שיחות על תקווה ישראלית

הנדל יועז , הנשיא ריבלין ראובן
ספר זה הוא ניסיון לעורר שיח על תקווה. הוא מבוסס על קטעים מנאומים של נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, ובעיקר על שיחות – וגם על ויכוחים – שלו עם העיתונאי יועז הנדל, שניהם מאותו מחנה פוליטי שמכונה בישראל ”ימין” אבל בתקופות אחרות. אישי ציבור מעדיפים לרוב להתחמק משאלות כבדות משרל אבל אצל הנשיא ריבלין השאלות עצמן הן הדיון וההכרח. לפעמים הוא זה שמעורר את הוויכוח, נוגע בנקודות הרגישות, אבל הקריאה היא תמיד להתבוננות פנימה, לאחדות, לתקווה ולשותפות.
שם: שיחות על תקווה ישראלית
מחבר/ת: הנדל יועז , הנשיא ריבלין ראובן
שפה: עברית
תחום: חברה ומדינה
תת תחום: חברה ומדינה
מק״ט: 011324218
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
קרא פרק ראשון
				﻿
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-5" class="chaptersplit" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ממלכתיות</span></h2>
			<p class="firstspace" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מי יודע מה גורם </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">לאדם לחפש ממלכתיות. מילה מוזרה שכל אחד מפרש כרצונו. אולי </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">זה ריבלין הילד, רובל'ה הקטן, שגדל בירושלים במשפחה משכילה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אבל רחוקה מהמלכות של מפא"י. אולי זו ירושלים שכל </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">כך הרבה אהבו ושנאו לה. אולי אלה צורכי השעה. העובדה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שרבים מדי מוותרים על הצורך בסיפור ישראלי משותף. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">את תחילת </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הסיפור אפשר למצוא בהקמת המדינה, בקיבוץ הגלויות שבא אחרי השואה. </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בבן־גוריון, האיש שהצליח לעשות את הבלתי־אפשרי וחלם על </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">כור היתוך, היפוכה של המציאות השבטית אחרי הגלות הארוכה. גלות </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שיצרה פירוד, איש איש לביתו, למשפחתו, לקהילתו, למדינתו. יהודים נלחמו </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ביהודים בשם המולדת הזמנית שלהם. חלקם ניסו לשמור על עצמם </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בתוך הגויים, להגן על הבית ועל המסורת מול שנים ארוכות </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">של רדיפות דת. אחרים ניסו להשתלב. הם אימצו את מנהגי </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הסביבה, את הלבוש ואת השפה, והיו חלק מחיי הכלכלה והתרבות. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">יהודי אירופה הציונים, החילונים, אימצו את אירופה עד שהפכו להיות </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אירופה עצמה, וכשבאו הנה הביאו איתם את הגינונים והניגונים, את </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">החליפות והנימוסים. כשחלמו על מדינת היהודים שתהיה ככל המדינות חלמו </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">על מדינה ככל המדינות באירופה, לא באפריקה. כשדיברו על יהודים </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מכל קצוות תבל, דמיינו את יהודי אירופה. וכשכתבו על משטר </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">עתידי היה זה ברוח מה שהכירו בבית. מרוב דמיונות וחזיונות </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היתה המדינה שהוקמה לאחר השואה הכול חוץ מאירופה. החום היה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">לא־אירופי בעליל, הלבוש היה שונה, השכנים, התרבות, וגם היהודים </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שבאו ממדינות האסלאם לא היו אירופאים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">במשפחת ריבלין, התרבות הערבית </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היתה חלק בלתי־נפרד מהטבע. כשהנשיא ריבלין היה בן שבע, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">החל אביו, פרופסור יואל יוסף ריבלין, שכבר נודע אז כמתרגם </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הקוראן, לתרגם את אוסף סיפורי העם הערביים, "סיפורי אלף לילה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ולילה", מערבית לעברית. ריבלין מספר שהיה עומד בפתח חדר העבודה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שלו ומביט על המדפים עמוסי הספרים, משם היה נודד המבט </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">לשולחנו גדוש הניירות וכלי הכתיבה. "התמונה שזכורה לי יותר מכול", </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הוא אומר, "היא איך אבא היה יושב רכון על שולחנו, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מימינו ערימת ספרים, לשמאלו גיליונות נייר כתובים בכתב ידו. ואני </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מביט בו, והוא יושב, כותב ומוחק בשקט, מהורהר כולו. אבא, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שאלתי אותו, מה אתה עושה? רובל׳ה, הוא ענה לי, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אני מקשיב. "הנה שיעור חשוב לחיים במדינת ישראל", מסביר ריבלין, "</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בבית אבא ואמא נשמתי את הרוח האנושית. ינקתי את המסורת </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היהודית, את ההדר והתגר הז'בוטינסקאי. אך מעל לכול למדתי </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">להקשיב. למדתי לכבד את אמונתו של האחר ולמדתי להכיר בכאבו. </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בבית למדתי שבלי היכולת להקשיב, נמנעת היכולת ללמוד, ובלי היכולת </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ללמוד, נמנעת האפשרות לתקן".</span></p>
			<p class="firstspace" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אבל בפועל, מעבר לסיפור של </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הנשיא, מדינת ישראל של אותם הימים דווקא התקשתה להקשיב. היא </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">עסקה בהישרדות ובבנייה. מרכז העולם היהודי באירופה הושמד. המדינה קלטה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">גלי עלייה אדירים מרחבי העולם ביחס ששום מודל כלכלי לא </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היה מאפשר. מיעוט שקולט רוב חסר כל רכוש. סבך של </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">גלויות, קהילות, שבטים, עדות ומנהגים. תסבוכת של טראומות והדחקות. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בן־</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">גוריון, האירופאי שהפך עצמו לישראלי החדש, הבין שללא יצירה מקורית, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ללא כור היתוך, אין למדינה הזאת סיכוי. הוא ערבב ניצולי </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שואה עם בני עדות המזרח. התעלם מהרקע ומהמסורת, מהמצוקות של </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מי שלא הגיע מההתיישבות העובדת. חסר רגישות ותקינות פוליטית, אבל </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היחיד שהצליח לחבר את היהודים ולבנות מדינה חזקה כנגד כל </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הסיכויים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בישראל של העשור השביעי צמח תחביב חדש — לחבוט בבן־</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">גוריון על האגרסיביות שהפעיל כדי ליצור את אותו כור היתוך. </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">האיש שקיבל החלטה היסטורית אלמותית "שלא היתה כמוה מאז הנהגת </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">משה רבנו", כדברי הנשיא ריבלין, מואשם באפליה, ביחס מקטין לדתיים, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בפערים הכלכליים שנוצרו בפריפריה, בעובדה שאין מספיק שרים מזרחים בממשלה, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בחילוניות ובעוול המעברות, שם שוכנו בעיקר יוצאי מדינות ערב עם </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בואם. כמו דור המדבר שהאשים את משה. 200 אלף אוהלים </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">וצריפים שקלטו מאות אלפי עולים נמחקו מהזיכרון הקולקטיבי, תקופת הצנע </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">והבנייה המסיבית, חוק החינוך הממלכתי שניסה לייצר קו אחיד בין </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הקבוצות השונות, הנס שהיה ליהודים האשכנזים והמזרחים בנווה מדבר אחד. </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">יש מן הצדק בהכאה על חטאי העבר — רק שאיש לא </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מסביר איך אפשר היה לבנות מדינה אחרת. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בניגוד אלי, הנשיא </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ריבלין פחות רומנטי לגבי כור ההיתוך. אולי בגלל צריבה אישית </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בבשרו. והוא לא אוהב את רעיון כור ההיתוך גם היום </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">כשאנחנו מדברים עליו. זה לא יכול היה להצליח, הוא אומר </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">לי יותר מפעם אחת, ואני מתעקש שאולי רק כך — בהיתוך </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אנושי אגרסיבי — אפשר היה למנוע את השדים של היום. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הציונות </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היתה חילונית בעיקרה. רוויזיוניסטים חילונים וליברלים מימין, בני דמותו של </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הנשיא ריבלין שהזמן לא שינה את עמדותיו. סוציאליסטים חילונים משמאל. </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הם לא חיכו לנסים, אלא חוללו אותם במו ידיהם. הציונות </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">צמחה באירופה, שבה התרכזו מרבית היהודים לפני השואה. מי שהגיע </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הנה, בנה חברה כמו שם, מערבית, חילונית, מנוכרת לגולה. השואה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">טרפה את הקלפים, בעיקר את הדמוגרפיה של היהודים בארץ ישראל. </span></p>
			<p class="firstspace" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">יותר מדי פעמים ניתן לשמוע בשנים האחרונות את השאלה: מה</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> עשינו לא בסדר? איפה טעינו? כשהשאלה מגיעה משמאל מיד יגיע</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> אחריה ההסבר: כיבוש יהודה ושומרון ב־1967. כשמדובר בחובבי השד</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> העדתי, הפערים יהיו ההסבר. הימין, מצדו, מאשים את השמאל ואת</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> מפא"י בהשתלטות עוינת על מוקדי הכוח. כל אלה הסברים</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> מוטעים לשאלה מוטעית. המסר שעולה ממנה ומהם הוא עוול היסטורי</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">השאלה הכי משמעותית היא: למה אנחנו כאן? השואה היא לא</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> הסבר טוב למה שמתחולל פה במאה השנים האחרונות. הקונגרס הציוני</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> הראשון היה כבר ב־1897, הרבה לפני שיהודים נשלחו</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> למחנות השמדה. השואה היא משהו שקרה לנו. הציונות, לעומת זאת</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">, היא בחירה שלנו, למען עצמנו. מה שאנחנו עשינו. ההבדל עצום</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">. </span></p>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">אז הנה שאלה לפתיחה, אדוני הנשיא, למה אנחנו כאן?</h3>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">הנשיא:</h3>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אנחנו פה בגלל שהיו כאלה שרצו לעשות מעשה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ולא רק לחכות בגולה לבוא המשיח. זה ההסבר הכי קצר </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">והכי ממצה שלי, יועז, וזה העיקר. אספר לך סיפור שאותו </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">סיפרתי כבר באחד הטקסים בערב יום השואה: ערב כניסתו של </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">צה"ל ללבנון ביוני 1982, היתה לי מחלוקת עם מורי </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ורבי מנחם בגין. הוא אמר ש"האלטרנטיבה לאי־כניסת צה"</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ל ללבנון, היא טרבלינקה, ואנחנו החלטנו שלא תהיה עוד טרבלינקה". </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ואני שמעתי וזזתי בחוסר נחת. על פי הגישה של בגין </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">דאז וגם מנהיגים שבאו אחריו חזרו על כך, זכות קיומה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">של מדינת ישראל היא מניעת השואה הבאה. אלא שאני רואה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בשואה משהו אחר: טראומה אדירה, מהלך נוראי שכפה על חלק </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מיהודי העולם לעלות לארץ. אני גם מבין את הצורך של </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ראשי ממשלות בישראל להיאחז בזיכרון השואה כדי להגן על מדינת </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ישראל, כדי להדגיש את המשימה האדירה של השמירה על העם </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היהודי, אבל אני לא יכול להפוך אותה למהות.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אם הגישה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הזאת היתה נכונה אז מהותה של הזהות היהודית הקולקטיבית שלנו </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היתה בעיקר הימלטות מטבח באמצעים משותפים. כל איום הוא איום </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">קיומי. כל מנהיג ששונא את ישראל הוא היטלר. והעולם אז </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היה פשוט ומחולק לשניים — חסידי אומות עולם מצד אחד ואנטישמים </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">נאצים מנגד. ואז, מה התפקיד שלנו בסיפור כזה? לא ברור, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אם הכול מוגדר על ידי האויבים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ואני אומר שהגישה הזאת </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מסוכנת לנו כאומה וכעם, שלא לדבר על כך שהיא מסוכנת </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">גם לזיכרון השואה. היו צמתים היסטוריים שבהם חשנו את אימת ״</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">חורבן הבית השלישי״. זה גם לא נגמר. מדינת ישראל עוד </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">יכולה להימצא תחת איום קיומי, אבל יש לנו מדינה, יש </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">לנו צבא. זו הממלכתיות, הגאווה הגדולה במה שקיים. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הגישה הנכונה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היא ראייה בוטחת ודרוכה לגבי עצמנו. היסטוריה, הווה ועתיד. העם </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היהודי זכה לדור התקומה ולמדינה ריבונית. לעולם לא נשכח את </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מה שהיה. הזיכרון תפקידו לחזק את המסקנה שלעולם נגן על </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">עצמנו בעצמנו. השואה מורה לנו לקחת את גורלנו בידינו. לעם </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היהודי הזכות והחובה לכוח מגן, לעצמאות לאומית, לריבונות, כאן במולדתנו </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ההיסטורית. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">העם היהודי לא נולד באושוויץ, וגם הציונות לא נוצרה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שם, משפחתי לא עלתה לארץ בגלל שואה אלא בגלל תקווה. </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">לא הפחד החזיק אותנו במשך אלפיים שנות גלות אלא הקניין </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הרוחני, היצירה המשותפת. כלפי חוץ, גישה זאת תאפשר לנו לפתח </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">יחסים עם אומות העולם ועם מבקרינו מתוך מקום של ביטחון </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">עצמי ונכונות לשיח. כלפי פנים, גישה כזאת תאפשר </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">לשוחח גם כשיש מחלוקות קשות. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">השואה היא אכן נקודת השפל </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">האיומה של ההיסטוריה היהודית, נקודת האימה של האנושות, אבל המסע </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היהודי לא מתחיל בה, כשם שהוא לא מסתיים בה. כשאנו </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מביטים אחורה אי־אפשר רק לראות את אושוויץ. המסע היהודי </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מתחיל בארץ ישראל ולשם הוא תמיד חותר לשוב — כנגד כל </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הסיכויים, ואל מול כל המגבלות. לי יש מסר אחד לכל </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אורח בינלאומי שבא לביקור: מדינת ישראל היא לא פיצוי על </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">השואה. זו טעות לחשוב כך. מדינת ישראל קמה בכוח הזכות; </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מאהבה למולדת, מכוח חלום עתיק שהוגשם והיה למציאות. אימת העבר </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ואיומי ההווה לא יכתיבו, ואסור שיכתיבו את חיינו.</span></p>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">יועז:</span></h3>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אז הנה, אדוני הנשיא, אנחנו מסכימים שהשואה היא אירוע דרמטי</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> וקשה, אבל לא עליו נבנתה המדינה. החיבור לארץ והחזון הציוני</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> הם היסודות הראשוניים, אבל, וכאן יש אבל גדול, אני חייב</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> להגיד לך שלפעמים דווקא כשזה מגיע לוויכוחים על ממלכתיות אני</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> תוהה אם מדינת ישראל, למרות דור המקימים שלה, שאתה חלק</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> ממנו, דור שהתרחק מהגלות והיו שנים שאפילו חש חוסר נוחות</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> עם עצם השואה, עם תדמית היהודי החלש, "הצאן לטבח", דור</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> שטיפח את דמות הצבר הקשוח שנלחם וחולם בלילות, אני תוהה</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> בקול אם שבעה עשורים אחרי, המדינה הזאת לא החזירה את</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> הגלות בדלת האחורית. די לראות את היחס למוסדות המדינה, אלה</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> שסבי וסבתותי רק ייחלו להקמתם. מספיק להבחין ביחס אפילו אליך</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> כנשיא מדינת היהודים. האם המילים היפות לא מכסות על כישלון</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> להתגבר על הכיסופים הגלותיים, על המורשת הגלותית?</span></p>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הנשיא:</span></h3>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">לא,</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> יועז, הדימוי שלך חריף, הוויכוח האמיתי הוא לא בין גלותיות</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> לצברים שנולדו כאן כמוני. זה ויכוח עמוק יותר על מה</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> היא מדינת ישראל. אני רואה בישראל המשך של תהליכים שהתרחשו</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> במאות השנים האחרונות בעם היהודי, אולי מאז היווצרותו. אתה מציג</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> לי כאן את הציונות יש מאין. כאילו הכול התחיל בעלייה</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> השנייה. מדינת ישראל היא שינוי ולו רק בשל העובדה שכמדינה</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> היא מחויבת לשפה אחרת. ריבונית. אתה מכור לתדמית הצבר, של</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> אליק נולד מן הים, אולי כי אתה אוהב את הים</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">. אני רואה בדמות הישראלי הציוני המשך ליהודי מפולין, מעיראק ומתימן</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">. הציוני צמח מתוך הגלות. לא כפרפר מגוֹלם אלא כעץ שהולך</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">, גדל וצומח.</span></p>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">יועז:</span></h3>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אבל, אדוני הנשיא, אי־אפשר להתעלם</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> מזה שהציונות נלחמה בגלות מלחמת חורמה. ביבשה וגם בים. הרי</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> הגלות שאתה מדבר עליה היא מקור המחשבה הפוליטית הצינית, מקור</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> הקומבינה, מקור היחס למס הכנסה, לחוק, למחויבות של השלטונות. הגלות</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> היא מקור התגובות הרדודות שנמצאות אצלנו בשמאל ובימין. הגלות היא</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> זו שהופכת בעיני השמאל את הבנייה בירושלים לאיום אסטרטגי, היא</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> זו שמביאה את הימין לבנות כגנבים בלילה במקום כריבונים בארצנו</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">. הגלות היא גם זו שמקימה על נשיא המדינה, עליך, את</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> הביקורת מימין כשאתה "מעז" להגיע לכפר קאסם ביום השנה לטבח</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">. הגלות היא זו שהופכת טרור הצתות ערבי לפוגרום. במקום להילחם</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> בו, אנחנו מתייחסים אל עצמנו כאל קורבן ומייללים. הגלות הופכת</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> חיילים שנהרגים בקרב לנרצחים במקום לנופלים. אדם גלותי רואה עצמו</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> כעבד, הממשל הוא לא שלו, המילים לא שלו, הכוח לא</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> בידיו. הוא מחכה שאחרים יחליטו בשבילו. שהערבים יתנצלו, שהאמריקאים יבחרו</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">, שהאירופאים יבינו. </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ריבון, לעומת זאת, מחויב לממשל, לחוק ולסדר. הוא</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> מחויב להודות בטעויות ולתקן את עצמו. </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אני יכול להמשיך כך</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> עם רשימה ארוכה שמבססת את דבריו של ההוגה הציוני שמריהו</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> לוין, "קל יותר להוציא את ישראל מהגלות מלהוציא את </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הגלות מישראל״. אני רואה בחלום צבא חזק שאני גאה ששירתי</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> בו, מדינה נטולת תסביכים, ואז מתעורר לפעמים ומגלה שכולנו בעיירה</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> בפולין — לפי חלק מהישראלים — במקום במדינה פורחת ומשגשגת. ואולי, רק</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> אולי, הגלות היא פשוט חלק מאיתנו ולכן הממלכתיות היא אויבת</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US"> שלה? </span></p>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הנשיא:</span></h3>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אתה מתרכז בדימוי הגלותי ובתחושת הגלותיות </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">של חלקים בחברה. יש שחיקה במטבע הממלכתיות, אבל, תראה מה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">קורה מסביב. ישראל פורחת, כלכלית, תרבותית וחברתית, ואיתה פורחים זרמים </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ודעות שונות. הריבונות שאני רוצה וזו שאני מדבר עליה היא </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">כזאת שיודעת את ערכה העצמי. בטוחה בעצמה לא רק כלפי </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">חוץ. כזאת שיודעת לנהל את הוויכוח הפנימי ואת המאבק החיצוני </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">לא מתוך היסטריה אלא מתוך תחושת ביטחון. לא לפחד להיות </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">גאים במה שהשגנו ולהתנתק מתחושת הקורבן. אנחנו יכולים להצטיין בכל </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">מה שנבחר גם בלי ההשוואות האלה בין גלותיות לצבריות. הדיכוטומיה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הזאת </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שטחית. הגלותיות היה בה גם מן הרווח, שם התפתחו </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">ההלכה וההשכלה, ההומור היהודי, הקוסמופוליטיות היהודית, והחיבור לסֵפר ולמילים. הפחד </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שלך מהדימוי הזה הופך את הגלות לחד־ממדית.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אני רוצה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">להזכיר לך שלפני השואה, שהפכה את דימוי הגולה לשורש כל </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הרע, היו בעם הזה שתי גישות. האחת אקטיבית והשנייה גישת "</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שב ואל תעשה". </span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בשעה שתלמידי הגאון מווילנה הגיעו מהגולה הזאת </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שאתה מדבר עליה, ואיתם אחרים שבנו שכונות מחוץ לעיר העתיקה, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">היו כאלה שראו בכך מעשה פסול. המתבדלים מול אלה שהבינו </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">שנס יקרה רק אם נפעל. בפועל, נוצר חיבור. לפני השואה, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">על אדמת ארץ ישראל, בירושלים, החל המפגש בין היישוב הישן, </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">דובר היידיש, לבין דוברי העברית, תלמידיו של אליעזר בן יהודה. </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">החיבור הגיע לזה שבמלחמת השחרור אנשי היישוב הישן אחזו בנשק </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">וסייעו להילחם. מה שאני מנסה לומר לך הוא, שהמפגש הזה </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">הוא היצירה והתקווה. בין מה שאתה רואה כגלותיות לבין הציונות. </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">התחושות הקשות על מוסדות המדינה ועל הציונות היו פה תמיד </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בשוליים. אנחנו רואים גם כאלה עם הרבה כוח שתוקפים את </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">המוסדות שנתנו להם את הכוח. זה קרה משמאל, ולצערי התפתח </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">גם סוג של ימין חדש שכנראה לא זוכר את ז'</span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בוטינסקי ובגין, את הימים של בלי חירות ובלי מק"י. </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">את העובדה שפעם אתה בשלטון ופעם לא. זו לא גלותיות </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">אלא היבריס מעורבב בשכחה. על הקושי הזה, של קבוצות מסוימות </span><span lang="en-US" xml:lang="en-US">בחברה הישראלית עם מוסדות המדינה, הגולה כבר לא אחראית. </span></p>
		</div>

			
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 15 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!