התפילה
ספרים נוספים:

הוספה למועדפים
מעבר לעמוד מוצר
חסר זמנית
עדכנו כשחוזר
התפילה

יהושע השל אברהם
שם: התפילה
מחבר/ת: יהושע השל אברהם
שפה: עברית
תחום: יהדות ומחשבת ישראל
תת תחום: יהדות ומחשבת ישראל
מק״ט: 011323803
קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 98.00
קרא פרק ראשון
					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<h2 id="_idParaDest-6" class="chaptersplit" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">פרק </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">א</span></h2>
			<h2 class="chapter" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">העולם הפנימי</span></h2>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האנחה</span></h3>
			<p class="firstspace" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לפני כמאה שנה הרהר רבי יצחק </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מאיר אלתר מגור בשאלה מה סנדלר אחד שגר בשכנותו אמור </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לעשות בנוגע לתפילת השחרית שלו. לקוחותיו של הסנדלר היו עניים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ולא היה להם אלא זוג נעליים אחד. הוא נהג לאסוף </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את נעליהם בשעת ערב מאוחרת, לעמול עליהן כל הלילה ואף </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">חלק מהבוקר, כדי למסרן לבעליהם טרם יחפזו ללכת לעבודתם. מתי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עליו להתפלל שחרית? האם עליו להתפלל במהירות עם שחר, ורק </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אז לשוב לעבודתו? או שעליו להניח למועד התפילה לחלוף, אך </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מדי פעם בפעם, בעודו מרים את הפטיש מן הנעליים, לשאת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנחה: "אבוי לי! עוד לא התפללתי"? אולי ערכה של אנחה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">זו רב יותר מן התפילה עצמה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">גם אנו ניצבים בפני </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">דילמה זו של חרטה מכל הלב מול מצוות אנשים מלומדה. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רבים מאיתנו נמנעים בצער מתפילת קבע, מצפים לדחף פנימי שיהא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שלם, פתאומי ומיוחד במינו. אך המיוחד במינו הוא יקר המציאות, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">והימנעות מתמדת עלולה בנקל להתפתח בעצמה להרגל. אנו עלולים אפילו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">להגיע לידי שכחה על מה להצטער ואל מה להתגעגע.</span></p>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היכולת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">להשיב</span></h3>
			<p class="firstspace" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">איננו מסרבים להתפלל. אנו פשוט חשים - בעת שאנו עומדים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לבוא בשער התפילה - שלשוננו כבולה, תודעתנו כבויה וחזוננו הפנימי עמום. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">איננו מסרבים להתפלל; אנו נמנעים מכך. אנו מצלצלים בפעמון הנבוב </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של האנוכיות במקום לספוג לקרבנו את הדומייה שאופפת את העולם, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מרחפת על פני כל אי</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">השקט והחרדה של החיים - הדומייה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הכמוסה שהיתה לפני בואנו ותהיה אחרי לכתנו. התמכרות עקרה לעצמי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מביאה אותנו לזיוף ניגונן העדין של ציפיית הטבע, של חתירת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האנושות לגאולה. האין הקשבה לפעימתו של הפלא מצדיקה שתיקה והימנעות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מאסרטיביות? מדוע איננו מקדישים שעה מחיינו לדבקות באלוהים על ידי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הכנעה בפני הדומייה?</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו חיים על סף המסתורין - ומתעלמים ממנו; </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מכלים את הנשמה הטהורה שניתנה בנו, מסַכּנים את </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">חלק אלוה ממעל שניתן לנו. שוב ושוב אנו מטילים את </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אורנו הפנימי הרחק מאלוהים, מציבים את מסכו העבה של העצמי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בינו לבינינו, מוסיפים עוד צללים לחשכה שכבר משתררת בינו לבין </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הגיוננו העיקש. בקבלת סברות כדוֹגמות, ודעות קדומות כפתרונות, אנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שמים ללעג את עדות החיים על מה שנעלה על החיים. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תודעתנו איבדה את רגישותה לפלא. סרה מעלינו עוצמת המסירות למה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שחשוב יותר מגורלנו האישי, חיינו רוויים חרדת הישרדות עזה - ועינינו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">קהות מהבין מהו בכלל גורל ומהם בכלל חיים. אנו שקועים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">במרוצת שיכרון החושים של האמביציה, ואיננו נעורים אלא לאחר ששקענו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">במצולות האימה או היגון. רק אז, בחשכה, אנו מגששים אחר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נחמה, משמעות ותפילה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אך יש פתח של רצון לתפילה, שער </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רחב יותר מאשר עצב או ייאוש: פתיחת מחשבותינו לפני אלוהים. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אין ביכולתנו להביא לכך שאלוהים יהיה גלוי לעינינו, אך ביכולתנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">להביא לכך שאנו נהיה גלויים לעיניו. כך אנו פותחים את </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מחשבותינו אליו: מרפים את לשוננו, אך מחדדים את רגישות לבנו. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו רואים יותר משנוכל לומר. האילנות ניצבים כשומרי אל חי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לעד; הפרחים פרושים כציוני</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">דרך לטובו. ורק </span><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA"> נכשלנו מלהיות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עדויות לנוכחותו, אותות לאמונו. כיצד זה יכולנו לחיות בצל שדי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ולצאת כנגדו?</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">דעת אלוהים קשובה עולה קמעא קמעא, מחשבה אחת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בעת אחת. לפתע אנו שם. או שאולי הוא כאן, על </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">סף נשמתנו? כשאנו מתחילים לחוש נקיפות מצפון מלאות בושה שמא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">חיללנו את הקדוש, שמא שברנו את השלם, אז אנו מגלים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שאלוהים אינו קשה</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לב. הוא משיב באהבה על יראת הקודש </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הנרעדת שלנו. מלאי חרטה על ששכחנו את אלוהים אפילו לשעה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">קלה, אנו חווים השתתפות בשמחה פשוטה; חפצים היינו להקדיש את </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עצמנו לנצח לגילוי מלכותו השלמה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">להתפלל משמע לשים לב לפלא, </span><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לזכות לחוש מחדש את המסתורין שמחיה את כל החי, את </span><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הגבול האלוהי שבתוך כל הישגי האדם</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">. תפילה היא </span><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תשובתנו</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA"> הצנועה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">להפתעה הבלתי</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נתפסת של החיים. היא כל שנוכל לגמול על </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">המסתורין שלאורו אנו חיים. מי ראוי לעמוד נוכח פרישׂתו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">המתמדת של הזמן? לרגלי הרים צופי אופקים, בקרב פרחים משפילי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מבט, ותחת עננים שעבים וגוועים לשם כבוד תהילתו - בחוכמה עמוקה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">יותר מכל אותיותינו - </span><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA"> נוהגים שנאה, קנאה ותחרות. לפתע, אנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בושים ונכלמים על העימותים והתלונות שלנו בפניו של הכבוד השורה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">על הטבע ללא אומר. כמה שזה מביך לחיות! כה זרים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו בעולם, וכמה יהירים מעשינו! אכן, רק מענה אחד יוכל </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לאפשר את קיומנו: הודיה על היותנו עדים לפלא, על מתנת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">החינם של הזכות לשאת תפילה, לתת גדוּלה ולשתף פעולה. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ההודיה - היא שמגבירה את הוד הנשמה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ואולם, בדרך כלל אין </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לנו כוח להביע הודיה, אין לנו אומץ להשיב תשובה ואין </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לנו יכולת לשאת תפילה. לעתים, הרצון להימלט מן הקטנות והקמצנות, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מן העורמה והמזימה, הוא תשוקתו האחרונה של האדם. עייף מן </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">העימות המתוח, כמהּ האדם להימלט מתודעתו שלו ולמצוא מחסה בשלוותה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של התפילה. כמה טוב לו לאדם לעטוף עצמו בתפילה, לטוות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רכות עמוקה של הודיה לאלוהים סביב כל המחשבות, להתעטף בהינומת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">השיר והשבח! אך כיצד יכול אדם לדלות שיר מתוך לבו, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אם הכרתו היא מהומה אומללה של חרדה ואמביציה? אין לו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מה להציע מלבד שאט</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נפש או את עייפותו מהשחתת הנשמה. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הוא כה מורגל בסיבוך חוטי המחשבות ובעיוות ניסוחים לשם קצירת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הישגים, עד שאין הוא מסוגל עוד למצוא מילים פשוטות וישרות. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שפתו משופעת במלכודות ובפיתיונות, בתרמיות ובתחבולות, בלעג וקלס. מול הסחות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הדעת העזות הללו מוכרח האדם למקד את כל כוחות תודעתו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בשאלה אחת: כיצד - בעיבורה של תסיסה אוניברסאלית - תיתכן שלווה?</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מכה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בנו ההכרה שאנו עירוב של ענווה וחוצפה, של הקרבה לזולת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">והטיה לעצמי - ואנו מפצירים באלוהים להצלה, לעזרה בשליטה על מחשבותינו, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מילותינו ומעשינו. אנו מניחים את כל כוחותינו לפניו. תפילה היא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הגעה לקו הגבול. לך ה' הממלכה. הסר מעלי כל אשר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לא יבוא בשערי ממלכתך.</span></p>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תמצית החיים הרוחניים</span></h3>
			<p class="firstspace" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כאילן שנגדע מן </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האדמה, כנהר שנותק ממקורו, כך דועכת נשמת האדם כשהיא מנותקת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ממה שנעלה על עצמה. בלא הקדוש, הטוב הופך לתוהו; בלא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הטוב, היופי נהיה אקראי.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הצבת הטהור ללא רבב כדוגמה ומופת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היא שמאפשרת את קיומו של הממוצע. הזיקה אל העליון מבחינה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רוחנית - נאמנות לאישיות או לאידאה מקודשות, התמסרות לחבר או מורה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אציליים, אהבה לעם או לאנושות - היא שאוגדת את חיינו הפנימיים. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ואולם, כל אידיאל - אנושי, חברתי או אמנותי - הפורש את אוהלו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מעל כל החיים, חוצץ בינינו לבין האור. אפילו כף יד </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אחת יכולה ליצור חיץ בפני מלוא אורה של השמש. אכן, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שומה עלינו להיות פתוחים כלפי הרחוק, כדי שנוכל לעמוד על </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">משמעות הקרוב. אם איננו שואפים אל הנעלה מכול, יורדים אנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אל שפל המדרגה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה היא זיקתנו אל הנעלה מכול. אם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אלוהים איננו באופק, הרי אנו כשלבי סולם שנפוצו בהישברו. להתפלל </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">משמע להיות לסולם,</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA"> שעליו מעפילות המחשבות לאלוהים, מצטרפות לתנועה לקראתו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הגועשת בהעלם ברחבי תבל ומלואה. איננו יוצאים מגבולות העולם כאשר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו מתפללים; אנו פשוט רואים את העולם בהקשר אחר. העצמי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">איננו כציר הגלגל, אלא כחישור המקשר בין ציר הגלגל לחישוקו. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בתפילה אנו מעתיקים את מרכז החיים מתודעה</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עצמית להכנעה</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עצמית [</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מ"אני" ל"איִן"]. אלוהים הוא המרכז שכלפיו נוטים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הכוחות כולם. הוא מעיין שגאות לָבֵשׁ, ואנו נהרותיו, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">השבים ונושאים דָּכְיָם.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה מחלצת את התודעה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מן הצרות של האינטרס העצמי ומאפשרת לנו לראות את העולם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">באספקלריה של הקדוש. שכן כאשר אנו מתעלים אל היפוכו של </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האגו, אנו יכולים להביט בסיטואציה שלפנינו מנקודת מבטו של אלוהים. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה היא דרך לשלוט כאמן במה שנחות בתוכנו - להבחין בין </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עיקר לטפל, בין החי לעקר - על ידי הכוונת החיים לאור </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מה שידוע לנו על רצונו של אלוהים, על ידי הבנת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מקומו של גורלנו ביחס לאלוהים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה מזככת את תקוותינו ואת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כוונותינו. היא מסייעת לנו לגלות את שאיפותינו האמתיות, את הייסורים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שהדחקנו, את הגעגועים ששכחנו. זהו אקט של טהרה</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עצמית, הסגר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לרפואת הנשמה. התפילה מעניקה לנו הזדמנות להיות כנים, להביע במילים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את אמונתנו ולהביע נאמנה את מילותינו. שכן התאמה של הצהרה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">והכרה, של מחשבה ורגש החובה, עומדת ביסודה של כל תפילה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה מלמדת אותנו אל מה עלינו לשאוף. פעמים כה רבות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">איננו יודעים במה עלינו לדבוק. התפילה נוטעת בנו את האידיאלים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הראויים להוקרתנו. גאולה, טוהר הלב והלשון, או נכונות לעזור, עלולים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לרחף כאידאות נוכח תודעתנו, אך האידאה נהיית לעניין שאכפת ממנו, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לדבר שכמהים אליו, למטרה שיש להשיגה, כשאנו מתפללים: "נְצֹ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מָה, וְלִמְקַלְלַי - נַ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">פְשִׁי תִדֹּם" </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">(מתוך התפילה היומית)</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היא תמצית החיים הרוחניים. קסמה נוכח בכל חוויה רוחנית. עוצמת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רוחה מאפשרת לנו לרדת לעומק החבוי מתחת לעקרונותינו ותשוקותינו, ולעלות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">משם עם טעם מחודש לפשטותו האינסופית של הטוב. אם האדם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הוא "עולם קטן", הרי שזרם התפילה כמוהו כזרם הגולף שבאוקיינוס </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האטלנטי, המעניק חום לכל השרוי בקור, הממס את כל מה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שקשה בחיינו. שכן אפילו נאמנויות עלולות לקפוא על מקומן באדישות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אם תנותקנה מן הנחל האיתן של חיי נאמנות. פעמים כה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רבות הצדק מתנוון לאכזריות, והצדיקות לצביעות. התפילה משיבה את נפשה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ומחיה את רוחה של גדולתן הנדירה של כמה חוויות עבר, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שבהן קרנו הדברים משמעות וברכה. היא נותרת רבת</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">משמעות, אפילו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כאשר אנו מתנכרים לה לזמן מה, כעין פמוט המונח בצד </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">למשך היום. הלילה יֵרֵד, ואנו נתאסף שוב סביב </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">להבתו הזעירה. חיבתנו לזוטות החיים תימהל בכמיהה למזור בעבור כל </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האדם.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ואולם, התפילה אינה תרופת פלא, אין היא תחליף לפעולה. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הרי היא כעין אלומת אורו של פנס הנשלחת אל תוך </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">החשכה שלפנינו. באורה - אנו המגששים, הנופלים וקמים - מגלים היכן אנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עומדים, את הסובב אותנו ואת הכיוון שבו עלינו לבחור. תפילה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מסירה את הלוט מעל הצודק ואת המסווה מעל הכובל והשקרי. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לאורה, מביטים אנו בערכם של מאמצינו, בהיקפן של תקוותינו ובמשמעותם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של מעשינו. קנאה וחרדה, ייאוש וטינה, ייסורים ותוגה, המעיקים על </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הלב, נסוגים כצללים מפני אורהּ.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ולעתים, התפילה היא יותר מאשר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אור לפנינו; היא אור בתוכנו. אלה שהוארו באור ההוא, ולוּ </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">פעם אחת, מוצאים משמעות מעטה בדיונים התיאורטיים על יעילותה של </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה. מסופר על רב אחד שעלה פעם בחלומו לשמים והורשה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לגשת לישיבה של מעלה, למקום שבו גדולי התנאים, חכמי המשנה, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מבלים את חיי הנצח שלהם. הוא ראה והנה הם יושבים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מסביב לשולחנות ולומדים גמרא בעיון. תהה לעצמו הרב המאוכזב, "וכי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">זה כל מה שמובטח לגן</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עדן?", אך לפתע שמע בת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">קול, "טעות בידך. התנאים אינם מצויים בגן</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עדן. גן</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עדן </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מצוי בתוך התנאים".</span></p>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שאיפתו העליונה של האדם</span></h3>
			<p class="firstspace" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ישנן נשמות שאצלן </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה היא פרח נדיר, מקסים ומפתיע, עד כי נראה שאין </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היא מתרחשת אלא בהזדמנות פז של ביש מזל, כתוצר לוואי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בלתי</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נמנע או בלתי</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">צפוי של ייסורים. אך סבל אינו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מקור התפילה. מניע אינו מביא לפעולה באותו מובן שסיבה גורמת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לתוצאה; הוא רק מעורר להוציא מן הכוח אל הפועל. סכנה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">או מחסור עשויים להכשיר את הקרקע לצמיחתה של תפילה, לנכש </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את עשביו השוטים של הביטחון</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">העצמי, למול את עורלת הלב </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ועיקשותו, אך לעולם אין בידם להעלות ולהצמיח תפילה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כדי שאיכר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">העומד להכשיר את אדמתו לזריעה אכן ייקח על עצמו משימה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">זו, אין די בצורך מקרי ביבול. הצורך שלו במזון לא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מחונן אותו במיומנות עיבוד האדמה; הוא רק מספק לו את </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התמריץ למשימתו ואת תכליתה. ידיעתו, שליטתו ברעיון של עבודת האדמה, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היא המאפשרת לו להצמיח יבולים. אותו עיקרון חל על התפילה. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אדמת הנאמנות הטבעית של החיים, שדושנה באמונה שנשמרה לאורך שנים, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היא הקרקע שעליה תוכל לצמוח תפילה. אדמת הנשמה מזינה ואוצרת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את שורשי התפילה, כשהיא גדושה בפוריות כמוסה ובדיסקרטיות סבלנית בנוגע </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לדברים שעוד נכונו לנו ולדברים שלעולם יהיו נעלמים. אך האדמה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עצמה אינה מייצרת יבולים. מן ההכרח שתהא גם אידאה של </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תפילה כדי להביא את הנשמה להניב את פירותיה המדהימים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האידאה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של התפילה מבוססת על ההנחה בדבר יכולתו של האדם לגשת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אל אלוהים, להניח את תקוותינו, תוגותינו ומשאלותינו - לפניו. אך הנחה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">זו אין משמעה מודעות להיותנו מחוננים ביכולת מסוימת. איננו חשים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שאנו בעלי כוח קסם של דיבור אל אלוהות אינסופית; אנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">פשוט מעידים על פלא התפילה, על פלא האדם הנושא פניו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אל אלוהי הנצח. הקשר עמו אינו הישג שלנו. הוא מתנה - </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כעין מטאור היורד אלינו ממעל, ולא כעין זיקוק די</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נור </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">העולה אל על. לפני שמילות התפילה מגיעות אל השפתיים, מן </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ההכרח שהתודעה תאמין בנכונותו של אלוהים להתקרב אלינו וביכולתנו להסיר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מכשול מדרכי גישתו. אמונה כזו היא האידאה המנחה את צעדינו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אל התפילה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תפילה אינה "סולילוקווי", מעין דיבור של שחקן מחזה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אל עצמו. אך האם היא דיאלוג עם אלוהים?</span><span class="hafnaya CharOverride-21" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">1</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA"> האם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אדם פונה אל אלוהים כדבר איש אל רעהו? אין זה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נכון לתאר את התפילה באמצעות אנלוגיה לשיחה אנושית; אין אנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מדברים עמו. אין אנו אלא מביאים את עצמנו להיות ראויים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לדיבורו. בתפילה אנו שופכים כמים לבנו נוכח פני ה', היא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מעין נביעה של מה ששמור בחדרי לבנו כלפיו. אין היא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מערכת יחסים בין אישיות לאישיות, בין סובייקט לסובייקט, אלא מאמץ </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">להיות לאובייקט מחשבתו של אלוהים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תפילה היא כמו אור שמש </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היוקד מעדשה, אור שבו כל הקרניים היוצאות מן הנשמה מתכנסות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">למוקד אחד. ישנן שעות שבהן אנו מוארים במודעות קורנת לחלקנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בענייניו הכמוסים של אלוהים על פני האדמה. אנו מתפללים - נישאים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כלפי אלוהים, ההולך וקרב אלינו; משתדלים לגלות את רצונו ולא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רק את ציוויו. תפילה היא תשובה לאלוהים: "הרי אני לפניך, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">וזהו הדין וחשבון על כל ימַי. הבט אל תוך </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לבי, אל תקוותי ואל חרטתי".</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו חותמים בבושה ובשמחה. ואולם, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תפילה לעולם אינה מגיעה לכלל סיום, שכן האמונה מעניקה לנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ערגה נועזת, שאלוהים יתקרב אלינו ויפנה אלינו כאב, ולא רק </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כשליט; לא רק באמצעות הליכתנו בדרכיו, אלא באמצעות מעורבותו בדרכינו. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תפילה מבקשת להביאנו לתשומת לבו של אלוהים, לזכּוֹתנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בהקשבתו ובהבנתו; לא לכך שאנו נדע אותו, אלא לכך </span><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שנהיה </span><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ידועים</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA"> לו. להתפלל משמע לראות את החיים לא רק כתולדת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כוחו של אלוהים, אלא כמשהו שנוגע לרצונו, שאכפת לו ממנו; </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">או לפחות לשאוף לכך שחיינו יהיו ראויים לאכפתיות אלוהית. שכן </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שאיפתו העליונה של האדם אינה להיות אדון הכול, אלא להיות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מושא ידיעתו של אלוהים. לחיות "באור פניו", להיות למחשבה של </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אלוהים - זוהי משימת חייו האמתית של האדם.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אך האם ראויים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו לבוא לידיעתו, לבוא בשערי חמלתו, להיות עניין שנוגע ללבו? </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נראה כאילו משמעות התפילה נעוצה בשאיפת האדם שאלוהים יהגה בו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כמי שהוגה באלוהים. כלבנה ביחס לחמה כך האדם ביחס לאלוהים, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הוא מתמלא בשרתו בקודש ומתמעט עת ימעל בייעודו. האדם חי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בתודעתו של אלוהים כאשר אלוהים שוכן בחייו של האדם.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אין </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">צער אנושי כואב יותר מאשר המצב של נטישה בידי אלוהים. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אין דבר נורא יותר מאשר להידחות על ידו. חלחלה נופלת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">על מי שנעזב בידי אלוהים ונמחק מתודעתו. הפחד שמא נשכחנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אפילו לרגע מדרבן את ירא</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">השמים להביא את עצמו לתשומת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לבו של אלוהים, להבטיח שחייו יהיו </span><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ראויים</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA"> לידיעתו של אלוהים. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הוא מעדיף להתייסר בעונש של אלוהים מאשר להיעזב לבדו. בכל </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תפילותיו יתחנן, במפורש או במובלע, "אֱלֹהִים, אַל תַּעַזְבֵנִי" </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">[תהלים עא, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">יח; לח, כב]</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האדם שמועל באמונו של אלוהים יום אחר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">יום, מסתובב שיכור מיהירות, מטינה או מאמביציה נמהרת, חי לו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בתוך ערפל רדוף</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שדים של ספק. אף שחמדנותו לא הותירה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אהבה לרפואה, הוא עדיין תוהה על העדר העדינות בחייו שלו. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בנשמתו מתקיימים מקומות מסתור למצפון נמלט. הוא קרע לגזרים של </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אימה מצווחת את קשריו עם אלוהים, ותודעתו נותרה אטומה ונוקשה. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הוא מהלך על פני האדמה, מלא הרס</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עצמי, שלד של </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נשמה, וממלמל בטירוף על אושר מוחמץ.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אלוהים אינו נותר לבדו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בשעה שהוא נדחה בידי אדם. אך האדם נותר לבדו. להימנע </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מתפילה דרך קבע משמע ליצור פער בין האדם לאלוהים, פער </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שעלול להתרחב לתהום. ואולם, לעתים קורה ואנו נעורים על סף </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הייאוש מלבכות ומקיצים מתרדמת השכחה. ברגעים כאלו אנו חשים כיצד </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אט אט שוכנים בלבנו כיסופים, ההולכים ומולכים על נשימה חסרת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מנוח - ואנו פוסחים על פני הפער בקלילות של חלום.</span></p>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">טבעה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של הכוונה</span></h3>
			<p class="firstspace" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">פרשני התפילה עמדו בתמיהה נוכח הקטע הבא מתוך </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תפילת עמידה: "כִּי אַתָּה שׁוֹמֵ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה". הלא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היינו מצפים שיהיה כתוב "תפילת כל לב"? ואולם, תירצו הפרשנים, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הקטע אכן מתכוון להזכיר לנו שרק מתוך רחמיו מקבל אלוהים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אפילו תפילות שמקורן ב"עבודה שבפה", שנאמרו ללא דבקות פנימית.</span><span class="hafnaya CharOverride-21" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">2</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA"> ועם זאת, הערה פרשנית זו אינה מתנערת בשום אופן </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מהעיקרון שכוונה, במובן של מעורבות פנימית, היא תנאי יסוד לקיומה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של תפילה. עיקרון זה מצא את מבעו המדויק במימרה מימי</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הביניים: "תפילה ללא כוונה היא כגוף ללא נשמה".</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ועדיין, מהו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">טבעה של הכוונה? האם משמעה תשומת לב להקשר של טקסט </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">קבוע? חשיבה? לא. תפילה אינה חשיבה. בעבור החושב, אלוהים הוא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אובייקט (משהו); בעבור אדם שמתפלל, הוא סובייקט (מישהו). כשאנו נעורים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בנוכחות אלוהים, אין אנו שואפים להשגת ידע אובייקטיבי, אלא להעמקת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הנאמנות ההדדית שבין האדם לאלוהים. מבוקשנו אז אינו שנדע אותו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אלא שנהיה ידועים לו; לא שנגבש את עמדתנו אודותיו אלא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שנעמוד למשפטו; לא שנהפוך את העולם לאובייקט של תודעתנו אלא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שנניח לעולם לבוא לתשומת לבו של אלוהים - שידיעתו תתרחב, לא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ידיעתנו. אנו מתאמצים לפתוח את עצמנו לפני המחדש בכל יום </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מעשה בראשית, במקום לסגור על העולם בתוך עצמנו.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בעבור רוב </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האנשים, חשיבה היא דבר הגדל בחממת הלוגיקה, מופרדת מן האקלים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של אופי אישי ושל חיי היומיום. בעיניהם, ייתכן כי אדם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">יהיה נטול חוט שדרה מוסרי ועדיין יכתוב היטב על צדק. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אחרים עשויים שלא להסכים עם השקפה זו. ואולם כולנו, המודעים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">להבחנה העתיקה בין "עבודה שבפה" ל"עבודה שבלב", מסכימים שתפילה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אינה חממה לגידול בתי</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כנסת; שתפילה היא חוטר הנטוע באדמת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">החיים, ההולך ונובט מתוך שורשים מסועפים, החבויים בכל הצרכים והמעשים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שלנו. צרכים פוגעניים ומעשים מרושעים, המורגשים או נעשים היום, הריהם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כרקב המשחית את שורשי התפילה של מחר. יד ששימשה לפשע </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היא גרזן המונף על שורשיה של עבודת אלוהים. או במילותיו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של ישעיהו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">(א, טו)</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">: "וּבְפָרִשְׂכֶ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ינַי מִכֶּם; גַּם כִּי תַ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">י שֹׁמֵעַ; יְדֵיכֶם דָּמִ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ים מָלֵאוּ". החיים מעוצבים על ידי התפילה, והתפילה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היא תמצית החיים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את חוקי המדע אנו תופסים כמושגים רציונליים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">באמצעות הבנה ביקורתית, ואילו את חמלתו וגדולתו של אור אינסוף </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו סופגים כמסתורין. תפילה היא מקור רוחני בפני עצמה. אף </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שאינה נולדת מן הדחף ללמוד, היא חוננת אותנו פעמים רבות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בתובנות שאין להשיגן באמצעות חשיבה תיאורטית. בהתרחשותה של תפילה - אז </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו מקבלים את תמיכתו של אלוהים בעבור מאמציה הכושלים של </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">חוכמתנו.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אולם תפילה עולה מעבר לתחום פעולתו של הרגש; התפילה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היא פנייתו של האנושי אל הטרנסצנדנטי. תפילה הופכת את האדם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לבן משפחתו של הנשגב, מכניסה אותו כחבר באגודתו של המסתורין. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הרצון נותר לעתים כנוכרי מחוץ לכותלי מקדשה של הנשמה. הוא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מוביל לדברים גדולים, אך לא תמיד שולט בהם. הרצון להתפלל </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">פותח שערים, אך מה שנכנס בעדם לא נוצר מכוחו. הרצון </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אינו יצירתי, אלא כוח עזר, משרתה של הנשמה. כוחות יצירתיים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עשויים לצאת לחופשי באמצעות הרצון, אך אין הוא מחוללם. לפיכך, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נטייה לדרך התפילה אינה תפילה. שומה עלינו לגייס את העוצמות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">והאיכויות העמוקות יותר של הנשמה בטרם תוכל התפילה לצאת אל </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הפועל.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">להתפלל משמע לאסוף את כל כוחותינו יחדיו, לצקת את </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">חושינו, רצוננו, זיכרוננו, מחשבתנו, תקוותנו, רגשותינו, חלומותינו - כל שנע ורוגש </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בתוכנו - לצליל אחד. לא המילים שאנו מבטאים, לא "העבודה שבפה", </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אלא הדרך שבה דבקות הלב הולמת למה שהמילים נושאות, המודעות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לדיבורך לעיניו של אלוהים - היא הלוז של התפילה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שכן לא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הפה, אף לא המוח, מסמנים את גבולות הגזרה של התרחשות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה. דיבור ודבקות הם אמצעי עזר לתהליך מטפיזי. כל המתפללים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שותפים לוודאות שתפילה היא אקט שבו הלב נפתח לפני הקשב </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של אלוהים. מי ישפוך את לבו, את תקוותיו היקרות ביותר, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אלי תהום? הממד המהותי של התפילה אינו הפיזי אלא המטפיזי. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תפילה אינה מחשבה המשוטטת לבדה בעולם, אלא אירוע המתחיל באדם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ומסתיים באלוהים. מה שמתרחש בלבנו הוא הקדמה צנועה לאירוע המתרחש </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בחייו של אלוהים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">השעות חולפות להן, כמעט ללא משים, אך </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הן מותירות אחריהן תחושת אובדן או החמצה. חוויה זו היא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הזמנה לייאוש או סולם אל הנצח. זמן מועט זה שבידינו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מתמוסס בין אצבעותינו בטרם נוכל לעצבו. לנגד עינינו, חיים צעירים, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מלבלבים ונהדרים, יורדים אל תהום הנשייה. ואף על פי כן, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לא כל השעות שוות - יש מהן שגוועות ויש מהן שמצטרפות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אל הנצח. תפילה היא כור</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היתוך שבו נוצק הזמן בצלמו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של הנצח. אדם מגיש את זמנו לאלוהים עטוי בסודיותן של </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מילים בודדות. כשאדם נמשח בשמן התפילה, מחשבותיו ומעשיו אינם טובעים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עוד בביצת העדר המשמעות, אלא מתמזגים בתוך ידיעתו האינסופית של </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">המקיף כל עלמין. אנו מוסרים את מחשבותינו לאלוהים, השוזר את </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ימינו כמחרוזת של משמעות מעתה ועד עולם.</span></p>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הזמנה לאלוהים</span></h3>
			<p class="firstspace" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בעבור </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">פסיכולוגים רבים, תפילה אינה אלא פונקציה, צל המוטל על ידי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נסיבות חיינו, הגדל וקטן בהתאם לצרכינו ומאוויינו המגוונים. ולפיכך, כל </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שנדרש כדי להבין את טבעה של התפילה, הוא פיתוח היכרות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עם מגוון המקרים שבהם היא עולה כאפשרות. ואולם, הייתכן שנקבע </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את ערכה של יצירת אמנות באמצעות חשיפת המקרה שהביא ליצירתה? </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בהנחה שנוכל לברר אם מיגל דה סרוואנטס כתב את "דון </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">קישוט" כדי לשלם את חובותיו או כדי לזכות לתהילה ולהרשים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את חבריו - וכי תהיה לכך איזושהי השפעה על ערכה העצמי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של יצירתו או על הערכתנו אותה? כך גם הגורם שהניע </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אדם מסוים להתפלל, איננו מהותה של התפילה. המהות אינהרנטית לאקט </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה עצמו. ניתן לבחנה רק בתוככי תודעתו של האדם בשעת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האקט של עבודת אלוהים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הרוח השורה על האדם ברגע שבו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הוא שר בשבחו של אלוהים, אינה נובעת מן הדחף כלפי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תוצאות מעשיות. אפילו בתפילת בקשה, המחשבה על העזרה או ההגנה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">איננה עומדת ביסוד האקט הפנימי של התפילה. התקווה לתוצאות עשויה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אמנם להיות המניע שהוביל את התודעה אל התפילה, אך לא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מה שמילא את תודעתו של המתפלל ברגע המהותי של תפילתו. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האמן עשוי אמנם לבצע קונצרט לשם קבלת התשלום המובטח, ואולם, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ברגע שבו אצבעותיו תרות בלהט אחר הנחיל האדיר של צלילים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מהירים וכמוסים, השיקול של השכר הנלווה לכך מצוי הרחק מתודעתו. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כל ישותו משוקעת במוזיקה. ההיסט הקל ביותר של תשומת הלב </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">וההופעה של מניע נסתר כלשהו יפרו את הריכוז האינטנסיבי שלו, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">דבקותו במטרה תקרוס ושליטתו בכלי תנחל כישלון. אפילו בעל מלאכה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לעולם לא יוכל להיות נאמן למשימתו אם אין הוא מונע </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מאהבת מלאכתו לשמה. רק מתוך מסירות בכל לב לעבודתו, יוכל </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ליצור יצירה של מלאכת מחשבת. כך גם התפילה היא בראש </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ובראשונה "כוונה" - עמידת הישות כולה למשמעתה של מטרה אחת, מיקוד </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כל כוחותיה של הנשמה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מוקד התפילה אינו העצמי. אדם עשוי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לכלות שעות בהתבוננות פנימית, או להיות נסער בסימפתיה עמוקה מכול </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לרעהו - ושום תפילה לא תתרחש. תפילה מתרחשת מתוך הפניה מלאה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של הלב אל אלוהים, אל טובו ועוצמתו. ההתעלמות הרגעית מדאגותינו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האישיות, ההיעדרות של מחשבות התרכזות בעצמי, הן שמכוננות את אמנות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה. רגש נהיה לתפילה ברגע שבו אנו שוכחים את עצמנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ונהיים מודעים לאלוהים. כשאנו מנתחים את תודעתו של מתפלל תפילת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הבקשה, אנו מגלים שהיא אינה מרוכזת באינטרסים שלו, אלא בדבר</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מה שמעבר לעצמי. המחשבה של הצורך האישי נעדרת, והמחשבה של </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">החסד האלוהי לבדה היא שנוכחת בתודעתו. לפיכך, בתחינה אל אלוהים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ללחם, ישנו רגע </span><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אחד</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">, לפחות, שבו תודעתנו אינה מוכוונת אל </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הרעב שלנו, אף לא למזון, אלא לחמלתו של אלוהים. רגע </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">זה הוא תפילה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו פותחים בדאגה אישית וחיים כדי לחוש </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את הנישא מכול. שכן גורלו של הפרט הוא קונטרפונקט של </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מלודיה יסודית יותר, נקודת מפגש בין לחן משני ללחן השוזר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של היצירה. בתפילה אנו מתקרבים עדי שמיעת המלודיה הנצחית והבנת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מקומנו בתוכה. דומה כאילו היו חיינו גלימה ללא תפר, ההולכת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ומשתפלת מן האינסוף. דלותנו - דלותו; עושרו - עושרנו. לבנו גואה ביראה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נוכח חלקו בחיינו, ואנו מותחים את עצמנו אליו, חושפים את </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מטרותינו לפני טובו, מבטלים את רצוננו מפני חוכמתו. כיוון שכך, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הרי שהאנלוגיה בין תפילה לבין הפצרה באדם אחר כמוה כאנלוגיה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בין האוקיינוס לכוס מים. שכן מהות התפילה נעוצה בטרנצנדנטציה</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עצמית </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של האדם, בהתעלותו על גבולות האנושי, בקישורו למה שטבעי לאלוהי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לבדו.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תפילה היא הזמנה לאלוהים כי יתערב בחיינו, כי יאפשר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לרצונו לשרור בענייננו; היא פתיחת צוהר בעבורו בקירות רצוננו, מאמץ </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">להמליכו על נשמתנו. אנו מוסרים את האינטרסים שלנו לאכפתיות שלו, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ומבקשים לבוא בברית עם מה שצודק בתכלית. גישתנו לקודש אינה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפרצות אלא תשובה לשאלה. בין שחר הילדות לסף המוות, אדם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נפגש בדברים ובאירועים שמתוכם בוקע קול חרישי של אמת, קול </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שאינו נשמע יותר מאשר הדומייה, אך מוכיח בשער ולא מרפה. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ואולם, האדם מאזין לחרדותיו וגחמותיו יותר מאשר לתחינותיו העדינות של </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אלוהים. ריבונו של עולם עותר בעד האדם, אך האדם נכשל </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מלהכיר בחלקו ההדדי. שחרור לבנו מכבלי הצביעות, הדעה הקדומה והאמביציה; </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">פריצת כובד משקלה של היהירות הטיפשית; סדיקת הביטחון</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">העצמי החלול - </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הם שמאפשרים לנו להגיב לבקשה זו לעבודת לבנו.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אינה דומה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תכלית התפילה לתכלית הדיבור. תכלית הדיבור - למסור מידע, לשתף; תכלית </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה - לקחת חלק, להשתתף.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בדיבור, האקט והתוכן אינם מתרחשים תמיד </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">באותו זמן: התוכן שאנו מבקשים לומר לזולתנו נוכח בתודעתנו לפני </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רגע האמירה. בניגוד לכך, תוכנה הממשי של תפילה נולד ברגע </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התרחשותה. שכן תוכנה האמתי של תפילה, קורבן האמת שאנו מעלים, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אינו הסידור שבו אנו שבים וקוראים, אלא מעננו למילותיו, לבנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">העורך חשבון נפש, הכרתנו במה שמונח על כף המאזניים בחיים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כבנים לה', כחלק מכלל ישראל. מרכיבים אלו המכוננים את תוכנה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">המהותי של התפילה, נולדים בהתרחשות התפילה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">וכי שפה רהוטה וקולחת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היא הגורמת לאינסוף להאזין לקולנו הקלוש? תפילה אינה דרשה המועברת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לאלוהים. באומנות הרטוריקה, כבכל מלאכת מחשבת אחרת, אנו מתאמצים להתאים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לבוש הולם לאידאה; אנו מקדישים את מלוא תשומת לבנו להתאמת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הצורה לתוכן. אך בתפילה זה כמעט שלא משנה אם אנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מדברים בגמגום או ברהיטות.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">פעמיים ביום אנו מנסים להותיר על </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לבנו את חותמן של המילים "וְאָהַבְתָּ </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אֵת ה' אֱלהֶיךָ, בְּכָל לְ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ךָ". ואולם, ישנם יהודים שאינם יודעים לבטא נכונה את המילים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">העבריות, אף שהם יודעים את משמעותן. האם אהבה שלמה תלויה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בהבעה שלמה, בהגייה נכונה? "וְדִגְלוֹ עָלַ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">י אַהֲבָה" </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">(שיר השירים ב, ד)</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA"> - "אמר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ר' אחא: עם הארץ שקורא ל'אהבה' 'איבה', כגון 'ואהבת' '</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ואייבת', אמר הקדוש ברוך הוא 'ודילוגו עלי אהבה'".</span><span class="hafnaya CharOverride-21" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">3</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">איכותו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">של נאום אינה נמדדת על פי כוונתו הטובה של הנואם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אלא על פי מידת הצלחתו לפשט רעיון ולהבהיר לאחרים את </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הרלוונטיות שלו. בניגוד לכך, מטרת התפילה היא לפשט את העצמי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ולהבהיר למתפלל את הרלוונטיות של אלוהים. לפיכך, אין למדוד את </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ערכה של תפילה על פי אמות מידה של רטוריקה אלא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">על פי הכוונה הטובה, על פי הרצינות והחיוניות של המתפלל.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בסופו של דבר, מטרת התפילה אינה לתרגם מילה אלא לתרגם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את העצמי; לא לערוך לאוצר מילים עתיק תרגום לטרמינולוגיה מודרנית, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אלא לערוך למחשבותינו טרנספורמציה למחשבות של תפילה. תפילה מתרחשת כאשר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הנפש </span><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הולכת בדרכיה של הרוח</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">, של הרוח השורה במילות הסידור.</span></p>
			<h3 class="above" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אקסטזה רוחנית</span></h3>
			<p class="firstspace" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הצמא לקרבה בין</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אישית, הדוחף אותנו פעמים כה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רבות לטעות ולהסתכנות, מעיד על הבדידות העזה המייסרת אותנו. אנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בודדים אפילו בחברת ידידים. אין די בהבנה השטחית שהאדם מסוגל </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">להעניק כדי לספק את הצורך שלנו בסימפתיה. האדם יראה לקצף </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שעל פני הגלים, אך לא לתסיסה שבתהומות. וכך אנו נותרים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לבדנו בשעה שבאים עלינו ייסורים קשים מנשוא. תחושת בדידות כזו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היא המעוררת את הלב לבקש אחר קרבתו של אלוהים. הוא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לבדו רואה ללבנו, את מניעי מעשינו; בו לבדו נוכל לבטוח </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">באמת. תפילה היא אמון, גילוי לב לפני אלוהים. שכן האדם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אינו מסוגל להיות בודד. בדידותו חשוכת המרפא והתנחומים כופה אותו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לתור אחר דברים שעוד לא השיג, אחר אנשים שעוד לא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הכיר. שוב ושוב הוא רץ אחרי כל עצם, אך תוך </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">זמן קצר חדל מכך, מנותק מכל קרבה שקרית או קלושה. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בעקבות התנסויות כאלו עשויה להופיע תפילה.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מה ערכה של הגאווה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אם אין היא מוסיפה לנוכחות הכבוד האלוהי? אנו מאבדים את </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כבודנו בשעה שאנו בוגדים בנאמנותנו לקודש; אף קיומנו מתדלדל לזוטות. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו מחליפים חיים בשכחה, ומשלמים את מחיר העמל והכאב ברדיפה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">חסרת תכלית. רק הדאגה לחלק בנעלם המיוחד לנו היא שמאגדת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את פנימיות חיינו. היא מאפשרת לנו להגות באוטופיה של האמונה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ולעמוד על סוד הרצוי בעיני אלוהים, כשאנו שואפים להיות לא </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רק חלק מהטבע אלא מי שחולקים שותפות עם אלוהים. הקודש </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הוא הכרח בחיינו, ומן ההכרח הזה נולדת תפילה. בתפילה אנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מקדשים את עצמנו, את רגשותינו ואת רעיונותינו. דברים שבשגרה מתקדשים </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כשמתפללים עליהם לאלוהים.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">זכות היתר להתפלל היא שמייחדת את האדם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">יותר מכול. הלא מה יש בו באדם שמעורר יראת קודש </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">כלפיו, שגורם לנו להתייחס לחייו כקדושים ולזכויותיו כחקוקות בסלע? השליטה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בידע, בעושר או במיומנות אינה מכוננת את כבוד האדם. אדם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שאין ברשותו אף לא אחת מן המתנות הללו יוכל עדיין </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לתבוע את זכותו לכבוד. יראת הקודש שלנו כלפי האדם עולה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">נוכח משהו בו שמעבר להישג היד שלו ושלנו, משהו שאיש </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אינו יכול לשלול ממנו. זו היא זכותו להתפלל, יכולתו לעבוד </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את ה', לזעוק את הזעקה שתוכל להגיע לאלוהים: "כִּי </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אִם צָעֹק יִצְעַק אֵ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עֲקָתוֹ" </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">(שמות כב, כב)</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מטרותיה העיקריות של התפילה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הן להניע את אלוהים, לאפשר לו להשתתף בחיינו ולהביא אותנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">להתעניינות בו. מהי משמעותה של תפילת שבח אם לא להפוך </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את מה שאכפת לו לאלוהים למה שאכפת לנו? עבודת ה' </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">היא אקט של תמימות דעים עם אלוהים. איננו יכולים לבקש </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מלפניו על דברים שאנו צריכים אלא כאשר אנו בטוחים בסימפתיה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שלו כלפינו. לשיר בשבחו של אלוהים משמע לחוש במה שאכפת </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לו; לבקש מלפניו משמע לאפשר לו לחוש במה שאכפת לנו. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בתפילה אנו מכוננים קשר חי עם אלוהים, קשר בין האכפתיות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שלנו לרצון שלו, בין הייאוש להבטחה, בין המחסור לשפע. אנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מאשרים את דבקותנו על ידי עתירה לאהבתו.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">תפילה היא </span><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אקסטזה </span><span class="bold CharOverride-22" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רוחנית</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">. כאילו כל מחשבותינו החיוניות יבקעו בלהט עז את סכר </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התודעה לזרום לקראת אלוהים. כוח חד מחלץ לבדו את ערגתנו </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אל העליון מן המצרים שבהם מצויה הנשמה. אנו מנסים לראות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">את חזוננו באורו של אלוהים, לחוש את חיינו כעניינו האישי. </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">אנו פותחים בנתינת אפשרות למחשבה שלו להשתלב בתודעה שלנו, באמצעות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הנכחת שמו וכניסה לתוך התבוננות, ההולכת מן היופי אל הדומייה, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">מן הרגש אל המחשבה ומן ההבנה אל הדבקות. שכן מטבעות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התפילה נושאות את צלם חלומותיו ומשאלותיו של אלוהים בעבור האדם </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">רדוף</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">-</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הפחד.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">בראשיתה של כל פעולה ניצבת ראייה פנימית שבה </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">דברים העומדים לקרות נחווים כממשיים. אף תפילה הריהי לעתים קרובות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ראייה פנימית, ייחול עז לבואו של אלוהים - השתקפותן של הכוונות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">האלוהיות בנשמת האדם. "עַל כֵּן נְקַוֶּ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ה לְּךָ ה' אֱלהֵינוּ... לְתַקֵּ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">דַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָׂ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">ר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ לְ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">הַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִ</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">שְׁעֵי אָרֶץ".</span><span class="hafnaya CharOverride-21" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">4</span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA"> אנו מצפים להתגשמות </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">התקווה המשותפת לאלוהים ולאדם. להתפלל משמע לחלום במשותף עם אלוהים, </span><span lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">לחזות בחזון ה'.</span></p>
			<p class="text" lang="he-IL" xml:lang="he-IL"><span class="CharOverride-20" lang="ar-SA" xml:lang="ar-SA">עמ' 80 ריק</span></p>
		</div>

			
ספר מודפס
מחיר מוצר 78.40 ₪ מחיר רגיל 88.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
מועדון: 73.49 ₪
ספר דיגיטלי
מחיר מוצר 25.00 ₪ מחיר רגיל 44.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪
ניתן לקריאה בקינדל
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
שליחת ספר כמתנה
כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח
טלפון של מקבל המתנה
שם המקבל
ברכה
מקסימום 250 תווים
Notify me
באפשרותך לקבל עדכון כשהפריט חוזר למלאי
מייל לעדכון
בלחיצה על כפתור שליחה אני מאשר קבלת דיוור פרסומי
זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 34.9 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר
היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון
איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות
זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!
זה הזמן להיות חברים!

התחברו למועדון הצטרפו למועדון חידוש מועדון
הוספה למועדפים
שיתוף רשימה
Whatsapp
פייסבוק
העתק קישור
ביקורות
הנמכרים ביותר

ימינה
שמאלה