סודות מעבר לדלת
מעבר לדלת הקליניקה מגלפת רותי העובדת הסוציאלית את סודותיהם של שמונה ילדים מאומצים במהלך חיפושיהם אחר זהות עצמית ופיסות של שייכות.
מעבר לדלת החדר מוסתרים סודות משפחתה של רותי, המשליכים על חיי הזוגיות שלה, על ארבעת ילדיה ועל החיים בקיבוץ.
מעבר לדלת חדר השינה של רותי ובעלה בוקעים סודות עתיקים המתלקחים ללא הרף, עד שצפייה בכתבת טלוויזיה מביאה למהפך.
מעבר לדלת הקליניקה פורמת דליה המדריכה הקלינית את מכאובי סודותיה של רותי, הנרפאים בתפנית מפתיעה על ידי אדם זר.
הסיפור נפרש על פני כשמונים שנה, החל בשנות הארבעים בישראל, ונכתב על רקע ההשלכות של מלחמת יום הכיפורים והשינויים שחלו בתנועה הקיבוצית ביחס ללינה המשותפת ולגישות חינוכיות וחברתיות.
זהו ספרה השלישי של ד”ר תמר אשכנזי, בת קיבוץ בית השיטה, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות במשרד הבריאות ובמשך עשרים ושש שנה מנחת קבוצות תמיכה למשפחות שכולות.
שם: סודות מעבר לדלת
מחבר/ת: תמר אשכנזי
שפה: עברית
תחום: סיפורת
תת תחום: סיפורת מקור
מק״ט: 011325489
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
						<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-5" class="Subsplit">חביבה</h2>
			<p class="caption">  </p>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer001">
					
				</div>
			</div>
			<p class="firstspace">הם נפגשו במסיבה בבסיס סטלה מאריס. ראשה היה סחרחר עליה עוד לפני שראתה אותו.</p>
			<p class="text">"קוראים לי אריק, ומה שמך?" שאל בקול רשמי־משהו חייל גבוה בעל רעמת שיער שאטנית.</p>
			<p class="text">אף על פי שבושה וצניעות מעולם לא היו מסימני ההיכר שלה, חביבה הסמיקה וחשה חום בכל גופה. איך זה שמכל החיילים, החייל הכי יפה במסיבה ניגש דווקא אליה, תהתה.</p>
			<div id="page5" role="doc-pagebreak" aria-label="5" epub:type="pagebreak">
			</div>
			<p class="text">"קוראים לי חביבה," השיבה בקול רועד מהתרגשות, וחשה שהיא חייבת לומר דבר־מה נוסף, להבטיח שיישאר לידה, אך לשונה כמו התייבשה.</p>
			<p class="text">אריק הודה שהוא לא רקדן כל כך טוב והוסיף שאם זה לא מפריע לה, הוא מזמין אותה לרקוד ואלס לצלילי "הדנובה הכחולה" של יוהאן שטראוס שאך החלו להתנגן. חביבה ריחפה בעננים, חשה זרמים בכל גופה. מפלי אנרגיה והתרגשות שטפו את עורקיה, והיה חשוב לה באותו רגע רק דבר אחד: שהריקוד לא ייפסק. אריק אמנם היה מהוסס בתנועות רגליו, אבל אחיזתו הבוטחת בכתפה, וכף ידה הנתונה בידו השנייה, גרמו לה להרגיש שהוא יהיה הבחור שלה.</p>
			<p class="text">כשהסתיים הריקוד, חזרה חביבה למציאות ולבשה מחדש את חליפת הביטחון העצמי. כשניגש אליה חייל אחר והזמין אותה לרקוד נענתה ברצון, ודאגה שלא יתרחקו מטווח הראייה של אריק, שעמד והביט בהם. היא אף ביצעה תנועות ריקוד מוגזמות מעט כדי למשוך את תשומת לבו ולגרום לו לקנא.</p>
			<p class="text">לאחר הריקוד הוכרזה הפסקה, וחביבה הגבירה צעדיה בכיוונו של אריק, כדי שייגשו יחד לשולחן השתייה. אריק ניצל את ההזדמנות והציע לחביבה לצאת למרפסת לשאוף אוויר צח. פיצוצי האש שהלמו בלבה היו כה חזקים, עד כי שכחה את המיץ והעוגיות על השולחן, וחששה שמא הדבר יתפרש בעיניו כהתלהבות.</p>
			<p class="text">היא לא זכרה על מה דיברו, ואולי בכלל לא דיברו, סיפרה לאילנה בדרך חזרה הביתה. היא זכרה רק שאותם פיצוצי אש פסקו בהדרגה, אבל כשאחז בידה למשך דקות ארוכות וביקש את כתובתה, כמעט הפסיקה לנשום.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer002">
					
				</div>
			</div>
			<p class="firstspace">אריק החנה את הג'יפ הצבאי בשביל העפר ליד בית הוריה של חביבה בכפר החוף. מאז קיבלה את מכתבו, ספרה את הימים ולאחר מכן את השעות עד בואו. אביה של חביבה יצא לקראתו ברגע ששמע את מנוע הג'יפ נכבה. חביבה היתה נבוכה מול אביה, ולכן רק לחצה את ידו של אריק, אף שהשתוקקה לפחות לחבקו.</p>
			<p class="text">את הכניסה לבית מילא ריח השטרודל הממולא בריבת תפוזים שהכינה אמה החורגת ושזה עתה הוצא מסיר הפלא. הם התיישבו סביב שולחן המטבח, ואחרי ששתו תה מכוסות החרסינה המעוטרות פרחים ורודים ואדומים - אלה שיועדו לאורחים או אירועים מיוחדים - וטעמו מהמאפה, אריק נשאל על ידי אביה כמה שאלות: היכן אתה גר ומה עושים הוריך ומה אתה עושה בצבא. חביבה חשבה שהן מעצבנות, אבל אריק סיפר בסבלנות על תפקידו בבריגדה כקצין, ועל כך שבקרוב יסיים את חופשתו בארץ ויחזור לשרת באיטליה.</p>
			<p class="text">לאחר שמילא את חובות הנימוסים, הציע לחביבה שתראה לו את הכפר. חביבה קפצה על הרעיון והובילה אותו מיד לאזור הפרדסים, כדי להימנע ממפגשים עם תושבי הכפר, שגם הם בוודאי ישאלו שאלות מעצבנות. היא רצתה להבטיח שאריק יהיה רק שלה.</p>
			<p class="text">לאחר שחלפו על פני פרדס הלימונים של יהושע, הגיעו לפרדס התפוזים. אריק עצר ליד אחד העצים וניסה לקטוף תפוז בתנועת משיכה. חביבה חייכה והציעה ללמד אותו איך לקטוף בקלות ללא מזמרה: "בידך האחת תאחז בגבעול קרוב לפרי, ובשנייה תסובב את התפוז כמה פעמים עד שהוא יתנתק." לאחר שקטף בהתאם לשיטה החדשה שזה עתה למד, הוא חרץ חור בקליפה, קילף והגיש לה את הפלח הראשון.</p>
			<p class="text">בקבוקוני הפרי התפוצצו בין שיניה, וטעם חמצמץ גרם לה להעוות את פניה ולומר, "אוי, חמוץ." אריק שאל אם מותר לו להמתיק את החמיצות, ולפני שזכה בתשובה, נשק לה על שפתיה. חביבה התמסרה. תחושת חום החלה מיד ממלאת את עורקיה, וסומק צבע את פניה ואת צווארה.</p>
			<p class="text">רק לאחר דקתיים, כשפניו כמעט מוחצות את פניה והאוויר בקושי חודר לאפה, עשתה הפסקת נשימה קלה, אך מיד התחרטה.</p>
			<p class="text">אריק הרפה ושאל את עצמו אם מיהר מדי, ואולי הגזים, אך פניה השמחות שידרו לו שעבר את המבחן האינטימי הראשון בהצלחה. משכך, קירב אליו בביטחון את כף ידה ושילב את אצבעותיה באצבעותיו. הם צעדו כך לאורך שבילי התפוזים. מדי פעם עצרו לנשיקה נוספת, עד שלקראת סוף פרדס האשכוליות, בחלקו המרוחק מן הכפר, אחז אריק במותניה לחיבוק צמוד וארוך.</p>
			<p class="text">הסתיו כבר החל מפנה את מקומו לחורף, ורוחות קרות עודדו את הזוג החדש להתחיל לצעוד חזרה. "את קרה," אמר אריק כשחש בעור הברווז בזרועותיה, וניסה לחממן בתנועות יד מהירות, מעלה ומטה, מכתפיה אל כפות ידיה.</p>
			<p class="text">"אבל הלב שלי חם," השיבה, ולעצמה אמרה, לא רק חם, ממש רותח.</p>
			<div id="page6" role="doc-pagebreak" aria-label="6" epub:type="pagebreak">
			</div>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer003">
					
				</div>
			</div>
			<p class="firstspace">לפגישה הבאה הגיע אריק בג'יפ צבאי, ולקח את חביבה לתל אביב. כל הדרך התקשתה להוריד ממנו את מבטה, וכאשר הגניב לעברה מבטים בעודו מתרכז בנהיגה, לא הפסיקה להסמיק. במהלך הנסיעה סיפרה על לימודיה בבית הספר למסחר, על הצטיינותה בשפות ועל התלבטותה אם להתגייס לפלמ"ח או לחיל הנשים. אריק הקשיב קשב רב ולא הביע את דעתו.</p>
			<p class="text">כשהגיעו לבית הקפה, בחרו את השולחן הקטן במרפסת הפונה לים. אריק הזמין גלידת שוקו וניל וחביבה ביקשה וניל בלבד. גביעי הזכוכית הונחו על גבי מפת הפלסטיק, כולה משבצות כחול ולבן. בין כפית אחת לשנייה הצליבו ידיים תחת השולחן וליטפו זה את זה. עורקיה של חביבה שוב הזרימו דם חם. כשסיימו את הגלידה, יצאו בכיוון הים וצעדו לאורך החוף במשך שעה ארוכה, שבמהלכה העלה אריק רעיון - אולי במקום לנסוע מחר לקחת מסמך מסוים מהבסיס בחיפה, ייסע לשם עוד הערב, וכך יוכלו להיות מחר עוד כמה שעות יחד. חביבה שמחה מאוד על ההזדמנות למפגש נוסף לפני חזרתו של אריק לאיטליה בעוד ימים אחדים, ואף הציעה להתלוות אליו לחיפה, עם עצירה בכפר החוף, רק להודיע לבני משפחתה שלא ידאגו לה.</p>
			<p class="text">החושך כבר ירד על העיר כשהם הגיעו לבסיס. חביבה זכרה את הכניסה למקום עוד מהמסיבה, אך זאת היתה הפעם הראשונה שנחשפה למבנה כולו ולאזור מגורי החיילים. כשנכנסו לצריף הארוך, אריק הצביע בידו לעבר החדרון שלו. היו בו שתי מיטות ברזל, שולחן קטן וכיור. לכל שורת החדרונים היו שני חדרי שירותים, אחד ליד השני, בקצה האחד של השורה, ובקצה השני היתה מקלחת.</p>
			<p class="text">הביכה את חביבה המחשבה שאם תצטרך לשירותים, ייתכן שתעמוד בתור עם חיילים נוספים. אריק הבין את אי־הנוחות שלה ומשך אותה בידו לטייל במדשאות הבסיס. לאחר מכן ביקש שתישאר בחדרו, ויצא לחדר האוכל להביא לחם עם גבינה וריבה. חביבה לא אכלה שעות רבות, אולם לא היתה מסוגלת להכניס משהו לפיה. היא היתה רעבה רק לנוכחותו ולמגע ידיו של אריק.</p>
			<p class="text">לאחר ששכנע אותה לאכול מעט בכל זאת, סגר את דלת החדרון, ליטף את פניה, נשק לה והצמיד אותה לגופו בחיבוק מתמשך. חביבה הרגישה את הדופק הולם בכל גופה.</p>
			<p class="text">לפנות בוקר, כאשר התעוררה חבוקה בידיו, לא זכרה שפשטה את בגדיה, אבל הבינה שבלילה חוותה לראשונה בחייה התגלות אלוהית.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer004">
					
				</div>
			</div>
			<p class="firstspace">יומיים לפני חזרתו לאיטליה, בעודה יושבת בסלון, נדמה היה לה לפתע ששמעה את מנוע הג'יפ בשביל הסמוך לביתם. מיד דילגה בסקרנות החוצה. ממרחק־מה קלטה את דמותו הגבוהה במדי הצבא, ופתחה בריצה לקראתו. אריק פתח את זרועותיו ועטף אותה בחיבוק. זרמי החום רטטו בכל עורקיה.</p>
			<p class="text">"אני לא מאמינה שאתה כאן, הופתעתי כל כך!" אמרה כשפיה יבש מהתרגשות.</p>
			<p class="text">"כל הדרך חלמתי על הרגע הזה." אריק השתהה רגע והוסיף, "את מעניקה לי אור ושמחה."</p>
			<p class="text">כשצעדו לתוך הבית סיפר לה שהגיע להיפרד לקראת נסיעתו לאיטליה, והציע לה להצטרף אליו לביקור פרידה מבני משפחתו. חביבה הסכימה לכול, ובלבד שתשהה במחיצתו. כעבור כמה דקות, לאחר שהחליפה את בגדיה לבגדים ייצוגיים יותר, מצאו עצמם שניהם בדרכם לבית משפחתו במושבה רחובות.</p>
			<p class="text">לאחר היכרות עם הוריו ושתי אחיותיו הופנתה תשומת הלב לחביבה, שנהנתה מכך וסיפרה על הצלחותיה בבית הספר למסחר. היא רצתה בכל מאודה להרשים את משפחתו של אריק, שיעריצו אותה, שיאהבו אותה, אבל שתי אחיותיו של אריק התלחשו ביניהן ולא חייכו לעברה אפילו פעם אחת. אריק, שהיה ער למתרחש, ניסה לקטוע את דבריה של חביבה ולעבור לדבר על נושא אחר, אך היא לא חשה בכך והמשיכה בשלה: "לפני שבוע נבחרתי לנציגת התלמידים בוועד המורים, שזה נחשב מאוד יוקרתי. נראה לי שזה מפני שבכל הבחינות אני מוציאה מעל תשעים ותמיד אני בין השלושה הראשונים בכיתה."</p>
			<p class="text">בדרך חזרה לכפר החוף, אריק הבין שהוא מאוהב בה, והתנהגותן של אחיותיו הגדולות העכירה את מצב רוחו. מילדות נהג לשמוע בקולן ובעצתן; הן אלו שגידלו אותו ותמכו בו וטיפחו אותו, והוא היה למקור גאוותן, במיוחד לאחר שקיבל את דרגות הקצונה. הוא חש את תגובותיהן אל חביבה מטפסות מבטנו אל צווארו כנמלים שמנסות לעקוץ אותו ולעצור את תנועותיו. לאחר שתיקה ארוכה שבה נלחם בנמלים המדומות, חזרו זרמי האהבה לשטוף את הווייתו.</p>
			<div id="page7" role="doc-pagebreak" aria-label="7" epub:type="pagebreak">
			</div>
			<p class="text">כאשר היו במחצית הדרך חזרה, חביבה סיפרה שהשבוע התגייסו כמה מבנות כיתתה לחיל הנשים ושגם היא חושבת להירשם, אפילו בימים הקרובים.</p>
			<p class="text">"לא התלבטת בין חיל הנשים לפלמ"ח?"</p>
			<p class="text">"התלבטתי, אבל החלטתי שבחיל הנשים אוכל להועיל יותר בגלל הידע שלי בשפות."</p>
			<p class="text">אריק הנהן. הוא מסר לה את הכתובת שאליה תוכל לשלוח לו מכתבים כחייל בבריגדה באיטליה, וביקש שהיא תכתוב ראשונה, כדי שידע לאיזו כתובת להשיב לה.</p>
			<p class="text">תחושת הפרפרים בבטנה של חביבה החלה להתגבר ככל שקלטה שהפרידה ביניהם נעשית אמיתית. מה יקרה לקשר שלהם? תהתה. איך היא תבטיח שהוא לא ישכח אותה? שלא יתאהב פתאום במישהי באיטליה? נכון שגם היא תתגייס בקרוב, כמו כל בני גילה, אבל היה בכך רק מעט כדי להקל את עוצמת החששות.</p>
			<p class="text">כשהגיעו לכפר נשארו לשבת בג'יפ, אוחזים ידיים, מתלטפים, מתחבקים, מסרבים להיפרד. לאחר שהחשיך ורוחות חזקות החלו לנשב, הציע אריק שייסעו לחיפה, ולמחרת יחזיר אותה מוקדם בבוקר. חביבה נענתה להצעה בנשיקות קטנות וכיסתה בהן את מצחו ולחייו. כשנשיקותיה הגיעו לצוואר, הניע את הג'יפ והחלו לדהור לחיפה. חביבה עצמה את עיניה ודמיינה את הלילה המחכה להם.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer005">
					
				</div>
			</div>
			<p class="letterinspace"><span class="italic">אריק, אהוב שלי</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">כמו שביקשת, אני </span><span class="italic">כותבת ראשונה. אני כותבת אליך ממצרים, מהבסיס של חיל הנשים. </span><span class="italic">קיבלתי מדים </span><span class="italic">-</span><span class="italic"> חצאית, חולצה וז'קט מבד די דוקרני. מזל </span><span class="italic">שקיבלנו גם מכנסיים ארוכים בגלל הרוחות והחול. אין הרבה גשמים, </span><span class="italic">אף על פי שחורף עכשיו, אבל סופות החול מספיק חזקות </span><span class="italic">לחדור לתוך האוהלים שלנו וגם לתוך האוכל, שזה ממש לא </span><span class="italic">נעים ולא טעים. באוהל אנחנו גרות שמונה בנות. די נחמדות.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">העבודה שלי לא קשה: אני מתרגמת מסמכים לא מסובכים מאנגלית </span><span class="italic">ואיטלקית. קיבלתי דיו בצבעים שחור, כחול וירוק, כדי לסמן ולהדגיש </span><span class="italic">דברים שונים שהתבקשתי להבליט. את המסמכים אני מצמידה יחד </span><span class="italic">-</span><span class="italic"> מסמך </span><span class="italic">מקורי ומסמך מתורגם </span><span class="italic">-</span><span class="italic"> כדי שלא יבלבלו ושלא תהיינה טעויות, ומעבירה </span><span class="italic">למפקדת שלי.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">כל יום לפני השינה אני חושבת עלינו ונזכרת </span><span class="italic">בלילות שלנו. זה מה שמחזיק אותי כאן, עם הגעגועים.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">מחכה </span><span class="italic">לשמוע ממך בחזרה,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אוהבת מאוד,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">שלך, חביבה</span></p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer006">
					
				</div>
			</div>
			<p class="letterinspace"><span class="italic">חביבה שלי,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">כבר שלושה שבועות מאז חזרתי לאיטליה, ובכל יום ניגשתי למשרד </span><span class="italic">הדואר, עד שסוף</span><span class="italic">-</span><span class="italic">סוף הגיע מכתבך. אנחנו עובדים עם הסוכנות </span><span class="italic">היהודית, ויותר מזה אני לא יכול לפרט. איטליה יפה, החורף </span><span class="italic">כאן קר מאוד, ואנחנו מנסים להתחמם עם פרימוסים, ובמקומות שיש </span><span class="italic">משרדים מסודרים, יש גם אח שבוערים בה גזעי עצים. השלג </span><span class="italic">על ההרים יפה מאוד, אבל אני מעדיף את השמש שלנו.</span></p>
			<div id="page8" role="doc-pagebreak" aria-label="8" epub:type="pagebreak">
			</div>
			<p class="letterindent"><span class="italic">בעוד חודש וחצי אגיע הביתה לחופשה, ואני מאוד מקווה שגם </span><span class="italic">את תוכלי להגיע לחופשה באותו זמן. נזכרתי בטיולים שלנו בכפר </span><span class="italic">ובפרדסים, ובתצפית היפה מאזור הבסיס שלי בחיפה לכיוון הים, ובנסיעות </span><span class="italic">לתל אביב, ליד החוף, והבנתי שעוד לא שטנו בירקון. אז </span><span class="italic">בחופשה הבאה אני מבטיח לך שנשוט בירקון.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אגב, מזמן רציתי </span><span class="italic">לשאול אותך, למה את מזמינה תמיד רק גלידת וניל? את </span><span class="italic">בכלל לא אוהבת שוקולד?</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">מתגעגע מאוד ומחכה לחבק אותך בזרועותי, </span><span class="italic">אריק</span></p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer007">
					
				</div>
			</div>
			<p class="letterinspace"><span class="italic">אריק שלי,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">היום סידרתי את חבילת המכתבים שקיבלתי </span><span class="italic">ממך מאז התגייסתי לצבא. קראתי כמה מהם שוב ושמתי לב </span><span class="italic">שעוד מעט אנחנו שנתיים יחד. היית מאמין?</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">לפעמים אני מרגישה </span><span class="italic">שזה לא יכול להיות, כאילו הכרנו רק לא מזמן. ולפעמים </span><span class="italic">אני מרגישה שאנחנו כל החיים יחד. טוב, הגזמתי קצת. אני </span><span class="italic">סופרת את הזמן מהמסיבה שבה נפגשנו. אז בחופשה הבאה נציין </span><span class="italic">את השנתיים בגלידה. כן, אני אוהבת רק וניל, או פירות. </span><span class="italic">לא אוהבת גלידת שוקולד.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">מתגעגעת מאוד לחיבוקים שלך, חביבה</span></p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer008">
					
				</div>
			</div>
			<p class="letterinspace"><span class="italic">חביבה </span><span class="italic">אהובתי,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">לאחרונה עובדים כאן קשה מאוד, וגם אני לא </span><span class="italic">שמתי לב שאנחנו כמעט שנתיים יחד. טוב שהזכרת לי. אבל </span><span class="italic">מה שאת לא צריכה להזכיר לי הוא שאני מאוד אוהב </span><span class="italic">אותך. ואני רוצה להתחתן איתך ושיהיו לנו הרבה ילדים.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">חביבה, </span><span class="italic">פתאום קוראים לי למשהו דחוף ואני חייב לסיים.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">התינשאי לי?</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אני רציני.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אריק</span></p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer009">
					
				</div>
			</div>
			<p class="letterinspace"><span class="italic">אריק שלי,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">התרגשתי לקרוא את הצעת </span><span class="italic">הנישואים. אני אוהבת אותך מאוד, אבל יש לי תוכניות להתקדם </span><span class="italic">בעולם המסחר, להקים עסק משלי... ולכן אסכים להתחתן איתך רק </span><span class="italic">אם תבטיח שאתה תטפל בילדים, ואתה תכין להם אוכל, ואתה </span><span class="italic">תעשה קניות ותסדר את הבית.</span></p>
			<div id="page9" role="doc-pagebreak" aria-label="9" epub:type="pagebreak">
			</div>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אם אתה מסכים, אני מתחתנת </span><span class="italic">איתך.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">מחכה לתשובתך ולחיבוקים שלך.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">חביבה</span></p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer010">
					
				</div>
			</div>
			<p class="letterinspace"><span class="italic">אריק שלי,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">לא </span><span class="italic">סתם אני כותבת לך לפני שהשבת לי. קיבלתי מכתב מהאחיות </span><span class="italic">שלך, שהגיע לאבא שלי בכפר החוף והוא העביר אותו אלי. </span><span class="italic">מזל שהוא שם מעטפה בתוך מעטפה ולא פתח וקרא. אני </span><span class="italic">מבינה שסיפרת להן שאתה רוצה להתחתן איתי, ואולי גם שהצעת </span><span class="italic">לי נישואים, אז הן כתבו לי דברים נוראים: שאני לא </span><span class="italic">מתאימה לך, שאני לא מתאימה למשפחה שלכם, ושאם לא אסרב </span><span class="italic">הן תעצורנה את החתונה. חצי דף שכולו משפטים כאלה.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אני </span><span class="italic">לא מבינה, הן קובעות בשבילך? אתה שואל אותן בכל דבר? </span><span class="italic">תענה לי מהר, כי ממש חשוב לי לדעת. וגם רציתי </span><span class="italic">להודיע לך שפגשתי בחור נחמד, שהבטיח לי בחופשה הבאה לקחת </span><span class="italic">אותי על האופנוע שלו לחמישה ימים לטייל בסוריה. אם לא </span><span class="italic">תגיע לחופשה, אני אסע איתו.</span></p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer011">
					
				</div>
			</div>
			<p class="letterinspace"><span class="italic">חביבה אהובתי,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אל תעשי </span><span class="italic">לי את זה. אני אוהב אותך, אני מוכן לכל התנאים </span><span class="italic">שכתבת. אני רוצה להתחתן איתך. בבקשה, בבקשה אל תיסעי עם </span><span class="italic">הבחור הזה לסוריה. תחכי לי. אני לא יודע מתי תהיה </span><span class="italic">החופשה הבאה שלי. אני אנסה להתאים אותה לחופשה שלך. אני </span><span class="italic">באמת אנסה. את חייבת להאמין לי. בבקשה, בבקשה תחכי לי.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אני אוהב אותך, אוהב אותך, אוהב אותך,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אריק</span></p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer012">
					
				</div>
			</div>
			<p class="letterinspace"><span class="italic">אילנה, </span><span class="italic">חברתי היחידה והאהובה,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אני זקוקה לעזרתך. לפני כחודשיים היה נדמה </span><span class="italic">לי שהמחזור החודשי מאחר. מאז שאני במצרים, בבסיס, הימים כל </span><span class="italic">כך דומים אחד לשני, והפסקתי להקפיד לזכור מתי אני צריכה </span><span class="italic">לקבל. בהתחלה הייתי בטוחה שזה מקרי ותכף יסתדר, אבל אחר </span><span class="italic">כך התחילו להופיע קצת בחילות והרגשתי נפיחות בחזה, ואפילו כאב </span><span class="italic">אם נגעתי או נתקלתי במשהו. את הבחילות הרגעתי עם תה </span><span class="italic">ועוגיות יבשות, ואחרי כשלושה שבועות זה השתפר.</span></p>
			<div id="page10" role="doc-pagebreak" aria-label="10" epub:type="pagebreak">
			</div>
			<p class="letterindent"><span class="italic">דווקא עם החזה </span><span class="italic">קרה ההפך; הוא המשיך לגדול, ועכשיו אני כבר בטוחה שאני </span><span class="italic">בהיריון. אני לא בטוחה באיזה חודש, אבל לפי החישוב שעשיתי </span><span class="italic">מההתכתבויות עם אריק, והזיכרון של איך שהרגשתי בכל מכתב, סביר </span><span class="italic">שאני כבר בחודש החמישי או השישי.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">פעם סיפרת לי שהשכנה </span><span class="italic">מול בית הורייך היא רופאת ילדים. את יכולה לשאול אותה </span><span class="italic">מה אני צריכה לעשות? אבל מהר</span><span class="italic">-</span><span class="italic">מהר, כי עוד מעט </span><span class="italic">כבר לא אוכל להסתיר וכולם יראו את הבטן וידעו. חוץ </span><span class="italic">ממך אף אחד לא יודע וגם לא ידע. אני לא </span><span class="italic">מתכוונת לספר לאף אחד, לא למשפחה ולא לאריק, ואני מבקשת </span><span class="italic">ממך שגם את תשמרי על הסוד שלי.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">תבטיחי לי, אילנה. </span><span class="italic">זה חשוב.</span></p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer013">
					
				</div>
			</div>
			<p class="letterinspace"><span class="italic">חביבה, חברתי היקרה,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">הייתי לבד בבית כשהגיע </span><span class="italic">המכתב. מזל שהורי לא היו ושאלו שאלות, כי רואים את </span><span class="italic">החותמת של פלשתינה על המעטפה וברור שהמכתב נשלח ממדינה אחרת. </span><span class="italic">תודה שצירפת תמונה. את נראית נהדר, ורואים שיש לך לחיים </span><span class="italic">שמנמנות, כמו שלא היו לך אף פעם.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">כששמעתי את רעש </span><span class="italic">המפתח בדירה ממול קיוויתי שד"ר פקלמן הגיעה הביתה. חיכיתי </span><span class="italic">כמה דקות שתתארגן ודפקתי על דלתה. היא היתה לבד, וזאת </span><span class="italic">היתה הזדמנות בשבילי להתחיל לברר אצלה, לפני שבני משפחה אחרים </span><span class="italic">ייכנסו. זה חשוב, כי אצלנו בבניין אין סודות, כולם יודעים </span><span class="italic">הכול על כולם. בהתחלה היא לא הבינה מה אני שואלת </span><span class="italic">אותה. היא חשבה שאני שואלת על עצמי אבל מתביישת לספר </span><span class="italic">לה. אחרי שהשתכנעה שהשאלות הן באמת בשביל חברה שלי, היא </span><span class="italic">שאלה באיזה חודש את, וכשאמרתי שאת חושבת שחמישי או שישי, </span><span class="italic">היא הנהנה, חשבה רגע ואמרה שזה חודש מתקדם וחייבים ללדת </span><span class="italic">את הילד.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">הסברתי לה שאת רוצה שאף אחד לא ידע, </span><span class="italic">ואז היא עיקמה קצת את הפרצוף ושתקה רגע. לא הבנתי </span><span class="italic">את התגובה שלה, אבל הכי חשוב שבסוף היא אמרה שהיא </span><span class="italic">תבדוק עם גינקולוג שהוא חבר שלה מבית החולים הדסה הר </span><span class="italic">הצופים בירושלים.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אני יודעת שאת רוצה את התשובה מהר, אז </span><span class="italic">אני שולחת לך את המכתב עוד היום, וברגע שהרופאה </span><span class="italic">תחזור אלי עם תשובה, אכתוב לך. מבטיחה!</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">שלך, אילנה</span></p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer014">
					
				</div>
			</div>
			<p class="letterinspace"><span class="italic">שלום</span><span class="italic">, חביבה,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אני מקווה שאת מרגישה טוב.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">עברו שבועיים מהמכתב </span><span class="italic">הקודם שלי, ובאמת שניסיתי להיות הכי מהירה שאני יכולה, אבל </span><span class="italic">רק הרגע קיבלתי את התשובה. החבר הגינקולוג של ד"ר </span><span class="italic">פקלמן, שקוראים לו ד"ר שכטר, מסר שיש סידור מיוחד </span><span class="italic">לבנות בהיריון שאינן נשואות, וכבר איחרו את הזמן לביצוע הפלה, </span><span class="italic">אבל לא יכולות לגדל את הילד </span><span class="italic">-</span><span class="italic"> למסור את התינוק לאימוץ.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">הן גרות בבית ויצ"ו בירושלים, מסוף ההיריון ועד הלידה, </span><span class="italic">וכשמתחילים הצירים הן צריכות להגיע מיד לבית החולים הדסה הר </span><span class="italic">הצופים, למחלקת יולדות. אבל כל זה רק אם הן לא </span><span class="italic">רוצות לגדל את הילד. אולי זאת שאלה קצת מוגזמת, אבל </span><span class="italic">אנחנו חברות... מדוע את לא רוצה לספר לאריק? אולי תתחתנו </span><span class="italic">ותגדלו יחד את התינוק?</span></p>
			<div id="page11" role="doc-pagebreak" aria-label="11" epub:type="pagebreak">
			</div>
			<p class="letterindent"><span class="italic">מובן שפעלתי לפי בקשתך, וכל מה </span><span class="italic">שבדקתי היה לגבי נשים שלא רוצות לגדל את התינוק, אבל </span><span class="italic">לא סיפרת לי מהן התוכניות שלך. תכתבי לי מה את </span><span class="italic">רוצה לעשות, ואז אולי אצליח לאסוף יותר פרטים. אני ממהרת </span><span class="italic">לדואר לשלוח את המכתב.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אה, רציתי לספר לך שנראה לי </span><span class="italic">שד"ר פקלמן היתה ממש נלהבת לעזור לך. היא שאלה </span><span class="italic">עלייך קצת, על המוצא שלך, ואם את בריאה. אולי היא </span><span class="italic">דואגת כבר לתינוק. יפה מאוד מצדה.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">שלך, אילנה</span></p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer015">
					
				</div>
			</div>
			<p class="letterinspace"><span class="italic">אילנה, </span><span class="italic">חברתי הטובה ביותר,</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">מה הייתי עושה בלעדייך? אני כבר לא </span><span class="italic">יכולה להישאר בצבא וחייבת להגיע לישראל. אני חושבת שאסע להתגורר </span><span class="italic">בירושלים בבית ויצ"ו, כי אני לא יכולה להיראות בכפר </span><span class="italic">עם בטן כל כך גדולה. אני מבינה שעוד בנות כמוני </span><span class="italic">נמצאות שם. אני מקווה שאקבל מהן הדרכה מה לעשות. אבל </span><span class="italic">קודם אסע לבית החולים הר הצופים ואחפש שם את ד"</span><span class="italic">ר שכטר. אגיד לו שאני הבחורה שד"ר פקלמן דיברה </span><span class="italic">איתו עליה.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אני כבר אורזת את הדברים שלי ומתכננת את </span><span class="italic">החזרה לארץ. אכתוב לך כשאדע עוד פרטים. אני חושבת שמנמל </span><span class="italic">חיפה אסע ברכבת ישר לירושלים, ובתחנה אשאל איך להגיע לבית </span><span class="italic">החולים.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">על השאלה שלך לגבי אריק </span><span class="italic">-</span><span class="italic"> אני כבר לא בטוחה </span><span class="italic">שאני רוצה להתחתן איתו. פגשתי בחור אחר שהציע לי טיול </span><span class="italic">לסוריה על אופנוע, והוא גורם לי לפרפרים בבטן, ואריק כבר </span><span class="italic">מזמן לא.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">את זוכרת שהכול סוד ואני לא מספרת שום </span><span class="italic">דבר לאף אחד? לכן, גם לא אחפש חברים או קרובים </span><span class="italic">ללון אצלם.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">אל תשכחי, רק את יודעת את הסוד שלי.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">תודה על הכול, חביבה</span></p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer016">
					
				</div>
			</div>
			<p class="firstspace">לאחר הבדיקה התיישבה חביבה מצדו השני של השולחן, מול ד"ר שכטר. החולצה הצבאית שלבשה נראתה גדולה מאוד למידותיה והסתירה די טוב את ההיריון. קצותיה גלשו מעל החצאית, כדי שלא ייראה הרוכסן שנסגר בעזרת סיכות ביטחון בלבד, כדי להרוויח עוד מקום. כך להרגשתה נראתה חיילת שמנה ולא חיילת בהיריון.</p>
			<p class="text">"אם אני מביא בחשבון את תאריך המחזור החודשי האחרון שאת זוכרת, פחות או יותר, ואת גודל הבטן, את כנראה באמצע חודש שמיני או בחודש תשיעי!" אמר ד"ר שכטר.</p>
			<p class="text">חביבה הסבירה בסגנון טכני ומנוכר שאבי התינוק לא יודע על ההיריון, שהוא נמצא בכלל בחו"ל, ושהיא רוצה לחזור לשרת בצבא מיד אחרי הלידה.</p>
			<p class="text">ד"ר שכטר הנהן. חביבה ניחשה שהרופאה השכנה של אילנה סיפרה לו.</p>
			<p class="text">ד"ר שכטר פתח תיק קרטון חום עם שרוכים שחורים, ולתוכו הכניס דף שעליו רשם את פרטיה של חביבה ואת ממצאי הבדיקה שערך. על דף אחר כתב שוב את שמה, וציין כי חביבה בהיריון ועומדת ללדת בעוד חודש עד חודש וחצי. בשורה חדשה כתב כי אבי התינוק אינו יודע על ההיריון, והאם המיועדת אינה מתכוונת לספר לו, ובשורה השלישית הוסיף, והדגיש בקו, כי הצהירה שאינה רוצה לגדל את התינוק אלא למסור אותו לאימוץ. בשורה הרביעית כתב שהוא מפנה אותה לבית ויצ"ו עד הלידה.</p>
			<p class="text">כשסיים לכתוב, הסביר לה היכן נמצא בית ויצ"ו ומהי הדרך המהירה ביותר להגיע אליו, ואמר כי הצוות במקום ידריך אותה מה עליה לעשות כאשר תרגיש בצירים.</p>
			<div id="page12" role="doc-pagebreak" aria-label="12" epub:type="pagebreak">
			</div>
			<p class="text">חביבה הודתה לו וקמה לצאת מחדרו. ד"ר שכטר נעמד, איחל לה הצלחה וביקש ממנה להגיע לבית החולים מיד עם ראשית הצירים, ולחפש אותו באופן אישי. הוא הבטיח כי ילווה אותה בתהליך הלידה. חביבה חשה ביטחון, ובצעדים כבדים יצאה את בית החולים.</p>
			<p class="text">ד"ר שכטר חזר לשבת וכתב לד"ר פקלמן:</p>
			<p class="letterinspace"><span class="italic">הבחורה שהפנית אלי כבר בסוף ההיריון, ואני מניח שהיא </span><span class="italic">תלד בעוד ארבעה עד שישה שבועות. במכתבך האחרון רמזת שהיית </span><span class="italic">רוצה כי התינוק שייוולד לחיילת יימסר לזוג חברים שלך.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">קודם </span><span class="italic">כול עלי להיות בטוח לגבי העובדות. כתבת שיש לך זוג </span><span class="italic">מכרים, עוד מגרמניה, שלא הצליחו להביא ילדים לעולם, ולאחר ניסיונות </span><span class="italic">רבים החליטו לאמץ. אני מבין שאת מכירה אותם וסומכת עליהם. </span><span class="italic">אבל חשוב מאוד שנהיה בטוחים שהם כשירים להיות הורים, שיאהבו </span><span class="italic">ויטפחו את הילד ושהם בעלי יכולת כלכלית.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">מדובר במידע חשוב </span><span class="italic">לפני שמוסרים תינוק לאימוץ, ואנחנו מאוד מקפידים על כך בבית </span><span class="italic">היולדות. אולי תוכלי לשלוח לי מכתב מפורט עליהם: במה הם </span><span class="italic">עוסקים, היכן הם מתגוררים ומה מצבם הבריאותי. בינתיים נחכה ללידה, </span><span class="italic">לראות שהתינוק בריא.</span></p>
			<p class="letterindent"><span class="italic">כל טוב! ד"ר שכטר</span></p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer017">
					
				</div>
			</div>
			<p class="firstspace">בבית ויצ"ו התקבלה חביבה בחיוך רחב על ידי המזכירה, שערכה את הרישומים הנדרשים לכל שוהה חדשה. היא הסבירה לה על זמני הארוחות. מהאחראית למשק הבית קיבלה הסבר על נוהלי שמירת הניקיון והחימום בבית. לאחר מכן ביקשה המזכירה מאחת הממתינות ללידה שתעשה לחביבה סיור במבנה ותראה לה את חדרה, השלישי מצד ימין.</p>
			<p class="text">בקצה המסדרון היו כמה תאי שירותים וחדר בצורת מלבן שהיתה בו שורה של חמש מקלחות משותפות. מולן ניצב ספסל עץ להניח עליו את החפצים. על הקיר הצבוע לבן שמעל הספסל היו נעוצים מסמרים ארוכים עבור מתלים למגבות.</p>
			<p class="text">בחדר השינה היו שש מיטות ברזל מכוסות מצעים לבנים, שלוש בכל צד. ליד כל מיטה ניצבה ארונית עץ. חביבה פרקה את חפציה לתוך הארונית, ומיד נכנסו לחדר ארבע בנות לבושות חלוקים, שהציעו לה להסיר את המדים וללבוש בגד נוח, שלא ילחץ.</p>
			<p class="text">חביבה נענתה בשמחה להצעתן, ולאחר שלבשה את חלוק התכלת שהונח על מיטתה, הצטרפה אליהן לפינת האורחים שבחדר הכניסה. רק התיישבה, וכל הפנים הופנו אליה, לשמוע על החדשה בקבוצה. חביבה נהנתה מתשומת הלב ולא פסקה לספר על שירותה הצבאי במצרים ולהתפאר בו.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer018">
					
				</div>
			</div>
			<p class="firstspace">די מהר רכשה לעצמה חביבה מעמד של מנהיגה, וניצלה אותו כדי לספק את סקרנותה - לשמוע על ההריונות האחרים.</p>
			<p class="text">שושי סיפרה שהוריה התנגדו לקשר שלה עם בן זוגה, טענו שהוא עבריין ולא לרמה שלה. אבא שלה אפילו רמז לה שאם לא תנתק איתו את הקשר, הוא ינשל אותה מהירושה. שבועיים אחרי שניתקה את הקשר עם בן הזוג התברר לה שהוא השאיר לה ירושה משלו - את ההיריון הזה.</p>
			<p class="text">שרה, שהלכה כל הזמן בנעלי בית בגלל הבצקות ברגליה, לא הפסיקה לבכות. "כבר חודשים שאני בוכה, איך אהבת חיי עזב אותי כששמע שאני בהיריון ממנו. איך זה יכול להיות... כולם אמרו עלינו שמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שלנו. הייתי בטוחה שיתחתן איתי. גרתי עם ההורים עד שהבטן התחילה לבלוט, ואז הגעתי הנה. רק אמא שלי יודעת את הסוד שלי. סיפרה לכולם שאני אצל דודתי בירושלים."</p>
			<p class="text">גאולה סיפרה שהיא פשוט לא יודעת ממי התינוק שלה, כי תמיד יצאה עם כמה גברים בו בזמן. "אהבתי לשגע אותם, אהבתי שרצים אחרי ומחזרים אחרי."</p>
			<div id="page13" role="doc-pagebreak" aria-label="13" epub:type="pagebreak">
			</div>
			<p class="text">יפה נראתה עצובה ושתקה כל העת, אמרה שיש לה צרבות ושלא מתחשק לה לדבר.</p>
			<p class="text">לאחר ששמעה את סיפורי הבנות, סיפרה להן חביבה שההיריון שלה הוא מהחבר הקבוע שלה, אבל שפתאום הופיע בחיים שלה בחור נוסף שמוצא חן בעיניה, ולכן היא החליטה ללדת ולמסור את התינוק. בצבא לבשה בגדים גדולים, וכשביקשה מהמפקדת חופשה בשל נסיבות משפחתיות דחופות, החופשה אושרה מיד. כשהגיעה לארץ נסעה ישר לירושלים, ומשפחתה בטוחה שהיא במצרים כעת. היא סיפרה על ההיריון רק לחברה טובה, שסידרה עבורה הכול, וכנראה אחרי הלידה תיסע אליה לכמה ימים להחלים ולאחר מכן תחזור למצרים.</p>
			<p class="text">הימים נעשו קרים מכדי להסתובב ברחובות ירושלים, ולרוב נשארו הבנות בבית ויצ"ו. אם יצאו לטייל היה זה במזג אוויר נעים ורק בשעות החשיכה, כדי שלא יפגשו במקרה אדם שיזהה אותן ויראה שהן בהיריון. לסיורים המעטים האלה שאלה חביבה בגדי היריון מהמחסן.</p>
			<p class="text">חביבה נהגה להתפאר באנגלית שלה וסיפרה בגאווה גדולה על השירות שלה בחיל הנשים. באחד הימים ביקשו הבנות שתלמד גם אותן אנגלית, כדי להפיג את השעמום, והיא נענתה בשמחה.</p>
			<p class="text">למרות ההיריון נדרשו הבנות לסייע בהתנהלות הבית. על כל אחת מהן הוטל תפקיד. יום אחד התבקשה חביבה לאפות עוגה, אף שהכריזה שהיא שונאת מתוק.</p>
			<p class="text">"אני מסכימה לקלוף תפוחי אדמה," אמרה.</p>
			<p class="text">גאולה הודיעה שמאז ההיריון הטעמים שלה השתנו, והיא רוצה רק מאכלים מתוקים מאוד או חמוצים מאוד, והתנדבה להכין את העוגה וגם את הלפתן מתפוחי העץ. שרה ושושי התיישבו לחתוך סלט ולהכין מרק. לאחר מכן ערכו את השולחן בחדר האוכל. רק יפה ישבה בצד, עצובה ובוהה.</p>
			<p class="text">בתום הארוחות פינו כולן את הכלים ורחצו אותם בתורנות. חביבה שנאה את המטלות האלה וניסתה להתחמק מהן ככל שיכלה. בכל רגע של שקט חשבה על חברותיה מחיל הנשים, וגם על שני הגברים שאהבה, אך המחשבות האלה נקטעו בכל פעם בריצות תכופות לשירותים. וכל ריצה כזאת לוותה במלמול, שנשמע יותר כמו קללה או תלונה עסיסית, במיוחד כשפניה ורגליה התנפחו עוד יותר. לקח לה הרבה זמן בלילה למצוא תנוחה נוחה להירדם בה; בכל תנוחה חשה לחץ באזור אחר בגופה. כל כך חיכתה כבר לגמור עם זה, ללדת. עם זאת פחדה לחשוב על הלידה, פחדה מהכאבים. כלל לא היה חשוב לה אם תלד תינוק או תינוקת.</p>
			<h6 class="small ParaOverride-5">  </h6>
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer019">
					
				</div>
			</div>
			<p class="firstspace">חביבה היתה בחדר הלידה קרוב ליממה. הצירים התכופים לא קידמו את הלידה. בשלב מסוים ד"ר שכטר כבר נראה מודאג; זיעה כסתה את מצחו, והוא ביקש ממנה שתאמר כשמתחיל ציר. כעבור חמש דקות צעקה חביבה, "מתחיל ציר!"</p>
			<p class="text">ד"ר שכטר נעמד על שרפרף ליד מיטתה ולחץ בכל כובד משקלו על בטנה. "תלחצי! תלחצי!" צעק כדי לעודד אותה להגביר את הלחץ.</p>
			<p class="text">כעבור כמה מחזורים של עזרה בלחיצות נולדה תינוקת לבנה, עם פלומת שיער חום, ונלקחה על ידי המיילדת לעגלת החימום מיד אחרי שגזרו את חבל הטבור. אחר כך גם הלבישו אותה.</p>
			<p class="text">ד"ר שכטר ניגב את זיעתו במגבת, הודה למיילדת ונזהר שלא לומר כהרגלו "מזל טוב". הוא הסתפק באמירה לקונית: "נולדה בת, צבע עורה לבן ופלומת שערה בצבע חום."</p>
			<p class="text">המיילדת שאלה את חביבה אם תרצה להביט בתינוקת, אך היא סירבה, ובעיניים דומעות ביקשה שיוציאו אותה מחדר הלידה. כשאחיות מחלקת היולדות הגיעו לקחת אותה עם מיטתה למחלקה, לחדר ייעודי לבנות במצבה, ביקשה תרופה נגד כאבים והודיעה שאיננה מתכוונת להניק.</p>
			<p class="text">היא לא ידעה אם דמעותיה הן בגלל הפרידה מהתינוקת, או בשל חוויית הלידה הארוכה והכואבת, או משתי הסיבות גם יחד.</p>
			<p class="text">כעבור חצי שעה הגיע ד"ר שכטר לחדר המיוחד במחלקה כדי להיפרד ממנה ולומר כי למחרת בבוקר יגיע לראותה במסגרת ביקור הרופאים. כששאלה מה יקרה איתה עכשיו, הסביר שבימים הקרובים יסדירו את הכול. "ישאלו אותך שוב אם את בטוחה שאת מוותרת על התינוקת ורוצה למסור אותה לאימוץ. מותר לך להתחרט ולא למסור את התינוקת. לאחר מכן תוכלי להשתחרר מבית החולים ולהחלים עוד כמה שבועות בבית ויצ"ו."</p>
			<p class="text">בדרך החוצה עבר דרך חדרון המרכזייה, שהיה ממוקם בקצה מסדרון המשרדים, משמאל לכניסה הראשית. הוא ביקש מהמרכזנית לשלוח מברק לד"ר פקלמן מחיפה: "הערב נולדה תינוקת חמודה".</p>
			<div id="page14" role="doc-pagebreak" aria-label="14" epub:type="pagebreak">
			</div>
		</div>

			
ספר מודפס
מחיר מוצר 78.40 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
מועדון: 73.49 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 32.00 ₪ מחיר רגיל 48.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
לפי נושאים
סודות מהעבר אימוץ מלחמת יום כיפור סאגה משפחתית קיבוץ רומן משפחתי עבודה סוציאלית
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!