למעמקים קראתיך

שמואל קליצנר

שמואל קליצנר זכה להיות תלמיד של הפרופסורים נחמה ליבוביץ ומשה גרינברג, זכרם לברכה. במשך 38 שנים שימש שמואל כמרצה בכיר למקרא במדרשת לינדנבאום, מבית מוסדות אור תורה סטון. נוסף לכך כיהן כרב האולפנא לאומנויות בירושלים, כראש צוות החינוכי של הפקות ירושלים מבית גשר, וכמנהל ויו”ר המכון למנהיגות הלכתית של אור תורה סטון.
החלק הראשון של הספר ”למעמקים קראתיך” יצא לאור בגרסה האנגלית בשנת 2006 בכותרת:
Wrestling Jacob – Deception, Identity, and Freudian Slips in Genesis
קליצנר חיבר גם ספר הרפתקאות לנוער: ”ילדי תרשיש באי הבודד”. הספר הפך עם השנים לרב מכר ותורגם לאנגלית ולרוסית.
הספר למעמקים קראתיך מביא פרשנות חדשה לסיפורי בראשית. בסגנון ידידותי, הספר מזמין את הקורא להשתתף בהרפתקה עיונית שתשנה את החוויה של לימוד פרקי התנ”ך.
דרך העיון הספרותי והפסיכולוגי, הדמויות התנ”כיות מתגלות במלוא הרב-ממדיות שלהן. ולכן, קריאה למעמקים איננה רק פרשנות חדשה של טקסט עתיק, אלא היא גם חלון לנבכי הנפש של כולנו.
שם: למעמקים קראתיך
מחבר/ת: שמואל קליצנר
שפה: עברית
תחום: יהדות ומחשבת ישראל
תת תחום: יהדות ומחשבת ישראל
מק״ט: 011400616

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

קרא פרק ראשון

				body dir="rtl">
	
			<h2 id="_idParaDest-5" class="chaptersplit">פרק ראשון</h2>
			<h2 class="chapter"><span class="bold">אברהם הוליד את יצחק: האם ייפקדו ברכות אבות על </span><span class="bold">בנים?</span></h2>
			<p class="fspace">בבואנו לבחון את משפחתם של יצחק ורבקה ושני בניהם יעקב ועשו, מיתמרת ברקע דמותו הנישאה של אבי יצחק, אברהם. למעשה, יתחוור לנו שאיננו יכולים להתחיל לנתח את הדינמיקה הייחודית של משפחת יצחק ורבקה בטרם נתעמק במערכת היחסים בין אברהם לבין יצחק, בדור הקודם.</p>
			<p class="first">צורך זה, להביט אחורה ולחשוב על יצחק כבנו של אברהם על־מנת להבין את יצחק כאביהם של בניו הוא, מודגש בכתוב עצמו, ממש בתחילת סיפורה של משפחה זו:</p>
			<p class="letterinspace">(בראשית כה, יט) "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק." </p>
			<p class="fspace">בהשוותנו את הפסוק המקדים הזה לפסוקים דומים הפותחים במטבע הלשון המוכרת "ואלה תולדות...", מתגלה לנו לא רק היתֵרוּת המצויה באמירה "יצחק בן אברהם: אברהם הוליד את יצחק",<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span>20</span></span> אלא גם הסטייה מן הקונבנציה המקראית ולפיה לאחר המילה "תולדות" מגיע תיאור שושלת הצאצאים, <span class="bold">ולא</span> חזרה לאבות הקודמים.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span>21</span></span></p>
			<p class="first">הכתוב, כנגד ציפיות הקוראים, מכוון אותנו ברמיזה אל ההבנה שהיחסים המתוארים אינם רק אילן יוחסין. לא רק יצחק הוא תולדה של אברהם במובן הביולוגי, אלא גם כל סיפורם של יצחק ובניו הוא תולדה של הסיפור על יצחק כבנו של אברהם. במילים אחרות, מערכת היחסים של יצחק עם אביו היא המסגרת ההקשרית שבה אנו מבינים את מה שעומד להתרחש אצל יעקב ועשו.</p>
			<h3 class="above">עקדת יצחק</h3>
			<p class="first">(בראשית כב, א–יט): <span class="bold">א</span> "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. <span class="bold">ב</span> וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. <span class="bold">ג</span> וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים.<span class="bold"> ד</span> בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. <span class="bold">ה</span> וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד-כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. <span class="bold">ו</span> וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת <span class="bold">וַיֵּלְכוּ ש</span><span class="bold">ְׁנֵיהֶם יַחְדָּו</span>. <span class="bold">ז</span> וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. <span class="bold">ח</span> וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי <span class="bold">וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַח</span><span class="bold">ְדָּו</span>. <span class="bold">ט</span> וַיָּבֹאוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים. <span class="bold">י</span> וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת-בְּנוֹ. <span class="bold">יא</span> וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן-הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. <span class="bold">יב</span> וַיֹּאמֶר אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ מִמֶּנִּי. <span class="bold">יג</span> וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. <span class="bold">יד</span> וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה. <span class="bold">טו</span> וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל-אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן-הַשָּׁמָיִם. <span class="bold">טז</span> וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ. <span class="bold">יז</span> כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. <span class="bold">יח</span> וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי. <span class="bold">יט</span> וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ <span class="bold">וַיֵּל</span><span class="bold">ְכוּ יַחְדָּו</span> אֶל-בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע."</p>
			<p class="first">לא יכול להיות ספק באשר לרגע המכריע בחייו של יצחק כבנו של אברהם. הכמעט־הקרבה, העקדה שנעקד יצחק בידי אביו על ראש הר המוריה, מעצבת במפורש את עתידו של אברהם, שבבירור יוצא מן הסצנה אדם אחר, נושא ברכה מעם ה' (בראשית כב, טז–יט). אולם מה לגבי יצחק? כיצד הוא יוצא מן האירוע שבו נעקד וכמעט הועלה לעולה? ובעצם, לענייננו, האם הוא אי פעם יוצא ממנו ומצטרף שוב באופן מלא לחיים? כיצד השפיעה העקדה בהמשך על מערכת היחסים של יצחק עם בניו שלו?</p>
			<p class="first">על סוגיות אלה מדבר הכתוב ברהיטות באמצעות השמטות נוקבות. הסיפור המקראי (בראשית כב, ו, ח) חוזר על הביטוי "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" בשני שלבים נפרדים המתארים את עלייתם של אברהם ויצחק אל הר המוריה. אולם הירידה מן ההר מתוארת במילים "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו [הנערים המשרתים שנותרו מאחור בפרק כב, פסוק ה], וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו [לא אברהם ויצחק, כי אם אברהם והנערים!] אֶל-בְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע". את יצחק כאילו מותיר הסיפור בראש ההר. אברהם מצטרף שוב לחיים, הוא הולך עם האחרים, הוא יושב במקום יישוב יחד עם אחרים. יצחק נותר לבדו, כאילו עדיין עקוד אל המזבח, עם דמות אביו האוחז במאכלת מעל לראשו. הענקת הברכה האלוהית אך ורק לאביו ממשיכה להדהד באוזניו – "כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ, כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ" (בראשית כב, טז–יז). המילים הבאות מייד אחר כך בסיפור הן "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו".</p>
			<p class="first">ראוי לשים לב כי כאשר הציווי להעלות את יצחק לעולה ניתן מאת האלוהים, מתואר יצחק כ"בנך, יחידך, אשר אהבת":</p>
			<p class="first">"וַיֹּאמֶר קַח-נָא <span class="bold">אֶת-בִּנְךָ א</span><span class="bold">ֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָה</span><span class="bold">ַבְתָּ</span> אֶת-יִצְחָק (בראשית כב, ב). </p>
			<p class="first">אך מייד לאחר הנפת המאכלת הוא מתואר כ"בנך, יחידך", בלי התוספת "אשר אהבת":</p>
			<p class="first">וַיֹּאמֶר אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-<span class="bold">בִּנְךָ </span><span class="bold">אֶת-יְחִידְךָ</span> מִמֶּנִּי. (בראשית כב, יב)</p>
			<p class="first">ברית נצחית, איתנה וגורפת, נכרתת בין אברהם לבין האל, אולם, בו־בזמן, מועב הקשר בין אב לבן, והכתוב מדובב זאת בחריפות באמצעות שני מקבצים של שלוש מילים כמעט מקבילות – בעלייה אל ההר ואחר כך בירידה ממנו. במקרה אחד משמיט הכתוב את חזרתו של אברהם יחדו עם יצחק, ובשני הוא משמיט את המילים "אשר אהבת".</p>
			<p class="first">יצחק, שלא כאברהם, לא שב מהר המוריה; הוא נשאר, לבדו. למעשה, לאורך שני הסיפורים הבאים לאחר מכן, יצחק נעדר. אין לו אזכור בסיפור מותה וקבורתה של אימו שרה. <span class="bold">בראשית כג, א</span> "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָהכ וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. <span class="bold">ב</span> וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". ומה שמדהים עוד יותר, הוא נעדר מן החיפוש אחר אישה בשבילו ומן החיזור אחריה, שעליהם מנצח אביו, ועבד אביו מוציאם לפועל (בראשית כד, ב–ד): <span class="bold">ב</span> "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. <span class="bold">ג</span> וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. <span class="bold">ד</span> כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק." </p>
			<p class="first">כשאנו פוגשים סוף סוף שוב את יצחק, הוא מהלך – לבדו, כמובן. הוא חוזר ממקום שבו הוא כנראה מבקר לעיתים קרובות. בראשית כד, סב: "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב". משתמש בביטוי ייחודי בכתיבה המקראית – "<span class="bold">בָּ</span><span class="bold">א מִבּוֹא</span>", כלומר, מילולית, "בא מלבוא".<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span>22</span></span> אנו מוצאים את יצחק שיצא לשׂוּח בשדה לפנות ערב, כשהוא "בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי".</p>
			<p class="first">מהי החשיבות של באר לחי רואי? מדוע רגיל יצחק ללכת לשם? הפסוק מעניין במיוחד, משום שבלשון המקרא, בני־אדם תמיד יושבים במקום, ולעולם לא עם מקום. רק יצחק יושב <span class="bold">עם</span> מקום, כפי שנראה בהמשך, מקום הנקרא באר לחי רואי. לשבת עם מקום עשוי בהחלט לעורר תחושה של התעסקות, אולי אפילו אובססיבית, עם המשמעות הסמלית של אותו מקום בעיני תושב זה המתגורר בו. </p>
			<p class="first">רמב"ן הבין את הביטוי המוזר במשמעות "קרוב אל" סביבת באר לחי רואי וסבר כי לא נעשה שימוש בתבנית השגורה "לשבת ב" משום שאין זה כפר או יישוב אלא רק ציון דרך במדבר. במקום לסתור את הבנתי כי לביטוי "וישב עם" משמעות המתייחסת לרגש, הבנה זו עשויה דווקא לחזק את הרעיון הזה משום שמוכרחים לשאול איזה מן איש זה, השקוע בהרהורים עד כדי הפרזה, שהופך ציון דרך מדברי למעונו הפרטי (הבנתו של רמב"ן את <span class="bold">עם</span> במשמעות קרוב ל, מקבלת תמיכה גם מעשרים ואחד מופעים אחרים בתנ"ך, על פי קונקורדנציית אבן שושן. על כמה מן הדוגמאות שמביא אבן שושן יש מקום לחלוק).</p>
			<p class="first">כפי שייזדמן לנו לראות ביתר שאת בהמשך, הגאוגרפיה המקראית היא פעמים רבות טריטוריה פסיכולוגית.</p>
			<p class="first">המפתח למשמעות של באר לחי רואי בעבור יצחק נתון בידינו, שכן זהו המקום שבו גילה ה' באר להגר, אמתה של שרה שהייתה לפילגשו של אברהם ונמלטה מפני גבירתה. זוהי זירת ההתרחשות של הניתוק הראשון של ישמעאל, אחיו־למחצה של יצחק, מאברהם אביו, בעודו ברחמה של הגר ההרה. הגירוש/שילוח של הגר וישמעאל מאוחר יותר, בבראשית פרק כא, מופיע ממש לפני עקידת יצחק (בראשית כב). על שילוחם של בני הפילגשים האחרים (אחַיו-למחצה של יצחק) מסופר (בראשית כה, ה–ו): "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ לְיִצְחָק. וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת, וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ".</p>
			<p class="first">פסוק זה (בראשית כה, ו), הוא פיסת המידע האחרונה כמעט שאנו מקבלים על יצחק לפני הביטוי החריג "וישב יצחק עם באר לחי רואי". נראה כאילו באר לחי רואי, כטריטוריה פסיכולוגית, מייצגת את הטראומה הבלתי פתורה של שילוח האחים. היא מייצגת את המיקום הסימבולי של העדפת יצחק בידי שרה ואברהם עד כדי הקרבת האחים־למחצה למענו. וככזו, היא משמשת כאתר לניסיונות של יצחק לעכל בהרהוריו את נכונותו של אביו להקריב בנים אחרים, ואולי באופן סובלימינלי את הטראומה הגדולה עוד יותר של מוכנות אביו להקריב אותו. </p>
			<p class="first">כותבים שונים הפנו זרקור לנקודות הדמיון המשווע, הן בתוכן והן בלשון, הקושרות בין בראשית כא, כלומר שילוח ישמעאל, לבין בראשית כב, עקדת יצחק. שני הסיפורים מתחילים במילים "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" ומגיעים לשיאם במילים "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה'/אלוהים... מִן-הַשָּׁמָיִם". ישנם אפילו פירושים המתייחסים לשילוח ישמעאל כאל "העקדה הקטנה". הקריאה שלי כאן ממשיכה את ההשוואה עוד הלאה ועשויה להסביר את המשמעות החבויה בתבנית הספרותית המכוּונת המקשרת בין שני הפרקים.</p>
			<p class="first">כאשר התייצבות מול הפצע העמוק ביותר אינה אפשרית במישור המודע, היא עוברת התקה, סימולציה ולפעמים סובלימציה באמצעות השתקעות (ישיבה ושהייה) בטראומה המשנית במעט לזו הנוראה מכול, ובכל זאת דומה לה. בזאת, ייתכן ששרטטנו מסלול ליצחק שאינו־שב (ואינו מיושב) מראש הר המוריה, יצחק העושה ועושה את דרכו בלי הפוגה אל אתר גירושו של ישמעאל ויושב עם באר לחי רואי, וזאת סמוך ממש להולדת שני בניו שלו.</p>
			<h3 class="above">ברכותיהם של האבות </h3>
			<p class="first">(בראשית כה, יא): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ – וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי". בסמיכות המשונה בין מות אברהם לברכת אלוהים ליצחק, מציין רש"י כי אברהם אינו מברך את בנו.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span>23</span> </span>סביר אפוא שיצחק שוהה ברצון בלתי ממומש לברכתו של אברהם, או לחלופין, בתחושה שלא זכתה לאישור כי הוא ראוי לברכת אביו.</p>
			<p class="first"><span class="bold">אברהם לא מברך </span><span class="bold">את יצחק כי אם ה' מברך אותו</span>: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ"</p>
			<p class="first"><span class="bold">יצחק </span><span class="bold">מברך את יעקב ב"ברכת אברהם": </span>(בראשית כח) "<span class="bold">א</span> וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ... וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. <span class="bold">ד</span> וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-<span class="bold">בִּרְכַּת אַב</span><span class="bold">ְרָהָם</span> לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ <span class="bold">אֲש</span><span class="bold">ֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְא</span><span class="bold">ַבְרָהָם</span>".</p>
			<p class="first">כאשר יצחק עצמו מעניק לבסוף ברכה ליעקב כיעקב (ולא לבּן המתחזה לעשו), יש משמעות לכך שהברכה אינה "ברכת יצחק", אלא "בִּרְכַּת אַבְרָהָם" (בראשית כח, ד), שההמתנה לה ארכה זמן רב כל־כך. יש אירוניה בכך שיצחק אמור לתת ליעקב את ברכתו שלו, אולם הוא אינו יכול לברכו כיצחק, אלא רק כאברהם. יצחק מעניק את "ברכת אברהם", זו שהוא (באופן פרדוקסלי) כלל לא קיבל. להעצמת האירוניה, בסצנה הראשונה שבה יצחק מברך את יעקב, יצחק אכן מברך כיצחק, אך יעקב, מצידו, מקבל את הברכה כעשו. בהעברת המורשת מדור לדור חל קצר, וזה מתבטא בתופעת הברכות, הכמעט־ברכות, והברכות שאינן מופנות למקבל הנכון.</p>
			<h3 class="above">יצחק כילד, יצחק כהורה</h3>
			<p class="first">יצחק, שאף־פעם לא ממש שב מכמעט־מותו בידי אביו, אף־פעם לא יכול לחוות את הביטחון שבאהבה ללא תנאי מצד אברהם. על כן, יצחק כתולדה של אברהם, הוא זה שאנו פוגשים בפרק כה בבראשית. אשתו רבקה יולדת תאומים שהוריהם אוהבים בצורה שונה, ושמאבקם כדי לקבוע מי מהם ראוי לברכות מתחיל עוד ברחם. יצחק הבודד, העקוד, הכמעט מועלה לעולה, הוא ההורה ליעקב ולעשו. דמות האב המסובכת שיש לאחים נאבקים אלה, הוא אח לחצי־אחים ששולחו, היושב ושוהה עם באר לחי רואי, ויצחק זה הוא מי שכעת מנסה נואשות למצוא סיבות לאהוב את הבן "הלא־נכון".</p>
			<p class="first">וגם כאן, כפי שנראה, האירוניה מפעפעת בכול. ניסיונותיו של יצחק לפצות באמצעות אהבה (שמתעוררת בעקבות הגירוי המלאכותי של הגשת מזון) את האח שהינו המועמד הסביר ביותר לשילוח, כדי לשמור אותו בתוך המשפחה, מביאים לשילוחו של אח אחר. פרשנותה הכושלת של רבקה להעדפתו של יצחק את עשו היא זו שתוביל אותה להדיח את יעקב למרמה, והמרמה היא זו שתוביל ישירות לכורח של יעקב להימלט על נפשו. ולא זו בלבד, אלא שעשו יעזוב גם הוא את המשפחה בכל מקרה, בסופו של דבר, והבן שיצחק כה השתוקק להציל מגורל אחיו שלו – ישמעאל המשולח – יצטרף לישמעאל ויישא לאשה את בתו (בראשית כח, ט): "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל-יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת-מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל-נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה." הכתוב מדגיש את האירוניה הזו באמצעות מיקומו של פסוק זה (המתאר את נישואי עשו עם משפחת הדוד מצד האב, ישמעאל), מייד לפני עזיבתו הכפויה של יעקב אל משפחת הדוד מצד האם, לבן.</p>
			<h3 class="above">היות ראוי – דילמה מדור לדור</h3>
			<p class="first">מן הקוהרנטיות הפסיכולוגית של הסיפור עולה בנקל המסקנה שאינטגרציה מרוסקת של העצמי (בדיוק ההגדרה של טראומה), או במילים אחרות, חוויה עזה עד כדי כך שהותירה את יצחק עקוד למזבח, מנעה ממנו לשוב לחייו עם אביו, ועיצבה את זהותו העתידית של יצחק כאב לבניו שלו.</p>
			<p class="first">סביר באותה מידה שתחושת היותו לא־ראוי מעסיקה את יצחק, האח-למחצה הבודד של האחים המשולחים, שבעצמו מעולם לא קיבל ברכה מאביו. לא ייתכן שהוא לא יעביר את האמביוולנטיות הזו בדבר היות־ראוי לבנו יעקב, אשר, כפי שנראה, דוחה שוב ושוב את הדרך הישרה והישירה להיות ראוי (ראשית מול עשו ואחר כך בקשר ללבן ובניו) ובוחר באמצעים עקיפים ומפוקפקים כדי לקבל גמול או ברכה. ובאמת, תולדות יצחק כבנו של אברהם מולידות את ההיסטוריה של יעקב, בן יצחק.</p>
			<p class="first">נוסף על כך, הדים ברורים לסיפורים הקודמים על יצחק כבנו של אברהם יישמעו כאשר (בבראשית כז) יצחק הזקן – העקוד עדיין רגשית למזבח בהר המוריה – יחווה פעם נוספת את מותו הקרב ויהרהר בהענקת ברכת ה' לאחד הבנים על חשבון האחר. שם יחזור שוב אל רגע ההקלה (החלפתו ב"איל בסבך"), כשיורה על הריגת בעל חיים והבאת ריח הבשר החרוך כדי שימלא את נחיריו פעם נוספת. האין זו בדיוק כוונתו של המדרש העתיק, המסביר את עיוורונו של יצחק בעת שבירך את יעקב כתוצאה של דמעות המלאכים הצורבות שנפלו אל תוך עיניו בשעה שהיה עקוד על המזבח בהר המוריה? הווה אומר, שיצחק – כאב – הינו עיוור לבניו (כלומר אינו מסוגל להבחין ביניהם) ועיוורונו קשור ישירות לטראומה שנחקקה בו כאשר כמעט הועלה לעולה בידי אביו.<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span>24</span> </span>האם מקרי הדבר שבניגוד לאברהם וליעקב, ששניהם מקריבים בעלי חיים לאלוהים, יצחק מעולם לא מניף את המאכלת, אלא רק בונה מזבח?<span class="hafnaya _idGenCharOverride-1"><span>25</span></span></p>
			<div class="_idFootnotes">
				
					<p class="footnote" dir="rtl"><span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">20</span>	רש"י, בעקבות פירושים בתלמוד ובמדרשים, רואה בהדגשה שבחזרה חיזוק ואישור לאבהותו של אברהם, שכן התקופה הקצרה שבה הייתה שרה שבויה בארמון אבימלך עשויה הייתה להציב מעליה סימן שאלה.</p>
				
				
					<p class="footnote" dir="rtl"><span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">21</span>	"תולדות יצחק בן אברהם" אמורות היו להמשיך מייד ליעקב ולעשו, כפי שקורה בבראשית לז, ב, שם אומר הפסוק המקביל, "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה..." ועיינו גם בבראשית יא, פסוק י ופסוק כז.</p>
				
				
					<p class="footnote" dir="rtl"><span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">22</span> ראו Maurice Samuel, <span class="italic">Certain</span> <span class="italic">People</span> <span class="italic">Of</span> <span class="italic">The</span> <span class="italic">Book</span> (New York: Knopf, 1959), עמ' 142–145. אמנם, פרשנים אחדים, כולל רמב"ן בן המאה ה-13, מפרשים "מִבּוא" במובן "מסביבת". ובכל זאת הניסוח הוא ייחודי ועדיין ניתן לפרשו כפי שפירשתי אני, חרף הדמיון לבראשית י, יט–ל ; יג, י ; כה, יח, שם המשמעות היא בבירור "פאתי" או "סביבת".</p>
				
				
					<p class="footnote" dir="rtl"><span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">23</span>	ראו במקור לרש"י, <span class="bold">מדרש תנחומא</span> (בעריכת בובר) לפרשת לך לך, ה'. ראוי לציין כי פרק שלם (בראשית כז) מוקדש לברכה שיצחק נותן לבניו. עוד פרק (בראשית מט) מוקדש לברכה שנותן יעקב לבניו. רק אברהם אינו מברך את יצחק; על שום כך המשקל הנוסף שיש לייחס לפסוק הזה: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ".</p>
				
				
					<p class="footnote" dir="rtl"><span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">24</span>	ראו <span class="bold">בראשית רבה</span> (מהדורת וילנה) ס"ה.</p>
				
				
					<p class="footnote" dir="rtl"><span class="hafnaya _idGenCharOverride-1">25</span>	בראשית כו, כה.</p>
				
			</div>
		
			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 40.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 19.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות