מורשת הותורן 1 משחקי הירושה

לאייברי גרמבס יש תוכנית לעתיד טוב יותר: לצלוח את תקופת התיכון, לזכות במלגה ולנסות להסתדר בהמשך.
באופן לחלוטין לא צפוי גורלה משתנה כאשר היא מגלה יום אחד שמיליארדר מסתורי בשם טוביאס הותורן מת והשאיר לה כמעט את כל הונו. לאייברי אין מושג למה – או אפילו מיהו טוביאס הותורן.
כדי לקבל את הירושה, על אייברי לעבור לאחוזת הותורן רחבת הידיים, שבכל חדריה הטביע הזקן את חותמו – ואת אהבתו לחידות, מבוכים וצפנים.
לרוע מזלה, באחוזה מתגוררים גם ארבעת הנכדים המבריקים והכריזמטיים של הותורן, שגדלו בציפייה לרשת מיליארדים. לכודה בעולם מסוכן של עושר, פיתויים ותככים, כשהסכנה אורבת לה בכל פינה, תצטרך אייברי להשתתף במשחק רק כדי לשרוד.

משחקי הירושה הוא הספר הראשון בטרילוגיית ”מורשת הותורן”, שמכרה יותר ממיליון עותקים ברחבי העולם וכיכבה במשך שבועות ארוכים ברשימת רבי-המכר של ”הניו יורק טיימס”.
שם: מורשת הותורן 1 משחקי הירושה
מחבר/ת: ג’ניפר לין ברנס
שפה: עברית
תחום: נוער בוגר
תת תחום: נוער בוגר
מק״ט: 011325023

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-3" class="chaptersplit ParaOverride-5">פרק 1</h2>
			<p class="first"><span class="bold _idGenCharOverride-1">כ</span>שהייתי ילדה, אמא שלי כל הזמן המציאה משחקים. <span class="bold _idGenCharOverride-1">משחק השקט. משחק ה"מי תצליח </span><span class="bold _idGenCharOverride-1">לשמור את העוגייה שלה הכי הרבה זמן?" משחק המרשמלו</span> היה המשחק שבו אכלנו מרשמלו כשלבשנו מעילים מחנויות צדקה בתוך הבית, כדי להימנע מלהדליק את החימום. <span class="bold _idGenCharOverride-1">משחק הפנסים</span> היה המשחק שבו שיחקנו כשהחשמל נותק. אף פעם לא הלכנו לשום מקום — עשינו תחרויות ריצה. הרצפה כמעט תמיד היתה עשויה מלבּה. כריות שימשו בראש ובראשונה לבניית מבצרים.</p>
			<p class="text">המשחק שהחזיק מעמד הכי הרבה זמן היה <span class="bold _idGenCharOverride-1">יש לי סוד</span>, כי אמא שלי אמרה שלכל אחד צריך להיות לפחות סוד אחד בכל רגע נתון. לפעמים היא ניחשה את הסוד שלי. לפעמים לא. שיחקנו כל שבוע, ממש עד שהייתי בת חמש־עשרה ואחד הסודות שלה הכניס אותה לבית החולים.</p>
			<p class="text">לפני שהבנתי מה קורה, היא כבר מתה.</p>
			<p class="text">"תורךְ, נסיכה." קול צרוד משך אותי בחזרה להווה. "אין לי את כל היום."</p>
			<p class="text">"אני לא נסיכה," עניתי והזזתי את אחד הפרשים שלי. "תורךָ, <span class="bold _idGenCharOverride-1">זקן</span>."</p>
			<p class="text">הארי הזעיף אלי פנים. למען האמת, לא ידעתי בן כמה הוא ולא היה לי מושג איך הוא נהפך לחסר בית שגר בפארק שבו שיחקנו שחמט כל בוקר. אבל ידעתי שהוא יריב מר.</p>
			<p class="text">"את," הוא רטן בזמן שהתבונן בלוח, "בן אדם נורא."</p>
			<p class="text">כעבור שלושה מהלכים גברתי עליו. "מט. אתה יודע מה זה אומר, הארי."</p>
			<p class="text">הוא נעץ בי מבט זועם. "אני צריך להרשות לך לקנות לי ארוחת בוקר." אלה היו תנאי ההתערבות הקבועה בינינו. כשאני ניצחתי, היה אסור לו לסרב לארוחה בחינם.</p>
			<p class="text">לזכותי ייאמר ששמחתי לאידו רק טיפה. "כיף להיות מלכה."</p>
			<p class="centerspace"></p>
			<p class="firstspace">הגעתי לבית הספר בזמן, אבל ממש בקושי. היה לי הרגל להגיע על הקשׂקשׂ. גם בכל הקשור לציונים הלכתי על חבל דק: כמה מעט אוכל להשקיע ועדיין לקבל ציון טוב? לא הייתי עצלנית. הייתי יעילה. היה שווה לי לקחת משמרת נוספת ולקבל 92 במקום 98.</p>
			<p class="text">עשיתי שיעורי בית בספרות בזמן שיעור בספרדית כשקראו לי אל משרד המנהל. בנות כמוני אמורות להיות בלתי־נראות. לא מזמינים אותנו לשיחות עם המנהל. אנחנו עושות בעיות בדיוק במידה שאנחנו יכולות להרשות לעצמנו, ובמקרה שלי המידה הזאת היתה אפס.</p>
			<p class="text">"אייברי." הברכה של מר אלטמן לא היתה מה שאפשר לכנות <span class="bold _idGenCharOverride-1">חמימה</span>. "שבי בבקשה."</p>
			<p class="text">התיישבתי.</p>
			<p class="text">הוא שילב את אצבעות ידיו על השולחן בינינו. "אני מניח שאת יודעת למה את כאן."</p>
			<p class="text">תיארתי לעצמי שהוא לא התכוון למשחקי הפוקר השבועיים שניהלתי במגרש החניה כדי לממן את ארוחות הבוקר של הארי — ולפעמים גם את שלי — אז לא היה לי מושג איך משכתי את תשומת לבו של המנהל. "מצטערת," אמרתי בניסיון להישמע צייתנית מספיק, "אבל אני לא יודעת."</p>
			<p class="text">מר אלטמן השאיר את התגובה שלי תלויה באוויר רגע, ואז הגיש לי ערימת דפים מהודקת. "זה המבחן בפיזיקה שעשית אתמול."</p>
			<p class="text">"טוב," אמרתי. לא לתגובה הזאת הוא ציפה, אבל לא היתה לי שום תגובה אחרת. לשם שינוי דווקא למדתי למבחן. לא נראה לי סביר שקיבלתי ציון נמוך כל כך שיש צורך בהתערבות.</p>
			<p class="text">"מר ייטס בדק את המבחנים, אייברי. רק המבחן שלך זכה בציון מושלם."</p>
			<p class="text">"יופי," אמרתי, במאמץ מכוון למנוע מעצמי להגיד שוב <span class="bold _idGenCharOverride-1">טוב</span>.</p>
			<p class="text">"לא יופי, גברתי הצעירה. מר ייטס מקפיד לחבר מבחנים שמאתגרים את יכולות התלמידים שלו. במשך עשרים שנה הוא מעולם לא נתן ציון מושלם. את מבינה את הבעיה?"</p>
			<p class="text">לא ממש הצלחתי להחניק את התגובה האינסטינקטיבית שלי. "שֶׁמוֹרֶה יוצר מבחנים שרוב התלמידים שלו לא יכולים לעבור?"</p>
			<p class="text">מר אלטמן צימצם את עיניו. "את תלמידה טובה, אייברי. טובה למדי, בהתחשב בנסיבות החיים שלך. אבל אי־אפשר להגיד שאת נמצאת בראש עקומת הלמידה."</p>
			<p class="text">זה היה הוגן, אז למה הרגשתי כאילו הוא נתן לי אגרוף בבטן?</p>
			<p class="text">"אני לא נטול חמלה ביחס למצב שלך," המשיך מר אלטמן, "אבל את צריכה להיות כנה איתי." מבטו ננעל על עיני, "את מודעת לעובדה שמר ייטס שומר העתקים מכל הבחינות שלו בענן?" הוא חשב שהעתקתי. הוא ישב שם ונעץ בי מבט, אבל אף פעם לא הרגשתי כל כך בלתי־נראית. "אני רוצה לעזור לך, אייברי. הגעת להישגים מדהימים בהתחשב בקלפים שהחיים חילקו לך. לא הייתי רוצה שתיאלצי לוותר על תוכניות לעתיד שאולי היו לך."</p>
			<p class="text">"תוכניות <span class="bold _idGenCharOverride-1">שאולי</span> היו לי?" חזרתי אחריו. אם היה לי שם משפחה אחר, אם היו לי אבא רופא שיניים ואמא עקרת בית, הוא לא היה מתנהג כאילו העתיד הוא דבר <span class="bold _idGenCharOverride-1">שאולי</span> חשבתי עליו. "אני בי"א," סיננתי. "אני אסיים בעוד שנה עם נקודות זכות לקולג' בשווי שני סמסטרים לפחות. הציונים שלי אמורים לספק לי מלגה לאוניברסיטת קונטיקט, שיש בה את אחת התוכניות הכי טובות בארץ במדעי האַקטוּאַריָה."</p>
			<p class="text">מר אלטמן קימט את המצח. "מדעי האקטואריה?"</p>
			<p class="text">"ניהול סיכונים סטטיסטי." זה התואר הכי סביר שיכולתי להתקבל אליו כשאני משקיעה במידה שווה במתמטיקה ובפוקר בתיכון. וחוץ מזה, זה אחד התארים שהכי קל למצוא איתם עבודה.</p>
			<p class="text">"את מתעניינת בניהול סיכונים, מיז גרמבס?"</p>
			<p class="text">כמו <span class="bold _idGenCharOverride-1">העתקות</span>? לא יכולתי לאפשר לכעס שלי להתעצם. במקום זה, דמיינתי שאני משחקת שחמט. סימנתי את המהלכים בראשי. לבנות כמוני היה אסור להתפוצץ. "לא העתקתי," אמרתי ברוגע. "למדתי."</p>
			<p class="text">ניצלתי כל הזדמנות שהיתה לי — בשיעורים אחרים, בין משמרות, בשעות מאוחרות שהייתי צריכה לישון בהן. הידיעה שהמבחנים של מר ייטס בלתי־אפשריים גרמה לי לרצות להגדיר מחדש את המושג אפשרי. לשם שינוי, במקום לבדוק כמה אני יכולה להתקרב אל הגבול, רציתי לדעת כמה רחוק אוכל להגיע.</p>
			<p class="text"><span class="bold _idGenCharOverride-1">וזה</span> מה שהגיע לי לקבל על המאמץ, כי בנות כמוני לא מצליחות במבחנים בלתי־אפשריים.</p>
			<p class="text">"אני אבָּחן שוב," אמרתי בניסיון לא להישמע זועמת, או יותר גרוע, פגועה. "אני אקבל שוב את אותו ציון."</p>
			<p class="text">"ומה היית אומרת אם הייתי מודיע לך שמר ייטס הכין מבחן חדש? שאלות חדשות לגמרי, קשות בדיוק כמו במבחן הראשון."</p>
			<p class="text">אפילו לא היססתי. "אני אעשה אותו."</p>
			<p class="text">"אפשר לארגן את זה מחר בשיעור השלישי, אבל אני חייב להזהיר אותך שהכול יהיה הרבה יותר טוב אם —"</p>
			<p class="text"><span class="bold _idGenCharOverride-1">"עכשיו."</span></p>
			<p class="text">מר אלטמן בהה בי. "סליחה?"</p>
			<p class="text">נמאס לי להישמע צייתנית. נמאס להיות בלתי־נראית. "אני רוצה לעשות את המבחן החדש כאן, במשרד שלך, עכשיו."</p>
		</div>
	
			

ספר מודפס

מחיר מוצר 78.40 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

מועדון: 73.49 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 32.00 ₪ מחיר רגיל 38.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון

הוספה למועדפים

שיתוף רשימה

Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור

ביקורות

הנמכרים ביותר

ימינה

שמאלה