אחד מאיתנו חוזר 3

קארן מ’ מקמנוס

ג’ייק ריירדן חוזר. אחרי שאחד המושבעים במשפטו מתגלה
כבלתי אמין, ג’ייק, שהפליל את רביעיית בייביו ברצח וניסה להרוג את חברתו לשעבר, משתחרר מהכלא וזוכה להזדמנות שנייה להילחם על חירותו.
וזה בדיוק מה שהיה חסר לחבורה, שבגלל האירועים המטלטלים של השנתיים האחרונות כולם כבר קוראים לה ’מועדון הרצח’.
אבל זה לא הכול. ביום ההחלטה על המשפט החוזר של ג’ייק, שלט חוצות מודיע על משחק חדש ומסתורי בעיירה. כשפרצופים מוכרים מתחילים להיעלם, חברי ’מועדון הרצח’ חייבים לגלות מי מנסה - שוב - להפוך את בייביו לזירת פשע אחת גדולה ורצחנית במיוחד.

קארן מ’ מקמנוס היא סופרת אמריקאית שספריה תורגמו ליותר מ־42 שפות. כשהיא לא כותבת או עובדת, היא אוהבת לטייל בעולם עם בנה. ספר הביכורים שלה, והראשון בסדרה זו, אחד מאיתנו משקר, עובד לסדרת טלוויזיה וכיכב במשך יותר מ־5 שנים רצופות ברשימת רבי־המכר של הניו יורק טיימס.
שם: אחד מאיתנו חוזר 3
מחבר/ת: קארן מ’ מקמנוס
שפה: עברית
תחום: נוער בוגר
תת תחום: נוער בוגר
מק״ט: 011375315

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 106.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-2" class="kot-mispar">1</h2>
			<p class="taarich">אדי</p>
			<p class="taarich">יום שני, 22 ביוני</p>
			<p class="text-no-hazacha">"אנחנו ברצינות צופות ב  <span class="natuy">זה</span>?"</p>
			<p class="text">מייב מרימה את השלט, ואז את הגבות. השאלה הזו מעצבנת אותי כי היא יודעת טוב מאוד שכן, אנחנו אכן צופות בזה. <span class="natuy">זה</span> הוא הסיבה היחידה שבגללה אנחנו יושבות מול הטלוויזיה ביום קיץ יפה כזה.</p>
			<p class="text">"לא היית חייבת להזמין אותי," אני מזכירה לה, וחוטפת ממנה את השלט לפני שתספיק לזרוק אותו לצד השני של החדר. אני לוחצת על כפתור ההפעלה ואז על "ערוצים", עד שאני מוצאת את הערוץ שאני מחפשת. "הסתדרתי מצוין בבית."</p>
			<p class="text">"את אף פעם לא מסתדרת מצוין אחרי אחד מאלה," ברונווין תורמת את חלקה מהפינה של ספה רכה מדי. הרבה יותר נוח לצפות בטלוויזיה בחדר הטלוויזיה של משפחת רוחס מאשר בסלון שלי, וכבונוס אין סכנה שאמא שלי תציץ פנימה. שכחתי, לצערי, שחוויית הצפייה המשופרת הזאת מגיעה עם לא מעט דאגה. ברונווין חזרה הביתה מ"ייל" לחופשת הקיץ לפני שבועיים, ומיד התחילה לנסות לנהל לי את החיים כמו האחות הגדולה השתלטנית שכבר יש לי.</p>
			<p class="text">לא שאני מתלוננת. התגעגעתי לשיחות איתה בצ'אט הקבוצתי של "הרביעייה מבייביו", שאנחנו באמת חייבים למצוא לו שם אחר עכשיו כשיש בו תשעה אנשים: אני; ברונווין; נייט מקולי; מייב והחבר שלה, לואיס סנטוס; קופר קליי והחבר שלו, קריס בקר; ושני חבריה של מייב מהשכבה, תלמידי י"ב לעתיד בתיכון בייביו, פיבי לוטון ונוקס מיירס. זה צ'אט מאוד זוגי, מלבדי ומלבד שני האחרונים. בעצם, יכול להיות שרק מלבדי, כי אף אחד לא לגמרי קונה את ההתעקשות של פיבי ונוקס שהם רק ידידים.</p>
			<p class="text">"צוות בייביו", אולי? אני לוקחת את הטלפון שלי ועורכת את שם הצ'אט הקבוצתי. זה נראה לא רע.</p>
			<p class="text">"מי זה?" מייב שואלת ובוחנת את המסך בעיניים מצומצמות. "הוא הולך להציג —"</p>
			<p class="text">"לא," אני ממהרת לומר. "אלה לא השידורים של 'תיכון איסטלנד'. הם מתחילים בשלוש. זה... אין לי מושג מה זה, האמת."</p>
			<p class="text">"אספה של מועצת העירייה," ברונווין אומרת. ברור שהיא תדע; היא בטח צופה בדברים האלה בשביל הכיף. "נראה שהם עומדים לסיים הצבעת תקציב."</p>
			<p class="text">"מסעיר. אבל לפחות זה משהו עם <span class="natuy">משמעות</span>." מייב מניחה את רגליה היחפות על השולחן קצת יותר מדי בכוח, ומעווה את הפנים כשהעקבים שלה מוטחים בלוח השיש. "לפחות מגיע לזה שישדרו את זה. מה שאי אפשר לומר על —"</p>
			<p class="text">"זו תחנת הכבלים המקומית, מייב," אני קוטעת אותה. "הם לא בדיוק בררנים לגבי מה שהם משדרים."</p>
			<p class="text">הקול שלי רגוע אבל הלב שלי פועם באי־נוחות, ואני קרועה בין הרצון להיות לבד והכרת התודה על כך שאני לא. חבר המועצה שאנחנו צופות בו מכריז שהאספה הסתיימה, והתמונה מתפוגגת לקול מוזיקת מעבר. ברונווין, מייב ואני יושבות בשתיקה כמה רגעים ומאזינות למשהו שנשמע כמו גרסה אינסטרומנטלית וקופצנית במידה משונה של מוזיקת מעליות.</p>
			<p class="text">אז, מופיע על המסך אודיטוריום בית ספר חצי מלא, עם המילים "תיכון איסטלנד: סדרת לימודי הקיץ" מרוחות למטה. לפני שאני מספיקה להגיב, ברונווין מזנקת מהספה שלה אל שלי ומחבקת אותי בכוח.</p>
			<p class="text">"אלוהים, מה את עושה?" אני רוטנת, ושומטת את הטלפון שלי על הכרית.</p>
			<p class="text">"את לא לבד, אדי," ברונווין אומרת בלחישה עזה. ריח תפוחים ירוקים אופף אותי: השמפו הייחודי של ברונווין, שהיא משתמשת בו מאז שאני מכירה אותה. סביר להניח שגם הרבה לפני כן, כי ברונווין היא אדם של הרגלים. פעם אחת, כשנייט היה מבואס במיוחד בגלל הקשר־מרחוק שלהם, נתתי לו בקבוק מהשמפו הזה עטוף בסרט אדום גדול. הוא התעצבן, וזאת היתה כל המטרה — אין זמן שבו<span class="Strong _idGenCharOverride-1"> </span><span class="natuy">לא</span> כיף לערער קצת את הקוּליוּת של נייט — אבל הוא כן שמר אותו.</p>
			<p class="text">"נראה שלא," אני אומרת ויורקת מהפה קווצת שיער. אבל אז אני שוקעת אל תוך החיבוק, כי בעצם אני די צריכה אותו.</p>
			<p class="text">"אחר צהריים טובים, תיכון איסטלנד, וברוכים הבאים לסדרת לימודי הקיץ שלנו." האיש מאחורי הדוכן לא מציג את עצמו, ככל הנראה זה מיותר — הוא בטח מורה או איש מנהלה. מישהו שאחראי על עיצוב מוחותיהם של מתבגרים שנראים לי צעירים ממני באלף שנה, למרות שרק לפני כמה חודשים היה לי יום הולדת תשע־עשרה.</p>
			<p class="text">"תראו את כל החרוצים האלה. הלימודים נגמרו לפני שבועיים והם כבר חזרו," מייב אומרת בזמן שהאיש ממשיך במה שהמנהלת גּוּפְּטָה נהגה לכנות "תחזוקת הבית" — כל ההודעות האקראיות שצריך לדחוס לפני שכל אירוע שקשור לבית הספר יכול להתחיל. "תיכון איסטלנד הזה. זוכרת איך ארבת לסאם ברון במגרש החנייה שלהם, ברונווין?"</p>
			<p class="text">"אני לא ארבתי לו," ברונווין אומרת, אבל טכנית היא כן. רק שזה היה רע הכרחי. פתרון תעלומת המוות של סיימון קלהר היה תלוי בסאם — הנער שסיימון שילם לו כדי ליצור הסחת דעת בזמן שהיינו בריתוק ביום שהוא מת. זה היה הסיפור הכי גדול ונורא שקרה אי־פעם בבייביו. עד לפני כמה חודשים, כשחקיין של סיימון השיק משחק "אמת או חובה" קטלני וכמעט פוצץ את כולנו בארוחת הערב הרשמית לפני החתונה של אחותי.</p>
			<p class="text">לפעמים אני ממש לא מבינה למה מישהו מאיתנו ממשיך לחיות בבייביו.</p>
			<p class="text">"בסך הכול תחקרתי אותו קצת," ברונווין מוסיפה. "וטוב שכך, אחרת..." היא משתתקת כשהטלפונים של כולנו רוטטים יחד.</p>
			<p class="text">"יש המון הודעות חדשות ב'רביעיה מבייביו'," מייב מדווחת לפני שאני מספיקה להגיע לטלפון שלי.</p>
			<p class="text">"אני חושבת שאנחנו צריכים לשנות את השם ל'צוות בייביו'," אני אומרת.</p>
			<p class="text">"זה בסדר מבחינתי," מייב אומרת ומושכת כתפיים. "קריס מוסר שתהיי חזקה, אדי. הוא גם רוצה לדעת אם את עדיין בעניין של ואפלים מחר בבוקר. במקרה גם אני אוהבת ואפלים, רק למקרה שזה מידע רלוונטי למישהו מכם. לואיס אומר 'שילך להזדיין'. הוא לא מדבר על קריס, מן הסתם; הוא מתכוון —"</p>
			<p class="text">"אני יודעת למי הוא מתכוון," אני אומרת, בזמן שהדובר בתיכון איסטלנד מרים יד להשתיק את הפטפוטים חסרי השקט שהתעוררו בקהל.</p>
			<p class="text">"כולנו בסדרת לימודי הקיץ של תיכון איסטלנד יודעים שיש הרבה דברים אחרים שיכולתם לעשות באחר צהריים יפה שכזה ביוני," הוא אומר. "הנוכחות שלכם כאן היא עדות לחשיבות הנושא המיוחד של היום."</p>
			<p class="text">"מיוחד בתחת שלי," מייב רוטנת, ותוחבת קווצת שיער מאחורי האוזן. יש לשיער שלה בדיוק את אותו צבע חום כהה כמו לזה של ברונווין, אבל היא סיפרה אותו לא מזמן לקארה מבולגן וחמוד. אחרי המאבק שלה בלוקמיה, מייב העבירה את השנים הראשונות שלה בתיכון בניסיון לצאת מהצל של ברונווין, ואני חושבת שהדמות הסופית שלה התגבשה כשהיא הפסיקה לחקות את הקוקו הטיפוסי של אחותה.</p>
			<p class="text">"ששש," ברונווין מסננת, וסוף־סוף מרפה ממני.</p>
			<p class="text">"בתיכון איסטלנד אנחנו רוצים לעורר בכם השראה לחלום ולהשיג, אבל גם להכין אתכם לצדדים הקשים יותר של החיים," הדובר ממשיך, "ההחלטות שאתם מקבלים היום כתלמידי תיכון יעצבו את מסלול עתידכם למשך שנים רבות, ולבחירה שגויה יכולות להיות השלכות קשות מאוד."</p>
			<p class="text">"ככה אנחנו קוראים לזה עכשיו?" מייב שואלת. "  <span class="natuy">בחירה שגויה</span>?"</p>
			<p class="text">"מייב, אני נשבעת באלוהים —" ברונווין מתחילה לומר.</p>
			<p class="text">"שקט!" המילה פורצת מתוכי בקול רם וכועס יותר משהתכוונתי, וברונווין ומייב המופתעות משתתקות. הייתי מרגישה בושה על הזעם שהופנה בכיוון הלא נכון, אלמלא הייתי פקעת עצבים אחת גדולה. כי בכל רגע, אני עומדת לראות...</p>
			<p class="text">"איש אינו יודע זאת טוב יותר מהאורח של היום. הוא כאן במסגרת שותפות חינוכית עם מחלקת בתי הסוהר של קליפורניה, כדי לדבר איתכם בכנות על האופן שבו הפעולות שלו הסיטו מהמסלול את מה שהיה אמור להיות עתיד מבטיח. אנא קדמו בברכה את הדובר שלנו, כיום אסיר במוסד הכליאה לנוער של איסט קרנשו, ותלמיד לשעבר בתיכון בייביו השכן — ג'ייק ריירדן."</p>
			<p class="text">ברונווין לוחצת על הזרוע שלי ומייב שואפת אוויר בחדות, אבל מלבד זה הצלחתי להפחיד אותן מספיק כדי שישתקו, כרגע. לא שזה משנה; גם אם הן ידברו, אני לא אשמע מילה מבעד לקול הדם שהולם לי באוזניים. </p>
			<p class="text"><span class="natuy">ג'ייק ריירדן.</span></p>
			<p class="text">האקס שלי. מי שהיה פעם אהבת חיי, כשהייתי תמימה וחסרת ביטחון מדי להבין מי הוא באמת. ידעתי שהוא יכול להיות קנאי לפעמים, ואם הייתם לוחצים עלי בזמנו — אף אחד חוץ מאחותי אשטון לא עשה את זה — אולי הייתי מודה שהוא שתלטן. אבל מעולם לא הייתי מדמיינת שכשאני אבגוד בו, הוא ינקום בי בכך שישתף פעולה עם סיימון כדי להפליל אותי ברצח, ואז כמעט יהרוג אותי כשאנסה לחשוף אותו.</p>
			<p class="text">אה, כן. ג'ייק לא <span class="natuy">באמת</span> ניסה להרוג אותי, לדברי עורכת הדין היקרה מאוד שלו. <span class="natuy">היעדר כוונה מיוחדת</span>, היא אמרה, בצירוף הרבה סיסמאות משפטיות מנופחות אחרות שנכללו בהגנה שלו, ובסופו של דבר מנעו את העמדתו לדין כמבוגר.</p>
			<p class="text">בזמנו הרבה אנשים אמרו שזאת בושה וחרפה, בעיקר כשהמשפט הסתיים וג'ייק נשלח למוסד לנוער עד גיל עשרים וחמש. כל מה שהוא עשה — לא רק לי ולחברים שלי אלא גם לסיימון — הסתכם בשבע וחצי שנים קצרות מאחורי הסורגים. הכותרות צעקו "ניצחון הפריווילגיה!" ושש עצומות אונליין קראו לשופטת להטיל עונש חמור יותר.</p>
			<p class="text">אבל לאנשים יש זיכרון קצר.</p>
			<p class="text">ג'ייק היה אסיר לדוגמה מאז שנכנס לכלא, ובדצמבר האחרון צוות של תוכנית פשע אמיתי צילם עליו כתבה שהיתה, כפי שנכתב ב"בייביו בלייד", "אוהדת במפתיע". ג'ייק היה צנוע. הוא היה מלא חרטה. הוא היה <span class="natuy">מחויב לעזור לצעירים אחרים להימנע מאותן שגיאות שהוא עשה</span>. ואז, בקושי שבועיים אחרי החתונה של אחותי בסוף מרץ, הופיע "מושבע איקס".</p>
			<p class="text">או, ליתר דיוק, אקסית שלו — אישה שטענה שקיבלה מאות הודעות טקסט לגבי המשפט של ג'ייק מאחד המושבעים בזמן שהמשפט התנהל. מתברר שמושבע איקס הזרים אליה באופן קבוע מידע חסוי וביקר באתרי חדשות שהיה אמור להתרחק מהם. כשהופיעו צילומי מסך שלהם ב"באזזפיד", מושבע איקס נלחץ, ניסה למחוק את היסטוריית הגלישה שלו, שיקר תחת שבועה ובגדול נתן לצוות המשפטי של ג'ייק את ההזדמנות לבקש משפט חדש.</p>
			<p class="text">השם האמיתי של מושבע איקס הוא מרשל וייטפילד, עובדה שכל האינטרנט גילה כמה שבועות אחרי שהסיפור התפרסם. הוא ירד למחתרת אחרי שחשפו אותו, והייתי מרחמת עליו אלמלא הרימון שהשליך לאמצע החיים שלי.</p>
			<p class="text">עכשיו התיק של ג'ייק ממתין, ובינתיים הוא פצח במה שמייב מכנה בלעג "סיבוב ההופעות של ג'ייק ריירדן המשתקם". הביקורים בבתי ספר לא תמיד משודרים בטלוויזיה, אבל כשהם כן... אני צופה. אני לא מסוגלת להתאפק.</p>
			<p class="text">"הוא נראה נורא," מייב אומרת במבט יוקד אל המסך.</p>
			<p class="text">היא לא לגמרי צודקת. ג'ייק נראה מבוגר יותר מגילו, תשע־עשרה, אבל לא בצורה שלילית. הוא עדיין נאה. השיער החום שלו מסופר קצר והעיניים שלו חודרות בכחול־שמים על רקע עורו החיוור מדי. הוא בבירור עושה כושר יותר מתמיד, ואפשר לראות את זה למרות בגדי החאקי חסרי הצורה שהוא לובש. הוא מתקרב אל דוכן הנואמים לקול מחיאות כפיים מהוססות, בראש מורכן ובידיים שלובות מולו. בלי אזיקים, כמובן. לא לביקור בבית ספר, למרות ששלושת השוטרים שיושבים על כיסאות מתקפלים בצד חמושים ומוכנים לקראת כל בעיה.</p>
			<p class="text">אבל ג'ייק אף פעם לא עושה בעיות.</p>
			<p class="text">"באתי לספר לכם על התקופה הכי גרועה בחיים שלי," הוא אומר בקול שקט ומלא כנות, כמו שהוא פותח תמיד. ואז, כשהידיים שלו תופסות בכוח בשולי דוכן הנואמים והעיניים שלו נעוצות בתלמידים מולו, הוא מספר להם על התקופה הכי גרועה בחיים <span class="natuy">שלי</span>.</p>
			<p class="text">הוא חכם. הוא מדבר הרבה על <span class="natuy">לחץ, הימצאות תחת השפעה</span> ו<span class="natuy">איומים</span>, כאילו הוא היה השעיר לעזאזל התמים של סיימון — ולא שותפו הנלהב למזימה — שהשתתף בהכול בעל כורחו. לדברי ג'ייק, הוא אפילו לא זוכר שתקף אותי ואת ג'אניי ורגס ביער מאחורי הבית שלה; בזמן המשפט הוא טען שהוא בסך הכול רצה שנפסיק לאיים עליו. <span class="natuy">אנחנו</span>, איימנו <span class="natuy">עליו</span>. אבל זה לא התקבל היטב בבית המשפט של דעת הקהל, אז הוא מקפיד להימנע מהנושא בזמן הביקורים שלו בבתי ספר. אם מישהו מזכיר אותי הוא ממהר לפצוח במונולוג על כך שהבחירות הגרועות שלו פגעו <span class="natuy">בכולם</span>. בעיקר בו.</p>
			<p class="text">בנובמבר הבא יחלפו שנתיים מאז הלילה הנורא ההוא ביער. הרבה דברים טובים קרו מאז: עברתי לגור עם אחותי, מצאתי חברים חדשים וסיימתי את הלימודים בתיכון. לקחתי קצת זמן לעצמי כדי להחליט מה אני רוצה לעשות בחיי, והחלטתי שזה יהיה קשור בהוראה. הוצאתי בפעם הראשונה דרכון בחודש שעבר, כדי שמייב ואני נוכל לטוס לפרו בסוף יולי, כמדריכות בתוכנית לימוד אנגלית. אחר כך אני אתחיל להגיש בקשות לאוניברסיטאות. אבא שלי הוא עדיין ההגדרה להורה לא מעורב, אבל הוא שיחק אותה והציע לעזור לי עם שכר הלימוד.</p>
			<p class="text">השעון המתקתק לקראת השחרור של ג'ייק היה תמיד רחוק מספיק כדי להאמין שאהיה מוכנה כשהוא יעצור — מבוגרת, חכמה יותר, ושקועה עמוק בחיים עסוקים וחשובים שבמסגרתם לא אקדיש מחשבה שנייה לעובדה שהאקס העבריין שלי מסתובב חופשי.</p>
			<p class="text">רק בזמן האחרון עלה על דעתי שאפשר לכוון מחדש את השעון הזה.</p>
			<p class="text">"מה איליי אומר על כל זה?" מייב שואלת בזמן שג'ייק ממשיך במונולוג המתורגל־היטב שלו. בעלה של אחותי עומד בראש עמותה שמספקת סיוע בהגנה משפטית, אז הוא המומחה הקבוע שלנו לכל דבר שקשור בפשע. גם אם, כמו שאיליי ציין בהזדמנות כזאת או אחרת באוזני כל אחד מתשעת חברי "צוות בייביו", בדרך כלל אנחנו מקשיבים לו רק כשמאוחר מדי. "הוא חושב שג'ייק יוכל להישפט מחדש? או שישחררו אותו, או —"</p>
			<p class="text">"איליי עסוק בלחשוב מי יחליף אותו בזמן חופשת הלידה," אני מזכירה לה. ההיריון המפתיע של אחותי אשטון — היא אמורה ללדת בנובמבר — הוא הסיבה לכך שחזרתי לבית של אמא שלי. אמא ואני לא תמיד היינו ביחסים טובים, אבל ההתרגשות מהתינוק נתנה לנו משהו להתחבר מחדש סביבו. בזמן האחרון, החיבור המחודש הזה מתבטא בעיקר בהמצאת כינויים לסבתא שלא יגרמו לה להיראות זקנה. ההצעה המובילה כרגע: ג'יג'י, כי אמא מסרבת לשקול את ההצעה שלי, אינסטה־גראם. </p>
			<p class="text">"איליי מסוגל לחשוב על יותר משני דברים במקביל," ברונווין אומרת. "בעיקר אם תספרי לו כמה את מודאגת."</p>
			<p class="text">"אני לא מודאגת," אני אומרת עם העיניים נעוצות במסך. אבל הקול שלי מעומעם מרוב שאני נושכת את האגרוף שלי.</p>
			<p class="text">ג'ייק סיים את הנאום שלו והתחיל לענות על שאלות מהתלמידים. ילד בשורה הראשונה שואל, "איך האוכל בכלא?"</p>
			<p class="text">"במילה אחת? נורא," ג'ייק אומר בכזה תזמון מושלם שכולם צוחקים.</p>
			<p class="text">"יוצא לך לראות את אבא ואמא שלך?" ילדה אחרת קוראת. המצלמה עוברת אליה מיד ואני מבחינה לרגע בתלתלי נחושת של מישהי אחרת מאחוריה. היא נראית כמעט כמו — אבל לא. כנראה אני מדמיינת. ועדיין, כשאני מעיפה מבט במייב, אני רואה שהיא מסתכלת על הטלוויזיה בעיניים מצומצמות ופרצוף מבולבל.</p>
			<p class="text">"פחות משהייתי רוצה, אבל כן," ג'ייק אומר. "הם לא ויתרו עלי, והתמיכה שלהם כל כך משמעותית עבורי. אני מקווה שיום אחד הם יוכלו להיות גאים בי שוב."</p>
			<p class="text">"איכס," מייב אומרת, אבל אפילו היא נשמעת קצת פחות צינית. מסע שיקום התדמית של ג'ייק ריירדן <span class="natuy">עד כדי כך</span> מוצלח.</p>
			<p class="text">עוד ילד מצביע, וג'ייק מסמן אליו בהרמת סנטר. התנועה כל כך מוכרת — ככה הוא היה מברך את החברים שלנו במסדרון של תיכון בייביו, כשזרוע אחת עוטפת את הכתפיים שלי — שאני מצטמררת. "אם היית יכול לחזור בזמן, מה היית עושה אחרת?" הילד שואל.</p>
			<p class="text">"הכול," ג'ייק אומר מיד. הוא מסתכל ישירות אל המצלמה ואני נרתעת כאילו הוא נכנס לחדר.</p>
			<p class="text">הנה זה.</p>
			<p class="text"> זה מה שחיכיתי לו — הסיבה שאני ממשיכה לענות את עצמי בצפייה בשידורים האלה. אני לא רוצה לראות את זה, אבל אני חייבת להכיר בכך שזה קיים. הניצוץ הזה בעיניים של ג'ייק. זה שהוא לא יכול להסתיר במשך מפגש שלם, לא חשוב כמה הוא יתאמץ. זה שמביע את כל הכעס שהוא מעמיד פנים שהוא כבר לא מרגיש. זה שאומר, <span class="natuy">אני לא מצטער</span>.</p>
			<p class="text">זה שאומר, <span class="natuy">מה הייתי עושה אחרת?</span></p>
			<p class="text"><span class="natuy">לא הייתי נתפס.</span></p>
		</div>
	


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 84.80 ₪ מחיר רגיל 95.40 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 79.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 49.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות