק עכשיו פגשתי את רומן באורווה. הוא לא אמר כלום על כל זה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">סיסי נופפה לעבר איזבל בביטול, כאומרת <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">אל תטרידי אותי בשטויות</span>. "רומן ישן בבית, אם את מוכרחה לדעת הכול, ואני הייתי אצל תמרה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"למה?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"למה, למה. למי אכפת. רבנו."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"על זה?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"איזָה, לא שמעת את מה שסיפרתי לך עכשיו?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"שמעתי, שמעתי." איזבל קיוותה בכנות שסיסי מגזימה, משום שאם לא, חייהם הפשוטים עומדים להסתבך. כשראתה את סיסי דוהרת במעלה הגבעה, האישה הצעירה נראתה כאילו בשורות טובות בפיה! איזבל חשבה שאולי היא בהיריון. כעת ידעה איזבל את האמת – לא רק ש<span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">אינה</span> בהיריון, מתברר שהיא קוברת קומוניסטים בשוחה ביער.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"סיסי, הסיפור שלך הולך ונהיה מופלא," אמר מיריק. הוא תמיד היה רגוע. "אנא – ספרי לנו עוד," אמר. "יש לנו <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">כל</span> הזמן שבעולם. הרי אין לנו עבודה, או משלוחי חלב."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">איזבל תקעה מרפק במותן בעלה. היא <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">לא</span> הייתה רגועה תמיד, אבל כעת נשארה רגועה כי לא רצתה להאמין לסיסי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"זה בסדר, איזה," אמר מיריק. "זה לא קרה, אז אין סיבה לדאגה. האוכל שלי מוכן?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אתם לא מאמינים לי?" שאלה סיסי. "לכו לראות בעצמכם. בצד השני של איספּס, בדרך לקמיאנץ, אחרי הסלע האפור."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">קמיאנץ הייתה העיר הקרובה ביותר לכפרם הקטן.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"ולמה שכל הסובייטים האלה יבואו פתאום לאיספס?" שאל מיריק.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אתה <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">יודע</span> למה," אמרה סיסי ברוב כוונה. כבר היה קשה להתעלם מהשמועות שפשטו בכפרים. היחידות הסובייטיות שתפקידן להשיג מזון נשלחו לכפרים אוקראיניים החל מדצמבר. בערים לא היה די אוכל. הקיץ היה צחיח, והחורף – ריק.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"תשמעו, בואו נירגע," אמרה איזבל. "אנחנו לא יודעים מי הם היו..."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"וגם לא <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">אם</span> הם היו," אמר מיריק.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אנחנו לא יודעים מה הם היו – חיילים או בוזזים או פשוט פרופגנדיסטים," אמרה איזבל. "אנחנו לא יודעים אם היו שם ארבעים איש או שלושה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"היו אפס," אמר מיריק.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"היו חמישים!" אמרה סיסי. "אתם חושבים שאני לא יודעת את ההבדל בין שלושה חיילים לחמישים? ראיתי את הגופות במו עיניי!"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"סיסי צודקת בדבר אחד, מיריק," אמרה איזבל. "מי שהם לא היו, וכמה שהם לא היו, אם הם הלכו בכביש בחושך, לפני עלות השחר, זה לא סימן טוב. אף אחד לא מתגנב לכפר באמצע הלילה מתוך כוונות טובות." אבל איזבל ידעה ולא רצתה לומר שאם סיסי דוברת אמת, וסטן וּויטיה באמת הרגו חיילים סובייטים, המצב גרוע עוד יותר.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"האוקראינים אוהבים סיפורים טובים," אמר מיריק. "איזבל, ארוחת הבוקר שלי נשרפת? כי יש עבודה. החלב יחמיץ עד שסיסי תגמור לדבר."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בבקשה תגידי שאת ממציאה את זה, סיסי," אמרה איזבל והציצה מחלון המטבח שלה כדי לראות... היא לא ידעה מה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני לא ממציאה! נכון שלפעמים אני מספרת סיפורים, אבל תאמיני לי, איזה, לא הפעם. תסתכלי עליי. את יודעת שאני אומרת את האמת." סיסי, ששערה ועיניה שחורים כעורב, הייתה אישה קטנטונת, עגלגלה, אבל נשאה את עצמה בהדרת כבוד כאילו היא ניצבת על כן מוגבה. סיסי תמיד הייתה סוערת. היא הייתה ממוצא רומני בחלקו וליבה היה כל כולו צועני, לוהב ואימפולסיבי. "את עדיין לא מאמינה לי? תשאלי את בעלי. הוא יודע."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אה, פתאום הוא בעלך," אמרה איזבל. "לפני רגע אפילו לא ישנתם באותה מיטה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אל תעודדי אותה, איזה," אמר מיריק שעמד ליד הכיריים והעביר את תפוחי האדמה שלו מהמחבת אל צלחת מתכת.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">סיסי נופפה באגרופיה. "שניכם – תוציאו את הראש מהחול!"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הייתי עושה את זה," אמרה איזבל, "אבל שמעתי שהסובייטים נמצאים שם למטה, נרקבים בקבר רדוד."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מי אמר שהוא רדוד?" שאלה סיסי. "הבחורים שלנו חפרו כמעט עד אוסטרליה! הם חפרו כאילו זה הבור הכי חשוב בחיים שלהם!"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"והאדמה נראית הפוכה, כמו מעל קבר טרי?" שאלה איזבל. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הם לא טיפשים. הם כיסו אותה בזרדים ובעלים."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לא, כמובן," אמר מיריק. "לא טיפשים." הוא טרף את תפוחי האדמה שלו. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מיריק, שמעת מה סיפר לנו ה<span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">ק</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">ְראמאר</span> ההוא משַׁאטָבָה, זה שעבר פה בשבוע שעבר," אמרה סיסי. "הסובייטים הגיעו בלי הזמנה ובלי הודעה מוקדמת, הפכו לו את החנות ולקחו לו כמעט את כל המצרכים. הוא נאלץ לנטוש את הכפר ולברוח! לכן סטן וויטיה הגיבו כמו שהגיבו."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אם ככה, מה התוכנית שלהם?" שאל מיריק. "לארוב כל לילה לעוד סובייטים שיבואו? זאת הבעיה עם איספס. אנשים שחיים במקום נידח כל כך ומרוחק, <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">הְלוּחי דו</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">ֹקי</span>, אין להם שכל. יש לנו כפר מלא ליצנים קלי דעת, עם מעט רובים ועוד פחות קליעים. אנחנו לא יכולים להילחם באו־ג־פ־או וגם לא בצבא האדום, סיסי. לא יכולנו להביס אותם לפני עשר שנים, כשהיינו מאורגנים היטב וחמושים, ולא נביס אותם עכשיו. ניתן להם קצת חלב – זאת לא תהיה הפעם הראשונה – והם ילכו לדרכם."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">סיסי התרגזה. "מיריק, הפעם הם לא רוצים רק את החלב," אמרה. "הם רוצים את הפרה שלך. הם רוצים את הסוס של רומן."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בהצלחה להם," מלמלה איזבל. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">מיריק, שלא התרגז לעיתים קרובות, האדים. הוא נופף בכף המלוכלכת לעבר שתי הנשים. "אז מה אתן מתכוונות לעשות, ללכת בעקבות סטן וויטלי?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הם רוצים לבוא לכאן? שיבואו," אמרה איזבל. "זאת אדמה של משפחת לזאר. שלושת האחים שלי כאן, יאנה כאן – וגם עכשיו, כשהיא מצפה לילד, היא שווה עשרה גברים – אני כאן, ואפילו אתה כאן, מיריק."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"תודה רבה לך, אשתי."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"וגם אני," אמרה סיסי.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">יאנה הייתה לוחמת. סיסי הייתה רוצה להיות לוחמת. "אישה שמתחתנת עם בן משפחת לזאר שוכבת באותה מיטה עם בעלה," אמרה איזבל, והוסיפה, "אבל בסדר. גם את." היא נפנתה אל מיריק. "יש לנו רובים, יש לנו אקדחים, יש לנו סוסים. אנחנו ממש חיל פרשים, בעלי. ורומן אפילו שמר כמה רימונים מהמלחמה למזכרת." <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">המלחמה</span> הייתה מלחמת האזרחים של 1918-1921 בין רוסיה הבולשביקית לאוקראינה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כן, ואת יודעת מי עוד נמצא כאן?" שאל מיריק וניגב את פיו. "כי נראה ששכחת. שני הבנים הקטנים שלנו, והאימהות החלשות שלנו. אנחנו לא יכולים להתחיל עוד מלחמה עם הסובייטים."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"למי אתה קורא חלשה?" שאלה אוקסנה, אימה של איזבל, שנכנסה זה עתה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"ולמי אתה קורא קטן?" קרא סלבה בן התשע, בנה בכורה של איזבל, שהיו לו תלתלים שחורים ופנים עגולות. סלבה באוקראינית פירושו <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">תהילה</span>. כמו בביטוי <span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">סְלָבָה בּוֹהו</span><span class="סטיילים-לעברית_בולד CharOverride-6">ּּ</span>, התהילה לאל. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"כן, אבא, למי?" שאל מקסים, בנה השני של איזבל, שכמו אימו דמה לגבעול דשא מוארך. הם כינו אותו מקס. הוא היה בן שמונה.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ ParaOverride-3">"רימונים בני עשר ושני ילדים ענקיים," אמר מיריק, והניח את ידיו על ראשיהם הפעוטים של בניו. "כן, אימא, אף אחד לא יוכל לנצח אותנו."</p>

</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 86.40 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 80.99 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 49.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

התחלות חדשות נוגע ללב ספרות אמריקאית ספרים מרגשים רומן היסטורי ארה”ב בוסטון הגירה

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!