שבת של חירות

”שבת של חירות” הוא ספר רעיוני מרתק שמציע מבט חדש, אישי וחופשי על השבת – לא כעסקת חבילה סגורה, אלא כמרחב פתוח של בחירה, משמעות וחיבור. דב אלבוים ואריאל פיקאר, שני אנשי רוח בעלי רקעים שונים, יוצאים למסע משותף שמפרק את מסורות השבת לרכיביהן, וחושף את השורשים התרבותיים וההיסטוריים שמרכיבים את היום הקדוש. מתוך אהבה לשבת, הם מציעים חמישה נתיבים שונים – כולם מבוססים על מקורות יהודיים – מהם יכול כל אדם לבחור כיצד תיראה השבת הפרטית שלו.

זהו ספר מעורר השראה לכל מי שמבקש להחזיר את השבת לחייו – בדרכו שלו. בכתיבה נגישה, חכמה ומכבדת, ”שבת של חירות” פותח פתח לשיח חדש על מסורת, חירות רוחנית, זהות יהודית וקהילתיות. מתאים במיוחד לקוראים שמבקשים לשלב בין עומק תרבותי לבין חופש אישי, ולמי שמחפש דרך חדשה להתחבר לשבת – בלי כפייה, אלא מתוך בחירה.
שם: שבת של חירות
מחבר/ת: דב אלבוים אריאל פיקאר
שפה: עברית
תחום: יהדות ומחשבת ישראל
תת תחום: יהדות ומחשבת ישראל
מק״ט: 011325514

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-3" class="chaptersplit">השבת האישית שלנו</h2>
			<p class="firstspace"><span class="CharOverride-11">ב</span>לי שנכיר זה את זה, גדלנו באותן שנים ובאותה שכונה בירושלים. שנינו חונכנו במשפחות שומרות הלכה, אך כל אחד מאיתנו חווה בילדותו שבת אחרת לגמרי.</p>
			<p class="firstspace"><span class="bold _idGenCharOverride-1">אריאל פיקאר</span> גדל במשפחה של עולים מסורתיים בנוסח תנועת ה׳צופים׳ היהודית בצרפת, שהביאו איתם לארץ יהדות המחוברת למודרניות ולציונות. אני, <span class="bold _idGenCharOverride-1">דב אלבוים</span>, גדלתי בבית חסידי־ירושלמי בנוסח היישוב הישן, ספוג כולו בתפיסת עולם שנבנתה מתוך התגוננות ורתיעה מפני איומי המודרנה והחילוניות. משפחת פיקאר היתה נחשבת אצלנו בבית ל׳מודרנית׳. הכינוי הזה ניתן בעולם החרדי למי שאינו מקפיד בעיניהם מספיק בהלכה, גם אם הוא חובש כיפה ושומר שבת, אבל עדיין אי־אפשר לקרוא לו חילוני.</p>
			<p class="text">מבחינה מעשית אולי לא היו הבדלים משמעותיים ברמת ההקפדה של משפחותינו על שמירת השבת, אולם האווירה היתה שונה מאוד. אריאל גדל בבית פתוח, שבו השבת נחוותה כמתנה אהובה ומשמעותית.</p>
			<p class="text">ברוך (ז׳אן בנואה) פיקאר, אביו של אריאל, נולד בצרפת למשפחה יהודית־מסורתית ובנערותו התקרב לתורה ולציונות והחל לשמור שבת כהלכתה. בצרפת של אותה תקופה היה היום השביעי בשבוע יום חול לכל דבר ועניין, ולכן נאלץ במשך כל שנות לימודיו להגיע לבית הספר גם בשבת, ברגל, ומבלי שיוכל לטלטל עמו את ספריו ומחברותיו. במסגרת לימודיו באוניברסיטה נאבק רבות על זכותו שלא לכתוב בעת השיעורים ולא להיבחן בשבת. לאחר שנישא לז׳קלין, אמו של אריאל, והזוג עבר להתגורר הרחק ממקום הלימודים, לא היסס ברוך פיקאר לצעוד בשבת שעות ארוכות ברחובות פריז, הלוך וחזור, רק כדי שלא להשאיר את רעייתו לבדה בשבת.</p>
