כל השקרים

מייקל הסתבך עם האנשים הלא נכונים והצטרף לתוכנית להגנת עדין. אשתו נישאה בשנית ונפטרה בגיל צעיר, ובנם ג’ק נותר לבד בעולם. השנים חלפו וג’ק הוא סופר עם בת זוג מוכשרת ויפה, והוא מחפש עבודה. שירות המרשלים שוכר את שירותיו ככותב סיפורי חיים בדויים עבור המצטרפים לתוכנית להגנת עדים. ג’ק משיב בחיוב ומתכוון לנצל את ההזדמנות כדי לאתר את אביו, אלא שאז מתברר שמייקל נעלם מבלי להותיר עקבות. ג’ק חושש שמייקל נחשף ושהוא מסתתר מפני רודפיו, ומבין שעליו לפעול לפני שהפושעים שמבקשים לנקום באביו יקדימו אותו.

אבל איך מחפשים אדם שאינך מכיר? ומי אמור לנקום בו, אם האדם איתו הסתבך כבר נפטר? ללאנה, בת זוגו של ג’ק, יש תשובה לא צפויה. לאנה היא עיתונאית סקרנית שחוקרת שני מקרי מוות בלתי מפוענחים והיא מאתרת קשר בינם ובין אביו של ג’ק. ג’ק יוצא בעקבות אביו ויודע שאם ייפגשו הוא עלול לחשוף אותו.

מותחן מתעתע, מבעית ומשעשע בו זמנית מאת אמן המתח לינווד ברקלי.
שם: כל השקרים
מחבר/ת: לינווד ברקלי
שפה: עברית
תחום: מתח
תת תחום: מתח
מק״ט: 011415686

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

				
<div id="_idContainer011" class="Basic-Text-Frame _idGenStoryDirection-1" dir="rtl">

<p class="עימוד_מספר-פרק">1</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ-מוכנס">"יכול להיות שיש לו שם מישהו," אמר האיש וסגר מעט את וילונות החלון הקדמי. "מישהו שאולי צופה על הבית ממש ברגע זה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא הקפיד לא להתייצב ישירות מול החלון בשעה שהציץ החוצה. בחוץ ירד גשם, ופנסי הרחוב השתקפו בשלוליות. הוא העביר את אצבעותיו בשערו הסמיך והשחור בתנועה שביטאה לחץ. הפחד בעיניו העיב על פניו הנאות. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא לא היה רגיל לפחד. הוא לא היה מורגל לשמש טרף. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הוא בטוח מצא מישהו אחר שיעשה בשבילו את העבודה השחורה," אמר. "אלוהים, מתי הם כבר יגיעו הנה?" הוא הציץ בשעון היד שלו. "הם באיחור של עשר דקות. למה לעזאזל הם מתעכבים?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הדברים כוונו לאשתו, אישה גבעולית ודקה בעלת שיער אדמוני, שנראתה כאילו היא עלולה להישבר בכל רגע. היא נכנסה למטבח ויצאה ממנו מספר פעמים, בניסיון להעסיק את עצמה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אתה חושב שהם ירצו קפה?" שאלה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הם לא ירצו שום קפה מחורבן," הוא התפרץ. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא התיישבה על הספה הפרחונית, שיכלה את רגל ימין על רגל שמאל והניחה את יד שמאל על יד ימין. תנועה מכיוון המדרגות משכה את תשומת ליבה, והיא הבחינה בילד בן התשע שישב על אחת המדרגות הגבוהות וצפה בהם מבין עמודי המעקה. על אחת מלחייו זלגה דמעה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"תעלה למעלה," היא אמרה לילד. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני רוצה להגיד ש..."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לך לחדר שלך וסגור את הדלת," היא אמרה והניפה זרוע, מצביעה כלפי מעלה. כשהניחה שוב את הזרוע, מחתה דמעה משלה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הילד משך באף ונסוג לאחור, המתין עד שאימו לא תסתכל יותר לכיוונו ואז חזר לאותה עמדה שבה ישב. מהמקום הזה הוא היה יכול לראות את דלת הכניסה, את שלוש המזוודות שנחו שם, את אביו, שעדיין השקיף לעבר הרחוב. אימא שלו קמה שוב. היא איגפה את הספה ונכנסה למטבח. הוא שמע קרקוש של ספלים וסכו"ם. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">כשחזרה לסלון, בעלה עדיין עמד ליד החלון. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"תתרחק משם," היא אמרה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא שמט את הווילון, שחזר למקומו, ונסוג מהחלון. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"עוד לא מאוחר מדי, רוז," הוא אמר. "שניכם עדיין יכולים לבוא. הם הכינו את המסמכים, למקרה שתשני את דעתך."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא עמדה מאחורי הספה, ידיה נחו על כריות המושב כאילו הן משמשות לה מחסום. הלסת שלה התהדקה והעיניים התלחלחו. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אם אתה כל כך רוצה חברה, למה שלא תיקח את אבא שלך?" היא אמרה. "אולי הוא יהיה מעוניין להתחיל יחד איתך לגמרי מההתחלה. <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">הוא </span>לבד לגמרי." </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני יכול לחיות עם זה שלא אראה אותו יותר לעולם. עברו שנים. אבל שלושתנו – אנחנו צריכים להיות יחד. ברגע שאצא מהבית, ברגע שיכניסו אותי למכונית – זה אבוד. זה לא בטוח, להישאר כאן. אם הוא לא יגיע אליי, הוא ינסה להגיע אלייך."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מה הטעם בזה?" היא שאלה. "להתנקם בך? כבר עזבת אותנו. ואין ספק שלא נוכל לספר לו כלום. אתה יכול להיות בטימבקטו מבחינתנו. הם יכולים להוציא לי את השקדים אם הם רוצים, ועדיין לא יהיה לי שום מידע למסור להם. אנחנו ניקח את הסיכון. החברים החדשים שלך ישמרו עלינו."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא התקרב אליה, תחינה בפניו. "אני יודע שפישלתי, אני יודע שזאת אשמתי, אבל אפשר להתחיל מחדש. את, אני והבן שלנו."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"יש לו חברים."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הוא יכיר חברים <span class="סטיילים-לעברית_bold _idGenCharOverride-1">חדשים!</span>" אמר האיש. "לא מעבירים אותנו למאדים."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לא, יותר בכיוון של איזה חור תחת בנברסקה, לנהל אולם באולינג או להיות מנקי רחובות."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"יותר טוב מלמות."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא נשכה את השפה. "כן?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"ואני לא אהיה חייב לקחת עבודה נחותה ומשמימה. אני אמצא משהו... מאתגר. משמעותי."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא גלגלה אליו עיניים בשעה שהוא שוב הציץ בשעון. "אלוהים, איפה הם לעזאזל? מה אם..."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האורות כבו. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אוי, שיט," אמר האיש. "שיט, שיט, שיט." הוא מיהר בחזרה לחלון והציץ החוצה. "נראה שכל הרחוב בהפסקת חשמל."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">מאחר שפנסי הרחוב כבו, עלטה ירדה על הסלון. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לך לחדר שלך!" צעקה אימא שלו, וכבר לא הצליחה להסוות את הפחד בקולה. "תיכנס מתחת למיטה!"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"זה הוא," לחש בעלה. "אלוהים שישמור, זה הוא. הוא ניתק את החשמל. הוא פה." הוא חצה במהירות את החדר החשוך ועבר את הפינה אל דלת הכניסה. בדרך חטף מכה מהמשקוף. הוא בדק שדלת הכניסה נעולה, הבריח גם את השרשרת וצעק לאשתו, "הדלת האחורית!"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא מיהרה מהסלון אל המטבח בעלטה מוחלטת. כעבור רגעים ספורים קראה: "נעולה!"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">ואז, בדיוק באותה פתאומיות שבה כבו, שבו האורות ונדלקו. האיש קפא במקום, הטה אוזן. הוא לא שמע כלום, רק את הגשם שהמשיך לרדת בחוץ. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אשתו חזרה בדממה אל הסלון. היא לחשה, "זאת הסערה. זאת בסך הכול הסערה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא הציץ דרך החלון בצורת יהלום שנקבע בדלת וראה שגם פנסי הרחוב נדלקו שוב. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אולי," הוא אמר בהיסוס. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא הסתובב, הסתכל על אשתו ועיניו הפצירו, אבל לא הצליח לומר שום דבר. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני מצטערת," היא אמרה וטלטלה לאט את הראש. "לא נשאר לי מה לתת." היא הסתכלה אל המדרגות וראתה את הילד שישב שם. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">מבחוץ, קולות. דלתות מכונית נפתחות ונסגרות. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האיש הסיט שוב את הווילון. "סוף־סוף." האישה ניגשה לחלון להסתכל בעצמה. מכונית פרטית ארוכה ושחורה חנתה ליד המדרכה באורות דולקים ומגבים פועלים. אישה פתחה את הדלת הקדמית בצד של הנוסע, יצאה מהמכונית ונשאה לחצי שנייה את עיניה אל הגשם הקל שהמשיך לרדת. הנהג נשאר מאחורי ההגה. מכונית שנייה, זהה, עצרה אחרי הראשונה. שני גברים בחליפות שחורות יצאו ממנה והתייצבו בעמדות טקטיות. גם אם היו מודעים לגשם שיורד, זה לא ניכר עליהם. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">גיבוי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האישה שיצאה מהמכונית הראשונה ניגשה לדלת הכניסה. היה ברור שהיא הסוכנת האחראית. האיש פתח את הבריח, הסיט את השרשרת ופתח את הדלת עוד לפני שהספיקה לצלצל בפעמון. הוא פתח אותה לרווחה ונעץ באישה מבט מאשים. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אתם מאחרים," הוא אמר. "החשמל בדיוק נפל. זה היה עלול להיות הוא."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האישה עקפה אותו ונכנסה למבואה, שלחה מבט אל שלוש המזוודות שנחו שם. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"זה הכול?" היא שאלה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אמרת שזה כל מה שמותר לי לקחת," הוא אמר. "למה איחרתם?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האישה התעלמה מהשאלה שלו, פניה קשות כמו אבן. "אדוני, אנחנו צריכים להכניס אותך למכונית, במהירות."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">בהלה התפשטה על פניו. "למה? מה קורה?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האישה היססה ואז אמרה, "ייתכן שהתוכניות שלנו לאיסוף שלך דלפו."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אלוהים ישמור," אמר האיש. בלי לחשוב הוא הניח יד אחת על העורף, כאילו מסיט משם חץ בלתי נראה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"יכול להיות שאין שום סיבה לדאגה, אבל נקטנו אמצעי זהירות. מחכות לנו מכוניות בכל פינת רחוב כדי לחסום אותו, אבל אתה צריך לזוז."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הסוכנת הסתכלה על אשתו. "גברתי? שינית את דעתך?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא הנידה לאט בראשה לשלילה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הסוכנת הבחינה בילד בראש המדרגות ואמרה לאימו, "מישהו מטעמנו יתצפת על הבית בעתיד הקרוב. הם יודעים שאין להם מה להרוויח אם יפחידו אתכם או יאיימו עליכם. הם חושבים שהמצב לא יכול להיות גרוע יותר מבחינתם, אבל הם טועים."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האישה לא אמרה דבר. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"הגיע הזמן," אמרה הסוכנת ועמדה הרחק מהדלת הפתוחה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האיש הסתובב להרים את המזוודות וראה שהבן שלו, לבוש בפיג'מה בצבע תכלת, הגיע לתחתית המדרגות ועמד שם מלא יגון. לחייו של הילד היו רטובות מדמעות והזרועות שלו השתלשלו ברפיון משני צידי גופו. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"היי," אמר האבא, התעלם מהמזוודות וכרע מול הילד. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אדוני," אמרה הסוכנת, "אנחנו צריכים לזוז."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"רק... רגע," הוא אמר מעבר לכתף ואז חזר ופנה אל הילד ואחז בו בכתפיים. "אז... אתה תהיה בסדר, אתה יודע את זה?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הילד משך באף. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני צריך שתהיה חזק בשביל אימא. אתה הגבר בבית עכשיו, אתה מבין את זה, נכון?" הוא אילץ את עצמו לחייך. "אני יודע שאתה מסוגל. כי אתה קשוח."