הצל של כוכב הצפון

”אתה חושב שאתה מטפל בה, אבל היא זו שתטפל בך. הגורלות שלכם נקשרו זה בזה. לעולם לא תהיו כפי שהייתם קודם.”

עיר הרפאים רסטון קרסה אל תוך עצמה, ועימה קרסו התקוות של החיים שפעמו בה. בתוך ההריסות, נער צעיר מתעורר לבוקר אחרון שבו הפצצות מבשרות את קץ הקיצים. אך דווקא בלב האפלה, נערה מחוסרת הכרה, קבורה תחת העפר, מעניקה לו סיבה לחיות.

השניים בורחים לבקתה בקצה היער, והרחק מהכל, מה שהיה נעול בתוכם נחשף. הכאב לוחש להם את סודותיהם העמוקים ביותר, ובמסע רווי פחד, שתיקה וגילוי, הם יוצאים מהחורבות –
לא רק של העיר, אלא גם של עצמם.

”הצל של כוכב הצפון” הוא סיפור על שבר ועל תקומה, על בועה של אור בתוך עולם מלא צללים. בת חן נאור, בכתיבה עשירה, רבת רגש ודמיון, סוחפת את הקוראים לתוך עלילה פוסט-אפוקליפטית, עמוקה וקסומה. זהו ספר הביכורים שלה והוא מציג קול חדש, עז ונוגע בספרות הפנטזיה.
שם: הצל של כוכב הצפון
מחבר/ת: בת חן נאור
שפה: עברית
תחום: מדע בדיוני ופנטזיה
תת תחום: מדע בדיוני ופנטזיה
מק״ט: 011400602

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 88.00

					 
	<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer002">
					
				</div>
			</div>
			<h2 id="_idParaDest-1" class="chaptersplit"><span class="bold">פרק ראשון</span></h2>
			
			<p class="fspace">פיצוץ נשמע במרחק. גלי הקול נעצו את טופריהם בחזיתות העירומות של אוסף מבנים הרוסים. אלו היו שרידיה המדממים של העיר רסטון. </p>
			<p class="text">עיניו כאבו את השמיים הבהירים דרך הגומחה שהייתה פעם חלון. ליבו איים לפלח את בית החזה שלו מרוב שהפעימות היו נוקשות. הפיצוץ אפילו לא היה קרוב אליו, אך הוא נאלץ להמתין שגם שריריו יבינו שלא הייתה סכנה. לאן רגליו הביאו אותו אחרי שהאפלה חנקה את הבתים? למה לא הצליח להיזכר?</p>
			<p class="text">יריות התנגשו בצעקות שהתערבבו בצרחות. אלו היו הארורים שמדי פעם אהבו לפצוח בסדרת יריות. למרות שידע שלא הייתה להן שום מטרה חוץ מלהטיל אימה, הגוף שלו מעולם לא השתכנע שלא הייתה סכנה. רעמי היריות השליטו קיפאון בהרים של שריריו, וברגע שהרעש הצורם הפסיק, התמוסס הקיפאון לכדי נחלי אדרנלין שפעפעו בעורקיו. דממת המוות חידדה את מחשבותיו ודחקה בו לצאת מחסותו של הגג המחורר, הרחק מהבטון החשוף שהתיימר להיות הקירות, ולא להעיף מבט בחורבות המפוחמות שהיו פעם רהיטים. האבק בפנים והעפר מבחוץ הביטו בו, ואחרי כן הביטו זה בזה. בד בצבעו של הלילה כיסה את אפו ואת פיו, והם תמהו כאחד למה התלבש כך. האבק אמר שוודאי רצה להתמזג עם כתמי הפחם שפוזרו על הקירות, והעפר הוסיף שזו בטח הייתה הסיבה שראשו כוסה בברדס תואם.</p>
			<p class="text">מבטו סקר את הסביבה, ובעיני רוחו השלים את החורבות למבנים. מהר מאוד זיהה שהם היו אופייניים לאגף המזרחי של העיר. היה עדיף שהיה משכיל להימצא באגף הדרומי. הכול היה יכול להיות הרבה יותר קל אילו היה קרוב יותר לשערים בקצה העיר, אבל אם כבר קם באותו הבוקר, לא יכול היה להישאר במקום. מישהו היה עלול לכייס או להרוג אותו.</p>
			<p class="text">צעדים כרסמו בעפר. הוא מייד נעלם בצללים וסקר את הרחוב המקביל לשלו. זו הייתה סתם קבוצה של תושבים מרוטים, אבל כדאי היה להתרחק מהם למקרה שמישהו יחליט לתקוף אותם. כל הילדים גררו את רגליהם, ואפילו האמיץ שבהם לא העז לפצות את פיו לפני שנצמד לאימו. "איפה הבונקר?" הרים את ראשו.</p>
			<p class="text">"רחוק," נבח אחד הגברים, "אם לא נמהר לא יהיה לנו מקום." </p>
			<p class="text">הנשים בסוף השורה התכופפו נמוך יותר, הגברים בקדמת השורה התקדמו מהר יותר, וכולם היו דגים שגפיהם שחו בסחבות שלבשו. איזה טיפשים. הבונקר במרכז העיר לא יציל אותם. שום דבר לא יציל אותם. לא שמשהו מכל אלה שינה משהו למאזין הצללים. ספק אם היה משהו לחפש בחוץ כשהכול בפנים היה הרוס.</p>
			<p class="text">הריסות התנשאו מכל עבר בדרכו לדרום רסטון, וההרס שהתנחל בשבילים חצץ ביניהן. האגף הדרומי לא היה שונה בהרבה מהאגף המזרחי, שהרי איזה הבדל היה בין חורבה אחת לשנייה? כולם שווים בפני ההרס.</p>
