ריבר ויילד

עיירה חדשה. זהות חדשה. אני בהיריון, לבד, ורחוקה מהעבר, שאסור שימצא אותי לעולם.
ריבר ויילד – מצוברח. קודר. שמוק. והשכן החדש שלי.

אין לי כל כוונה להתיידד עם ריבר, והוא בהחלט לא רוצה להתיידד איתי.
אבל אז הוא עוזר לי להציל כלב נטוש. וברגע אחד, אני מזהה בעיניו משהו שמשתקף גם בעיניי – עצב. כאב. בדידות.
תחושות שאני מכירה היטב.
ידידות לא רצויה ולא צפויה – ובכל זאת איכשהו היא עובדת.
ואז, בלי אזהרה, היא הופכת למשהו נוסף. משהו שהוא הרבה מעבר לידידות.
לכל אחד מאיתנו יש את הסודות שלו, וזה בסדר.
כי אני מבינה אותו, והוא מבין אותי.
בפעם הראשונה בחיי, אני מרגישה משהו שלא חשבתי שיזדמן לי אי־פעם – אושר.
אבל אושר לא נמשך לנצח. לא לאנשים כמוני.
ובטח לא כשהעבר שלי אורב ממש מעבר לפינה, מוכן להתפרץ ולגזול ממני את הכול.
שם: ריבר ויילד
מחבר/ת: סמנתה טאוול
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011330095

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00

					
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<div id="page18" role="doc-pagebreak" aria-label="18" epub:type="pagebreak"></div>
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1">פרק</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-1"> 1</span></span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-1"></span></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אנני</span></h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">אני מביטה בגבר שיושב מולי מעברו השני של השולחן במטבח, הגבר שאיתו התחתנתי לפני שבע<span class="no-break"> שנים</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">הגבר שאני<span class="no-break"> שונאת.</span></p>
			<p class="textindent">אני בוהה בו עם כל הבוז והשנאה שאני רוחשת לו<span class="no-break"> בחשאי.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אני עוזבת</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אותך.</span></span></p>
			<p class="textindent">המילים מהדהדות בתוך<span class="no-break"> ראשי.</span></p>
			<p class="textindent">הלוואי שיכולתי לומר אותן בקול רם, אבל אני לא<span class="no-break"> מסוגלת.</span></p>
			<p class="textindent">פחד, ועשרות סיבות מפחידות אחרות, נועלים את המילים הללו בבטחה בתוך<span class="no-break"> ראשי.</span></p>
			<p class="textindent">אצבעותיי נשלחות לעבר הפנים שלי, נוגעות בעדינות בעצם הלחי הנפוחה שלי, יורדות אל שפתי<span class="no-break"> השסועה.</span></p>
			<p class="textindent">הוא רואה אותי נוגעת בפנים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מכווץ את<span class="no-break"> מצחו.</span></p>
			<p class="textindent">אני שומטת את<span class="no-break"> ידי.</span></p>
			<p class="textindent">אתמול בלילה הוא החטיף לי מכות הגונות. הוא החטיף לי בפנים. בזמן האחרון זה קורה לעיתים פחות<span class="no-break"> תכופות</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">הוא לא רוצה שאנשים יתהו בקשר לחבורות שבפנים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">לכן, כשהוא מרביץ לי, הוא ממקד את המכות בגוף שלי. בדרך כלל, הוא לא אלים כלפיי בזמן קיום יחסי מין, אלא רק כשהוא חונק אותי. את זה הוא אוהב לעשות לעיתים<span class="no-break"> קרובות.</span></p>
			<p class="textindent">אבל אתמול בלילה, הוא ממש הרביץ לי תוך כדי שהוא שכב <span id="page19" role="doc-pagebreak" aria-label="19" epub:type="pagebreak"></span>איתי, או ליתר דיוק, תוך כדי שהוא אנס<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">מפני שזה מה שהוא<span class="no-break"> עשה.</span></p>
			<p class="textindent">בהתחלה, לא הבנתי שמדובר באונס. חשבתי שכדי שזה ייחשב אונס, את צריכה לסרב. אולי אפילו לנסות להילחם,ֵ אבל מעולם לא עשיתי אף אחד מהדברים<span class="no-break"> האלה.</span></p>
			<p class="textindent">לא באמת יכולתי לסרב לו. פחדתי יותר מדי. וגם אם הייתי מסרבת לו, הוא עדיין היה לוקח את מה שהוא<span class="no-break"> רוצה.</span></p>
			<p class="textindent">עם זאת, אני שמחה שהוא הרביץ לי ככה אתמול בלילה, מפני שאני לא יכולה להסתכן בכך שאחטוף מכה<span class="no-break"> לבטן.</span></p>
			<p class="textindent">לא עכשיו כשאני<span class="no-break"> בהיריון.</span></p>
			<p class="textindent">אני נושאת ברחמי תינוק שהוא לעולם לא יֵדע על<span class="no-break"> קיומו.</span></p>
			<p class="textindent">רק לפני כמה ימים גיליתי שאני בהיריון. זאת הסיבה שאני סוף כל סוף עוזבת אחרי שהצלחתי לאזור את האומץ לעשות<span class="no-break"> זאת.</span></p>
			<p class="textindent">מפני שאני כבר לא<span class="no-break"> לבד.</span></p>
			<p class="textindent">יש לי ילד, ואני צריכה להגן<span class="no-break"> עליו.</span></p>
			<p class="textindent">אני יודעת שאנשים יחשבו שאני פשוט צריכה להתלונן עליו במשטרה, לדאוג שיעצרו אותו על מה שהוא עולל<span class="no-break"> לי.</span></p>
			<p class="textindent">אבל ניל <span class="italic _idGenCharOverride-2">הוא</span> המשטרה — הבלש ניל קומבס, שזוכה להערצה ולכבוד מצד עמיתיו לעבודה, ושיום אחד צפוי להתמנות למפקד המחוז. בשנה שעברה הוא אפילו קיבל את עיטור<span class="no-break"> האומץ.</span></p>
			<p class="textindent">ואף על פי כן — הוא מכה את אשתו בדרך קבע. פעם אחת, מזמן, בהתחלה, ניסיתי להתלונן בשטרה, ולא עזרו<span class="no-break"> לי.</span></p>
			<p class="textindent">כי כולם מושחתים<span class="no-break"> כמוהו.</span></p>
			<p class="textindent">אז אני עושה את זה בדרך היחידה שעומדת לרשותי. אני מתכוונת לשנות את השם שלי<span class="no-break"> ולהיעלם.</span></p>
			<p class="textindent">הדבר הטוב היחיד בזה שהבעל שלך הוא גם שמוק מתעלל <span id="page20" role="doc-pagebreak" aria-label="20" epub:type="pagebreak"></span>וגם שוטר, זה שהוא שוטר מושחת שמקבל כסף מפושעים, בתמורה להעלמת עין מהמעשים<span class="no-break"> שלהם.</span></p>
			<p class="textindent">ניל חושב שאין לי מושג מה הוא עושה מהצד, אבל אני יודעת יותר מכפי שהוא מבין — את הכסף המלוכלך הזה שהוא מקבל, ושהוא לא יכול להפקיד בבנק, מאחר שהדבר יעורר שאלות, הוא שומר בכספת שהוא מסתיר בשולחן במשרד שלו — הכספת שהוא חושב שאינני מודעת אליה, אבל אני בהחלט מודעת<span class="no-break"> אליה.</span></p>
			<p class="textindent">והיא תספק לי את דרך המילוט<span class="no-break"> מפה.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא רוצה לקחת את הכסף שלו. הלוואי שלא הייתי צריכה לעשות<span class="no-break"> זאת.</span></p>
			<p class="textindent">הלוואי שיכולתי לפעול בצורה אתית ומוסרית, אבל אין לי כל ברירה<span class="no-break"> אחרת</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אין לי כסף<span class="no-break"> משלי.</span></p>
			<p class="textindent">ניל מעולם לא הרשה לי לעבוד. תחילה, חשבתי שזה מפני שהוא אוהב אותי ורוצה לדאוג<span class="no-break"> לי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">עד מהרה הבנתי שמבחינתו, זאת פשוט דרך נוספת לשלוט<span class="no-break"> בי</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">אם לא יהיה לי כסף, לא אוכל<span class="no-break"> לעזוב.</span></p>
			<p class="textindent">אז אני לוקחת את הכסף שלו, ואני<span class="no-break"> עוזבת.</span></p>
			<p class="textindent">ניל קם מהשולחן. אני רואה את האקדח תלוי על החגורה שלו, כמו בכל יום, והמראה עדיין הופך את<span class="no-break"> בטני.</span></p>
			<p class="textindent">ניל מרים את ז'קט החליפה שלו מהכיסא ולובש<span class="no-break"> אותו.</span></p>
			<p class="textindent">אני קמה ממקומי ומלווה אותו לדלת הכניסה, כפי שאני עושה מדי בוקר, מפני שהוא הרגיל אותי לעשות<span class="no-break"> זאת.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אבל זאת הפעם</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> האחרונה.</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">לעולם לא</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> עוד</span></span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2">.</span></span></p>
			<p class="textindent">הוא נעצר ליד הדלת ופונה להביט<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">אני<span class="no-break"> מתכוננת.</span></p>
			<div id="page21" role="doc-pagebreak" aria-label="21" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">ידו מתרוממת לעבר הפנים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתכווצת<span class="no-break"> ברתיעה.</span></p>
			<p class="textindent">שביעות הרצון בעיניו מפלחת את גופי, וברגע הזה אני שונאת אותו יותר<span class="no-break"> מאי</span><span class="no-break">־פעם.</span></p>
			<p class="textindent">"אני לא מתכוון לפגוע בך, אנני," הוא לופת את סנטרי באגודל ובאצבע המורה<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">גופי נדרך בעודי מתבוננת בעיניו המשוטטות על גבי החבורה בעצם הלחי שלי ועל שפתי<span class="no-break"> השסועה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">הייתה תקופה שראיתי בעיניו<span class="no-break"> חרטה.</span></p>
			<p class="textindent">עכשיו, אין בהן<span class="no-break"> דבר.</span></p>
			<p class="textindent">"אתמול בלילה נסחפתי. תישארי היום בבית. אני אקנה לנו ארוחת ערב בדרך<span class="no-break"> הביתה."</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר," אני<span class="no-break"> משיבה.</span></p>
			<p class="textindent">"ילדה<span class="no-break"> טובה."</span></p>
			<p class="textindent">הוא מצמיד נשיקה מענישה לשפתיי, החתך בשפה מעקצץ בכאב, אבל אני לא מגיבה. אני מסתירה את יצר ההתקוממות שמתעורר בי. את הבחילה שגואה בקרבי בכל פעם שהוא נוגע<span class="no-break"> בי.</span></p>
			<p class="textindent">אני פשוט מגיבה לנשיקה שלו כמו תמיד. עכשיו, יותר מאי־פעם, חשוב שלא אפשל. אני לא רוצה שהוא יקלוט שיש בי משהו<span class="no-break"> שונה.</span></p>
			<p class="textindent">הוא נסוג לאחור, ומרפה מאחיזתו בסנטר<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אני שונאת</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אותך.</span></span></p>
			<p class="textindent">"שיהיה לך יום טוב." אני מחייכת, חיוך מאולץ, אך מתורגל<span class="no-break"> </span><span class="no-break">היטב.</span></p>
			<p class="textindent">הוא פותח את הדלת, מתכונן לצאת. "אני רציני, אנני. אל תצאי<span class="no-break"> היום."</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר. אני<span class="no-break"> מבטיחה."</span></p>
			<div id="page22" role="doc-pagebreak" aria-label="22" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent"><span class="italic CharOverride-1">פשוט תסתלק</span><span class="no-break"><span class="italic CharOverride-1"> כבר.</span></span></p>
			<p class="textindent">הוא יוצא מהבית. ליבי מתחיל להלום בפראות מרוב<span class="no-break"> ציפייה.</span></p>
			<p class="textindent">ואז, הוא נעצר ופונה להביט בי מעבר<span class="no-break"> לכתפו.</span></p>
			<p class="textindent">בטני מתכווצת<span class="no-break"> באֵימה.</span></p>
			<p class="textindent">לא על<span class="no-break"> עצמי.</span></p>
			<p class="textindent">כבר מזמן הפסקתי לחשוש<span class="no-break"> לחיי.</span></p>
			<p class="textindent">כשאת כבר לא פוחדת מהמוות, אלא מייחלת לו, פירוש הדבר הוא שאין לך מה להפסיד. אבל עכשיו, יש לי תינוק בבטן; אלה כבר לא רק החיים שלי. יש לי חובה לספק לילד או לילדה שלי את הסיכויים הטובים ביותר להצליח<span class="no-break"> בחיים.</span></p>
			<p class="textindent">"את לא שוכחת משהו?" גבותיו מורמות, כשהוא שואל בקול<span class="no-break"> תקיף.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic CharOverride-1">לעזאזל</span><span class="italic CharOverride-1">. לעזאזל.</span><span class="no-break"><span class="italic CharOverride-1"> לעזאזל.</span></span></p>
			<p class="textindent">"אני אוהבת אותך," אני אומרת לו, ובולעת רוק<span class="no-break"> בכבדות.</span></p>
			<p class="textindent">הוא בוהה בי במשך פרק זמן שנדמה כנצח, הבעת פניו<span class="no-break"> בוחנת.</span></p>
			<p class="textindent">אני מתאמצת להחזיק את הגוף ואת הפרצוף שלי דוממים ככל האפשר, פוקדת על ליבי להאט את קצב פעימותיו<span class="no-break"> המשתוללות.</span></p>
			<p class="textindent">בסופו של דבר הוא אומר, "אני אוהב אותך, אנני. עד שהמוות יפריד בינינו." </p>
			<p class="textindent">"עד שהמוות יפריד בינינו," אני חוזרת על השקר<span class="no-break"> בקלות.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic CharOverride-1">לעולם לא</span><span class="no-break"><span class="italic CharOverride-1"> עוד.</span></span></p>
			<p class="textindent">הדלת נסגרת<span class="no-break"> מאחוריו.</span></p>
			<p class="textindent">אני פולטת נשיפה חרישית, משחררת את האוויר שהחזקתי כל<span class="no-break"> הבוקר.</span></p>
			<p class="textindent">אני עומדת פה, מקשיבה.<span class="no-break"> ממתינה.</span></p>
			<p class="textindent">הוא מתניע את המכונית<span class="no-break"> שלו.</span></p>
			<p class="textindent">אני שומעת אותו מתחיל לנסוע, מחכה כדי לוודא שהוא הסתלק<span class="no-break"> </span><span class="no-break">באמת.</span></p>
			<div id="page23" role="doc-pagebreak" aria-label="23" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">ואז ממהרת<span class="no-break"> לפעול.</span></p>
			<p class="textindent">אני עולה במדרגות בריצה ולובשת בזריזות מכנסי ג'ינס וחולצה, ואחר כך נועלת את נעלי הסניקרס שלי. אני מוציאה מהארון את תיק הנסיעות מעור שלי. זה שהבאתי בתוכו את הבגדים ואת קופסת הזיכרונות שלי כשעזבתי את בית האומנה בגיל שמונה־עשרה ועברתי לגור עם<span class="no-break"> ניל.</span></p>
			<p class="textindent">אין לי משפחה. אני ילדת אומנה. לקחו אותי מהאימא הזונה והמכורה לסמים שלי כשהייתי תינוקת, ומסרו אותי לטיפול הרשויות. מעולם לא גיליתי את זהותו של אבי. כנראה הוא היה אחד מהלקוחות<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מניחה שזאת הסיבה שנכבשתי בידי ניל — ובידי השקרים שלו — בכזאת<span class="no-break"> קלות.</span></p>
			<p class="textindent">הוא היה מבוגר יותר, בוגר, ואני הייתי נואשת ליציבות. למשפחה<span class="no-break"> משלי.</span></p>
			<p class="textindent">הייתי בת שמונה־עשרה. בדיוק סיימתי את לימודיי בתיכון, וקיוויתי להתחיל ללמוד בקולג' הקהילתי. לילה אחד שדדו אותי בזמן שחזרתי הביתה מהרכבת התחתית. רצה הגורל, וניל עבר במקום בזמן שזה קרה. הוא לא היה<span class="no-break"> בתפקיד.</span></p>
			<p class="textindent">הוא תפס את הבחור ועצר אותו. בערב המחרת, קיבלתי את הארנק שלי בחזרה ודייט עם שוטר מבוגר<span class="no-break"> ונאה.</span></p>
			<p class="textindent">שבוע לאחר מכן, עברתי לגור<span class="no-break"> איתו.</span></p>
			<p class="textindent">שישה חודשים אחר כך, הסיוט שלי התחיל, כשהוא הרביץ לי בפעם<span class="no-break"> הראשונה.</span></p>