			<p class="text">אביו של אריאל נהרג בקרבות סיני ביום השלישי של מלחמת יום הכיפורים. אריאל היה אז רק בן שמונה. המאבק לשמירת השבת היה מורשת משמעותית שהשאיר אחריו האב. גם בהיעדרו, הצליחה האם, ז׳קלין, ליצור שבת משפחתית מרובת מוזמנים ואורחים, שבה אריאל, הבן הבכור, לקח אחריות על הטקסים השונים של סעודות השבת. אמו הקפידה לברך ולחבק את כל ילדיה בכל ליל שבת לפני הקידוש ובסופה של הסעודה, ואף פעם לא ויתרה על השירה בצוותא של כל נוסח ברכת המזון על ידי כל המשתתפים והמשתתפות. שבתות ומנהגים אלו צרובים בזיכרונו של אריאל כמתנה יקרה שהוא נושא איתו גם לדורות הבאים.</p>
			<p class="text">במרחק כמה רחובות ממשפחת פיקאר גדלתי גם אני, דב, הבן הצעיר במשפחה ברוכת ילדים עם עוד שמונה אחים ואחיות גדולים. הורי, אריה וציפורה, ברחו מהצפיפות ומהדלות של שכונת בתי־מילנר שבפאתי מאה שערים אל הזדמנויות המגורים המפתות של ירושלים החדשה, שזה עתה התרחבה וגדלה לבלי שיעור לאחר מלחמת ששת הימים. זו היתה שכונה של עולים חדשים מעיראק וממרוקו, מרומניה ומצרפת, מתימן ומארצות הברית, כולם עדיין נושאים איתם את הזהות ואת האופי של ארצות המוצא. גם אנחנו היינו עולים חדשים, מהגרים, אך מסוג אחר לגמרי – מהגרים בין העולמות באותה הארץ. הניגוד בין המגורים בלב לבה של היהדות החרדית, שכונת מאה שערים ובתי אונגרין, לשכונת העולים החילונית והצברית באופייה, היה לא פחות קיצוני ומשברי מכל הגירה מארץ ושפה אחרות.</p>
			<p class="text">בעוד שכמעט כולם בשכונה שאפו להיות ישראלים, צברים, משפחתנו התבססה כבר שנים רבות בהתנגדות אידאולוגית עמוקה לישראל החילונית. אחַי הגדולים ואנוכי המשכנו להתחנך במוסדות החינוך של היישוב הישן החרדי, דיברנו אידיש, התלבשנו באופן שונה לגמרי, וכל התנהלותנו כמשפחה חרדית שידרה באופן קבוע שוני והתבדלות, בעיקר ביום השבת.</p>
			<p class="text">כשאבי ואחי הגדולים הלכו לבית הכנסת לבושים בבגדי שבת ובכובעי שטריימל, השכנים בדיוק שטפו את המכוניות שלהם, לבושים בגופיות ומקשיבים למוזיקה בקולי קולות. כשבבית אלבוים נבחנו הילדים על הלכות שבת החמורות, נשמע מעברו השני של הקיר הדיווח הסוער של השדרן ממשחק הכדורגל של בית״ר, היישר מהמגרש בימק״א.</p>
			<p class="text">כשאני בודק בתוכי מה אני זוכר מימי השבת הרבים של ילדותי ונעורי, קשה לי למצוא ברובם הגדול זיכרונות של חירות, שלווה ושלום. היממה הדחוסה, שבה נאלצו 11 בני משפחה ועוד אורחים מזדמנים לשהות זה בקרבת זה בדירת שיכון אחת למשך שבת שלמה – הביאה לשיא את המתחים במשפחה, בין ההורים ובין האחים והאחיות.</p>
			<p class="text">ואם לא די בכך, הגיעו ההפגנות לחסימת כבישים בשבת ויצרו את הקרע בתוכי. שכונתנו הפכה באותן שנים לזירת קרב ראשית בהפגנות השבת הגדולות שידעה ירושלים בסוף המאה הקודמת. לפעמים הייתי מצטרף לצד של חברַי החרדים משכונת סנהדריה הסמוכה, אך לפעמים מצאתי את עצמי בצד השני של המתרס, עם חברי החילוניים מהשכונה שצעקו, בצדק להרגשתי, נגד כפייה דתית. הקריאות ״ציונים ארורים״, ״נאצים״ ו״דרוס כל דוס – השמד כל חרד״ נזרקו משני העברים, ואני מצאתי את עצמי באמצע מתפלל שוב ושוב בתוכי: ״שבת שלום! שבת שלום! מתי תהפוך אצלי השבת למקום של שלום?״</p>
			<p class="text">ביני לבין עצמי נצרבה בי חוויית השבת בילדות באופן הכי רחוק מהחוויה מרוממת הנפש והנשגבת של ׳מעין עולם הבא׳, המובעת בפיוטים ששרתי עם אחַי ליד שולחן סעודת השבת. האיסורים הרבים, ההחמרות והחרדה ההלכתית שאפפה את השבת, נתפסו בעיני ככלא שהושלכתי לתוכו ליממה שלמה בכל שבוע. ההמתנה לצאת השבת בלילות הקיץ הארוכים, החיפוש אחר שלושה כוכבים שינצנצו בשמיים ויאותתו על השחרור מהכבלים, זכורים לי כמורטי עצבים. ברוב שנות ילדותי לא אהבתי את השבת ולא מצאתי בה חן וחסד. הדבר היחיד שאהבתי בה היה צלילי השירים העבריים, ששודרו ברדיו בכל ערב שבת וחדרו אלינו מהחלונות הפתוחים של השכנים.</p>
			<p class="text">כשנטשתי בגיל הנעורים את החברה החרדית, הפסקתי גם לשמור את השבת. מבחינתי, ברגע שהפסקתי להאמין שמקורן של הלכות השבת הוא בהוראותיו המדויקות של בורא עולם, אבד כל הטעם בשמירתן. נהניתי מאוד מהחירות שזכיתי לה סוף־סוף. השבת הפכה לסופ״ש, ליום פנוי שאפשר לעשות איתו מה שרוצים. להיות חופשיים.</p>
			<p class="text">המעבר לחילוניות לא עמעם אצלי את האהבה למקורות הספרות והתרבות היהודיים. להפך. היכולת לקרוא מחדש את מקורות ישראל, מתוך תפיסה תרבותית רחבה הרואה בהם מורשת שנצברה בתקופות שונות, על ידי קבוצות ואנשים שונים, ריתקה אותי. השילוב בין הרקע התורני החרדי שלי ללימוד המקורות הללו מתוך עיניים ספרותיות־תרבותיות או מחקריות, היה פורה ומסעיר. התוודעתי יותר ויותר לעורקים חבויים ביהדות, שמהותם העיקרית היא בקשת חירות עמוקה, אמונה בצלם אלוהים שבאדם, צדק חברתי ושוויון. את עקרונות היהדות האלה לא רציתי לאבד.</p>
			<p class="text">כשהקמתי משפחה עם רעייתי כרמית, גדל האתגר שבמציאת הדרכים שלנו אל היהדות וממנה. מהניסיון למדתי שערכים מופשטים מאבדים משמעות ללא תרגול בחיי המעשה, ובוודאי שלא יעברו מדור לדור. השאלה רק אילו ערכים ואילו מעשים. כרמית ואני למדנו יחד לבחור איזו מצווה או רעיון אנחנו רוצים לאמץ לתוך חיינו, ובאיזה אופן. למדנו לייצר טקסי בריתה לבנותינו, עלייה לתורה בבת המצווה, נישואין, חגים, שבתות ומנהגים שונים. לקחנו מהיהדות כל מה שבחרנו ורצינו, אבל רק מה שבחרנו ורצינו. הכלל המנחה היה ועודנו – ״באהבה וברצון״. זהו הכלל שהנחה אותנו בכל הניסויים המוצלחים וגם באלו שנכשלו. הוא הזכיר לנו תמיד שאיננו פועלים מתוך תחושות של חובה, אשמה או פחד, אלא כמאמר הקידוש לליל שבת ״באהבה וברצון״.</p>
			<p class="text">ומדי שבוע שבה ועלתה שאלת השבת. כרמית גדלה בבית חילוני. הדלקת נרות שבת, שעבורי נתפסה כטקס משפחתי אהוב ורצוי, נתפסה בתחילה אצלה ככפייה דתית. חשתי בתוך משפחתי שלי את החשדנות החילונית העמוקה כלפי כל טקס או מנהג דתי. במקרים רבים החשש מפני תהליכי הדתה מוצדק כמובן, אבל איך אפשר לחשוד בי – במי שעזב את הדת מבחירה – בכוונה שכזאת?! ובגלל מה? בגלל קידוש וזמירות של שבת? חלפו שנים עד שהאנשים הכי יקרים לי הבינו שאינני ׳חוזר בתשובה׳, אלא רק בונה ובורר לעצמי ולמשפחתי את דרך החירות ביהדות. היום, רבים מבני משפחתי המורחבת אימצו בעצמם חלק ממנהגי השבת, שנגדם התקוממו בתחילת הדרך. אך המשא ומתן הפנים־משפחתי הזה עדיין לא תם.</p>
			<p class="text"><span class="bold _idGenCharOverride-1">אריאל פיקאר</span>: גדלתי והתחנכתי כרב המחויב להלכה הכתובה. ספר ׳משנה ברורה׳ וספר ׳שמירת שבת כהלכתה׳ היו עבורי הביטוי השלם והמדויק לדרך שבה יש לשמור את השבת – כהלכתה. אבל ברבות השנים, הלימוד וההוראה, הבנתי שבדרך זו יש יותר סכנות מהזדמנויות. השבת עלולה להפוך לרצף של פרטים, שאיבדו את משמעותם ואת זיקתם לתכלית של השבת. במשך השנים עבר מוקד הפעילות שלי מהחברה הדתית לחברה הישראלית הרחבה והמגוונת יותר. פגשתי יהודים ויהודיות שהשבת שלהם נראית אחרת. פגשתי כאלו שביקשו לעצב שבת משמעותית ורלוונטית לחיים שלהם.</p>
			<p class="text">הלימוד המשותף ורב־השנים של דב ושלי יצר את הספר שלפניכם, שבו אנחנו מבקשים לשוב ולבנות גשרים וחיבורים בין צורות החיים השונות שיהודים ויהודיות בחרו לעצמם, לבין עולמה של השבת – זו שבהלכה, באגדה, במנהג ובמסורת.</p>
			<p class="text">״הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי״ (ישעיה נד, ב). במקום לצמצם ולדייק את ההלכה לתוך ד׳ האמות של הספרים, יש להרחיב אותה ולעצב אותה כדי שתוכל להציע אפשרויות רבות יותר ואורחות חיים מגוונים יותר. יש דרכים רבות לשמור ולזכור את השבת. האוהל של השבת רחב ויתדותיו עמוקים. ככל שהעמקנו במסורות השבת הרבות, כן גילינו את ההזדמנויות הטמונות בה ואת הרלוונטיות שלה גם לדור שלנו ולצורות החיים היהודיות המגוונות שהתפתחו בו.</p>
			<p class="centerspace"><span class="CharOverride-1">• • •</span></p>
			<p class="firstspace">המסע של שנינו לתוך מקורות השבת ורבדיה השונים, הפתיע כל אחד מאיתנו בדרך אחרת ומתח את גבולות הרגלי המחשבה שהגענו איתם למסע המשותף. אריאל היה צריך להשתחרר מתפיסות הלכתיות עמוקות שהושרשו באורח חייו, כמי שהמשיך במסורת אביו ואמו ואף הפך בשלב מסוים לרב ולמורה הלכה בקהילה דתית. אני, דב אלבוים, הופתעתי לגלות בכל פעם מחדש עד כמה קשה לי להשתחרר מתפיסת המותר והאסור של ההלכה שבה גדלתי ולעבור באמת לשבת של אהבה ורצון. גיליתי כמה מורכבת ועדינה המשמעת הנדרשת מבני החורין. עד כמה חירותו של אדם היא בעצם עבודת חיים מתמשכת – עבודת החירות.</p>
			<p class="text">בספר אנחנו מבקשים לשוב למסורת של היהדות החיה – דיאלוג מתמיד וסוער בין החוק לחיים. יהודים בני חורין החיים במדינה יהודית ריבונית, שבים אל השבת מתוך המציאות הממשית ומפרשים אותה מחדש. הפירוש החדש, שאינו מתעלם מעורקי המורשת העתיקה או מתנכר אליהם, אם יתקבל בלִבות רבים – עשוי לשוב ולהשפיע על החיים. אנו מקווים שכך יקרה ומצפים לתגובות, להערות, לשאלות קשות ולהצעות חדשות, שימשיכו לאתגר אותנו ואת הבאים אחרינו.</p>
		</div>
	


			

ספר מודפס

מחיר מוצר 78.40 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 73.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 32.00 ₪ מחיר רגיל 48.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה