להתחיל מחדש

אחרי פרידה פומבית משפילה במיוחד, פרסי מייקפילד בת ה-27 מגיעה למסקנה שהחיים שלה לא סתם משעממים - הם ממש לא מה שהיא ציפתה שהם יהיו. היא מחליטה לעשות עם זה משהו, או יותר נכון להפסיק לעשות: לצאת לדייטים גרועים, לנסות לרדת במשקל, לעבוד כמו וורקוהולית, לנסות לעמוד בציפיות ולרצות את אימא שלה.

החלק האחרון קשה במיוחד, לכן היא מגייסת לעזרתה את השכן שלה נייט - הילד הרע המושלם עם הצלקת, הלסת החדה והעיניים היפהפיות. תפקידו בכוח? בן זוג דמיוני להציג לאימא השתלטנית שלה. מה כבר יכול להשתבש?...

”להתחיל מחדש” – קומדיה רומנטית מתוקה, חמימה ומושלמת לחורף כמו שוקו חם.
שם: להתחיל מחדש
מחבר/ת: שרון מ. פטרסון
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011350143

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">פרק<span class="no-break"> 1</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">"דע את<span class="no-break"> ערכך</span><span class="no-break">.</span></h3>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">ואז תוסיף<span class="no-break"> מס."</span></h3>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">—<span class="no-break"> מימי</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">הייתה שמועה שסבתא שלי, מונה ריי פרקינס, הכתה את סבא שלי בראש עם מחבת. מחבת מברזל יצוק שעדיין ניצבה על הכיריים שלה, היכן שהייתה מונחת מאז שאני זוכרת את<span class="no-break"> עצמי.</span></p>
			<p class="textindent">"מימי," שאלתי יום אחד, עוד כשהייתי ילדה וסקרנותי גברה עליי, "באמת הכנסת אותו לבית<span class="no-break"> החולים?"</span></p>
			<p class="textindent">היא חייכה ושאפה שאיפה ארוכה מהסיגריה שהייתה באותה מידה יכולה להיות מחוברת באופן כירורגי לאצבעותיה. העשן נדבק לבגדיה, התערבב עם ריח הפרחים העדין של הבושם '<span class="english"><span class="italic _idGenCharOverride-1">White</span></span><span class="italic _idGenCharOverride-2"> </span><span class="english"><span class="italic _idGenCharOverride-1">Shoulders</span></span>' וריח קל, אך קבוע, של שעועית ירוקה מקופסה, משנותיה הרבות כטבחית במזנון בית<span class="no-break"> </span><span class="no-break">הספר.</span></p>
			<p class="textindent">"בהחלט. וגם הגיע לו, לחרא השקרן והלא־שווה הזה," היא אמרה לפני שהביטה בי דרך עשן הסיגריה. "בת כמה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">את?"</span></p>
			<p class="textindent">"תשע."</p>
			<p class="textindent">"ובכן, זה סיפור לכשתהיי מבוגרת יותר." היא קרצה והצביעה על שולחן הקפה הסדוק שתפס חלק נרחב מאזור המגורים הצפוף בקרוואן שלה. "עכשיו תעבירי לי את השלט. '<span class="italic _idGenCharOverride-2">ימי חיינו</span>'<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מתחיל."</span></p>
			<p class="textindent">ידעתי שהיא לא משקרת או מנסה להתחמק בתקווה שאשכח. מימי הייתה שונה מכל מבוגר אחר שהכרתי. היא תמיד אמרה לי את האמת, ומעולם לא ריככה אותה. "חרא בשם אחר, הוא עדיין חרא," הייתה אומרת. "למה לקרוא לזה בשם<span class="no-break"> אחר?"</span></p>
			<p class="textindent">למימי היו מיליון אמירות כאלה — אני קראתי להן "פתג־מימי־ם". אימא שלי אסרה עליי לחזור עליהן, אבל זה לא מנע ממני לשנן כל אחת מהאמירות ולכתוב אותן ביומן של ליסה פרנק, ששמרתי בשידת הלילה<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אימא שלי לא אהבה שום דבר במימי — מהקרוואן הירוק הקטן, בו היא גרה בפארק הקרוואנים <span class="italic _idGenCharOverride-2">פורסט לייק</span> שבעיירת הגבול הקטנה <span class="italic _idGenCharOverride-2">איגל פאס</span>, טקסס, ועד לגמדי הגינה שאותם היא נתנה לבני השכנים לסדר בתנוחות מביכות בחצר שלה. אימא שנאה שמימי צחקה בקול רם מדי, לא הקפידה על תזונה, ולא היה לה אכפת מה אנשים חשבו<span class="no-break"> </span><span class="no-break">עליה.</span></p>
			<p class="textindent">ברשימת <span class="bold _idGenCharOverride-2">האנשים שאני רוצה להיות כמוהם כשאגדל,</span> מימי הייתה מספר<span class="no-break"> אחת.</span></p>
			<p class="textindent">רציתי ללבוש בגדים צבעוניים ורועשים, מלאים בהדפסי חיות, ומכנסיים צמודים ולצעוד בנעלי עקב גבוהות עד השמיים. רציתי להתעלם מהביקורת חסרת הסבלנות של אימי. רציתי להיות חסרת פחד בלהיות פשוט<span class="no-break"> אני.</span></p>
			<p class="textindent">עד עכשיו, כשגילי עשרים ושבע, העברתי את רוב חיי כמו מסמר מרובע שאימא ניסתה לדחוס לתוך חור עגול. המבט המשקף ייאוש מוחלט — שפתיים קפוצות, אגרופים על המותניים, והכול מלווה באנחה כבדה — היה שמור רק לי, אף פעם לא<span class="no-break"> לאחותי.</span></p>
			<p class="textindent">כשהייתי ממש צעירה, הייתי זוחלת לחיקה של מימי ובוחנת את עגילי החישוקים המועדפים עליה. היא הייתה לוחשת לי משפטים שוברי שיניים עד שצחקתי ועטפתי את זרועותיי סביב צווארה, נמסה לתוך רכותה. זה היה דבר נוסף שאהבתי במימי. היא קיבלה באהבה את הקימורים שלה, את הדרך שבה לחייה התעגלו כשחייכה ואת הדרך בה כל גופה רעד כשצחקה. הביטחון נזל ממנה, והתפללתי שחלק ממנו יעבור<span class="no-break"> אליי.</span></p>
			<p class="textindent">על אף שאחותי פִי הייתה צעירה ממני בשלוש שנים, היא כבר הייתה בדרכה להיות גבוהה בטירוף כמו אבא שלנו, עם שיער בלונדיני מתולתל ועיניים כחולות ענקיות שאמרו 'תדאגו לי'. היא לא הייתה דומה לי כלל. הצד של משפחת פרקינס העניק לי שיער כהה, עיניים כהות וקומה נמוכה<span class="no-break"> ועגלגלה.</span></p>
			<p class="textindent">אימא, כמובן, לא אהבה את<span class="no-break"> </span><span class="no-break">זה.</span></p>
			<p class="textindent">כשקיטרתי על הגוף שלי, והשוויתי את עצמי לאחותי או לנשים באופרות הסבון של מימי, חיוך קטן וידעני היה מתיישב על פניה של סבתא שלי. היא הייתה שולפת את הסיגריה מפיה ומתכופפת לעברי, מנמיכה את קולה כך שרק אני אשמע אותה אומרת, "פֶרסִי, יקירתי, גבר רוצה כף, לא מצקת. תזכרי את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">ואני זכרתי. כתבתי את זה ביומן שלי, אף על פי שלא היה לי מושג מה זה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אומר.</span></p>
			<p class="textindent">כשהייתי בת שלוש־עשרה, היא סוף־סוף סיפרה לי את הסיפור על המפגש בין סבא שלי למחבת. ערב קודם לכן, אימא זרקה אותי אצל מימי בדרכה ל<span class="italic _idGenCharOverride-2">לָארֵדו</span><span class="italic _idGenCharOverride-2">ֹ</span>. פִי התחרתה בתחרות היופי "מיס הבוקרת המקסימה להחריד הקטנה", או איזושהי תחרות עם שם עלוב באותה מידה, והדבר ה־בהחלט־אחרון שרציתי לעשות היה לצפות<span class="no-break"> בזה.</span></p>
			<p class="textindent">הצטופפתי סביב השולחן הקטן שבמטבח המובנה, בזמן שמימי הכינה תבשיל נקניקיות בתוך אותה מחבת<span class="no-break"> מדוברת.</span></p>
			<p class="textindent">"סבא שלך ואני התחתנו כשהיינו ממש צעירים, כי היינו טיפשים ועמדנו להביא תינוק לעולם." היא עצרה והצביעה לעברי באצבעה. "תקשיבי לי טוב, אל תיכנסי להיריון לפני שהוא שם לך טבעת על האצבע. דקה של עונג לא שווה את<span class="no-break"> הבלגן."</span></p>
			<p class="textindent">ומכיוון שבנים לא הבחינו בקיומי, הנחתי שיהיה לי קל לעקוב אחר העצה הזאת. "כן,<span class="no-break"> גברתי."</span></p>
			<p class="textindent">"יופי. הייתי בת תשע־עשרה כשאימא שלך הגיעה לעולם. אבא שלה מעולם לא הצליח להחזיק עבודה לזמן ארוך יותר מפרעוש שנדבק לשערה, אז עבדתי בשתי עבודות רק כדי שיהיה לנו אוכל וחיתולים." היא שפכה קערה של פלפלים ובצלים קצוצים לתוך המחבת, בה הנקניקיות השחימו. הבטן שלי גרגרה בתגובה. תבשיל נקניקיות היה המאכל האהוב<span class="no-break"> </span><span class="no-break">עליי.</span></p>
			<p class="textindent">"עבדתי במזנון בית הספר ולאחר שעות הלימודים הייתי עוברת למשמרת במכולת. לפעמים הייתי רצה הביתה בין לבין כדי להתרענן." תפוחי האדמה התווספו, קצת מלח ופלפל וערבובים מעטים עם המרית. היא הנמיכה את האש וצנחה על הכיסא שמולי לצד<span class="no-break"> השולחן.</span></p>
			<p class="textindent">חיכיתי בחוסר סבלנות בזמן שהיא שלפה סיגריית <span class="italic _idGenCharOverride-2">וירג'יניה</span> דקה, הציתה אותה ולקחה שאיפה<span class="no-break"> ארוכה.</span></p>
			<p class="textindent">"ובכן, ראיתי רכב שלא הכרתי מול הקרוואן, והתחלתי לחשוד. צעדתי היישר לדלת ופרצתי אותה. את יודעת מה מצאתי?" היא נופפה בסיגריה באוויר, עיניה הכהות מבזיקות בזעם לנוכח הזיכרון. "שם הוא היה, עם איזו פרוצה בלונדינית במיטה שלי, בזמן שהתינוקת שלנו ישנה בחדר<span class="no-break"> הסמוך."</span></p>
			<p class="textindent">כרסמתי את הציפורן, הרגל מטונף לדברי אימא שלי, והתקרבתי יותר. "מה<span class="no-break"> קרה?"</span></p>
			<p class="textindent">"התעצבנתי בטירוף, זה מה שקרה. היו כמה צרחות, והתינוקת התעוררה והתחילה ליילל. האישה ההיא קפצה מהמיטה, חטפה את הבגדים שלה וברחה מהקרוואן עירומה לחלוטין. אבל העיניים שלי היו נעוצות רק בחמור הזה שקראתי לו בעלי." היא הקישה את קצה הסיגריה בתוך מאפרת החמר הקטנה וחסרת הצורה שהכנתי לה בכיתה<span class="no-break"> ג'.</span></p>
			<p class="textindent">"הוא התחיל להתבכיין על כמה שהוא היה בודד כי עבדתי כל כך הרבה. אני מניחה שאפשר להגיד שקצת השתגעתי." היא החוותה בראשה לעבר המחבת שבה טוגנה ארוחת הבוקר שלנו. "הרמתי את המחבת והנפתי." קצה פיה התרומם בחיוך. "אני מניחה שהראש שלו עמד<span class="no-break"> בדרך."</span></p>
			<p class="textindent">"הוא נפל כמו עץ ממש שם במטבח. הרמתי את התינוקת, הלכתי לשכנים והתקשרתי לאמבולנס. הוא סיפר לכולם שזאת הייתה תאונה, כי הוא לא רצה להודות שאשתו כיסחה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">אותו."</span></p>
			<p class="textindent">"וואו," התנשמתי, מלאת הערצה<span class="no-break"> אליה.</span></p>
			<p class="textindent">"החלפתי את המנעולים בזמן שהוא היה בבית החולים, וחסכתי מספיק כסף כדי להתגרש מהחרא חסר הערך הזה." היא כיבתה את הסיגריה שלה ונעמדה, צועדת בראש מורם אל הכיריים. מימי הלכה בראש מורם לכל מקום — לחנות המכולת, למרפאה, ללוויות — כאילו החיים היו מסלול דוגמנות אחד<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ארוך.</span></p>
			<p class="textindent">התבשיל היה מוכן, היא הורידה את המחבת מהכיריים וכיבתה את האש. היא הסתובבה לעברי, השעינה את ירכה על הדלפק ואמרה, "זה היה אחד מהרגעים שלי,<span class="no-break"> מותק."</span></p>
			<p class="textindent">"אחד מהרגעים<span class="no-break"> שלך?"</span></p>
			<p class="textindent">היא הנהנה, ושערה הכהה בצורת קסדה התנדנד. "תראי, יש רגעים בחיים — לפעמים הם גדולים, לפעמים קטנים. חלקם שמחים, כמו לפגוש את האיש שתתחתני איתו או להביא תינוק לעולם, אבל לפעמים הם מכוערים. אלה הרגעים שמעצבים אותנו להיות מי שאנחנו. היום שבו פתחתי את דלת הקרוואן? זה היה אחד מהרגעים האלה. הוא שינה<span class="no-break"> אותי."</span></p>
			<p class="textindent">הרהרתי בכך בזמן שמימי שלפה שתיים מהצלחות הכחולות־לבנות שלה והניחה אותן על הדלפק לפני שמילאה אותן<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בתבשיל.</span></p>
			<p class="textindent">"איך זה שינה אותך?" שאלתי כשהביאה את האוכל<span class="no-break"> לשולחן.</span></p>
			<p class="textindent">"סוף־סוף לקחתי שליטה על החיים שלי, נפטרתי מהאיש הזה ולא הסתכלתי לאחור. את תראי. אף אחד לא מתחמק מהרגעים האלה. יום אחד, כשהכי פחות תצפי לזה, זה יכה בך. אולי לא תביני את זה בהתחלה, אבל זה ישנה אותך. עכשיו, תאכלי. '<span class="italic _idGenCharOverride-2">המחיר הנכון</span>' תכף<span class="no-break"> מתחיל."</span></p>
			<p class="textindent">בארבע־עשרה השנים מאז אותה שיחה, חיכיתי לרגע שישנה אותי — עצרתי את נשימתי בכל יום הולדת, בפעם הראשונה שפגשתי גבר חתיך שגרם לליבי לדלג, כשסיימתי את לימודי התואר, אבל הרגע הזה מעולם לא הגיע. הגעתי לגיל עשרים ושבע, מאוכזבת שהחיים שלי ממשיכים במסלול הצפוי שבו הם<span class="no-break"> התחילו.</span></p>
			<p class="textindent">ואז, יום אחד, במקום הכי לא צפוי, זה<span class="no-break"> קרה.</span></p>
			<p class="textindent">וזה לא היה<span class="no-break"> יפה.</span></p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 33.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

להתחיל מחדש

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

להתחיל מחדש

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה