הלבבות של סוירס בנד 1 לב גנוב

מה תעשה כשתגלה שהאישה היחידה שאי פעם סמכת עליה – היא זו שבגדה בך?
גריפין סויר איבד הכול: את משפחתו, את ההון שלו, את המורשת. עכשיו, לאחר מות אביו, הוא מגלה שהצוואה מחייבת אותו להתחתן עם הופ – האישה שפעם הייתה חברתו הקרובה, והיום היא האויבת הגדולה ביותר שלו. כדי להחזיר לעצמו את מה שנלקח ממנו, הוא נאלץ לשתף פעולה עם האישה שהוא לא יכול לבטוח בה – אבל גם לא מצליח להפסיק לחשוב עליה.

”לב גנוב” הוא רומן סוחף על אהבה, בגידה, נקמה ותשוקה, שמתרחש בעיירה הדרומית סוירס בנד. זהו סיפור על שני לבבות שבורים שנאלצים להתמודד עם עבר כואב ועתיד לא צפוי. איווי ליין מגישה רומן עוצמתי עם דמויות מורכבות, עלילה מותחת וסוף שמח. הספר עומד בפני עצמו, אך מהווה פתיחה מסקרנת לסדרה משפחתית מרגשת שכל ספר בה עוקב אחרי זוג אחר.
שם: הלבבות של סוירס בנד 1 לב גנוב
מחבר/ת: אייבי ליין
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011350152

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page5" role="doc-pagebreak" aria-label="5" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-3">גריפין</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">שנאתי את השולחן שלי. המשרד הזה היה שלי במשך רוב העשור האחרון. הוא אמור היה לגרום להרגשה של בית, אבל מעולם לא הייתי בחור של שולחן עבודה. תמיד חיפשתי תירוץ לצאת לשטח. עשיתי את עבודתי, לא התחמקתי מהניירת, אך מעולם לא הרגשתי באמת חי כשישבתי מאחורי<span class="no-break"> שולחן.</span></p>
			<p class="textindent">ועכשיו, נראה היה שאהיה תקוע כאן למשך שארית<span class="no-break"> חיי.</span></p>
			<p class="textindent">אנדריי טספוב המחורבן והבריונים האידיוטים המחורבנים שלו. אני צריך להיות אסיר תודה שזה נגמר רק בכדור בכתף. יותר מדי אנשים מצאו את מותם בלילה ההוא. חיי יכלו להתקצר בעקבות אחד מרובי ה-<span class="english">AR</span>-15, בהם הם השתמשו. אילו קליע מרובה <span class="italic _idGenCharOverride-3">כזה</span> היה פוגע בכתפי, הייתי מאבד את<span class="no-break"> הזרוע.</span></p>
			<p class="textindent">במקום זאת, ירייה אחת מאקדח הפילה אותי. פציעות כתף מסובכות בהרבה מכפי שאנשים חושבים. הכדור שרט עורק, קרע רצועות וגידים, ושבר עצמות<span class="no-break"> בדרך.</span></p>
			<p class="textindent">שעות של ניתוח, שבועות עם יד במתלה, ואחריהם חודשים של פיזיותרפיה. כמעט חזרתי<span class="no-break"> לעצמי.</span></p>
			<p class="textindent">כמעט.</p>
			<p class="textindent">לגבר עם עבודה רגילה, כמעט<span class="italic CharOverride-2"> </span>היה טוב מספיק. בשבילי, כמעט<span class="italic CharOverride-2"> </span>סימן את סוף הקריירה שלי. זה היה חייב להיות דווקא בזרוע הימנית המחורבנת שלי, נכון? המוח שלי אולי שמר על מהירות <span id="page6" role="doc-pagebreak" aria-label="6" epub:type="pagebreak"></span>התגובה שהייתי צריך, אבל הזרוע הימנית שלי תמיד תהיה איטית יותר בשבריר<span class="no-break"> שנייה.</span></p>
			<p class="textindent">לא משנה כמה רציתי להיות בשטח, כמה השתוקקתי לאדרנלין ולריגוש, לא הייתי מסכן את חיי הלקוח רק כדי לרצות את האגו<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">קורקעתי. הייתי צריך למצוא דרך להשלים עם<span class="no-break"> זה.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא אדם שמתבוסס בייסורים. גדלתי במשפחה של אישיויות הפכפכות, מוקף בזעם ובגידה, רשעות וטינה. עזבתי בגיל עשרים ושתיים, ממורמר וכועס, אבל ברגע שטעמתי את החופש מחיי המשפחה שלי, קיבלתי<span class="no-break"> החלטה.</span></p>
			<p class="textindent">לא אתן לחרא הזה להפיל<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">תמיד היה צד חיובי, תמיד הייתה סיבה לצחוק. לעולם לא איכנע לשנאה. ראיתי מה קרה לאנשים שנכנעו לה, ואת הדרך בה היא שאבה מהם את החיים, מותירה אותם קליפות מרירות<span class="no-break"> וצחיחות.</span></p>
			<p class="textindent">מעולם לא הייתי כזה. ולעולם לא<span class="no-break"> אהיה.</span></p>
			<p class="textindent">במשך חמש־עשרה שנה הצלחתי לשמור על הגישה הזו. תמיד מוכן עם חיוך, תמיד מחפש את קרן האור בין העננים. ועכשיו זה. הייתי כלוא במשרד במשך היום, ומתחבא בדירה בלילות. רוטן, נוהם, ומתפרץ על חבריי, האנשים שהפכו<span class="no-break"> למשפחתי.</span></p>
			<p class="textindent">ידעתי שאני מתנהג כמו אידיוט. ניסיתי לחייך, לצחוק, להעמיד פנים שהכול נהדר, אבל כולנו ידענו שזה<span class="no-break"> שקר.</span></p>
			<p class="textindent">שום דבר לא היה פאקינג נהדר. הכול היה מחורבן<span class="no-break"> לגמרי.</span></p>
			<p class="textindent">הטלפון זמזם. אליס מהקבלה. הרמתי את השפופרת והתכווצתי כששמעתי את עצמי נובח,<span class="no-break"> "מה?"</span></p>
			<p class="textindent">התנהגתי כמו חלאה. אליס הייתה כמו אחות בשבילי, ועכשיו נשואה לחברי הטוב ביותר. היא הייתה משפחה. היא לא הייתה ראויה לזה שאתנהג אליה כמו<span class="no-break"> זין.</span></p>
			<p class="textindent">לפני שהספקתי להתנצל, היא פרצה בצחוק הפיקסי השובב <span id="page7" role="doc-pagebreak" aria-label="7" epub:type="pagebreak"></span>שלה, ואמרה, "שלום גם לך, קרן שמש. יש לך מבקרת. היא אומרת שקוראים לה הופ דניאלס. להכניס<span class="no-break"> אותה?"</span></p>
			<p class="textindent">הופ<span class="no-break"> דניאלס</span><span class="no-break">?</span></p>
			<p class="textindent">בלתי<span class="no-break"> אפשרי.</span></p>
			<p class="textindent">מה היה הסיכוי שהשם הזה הוא סתם צירוף<span class="no-break"> מקרים?</span></p>
			<p class="textindent">אפס. שום<span class="no-break"> סיכוי.</span></p>
			<p class="textindent">קיללתי את היקום. עוד בעיטה בגבר כשהוא כבר על הרצפה, למה לא הא? מי שלא תהיה הישות האפלה ששלחה את הופ דניאלס המחורבנת לאטלנטה, יכלה פשוט לקחת אותה<span class="no-break"> בחזרה.</span></p>
			<p class="textindent">גריפין בן העשרים היה מקבל אותה בזרועות פתוחות. גריפין של לפני שישה חודשים היה לכל הפחות<span class="no-break"> מסתקרן</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">ועכשיו? עם הכתף הארורה שלי שכואבת כמו שן רקובה, כל מה שרציתי היה להגיד להופ שתלך להזדיין, ושלא<span class="no-break"> תחזור.</span></p>
			<p class="textindent">שום דבר טוב לא יכול היה לצאת מזה שהופ דניאלס תחזור לחיים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"גריפין? אתה רוצה שאני פשוט אשאיר אותה כאן עד שהיא תעלה<span class="no-break"> אבק?"</span></p>
			<p class="textindent">לא יכולתי להימנע מהחיוך הקטן שהתפשט על פניי. מיהרתי למחוק אותו. עדיף היה כבר לסיים עם זה עכשיו. אגלה מה הופ רוצה ואפטר ממנה. לא עניין<span class="no-break"> גדול.</span></p>
			<p class="textindent">"תכניסי<span class="no-break"> אותה."</span></p>
			<p class="textindent">"מייד מגיעה!" אליס<span class="no-break"> ניתקה.</span></p>
			<p class="textindent">הופ דניאלס<span class="no-break"> המחורבנת</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אליס תרצה לדעת מי היא. קופר, אוורס, נוקס — כולם ירצו לדעת. מתי בפעם האחרונה אישה נכנסה למשרד וביקשה לראות אותי? מעולם לא. הקפדתי להפריד בין חיי האישיים לעבודה.<span class="no-break"> תמיד.</span></p>
			<p class="textindent">אבל הופ לא הייתה עניין אישי. לא<span class="no-break"> ככה.</span></p>
			<p class="textindent">היא לא הייתה אישה, היא הייתה פאקינג סימן לקץ<span class="no-break"> העולם.</span></p>
			<div id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">מהר מדי, אליס פתחה את דלת המשרד שלי בתנופה. המחשבה הראשונה שלי הייתה שהיא בטח עשתה טעות. האישה שעמדה לצידה לא הייתה הופ<span class="no-break"> דניאלס.</span></p>
			<p class="textindent">היא הייתה גבוהה ודקיקה כמו הופ, עם אותו שיער חום־חולי ואותן עיניים בצבע קוניאק, אבל זו לא הייתה הופ<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">עם שערהּ האסוף בקפידה לקשר הדוק בבסיס גולגולתה, פניה חיוורות ועיניה כבויות, היא נראתה יותר כמו דחליל מאשר אישה. הופ תמיד הייתה צנומה, גופהּ דקיק על אף גובהה, אבל האישה הזו נראתה כחושה. שבירה. פניה היו נטולות איפור. היא הייתה חסרת תכשיטים, פרט לזוג עגילי זהב קטנים<span class="no-break"> </span><span class="no-break">באוזניה.</span></p>
			<p class="textindent">האישה שהציגה את עצמה כהופ דניאלס עמדה מולי בחליפה בצבע בז' שנראתה כאילו נרכשה עבור מישהי אחרת. הז'קט והחצאית הסתירו כל רמז לגוף<span class="no-break"> שמתחתם.</span></p>
			<p class="textindent">נעליה התואמות היו משעממות ושימושיות. היא הייתה מסודרת ונקייה, אך נטולת כל ייחוד. שכיחה. ניתנת לשכחה. בחנתי אותה, מחפש רמז כלשהו להופ שהכרתי כל כך<span class="no-break"> טוב.</span></p>
			<p class="textindent">הופ שלי הזכירה לי את אליס. היא הייתה שקטה בהרבה ממנהלת המשרד הרועשת שלנו, אבל היה לה אותו עמוד שדרה מפלדה, וכמו אליס, היה לה סגנון ייחודי ומשוגע<span class="no-break"> </span><span class="no-break">משלה.</span></p>
			<p class="textindent">אהבתי לעקוב אחר הדרכים שבהן הסתירה סודות קטנים בתוך תלבושת בית הספר שלה. קשת לשיער רקומה שלדים. גרביים עם בתולות ים שזורות בדוגמה. היא בזבזה את דמי הכיס שלה על חיפושים אחר דרכים להיות שונה, למרות דרישתו של האפוטרופוס שלה שתשתלב. הופ שלי לא הייתה נתפסת מתה<span class="no-break"> בבז'.</span></p>
			<p class="textindent">אליס עמדה בדלת, מצפה, עיניה קופצות בין הופ וביני. כשאף אחד מאיתנו לא אמר מילה, היא הרימה גבה ושאלה, "קפה?<span class="no-break"> תה?"</span></p>
			<p class="textindent">"לא, תודה, אליס. הופ לא תהיה פה מספיק זמן בשביל<span class="no-break"> </span><span class="no-break">זה."</span></p>
			<p class="textindent">אליס צמצמה את עיניה לנוכח הגסות שלי, משכה בכתף <span id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak"></span>ויצאה. לא היה לי ספק שהעצירה הבאה שלה תהיה המשרד של קופר. שיהיה. הם היו החברים שלי, וזה בהחלט נכנס לקטגוריית הרכילות. אם המצב היה הפוך, הייתי עושה את אותו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הדבר.</span></p>
			<p class="textindent">לא רק שביקור נשי היה אירוע נדיר, אלא שאף פעם לא הייתי גס רוח. טוב, בזמן האחרון כן, אבל רק עם החברים שלי, אלה שידעתי שיתמודדו עם החרא שלי. אבל לא במשרד עם מישהו זר. אבל שוב, הופ דניאלס לא הייתה<span class="no-break"> זרה.</span></p>
			<p class="textindent">בקול נמוך וחסר הבעה, הופ אמרה, "אפשר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">לשבת?"</span></p>
			<p class="textindent">נשענתי לאחור בכיסאי. "תרגישי<span class="no-break"> חופשי."</span></p>
			<p class="textindent">שום תגובה מהופ. פעם, הערה לא נחמדה מצידי הייתה ממלאת את עיניה בדמעות — לא שהיא אי פעם הייתה זוכה להערה לא נחמדה ממני. לפחות לא עד הסוף. אבל בסוף, היו דמעות מכל<span class="no-break"> הכיוונים.</span></p>
			<p class="textindent">היא התיישבה, מחליקה את החצאית המכוערת שלה על רגליה ומצליבה את הקרסוליים. זה היה כאילו הופ שהכרתי נמחקה לחלוטין, והוחלפה באוטומט קר ומכני. ההופ החדשה הזו שרטה כל עצב<span class="no-break"> בגופי.</span></p>
			<p class="textindent">הופ הייתה רק ילדה כשעזבתי את <span class="italic _idGenCharOverride-3">סוירס בנד</span>. רק ילדה, אבל היא הייתה הניצוץ שהצית את הלהבות, זו שסובבה את גלגלי המנגנון שהסתיים בלב שבור ובאובדן, ובטינה שתלווה אותי למשך שארית<span class="no-break"> </span><span class="no-break">חיי.</span></p>
			<p class="textindent">"מה את<span class="no-break"> רוצה?"</span></p>
			<p class="textindent">לראשונה, הופ הראתה סימן של חולשה. היא שאפה ארוכות והורידה את מבטה אל התיק שהניחה בקפידה על ברכיה. כשהרימה שוב את עיניה אליי, הבהב בהן שמץ של<span class="no-break"> רגש.</span></p>
			<p class="textindent">המילים האחרונות שאמרה לי ריסקו את חיי. הפעם הזאת לא הייתה<span class="no-break"> שונה.</span></p>
			<p class="textindent">"אביך מת. פורד בכלא באשמת הרצח שלו. כל הנכסים, העסקיים והפרטיים, מוקפאים עד לקריאת<span class="no-break"> הצוואה."</span></p>
			<div id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">בלעתי רוק, נאבק בצריבה למשמע דבריה. האנשים האלה לא היו משמעותיים עבורי. לא עוד. הקשיתי את ליבי, כופה על עצמי לומר, "אז תקראו את הצוואה ותשאירו אותי מחוץ<span class="no-break"> לזה."</span></p>
			<p class="textindent">"אי אפשר. אביך קבע שהצוואה לא תוכל להיקרא<span class="no-break"> בלעדיך."</span></p>
			<p class="textindent">מילותיה פילחו אותי, צורבות את הפצע כשהן עוברות, משאירות אחריהן רק קהות<span class="no-break"> וריקנות.</span></p>
			<p class="textindent">אבי<span class="no-break"> מת.</span></p>
			<p class="textindent">לא ראיתי אותו חמש־עשרה שנה. שנאתי אותו הרבה יותר<span class="no-break"> מזה.</span></p>
			<p class="textindent">לא הייתי היחיד ששנא את אבי. פּרנטיס סויר היה אחד האנשים השנואים ביותר באזור שלנו בצפון קרוליינה. לעזאזל, סביר להניח שהוא היה אחד האנשים השנואים במדינה כולה. בעודי מושך זמן, שאלתי, "איך? מה<span class="no-break"> קרה?"</span></p>
			<p class="textindent">"סטרלינג מצאה אותו במשרד שלו ב<span class="italic _idGenCharOverride-3">אחוזת</span> <span class="italic _idGenCharOverride-3">הארטסטון</span>. הוא נורה. היה מת כבר זמן<span class="no-break"> מה."</span></p>
			<p class="textindent">סטרלינג. אחותי הקטנה. אחות למחצה. רוב האחים שלי היו 'למחצה'. פּרנטיס אסף נשים, אבל הוא היה מחורבן בלהשאיר אותן. התנגדתי לדחף לשאול אם סטרלינג בסדר. סטרלינג לא הייתה הבעיה שלי. אף אחד מהם לא<span class="no-break"> היה.</span></p>
			<p class="textindent">"איפה?"</p>
			<p class="textindent">"במשרד שלו," חזרה הופ באיטיות, כאילו אני כבד<span class="no-break"> שמיעה.</span></p>
			<p class="textindent">"לא, איפה בגוף נורתה<span class="no-break"> הירייה?"</span></p>
			<p class="textindent">"במצח."</p>
			<p class="textindent">סגנון הוצאה להורג. רצח מתוך תשוקה, וזה משהו שיכולתי לראות קורה. בעל זועם, מאהב נבגד, בטח. אבל לא התנקשות. ופורד בכלא על הרצח? אין<span class="no-break"> מצב.</span></p>
			<p class="textindent">היו לי הרבה סיבות לשנוא את אחי, אבל לא הייתה שום אפשרות שהוא ירה לאבא שלנו כדור אחד ישר במצח. זה פשוט לא היה בו. פורד הכיר כלי נשק, כולנו הכרנו. כל ילדי סויר ידעו <span id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak"></span>איך להשתמש באקדח. אבל רצח כזה בדם קר?<span class="no-break"> לא.</span></p>
			<p class="textindent">כמה כבר השתנה מאז<span class="no-break"> שעזבתי?</span></p>
			<p class="textindent">הוצאתי את פורד מראשי. לא הבעיה שלך, הזכרתי לעצמי. "המניאק שינה את הצוואה אחרי שעזבתי.<span class="no-break"> שוב."</span></p>
			<p class="textindent">אבא שלי היה מפורסם בשינויי הצוואה שלו. הוא השתמש בה כמו בנשק, מסובב אותנו אחד נגד השני, מניע אותנו במשחק בלתי נגמר על<span class="no-break"> שליטה.</span></p>
			<p class="textindent">זה לא הספיק שמשפחת סויר הייתה הבעלים של חצי מעיירת <span class="italic _idGenCharOverride-3">סוירס בנד</span>, או שהיא החזיקה מאות מיליוני דולרים בנדל"ן ובתעשייה ברחבי קרוליינה הצפונית והמדינות<span class="no-break"> השכנות.</span></p>
			<p class="textindent">פּרנטיס סויר לא היה מאושר, אלא אם כן גרם לכולנו לרקוד לפי החליל שלו כמו בובות על חוטים. הצוואה הזאת שונתה כל כך הרבה פעמים, שהשכר ששילם לעורך הדין המשפחתי הספיק כדי לקנות לו בית<span class="no-break"> שני.</span></p>
			<p class="textindent">עזבתי את <span class="italic _idGenCharOverride-3">סוירס בנד</span>, הפניתי גב למשפחה שלי אחרי שבגדו בי בדרך הגרועה ביותר. הצוואה של אבי לא הייתה הבעיה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">"הוא זרק אותי מהבית לפני חמש־עשרה שנה," הזכרתי לה. "יש לי חיים משלי עכשיו. תפתרו את הבעיות שלכם<span class="no-break"> לבד."</span></p>
			<p class="textindent">צל של רגש חלף על פניה של הופ. פחד? דאגה? ייאוש? זה נעלם מהר מדי, שלא הצלחתי<span class="no-break"> לזהות</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">היא התכופפה קדימה, בקושי סנטימטר. "גריפין, אתה צריך להבין — הכול מוקפא. הכול. חשבונות פרטיים, קרנות עסקיות, הכול. אנשים לא יקבלו משכורת. עסקים יקרסו. העיירה תקרוס. אתה לא חייב להישאר. בבקשה, רק תחזור הביתה כדי שהארווי יוכל לקרוא את הצוואה. ברגע שזה ייגמר, אתה יכול ללכת. ולעולם לא תצטרך לראות איש מאיתנו<span class="no-break"> שוב."</span></p>
			<p class="textindent">לעזאזל. האבא המחורבן שלי. הוא תמיד ידע איך לסובב את<span class="no-break"> הסכין.</span></p>
			<div id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">הוא רצה שאחזור ל<span class="italic _idGenCharOverride-3">סוירס בנד</span> מאיזו שהיא סיבה מקוללת, והוא היה מומחה בלגרום לדברים לקרות, אפילו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מהקבר.</span></p>
			<p class="textindent">הוא ידע שלא אחזור, אם פשוט יבקש. לא הייתי צריך את ההון של משפחת סויר. גידלו אותי כדי לצעוד בדרכו של אבי, אבל אני הלכתי משם. עשיתי את הכסף שלי בעצמי, ולא הייתי חייב לאנשים האלה שום פאקינג<span class="no-break"> דבר.</span></p>
			<p class="textindent">המשפחה שלי הייתה רעל, אבל העיירה <span class="italic _idGenCharOverride-3">סוירס בנד</span> הייתה סיפור<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אחר.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-3">סוירס בנד</span> הייתה מלאה באנשים שפשוט ניסו לחיות את חייהם. אנשים טובים. אנשים שתלויים ב<span class="italic _idGenCharOverride-3">סויר יזמות</span> לפרנסתם. בלי הזרימה החופשית של כספי סויר, <span class="italic _idGenCharOverride-3">סוירס בנד</span> הייתה נעצרת, ומי שהיו סובלים ראשונים אלה האנשים הפשוטים של<span class="no-break"> העיירה.</span></p>
			<p class="textindent">לא רציתי שום קשר למשפחה שלי, אבל לא הייתי מוכן להרוס את<span class="no-break"> העיירה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"מתי הקראת<span class="no-break"> הצוואה?"</span></p>
			<p class="textindent">"מחר בשתיים. במשרד של<span class="no-break"> הארווי."</span></p>
			<p class="textindent">"אהיה שם. ואז אני<span class="no-break"> עוזב."</span></p>
			<p class="textindent">צפיתי בהופ יוצאת מהמשרד שלי, גבה זקוף, יציבתה מושלמת, והנערה שהכרתי,<span class="no-break"> נעלמה.</span></p>
			<p class="textindent">שתיים בצהריים. עד חמש כבר אהיה בדרך חזרה לאטלנטה, מסיים סופית עם <span class="italic _idGenCharOverride-3">סוירס</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-3"> בנד</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">שום דבר בעולם לא יגרום לי להישאר אפילו שנייה<span class="no-break"> נוספת.</span></p>
		</div>


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 60.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 27.00 ₪ מחיר רגיל 35.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

מיליונרים שוברי לבבות רומנטיקה אפלה בגידות אירוטיקה עכשווית נישואי נוחות מיריבים לאוהבים רומנטיקה עכשווית מותחן רומנטי

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!