רוזמרין לא מבין את החורף

”רוזמרין לא מבין את החורף” הוא רומן מרגש ומעורר השראה, המורכב מפסיפס של סיפורי חיים של נשים שונות, שכל אחת מהן מתמודדת עם כאב, אהבה, אובדן ובחירה. ביום גשום אחד, נפגשות הדמויות – אישה שמגלה אהבה בגיל מאוחר, נערה שמתאהבת בחברתה, אלמנה שכותבת לבעלה, רעיה שבוחרת לא להביא ילדים לעולם – וכל אחת מהן חושפת את עולמה הפנימי, הפגיע והאמיץ. זהו ספר שמצליח לגעת בלב הקוראים דרך רגעים קטנים של אנושיות, חמלה ותשוקה.

מתאו בוסולה, סופר איטלקי מצליח, מאייר ויוצר קומיקס, מביא קול ייחודי ועדין לכתיבה על נשים, מתוך רצון להבין ולא מתוך ידיעה. ”רוזמרין לא מבין את החורף” הוא ספר על הסתירות שבנפש, על מערכות יחסים מורכבות, ועל הכוח להיוולד מחדש גם כשנדמה שהחורף לא ייגמר. מתאים במיוחד למי שמחפש ספר עמוק, פיוטי ומלא רגש, שמאיר את הפינות האפלות של הלב באור רך ומדויק.
שם: רוזמרין לא מבין את החורף
מחבר/ת: מתאו בוסולה
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת תרגום
מק״ט: 011375173

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<p class="text-poteach">הבוקר לא הצלחתי למצוא את הנעליים השחורות. </p>
			<p class="text">חיפשתי אותן בכל מקום: במחסן, מאחורי הארון, מתחת למיטה, במרפסת, אבל כלום. כאילו בלעה אותן האדמה. פרצתי בבכי כשחשבתי שאת בטח היית מוצאת אותן בשבילי, כפי שתמיד עשית עם המשקפיים והמפתחות לאוטו. זה רק אחד מתוך אלפי דברים שלא תעשי בשבילי עוד. </p>
			<p class="text">לא תקריאי לי את איזבל אַיינְדָה, לא תעסי את כפות רגליי כשנשב על הספה מול "דאונטון אבּי", לא תכיני לי קציצות חצילים בימי שישי, לא תערמי חשבונות על אדן החלון בכניסה. אני לא אגיד לך עוד "תודה", לא אגיד "סליחה", לא אשאיר עוד את המגבת הרטובה על הרצפה רק מפני שאני אוהבת לשמוע את הקול שלך כשאת גוערת בי, ולא אכין עוד עוגיות ללא גלוטן. לא אחזיק לך את היד בחושך על ידית הכורסה הקשה, מִפחד שבמהלך הלילה תחליקי ממני ותעזבי אותי. </p>
			<p class="text">בסופו של דבר, בכך מסתכמים חייו של מי שנשאר. אסופה של "לא עוד".</p>
			<p class="text">מֶצֶאטִי התחיל להחנות את הרכב ממש מתחת לחלון שלנו. וסִילבסטְרִין מוציא בכל שבוע את הזבל האורגני ביום הלא נכון, כך שבאופן קבוע יש לנו שקית של סירחון מול שער הכניסה לבניין. אני לא יודעת למה אני מספרת לך את זה, אולי מפני שגם בזה את חסרה לי, בדרך שבה ניהלת אותם בחן, גרמת להם להבין כמה הם לא תרבותיים. בתשומת הלב שהקדשת לחיֵי השכנוּת המשותפים, כמו תמיד בטון מתקתק אך תקיף. די היה במבט שלך, בחיוך, על מנת לכופף את העולם. בזמן שאני, לבד, לא מצליחה לעשות כלום. מעולם לא יכולתי לעמוד במבטי תוכחה או כעס של אנשים. </p>
			<p class="text">לא היית צריכה לעשות לי את זה, את יודעת? חשבתי שאני מוכנה, אבל זה לא נכון. אני אפילו לא יכולה לבכות עלייך כמו שצריך. יהיה עליי לעשות זאת בסתר, או בשקט מוחלט. אנשים לא יבינו זאת: מדוע שותפה לדירה מתאבלת כמו על אהבת חייה? </p>
			<p class="text">עשרים ואחת שנים יחד, מירה שלי, בלי שיכולנו לומר את האמת. </p>
			<p class="text">גם אם מתפתלים בשקרים, וגם אם הפחד מאלץ להתחבא, אין זה אומר שאפשר להפסיק לאהוב. מתרגלים לזה, טיפה אחר טיפה, קצת בכל יום, עד שהעמדת הפנים הופכת לעניין טבעי. ולא נכנענו, גם כאשר כולם חשבו שאנחנו שתי זקנות בלות שחולקות דירה בשביל לחסוך כסף. אלמנה וחברתה הרגזנית שהחליטו לגור יחד על מנת שלא להיות לבד. התרגלנו להיות שקופות, רואות ואינן נראות, גם בשביל לברוח מרגשות הטינה של האנשים שהחליטו לצאת מחיינו, כאילו הבחירה שלנו הייתה עוול שנעשה להם. רק בגלל זה החלפנו חמש דירות. מעולם לא ריכלו עלינו, מעולם לא חשדו, אפילו שהשארת לי בכל בוקר פרח מנייר שהכנת במשרד בתשומת לב רבה כל כך. השקט שלנו היה חשוב יותר מהצורך להוכיח משהו למישהו, לחֶברה האנושית, ואפילו לעצמנו. לא יכולנו להפוך את הקשר בינינו לקרב מול שאר העולם. האהבה שלנו הייתה ונשארה עניין שהוא רק שלנו. </p>
			<p class="text">אבל, את יודעת, בשבוע שעבר קרה משהו שלא הספקתי לספר לך. עמדתי בתחנה וחיכיתי למס' 52, ויחד איתי עמדו שתי נערות שהחזיקו ידיים. לאחת היה שיער בצבע אדום אש ועור לבן חלבי. כמו עשוי משעווה. השנייה הייתה אולי הוֹדית, נראה לי, מאלה עם העיניים הכהות וצבע עור יפה כזה? בכל מקרה, פתאום הגיע האוטובוס, הדלתות נפתחו ושתי הבחורות התנשקו. בדיוק כמו השתיים שסיפרת לי עליהן בתחילת הקיץ, מתחת לבית שלנו, זוכרת? בקיצור, בזמן שהסתכלתי עליהן, חשבתי רגע על כל מה שהפסדנו כשבחרנו להישאר במקום מוגן. כמו למשל נשיקה ארוכה ומלאת תשוקה לאור יום, בלי כל חשש. בלי להתבייש. אין בושה באהבה. מי שצריך להתבייש, אם כבר, הם אלה שהביטו בהן מחלונות האוטובוס כאילו הן עושות דבר רע. אבל לא היה להן אכפת. הן התנשקו והמשיכו לצחוק. ואז חשבתי שאולי הדור שלנו יהיה האחרון שייאלץ להסתתר, לחטוף את אש הדעות הקדומות, להמיר את החופש שלו בתחושת ביטחון. </p>
			<p class="text">את זוכרת, מירה שלי, כשהייתי קוראת לך בצרפתית מיר־אַמוּר, וזה נשמע לך כמו שם של אכסניה זולה עם כוכב אחד? אז הנה, אַת הכוכב ההוא, הייתי רוצה לראות אותו בוהק עכשיו. מאז הערב שבו הלכת לעולמך, על מיטת בית החולים ההיא, ידך בידי, תקף אותי צורך בלתי נשלט להגיד לכולם שאני אוהבת אותך. מתחשק לי לעמוד על כיסא ולצעוק לָעולם, לקחת את הסיכון. כי, איך אומרים? אין אדם מסוכן יותר מזה שאין לו מה להפסיד. והייתי מוכנה לעשות זאת, בלי פחד או מבוכה, ממש ביום ההלוויה שלך.</p>
			<p class="text">והבוקר לא הצלחתי למצוא את הנעליים השחורות. אז החלטתי לנעול את הכסופות. בכל פעם שנעלתי אותן, צחקת עליי קצת. קראת להן "הנעליים האורתופדיות של סינדרלה", שרת לי את השיר של הפֵיה, ואני צחקתי כפי שרק את יכולה לגרום לי לצחוק. אין נעליים מתאימות יותר לפגישתנו האחרונה, חשבתי, לַיום שבו אצהיר בפני כולם על אהבתי אלייך. </p>
			<p class="text">הירהרתי בזה כל הבוקר, כל כך הרבה עד שהגעתי באיחור, דווקא ביום ההלוויה שלך. חניתי רחוק ואמרתי לעצמי שבדרך אצליח לאזור אומץ. נכנסתי נחושה אל הפיאצה, וכאשר חציתי אותה, הרגשתי כיצד הכוחות אט־אט מתנדפים ממני, ועצרתי. הבטתי סביב. היו שם כל כך הרבה אנשים, מירה שלי, כמעט שנבהלתי. והם היו שם כולם בשבילך. בין האנשים שאהבו אותך ובאו לבקר אותך בבית החולים היו גם כאלה שמעולם לא ראיתי, ואחרים שכלל לא ציפיתי לראות. ליד הבת של השכנים מהקומה הרביעית, זו שנראית כאילו יצאה מתוך מגזין יופי, עמדה נערה מתבגרת עם שיער שחור קצר, המון חורים באוזניים ונזם טבעת באף. וגם זו שקיבלה את התפקיד שלך בעבודה, עם הקארה המוקפד, עמדה שם ובכל רגע בדקה מה השעה כמי שמחכה לסיים עם עניין פורמלי. הייתה שם גם מישהי גבוהה, גאה, בלבוש צעקני שלא כל כך מתאים לאירוע. היא בכתה בשקט, ולצדה השוטרת שרצה אל הגג ביום הנורא ההוא. </p>
			<p class="text">ושם, בין שלל האנשים שהתכנסו עבורך תחת השמיים שאיימו להוריד גשם, פגשתי לראשונה בבת שלך. </p>
			<p class="text">ברגע שהיא ראתה אותי, הפנים שלה השתנו. ידעתי במה אני מסתכנת, אבל לא הייתה לי כוונה לעצור. התקרבתי אל הכנסייה, קצת בהיסוס, היא ראתה אותי והתחילה לרוץ, נעמדה במרחק של כמה סנטימטרים ממני וצעקה עליי, "זה לא המקום שלך!" חשבתי שהיא רוצה לגרש אותי. זה לא הוגן בעיניי, אבל הייתי מבינה. הייתי עושה זאת, גם הפעם, למען חיים שקטים. הייתי מתרחקת ונפרדת ממך מחוץ לכנסייה. לעולם לא הייתי רוצה לרמוס את כאבה של בתך בכאבי שלי. לא הייתי מביכה אותה עם הבכי הפתטי שלי, זה נתעב ואגואיסטי בעיניי, כאילו אני מנצלת אותך לאחר המוות. </p>
			<p class="text">נשארתי משותקת במָקום, מוכנה למטר ההאשמות מצדה, אבל הבת שלך הושיטה אליי יד, ואני הבטתי בה בלי להבין. בסוף לחצתי אותה, מתוך דחף טבעי או נימוס או לא יודעת מה. </p>
			<p class="text">"זה לא המקום שלך," היא אמרה שוב, הפעם בקול רגוע יותר. "את צריכה להיות בפנים, בשורה הראשונה, לידי וליד סבתא שלי."</p>
			<p class="text">הרמתי את כיסוי התחרה מפניי הדומעות כדי שאוכל להתפעל מעיניה הבהירות. היא כל כך דומה לך, מירה שלי, גאה ומתוקה בה בעת. התחבקנו חזק. יש לכן אותו ריח בשיער. </p>
			<p class="text">כאשר נכנסנו פנימה והתקרבנו אל המזבח, לא כיסיתי עוד את הפנים, לא פחדתי להראות את הדמעות שלי. </p>
			<p class="text">התיישבתי בספסל הראשון, ממש ליד אמא שלך, היא ראתה אותי ואמרה, "מימי, סוף־סוף!" וליטפה את לחיי. הסתובבתי אל הבת שלך, היא הבינה והינהנה. הבטתי באמא שלך, לקחתי את ידה בידי ואמרתי, "אמא, את שמחה שאני כאן?"</p>
			<p class="text">"נהנית במחנה הקיץ?" היא שאלה. "תראי איך הזדקנת, את לא צריכה לנסוע שוב לכל כך הרבה זמן!"</p>
			<p class="text">"היא לא תלך עוד לשום מקום," אמרה הבת שלך. </p>
			<p class="text">לאחר מכן ישבנו בדממה. היינו שתי נשים שחולקות כאב וסוד, ואישה שלישית שזה עתה מצאה מחדש את בתה, אפילו שלא הייתה ממש שלה. </p>
			<p class="text">הכומר החל לדבר, אבל כבר לא שמעתי כלום. לידך, מעל הארון, עמד עציץ של רוזמרין. אאורורה הביאה אותו, השכנה מהקומה השלישית, כמה חיבבה אותך. היא חיפשה אותי בעיניה כאשר הניחה אותו, כמו מבקשת את האישור שלי. הבטתי בה וחייכתי. שעה לאחר מכן השארנו את הצמח בבית הקברות על השיש הלבן ליד התמונה שלך. השומר שעובד שם ראה אותו ואמר, "זה לא מפחד מכלום, אפילו לא מהחורף!"</p>
			<p class="text">לפני שהלכתי משם, בתום סיבוב ארוך של ברכות ניחומים, נעמדה לידי גברת דקיקה וכפופה מעט. זו שבעלה היה חולה, הייתן מדברות הרבה במסדרון של בית החולים כשהלכת לטיפולים שם, את בטח זוכרת אותה. קוראים לה אלמה. היא נתנה לי מעטפה צהובה, הידיים שלה רעדו כאילו שמדובר באוצר. </p>
			<p class="text">"זה בשבילך," היא אמרה. "תקראי מתי שתוכלי." הודיתי לה, חיבקתי אותה וחזרתי למכונית. </p>
			<p class="text">נסעתי במשך זמן־מה, כשהגעתי הביתה כבר ירד הערב. נכנסתי פנימה, זרקתי את התיק על הרצפה, והמעטפה הצהובה החליקה ממנו. הרמתי אותה ופתחתי. ציפיתי לכרטיס ניחומים רגיל, אבל מצאתי מכתב אהבה ששלחה איזו אישה לגבר אחד. המכתב התחיל בחרטה גדולה על שלא הכירו בצעירותם. </p>
			<p class="text">המשפט האחרון היה: "אתה יודע, חברה טובה אמרה לי, תמשיכי לכתוב לו, תמיד תוכלי למצוא אותו בין המילים שלך, הוא ימשיך לחיות בתוכן. אז החלטתי שמעה ואילך, זו תהיה הדרך שלי לשמור אותך בחיים."</p>
			<p class="text">הנחתי את המכתב, קרסתי על הספה בחשכת החדר ועצמתי עיניים. אחרי זמן קצר קמתי, ניגשתי אל המטבח והדלקתי את האור. על השולחן עוד נח הפרח האחרון שהכנת מנייר. </p>
			<p class="text">התיישבתי והתחלתי לכתוב לך. </p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 78.40 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 73.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 49.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה