דיסייפלס 4 שרפה

קסנדרה רובינס

שרפה – הספר הרביעי בסדרת ”דיסייפלס” מאת קסנדרה רובינס
אנטואנט היא בלרינה לשעבר שהחיים הובילו אותה לעולם החשפנות, ואקסל פונטיין הוא סגן הנשיא של מועדון האופנוענים האגדי – הדיסייפלס. הוא מסוכן, מושך וממכר, והיא יודעת שהוא הגבר האחרון שכדאי לה להתאהב בו. אבל כשהמשיכה הופכת ללהבה, כל החוקים נשברים. האם היא תצליח לברוח ממנו – או להיכנע לאש שמציתה את שניהם?

רומן לוהט, מסוכן ומלא תשוקה.
”שרפה” הוא סיפור סוער על אהבה בלתי אפשרית בעולם שבו כוח, תשוקה ומוסר מפוקפק שולטים. קסנדרה רובינס חוזרת עם פרק חדש בסדרת האופנוענים הממכרת ”דיסייפלס”, שבו הגבולות מיטשטשים והחוקים הם רק המלצה. מושלם לחובבי רומנים עכשוויים עם גיבורים רעים, מתח וסצנות שלא תשכחו.

תגיות: אירוטיקה עכשווית,גברי אלפא,רומנטיקה אפלה,רומנטיקה עכשווית,פער גילים,אופנוענים שוברי לבבות,גראמפי וסאנשיין
שם: דיסייפלס 4 שרפה
מחבר/ת: קסנדרה רובינס
שפה: עברית
תחום: ספרות רומנטית
תת תחום: אירוטי/אופל
מק״ט: 011290185

קרא עוד
המחיר הקטלוגי של הפריט: 108.00

קרא פרק ראשון

					
		<div class="Basic-Text-Frame" dir="rtl">
			<div class="_idGenObjectLayout-1">
				<div id="_idContainer001" class="itur-perek">
					
				</div>
			</div>
			<h1 id="_idParaDest-1" class="kot-perek">פרק 1</h1>
			<p class="kot-shem">אקסל</p>
			<p class="kot-shem-ragil">לוס אנג'לס, קליפורניה</p>
			<p class="text-no-hazacha">הזין שלי רוטט. ולא בצורה מהנה, אלא בצורה המעצבנת שבה רוטט טלפון סלולרי.</p>
			<p class="text"><span class="natuy">אף פעם</span> אין לי בעיה כזו כי כולם יודעים שאני שונא טלפונים. אני לא מקבל שיחות, אני לא איש כזה. אני מקבל הודעות טקסט שמבקשות ממני תגובה, ואני מחליט אם הן שוות את זה. הרטט הבלתי פוסק, שנמשך בזמן שאני נוסע מהמועדון ועד לפוסיקאט, לא גורם לי אושר. לעזאזל, בואו נדבר בכנות, שום דבר מזה לא גורם לי אושר.</p>
			<p class="text">"אלוהים אדירים." הרטט מתחיל שוב. אני מעיף מבט מעבר לכתף בזמן שאני מחנה את האופנוע במקום הקבוע.</p>
			<p class="text">דרק, המנהל שלנו בפוסיקאט, עובר ניתוח בברך. הוא אמור להיות מורדם ולא להתקשר אליי בלי הפסקה.</p>
			<p class="text">אני נושם עמוק ומנסה להיפטר מהשליליות שלי. זה אפילו לא דרק שמרגיז אותי, אלא <span class="natuy">פאקינג אדג'</span>. הוא ודולי היו חייבים לבחור דווקא את השבוע <span class="natuy">הזה</span> לצאת לירח דבש או משהו כזה? אדג' יודע איך דרק מתנהג...</p>
			<p class="text">אני מכבה את האופנוע ושולף את הנייד. "<span class="natuy">מה</span>?"</p>
			<p class="text">"בבקשה, תגיד לי שאתה שם." קולו הרגוע והאחראי — אבל המעצבן — של דרק נשמע באוזני.</p>
			<p class="text">"השעה שמונה בבוקר. אתה לא אמור להיות בניתוח, גבר?"</p>
			<p class="text">"אני מחכה כבר שעתיים, מתברר שיש עיכוב. ורק שתדע, אני עובד בשעות האלה כבר שנים. עכשיו תקשיב —" מתחשק לי להיאנח בקול רם. כמה פעמים אני צריך לשמוע את דרק אומר את אותו דבר שוב ושוב? תסביך הקדוש המעונה שלו מתיש, במיוחד כשאני יודע שהוא אוהב את העבודה שלו. הוא אוהב לקום מוקדם ולעבוד כל הלילה. בלייד ואני משלמים לו הון והוא גם מקבל אחוזים. הבן אדם מרוויח יותר ממה שהרוויח כשהיה מתאבק מקצועני.</p>
			<p class="text">"אתה צריך להיכנס לשם ולוודא שקריסטל מתנהגת יפה. אתה יודע איך היא. השקעתי הרבה זמן בהקמת מועדון החשפנות הזה —"</p>
			<p class="text">"דרק, לך לניתוח שלך. אני כאן. אל תדאיג את הראש היפה שלך." אני מעביר את היד על הפנים שלי וכבר חושש מהשבועיים הבאים.</p>
			<p class="text">אהיה לגמרי לבד.</p>
			<p class="text"><span class="natuy">פאקינג אדג'</span>.</p>
			<p class="text">אני מסתכל על מגרש החניה. הוא כמעט ריק, חוץ ממוסטנג אדומה מבריקה שחונה באחת החניות של ההנהלה. אני צריך להיאבק בדחף לעלות על האופנוע ולברוח.</p>
			<p class="text">אני לא לבד.</p>
			<p class="text">לא. קריסטל נמצאת כאן. אני לא סובל אותה, נכון שהיא מוצצת לי מדי פעם, אבל לעבוד איתה? <span class="natuy">אלוהים</span>. אני תולה את הקסדה על הידית ומכניס את המפתחות לכיס. השמש כבר שורפת אותי וזיעה מטפטפת על גבי. חולצת הטי־שירט השחורה ומעליה וסט האופנוענים מעור מגבירים את החום.</p>
			<p class="text">"אל תדאג לגבי קריסטל. אני יכול להתמודד איתה." שתיקה משתררת בצידו השני של הקו ואני עומד לנתק כשלפתע דרק אומר, "אקסל, היא מתנהגת אחרת עם הבנות. יש לה מועדפות, ועכשיו שג'ורג'יה פיץ' ברחה, יש לנו מחסור."</p>
			<p class="text">"תירגע, גבר." אני מפיל את הראש לאחור, נותן לשמש הבוקר להכות לי בפנים וסופר עד שלוש. זה עוזר.</p>
			<p class="text">"אנחנו צריכים לעבור על הלו"ז של היום?"</p>
			<p class="text">בעצם, אולי זה לא עוזר. אני שואף אוויר באיטיות ונושף. סבלנות היא לא הצד החזק שלי.</p>
			<p class="text">"אלו בסך הכול אודישנים, דרק. אני חושב שאני מסוגל לזהות ציצים ותחת יפים."</p>
			<p class="text">"זה בדיוק מה שמטריד אותי."</p>
			<p class="text">אני מאזין באדישות לדרק ולרשימה הטורדנית־כפייתית שלו, וצועד לכיוון הכניסה הצדדית של המועדון. מכאן נכנסים כל הווי־איי־פי והסלבס.</p>
			<p class="text">אני נדהם מאנשים שיש להם צורך בלתי נשלט לדבר. אני אפילו לא טורח להגיב לו. יכולתי להניח את הטלפון והוא לא היה שם לב שנעלמתי לחצי שעה או יותר.</p>
			<p class="text">אני מביט סביבי, סוקר את המקום פה במרכז לוס אנג'לס, ומתענג על המזל שהיה לבלייד ולי. קנינו את הפוסיקאט לפני שנים, בדיוק כשהתחילו לנקות כמה אזורים. המקום הזה היה חור, אבל הייתה לי תחושת בטן לגביו. קנינו אותו בזול, עשינו לו שיפוץ, ועכשיו הוא מכרה זהב חוקי לגמרי.</p>
			<p class="text">אני שולח יד לידית השחורה בדיוק כשמנואל, אחד מעובדי הבר במשמרת היום, פותח את הדלת.</p>
			<p class="text">הוא פוער את עיניו, נבהל וכמעט מכניס לי מכה בפנים. הלוואי שזה היה קורה, כי ככה לפחות היה לי תירוץ לסיים את השיחה.</p>
			<p class="text">"אקסל, סליחה." הוא קופא.</p>
			<p class="text">ריח של אלכוהול ואשפה נודף משני הפחים שהוא גורר החוצה. אני מהנהן אליו, מחזיק את הדלת ומסמן לו להמשיך. לאחר מכן אני נכנס פנימה ונותן לעיניים שלי רגע להסתגל לחושך אחרי השמש החזקה שבחוץ.</p>
			<p class="text">"אקסל, אתה מקשיב?" הוא ממשיך לפני שאני מספיק לענות. "אני מנהל את המקום כמו שצריך. בעיניי זה יותר מסתם מועדון חשפנות — זה מועדון החשפנות <span class="natuy">הכי טוב</span>. הבנות שלנו יפהפיות וחושניות. הן יודעות לרקוד ונראות כאילו הן יכולות לצעוד על מסלול דוגמנות."</p>
			<p class="text">אני מגחך כי עכשיו הוא נסחף. הבנות שלנו חתיכות, אבל מסלול דוגמנות?</p>
			<p class="text">"מה פאקינג קורה פה?" המקום מסריח כמו בר, ועוד לא הספקתי להיכנס. <span class="natuy">זה</span> לא מקובל עליי. אנחנו מועדון חשפנות. ריח האלכוהול בכניסה הוא מה שמצריך טיפול, לא הציצים והתחת. אם ייכנס לכאן שוטר, זה יצריך שוחד ענק. "אני צריך לטפל בכמה דברים. אני מנתק."</p>
			<p class="text">"רגע! מה קורה? אל תגיד פאקינג —" הוא אומר בקול רם.</p>
			<p class="text"><span class="natuy">נמאס לי</span> ואני מנתק את השיחה. דרק מכיר אותי. ברגע שירדימו אותו, הוא יהיה בסדר גמור. סבלתי אותו מספיק. ראשים יתחילו לעוף אם המקום הזה לא יריח מאקונומיקה בקרוב מאוד. הפוסיקאט נראה אחרת לגמרי בבוקר. מושבי העור זקוקים להברקה. הצבע האדום שלהם נראה דהוי על אף שחידשנו אותם לא מזמן. הרצפה שהוצאנו עליה הון, כי דרק רצה שיש איטלקי, מטונפת ממשקאות שנשפכו עליה. המגפיים שלי נדבקים לרצפה ואני חושק שיניים.</p>
			<p class="text">הדבר היחיד שנראה נקי הוא הבמה. על האליפסה הגדולה ניצבים שלושה עמודים מבריקים ונוצצים. רחבת הריקודים השחורה גם היא מבהיקה מניקיון ומדיפה ניחוח אורנים של חומר ניקוי.</p>
			<p class="text">"פיט?" הקול שלי מהדהד ברחבי המועדון.</p>
			<p class="text">אני לא מתכוון להשלים עם הדרמות של הבנות. אני לא דרק. הוא מפחד להרגיז ולאבד אחת מהן, אז הוא מפנק אותן. אם זה מתאים לו — מצוין.</p>
			<p class="text">לי לא.</p>
			<p class="text">הן יכולות לבכות לקריסטל שאני מניאק או להתקשר לדרק. <span class="natuy">לא אכפת</span><span class="natuy"> לי</span>, כל עוד הן מגיעות בזמן, מסתחררות סביב העמוד ומחככות את התחת במי שיכול להרשות לעצמו. נסתדר מצוין. מוזיקה מתחילה ונעצרת. די־ג'יי מק כנראה מתחמם.</p>
			<p class="text">פיטר מגיח מעבר לפינה עם דלי ומגב. ריח האקונומיקה כל כך חזק שאני נאלץ למצמץ לרגע. אבא שלו הוא דיסייפל, אבל פיטר לא רצה ללכת בדרכו. זה טוב. הוא לא מתאים לסגנון החיים הזה.</p>
			<p class="text">"היי, אחי." אנחנו חובטים אגרופים.</p>
			<p class="text">"אני עושה שינויים. אני צריך שאתה והצוות שלך תגיעו לכאן מוקדם יותר ותישארו עד מאוחר יותר. תעסיק עוד אנשים, לא אכפת לי. המשטחים האלה צריכים שטיפה וחיטוי, והרצפה צריכה להיות נקייה לפני שסוגרים בלילה." אני מסמן לעבר משטחי הגומי השחורים שעל הרצפה. "אני מריח אלכוהול, גבר. זה לא יכול להיות ככה."</p>
			<p class="text">הוא מכחכח בגרונו. "דרק פיטר את אחד העובדים שלי. כששאלתי אותו אם אני יכול לשכור מישהו אחר, הוא אמר לי לחכות עד שהוא יחזור מהניתוח."</p>
			<p class="text">"תשכור עוד היום ותודיע לי כמה אתה צריך. אני אתמודד עם דרק."</p>
			<p class="text">הוא מנגב את המצח ומהנהן. "בסדר, אקסל."</p>
			<p class="text">"טוב, ותן לעצמך העלאה," אני מסנן מעבר לכתפי וכבר צועד לעבר המדרגות.</p>
			<p class="text">"אתה בטוח?"</p>
			<p class="text">אני עוצר על המדרגה הראשונה ומסתובב אליו. "לגמרי. אני מעדיף לשלם לך ולצוות מאשר לרפד את הכיסים של השוטרים המחורבנים. תדאג שאני אריח רק אקונומיקה בסגירה ובפתיחה."</p>
			<p class="text">"בסדר, בוס." פיטר שולף את הטלפון שלו.</p>
			<p class="text">אני עולה במדרגות שתיים־שתיים ועוצר למעלה. "אלוהים." אני כמעט מרכיב שוב את משקפי השמש שלי. כל הקומה מוארת כאילו עכשיו חופשת חג המולד.</p>
			<p class="text">"למה כל האורות דולקים, לעזאזל?" אני צועק מעבר למוזיקה שממשיכה להישמע מהרמקולים, כשהיא מופעלת ונכבית לסירוגין.</p>
			<p class="text">"היי, אקסל." דידי מתקרבת אליי ונראית כאילו עדיין לא הלכה לישון.</p>
			<p class="text">"אני צריך קפה. קריסטל פה?" אני נובח עליה ומתעצבן יותר ויותר בכל שנייה שעוברת. למה נראה שאף אחד פה לא עושה את העבודה שלו כמו שצריך?</p>
			<p class="text">"הממ, כן." היא מפהקת, אפילו בלי לטרוח לכסות את פיה.</p>
			<p class="text">"<span class="natuy">תקראי לה</span>."</p>
			<p class="text">היא ממהרת לסגור את הפה. "היא מסיימת שיחת מוטיבציה עם הבנות החדשות... אה, הטאלנט... ה —" אני זוקף גבה לעברה ולמרבה המזל היא מפסיקה לקשקש.</p>
			<p class="text">"ותגידי למק להשאיר את אורות הבמה דולקים ולעמעם את השאר. תכף אצטרך למרוח קרם הגנה מרוב שהאורות פה חזקים." אני צונח לתוך כיסא.</p>
			<p class="text">"אני על זה." היא מסתובבת כל כך מהר שהיא כמעט נופלת. זה מה שחסר לי, שאחת הבנות תיפצע ביום הראשון שלי. לעולם לא יפסיקו להזכיר לי את זה.</p>
			<p class="text">"את בסדר?"</p>
			<p class="text">"סליחה," היא לוחשת, מתיישבת ליד השולחן ומניחה עליו את הפנקס שלה. היא משלבת את הרגליים ומשפשפת את הקרסול. הציצים המלאכותיים הענקיים שלה כמעט מתפרצים משמלתה הזעירה.</p>
			<p class="text">"קריסטל?" אני צועק וסורק בעיניי את אזור הווי־איי־פי. תודה לאל שהוא נראה נקי, וריח האלכוהול מהקומה התחתונה לא מורגש כאן. הקומה העליונה היא מקור הכנסה עצום. היא מעוצבת כך שמכל תא רואים את הבמה וגם את הבמה שבקומה התחתונה.</p>
			<p class="text">מישהו סידר שולחן כאילו אנחנו עומדים לשפוט בתחרות יופי, ושורה של כיסאות אלומיניום פונים אל הבמה. </p>
			<p class="text">"אני באה, תירגע." קריסטל יוצאת מתוך חדר הלבשה צדדי, והבנות נגררות מאחוריה.</p>
			<p class="text">"אני רק בן אדם אחד. אני לא יכולה להיות בעשרה מקומות בבת אחת," היא עוקצת ומתיישבת לידי. ריח הבושם שלה היה בסדר אם היא לא הייתה שופכת על עצמה כל כך הרבה ממנו. </p>
			<p class="text">אני כמעט צוחק. קריסטל נסבלת במקרה הטוב. במקרה הרע, היא יכולה להיות ממש כלבה, אבל אני מניח שהיא משתדלת, ובשלב הזה אני צריך אותה.</p>
			<p class="text">אני מטה את ראשי אליה. "תביאי לי קפה."</p>
			<p class="text">היא מתעלמת ממני ומוציאה את הטלפון שלה. היא נראית כמו המלכה האם של כל החשפניות, לבושה בבגד גוף מנומר ועקבים שחורים גבוהים. "אני כאן משש בבוקר." היא זורקת אליי מבט זועף כאילו זה מסביר הכול.</p>
			<p class="text">"זה אומר שאת לא מביאה לי קפה?"</p>
			<p class="text">"אלוהים, אקסל." היא מגלגלת את העיניים כאילו אני כזה מניאק, ונוקשת באצבעותיה לעבר דידי.</p>
			<p class="text">קריסטל הייתה פעם החברה של צ'אקי והזונה של בלייד. היא החשפנית הכי מבוגרת שלנו, ובמקום להוריד אותה בדרגה — הפכנו אותה למנהלת כדי שתאמן את הבנות, תכין את לוחות הזמנים ותטפל בכל החרא שאין לי כוח או רצון להתמודד איתו.</p>
			<p class="text">"קפה," אני דורש. "מי תביא לי קפה גדול, לעזאזל?" </p>
			<p class="text">"אני כאן," דסטיני ממהרת במעלה המדרגות, מתנשפת כאילו היא רצה מרתון. היא מחזיקה ביד אחת קופסה גדולה <span class="natuy">מהקפה של פיט</span> וספל שכתוב עליו <span class="natuy">הבוס הכי טוב בעולם</span> בידה השנייה.</p>
			<p class="text">"אני כל כך מצטערת. הייתי צריכה ללכת הביתה כי שכחתי את זה." היא מרימה את הספל הלבן. "קניתי אותו בשבילך." היא נעצרת מולי ועיניה החומות מלאות הערצה. </p>
			<p class="text">אני מחייך ולוקח אותו מידיה. היא צעירה מכדי לדעת שהיא קנתה לי ספל כמו זה שסטיב קארל השתמש בו בסדרה <span class="natuy">המשרד</span>. דסטיני המסכנה. אם היא רק הייתה יודעת שהטיפוס שהשתמש בספל כזה היה חתיכת אידיוט.</p>
			<p class="text">"תודה. אני מת על זה, מותק." היא פולטת צחקוק נרגש ומוזגת קפה לספל.</p>
			<p class="text">אני מהנהן ושואל, "כמה זמן זה ייקח? יש לי דברים לעשות לפני שאני חוזר בלילה." דסטיני וקריסטל מחליפות ביניהן מבטים.</p>
			<p class="text">"מה?" אני לוגם את הקפה המר ומדליק סיגריה. אחרי סקס, זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות בבוקר.</p>
			<p class="text">"אקסל, אין לנו מושג כמה זמן זה ייקח. אי אפשר לזרז את הדברים האלה." קריסטל מניחה את המרפק על השולחן ומפנה אליי את פניה. הבושם הפרחוני שלה חזק מדי ואפילו עשן הסיגריה לא מצליח להתגבר עליו.</p>
			<p class="text">"יש בנות שקל לזהות. הן טורפות את העמוד."</p>
			<p class="text">"על מה את פאקינג מדברת?" היא פותחת את הפה כדי להגיב, אבל אני קוטע אותה. "עזבי, לא חשוב. פשוט <span class="natuy">תתחילי</span>." אני מניח את הקפה ונושך את הסיגריה בשיניי.</p>
			<p class="text">היא נאנחת ומסדרת את לוח הכתיבה שבידה. "אני רוצה שתדע שאני לוקחת ברצינות את התפקיד הניהולי במקום הנפלא הזה." היא נועצת בי מבט נוזף כאילו אני לא.</p>
			<p class="text">"לא אכפת לי, קריסטל. אם את לא —" היא נאנחת וחוטפת את הסיגריה שלי.</p>
			<p class="text"><span class="natuy">הסיגריה שלי.</span></p>
			<p class="text">אף אחד לא מעשן את הסיגריה שלי. אני לא בחור שחולק.</p>
			<p class="text">"מה?" היא לוקחת שאיפה עמוקה. "אוי, בחייך." עשן נפלט מנחיריה, היא מגלגלת את העיניים ומחזירה לי את הסיגריה שמכוסה כעת בליפסטיק אדום דביק.</p>
			<p class="text">"תשאירי אותה אצלך." אני מוציא עוד אחת מהכיס. "ריפר כבר כאן?"</p>
			<p class="text">"כן, אני חושבת שהוא עם פורשה." דסטיני מתיישבת בשקט מימיני ומחליקה בידיה על החצאית השחורה והקצרה שלה. אני מתבונן בה, נשען לאחור בכיסאי ומניח את הרגליים על השולחן.</p>
			<p class="text">"ריפר?!" אני שואג.</p>
			<p class="text">"יו." זה לא נשמע רחוק. אני מפנה את ראשי ימינה ומזהה את הראש הבלונדיני שלו בפינה חשוכה של המועדון.</p>
			<p class="text">"בוא כבר, לעזאזל. יש לי הרגשה שזה יהיה יום ארוך."</p>
			<p class="text">קריסטל מכווצת את מצחה. "אתה גס רוח."</p>
			<p class="text">"שיהיה. בואו נעשה את זה." אני מסמן עם האצבע.</p>
			<p class="text">"אקסל?" דסטיני מלטפת את זרועי כאילו אני סוג של מלך. "אתה רוצה שאמצוץ לך?" היא יורדת לרצפה ומשפשפת באגרסיביות את הזין שלי מבעד לג'ינס. "אני אכניס את הזין הגדול שלך עד אמצע הגרון." היא מלקקת את שפתיה.</p>
			<p class="text">"תפעיל את המוזיקה, מק," אני נוהם.</p>
		</div>

			

ספר מודפס

מחיר מוצר 49.90 ₪ מחיר רגיל 97.20 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ספר דיגיטלי

מחיר מוצר 25.00 ₪ מחיר רגיל 37.00 ₪ מחיר מדף 0.00 ₪

ניתן לקריאה בקינדל

שליחת ספר דיגיטלי כמתנה

שליחת ספר כמתנה

כמה פרטים וההזמנה מוכנה לשילוח

טלפון של מקבל המתנה

שם המקבל

ברכה

מקסימום 250 תווים

לפי נושאים

אירוטיקה עכשווית גברי אלפא רומנטיקה אפלה רומנטיקה עכשווית פער גילים אופנוענים שוברי לבבות גראמפי וסאנשיין

זה הזמן להיות חברים!

מצטרפים למועדון סטימצקי ב 19.90 ש״ח ונהנים מיד מכל ההטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!

זה הזמן להיות חברים!

בקשתך התקבלה

חברי מועדון נהנים מהטבות בלעדיות באתר

היי %firstname%,

כחבר/ת מועדון תוכל/י להנות מהטבות יום הולדת 10% הנחה!! כולל כפל מבצעים
הטבות מחכות לך בסל
*בכפוף לתקנון

איזה כיף שאנחנו חברים! חבר מועדון נהנה מהטבות בלעדיות

זה הזמן להיות חברים!

הצטרפו למועדון החברים של סטימצקי ותיהנו ממגון הטבות
מתנת הצטרפות למימוש בחנות בחודש העוקב *בכפוף לתקנון שפע הנחות
ומבצעים יחודיים הטבת יום הולדת
שווה במיוחד!