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הילד אמר משהו, כמעט בלחש. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מה אמרת?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני רוצה לבוא איתך," אמר הילד. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אי אפשר, חבוב. אימא שלך לא רוצה לבוא, ובכזה מצב עדיף לך להישאר איתה." </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מתי תחזור?" שאל הילד. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האיש הרגיש שמשהו חוסם את הגרון שלו. "רק תזכור שאני אחשוב עליך, בכל דקה, בכל יום. אני מבטיח." הוא חייך בעצב ואז הוסיף בלחש, "אולי אצור איתך קשר מדי פעם."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הילד משך באף, הסתכל לאביו בעיניים ושאל, "למה אתה לא יכול פשוט להגיד להם סליחה?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא חייך. "הלוואי שזה היה כל כך פשוט." כשהוא עדיין כורע על ברך אחת, הוא אמר, "אני רוצה לתת לך מתנת פרדה קטנה. משהו שיעזור לך לזכור אותי." הוא הכניס יד לכיס האחורי שלו ושלף את הארנק שלו. זה היה ארנק עור פשוט בצבע חום. הוא פתח אותו לרגע, ובתוכו נראו שני שטרות. שטר של עשירייה ושטר של חמישייה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"יש בפנים קצת כסף," הוא אמר. "מספיק בשביל לקנות כמה חוברות קומיקס או גלידה או משהו."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא נטל את ידו של הבן שלו והניח בכף היד את הארנק. הילד בחן אותו כאילו היה חפץ משונה ובלתי מזוהה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מה עם רישיון הנהיגה שלך?" שאל הילד. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"יוציאו לי חדש. גם תעודת זהות חדשה, בטח אפילו כרטיס מנוי חדש לספרייה. תחת השם החדש שלי, מה שהוא לא יהיה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אתה כבר לא תהיה אבא?" </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האיש נראה כאילו הוא עומד לפרוץ בבכי. נדרש לו רגע. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני תמיד אהיה אבא," הוא אמר. הוא סגר את אצבעותיו של הילד סביב הארנק. "תשמור עליו טוב־טוב, רק ליתר ביטחון. אין לדעת, אולי יום אחד אחזור לבקש אותו."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אדוני." הסוכנת איבדה סבלנות. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אני חייב לזוז," אמר האיש ומשך אליו את הילד לחיבוק. "אני אוהב אותך, חבר." הוא אימץ אותו אליו במשך עשר שניות לפחות ואז קם. הוא פרע את שערו של הילד, זקר לעברו אגודל ואז הסתובב אל הסוכנת. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">בקול נשבר הוא אמר, "בואי נעשה את זה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">אשתו נשארה ליד החלון ולא נעה לקראתו כדי לחבק אותו לפרדה. היא אמרה בלי קול "שלום."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בסדר," הוא אמר, ולקח מזוודה אחת בכל יד, כך שאחת נותרה על הרצפה. הוא הסתכל על הסוכנת, כאילו ציפה שתעזור. כשהיא לא זזה, הוא הצליח להכניס את התיק השלישי תחת בית השחי. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"טוב, בכל אופן," הוא אמר לחלל החדר ויצא אל הגשם. הסוכנת יצאה בעקבותיו, והאישה סגרה את הדלת. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">היא הסתכלה על הבן שלה. "קדימה, למיטה. אני תכף אבוא אליך." היא נכנסה למטבח, ואפשר היה לשמוע אותה פותחת את המקרר ואז סוגרת, ואחר כך נשמע צליל של קוביות קרח נופלות לתוך כוס. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">במקום לעלות במדרגות, הילד ניגש לדלת הכניסה, פתח אותה בשקט ורץ החוצה אל הגשם. הוא הדביק את אביו בדיוק כשעמד להיכנס אל המושב האחורי של המכונית הראשונה. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"חכה!" הוא צעק. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא כרך את זרועותיו סביב אבא שלו. האיש כרע ברך וניסה לנגב את הדמעות מלחייו של הילד, אבל לא היה אפשר להבחין בין הדמעות לגשם. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בן, אני חייב ל..."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"אתה חייב להגיד לי," אמר הילד. "אתה חייב להגיד לי למה אתה לא יכול פשוט להגיד להם סליחה."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"לפעמים סליחה זה לא מספיק," אמר אבא שלו.</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"מה עשית?"</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">האבא היסס. הסוכנת כבר התיישבה במושב שליד הנהג כדי לא להירטב בגשם, אבל פתחה את החלון כדי להקשיב. </p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">"בסופו של דבר תגלה," הוא אמר. "אבא שלך הוא לא איש טוב. אבא שלך הרג אנשים, בן. זה מה שעשיתי. הרגתי אנשים. לבקש סליחה כבר לא יעזור."</p>
<p class="עימוד_טקסט-רץ">הוא חיבק את הילד חיבוק אחרון, נכנס למכונית וסגר את הדלת. הילד צפה בו מבעד לזגוגית החלון והמשיך לעמוד שם בגשם עד שהמכונית הגיעה לקצה הרחוב ופנתה. </p>


</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 78.40 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 73.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

מותחן בלשי תעלומה קנדה מותחן פשע מתח ואקשן

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!