ימים כקלקולם

זהו היומן המטלטל, מעורר המחשבה והמרגש עמוקות של נוגה פרידמן, ששכלה ב־7 באוקטובר את בן זוגה, לוחם שלדג עידו רוזנטל.
פרידמן, יוצרת רב־תחומית וחוקרת מגדר, מתחקה אחרי תהליכי האבל שלה בכנות, בישירות ובתבונה, וגורפת את הקוראים לתוך ספירלות מסחררות של אובדן לצד תובנות חדות כתער, התפכחויות והיפקחויות.
שם: ימים כקלקולם
מחבר/ת: נוגה פרידמן
שפה: עברית
תחום: אוטוביוגרפיה זכרונות
תת תחום: אוטוביוגרפיה זכרונות
מק״ט: 011375189

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

						<title>yamim_kekilkulam-3</title>
		
	
	
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<p class="text-poteach"><span class="ot-potachat _idGenCharOverride-1">מ</span>וקדם מדי לשתף, אבל פאק איט. עידו היה שונא את זה, אבל פאק איט.</p>
			<p class="text">אולי סוף־סוף הגעתי לשלב הפאק איט בחיי.</p>
			<p class="itur">*</p>
			<p class="ot-potachat"><span class="ot-potachat _idGenCharOverride-1">ה</span>פוזיציה שלי עכשיו היא של מלכת האבל, רס"מית העצב, פאקינג אלמנת צה"ל שכולם אומרים לה כל היום, "מה שאת רוצה", "איך שאת מחליטה", "תעשי מה שאת צריכה", כשהכוונה היא בעצם "תעשי מה שאת אמורה, מה שתמיד עושים, מה שנהוג, ויש לך מרחב קטן מאוד לתמרון״. זו פוזיציה של נסיכה שכלואה במגדל, שאומרים לה שיש לה כוח בלתי מוגבל — כל מה שתגידי נעשה — אבל בעצם היא מסורסת מכל צורה של סוכנות. ואם לא מקשיבים לי, אני לא באמת קיימת. בסוציולוגיה יש מונח שנקרא "אקט דקלרטיבי" — כלומר, פעולה הצהרתית. יש מילים שהן פעולה בעולם. "<span class="english">I do</span>" הן דוגמה נפוצה לעניין הזה. למרות שכולם מבינים שאני לא מסוגלת לעשות כלום לבד ורוצים לעזור לי, המילים שאני אומרת לא הופכות להיות פעולה בעולם. </p>
			<p class="text">רציתי צמידים בשביל המוגנות של הילדים שלי. הבית שלי היה מלא בהמון א.נשים, ופחדתי, כי אמנם רוב הגברים שהיו בו הם לוחמים פטריוטים עשויים ללא חת, אבל בטח לאורך ההיסטוריה היו כמה מלח הארץ שאהבו לגעת בבולבולים קטנים או לא יודעת מה. פדופילים גיבורי ישראל. זה לא באמת סותר. אז ביקשתי שמישהי מהמעגל הראשון שלי תצמיד את עצמה לכל ילד.ה, ושיהיו להם צמידים — נגיד סגול לאריה, ירוק לנבו, ומה שתום תרצה לעצמה — ואז גם הילדים יֵדעו תמיד למי לפנות אם הם צריכים משהו. ואם החברה עם הצמיד צריכה ללכת לעשות משהו איפשהו, היא תעביר את הצמיד למישהי אחרת. זה דינמי. שיטה טובה. כולם הסכימו. שיטה טובה. לא קרה. אני לא מאשימה אף אחת. ושמרו על הילדים שלי. צבא הנשים המדהימות שלי ממש לא נופל מהצבא של עידו, לפחות לא ביכולות הייעודיות שאליהן הוא מתאמן — בעבודת דאגה לאחר. אבל לא הכינו את הצמידים שביקשתי. וכן היו פעמים שראיתי בחטף את אריה או תום לבד בחדר ודאגתי, אז אמרתי משהו לחברה, אבל הרגשתי שזה לא מספיק. בכל מקרה, גם בימים כתיקונם אני לא עושה את כל מה שאני חושבת שצריך. אבל אני כן רגילה לעשות דברים בעצמי, והעניין הזה של לבקש משהו, ואז להמתין ולראות אם זה שאמרתי זה מספיק בשביל שהוא יקרה, זו תחושה איומה של היעדר שליטה. בגלל זה אין לי יכולת ניהולית וואט סו אבר. אולי קוראים לזה קונטרול פריק? מעולם לא חשבתי על עצמי ככזו, אבל אולי טעיתי. ביקשתי לעשות את השבעה בחוץ לארץ. <span class="english">Abroad</span> <span class="english">Shivaa</span>, כמו שקוראים לזה באנגלית, להעתיק לפחות חלק מהמעטפת המגוננת שיש לנו פה, לילדים ולי, לסביבה מגוננת — שכל מי שרוצה שתבוא איתנו לאן שזה לא יהיה שאין בו מלחמה. תיכננתי לעשות שיפוץ בבית בשנה הבאה — מי יודע אם זה יקרה — ואמרתי שאת הכסף של השיפוץ אני רוצה לשים על כרטיסי הטיסה ועל הוצאות השהייה של כל אלו שמעוניינים לבוא איתי. בגדול זורמים איתי, אבל על זה קצת הסתכלו עליי כאילו אני משוגעת. זו דווקא נראית לי החלטה כלכלית חכמה. לשפץ את הבית המתפרק שלי זה סחרור טראומטי ואידיוטי. להשקיע באנשים שאני אוהבת ובאנשים שעידו אהב ייתן לי תשואה רגשית הרבה יותר גבוהה. אני ממש מקווה שזה יקרה. זה דורש יכולות הפקה שמעולם לא היו לי, ובטח לא עכשיו, בימים כקלקולם.</p>
			<p class="text">אני ממתינה לראות אם זה יקרה. אין לי אפשרות אחרת. אני יכולה רק להגיד, ולבקש שוב, ולהתעצבן ולצאת מכליי מכל אותם אנשים שאומרים לי, "תדברי איתי, אני רוצה לעזור", ו"כל מה שאת צריכה״, אבל בעצם חושבים שאני משוגעת וטועה, אז הם חוזרים לחיים של עצמם תוך רגע ושוכחים ממני.</p>
			<p class="text-no-hazacha"> הי. זו נוגה עם טיפה פרספקטיבה פה. אני לא רוצה להתערב יותר מדי בטקסט בדיעבד, זו מי שהייתי אז — אבל מדי פעם אוסיף הערות אנכרוניסטיות. ולענייננו — אני באמת לא הצטיינתי בשפיות יתר בתקופה הראשונה, ואני מבינה טוב מאוד למה התעלמו באלגנטיות מרעיונותיי המופרכים. בסוף טסנו ליוון עם חבורה קטנה וזה היה נורא ואיום, כמובן.</p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 78.40 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 73.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 49.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

שכול הומור שחור ה7 באוקטובר בעקבות השבעה באוקטטובר השבעה באוקטובר יומנים ממואר

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!