נישואים בהזמנה
ביום שבו הוא משך אותי למשרדו, שהיה גם היום שבו נפגשנו בפעם הראשונה, הוא הציע לי נישואים.
אפשר לצפות שבחור שנראה כמוהו – אולי קצת קר, אבל עדיין מרשים מאוד ובלתי מושג, יציע נישואים רק לאהבת חייו, נכון? אפשר לצפות שהוא יציע נישואים כי הוא מאוהב עד טירוף. אבל לא. ההצעה הייתה מכוונת אליי. אישה לגמרי זרה שמעולם לא שמעה עליו.
אישה לגמרי זרה, שנזרקה על ידי הארוס שלה רק שבועות ספורים קודם לכן.
שם: נישואים בהזמנה
מחבר/ת: אלה מייז
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: רומנטי
מק״ט: 011330053
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
				<
	
		<div class="_idGenObjectStyleOverride-1" dir="rtl">
			<h1 class="perek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">פרק<span class="no-break"> ראשון</span></h1>
			<p class="tahatperek" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"></p>
			<h3 class="down-tatle sigil_not_in_toc" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">רוז</h3>
			<p class="paragraph-no-hazaha">הערה לעצמי שבעבר: <span class="bold _idGenCharOverride-2">שלא תעזי</span>, אני מדגישה, שלא תעזי להסכים להצעת נישואים שתגיע מאיזה זר נאה, שאת ממש לא יודעת עליו שום<span class="no-break"> דבר.</span></p>
			<p class="textindent">"האם את, רוז קולסון, מצהירה בזאת שאת לוקחת<span class="no-break"> את..."</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">לא.</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> לאאא.</span></span></p>
			<p class="textindent">"ג'ק האתורן להיות לך לבעל כדת<span class="no-break"> וכדין?"</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">הממ. אני אצטרך לחשוב על </span><span class="bold _idGenCharOverride-2">זה. אני לא.</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> לאאא.</span></span></p>
			<p class="textindent">"האם את מבטיחה לאהוב, לכבד, להוקיר ולשמור עליו למשך כל<span class="no-break"> חייכם?"</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">לשמור</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> עליו?</span></span></p>
			<p class="textindent">בעיניים פעורות ומעט לא יציבה, הסתכלתי ישר קדימה בזמן שעורך הטקס אמר את המילים שמהן חששתי. אני באמת עושה את זה? כשהשתיקה בחדר, שהיה בעיקר ריק ומדכא למדי, נמתחה והגיע תורי לדבר, הרגשתי שהחזה שלי עומד להתפוצץ. ניסיתי לבלוע את הגוש בגרוני כדי שאוכל לדבר, אבל פחדתי שהמילים שרצו נואשות להישמע, לא יהיו: <span class="bold _idGenCharOverride-2">כן, אני</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> מסכימה.</span></span></p>
			<p class="textindent">לא עמדתי להתחתן כמו שדמיינתי תמיד, בגן ירוק ושופע, בזמן שהחברים המעטים שלי מריעים לנו. לא צחקתי או בכיתי מאושר עצום כמו שכל כלה עושה בשלב מסוים במהלך הטקס. לא היה לי זר פרחים יפה, רק ורד אחד ורוד שג'ק האתורן הפקיד בידיי בלי לומר מילה, מייד אחרי שנפגשנו מול בניין העירייה. לא לבשתי אפילו שמלה לבנה, לא כל שכן, את שמלת החתונה המהודרת שחלמתי עליה. ג'ק האתורן לבש חליפה שחורה ומחויטת, שקרוב לוודאי עלתה כמו שכר הדירה שלי לשנה, אם לא יותר. לצידו נראיתי די זולה. במקום שמלת כלה יפה לבשתי שמלת תכלת פשוטה, הלבוש היחיד בבעלותי שהיה די יקר והולם למאורע. ועם זאת, איכשהו, הוא עדיין היה... זול, ועמדתי לצד הגבר הלא נכון, כזה שלא עשה שום דבר חוץ מאשר לזעוף ולהחמיץ<span class="no-break"> פנים.</span></p>
			<p class="textindent">והייתה גם החזקת הידיים. אחיזתו הייתה הדוקה במפתיע, בייחוד בהשוואה לאחיזתי הרפויה. פעולה פשוטה כל־כך, אבל לאחוז את ידו של זר בזמן שאת מתחתנת? זה לא כיף. לעזאזל, תשכחו מהחזקת הידיים, עמדתי להיות רעייתו של גבר שכל מה שידעתי עליו אפשר היה למצוא בחיפוש מהיר<span class="no-break"> בגוגל.</span></p>
			<p class="textindent">וברצון וביודעין עדיין הסכמתי לזה,<span class="no-break"> נכון?</span></p>
			<p class="textindent">"גברת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">קולסון?"</span></p>
			<p class="textindent">הנשימות שלי נעשו מהירות יותר ובהלה החלה להתלקח בתוכי. ניסיתי למשוך את היד מאחיזתו של ג'ק האתורן, רק כדי להרגיש את אצבעותיו מתהדקות סביב אצבעותיי אפילו יותר. לא ידעתי מה אני חושבת או מה <span class="bold _idGenCharOverride-2">הוא</span> חושב שאני מתכוונת לעשות, אבל לא אשקר אם אגיד שלא עברה לי בראש המחשבה<span class="no-break"> לברוח.</span></p>
			<p class="textindent">אחיזתו ההדוקה הייתה אזהרה קטנה, ואז היא נעלמה. מבטי זינק אל פניו, אבל הוא הביט קדימה, עיניו ממוקדות בעורך הטקס ותווי פניו החדים חקוקים באבן. קר. כל־כך קר. חשבתי שראיתי עוויתות בשרירי הלסת שלו, אבל אז מצמצתי והן<span class="no-break"> נעלמו.</span></p>
			<p class="textindent">האיש מראה רגשות כמו גוש בטון, ולכן ניסיתי לעשות מה שהוא עשה — להתרכז<span class="no-break"> בהווה.</span></p>
			<p class="textindent">"גברת<span class="no-break"> </span><span class="no-break">קולסון?"</span></p>
			<p class="textindent">כחכחתי בגרון, משתדלת לחזק את עצמי ואת קולי כדי שלא אישבר ואבכה. <span class="bold _idGenCharOverride-2">לא כאן. לא עכשיו. </span>לא כל נישואים הם תוצאה של אהבה. מה בכלל קיבלתי מאהבה חוץ מלב שבור ואכילה רגשית באמצע<span class="no-break"> הלילה?</span></p>
			<p class="textindent">הלב שלי הלם חזק ומהר. "כן, אני מסכימה," השבתי לבסוף בחיוך שהייתי בטוחה ששיווה לי מראה של<span class="no-break"> מופרעת.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">לא מסכימה. אני חושבת שאני ממש</span><span class="bold _idGenCharOverride-2">, אבל ממש לא</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> מסכימה.</span></span></p>
			<p class="textindent">בשעה שהגבר המחייך חזר על אותן המילים בפני הכמעט בעל הלא־מחייך שלי, הפסקתי להקשיב לכל דבר ולכל אדם עד שהגיע הזמן<span class="no-break"> לטבעות.</span></p>
			<p class="textindent">אלוהים, לחשוב שרק לפני כמה חודשים תכננתי את החתונה שלי עם בחור אחר, ויותר מזה, לחשוב שהנחתי שחתונות הן בהכרח דבר רומנטי. הרגשתי בחתונה הזאת כאילו אני עומדת לצנוח צניחה חופשית מגובה ארבעה קילומטרים, משהו שהייתי מעדיפה למות מאשר לנסות, ובכל זאת הנה אני. לא זו בלבד שלא הייתי בגן אירועים מוקף בצמחייה ובפרחים, הרהיט היחיד בחדר היה ספה שהייתה בגוון די מכוער של כתום, ומסיבה כלשהי, הרהיט היחיד הזה והצבע שלו הציקו לי יותר מכל דבר אחר. לכו<span class="no-break"> תבינו.</span></p>
			<p class="textindent">"בבקשה עִמדו פנים מול פנים," אמר עורך הטקס, וביצעתי את הוראותיו כמו רובוטית. הרגשתי אדישה כשהנחתי לג'ק לאחוז בידי השנייה, וכשאצבעותיו לחצו קלות את אצבעותיי, פגשתי את עיניו החוקרות. בלעתי רוק, ניסיתי להתעלם מהקפיצה הקטנה בליבי והענקתי לו חיוך קטן. הוא באמת היה מדהים בדרכו הקרה והמחושבת. אשקר אם אגיד שהלב שלי לא זינק מעט בפעם הראשונה שראיתי אותו, לגמרי שלא מרצון. הוא שכלל למקסימום את הגישה השקטה והחזקה. עיני התכלת המהממות שלו צללו אל שפתיי ואחר כך חזרו אל עיניי. כשהוא דחף לאט את הטבעת על אצבעי, השפלתי מבט וראיתי טבעת נישואים יפהפייה עם יהלומים עגלגלים מסודרים בחצי עיגול ומביטים בי. הרמתי מופתעת את ראשי אל עיניו, אבל תשומת הלב שלו הייתה ממוקדת באצבע שלי, בזמן שהוא גִלגל בעדינות את הטבעת הלוך ושוב עם האגודל והאצבע. התחושה הייתה הכי מנוכרת<span class="no-break"> שיש.</span></p>
			<p class="textindent">"זה בסדר," לחשתי כשהוא לא הפסיק לשחק בה, "היא קצת גדולה, אבל זה<span class="no-break"> בסדר</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent">הוא הרפה מידי ומהטבעת והביט בי. "אני אטפל<span class="no-break"> בזה."</span></p>
			<p class="textindent">"אין צורך, זה בסדר<span class="no-break"> גמור."</span></p>
			<p class="textindent">לא ידעתי אם ג'ק האתורן מחייך לפעמים. בינתיים בכל שלוש הפעמים שראיתי אותו לא הייתי עדה לחיוך, לפחות לא לחיוך אמיתי, אבל אני משערת שאם הוא היה מתחתן עם מישהי שהוא אוהב במקום איתי, היה על השפתיים שלו לפחות חיוך קטן ושובב. הוא לא נראה גבר מהסוג שמחייך חיוכים קטנים ושובבים, אבל לבטח היה שמץ של חיוך. לרוע המזל, איש מאיתנו לא נראה כמו התגלמות הזוג המאושר שזה עתה<span class="no-break"> נישא.</span></p>
			<p class="textindent">שלחתי את היד שלי לאחוז בידו כדי לענוד את טבעת הנישואים <span class="bold CharOverride-1">שלו</span>,<span class="bold CharOverride-1"> </span>אבל<span class="bold CharOverride-1"> </span>תקראו לזה<span class="bold CharOverride-1"> </span>לחץ, סרבול, או סימן לבאות אם תרצו, לפני שהספקתי אפילו לגעת בו, הטבעת הזולה והדקיקה החליקה מאצבעותיי הרועדות וראיתי אותה עפה באוויר, בהילוך איטי. אחרי הצליל המתכתי החזק להפתיע שהשמיעה הטבעת כשפגעה ברצפה, רצתי אחריה בעודי ממלמלת התנצלות, לא בפני מישהו מיוחד, ונאלצתי לרכון על ברכיי כדי להציל אותה לפני שתתגלגל מתחת לספה הכתומה והמכוערת. השמלה בצבע תכלת שבחרתי ללבוש לא הייתה קצרה בשום צורה, אך עדיין נאלצתי, לפני שזחלתי על ברכיי, לשים יד אחת על הישבן כדי לוודא שאני לא חושפת את עצמי בפני כולם, בזמן שאני תופסת את הטבעת<span class="no-break"> הארורה.</span></p>
			<p class="textindent">"מצאתי! תפסתי אותה!" צעקתי מעבר לכתף בהתלהבות מעט מופרזת, בזמן שהחזקתי את הטבעת ביד כאילו זכיתי באיזה פרס. כשראיתי מסביבי את הפרצופים הלא מתרשמים, הרגשתי איך הלחיים שלי מקבלות גוון בהיר של אדום. שמטתי את היד, עצמתי עיניים ושחררתי אנחה ארוכה. כשהסתובבתי על ברכיי, ראיתי שכמעט־בעלי נטול הטבעת הגיע לעמוד לצידי, וכבר הציע את ידו כדי לעזור לי להתרומם. קמתי על רגליי וניקיתי את האבק מהשמלה. הסתכלתי בפניו ופתאום שמתי לב לנוקשות שבה הוא החזיק את עצמו — שיניים חשוקות, והעווית ההיא חזרה ללא<span class="no-break"> </span><span class="no-break">ספק.</span></p>
			<p class="textindent">עשיתי משהו לא<span class="no-break"> בסדר?</span></p>
			<p class="textindent">"אני מצטערת," לחשתי, מובכת לגמרי, והוא הניד קצרות בראשו<span class="no-break"> בתגובה.</span></p>
			<p class="textindent">עורך הטקס כחכח בגרונו וחייך אלינו קלות.<span class="no-break"> "שנמשיך?"</span></p>
			<p class="textindent">לפני שהוא הספיק לגרור אותי בחזרה, רכנתי באופן דיסקרטי ולחשתי לבקרוב־בעלי־אולי, "תראה, אני לא בטוחה לגבי... אתה אולי..." עצרתי לרגע ונשמתי עוד נשימה עמוקה לפני שמצאתי את האומץ להסתכל לו בעיניים. "אנחנו לא חייבים לעשות את זה אם שינית את דעתך. אתה בטוח? ואני מתכוונת ממש־ממש בטוח שאתה רוצה להמשיך עם<span class="no-break"> זה?"</span></p>
			<p class="textindent">עיניו התבוננו עמוק בעיניי, בזמן שהתעלמנו מהאנשים האחרים בחדר, וקצב ליבי התגבר בזמן שחיכיתי לתשובתו. עד כמה שלא התלהבתי לעשות זאת, אם הוא התחרט, אני אוכלת אותה מכל הכיוונים, וזה היה ברור<span class="no-break"> לשנינו.</span></p>
			<p class="textindent">"בואי נסיים עם זה," הוא אמר<span class="no-break"> לבסוף.</span></p>
			<p class="textindent">זאת התשובה<span class="no-break"> שקיבלתי.</span></p>
			<p class="textindent">נהדר.</p>
			<p class="textindent">איזו התחלה מעודדת לתחילת נישואים, מזויפים, נכון, ובכל<span class="no-break"> זאת.</span></p>
			<p class="textindent">חזרנו לעמוד לפני עורך הטקס, ובניסיון השני הצלחתי לדחוף את הטבעת על האצבע שלו. היא התאימה לו בצורה מושלמת. הטבעת הפשוטה שקניתי בשבילו יום לפני כן נראתה זולה על היד היפהפייה שהוא נתן לי, לא פחות מהשמלה שלי, אבל זאת הייתה הטבעת היחידה שיכולתי להרשות לעצמי. בלאו הכי לא נראה שאכפת לו. התבוננתי בסקרנות איך הוא נעץ מבט בטבעת ואז אִגרף את היד, כשמפרקי אצבעותיו מלבינים מעוצמת האגרוף, לפני שלקח שוב את<span class="no-break"> ידי.</span></p>
			<p class="textindent">תשומת ליבי הוסטה כששמעתי את סוף דבריו של עורך הטקס: "...אני מתכבד להכריז עליכם כעל בעל ואישה. אתה רשאי לנשק את<span class="no-break"> הכלה."</span></p>
			<p class="textindent">זה הכול? הייתי נשואה עכשיו? ככה<span class="no-break"> פשוט?</span></p>
			<p class="textindent">הסתכלתי על מי שהיה עכשיו רשמית בעלי ולרגע לא ידעתי איך להגיב. עיניו לכדו את מבטי. מה זה בסך הכול נשיקה פשוטה אחרי שאמרתי "כן" לאדם זר, נכון? במחשבה שהוא מחכה לראות מה אעשה, ומתוך רצון לסיים עם זה כדי שנוכל להסתלק משם, עשיתי את הצעד הראשון. הידיים שלנו עדיין אחזו זו בזו, נמנעתי מלהסתכל בעיניו, התרוממתי על קצות האצבעות ונישקתי אותו קלות על הלחי. בדיוק כשהרפיתי והתכוונתי לחזור למקומי, היד שלו, שהייתה חופשייה עכשיו, תפסה במפרק כף ידי בעדינות והעיניים שלנו<span class="no-break"> נפגשו.</span></p>
			<p class="textindent">לטובת מעט האנשים שמסביבנו עטיתי בניגוד לרצוני עוד חיוך על פניי, בזמן שראיתי אותו מטה אליי את הראש ומדביק נשיקה קטנה לזווית<span class="no-break"> פי.</span></p>
			<p class="textindent">קצב הלב שלי האיץ, כשחשבתי שאולי השתהה קצת יותר מדי, וזה היה קצת מתקדם וקצת ארוך ולא נוח, אבל בהתחשב בכך שהעמדנו פנים, הנחתי שנשיקה תמימה לא הייתה סיפור גדול מדי. לא בשבילי, והייתי בטוחה שבוודאי לא<span class="no-break"> בשבילו.</span></p>
			<p class="textindent">"ברכותיי. אני מאחל לשניכם חיים מאושרים יחד." קולו של עורך הטקס סיים את הנשיקה<span class="no-break"> </span><span class="no-break">שלנו.</span></p>
			<p class="textindent">כשהעד היחיד שלנו, שידעתי שהוא הנהג של ג'ק האתורן, התקדם כדי לברך את מי שהיה עכשיו בעלי, עצמתי עיניים ושכנעתי את ליבי להירגע ולראות את חצי הכוס המלאה. כל העמדת הפנים הזאת מועילה לי הרבה יותר מאשר לג'ק האתורן. לא משנה שהייתי מאורסת לגבר אחר, ג'ושוע, רק כמה שבועות קודם לכן, הנישואים המסוימים האלה לגבר המסוים הזה לא היו קשורים<span class="no-break"> לאהבה.</span></p>
			<p class="textindent">"מוכנה ללכת?" שאל בעלי האמיתי והרשמי מאוד, ועם זאת המזויף, ופקחתי את<span class="no-break"> עיניי.</span></p>
			<p class="textindent">לא הייתי מוכנה. פתאום הרגשתי שחם לי וקר לי, מה שלא היה סימן חיובי, אבל פגשתי את מבטו והנהנתי.<span class="no-break"> "כן."</span></p>
			<p class="textindent">לא החלפנו מילה אחת עד שיצאנו מהבניין והנהג, שהלך בעקבותינו במרחק בטוח, נעלם כדי להביא את המכונית. פשוט עמדנו שם והסתכלנו באנשים שמסביבנו בשתיקה מביכה, כאילו איש מאיתנו לא ידע איך הגענו לעמוד שם על המדרכה בדיוק. אחרי כמה רגעים התחלנו לדבר<span class="no-break"> </span><span class="no-break">יחד.</span></p>
			<p class="textindent">"כדאי<span class="no-break"> ש..."</span></p>
			<p class="textindent">"נראה לי<span class="no-break"> ש..."</span></p>
			<p class="textindent">"אנחנו צריכים לחזור," הוא אמר בנחישות, "אני צריך להיות בשדה התעופה בעוד שעה אם אני רוצה להספיק לטיסה<span class="no-break"> שלי."</span></p>
			<p class="textindent">"בסדר, אני לא רוצה לעכב אותך. אני צריכה להחליף בגדים לפני שאחזור לבית הקפה, ואני יכולה בקלות לקחת את הרכבת התחתית לדירה שלי. לא ארצה שתיתקע בפקקים רק בגלל<span class="no-break"> שאני..."</span></p>
			<p class="textindent">"זה בסדר," הוא ענה בפיזור דעת. עיניו לא הביטו בי אלא במכונית השחורה שבדיוק נעצרה לצד המדרכה. "בבקשה," הוא הצביע עליי, והרגשתי את כף ידו נוגעת קלות בגב שלי לפני שהוא הזיז אותה כדי לפתוח עבורי את<span class="no-break"> הדלת.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">שיט!</span></p>
			<p class="textindent">לא הכרתי אותו מספיק כדי להתווכח על הדרך שבה אחזור הביתה, מה גם שלהתווכח היה הדבר האחרון שיכולתי לעשות. בזמן שיצאנו מהבניין, הבטן שלי התהפכה עם כל צעד. הוא נעץ בי מבט מצפה וניסיתי לא לגרור רגליים יותר מדי, כשהסכמתי להצעה שבשתיקתו להיכנס<span class="no-break"> למכונית.</span></p>
			<p class="textindent">כשהוא נכנס אחריי וסגר אחריו את הדלת, עצמתי עיניים וחשבתי על הסופיות של<span class="no-break"> הכול.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">לעזאזל. אני נשואה.</span> לא משנה כמה פעמים חזרתי ואמרתי זאת לעצמי, עדיין התקשיתי להאמין שהסכמתי לעשות את<span class="no-break"> זה</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"הכול<span class="no-break"> בסדר?"</span></p>
			<p class="textindent">הנוקשות בקולו ניתקה אותי מסבך מחשבותיי, והפניתי אליו את הראש עם חיוך קטן. "בטח. אני בעצם צריכה להודות<span class="no-break"> ל..."</span></p>
			<p class="textindent">"את לא צריכה להודות לי." הוא נד קלות בראשו לפני שסיימתי את המשפט, ואז התמקד בנהג. "שינוי בתוכניות, ריימונד. נצטרך לעצור בדירה לפני שנמשיך לשדה<span class="no-break"> התעופה."</span></p>
			<p class="textindent">"כן,<span class="no-break"> אדוני."</span></p>
			<p class="textindent">בלעתי רוק ואגרפתי את ידיי בחיקי. <span class="bold _idGenCharOverride-2">מה עכשיו?</span> חשבתי. <span class="bold _idGenCharOverride-2">נתחיל </span><span class="bold _idGenCharOverride-2">לדבר עכשיו? או שלא נדבר בכלל? איך זה יעבוד?</span> להפתעתי, הוא היה הראשון שקטע את השתיקה<span class="no-break"> העגומה.</span></p>
			<p class="textindent">"יכול להיות שלא אהיה זמין כמה שעות ביום, תלוי בפגישות שלי, אבל אתקשר חזרה ברגע שאוכל." הוא דיבר אל הנהג שלו או אליי? לא הצלחתי להבין. "אם משהו יעלה עם בריאן או אפילו <span class="bold _idGenCharOverride-2">ג'ודי</span>, אם הם יעשו לך צרות בקשר לנישואים שלנו, תשאירי לי הודעה. אל תדברי עם אף אחד מהם עד שתשמעי ממני." אז הוא דיבר אליי. הוא הסתכל ישר קדימה, אבל דיבר אליי, כי בריאן וג'ודי הם בני הדודים שלי. "אם הכול יתנהל לפי התוכנית אחזור בעוד שבוע לכל היותר." הוא עצר לרגע. "אם תרצי... תוכלי להתלוות<span class="no-break"> אליי."</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">הממ</span><span class="bold _idGenCharOverride-2">,</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> לא</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">"אה, תודה רבה, אבל אני לא יכולה. אני צריכה לעבוד בבית הקפה, ועד כמה<span class="no-break"> ש—"</span></p>
			<p class="textindent">"את צודקת," הוא קטע אותי לפני שסיימתי את המשפט, "גם אני מעדיף לנסוע<span class="no-break"> לבד</span><span class="no-break">."</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">טוב, אם</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> ככה...</span></span></p>
			<p class="textindent">הנהנתי והסתכלתי מבעד לחלון. לא הייתי בטוחה שהסתרתי את תחושת ההקלה מספיק טוב. אם הוא ייעדר שבוע, יהיו לי עוד שבעה ימים להשלים עם ההחלטה שעשיתי. אקח כל דקה נוספת שמוצעת<span class="no-break"> לי.</span></p>
			<p class="textindent">"תזכיר לי לאן אתה טס?" שאלתי כשהבנתי שאין לי<span class="no-break"> מושג.</span></p>
			<p class="textindent">"לונדון."</p>
			<p class="textindent">"אה, תמיד רציתי לבקר בלונדון, או בכל מקום באירופה בעצם. מזלך שאתה זוכה לטייל בעולם. אני לא יודעת אם עורכי דין זוכים לטייל הרבה, כמובן,<span class="no-break"> אבל..."</span></p>
			<p class="textindent">שתקתי לרגע וחיכיתי שיגיד משהו, העיקר לייצר שיחה כלשהי, אבל הייתה לי הרגשה שזה לא קורה. לא<span class="no-break"> </span><span class="no-break">טעיתי.</span></p>
			<p class="textindent">"יש לך לקוח בלונדון?" ניסיתי שוב, אבל ידעתי שאין<span class="no-break"> </span><span class="no-break">סיכוי.</span></p>
			<p class="textindent">ג'ק הרים את היד כדי להסתכל בשעון, והנהן בתשובה<span class="no-break"> לשאלתי.</span></p>
			<p class="textindent">"קח את הפנייה הבאה, ריימונד. תוציא אותנו<span class="no-break"> מכאן."</span></p>
			<p class="textindent">כשהשתררה שתיקה במושב האחורי, עצמתי עיניים והצמדתי את הרקה לזכוכית החלון<span class="no-break"> הקרה.</span></p>
			<p class="textindent">מאז שהסכמתי לתוכנית המשוגעת הזאת, השתדלתי מאוד לא לחשוב על הדברים יותר מדי לעומק, עכשיו היה מאוחר מכדי להעלות איזושהי מחשבה בעניין. לא הספקנו אפילו לחשוב יחד איפה אגור. איתו? בלעדיו? נצליח בכלל להסתדר אם נחיה יחד? <span class="bold _idGenCharOverride-2">ג'</span><span class="bold _idGenCharOverride-2">ושוע...</span> האם הוא ישמע שהתחתנתי? מהר כל־כך אחרי שנפרדנו. פתאום, בבת־אחת, הציפו אותי כל־כך הרבה שאלות, אפילו כאלה שלא ידעתי שמטרידות<span class="no-break"> אותי.</span></p>
			<p class="textindent">עשר דקות עברו בלי שמישהו במכונית הוציא מילה. מסיבה כלשהי, זה הבהיל אותי יותר מכל דבר אחר. למה הכנסתי את עצמי, בעצם? אם אני לא יכולה אפילו לנהל שיחה פשוטה עם הבחור, מה לעזאזל נעשה בשנים־עשר או בעשרים וארבעה החודשים הקרובים? נבהה זה בזה? התחלתי להרגיש בחילה, והצמדתי את כף היד שלי לבטן כאילו אני יכולה להחזיק הכול בפנים — את כל הרגשות, את האכזבות ואת החלומות שנשכחו, אבל היה מאוחר מדי. הרגשתי את הדמעה הראשונה זולגת על לחיי, ואף על פי שמחיתי אותה מייד בגב כף היד, כי לא הייתה לי סיבה לבכות, לא הצלחתי לעצור את הדמעות שבאו בעקבותיה. בתוך רגעים כבר בכיתי ממש, בדממה, והדמעות ירדו בזרם בלתי<span class="no-break"> נשלט.</span></p>
			<p class="textindent">היה לי ברור שהמסקרה שלי נמרחה ושאני נראית נורא, ובכיתי בלי להוציא הגה עד שהמכונית נעצרה. כשפקחתי עיניים וראיתי שאנחנו מתקדמים לעבר הצד הלא נכון של סנטרל פארק, שכחתי מהדמעות והסתכלתי על<span class="no-break"> ג'ק.</span></p>
			<p class="textindent">"אני חושבת..." התחלתי לומר, אבל המילים גוועו כשראיתי את ההבעה על<span class="no-break"> פניו</span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">אוי שיט!</span> אם חשבתי שהוא כעס כשהפלתי את הטבעת, טעיתי בענק. הגבות שלו התכווצו כשהוא התבונן בפניי והמתח במכונית שילש את<span class="no-break"> עצמו.</span></p>
			<p class="textindent">ניסיתי ככל יכולתי לנקות מפניי את הראיות בלי להסתכל בראי. "זה הצד<span class="no-break"> הלא—"</span></p>
			<p class="textindent">"קח אותה לדירה, בבקשה. אני אגיע לשדה התעופה בעצמי," אמר ג'ק לנהג. ואז הבעת פניו נאטמה, והוא פנה אליי בהבעה ריקה, "זאת הייתה טעות. לא היינו צריכים לעשות את<span class="no-break"> זה."</span></p>
			<p class="textindent">עדיין הסתכלתי עליו המומה בזמן שהוא יצא מהמכונית והשאיר את כלתו, כלומר אותי,<span class="no-break"> </span><span class="no-break">מאחור.</span></p>
			<p class="textindent"><span class="bold _idGenCharOverride-2">זאת הייתה</span><span class="no-break"><span class="bold _idGenCharOverride-2"> טעות</span></span><span class="no-break">.</span></p>
			<p class="textindent">מילים שכל בחורה שהתחתנה רק חצי שעה קודם לכן רצתה לשמוע, נכון? לא? כן, גם אני לא חשבתי<span class="no-break"> כך.</span></p>
			<p class="textindent">אחרי הכול, אני רוז, והוא ג'ק. גורלנו נחרץ מראש עם השמות האלה. אתם יודעים, <span class="bold _idGenCharOverride-2">הטיטניק</span> וכל<span class="no-break"> </span><span class="no-break">זה...</span></p>
			<p class="textindent"> </p>
			<p class="textindent">מספר הפעמים שג'ק האתורן חייך:<span class="no-break"> אפס.</span></p>
		</div>

			
ספר מודפס
מחיר מוצר 69.00 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
מיריבים לאוהבים פער גילים רומנטיקה עכשווית קרבה מאולצת גראמפי וסאנשיין fake relationship בעירה איטית
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!