			<p class="textindent">בלילה שלאחר החתונה<span class="no-break"> שלנו.</span></p>
			<p class="textindent">לפני כן, הוא היה פשוט מקסים אליי. לא עיכלתי שגבר מדהים כל־כך ירצה להיות עם מישהי<span class="no-break"> כמוני.</span></p>
			<p class="textindent">עכשיו, אני קולטת שהייתי מטרה<span class="no-break"> קלה.</span></p>
			<div id="page24" role="doc-pagebreak" aria-label="24" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">קלה לתמרון<span class="no-break"> ולשליטה.</span></p>
			<p class="textindent">חשבתי שאני בת מזל שזכיתי בו, כשבפועל זה היה הדבר הגרוע ביותר שקרה לי<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בחיים.</span></p>
			<p class="textindent">אני מוציאה את קופסת הזיכרונות שלי מהארון. היא מכילה מספר דברים אישיים, כמו תעודת הנישואים שלנו, כרטיס מהסרט הראשון שראינו יחד בבית קולנוע, ופקק השמפניה מהערב שבו הוא הציע לי<span class="no-break"> נישואים.</span></p>
			<p class="textindent">מבחינתי, כל הדברים האלה יכולים להיזרק<span class="no-break"> לפח.</span></p>
			<p class="textindent">אני פותחת את הקופסה ומוציאה את שני הדברים החשובים באמת, אלה שיעזרו לי להיעלם. תעודת הזהות ותעודת הלידה עם השם החדש<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אני מכניסה אותן לתוך כיס פנימי בתיק הנסיעות שלי, וסוגרת אותו<span class="no-break"> ברוכסן.</span></p>
			<p class="textindent">אחר כך אני לוקחת את הבגדים והבגדים התחתונים שכבר תכננתי לקחת איתי, ומכניסה אותם לתיק הנסיעות. אין טעם שאקח איתי יותר מדי דברים. עדיף שאסחב פחות, ובקרוב גם ככה הבגדים האלה כבר לא יעלו<span class="no-break"> עליי.</span></p>
			<p class="textindent">אני אוספת את שערי הבלונדיני הארוך בקוקו הדוק, וחובשת לראשי כובע<span class="no-break"> בייסבול.</span></p>
			<p class="textindent">אני נכנסת לחדר האמבטיה שלנו ולוקחת את מברשת השיניים שלי, משחת השיניים וכמה מוצרי היגיינה נוספים ומכניסה אותם לתיק הרחצה שלי. התיק הזה נכנס לתיק הנסיעות עם הבגדים<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אני נושאת את התיק למטה ונכנסת למשרד של ניל. במשרד שלו שוררת דממה מבעיתה. זה החדר שאני הכי<span class="no-break"> שונאת.</span></p>
			<p class="textindent">למרות הידיעה שאני לבד, הגוף שלי מיטלטל ברעד מחשש שהוא פתאום יחזור הביתה ויתפוס אותי על<span class="no-break"> חם.</span></p>
			<div id="page25" role="doc-pagebreak" aria-label="25" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent">אני ניגשת לשולחן שלו בזריזות, משתופפת ומניחה את התיק שלי לצידי. אני פותחת את הדלת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">בשולחן,</span></p>
			<p class="textindent">מזיזה את תיקיות המסמכים המסודרות בערמה לפני הכספת, ומניחה אותן על<span class="no-break"> הרצפה.</span></p>
			<p class="textindent">אני מוציאה מהכיס את המפתח לכספת — המפתח שנאלצתי לגנוב ממנו, לשכפל ולהחזיר לפני שהוא יבחין<span class="no-break"> בהיעדרו.</span></p>
			<p class="textindent">היום בו עשיתי את זה היה אחד הימים המפחידים ביותר בחיי, ואפשר לומר ששבע השנים האחרונות בהחלט לא היו חפות מפחד. הייתי מבוהלת עד עמקי נשמתי שהוא יגלה מה עשיתי, ושזה יהיה הסוף שלי ושל התינוק<span class="no-break"> שלי.</span></p>
			<p class="textindent">אבל הוא לא גילה, וזה באמת עומד לקרות. אני מתכוונת לקחת את הכסף ולהתחפף מפה, והכול יהיה<span class="no-break"> בסדר.</span></p>
			<p class="textindent">פחד פראי נועץ בי את<span class="no-break"> טפריו.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">מה אם הכסף לא בכספת? מה אם הוא הוציא אותו </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">מסיבה כלשהי? </span></p>
			<p class="textindent">אני מניחה שלא נותר לי, אלא לבדוק ולראות במו<span class="no-break"> עיניי.</span></p>
			<p class="textindent">כך או כך, אני עוזבת. אני לא מתכוונת לבזבז עליו אף לא יום אחד נוסף. אני פשוט אצטרך למצוא פתרון<span class="no-break"> אחר.</span></p>
			<p class="textindent">אני עוצרת את נשימתי ופותחת את<span class="no-break"> הכספת.</span></p>
			<p class="textindent">ונאנחת<span class="no-break"> לרווחה.</span></p>
			<p class="textindent">הכסף עדיין<span class="no-break"> פה.</span></p>
			<p class="textindent">אני לא יודעת כמה כסף בדיוק יש בכספת. מאות אלפים, אני<span class="no-break"> מניחה.</span></p>
			<p class="textindent">אני צריכה מספיק כדי להסתלק מפה ולשלם שכר דירה עד שאוכל למצוא עבודה. לפי החישובים שלי, אני צריכה בערך ששת אלפים דולר. אני יודע שכנראה אצטרך לשלם לפחות שישה חודשי שכר דירה מראש, מפני שלא יהיה לי ממי להביא<span class="no-break"> ערבויות.</span></p>
			<div id="page26" role="doc-pagebreak" aria-label="26" epub:type="pagebreak"></div>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אבל... מה אם </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">אף אחד לא ייקח אותי לעבודה מפני שאני בהיריון? מה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">אם ייגמר לי הכסף, אף אחד לא ייקח אותי לעבודה </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">ולא אוכל לשלם את שכר</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> הדירה?</span></span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">אלוהים</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אדירים.</span></span></p>
			<p class="textindent">אני שונאת את עצמי על המעשה שאני שוקלת לעשות. אני נושמת נשימה עמוקה, ומחזיקה את האוויר<span class="no-break"> בפנים.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">זה לא שהוא לא חייב </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">לך,</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אנני.</span></span></p>
			<p class="textindent">אני יודעת. אבל לא רציתי לעשות את זה ככה. רציתי להיות מסוגלת לדאוג לתינוק בכוחות עצמי, להרוויח את הכסף שלי<span class="no-break"> בעצמי.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="italic _idGenCharOverride-2">ואת תעשי את זה, אבל כרגע את </span><span class="italic _idGenCharOverride-2">צריכה כסף, והמקור שלו בכלל לא צריך לעניין</span><span class="no-break"><span class="italic _idGenCharOverride-2"> אותך.</span></span></p>
			<p class="textindent">אני משחררת את האוויר שהחזקתי, ולוקחת מהכספת עשרת אלפים<span class="no-break"> דולר.</span></p>
			<p class="textindent">את הכסף שלא אשתמש בו, אתרום למעון לנשים<span class="no-break"> מוכות.</span></p>
			<p class="textindent">אני סוגרת את דלת הכספת ונועלת אותה, מחזירה את תיקיות המסמכים למקומן וסוגרת את דלת<span class="no-break"> השולחן.</span></p>
			<p class="textindent">אני נושאת את תיק הנסיעות אל המסדרון ומניחה אותו על הרצפה, שולפת את הז'קט שלי מארון המעילים ולובשת אותו. אני מרימה את תיק הנסיעות שלי בחזרה ותולה את רצועתו הארוכה על<span class="no-break"> הכתף.</span></p>
			<p class="textindent">הטלפון הנייד שלי עדיין מונח על השידה שלצד המיטה. הוא יכול להישאר שם, כבר לא אזדקק לו. אם אקח אותו איתי, ניל יוכל לאתר<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">אני יוצאת מהדלת הראשית, משאירה את אנני קומבס מאחור, והופכת לקארי<span class="no-break"> פורד.</span></p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

השקה

מחיר מוצר 29.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות