תאווה גנובה 1 יופי גנוב
איאן הארט הוא הפושע הידוע לשמצה במדינה. כמו הגנב שהוא, הוא מגיע באמצע הלילה וגונב לילה בחיי.

בלגן ופחד הם המציאות החדשה שלי, כל חיי אסתכל מעבר לכתף. את ההשלכות של הפשע שלו, איש מאיתנו לא יכול היה לדמיין, ואם אני רוצה לשרוד, אני צריכה להערים על כל אויב שהוא הפנה כנגדי, כולל איאן עצמו.
שם: תאווה גנובה 1 יופי גנוב
מחבר/ת: שרמיין פולס
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי/ פשע-מאפיה
מק״ט: 011350132
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-3">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-3"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-3"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">קאס</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אורות הקזינו מסנוורים מרחוק. כמו שמיכה של יהלומים מנצנצים באורות של אדום, זהוב ולבן. זה נראה כמו סצנה מושלגת מכרטיסי חג המולד, כשהעץ מלא בקישוטים ובאורות מנצנצים, אבל למעשה, מדובר רק בפנטזיה מצוירת. מעולם לא ראיתי שלג. לא יורד הרבה שלג בדרום אפריקה. בטח שלא באזור<span class="no-break"> רסטנבורג.</span></p>
			<p class="textindent">בפנים, הרעש מטורף. יום זולג אל הלילה, והלילה ליום. בין שהשמש זורחת ובין שהירח מאיר, מתחת לאורות העמומים המאירים מהתקרה, בכל שעה מהיום, המקום נראה אותו דבר. רשרושי מכונות מזל מהדהדים, ושלטי חוצות מעוטרים מציגים חשפניות לבושות בנוצות יען מלאכותיות. נשים מלעיטות את המכונות במטבעות ומסובבות את הגלגלים, כשכל עניינן מופנה לכסף שיזכו בו. גברים שותים רום או ברנדי בתחנות המשחק, בהן הם נמצאים — הקוקטייל האהוב הוא בתוספת של קולה קולה — והם מרימים את העיניים, כשאנחנו חולפים על<span class="no-break"> פניהם.</span></p>
			<p class="textindent">אחד מהם צועק, “תחת חמוד." הוא מרים אגרוף באוויר בתנועה דוחה וגסה. “בואי לכאן ואני אראה לך מי אבא'לה<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">לידי, מינט מתעצבן, אבל הוא נמנע מקשר עין. כבר אמרתי לו שלא אעשה איתו סקס. אולי הוא חושב שבלי זה, אני לא שווה את<span class="no-break"> הטרחה.</span></p>
			<p class="textindent">אני זוקרת אצבע משולשת לעבר הבחור, כשאני חולפת על ידו, והוא אומר, “אם את לא רוצה את תשומת הלב, מתוקה, אל תתלבשי<span class="no-break"> ככה."</span></p>
			<p class="textindent">זה גורם לי לעצור<span class="no-break"> במקום.</span></p>
			<p class="textindent">מינט תופס את הכתפיים שלי. “בואי,<span class="no-break"> קאס."</span></p>
			<p class="textindent">אני עומדת בפישוק מול הבחור ונועצת את הידיים על המותניים. החיוך שלו יורד וזוויות פיו צונחות כמו גביע גלידה שנמס בשמש הלוהטת. העור המוכתם של לחייו מאדים. בריונים, אף פעם לא מאמינים שתעזי לעמוד מולם, כשהם גדולים<span class="no-break"> ממך.</span></p>
			<p class="textindent">כמה גברים שורקים. תשומת הלב גורמת למעריץ שלי לנהום. האיש שביקר אותי על בחירת הלבוש שלי, לובש חולצה בצבע קאמל כשכתם שמן מכסה את הבטן שלו, מכנסי ברמודה מקומטים וגרביים ארוכות מתחת לסנדלים. וכמו כדי להוסיף חטא על פשע, מסרק תחוב בתוך הגרב<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתכופפת אליו ואומרת, “אני אתן לך טיפ, קאובוי. שורת הפתיחה שלך גרועה. אם אתה רוצה קצת תחת, נסה להיות בן אדם הגון." המבט שלי בוחן אותו מלמעלה למטה. “מאחר שברור שאתה רוצה תשומת לב, אני אגלה לך עוד סוד. כדאי לך להתלבש<span class="no-break"> בהתאם."</span></p>
			<p class="textindent">צחוק פורץ מסביבנו. הצופים שלנו שורקים. הבחור תופס את כוס המטבעות שלו חזק כל כך, שהיא מתעוותת באגרוף<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">“בואי נלך," אומר מינט ומושך את שרוול הז'קט<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מנערת את ידי ממינט, והבחור השמן והדוחה כבר לא קיים. ברגע שאני פונה אל דלת היציאה, הוא לא שווה את המאמץ או את המחשבות שלי. אני לא מבזבזת את הכעס או את הזמן שלי על חלאות. אני רק רוצה לצאת משם. אני שונאת את הרעש, ומעולם לא הייתי חובבת גדולה של הימורים. לא שיש לי משהו עקרוני נגד הימורים. הם פשוט משעממים<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">“נשארו לי צ'יפים," אומר מינט. “מה את אומרת על משחק פוקר<span class="no-break"> אחרון?"</span></p>
			<p class="textindent">אני מתקדמת מהר יותר. “לא, תודה. אני צריכה לקום מחר מוקדם<span class="no-break"> לעבודה."</span></p>
			<p class="textindent">לשטיח האדום, המכוסה בכתמי שמש זהובה, יש ריח של פופקורן מעופש. מחוץ לאזור המזון המהיר, אני דורכת על משהו דביק<span class="no-break"> ומגעיל.</span></p>
			<p class="textindent">אני מקללת ומרימה את כף הרגל. גוש של מסטיק נדבק לסוליית הסנדל שלי. <span class="italic _idGenCharOverride-2">מעולה</span>. זו הייתה טעות לצאת לדייט הזה. לא הייתי צריכה לתת למינט להתיש אותי. נדרשה לו שנה לשכנע אותי לצאת איתו לדייט. למה הסכמתי? כי לכולם מגיעה הזדמנות הוגנת. יש משהו מושך בכל אחד. עם זאת, אם הלילה לימד אותי משהו, זה שתמיד יש יוצאים מן<span class="no-break"> הכלל.</span></p>
			<p class="textindent">לאחר שאני משפשפת את המסטיק על השטיח כמיטב יכולתי, אני ממשיכה<span class="no-break"> בדרכי.</span></p>
			<p class="textindent">“אז," אומר מינט, ורץ כדי להדביק אותי, “חנות התכשיטים החדשה שלי תגיע לרווחים של מיליון בעוד פחות משנה. אני חושב שאקנה בית בדורבן." כשאני לא עונה, הוא אומר, “על החוף." כשהוא עדיין לא מקבל תגובה ממני, הוא מוסיף, “עם חזית<span class="no-break"> לים."</span></p>
			<p class="textindent">אנחנו מגיעים לדלפק הקופאים, שם המזגן מקרר במלוא העוצמה, והעור שלי<span class="no-break"> סומר.</span></p>
			<p class="textindent">“כן." אני רוכסת את ז'קט העור מעל לגופייה הדקה שלי. “אני שמחה<span class="no-break"> בשבילך."</span></p>
			<p class="textindent">“וואו, זה ממש נחמד מצידך. רוב האנשים מקנאים בהצלחה<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">אלוהים, הוא לא הבין שהייתי<span class="no-break"> צינית?</span></p>
			<p class="textindent">אני מעסה את השרירים הכואבים בצוואר שלי, ומפלסת את דרכי היישר אל דלפק הקופה הקרוב ביותר. אני עייפה מדי, ואין לי גרוש על התחת. התנדבתי לעשות שעות נוספות בעבודה, במשמרות כפולות לתיוק הארכיון בבנק, שבו אני עובדת כקופאית, ואני עוד מרגישה את כאב הגב מסחיבת קופסאות מסמכים במשך<span class="no-break"> שעות.</span></p>
			<p class="textindent">בזבזתי זמן שינה יקר במקום שמוכר המבורגרים צמחוניים וצ'יפס עם מינט בסאן סיטי, שאנשים בעיירה שלנו, שמגנים הימורים, קוראים לה <span class="italic _idGenCharOverride-2">עיר החטאים</span>. וזו הסיבה שהימורים מתרחשים באזור שהיה בעבר בצד השני של גבול דרום אפריקה, בצד של בופוטאצוואנה. לסול קרזנר לא הייתה ברירה. כשהוא בנה את הקזינו, הימורים היו לא חוקיים בדרום אפריקה. בופוטאצוואנה התמזגה מאז עם דרום<span class="no-break"> אפריקה.</span></p>
			<p class="textindent">הקופאית מבקשת ממני את מספר השולחן שלנו ומגישה לנו את<span class="no-break"> החשבון.</span></p>
			<p class="textindent">מינט לוקח את החשבון בזהירות. “את רוצה<span class="no-break"> להתחלק?"</span></p>
			<p class="textindent">הפה שלי נפער. אמרתי לו שאני לא יכולה להרשות לעצמי לאכול בחוץ. הוא זה שנדנד עד שנכנעתי. הוא בדרך להיות<span class="no-break"> מיליארדר.</span></p>
			<p class="textindent">יודעים מה? הוא לא שווה את הגאווה שלי. זה יהיה לקח חשוב על כך שלא סמכתי על תחושת הבטן שלי. אני רק אצמצם את ההפסדים שלי ואברח<span class="no-break"> לדרכי.</span></p>
			<p class="textindent">“כן," אני אומרת ושולפת שטר מהארנק<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מוציא את הטלפון שלו ופותח אפליקציית מחשבון. <span class="italic _idGenCharOverride-2">אני לא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> מאמינה.</span></span></p>
			<p class="textindent">“החשבון קצת מעל מאתיים," אני אומרת. “בוא ניתן כל אחד מאה וחמישים, יחד עם<span class="no-break"> הטיפ</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מחייך אל הקופאית כדי לאמוד את התגובה שלה, ולפחות יש לו ההגינות להיראות נבוך<span class="no-break"> קצת.</span></p>
			<p class="textindent">אחרי שהוא מכניס את הסכום הכולל לטלפון שלו, הוא מרים את המסך, כדי שאראה את הסכום<span class="no-break"> המחולק.</span></p>
			<p class="textindent">מאה ועשרים ראונד וחמישים ואחת<span class="no-break"> סנט.</span></p>
			<p class="textindent">אני מסתכלת המומה, כשהוא מוסר לקופאית כרטיס אשראי ואומר לה לקחת את הסכום הזה. חרא קמצן. אני משלמת את החלק שלי ומשאירה את שטר המאה האחרון שלי לטיפ. מלצרתי בעבר. זו עבודה קשה. ואני גם מרחמת על המלצרית שכל הזמן משכה את מדי הקזינו כדי לכסות את הישבן<span class="no-break"> שלה.</span></p>
			<p class="textindent">“ואם אנחנו כבר בנושא," הוא אומר, כשהא ממתין לגביית האשראי, “נראה לי שכדאי שנחלוק את הדלק ואת<span class="no-break"> הבלאי."</span></p>
			<p class="textindent">הלסת שלי צונחת עוד סנטימטר.<span class="no-break"> “בלאי?"</span></p>
			<p class="textindent">“של המכונית," הוא אומר ולוקח בחזרה את כרטיס האשראי שלו. כשאני מזעיפה את הפנים, הוא מוסיף, “את יודעת, בגלל השחיקה של הצמיגים<span class="no-break"> והמנוע."</span></p>
			<p class="textindent">“אני יודעת מה זה בלאי, לכל<span class="no-break"> הרוחות."</span></p>
			<p class="textindent">החיוך שלו מלא שיניים. “יופי. אני חושב שחמישים יספיקו." הוא בטח רואה את ההלם על הפנים שלי, כי הוא ממשיך בטון מהוסס, “הסעתי אותך לכאן. התחזוקה של המכונית שלי<span class="no-break"> יקרה."</span></p>
			<p class="textindent">הלחיים שלי מתלהטות מכעס, כשאני מבקשת מהמלצרית עודף של חמישים. היא מושיטה לי את השטר במבט אוהד. מינט לוקח את השטר, מיישר ומחליק אותו לארנק<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא מחכה שהוא יקבל קבלה, שלדבריו הוא צריך לצרכי מס. הוא בטח ישקר בהחזר המס שלו ויצהיר שזו הייתה ארוחת ערב עסקית. אני יוצאת מאזור המזון המהיר כשאני רותחת מכעס ונכנסת ללובי, הולכת מהר יותר משנעלי העקב מאפשרות לי. אני מגיעה לתחנת הרכבת שתיקח אותי לחניון, כשמינט משיג<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">למרבה המזל, הרכבת מגיעה מייד, ואנחנו עולים עליה, יחד עם שני האנשים האחרים הפתטיים וחסרי המזל שעוזבים בשתיים<span class="no-break"> בבוקר.</span></p>
			<p class="textindent">“זה היה כיף" אומר מינט. “בואי נעשה את זה<span class="no-break"> שוב."</span></p>
			<p class="textindent">אני מעוותת את הפנים בלעג ומביטה מהחלון. קיץ עכשיו, אבל הרוח קרירה, וטל מכסה את גגות המכוניות. כשאנחנו יורדים בחניון השלישי וחוצים את החלל השקט, הכמעט ריק, אל מכונית הפורשה שלו, אני<span class="no-break"> רועדת</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">הוא פותח את המכונית, קופץ פנימה ומחכה שאבוא אחריו. אני חוגרת את חגורת הבטיחות שלי, כשהוא נוסע לעבר<span class="no-break"> היציאה.</span></p>
			<p class="textindent">השתיקה מביכה, אבל אני גמורה ואסירת תודה על כך שהוא לא מדבר. אני משעינה את הראש על המושב ועוצמת את<span class="no-break"> העיניים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">“היי." הוא דוחף אותי במרפק. “את צריכה לדבר איתי, כדי שלא<span class="no-break"> אירדם."</span></p>
			<p class="textindent">הדרך לרסטנבורג חשוכה ושקטה. הוא נוסע באזור כפרי, שידוע לשמצה בתאונות הקטלניות בעקבות נהגים שיכורים או פרות שחוצות את הכביש. נגיע לגבול הישן בעוד עשר דקות, ושם יוותרו לנו עוד שלושים דקות נסיעה<span class="no-break"> בעיר.</span></p>
			<p class="textindent">“אני אדבר, אם את מעדיפה," הוא<span class="no-break"> אומר.</span></p>
			<p class="textindent">אני נאנחת ופוקחת את העיניים. זה האינטרס שלי ששנינו נחזור הביתה בשלום, אז אני נותנת לו להתרברב על ההשקעה האחרונה שלו, על סוס שהולך לזכות בהון במרוץ הבא בדורבן בחודש<span class="no-break"> יולי.</span></p>
			<p class="textindent">פנסים מהבהבים במראה האחורית. אני מצמצמת את העיניים בשל האור<span class="no-break"> המסנוור.</span></p>
			<p class="textindent">“האידיוט נוסע עם אורות גבוהים," אומר מינט, ומסיט את המראה האחורית בפרצוף כועס. “אנשים לא יודעים כלום על נהיגה בימינו. אני בטוח שהם <span class="italic _idGenCharOverride-2">קונים</span> את הרישיונות שלהם בשוק השחור, במקום לעבור<span class="no-break"> טסט."</span></p>
			<p class="textindent">אני לא מורידה את העיניים מהאורות שמאחור. הם מתקדמים מהר מדי אלינו. אנחנו נוסעים בכביש מבודד, בלי שוליים או תעלה בצד. הבטן שלי מתכווצת, כשהרכב מאחורינו מתקרב עוד<span class="no-break"> יותר.</span></p>
			<p class="textindent">“תן לו לעבור אותנו," אני אומרת למינט. הנהג חסר זהירות. מסוכן שהוא יהיה על הזנב<span class="no-break"> שלנו.</span></p>
			<p class="textindent">“ממש לא." הוא מציץ במראה האחורית. “אני נוסע במהירות המותרת. הוא צריך להאט את<span class="no-break"> הקצב."</span></p>
			<p class="textindent">הרכב קרוב כל כך, שאני יכולה לראות שזה טנדר<span class="no-break"> אדום.</span></p>
			<p class="textindent">“מינט." אני לופתת את שולי המושב שלי, כשהנהג מתקרב כל כך, שאני נשבעת שהוא עומד לפגוע בפגוש שלנו. “זה לא קרב תרנגולים. תאט ותן לו<span class="no-break"> לעבור."</span></p>
			<p class="textindent">“תירגעי. אני לא צריך להאט. אני נוסע במהירות<span class="no-break"> המותרת."</span></p>
			<p class="textindent">לא. אנחנו נוסעים במהירות של שמונים קמ"ש בכביש חשוך ושומם וחוסמים את הדרך לנהג חסר סבלנות, שלא יכול לעקוף בשל העיקול או קו ההפרדה<span class="no-break"> הרצוף.</span></p>
			<p class="textindent">הפנסים<span class="no-break"> מהבהבים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">“הוא פאקינג מהבהב לי," אומר<span class="no-break"> מינט.</span></p>
			<p class="textindent">במרחק קצר לפנינו, תלוי שלט שמודיע שהשוליים רחבים יותר, ושנוכל לעצור<span class="no-break"> בצד.</span></p>
			<p class="textindent">“פשוט תזוז," אני אומרת ומסתכלת לאחור, אבל כשהאורות מסנוורים אותי, אני לא מצליחה לראות אם הנהג לבד<span class="no-break"> במכונית.</span></p>
			<p class="textindent">מינט מקלל, אבל עושה מה שהצעתי. הוא מאותת, מאט ועובר שמאלה, נוהג בקצב של צב. אני עוצרת את הנשימה, כשהטנדר עוקף אותנו. כשהפנסים האחוריים חולפים לפנינו, אני כמעט נושמת לרווחה, אבל הטנדר סוטה שמאלה ונעצר. מינט דורך על הבלמים, ממש שורף את הצמיגים. העצירה הפתאומית שלו מעיפה אותי קדימה. חגורת הבטיחות מושכת אותי כשאני זורקת את הידיים על לוח המחוונים, כדי למצוא<span class="no-break"> אחיזה.</span></p>
			<p class="textindent">“מה לעזאזל...?" ממלמל מינט, בקול מתוח<span class="no-break"> מחרדה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מרגישה דקירה של פחד בצלעות. פשעים אינם נדירים באזור שלנו. גנבים מחכים בצללים לאנשים שזכו בקזינו או לבעלי מכוניות מפוארות. מכוניות כמו<span class="no-break"> פורשה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אני בולעת. הלך עלינו. אנחנו נמות כאן היום. למה הנחתי למינט לשכנע אותי לצאת איתו לדייט, אף שהאינטואיציה שלי אמרה<span class="no-break"> אחרת?</span></p>
			<p class="textindent">דלת הנהג נפתחת. מגף שחור מכה באספלט. האיש שיוצא מהמכונית נראה ענק. הגודל והרוחב שלו מגבירים את הפחד שלי. אנחנו לא יכולים להמשיך לנסוע. הוא חוסם<span class="no-break"> אותנו.</span></p>
			<p class="textindent">“תסתובב," אני אומרת והקול שלי עולה<span class="no-break"> בבהלה.</span></p>
			<p class="textindent">מינט מעביר הילוך, אבל הוא מחטיא, ותיבת ההילוכים צורחת<span class="no-break"> במחאה.</span></p>
			<p class="textindent">“תסתובב!" אני אומרת שוב, ומציצה לאחור, כדי לבדוק שהכביש עדיין<span class="no-break"> פנוי.</span></p>
			<p class="textindent">התעלה! בגלל העיקול על הכביש, היא ממש מאחורינו. אם מינט יסתובב לאחור, הוא יתרסק אל תוך התעלה. נראה שהוא מבין את זה יחד איתי. הוא מסובב את ההגה ימינה, אבל אין מספיק מקום להסתובב בין התעלה לטנדר. הגיר מחליק שוב, והמנוע<span class="no-break"> נתקע.</span></p>
			<p class="textindent">שיט.</p>
			<p class="textindent">מינט אוחז חזק בהגה, כשהאיש עוצר לידינו. הוא לובש מכנסי ג'ינס כחולים כהים וז'קט עור שחור. הפנים שלו מעל לגובה החלון, כך שאני לא יכולה לראות אותו. לרגע קצר, דבר לא קורה, ואני מתפללת בתמימות שהגבר פשוט ילך, אבל אז הוא דופק על החלון באמצעות קנה של<span class="no-break"> אקדח.</span></p>
			<p class="textindent">העייפות שלי מתנדפת, וזיעה פורצת על העור<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">טוק,</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> טוק.</span></span></p>
			<p class="textindent">אני בוהה בקנה השחור של האקדח, ומתעשתת, כשמינט לוחץ על הכפתור להוריד את<span class="no-break"> החלון.</span></p>
			<p class="textindent">“לא," אני אומרת ורועדת חזק כל כך, ששומעים את הרעד בקולי. “אל<span class="no-break"> תפתח."</span></p>
			<p class="textindent">“אין לי פאקינג ברירה," רוטן מינט. “אם תסתמי את הפה, אולי יהיה לנו סיכוי לצאת מזה בחיים. תני לי לטפל בזה." הוא פותח את החלון עד הסוף, מסתכל למעלה ואומר, “יש לי כסף, אחי. קח מה שאתה רוצה, ותן לנו<span class="no-break"> ללכת."</span></p>
			<p class="textindent">האיש מתכופף ומשעין את המרפקים על החלון הפתוח של מינט. שרירי הזרועות שלו ענקיים, והידיים שלו מכוסות בוורידים עבים ובולטים, ובשכבת שיער דק וכהה. כשאני רואה את הפנים שלו, אני בהלם. תמיד דמיינתי פושעים מכוערים. לפושע הזה יש לסת מרובעת וסנטר חזק, וזיפים קצרים מכהים את הגוון השזוף של עורו. בצד אחד של ראשו, השיער שלו מגולח, ובצד שני, הוא ארוך יותר. קצוות השיער שלו נופלים כמו מסך פרוע על מחצית מהפנים שלו. השיער שלו פרוע ורטוב, כאילו יצא עכשיו מאימון כושר. צבע השיער שלו חום כהה, עם גוונים<span class="no-break"> זהובים.</span></p>
			<p class="textindent">פנסי הטנדר מאירים את הכביש באור עמום. אני לא יכולה לזהות את הצבע המדויק של העיניים שלו, מלבד העובדה שהן כהות. בצבע כהה ומטריד.<span class="no-break"> חודר.</span></p>
			<p class="textindent">השפה העליונה שלו מלאה יותר מהשפה התחתונה, ומעניקה לפה שלו מראה חושני, והשפתיים שלו נוטות בצורה מסוכנת, כשהמבט שלו עובר ממני אל<span class="no-break"> מינט.</span></p>
			<p class="textindent">ז'קט העור שלו חורק, כשהוא מתכופף עמוק יותר אל המכונית. הוא לא ממהר, כי מינט ואני משותקים מפחד. בנחת, הוא שולף את המפתח ממנוע ההצתה. ריח של עור ושל טבק מגיע אליי, ריח שמזכיר לי את אבא שלי ואת הילדות שלי, אבל תחושת החמימות שאני משייכת לריח, היא לא במקום<span class="no-break"> כרגע.</span></p>
			<p class="textindent">“יש לי כסף," אומר שוב מינט בטון<span class="no-break"> גבוה.</span></p>
			<p class="textindent">הקול של האיש עמוק, חודר דרך עצם החזה שלי ומהדהד בחלל החזה שלי, שם הנשימות שלי רדודות. “אתה מניח שאני רוצה את הכסף<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent">מינט מרים את הידיים בכניעה. “מה אתה רוצה, אחי? אני יכול לשלם לך. תן לנו ללכת ו<span class="no-break"> —"</span></p>
			<p class="textindent">“את המכונית שלך," עונה האיש בקול<span class="no-break"> עצל.</span></p>
			<p class="textindent">“א-את המכונית שלי?" מגמגם<span class="no-break"> מינט.</span></p>
			<p class="textindent">החיוך של האיש מתרחב. “יחד עם החברה<span class="no-break"> שלך."</span></p>
			<p class="textindent"> </p>
		</div>


			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 28.00 ₪ מחיר רגיל 33.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
אירוטיקה עכשווית חטיפה מתח ופשע אירוטי רומנטיקה אפלה רומנטיקה במאפיה alphaholes
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!