			<p class="text">סדקים בלתי נראים נוצרו בבניין לידו, והאבנים התפוררו כשהתנפצו על הקרקע. למרות שלכל הצלילים היה גוון אחר של יובש, רחש הסדקים העלה לחות בעורו, רעש ההתפוררות המריץ את דמו, וצרימת ההתנפצות המטירה כיווצים על כל שריריו. אפילו הבניינים הזהירו את כולם מאותו יום, ונדמה שהוא היה היחיד ששמע את אזהרתם. השמש הגיעה תמיד לאותה נקודה מעל האופק במערב בשעה ארבע אחר הצוהריים, ואילו ביום ההוא הנקודה הזו תבשר את קץ הקיצים. במשך שבועיים קולן של השמועות הלך והתגבר בין האנשים המעטים שעוד צצו פה ושם, אבל זה היה שאפתני מדי, אפילו עבורם. הספק שלו לא נכנע עד שבלילה הקודם הסתתר מאחורי קיר אבן. מאזין הצללים נעצר ברגע ששמע תנועה קרובה ונזהר כשהציץ מעבר לסף. מדיהם של שני החיילים האדומים הארורים הבהיקו בעזות, והלילה לא הצליח למתן את צבעם. </p>
			<p class="text">"אתה מאמין שמחר זה הסוף?" הזדחל קולו של אחד הארורים לתוך החושך, והאפלה התגברה כשזרק בדל סיגריה וכיבה אותו בעקב המגף שלו. דמו של מאזין הצללים רתח מרוב זעם. הוא שנא אותו, את כל היצורים כמותו. </p>
			<p class="text">"סוף סוף," נחר הארור השני, "מתי הוא אמר שצריך לצאת מכאן?" קולו היה מלא בהקלה, ונימתו גרמה לבחילה לגאות בבטנו של מאזין הצללים. מזל שראה רק את גבם, אילו היה רואה את ההבעה הזחוחה על פניהם היה מאבד את עשתונותיו.</p>
			<p class="text">"אני חושב שעד ארבע הכול יהיה גמור." הארור הראשון ירק פעמיים על הקרקע, ואצבעותיו של מאזין הצללים נקמצו לכדי אגרופים בחיקו. </p>
			<p class="text">הארור השני הסתובב אל הראשון. "ארבע בבוקר?" קולו היה המום. </p>
			<p class="text">"לא, גאון, הארבע השני." החיוך הלועג נשמע בקולו של הארור הראשון, "העצלנים האלה לא קמים לפני הזריחה."</p>
			<p class="text">צחוק הצבועים שלהם התרחק יחד איתם, ומאזין הצללים צפה בהם ללא ניע. ההלם ששיתק אותו מנע ממנו לחסל את שניהם, ועד שנרדם כעס על עצמו שלא עשה זאת. ביום העוקב גילה שהארורים האלו צדקו. האוויר שהחמיץ הפך את העיר לאפרורית עוד יותר, ואבק השריפה כבר חנק את ריאותיו באגף הדרומי. העשן האיץ בו להתקדם, אך חלק ממנו נותר מאחור. אולי היה עדיף לו להישאר ולהתפוצץ שם? באמת הייתה לו סיבה לצאת ולהתחיל לחפש? </p>
			<p class="text">ערפול חושים הפך את רגליו למכונה שיעדה היחיד היה החומות הגבוהות. עיניו התמסרו לצורתן המוצקה. כל שהיה קיים הדהד בתהומות הייאוש של המקום היחיד שהכיר אי-פעם, אך מתוך הריק ערמת אבנים משכה את תשומת ליבו. </p>
			<p class="text">כף יד החווירה בין אבני העפר. בכל פעם שניסה לדחוק ברגליו להמשיך להתקדם, מראה האצבעות הדקות עצר בעדו. לא היה לו מספיק זמן להתעכב, לא היה טעם או היגיון במה שעשה, אך אף מחשבה שצרחה עליו את הדברים האלו לא שינתה כלום. רגליו מצאו את עצמן מתקדמות אל ערמת העפר. טוב, ממילא לא היה לו כבר מה להפסיד.</p>
			<p class="text">אצבעותיו חפרו בעדינות בעפר סביב מפרק כף היד, וקצותיהן גיששו בערבות הקפואות של עורה עד שמצא את עמק הדופק. קשה היה להאמין, אבל היה זרם בנחלי הורידים. למה משהו בתוכו התעורר מהפעימות החלושות? לעולם לא ידע להגיד למה בדיוק ליבו האיץ פעימותיו, ומה הייתה הסיבה שידיו נמלאו מרץ כשהעיפו את העפר לכל עבר. </p>
			<p class="text">הרזון שכרסם ברגליים לא זעזע אותו אפילו קצת, וגם לא הדרך בה השתלשלו מעבר לשולי השמלה שהייתה פעם לבנה לגמרי. רק בקפלים שהשתפלו ברכות על המותניים נשאר חן, ולא היה רישול שמיימי מזה של הידיים שנזרקו לצידה. קרני השמש האירו אלפים של חוטי זהב פרועים. היה בה משהו מלאכי, אבל לא נותר בו שום חלק שהיה מסוגל להבחין בכך. אנשים גוססים ראה כבר לא מעט, ולהזדעזע היה רק אוסף של אותיות. הדבר היחיד שעניין אותו היה העובדה שלא נראו פגיעות על עורה. </p>
			<p class="text">השמש התקדמה על מסילת השמיים מאחורי גבו, החומות שכולם שנאו לחשו לו שלא יישארו שלמות עוד הרבה זמן, אך על ערמת העפר הקטנה השתרעה נערה קטנה עוד יותר שלא היה לה הרבה סיכוי. דחף שלא ביקר אותו במשך שנתיים התגבש בבטנו. הלהט התפרץ אל ידיו שהעמיסו את הגוף הרזה על גבו, והפראות ברגליו ניקזה אותו. </p>
			<p class="text">השערים בדרום היו פתוחים. חובבנות לשמה בעיר שהייתה במצור. הוא עצר והציץ מעבר לתומכות החלודות שבצבצו מהקיר. רק שני שומרים. הצללים בצמוד לחומה בלעו אותו בשלמותו כשהשקיט את צעדיו. בגדיו התמזגו כליל עם החושך, וכל חוש שהיה לו התחדד ונדרך. הנערה היטלטלה על גבו והכבידה על קלילות תנועתו. אומנם הכותונת שלה החזירה את אור השמש וגרמה לשניהם להתבלט, אבל היה לו ברור שגם אם פיל היה עובר מול השערים, השניים שהתנודדו ליד השער היו מספיק מטומטמים כדי לא לראות אותו. </p>
			<p class="text">ליבו צנח בקרבו כשהגיע לשורת ההריסות האחרונה שהפרידה בינו לבין השער. האידיוט האמיתי היה הוא. שני השומרים האלו היו האחרונים, השער כבר התחיל להיסגר. צעדיו התגנבו מאחוריהם כשכבר הגיעו אל סף השער. שני אגרופים שקטים לרקותיהם, ושניהם צנחו לקרקע. </p>
			<p class="text">השבילים האפורים תמיד התארכו בקווים ישרים ברסטון, ופתאום הפכו לערבוביה פרועה של עצים ושיחים שבלבלה אותו כשנעלם בתוכה. אוזניו איימו להיקרע ממה שנשמע כמו רעמים שהגיעו מבטן האדמה. ההדף איים לגרום לו ליפול בין הכתמים הזהובים שנשפכו מבין הצמרות המוריקות. איזה אידיוטים. ממתי מפוצצים בהתחלה את החומה? הם היו צריכים לפוצץ את לב העיר קודם, עכשיו לעוד תושבים יש סיכוי לברוח. </p>
			<p class="text">הפיצוצים נעשו רמים יותר ויותר מאחורי הירוק התוסס שריצד בעיניו עד שיגעון, וקולות הנפץ האיומים שכנעו אותו שאף אחד לא היה יכול לשרוד אותם. לטבע היה ניחוח חי וחזק שהעלה עקצוצים באפו, אבל לא כמו העקצוצים הכואבים של אבק השרפה שהשתלט על הכול. השטח הפתוח הציע שדות נטושים שכל שגדל בהם קרן באור השמש, אך הפיצוצים האפלים מאחוריו עניינו אותו יותר. ראשו כבר התחיל להסתובב, אבל משהו הפציר בו לא להעיף מבט אחרון על העיר המבוצרת, העיר המקוללת. </p>
			<p class="text">הדבר היחיד שעמד לנגד עיניו היה להגיע לשאריות של הגדר העשויה סלעים. בעבר היא שימשה את החקלאים כשעוד היה אפשר לצאת מרסטון, ושנות המצור הותירו ממנה רק כמה מטרים ספורים. אומנם הגדר עקפה רק במעט את חזהו, אבל לפחות מה שנשאר ממנה היה שלם מספיק בשביל להגן עליו. הוא מיהר להניח את הנערה ולצנוח לקרקע. כל פיצוץ קטן גרם לפעימות ליבו להתלקח לכדי הלמות פראיות של דם בעורקיו, ואוזניו נקרעו למשמע הפצצה האדירה. ההבהובים שהגיעו מהנפץ איימו לעוור אותו. לא הייתה סכנה של נפילה, אבל כפות ידיו נאחזו בקיר בכל כך הרבה עוצמה שהיה אפשר לחשוב שהייתה אחת כזו. עשן היתמר בשמיים מעליו, ובסמיכותו הייתה אפלה שהעידה שמעל העיר העשן היה כבד עוד יותר.</p>
			<p class="text">שוב דממה. </p>
			<p class="text">הרוח שהניעה קלות את העשב חלפה על פניו, ובשום אופן לא היה מסוגל להרים את עצמו לראות. עיניו הצטמצמו, ראשו הושפל מטה, ורגליו רעדו ללא הרף. כל האנשים, כל הבתים, הכול. שנים לא זכה לראות את יופיים של השדות הפתוחים שרק הגבעות הגבילו, אך הקירות המפויחים עוד גידרו את כולו וטשטשו את ראייתו. הגבעות העגלגלות לא נראו כל כך עליזות כשצבעם האפור של הבניינים והדם שנשפך בכל פינה מיסכו את עיניו. </p>
			<p class="text">הוא נשך את שפתיו כשניסה להתרומם, וקילל את עצמו כשלא הצליח. ידיו ניסו להיאחז בקיר, אך נדמה שרגליו סירבו להמשיך הלאה כשכל מה שידע והכיר התכלה כליל מאחוריו. גבו נצמד אל קיר הלבנים, קיבתו הריקה נצמדה לגבו ושלחה בו כאבים עזים, ולראשו נצמדו קירות עירומים ואנשים בעלי עיניים ריקניות. איך משהו שהכביד על חזהו גרם לריקניות להשתלט על כולו? </p>
			<p class="text">הכאב חלחל לשורשיו ואיים לגרום להם להירקב לחלוטין. ראשו התגלגל על צידו על הקיר, ולמרות שרפיון אחז במבטו, הבחין שהנערה שהציל המשיכה להתעקש לנשום לצידו. אם היא התעקשה גם הוא היה צריך, ואם הציל אותה הייתה לו אחריות עליה. תזוזות זעירות הצביעו על כך שהכרתה התחילה לשוב, אפילו אם במעט. הכול סביבו הוריק, הציפורים נדדו בשמיים למקום רחוק יותר. היה עוד מה להציל.</p>
			<p class="text">לפתע נוצר בו הכוח להרים את רגליו שוב.</p>
			<p class="text">למצוא מים. זה היה הדבר הראשון שהיה חייב לעשות. הצחקוק המתוק של ניחוח הפרחים החוויר באפו שהתרגל למסור הפיח. האור הזהוב שהציף את השדות לא השאיר מקום לאפלה, אך החושך שרר בכל מקום בעיר, בכל מקום בתוכו, ואפילו השמש לא הייתה חזקה מספיק כדי לנצח אותו. </p>
			<p class="text">נחל קטן זרם תחתיו, אך בקושי שמע את הפכפוך מעבר לצלצולים שתקפו את אוזניו. עיניו בהו במים המנצנצים שתחתית כהה צללה אל עומקם, והנשימה העמוקה שלקח נכשלה לספק את ריאותיו. ידיו רעדו כשהוריד את הנערה והניח אותה בעדינות ליד הנחל. שתיים מאצבעותיו נשלחו מתחת לאפה כשכרע על ברכיו. אדים חמים עטפו את כריות אצבעותיו. היא הייתה בחיים, עדיין. </p>
			<p class="text">הפיח הכתים את הזרם בנחל אחרי שניקה את פניו וכפות ידיו. כף אחת הרימה את ראשה של הנערה שרפרפה בעיניה, והכף האחרת התמלאה במים. הנערה עדיין לא התעוררה לגמרי, אבל כבר הייתה מוכנה לאפשר למים לזרום במורד גרונה.<span class="bold"> </span>שרוולו טבל במים, והבד שנע בעדינות לאורך ידיה גילה שהיה לעורה גוון חיוור מדי. שערה נע בגלים כשטבל את כולו בזרם, וטבעו הבהיר נחשף כשהלך והתרכך בין אצבעותיו. </p>
			<p class="text">השמש צבעה את כל שנפרש תחת השמיים בצהוב דק, וכל פינה ירוקה ביער התעטפה בעושרם של הניצוצות הזהובים והמנומנמים. העלטה הקרירה של הערב כבר איימה לתקוף אותם.</p>
			<p class="text">הוא היה חייב לזוז.</p>
		
			

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 40.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות