הכוכבים לצידנו
כשהעבר רודף אותך – האם תצליחי להאמין שוב באהבה?
שמה של טביתה ברייטון עלה לכותרות כשנחטפה על ידי הרוצח הסדרתי הידוע בכינוי ”השדכן” – אך בניגוד לכל קורבנותיו, היא היחידה ששוחררה מרצונו. שנתיים לאחר מכן, כאם יחידנית, היא בוחרת לחשוף את סיפורה המצמרר בסדרת ראיונות עם סופרת מקומית. בעוד היא מתמודדת עם זיכרונות כואבים ושדים פנימיים, היא מוצאת נחמה – ואולי גם תקווה – בגייב, גבר מסתורי עם עבר סבוך משלו.

”הכוכבים לצידנו” הוא רומן עוצמתי, מרגש ומטלטל, שמביא את סיפורם של שני אנשים שבורים המחפשים אור בתוך החושך. ג’ניפר הארטמן, מהקולות הבולטים ברומנטיקה האפלה, שוזרת ביד אמן כאב, תקווה ואהבה בלתי מתפשרת. ספר מושלם למי שמחפש רומן שיישאר בלב הרבה אחרי סיום הקריאה.
שם: הכוכבים לצידנו
מחבר/ת: ג’ניפר הארטמן
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011350153
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">פרק<span class="no-break"> 1</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">גייב</h3>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">יולי, חמישה חודשים מאוחר<span class="no-break"> יותר</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אני בטוח שאדם יכול למצוא כבוד ברוב הדברים, אבל אין שום כבוד באהבה חד<span class="no-break"> צדדית.</span></p>
			<p class="textindent">זה פאקינג<span class="no-break"> מכאיב.</span></p>
			<p class="textindent">אין שום הרמוניה, שום יופי, שום ניצחון בזה. אי אפשר לזכות באיזשהו פרס שהתאמצת לקבל. הייתי מרחיק לכת ואומר שזו קללה — במיוחד באותם רגעים שבהם השמש עוטפת אותה בשמיכה מוזהבת, מאירה על השלמות שלה, כאילו היקום מושיט לי גזר ואז מושך אותו בחזרה ברגע שאני מתכוון לנגוס<span class="no-break"> בו.</span></p>
			<p class="textindent">אולי לא גזר; גזרים זה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מעליב.</span></p>
			<p class="textindent">היא כמו בר טאקו של 'אכול כפי יכולתך' שנפרש ליד החוף באתר נופש כזה של 'הכול כלול', שעה שרוח מלוחה מנשקת את עורך, והגלים מתנפצים על החוף כמו השיר האהוב<span class="no-break"> עליך.</span></p>
			<p class="textindent">אבל אז מתקרבת סערה, ומתחיל לרדת גשם<span class="no-break"> שוטף.</span></p>
			<p class="textindent">אתה אומלל, רטוב כולך, קופא<span class="no-break"> מקור.</span></p>
			<p class="textindent">והכי גרוע, אתה עדיין<span class="no-break"> </span><span class="no-break">רעב.</span></p>
			<p class="textindent">ככה מרגישה אהבה חד צדדית עם נערת החלומות<span class="no-break"> שלך.</span></p>
			<p class="textindent">ועוד יותר משום שהיא לא רק נערת חלומות שאני אוהב מרחוק — אנחנו<span class="no-break"> חברים.</span></p>
			<p class="textindent">יותר מחברים, למעשה. אני כמעט הכול<span class="no-break"> בשבילה.</span></p>
			<p class="textindent">ו'כמעט־הכול' זה סוג מאוד ספציפי של<span class="no-break"> עינוי.</span></p>
			<p class="textindent">"קפיצת<span class="no-break"> פצצה!"</span></p>
			<p class="textindent">סידני קופצת לתוך בריכת השחייה, הישבן שלה נוגע ראשון <span id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak"></span>במים, והמים שניתזים גורמים לי להסיט את מבטי מטביתה כשאני מסיט את השיער הרטוב מפניי. אני מביט לתוך הבריכה, השמש שוקעת מאחורי ענן. השותפה שלי לתעלולים מאז ילדותי צווחת כשהיא משגרת את עצמה למעלה מתוך המים העמוקים ומנערת מים<span class="no-break"> משערה.</span></p>
			<p class="textindent">"זה קר, זה קר, זה ממש קר!" היא קוראת, עורה הופך לעור ברווז. "למה זה כל כך<span class="no-break"> קר?"</span></p>
			<p class="textindent">הארוס שלה, אוליבר — שהוא במקרה גם אחי החורג — צף לידה בתוך גלגל ים מתנפח בצורת חד קרן, לוגם מיץ תות מקשית רחבה. "הטמפרטורה של המים היא רק עשרים ושלוש מעלות," הוא אומר בפנים נטולות הבעה. "זאת הסיבה, אני<span class="no-break"> מניח."</span></p>
			<p class="textindent">היא מתיזה<span class="no-break"> עליו.</span></p>
			<p class="textindent">חיוך עולה על שפתיי כשאני מתבונן באנשים האהובים עליי נהנים מהקסם של אחר הצהריים קיצי במערב התיכון. אני לוגם מהבירה שלי, מרים יד אל מצחי וממצמץ כשאור חזק מאיר על עיניי. מבטי מאתר את טביתה כשהיא פוסעת לעבר הבריכה וטובלת את בהונותיה במים. היא מתכווצת ונרתעת לאחור, כאישור לטענה של סידני שהמים<span class="no-break"> קרים.</span></p>
			<p class="textindent">אני לוגם את שארית הבירה שלי, מניח את הבקבוק הריק לידי וקם מהכיסא הנוח. היא מרימה אליי מבט כשאני מתחיל להתקרב, וחיוכה מופיע<span class="no-break"> מהר.</span></p>
			<p class="textindent">זה לא אותו חיוך שראיתי לפני שמונה חודשים, כשהיא נכנסה אל הבית שלי ואל חיי, אחרי שהגיעה לשם כדי לצאת עם אוליבר לדייט שלא התקדם לשום<span class="no-break"> מקום.</span></p>
			<p class="textindent">החיוך כבר לא מגיע אל<span class="no-break"> עיניה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מסיר את משקפי השמש שלי, וחושף את העובדה שהחיוך שלי עדיין<span class="no-break"> כן.</span></p>
			<p class="textindent">"בואי, טב'ס," אני קורא, וכפות רגליי היחפות מצליפות במדרכה כשאני פוסע אליה. "תקפצי פנימה. אני אדחוף אותך אם את<span class="no-break"> רוצה."</span></p>
			<p class="textindent">"זה קפוא," היא צוחקת קלות ומושכת בזנב הסוס הגבוה שלה, <span id="page15" role="doc-pagebreak" aria-label="15" epub:type="pagebreak"></span>שחור כמו כנף של עורב. "אני צריכה קודם<span class="no-break"> להתרגל."</span></p>
			<p class="textindent">"לא, זה גרוע הרבה יותר להתרגל. את קופצת פנימה וסובלת במשך חמש שניות. זהו. כולם יודעים את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">החזה שלי דוקר מהמשמעות<span class="no-break"> הכפולה.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא חושב שהיא יודעת את<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">טביתה מתרחקת מקצה הבריכה, מסדרת את הכתפייה הדקה של בגד הים השלם והירקרק שלה, כשעיניים חומות עם הבהובים ירוקים תואמים עולות לעברי. "קודם קרם הגנה. ואז אחשוב על<span class="no-break"> </span><span class="no-break">זה."</span></p>
			<p class="textindent">"אני אדאג לך." אני רץ את שארית הדרך אל הפטיו המקורה ולוקח את שפופרת קרם ההגנה מאחד משולחנות<span class="no-break"> הזכוכית.</span></p>
			<p class="textindent">תמיד יש לי מלאי של קרם הגנה, במיוחד אחרי שהשכנים שלי, סידני ואוליבר, בנו בריכת שחייה חפורה באדמה בחודש מאי האחרון. אני לא מבלה יותר מדי זמן באור שמש ישיר, בשל כוויה מדרגה שלישית שחטפתי לפני שבעה חודשים, בחג המולד. הצלקת מכסה חלק ניכר מהחלק העליון של זרועי, מגיעה עד צווארי, ונעלמת ממש לפני שהיא מגיעה אל קו הלסת שלי. אני קורא לה פציעת קרב אפית, אבל סידני קוראת לה צלקת<span class="no-break"> אהבה.</span></p>
			<p class="textindent">אחרי הכול, זה קרה לי כשהצלתי אותה מחדר שינה<span class="no-break"> בוער.</span></p>
			<p class="textindent">זכיתי באפשרות נצחית לקבוע במה נצפה במרתונים שלנו בנטפליקס, זה בטוח. זה, ואספקה לכל החיים של מטבל טאקו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בחינם.</span></p>
			<p class="textindent">טביתה הולכת אחריי אל הפטיו, זרועותיה עוטפות את חזהּ כמו חיבוק. אני לוחץ כמות גדולה של קרם לתוך כף ידי, משאיר את מבטי על המשימה שלי ולא על בגד הים שלה שמתקרב אל שדה הראייה שלי. וכשאני סוף־סוף מרים את מבטי, אני רואה שמבטה ממוקד על הצלקת<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">זה לא גילוי חדש, אבל נראה שהיא תמיד מתחילה לרחף קצת כשעיניה קולטות את העור המחוספס, המורם מעט. הן מזדגגות והיא נסוגה, הולכת למקום<span class="no-break"> אחר.</span></p>
			<p class="textindent">אני אף פעם לא עושה מזה עניין גדול, ולעיתים קרובות חותך <span id="page16" role="doc-pagebreak" aria-label="16" epub:type="pagebreak"></span>את המתח הקצר באמצעות הסחת דעת או הומור. אני אוחז במפרק ידה ומושך אותה לעברי בחיוך משועשע.<span class="no-break"> "תסתובבי."</span></p>
			<p class="textindent">היא ממצמצת כשהערפל מתפוגג מעיניה, וחיוך ביישני עולה. "סליחה, ריחפתי<span class="no-break"> קצת."</span></p>
			<p class="textindent">היא עושה את זה הרבה<span class="no-break"> לאחרונה.</span></p>
			<p class="textindent">בשמונת החודשים שאני מכיר אותה, טביתה ברייטון הלכה וקמלה. הנחישות שלה נסדקה, והרוח הצבעונית שלה דהתה והפכה<span class="no-break"> לאפורה.</span></p>
			<p class="textindent">זה התחיל בנשיקה, נשימה של חיים<span class="no-break"> חדשים.</span></p>
			<p class="textindent">והסתיים בכך שליבי הוכנס לארון<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מתים.</span></p>
			<p class="textindent">היא מכחכחת בגרונה, מסתובבת ומביטה בבריכה, בדיוק כשסידני מזנקת על אוליבר עד שהוא נופל מגלגל הים, והדקירי אך בקושי ניצל. צחקוק נפלט מפיה של טביתה כשאוליבר מניח את הכוס על קצה הבריכה וסידני קופצת על גבו ומשלבת את קרסוליה, הצחוק שלהם חזק יותר מהפלייליסט משנות ה־90 שבוקע<span class="no-break"> מהרמקולים.</span></p>
			<p class="textindent">'<span class="english"><span class="italic _idGenCharOverride-3">Sex</span></span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> </span><span class="english"><span class="italic _idGenCharOverride-3">and</span></span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> </span><span class="english"><span class="italic _idGenCharOverride-3">Candy</span></span>' של מרסי פלייגראונד מתנגן כשאני מתחיל למרוח עליה את קרם<span class="no-break"> ההגנה.</span></p>
			<p class="textindent">העור שלה לבן כשלג, אבל חמים למגע. ידיי משוטטות מעלה ומטה על זרועותיה, על עצם הבריח שלה, על גבה, ואני נשבע שהיא נרעדת, אבל יכול להיות שזה בגלל הקרירות של<span class="no-break"> הקרם.</span></p>
			<p class="textindent">זיכרון מתחילת פברואר עולה בראשי. היא הייתה ישובה בין רגליי על הרצפה בסלון, כשגבי שעון על הספה. עשיתי לה עיסוי, ידיי היו להוטות לחקור, וליבי דהר מרוב השתוקקות להתכופף ולנשק את הנקודה המתוקה הזאת שממש מתחת לאוזן שלה, היכן שסימן לידה זעיר עיטר את עורה החיוור. לקחתי את הקשר שלנו לאט, מכיוון שהכרתי את ההיסטוריה שלה, ידעתי על הזוועות שעברה מידיו של אדם<span class="no-break"> מטורף.</span></p>
			<p class="textindent">ידעתי שהיא הייתה מאוהבת בעבר, ושאוכל לעמוד<span class="no-break"> בציפיות.</span></p>
			<p class="textindent">היא השמיעה צליל דמוי גניחה שגרם לדם שלי לגעוש דרומה כשאגודליי עיסו את השריר שבראש עמוד השדרה שלה. הייתי <span id="page17" role="doc-pagebreak" aria-label="17" epub:type="pagebreak"></span>נועז, העברתי את ידיי במורד גופה ואחזתי במותניה כשהנחתי את אפי על<span class="no-break"> ראשה.</span></p>
			<p class="textindent">ברגע שנשמתי אותה לתוכי, והגניחה שלי נפלטה החוצה ונשפה על שערה, טביתה התקשחה בזרועותיי. היא התנערה מאחיזתי ומלמלה משהו על כך שהיא שומעת את התינוקת שלה, הופ, בוכה, ונעלמה בהמשך<span class="no-break"> המסדרון.</span></p>
			<p class="textindent">לא יצא לי לנשק אותה באותו<span class="no-break"> לילה.</span></p>
			<p class="textindent">לפעמים הצטערתי שנישקתי אותה<span class="no-break"> בכלל.</span></p>
			<p class="textindent">הניחוח של קרם ההגנה ושל השמפו בריח יסמין מגיע אליי, מתמזג עם ריח הכלור, כשרוח חמימה נושבת. טביתה נשענת עליי קצת, זנב הסוס שלה מדגדג את סנטרי, ואני מנסה לא לחפש משמעות במחווה הזאת. אני לא מנתח יותר מדי את הנשימה המקוטעת שנפלטת ממנה כשאצבעותיי מרפרפות במקרה על צד השד<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתעלם לגמרי מהמבט הלוהט שהיא שולחת לעברי כשהיא מסתובבת וממלמלת בקול צרוד,<span class="no-break"> "תודה."</span></p>
			<p class="textindent">מעטה עננים נאבק עם מתקפה של קרני שמש מעלינו כשעיניה מושפלות מטה, מביטות בעיניי, וחוזרות אל הכפכפים שלה. היא אבודה במלחמה<span class="no-break"> משלה.</span></p>
			<p class="textindent">אני אוהב לחשוב שאני חלק מהמלחמה הזאת, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לשקוע בזה במשך זמן רב מדי. הנחתי את החרב שלי לפני חמישה חודשים, כשהבחורה הזאת, שהתאהבתי בה ללא תקנה נכנעה לעברה האפל — לרוח הרפאים של גבר אחר — ויתרה על עתיד<span class="no-break"> איתי.</span></p>
			<p class="textindent">זו הייתה תבוסה קורעת<span class="no-break"> לב.</span></p>
			<p class="textindent">אבל אני חייל סבלני, ואני אמתין. אמתין עד שהיא תהיה מוכנה לראות אותי כפי שאני, ולא כמו גבר שמחליף את האהבה שאבדה<span class="no-break"> לה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"כשתסיים למשש את אשתך הקטנה, תביא את התחת שלך לכאן," סידני שואגת כשהיא מקפצת בתוך המים. "אני רוצה לשחק קרב<span class="no-break"> תרנגולים."</span></p>
			<div id="page18" role="doc-pagebreak" aria-label="18" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">אשתך<span class="no-break"> הקטנה.</span></p>
			<p class="textindent">אין לה מושג עד כמה הכינוי הזה חותך בי עד העצם. אבל אני אף פעם לא חושף את הכאב. אני עוטה על עצמי את המסכה המוכרת וקורץ אל סיד. "שנייה<span class="no-break"> אחת."</span></p>
			<p class="textindent">אוליבר מקמט את מצחו, ואני רואה שהוא תוהה. "תרנגולים?" הוא<span class="no-break"> שואל.</span></p>
			<p class="textindent">"כן, המשחק הזה עם<span class="no-break"> הכתפיים</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">"צריך עופות בשביל<span class="no-break"> זה?"</span></p>
			<p class="textindent">אני פורץ בצחוק כשטביתה לוקחת ממני את קרם ההגנה ולוחצת אותו לתוך כף<span class="no-break"> ידה.</span></p>
			<p class="textindent">אחי החורג הוא דמות מעניינת. אחרי שהיה מוגן מפני החברה במשך עשרים ושתיים שנים, הוא עדיין מגלם תמימות של מישהו, שהעולם חדש עבורו, ומדבר בצורה ייחודית שתמיד גורמת לי לחייך, אפילו בימים האפלים<span class="no-break"> ביותר.</span></p>
			<p class="textindent">טביתה צוחקת בשקט, מרימה את ידה, וגבה אחת שלה בצבע חום־אספרסו מתרוממת<span class="no-break"> בתהייה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מרים את שתי זרועותיי. "תמלאי אותי. כולי<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">סומק מכתים את לחייה כשהיא מושיטה יד ומורחת את קרם ההגנה על הצלקת שלי. המגע שלה עדין. מחפש. עורי מתלהט כשידה עוברת עליו, ומבטה נשלח אליי עם אותו סוג של חיפוש. אני לא מצליח למנוע מהנשיפה להימלט החוצה ולגרום לה להישמע כמו<span class="no-break"> חטא.</span></p>
			<p class="textindent">היא נסוגה לאחור, גרונה מתנועע כשהיא בולעת את רוקה. "אתה צריך ללבוש חליפת צלילה או משהו... כדי שהצלקת שלך תהיה מוגנת יותר מהשמש. אני<span class="no-break"> דואגת."</span></p>
			<p class="textindent">זה נכון שהיא תמיד מודאגת בגללי. אף שאני מוצא בכך נחמה, אני יודע שזה יותר כמו אהבת אם, בדומה לסוג הדאגה שהיא מפגינה כשבתה בת השישה חודשים מכניסה חפץ קטן ועגול לתוך פיה. זה לא סוג האהבה שאני משתוקק<span class="no-break"> אליו.</span></p>
			<p class="textindent">זה לא סוג האהבה שהייתה<span class="no-break"> לו.</span></p>
			<p class="textindent">המתח עדיין רוחש בינינו, ובמקום להדליק גפרור, אני מצביע <span id="page19" role="doc-pagebreak" aria-label="19" epub:type="pagebreak"></span>על המים, כדי לכבות את הלהבה שנחושה לשרוף אותי. "יש לנו שעתיים עד שהשמרטפית שלך תצטרך ללכת," אני מודיע, משתדל לשמור על קול יציב. "אלו שעתיים של צחוק מהבטן, מוזיקה, חברים, ומשחק מרתק של קרב תרנגולים, כי ככל הנראה, אנחנו שוב בני ארבע־עשרה. אפס חובות הוריות, אפס אחריות ואפס קמטים על הפנים. רק שמש וכיף.<span class="no-break"> הבנת?"</span></p>
			<p class="textindent">את הצללים שנגעו בעיניה כל היום גונבת קרן שמש שפורצת דרך<span class="no-break"> העננים.</span></p>
			<p class="textindent">אור השמש<span class="no-break"> מנצח.</span></p>
			<p class="textindent">"הבנתי," היא אומרת, שיניה נחשפות לשנייה מהוללת אחת. היא מטלטלת את זרועותיה לצידי גופה, כאילו נפטרת מכל חשכה שנותרה. "רק<span class="no-break"> כיף</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">אני צופה, מחייך, כשטביתה פוסעת, חולצת את הכפכפים שלה, ונעצרת על שפת<span class="no-break"> הבריכה.</span></p>
			<p class="textindent">הפעם אין כל היסוס. היא עוצמת את עיניה, מחזיקה באפה וצוללת<span class="no-break"> פנימה.</span></p>
			<p class="textindent">ואוי,<span class="no-break"> אלוהים...</span></p>
			<p class="textindent">הלוואי שהיא הייתה עושה את זה גם<span class="no-break"> איתי.</span></p>
			<p class="kohavit"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<p class="paragraph-no-hazaha">זה היה רעיון<span class="no-break"> מחורבן.</span></p>
			<p class="textindent">טביתה יושבת על כתפיי, ירכיה מחבקות את פניי, עד כדי כך שאני אסיר תודה על המים הקפואים שחודרים דרך בגד הים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אוליבר מתנודד מולי, מחזיק בבחורה שלו, כשהבנות צווחות וצוחקות, זרועותיהן עוסקות בהתגוששות<span class="no-break"> קלילה.</span></p>
			<p class="textindent">"אוליבר! אתה תפיל אותי," סיד צווחת, כמעט נופלת, והצחקוקים שלה אשמים יותר מאוליבר בשיווי המשקל הלקוי<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent">"טוב..." הוא אומר, קולו מאומץ, והוא לופת בחוזקה את ברכיה. "אולי... את צריכה להפסיק להתפתל כל כך<span class="no-break"> הרבה."</span></p>
			<p class="textindent">"זה הרעיון של<span class="no-break"> המשחק!"</span></p>
			<div id="page20" role="doc-pagebreak" aria-label="20" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">זרועותיי ננעלות סביב החלק העליון של ירכיה של טביתה כשהיא מצליבה את קרסוליה על חזי. זנב הסוס שלה השתחרר לפני שני קרבות, והוא גורם לשערה הארוך והשחור להסתיר את פניי, והקצוות הרטובים מדגדגים את עורי. הירכיים שלה מתכווצות, ואני בולם את הגניחה שתקועה בגרוני. כשסידני גוברת עליה, טביתה כמעט נופלת, והיא מחזיקה את עצמה כשהיא לופתת את שערי<span class="no-break"> באגרופה.</span></p>
			<p class="textindent">הגניחה פורצת החוצה. אני מכסה עליה באמצעות<span class="no-break"> שיעול.</span></p>
			<p class="textindent">"סליחה!" טביתה צווחת תוך כדי צחוק, ואחיזתה נחלשת. "לא התכוונתי ל<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">היא כמעט מחליקה שוב, כך שידי מתהדקת סביב אחת מירכיה הפנימיות כדי לייצב אותה. אני מרגיש איך היא מתקשחת, אצבעותיי חופרות בתוך העור הרך באופן מסוכן. הדופק שלי<span class="no-break"> מזנק.</span></p>
			<p class="textindent">הבנות מתעשתות, וידיהן משתלבות אלו באלו כשהן מתנדנדות מצד לצד. סידני צוחקת כל כך עד שאוליבר בקושי מצליח להמשיך לאחוז<span class="no-break"> בה.</span></p>
			<p class="textindent">אני משתמש בחולשה הזו לטובתי, מסיט בחדות את טביתה שמאלה, לאותו כיוון שאליו סיד מחליקה. אני מחזיק חזק, ורואה את הבחורה שלי הולכת על זה ומושכת את היריבה שלה עד שסידני צונחת לתוך המים בצווחה<span class="no-break"> חדה.</span></p>
			<p class="textindent">היא חוזרת למעלה, לוקחת נשימה ענקית, ושערה הבלונדיני־בהיר זוהר בשמש.<span class="no-break"> "לעזאזל</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">אוליבר נאנח. "נראה שהובסנו." הוא מנער את ראשו באכזבה. "אני מתנצל. הייתה לי התכווצות של שריר<span class="no-break"> בצוואר."</span></p>
			<p class="textindent">טביתה מניפה את ידיה באוויר, ואנחנו נותנים זה לזה<span class="no-break"> כיף.</span></p>
			<p class="textindent">כשידינו נפרדות, היא ממהרת לזנק עליי<span class="no-break"> בחיבוק.</span></p>
			<p class="textindent">זרועותיה נכרכות סביב צווארי, והיא קוברת את פניה בעיקול צווארי, נשימתה מחממת את הטיפות הקפואות על עורי. "תודה," היא לוחשת. "אני חושבת שהייתי צריכה את<span class="no-break"> זה</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">עיניי נפגשות בעיניה של סידני מעל ראשה של טביתה, וסיד מזיזה את גבותיה ברוב<span class="no-break"> משמעות.</span></p>
			<div id="page21" role="doc-pagebreak" aria-label="21" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">רק לאחרונה התוודיתי בפני סידני על כך שהיחסים שלי עם טביתה הפכו מרומנטיים לאפלטוניים. החברה הטובה שלי הייתה ברקיע השביעי בחודשים האחרונים, כשחשבה שסוף־סוף מצאתי את החצי שלי, ממש באותו הזמן שבו היא התחברה מחדש עם הנפש התאומה שלה<span class="no-break"> מילדותה.</span></p>
			<p class="textindent">כולם היו מאושרים, משגשגים. זה הפך את הווידוי<span class="no-break"> לקשה.</span></p>
			<p class="textindent">הייתי רווק נצחי כל חיי. זה לא משהו שאני גאה בו, אבל היה קל יותר ככה. רגשות תמיד היו לי קשים, וזה הפך קשר אמיתי לאידיאליזם חמקמק שתמיד חשבתי שמוגבל רק לסרטים<span class="no-break"> ולספרים.</span></p>
			<p class="textindent">עד שהגיעה<span class="no-break"> טביתה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">מעניין שסידני לא קנתה את זה. היא אמרה לי שטביתה פשוט זקוקה לזמן. לסבלנות שלי. היא אמרה שהשמות שלנו כתובים בכוכבים, ושהיא משוכנעת בכך, בדיוק כפי שהייתה משוכנעת בכך שהמבט בעיניה של טביתה היה עמוק בהרבה ממבט אפלטוני בכל פעם שהעיפה בי<span class="no-break"> מבט.</span></p>
			<p class="textindent">אני מניח שזה העניק לי שמץ של<span class="no-break"> תקווה.</span></p>
			<p class="textindent">העניין הוא שתקווה יכולה להיות מושיעה, או שהיא עלולה להיות המוציא<span class="no-break"> להורג.</span></p>
			<p class="textindent">אין דרך לדעת איך יסתדרו הקלפים. רק הזמן יגיד, וזמן הוא דבר בלתי צפוי ממש כמו<span class="no-break"> תקווה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">טביתה משחררת<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">עינינו נאחזות אלה באלה כשהיא יורדת בחזרה על רגליה, ואני מעמיד פנים שאני לא רואה את אותו שביב של תקווה מביט גם<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">היא מסיטה קווצת שיער כהה מעיניה ותוחבת אותה מאחורי אוזנה. היא מתרחקת ממני, וחיוך דק נמתח על שפתיה. "אני הולכת לראות אם מנדי שלחה לי הודעה," היא אומרת. "אני צריכה לבדוק מה שלום<span class="no-break"> הופ</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">אני מהנהן, והיא נעה אל הצד השני של<span class="no-break"> הבריכה.</span></p>
			<p class="textindent">כשהיא מחוץ לטווח שמיעה, סידני שוחה לעברי וחובטת בכתפי. "אלוהים, אתם מוציאים אותי מדעתי. זה כמו לצפות בתוכנית טלוויזיה שבה ברור ששתי הדמויות הראשיות מאוהבות, <span id="page22" role="doc-pagebreak" aria-label="22" epub:type="pagebreak"></span>אבל הכותבים בכוונה מותחים את זה רק כדי לענות אותנו. כמו מאלדר וסקאלי. או באפי וספייק." שפתיה מתעקלות. "מעכשיו והלאה, אני אקרא לכם<span class="no-break"> 'ספאפי'."</span></p>
			<p class="textindent">הצליל שאני משמיע הוא בחלקו נהמה ובחלקו נשיפה. לסיד יש אובססיה לדברים משנות התשעים. "ממש ממש<span class="no-break"> לא."</span></p>
			<p class="textindent">"זה בהחלט נראה בלתי נמנע," אוליבר מסכים. "הלב הוא חיה מסובכת. לפעמים הוא רוצה, ולפעמים זה כואב לרצות." הוא מתקרב אל דופן הבריכה ונשען לאחור על מרפקיו. "אם למדתי משהו מהמצב האנושי בחודשים האחרונים, זה שמה שרוצים נוטה לנצח. זה חזק מכדי שיישאר<span class="no-break"> רדום."</span></p>
			<p class="textindent">תקווה.</p>
			<p class="textindent">תפסיקו לתת לי תקווה<span class="no-break"> דפוקה.</span></p>
			<p class="textindent">לפני שאני מזעיף מבט לעברם, השיר משתנה, ומצב הרוח הקליל<span class="no-break"> נפגם.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא בטוח מייד מה קורה. הדבר הראשון שאני מבחין בו הוא שטביתה מתאבנת לגמרי ליד קצה הבריכה, נוקשה כמו קורת<span class="no-break"> עץ.</span></p>
			<p class="textindent">"היי. טב'ס." קולי נאחז בחיוך כשאני קורא לה, כי הוא לא יודע משהו אחר. "את בסדר<span class="no-break"> שם?"</span></p>
			<p class="textindent">סידני עוד יותר אדישה ממני, מנופפת בידה באוויר כשהמוזיקה בוקעת בקולי קולות וגוברת על ציוצי ציפורי<span class="no-break"> השיר.</span></p>
			<p class="textindent">"אוו, אני אוהבת את השיר<span class="no-break"> הזה."</span></p>
			<p class="textindent">"זה <span class="italic _idGenCharOverride-1">'</span><span class="english"><span class="italic _idGenCharOverride-3">Karma</span></span><span class="italic _idGenCharOverride-1"> </span><span class="english"><span class="italic _idGenCharOverride-3">Police</span></span><span class="italic _idGenCharOverride-1">'</span> של רדיוהד, אם אני זוכר נכון.<span class="no-break"> טב</span><span class="no-break">'ס."</span></p>
			<p class="textindent">היא לא עונה. עיניה נעולות על הטלפון הנייד של סידני, שמוטל על שרפרף<span class="no-break"> סמוך.</span></p>
			<p class="textindent">אני פוסע במהירות לעברה בתוך המים, מניח את משקפי השמש שלי לצד הבריכה לפני שאני מושך את עצמי החוצה. "טביתה," אני חוזר, והדאגה מפלחת את חזי. היא עדיין עטופה בריקנות. אפלה מופיעה בעיניה, כמעט כאילו האישונים שלה מנסים לבלוע כל שריד של שוקולד עשיר וירוק<span class="no-break"> חי.</span></p>
			<p class="textindent">סידני שרה מתוך הבריכה שמאחוריי, מתנדנדת קדימה<span class="no-break"> ואחורה.</span></p>
			<p class="textindent">"דברי איתי." כשאני מגיע אליה, אני מושיט לה את ידי.<span class="no-break"> "היי</span><span class="no-break">..."</span></p>
			<div id="page23" role="doc-pagebreak" aria-label="23" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">היא<span class="no-break"> קפואה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מניח את אצבעותיי סביב החלק העליון של זרועה באחיזה עדינה. "את<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">אני נתפס לא מוכן כשהיא משתנקת, מסתובבת במהירות ודוחפת את חזי, מפילה אותי אחורה אל תוך המים שמתיזים ברעש. אני חוזר במהירות אל פני המים, ומשתעל כשאני מסיט את השיער הרטוב מעיניי ומעביר יד על פניי, פניי מלאות<span class="no-break"> בתהייה.</span></p>
			<p class="textindent">עיניה מתרחבות כמו<span class="no-break"> צלחות.</span></p>
			<p class="textindent">כל הצבע אוזל<span class="no-break"> מלחייה.</span></p>
			<p class="textindent">היא מתחילה לרעוד, להיטלטל, פוסעת אחורה, מתרחקת ממני, אימה נשזרת בתוך הצליל הצרוד הקטן שהיא פולטת. "אוי, אלוהים... אנ-אני<span class="no-break"> מצטערת..."</span></p>
			<p class="textindent">אני לא בטוח אם אני צריך להתקרב או<span class="no-break"> לסגת.</span></p>
			<p class="textindent">היא נראית כאילו היא עומדת<span class="no-break"> להקיא.</span></p>
			<p class="textindent">"אני כל כך מצטערת." המילים שלה הן לחישה מקוטעת כשהיא מסתובבת<span class="no-break"> ומסתלקת.</span></p>
			<p class="textindent">אני מוכרח ללכת<span class="no-break"> אחריה.</span></p>
			<p class="textindent">"טב'ס!" דאגה עמוקה מחלחלת לתוך קולי וגורמת לליבי לדהור מפחד כשאני קופץ החוצה מהמים. אני רץ אחריה על הדשא, לעבר הבית שלי שנמצא מצד שמאל. "טביתה,<span class="no-break"> חכי."</span></p>
			<p class="textindent">היא ממשיכה לרוץ. היא רצה עד שהיא קורסת ליד שביל החניה שלי, ראשה נשמט קדימה וידיה לופתות את<span class="no-break"> הדשא</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני נעצר ונופל על ברכיי, ומייד מושך אותה אל תוך<span class="no-break"> זרועותיי.</span></p>
			<p class="textindent">התייפחויות פורצות<span class="no-break"> מתוכה.</span></p>
			<p class="textindent">העצב קורע את גופה, גורם לה לרעוד בייאוש כשאני אוחז<span class="no-break"> בה.</span></p>
			<p class="textindent">"היי, היי, את בסדר," אני לוחש ליד אוזנה, מנשק את רקתה. "זה היה רק רגע אחד. נקודה קטנה. את<span class="no-break"> בסדר."</span></p>
			<p class="textindent">היא מזיזה את ראשה ימינה ושמאלה, נצמדת אל כתפיי החשופות, ציפורניה מתחפרות בתוכי. "לא. אנ-אני לא מסוגלת לעשות את זה. זה—זה רק מחמיר," היא מושכת באפה, קרובה לקוצר נשימה. "אלוהים,<span class="no-break"> גייב..."</span></p>
			<div id="page24" role="doc-pagebreak" aria-label="24" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">אני עושה מה שאני תמיד עושה כשהיא מתחילה להתפרק בזרועותיי, מרטיבה את עורי בדמעות. אני חופן את פניה בין שתי ידיי ומלטף באגודליי מאחורי אוזניה, רוכן ולוחש לה, "ששש. תעצמי את<span class="no-break"> העיניים</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">היא מצייתת. היא תמיד<span class="no-break"> מצייתת.</span></p>
			<p class="textindent">"את עפה," אני אומר בעדינות, עדיין מלטף אותה, עדיין אוחז בה. "את חופשייה. את<span class="no-break"> בטוחה</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">היא מהנהנת, נשימתה מתחילה להתייצב, גופה מתרפה ועפעפיה<span class="no-break"> מרפרפים.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תסתכלי למטה,<span class="no-break"> בסדר?"</span></p>
			<p class="textindent">היא שוב מהנהנת, שואפת<span class="no-break"> אוויר.</span></p>
			<p class="textindent">נושפת<span class="no-break"> החוצה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"אל תסתכלי למטה." הרעידות שוככות, האחיזה שלה בי<span class="no-break"> נחלשת.</span></p>
			<p class="textindent">אני מנשק אותה, ואז מניח את לחיי על ראשה, אגודליי מלטפים עד שהיא<span class="no-break"> נרגעת.</span></p>
			<p class="textindent">בהתחלה, הכאב שלה היה רק רוח רפאים, שהיה מהבהב בעיניה מדי פעם, אחרי שתיקה ארוכה, או כשהיא הרימה מבט אל הכוכבים למשך זמן רב<span class="no-break"> מדי.</span></p>
			<p class="textindent">עכשיו זה הפך לדבר<span class="no-break"> חי.</span></p>
			<p class="textindent">ולדברים חיים יש דופק, רצון, לב פועם. הם מגיעים עם טפרים ועם שיניים חדות. אין לדעת מה דבר חי עלול<span class="no-break"> לעשות.</span></p>
			<p class="textindent">טביתה נשענת לאחור, עיניה אדומות ונוצצות מדמעות. היא מביטה בי לרגע ארוך. רוח קלה מגיעה, לוקחת את שערה איתה, שולחת את ענפי העץ לריקוד איטי מעלינו. עלים משתחררים מהגבעולים וצונחים מטה, עלים וניצני פרחים נוחתים<span class="no-break"> לידנו</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">היא מרימה ניצן ורוד מהדשא ומלטפת אותו בין<span class="no-break"> אצבעותיה.</span></p>
			<p class="textindent">"אני מתכוונת לעשות את זה, גייב," היא ממלמלת, מרימה אליי את מבטה, דמעה משתחררת ונעצרת בזווית פיה. היא מלקקת אותה, שפתיה נפתחות בנשימה מאומצת. "אני מתכוונת לדבר עם הסופר. אני רוצה לספר לו את הסיפור<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<div id="page25" role="doc-pagebreak" aria-label="25" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">אני<span class="no-break"> ממצמץ.</span></p>
			<p class="textindent">לא חשבתי שהיא תעשה את זה. היא אמרה שזה יהיה יותר מדי, קשה מדי, טריגרי<span class="no-break"> מדי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מלטף את לחייה עם אגודלי, ולוחש. "את<span class="no-break"> בטוחה?"</span></p>
			<p class="textindent">"אני<span class="no-break"> בטוחה."</span></p>
			<p class="textindent">"ומה אם..." הפאניקה נוחתת עליי. היא מתיישבת בגרוני כמו עניבת חנק. היא נושכת את חזי, גורמת למילים הבאות שלי להיות כמו חומצה על לשוני. "ומה אם אאבד<span class="no-break"> אותך?"</span></p>
			<p class="textindent">חיוך זעיר נמתח על פיה של טביתה. "אני כבר אבודה," היא אומרת, ומשפילה מבט אל הניצן הלחוץ בין אגודלה לאצבעה. ניצן של חיים חדשים, מחכה לפרוח. "אני צריכה ללכת לשם כדי<span class="no-break"> לחזור."</span></p>
		</div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
חטיפה אירוטיקה עכשווית רומנטיקה אפלה חד הוריים בעירה איטית רומנטיקה עכשווית מותחן רומנטי מידידים לאוהבים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!